הקדמה:
את כרטיסי הטיסה למדריד רכשנו בספטמבר 2017 (אל על ~472$) לאחר שחלק מחברי המשפחה החזיקו בידם כרטיסים דומים. בעת רכישת הכרטיסים לא ידענו היכן נטייל אלא היכן לא נטייל: במדריד, בה טיילו בעבר חלק מהמשתתפים.
הרכב ברוח החג: 4 נכדים (כולל אחת בגיל בו מקפידים לא להשמיט את החודשים), 3 הורים ו-2 הורי הורים.
משך הטיול ברוח החג (בגולה): שמונה ימים (יום הגעה + 6 ימים מלאים + יום עזיבה).
רכישת הכרטיסים נעשתה כלאחר יד וטרם מחשבה כאשר למזג האוויר המובטח משקל רב.
הטעות צצה והתגלתה כבר בשלב התכנון הראשוני: המרחק ממדריד לאזור האמור, בהינתן משך הטיול, ארוך מידיי. בדיעבד, מוטב היה לנחות במאלגה.
בלב לא שלם (בשל נסיעות ארוכות בשני רכבים, שמסתיימות בערים צפופות בהן אנשים עם טמפרמנט המזכיר את הלבנט), רקמתי את המסלול הבא: מדריד -> גרנדה -> גיברלטר -> סביליה -> קורדובה -> מדריד. למזלנו, ניסיון לקצר את המסלול ולוותר על גיברלטר (לא ניתן היה לשנות את סידורי הלינה בסביליה) וכן ניסיון להיעזר בשירותי הסעה שמציעות חברות פרטיות (יקר מאוד) לא עלו יפה. בדיעבד, הודות לכבישים ומזג האוויר הנוחים, לתנועה הכמעט תמיד דלילה, לשיתוף המיקום ב-live ולנהגת הצעירה במשפחה, שנרתמה למאמץ - ההתניידות הייתה קלה מהמצופה.
מזג אוויר: טוב (קר ושחון) למעט יום אחד גשום בגרנדה.
נופים: הנוף המתגלה בדרך בין מדריד לגרנדה/סביליה חדגוני ולא מותיר רושם כלשהו על הצופה (רכס ההרים המושלג ברקע גרנדה יפה מאוד). הנוף בדרך אל ומ- גיברלטר הררי ומרשים מעט יותר. התצפיות בגיברלטר מרשימות מאוד. סה"כ הנופים (לפחות אלו המתגלים מהדרכים) הם לא גולת הכותרת של מה שיש לאזור להציע וזאת כמובן, בלשון המעטה.
נהיגה: סה"כ גמענו כ-1400 ק"מ. הדרכים המובילות מ- ואל מדריד והדרכים בין הערים השונות נוחות מאוד ולרוב התנועה (בה אנחנו נתקלנו) הייתה די דלילה. לאורך הדרכים פזורות לרוב תחנות שירות. יש לציין שהדרך מ- ואל מדריד כוללת כבישי אגרה רבים (בפרט הדרך ממדריד) שחלקם די יקרים. כמו כן, בדרכים הבינעירוניות לא נתקלנו ולו בניידת משטרה אחת.
אנשים: בהשוואה לאירופיים המוכרים לנו מטיולים קודמים האנשים באנדלוסיה מאירי פנים ומחייכים. לא אחת אנשים זרים ניגשו לפעוטה וליטפו אותה. באחת החנויות אף נתנו לה סוכריה על מקל ובחנות אחרת מחזיק מפתחות. כמו כן מעניין לציין שברחובות אנחנו נתקלים ביותר ילדים מאשר בשיטוטנו באירופה האחרת למרות שבספרד שיעור הילודה נמוך מזה של האיחוד האירופאי. בגיברלטר אנגלית עם מבטא בריטי מדליק מתנגנת מכל עבר.
הרגשת ביטחון: כמובן, 8 ימים של טיול לא מספיקים כדי לחוות דעה מהימנה בנושא אבל בניגוד לרושם שהותיר בנו השיטוט המקדים באינטרנט (שהותיר את מצלמת ה-SLR מאחור) חשנו בטוחים ולא הוטרדנו ע"י מטרידנים ולו פעם אחת.
