אוזבקיסטן - לא מה שציפינו, חגי תשרי 2019

חגי תשרי תש”פ או חופשת החגים 2019 – טיול לאוזבקיסטן

טוב… אז אתחיל בוידוי קצר… לפני שנתיים רצינו לטוס לאוזבקיסטן, אחרי ששמענו על יופיה והעניין הרב שיש בה. קבענו עם זוג חברים שנטייל ביחד והנחנו להם להזמין לנו את כרטסי הטיסה. החבר'ה התבלבלו והזמינו כרטיסים לאוזבקיסטן, וכך קרה שטיילנו ביחד, בארץ ירוקה, יפה ומעניינת.. אבל לא בארץ שבה התכוונו לבקר :)

אז הפעם וידאנו שאכן קנינו כרטיסי טיסה לאוזבקיסטן ובהרכב משפחתי מצומצם (3 מבוגרים ומתבגרת), עלינו בצאת יום כיפור על מטוס חברת איירופלוט למוסקבה ומשם טיסת המשך לטשקנט.

את הטיול בנינו עם חברת FIESTA, ע”י התכתבויות במיילים ובוואט אפ. בחור בשם בחטיאור (Bahtiyor ) ליווה אותנו לאורך כל הדרך – מרגע בקשת הצעת המחיר שלנו, דרך בניית מסלול המתאים להרכב שבו יצאנו ועד הנחיתה בישראל אחרי 10 ימי טיול באוזבקיסטן. חייבת לומר לזכותו שעמד לרשותנו בכל שעות היום, תיווך, דאג לכל מחסורנו – תמיד באדיבות וברוחב לב.

עם זאת, בחרתי לכתוב את כל מסלול הטיול שלנו, כיוון שבהחלט אפשר לטייל באוזבקיסטן באופן עצמאי, בטח אם אתם דוברי רוסית. היה נכון לנו לתאם הכל מראש, אולם בדיעבד, יכולנו לחסוך בטיול עצמאי. הארץ הינה בטוחה, ללא אירועי אלימות, המקומיים מסבירי פנים ונכונים לסייע לתייר טועה. נותני השירותים אדיבים, סבלניים ועושים הכל על מנת לרצות את האורחים (גם לתיירות פנים).

ובחזרה אלינו …..הטיסה יצאה בדיוק רוסי שמוכר לי כבר מטיסות קודמות עם איירופלוט ונחתנו לפנות בוקר בשדה התעופה של מוסקבה. 4 שעות המתנה והופ… אנחנו על המטוס לטשקנט (או באוזבקית: טושקנט).

הגענו בצהרי היום לטשקנט, כמצופה – חיכה לנו המדריך (איסלאם שמו, עליו ארחיב בהמשך) עם שלט ביד “DOLEV ברוכים הבאים), מיד בצאתנו משדה התעופה ולקח אותנו למלון להתמקמות מהירה ואז לטיול בעיר.

התחלנו בסיור רכוב, עם מעט מדי הסברים (לטעמנו) מצד המדריך. אח”כ עצרנו בכיכר המרכזית ע”ש אמיר טימור, שעליו נשמע עוד הרבה בהמשך. עלינו לקומת הגג במלון הסמוך לכיכר וצפינו על העיר מלמעלה. בירידה, החלפנו לכסף מקומי (שנקרא סום) והתחלנו להתרגל לשפע האפסים שמודפסים על השטרות הגדולים. דוגמא: 10,000 סום = 1 דולר.

המשכנו את הסיור הרגלי במדרחוב המזכיר את המדרחוב אצלנו בישראל, בשנות ה-70. עצרנו לאכול המבורגר מקומי (לא רע) ולנסות את הפפסי קולה האוזבקי. העייפות של לילה ללא שינה החלה להשפיע ולכן המשכנו רגלית ל Monument of Courage וכן ל – Monument to the victims of the earthquake שהתרחשה בשנת 1966 והחריבה יותר מחצי עיר.

פגשנו את בחטיאור, אדם נעים שהביע עניין אמיתי בדרך שעשינו מישראל לטשקנט, שילמנו את יתרת הסכום (בדולרים) וקיבלנו כרטיסי טיסת פנים וכרטיסי רכבת, להמשך הטיול שלנו.