מידע וספרות: בשלב התכנון נעזרתי בספר "דרום ספרד" בסדרת הספרים (הטובה תמיד) "פספורט". כמו כן, הפעם בשל קוצר הזמן נעזרתי מעט מאוד במידע שמסופק ב-"למטייל".
נחיתה רכה (28.3):
הואיל וברור לנו שסידור המזוודות ברכבים יהווה אתגר, אנחנו (המשפחה הגרעינית) נאלצים להסתפק במזוודה אחת. בנתב"ג אני מכוון לחניון לטווח ארוך הקרוב לטרמינל 1 אבל שילוב של פנייה לא נכונה, שעון שדוחק ומחוון המורה לתחנת הדלק מובילים אותי לחניון לטווח ארוך הקרוב לטרמינל 3. חישוב זריז מבהיר לי שכדאי שאחזור עם 2 כליות – אחת מהן אני אצטרך להשאיר כאן...בשדה סידורי הקרקע מתנהלים ביעילות ואנחנו נסובים סביב שולחן לארוחת צהריים המורכבת מ"משה בתיבה" (הכי קרוב בטיול לסדר פסח)...הטיסה עוברת בנעימים (המבטים של הנוסע שלפנינו מבהירים שהוא פחות נהנה מהבעיטות שהפעוטה מרעיפה עליו מפעם לפעם) במהלכה הסבתא מגלה עניין בשכנה מזדמנת בעוד הפעוטה מגלה עניין בפעוטה בת גילה. השירות בטיסה מצוין אם כי האוכל מצוין פחות (הדייל מצייד אותנו בבקבוק מים וכוסות ודיילת מפנה אחד מאתנו למושב ריק נוסף). להפתעתי ובניגוד לניסיון העבר, אין חגורה מיוחדת לפעוטה.
בשדה התעופה במדריד החיפוש השגרתי אחרי המטען המיוחד (כיסא הבטיחות לפעוטה) מסתיים שדיילי הקרקע מכוונים אותי למסוע ייעודי אבל לכיסא הבטיחות דרכים משלו והוא מגיע בדרך כל מזוודה במסוע הרגיל.
המלון Clement Barajas בדירוג 4 כוכבים מרוחק דקות ספורות מהטרמינל אך יש להתקשר לקבלה על מנת ליהנות משירותי ההסעה למלון. ההמתנה להסעה די ארוכה ואנחנו מקבלים באכזבה את פניהם של מיניבוסים רבים המשרתים מלונות שונים ומשונים. במלון בתחרות בין הרעב לעייפות מכריעה האחרונה. המלון מומלץ – יתרונות: מרחק מהשדה/שירותי הסעה מהשדה ואליו/מחיר/חדר נעים ומרווח לארבעה אנשים/תחנת דלק מול המלון/ארוחת בוקר טובה. חסרונות: לפחות בחדר לארבעה אין ולו מיטה זוגית אחת.
הדרך לגרנדה ושש המכות (29.3):
ארוחת הבוקר במלון, כאמור, טובה ואנחנו מתייצבים בדלפק SIXT בד בבד עם פתיחת דלתות המעלית הסמוכה ממנה מגיח בדיוק בזמן השליש השלישי של הרכב המשתתפים. אנחנו בוחרים להרחיב את כיסוי ביטוח הרכב (כ-50 אירו), בחירה, שע"פ נציג SIXT, מייתרת את בדיקת הרכב עם קבלתו. טקס העמסת המזוודות סובל מחבלי לידה אבל לבסוף אנחנו מצליחים להשתחל לאאודי ולצאת לדרכנו. הדרך קשה, ארוכה מהצפוי ואורכת כ-6 שעות בשל פקקים שמקורם איננו ברור (לפחות לא לנו. מכה ראשונה). כמו כן, אנחנו נמנעים מעצירות ארוכות הואיל והדרכים במרכז העיר עתידות להיחסם בשעה 17:00 בשל חג הפסחא. למלון Casa de la Catedral בגרנדה הסדר חנייה עם חניון סמוך אבל אין הבטחה לחנייה. לדאבוננו (מכה שנייה), החניון האמור מלא ונדרש מעבר דרך חניון אחר וחזרה שוב לחניון המקורי על מנת לזכות בחנייה הנכספת. כצפוי, החנייה בחניון גם היא איננה נוחה במיוחד. המרחק למלון איננו רב, אבל מציאת הכניסה לבית הדירות אורכת זמן רב (ישנו דלפק קבלה ad-hoc). אם לא די בכך אנחנו מסתבכים מעט עם כרטיסי האשראי ותהליך ה-check-in מייגע (מכה שלישית. על מכונת צילום לא שמעתם?). מחיר החדרים מטלטל מספיק כדי שנעיף מבט בהזמנה לוודא שלא נפלה טעות (מכה רביעית). החדרים והמקלחת נעימים ומרווחים אבל המלון איננו מומלץ: המחיר גבוה, שירותי החדרים איננו זמין והחנייה איננה מובטחת. המיקום פנטסטי וכמו שמרמז השם הוא צמוד לקתדרלה.
אנחנו מתארגנים ויוצאים לארוחת ערב (פיצה) במסעדה צמודה – נחמד. אנחנו משוטטים ב- Plaza de Bib-Rambla, בה הבת הגדולה מקדישה חלק מהתקציב שלה לקניית שני אקדחי בועות סבון (הפעוטה לא מרפה מהאקדח עד שמיכל הסבון לא מאכזב) ולאורכו של Calle Zacatin המשובץ בחנויות לרוב. אנחנו ממשיכים ל-Plaza Isabel Católica: בכיכר פסל המשחזר את המעמד בו חתמה המלכה איזאבל על כתב ההסמכה שאפשר לקולומבוס להפליג לגילוי העולם החדש. מהכיכר אנחנו ממשיכים ל-Corral del Carbon – החאן הגדול ביותר בגרנדה המוסלמית שהייתה בבעלות יהודית ושמו העברי "פונדק ידיד".
מהחאן אנחנו ממשיכים לכיכר Puerta Real de España וברחובות מתחיל להיאסף המון רב שצובא על הדרך בה עוברת התהלוכה לקתדרלה. אנחנו נדחסים בין האנשים ולמספר רגעים אף מאבדים אחד את השני. אנחנו ממשיכים לכיכר Campillo אותה מעטרת מזרקה נחמדה. העייפות מהיום הארוך נותנת את אותותיה ואנחנו מתכוונים לחזור למלון אלא שרק אז אנחנו מפנימים את גודל האתגר (מכה חמישית) – התהלוכה לקתדרלה מסתיימת, לעזאזל, בקתדרלה - ממש בפתח המלון שלנו. אני מנסה להדחק בין ההמון לבחון את סיכוי המעבר וחוזר כלעומת שבאתי. אנחנו מבינים שאין ברירה אלא לאגף את ההמון ואנחנו מנווטים במסלולים המקבילים לתהלוכה. בדרך שיכור מרביץ את משנתו בספרדית ואנחנו מצליחים אחרי מאמץ רב להגיע למלון – איזו הקלה. מהחדר נשקפת במלוא הדרה הכנסייה שבפתחה במה והתהלוכה הקתולית המקושטת בכובעים דמוי כובעי קו קלוקס קלאן עוברת לקול נגינת (שלא לומר נהמת) העוגב. קשה היה לנו להשתחרר מההרגשה שמי שנמלט מסדר פסח נענש בסדר פסחא. בשתיים לפנות בוקר אנחנו "זוכים" להדרן (מכה שישית).