סיימנו את היום בבית קפה מקסים בשם “קפה ספר”. – בית קפה הממוקם בתוך ספריה קטנה ונחמדה. הקפה היה משובח וכך גם העוגה. סיום מקסים ליום מתיש אך מעניין.

העברה לבית המלון ברמה של שלושה כוכבים בשם Grand Atlas, המלון נקי, חדר מרווח. מקלחת ושקיעה מהירה לעולם השינה על גבי מזרון כמעט קשיח (בהמשך נבין כי בכל בתי המלון נישן על מזרונים קשיחים…..) מחר מחכה לנו יום נוסף בטשקנט.

יום שני בטשקנט

התעוררנו רעננים, הגענו לחדר האוכל הקטן והופתענו מהשפע. חביתות, ביצי עין, נקניקים, דברי מתיקה, ירקות, יוגורטים, פיצוחי (מתוקים ומלוחים), מיץ רימונים טבעי, מיץ אגסים טבעי ועוד ועוד. הכל טעים וטרי.

איסלאם המדריך איחר מעט. התנצל שהתעכב בגלל הכבישים העמוסים ושאל אם אנחנו מוכנים ליום גדוש נוסף. איסלאם הציג עצמו כמוסלמי דתי, סיפר על ביקוריו באיראן וכל הזמן הישווה בין מה שנהוג באיראן לבין מה שנהוג באיסלאם בכלל ובאוזבקיסטן בפרט. הסביר לנו ארוכות על המדרסות שביקרנו בהם ובביקור במסגד הלבן ביקש ממני ומביתי לעטות עלינו שמלה מסורתית בכדי שנוכל להכנס למסגד. כאשר ביקשנו הסבר לכך, במיוחד לאחר שראינו תיירות מערביות נוספות שביקרו במסגד ללא לבישת השמלה, ענה כי לא נוכל להכנס עם המכנסיים (הארוכים שלבשנו, היות וידענו שאנחנו צפויים לבקר במסגדים) כיוון שרואים את רגלינו ועלינו להסתירן….

כיבדנו את בקשתו, התלבשנו בהתאם ונכנסנו למסגד החדש, המסגד הלבן, עצום בגודלו ומעוטר היטב. עם זאת, התרשמנו כי איסלאם התקשה להדריך אותנו כיהודים… אני בוחרת לציין זאת למרות שלדעתי לא היינו יכולים לדעת זאת לפני כן.

אחרי סיור במרכז הדתי של טשקנט – Hazrat Imam Complex, Kaffalyaash – Shashi and Baroqkhon Madrasah, Tillya Sheikh Mosque ביקרנו במסגד הלבן : Minor mosque.

בתוך המדרסה – פעם כיתות לימוד והיום חנויות תיירות

ארוחת צהריים ראשונה באוזבקיסטן – כמובן הפלוב. גירסה מקומית של מקלובה – אורז עם רצועות גזר, צימוקים ובשר. תבשיל שמתבשל בסיר גדול, במסעדות ייעודיות, שמגישות אותו עד 13:00 ואח”כ נסגרות. או, כמו מסעדת החומוס “Blue Bus” – סיר החומוס נגמר, המסעדה נסגרת.

התבשיל מוגש עד הצהריים בלבד שכן האוזבקים טוענים שהוא תבשיל כבד, אותו אין לאכול בערב כדי לא לפגוע בשינת לילה טובה :)

אחרי הארוחה, ביקרנו בסופרמרקט מקומי. שווה בהחלט! מוצרים מערביים במחירים מגוחכים

ביקור קצר בכנסיה וסיום היום במשחק באולינג, עפי בקשתנו – להתרענן קצת מההיסטוריה שאליה נחשפנו במהלך כל היום.. הנאה צרופה – מומלץ!!!

בדרך למלון עצרנו לארוחת ערב במסעדה מקומית – שיפודי קבב טעימים, סלט גזר עם המוןןןן שום ואורז. ארוחה בהחלט טעימה ומשביעה– ארוחה לארבעה איש עלתה לנו 80 ש”ח.

נסיעה לבית המלון עם הנהג הנחמד והופ… מקלחת ומיטה. מחר יום נוסף בטשקנט, בסופה טיסה לחיווה. על כך, בפוסט נפרד.