אלהמברה ורימונים בפסח? (30.3):
ב-Plaza de Bib-Rambla אנחנו מאתרים מסעדה המגישה ארוחות בוקר וערוכה לקבל 9 סועדים בשולחן אחד ורובנו אוכלים טוסט עם גבינה (המלצר מפגין קוצר רוח בולט). לאחר ארוחת הבוקר אנחנו משוטטים בחנויות הכיכר ובשוק Alcaiceria הסמוך. למזלנו, אנחנו מצטיידים במטרייה אותה מספחת הפעוטה באחת החנויות בכיכר. אנחנו מתעכבים בסמטאות הצרות ובוחנים את הפריטים המוצגים ואף מצטיידים במגן לטלפון וברמקול/מיקרופון ילדותי. לאחר שעה ארוכה של שיטוט בחנויות מתחיל לרדת גשם שמקשה מאוד על המשך השיטוט בין החנויות. הואיל ושעת הצהריים מתקרבת והואיל והגשם חזק מכדי להמשיך בהרכב הנוכחי אנחנו סרים לסניף Burger King (בפעם הראשונה בטיולנו וממש לא האחרונה). הגשם ממשיך ואולי אפילו מתגבר אבל עלינו להגיע ל- Plaza Isabel la Catolica לצידה תחנת אוטובוס C3, המעפיל ל-Alhambra. העפלה ברגל למצודה, לדעתי, לא מומלצת גם לא ביום בהיר ונעים הואיל ובלאו הכי הירידה ברגל מומלצת. האוטובוס עמוס אבל העפלה למעלה קצרה ולא נמשכת זמן רב. לאלהמברה לכאורה ניתן להזמין כרטיסים מראש שלא במסגרת סיור מודרך. לכאורה, כי רק מספר כרטיסים מועט משוחרר כל ערב עבור היום שלמחרת אבל לא עבור מועדים רחוקים יותר. האופציה הבטוחה יותר, היקרה יותר ולדעתי הטובה יותר היא להזמין מראש סיור מודרך. הסיור יקר מאוד על אף שישנן מספר סוכנויות. האתר מגביל את כניסת המבקרים ל-700 איש ביום למרות שברור שניתן להכניס בנקל מספר רב יותר של מבקרים. בתמורה הבעלים (המדינה) מאפשרים לסוכנויות השונות להשתולל עם המחיר: 69 אירו למבוגר. בנקודת המפגש קבוצות רבות מסוכנויות שונות ויש להיות דרוכים על מנת להימנע מעוגמת נפש (חולפות מספר דקות מתוחות עד שאנחנו מאתרים את הקבוצה הנכונה). המדריך מחלק למשתתפים אוזניות המחוברות אלחוטית למיקרופון שצמוד אליו. ההדרכה (לפחות של המדריך שלנו) פשוט מעולה והאנגלית שבפיו ברורה בצורה ראויה לציון. https://tickets.alhambra-patronato.es/en.
בזמן ההמתנה לסיור ועל מנת להימלט מהגשם, שעדיין מזרזף, אנחנו מצטופפים עם הפעוטה, שישנה, בחנות מזכרות וספרים העוסקים במצודה. זה המקום לציין, שלא ניתן להכניס עגלת תינוק אותה יש להפקיד בכניסה למצודה. המצודה, הארמון והעיר פשוט מקסימים. סגנון הבנייה הכול כך שונה ממה שהורגלנו אליו סוחט קריאות התפעלות מפעם לפעם. הנוף הלבן של מחוז Albaicin פשוט יפהפה (דווקא שביקרנו בתצפית על המחוז הגשם, שכבר פסק, התחדש ביתר שאת). הביקור באתר מוצלח מאוד הודות לשילוב נדיר של יופי ונוף (הגנים מרהיבים), סגנון בנייה ייחודי שמותיר את המבקר תחת רושם עז ומשק כנפי ההיסטוריה (לסלון השגרירים הגיע רבי יצחק אברבנאל כדי לבטל את גזירת הגירוש). הסיור כרוך בהליכה מרובה (בפרט ההליכה ל-Generalife) ועם פעוטה על הידיים אין הסיור קל כלל וכלל. בתום הסיור הגשם שפסק אחרי ההתפרצות האחרונה שלו מתעתע בנו ואנחנו מתרעננים בשאננות בכניסה למצודה (בכניסה מכונות מכירה אוטומטיות ושירותים). אנחנו מתחילים לרדת לכיוון תחנת האוטובוס C3 כאשר הגשם מתחדש במלוא עוזו. עד שאנחנו מחליטים אם לקחת מונית או לחכות לאוטובוס הגשם מפסיק ואנחנו מחליטים לרדת ברגל. הירידה מהמצודה קצרה באופן מפתיע ואנחנו שמחים שלא לקחנו מונית או חיכינו לאוטובוס. בדרך אנחנו עוברים ב- Puerta de las Granada שבקצהו שלושה רימונים, שהם סמלה של העיר (מכאן שמה). בעיר אנחנו שבים למסעדה מיום האתמול (הפעם ישבנו בפנים המסעדה) והזמנו ספגטי בולונז, מרק בצל ופיצות, כמובן. ליד הקתדרלה הטקסים הדתיים לרגל פסחא מתחדשים.
גיברלטר, 16 ק"מ מהמופלטה (31.3):
הגשם עוזב אותנו לבלי שוב והשבת השמיים בהירים. אנחנו מחפשים ב-Plaza de Bib-Rambla מסעדה חלופית לזו של אתמול אבל לא מוציאים כזו. הפעם המסעדה מלאה מפה לפה והמלצרים מתרוצצים ללא הפסקה וקצרי רוח אף יותר מאתמול. שבעים (מי מטוסטים ומי מצ'ורוס) אנחנו חוזרים למלון ל-check out. למלון הסדר עם החניון הקרוב וחנייה עולה 18 אירו לרכב ליום.
הנסיעה לגיברלטר לא ארוכה (נדרשת עצירה אחת להתרעננות) והנוף הנשקף מהדרכים יפה יותר. בדרך משרד האוצר הספרדי מוסיף ללקט מאתנו כסף מלוא החופן. מאחורי מסוף הבידוק בגיברלטר משתרכים שני טורי מכוניות ארוכים, כאשר הטור השמאלי, אליו אנחנו מצטרפים, מתקדם מהר יותר בצורה חשודה. קראנו שבעבר ספרד ייצרה במזיד טורי ענק כאמצעי לחץ על בריטניה. בפועל הכניסה לגיברלטר ארכה לכל היותר 30 דקות (אולי בגלל שאין זו העונה החמה). אגב, שני טורי המכוניות התנקזו לבסוף לתור אחד. בסמוך למסוף הבידוק מגרש חנייה ענקי לטובת המבקרים שמעדיפים להשאיר את הרכב בספרד (יש לברר עם סוכנות הרכב האם מעבר עם הרכב לגיברלטר אפשרי).
קובץ אנקדוטות על גיברלטר שנחמד להכיר:
-
- לפי המיתולוגיה היוונית ניצב בגיברלטר אחד משני עמודי הרקולס (השני במרוקו) המסמנים את גבולו המערבי של העולם.
- גיברלטר נכבשה בשנת 711 לספירה ע"י טאריק איבן זיאד ומכאן שמה: הר טאריק.
- הספרדים ניסו לכבוש את גיברלטר מידי האנגלים מספר פעמים ללא הצלחה.
- בין השנים 1969-1985 הטילו הספרדים סגר יבשתי.
- בשני משאלי העם (האחרון נערך ב-2002) בחרו תושבי המושבה בהשתייכות לבריטניה. הסכסוך בין ספרד ובריטניה עומד בעיינו.
- שטח הטריטוריה הבריטית: 7 קמ"ר. לגיברלטר פרלמנט וממשלה משלה אך הבריטים אחראיים על מדיניות הביטחון והחוץ.
- במושבה כ-30,000 תושבים כש-600 מהם יהודים.
- נחשבת כמקלט מס: מס חברות נמוך, אין מע"מ, אין מס רווחי הון ומס ירושה ותקרת מס הכנסה: 25%.
- מרוקו רחוקה כ-16 ק"מ.
- סלע הגיר מתנשא לגובה של 6 ק"מ.
- המדינה השלישית הכי קטנה בעולם אחרי מונקו וותיקן.
מיד אחרי הגבול – מחזה סוריאליסטי – הכביש חוצה את מסלול שדה התעופה. אנחנו מכוונים את הנווט ל-Europa Point ונסיעה קצרה מובילה אותנו לתצפית מרגשת על יבשת אפריקה, מפרצי גיברלטר והמגדלור הצבוע לבן אדום. הבת הקטנה מתרשמת בעיקר ממגרש משחקים מפתיע וגדול לבני גילה. אנחנו מחליטים לכבוש את הרעב שמתחיל להרים את ראשו וממשיכים לרכבל לתצפית על גיברלטר המשלבת מפגש בלתי אמצעי עם הקופים (ע"פ המסורת אחיזתה של בריטניה במקום תסתיים עם העלמות הקופים מגיברלטר). התור לרכבל ארוך אבל לא נוראי. האתגר האמתי הוא למצוא חנייה במגרש החנייה הסמוך (סמוך לחנייה גנים בוטניים). ישנן חניות לתושבים, חניות חינם למבקרים וחניות לכל בתשלום. שלושת סוגי החניות מסומנים בצבעים שונים. השימוש במדחן טרחני (צריך את מספר הרכב וויזה לנטולי מטבע אנגלי). ניתן להיעזר בעגלת תינוק אבל זו מיותרת אם לא מתכוונים לרדת רגלית. אנחנו מעפילים לתחנה הסופית (השלטים מכריזים כי העפלה/ירידה אורכת 6 דקות). המחזה שנגלה מהרכבל ומהתצפיות השונות מרהיב. הקופים השובבים המסתובבים בחופשיות מוסיפים עניין לביקור (אחד הקופים מנסה לעקור בהצלחה את בקבוק המים מהתיק של אשתי). הבת הקטנה מהופנטת מהקופים וכולם נהנים. אחרי שעה קצרה ולפני שהרכבל האחרון יוצא לדרך אנחנו מתייצבים בתור חזרה לרכבל (ע"פ אחת העובדות במקום ירידה רגלית אורכת שעה וחצי). בעונה הרכבל עוצר גם בתחנה האמצעית.
בדרכנו למטה הרעב כבר תופס פיקוד ואנחנו מכוונים את הנווט למקדונלד'ס הסמוך למלון שלנו. הסניף ממוקם באזור שקט מאוד ושכונתי ומציע משחקיה מרשימה. אבל לא אותנו - אנחנו מורעבים. עובדי המזללה איטיים ומוציאים שם רע לחוסר יעילות.
נינוחים אנחנו נוסעים לבית המלון Sunborn. המלון בדירוג 5 כוכבים הוא למעשה יאכטת תענוגות נטולת מנועים המקובעת ליבשה. המלון פשוט מצוין והמחיר בהתאם. על המזח ממתינה לי חנייה הרשומה על שמי. דרך בוקינג לא ניתן היה להזמין חדר לארבעה למרות שחדר כזה קיים ולפיכך אני מזמין עבורנו שני חדרים זוגיים בתקווה שאפשר יהיה להיערך אחרת במלון אבל לא היא. עד היום אשתי לא משלימה עם העובדה שאי אפשר בחו"ל להזמין חדר לשלושה ולהתאכסן ארבעה גם אם הרביעי הינו פעוט. כך או כך החדר כל כך גדול שאנחנו ישנים בו ארבעתנו ללא קושי והחדר השני משמש אך ורק למקלחות ושירותים.
לאחר התארגנות בחדרים אנחנו יוצאים בכוונה להגיע לרחוב הראשי (שנקרא בשם המקורי main street) אבל זוג מקומיים תוהה למה אנחנו מתכוונים להגיע לשם שהכול סגור. מצוידים במידע החדש אנחנו מחפשים מסעדה מתאימה על המזח ושכזו לא נמצאת אנחנו חוזרים אחרי סיבוב נעים במרינה למסעדת המלון בקומה 7. במסעדה אנחנו מזמינים עוגת טארט, עוגת בראוניז, גלידת פיסטוק, קרם ברולה (אותו מקבלים על חשבון הבית) ושתייה. הכול טעים.
את הערב אשתי אני, והנכדה הבכורה מבלים בקזינו (לאחרונה זה ביקור ראשון בקזינו). הכניסה לקזינו חינם ומותנית בהצגת דרכון ומוגבלת לגיל 18 ומעלה. הדילרים בניגוד למקומות אחרים נעימים מאוד ונחמדים. אנחנו מקזזים 1000 ₪ מחשבון החדר היקר וחוזרים שמחים לחדר המזמין. אני מהרהר בקול רם כמה קשה יהיה מחר לחזור למלונות "רגילים"…
הס(ו)פר מסביליה (1.4):
ארוחת הבוקר במלון (15 אירו לאדם) הייתה טובה אך לא עמדה בציפיות הגבוהות (הלחמים והקרואסונים לא היו וואו). השירות האינטנסיבי לסילוק כל צלחת שנזנחה לשבריר שנייה מעט העיק.
הנסיעה לסביליה די קצרה ובחניון המלון ואלט מחנה את הרכב עבורנו. במלון אנחנו מקבלים הסברים מפורטים על המלון והסביבה. המלון: Becquer בעל 4 כוכבים הנו מלון מצוין הכולל חדר המאובזר טיפ טופ (לרבות סכין וקצף גילוח). בעל מיקום פנטסטי המציע שתייה חמה חינם ושרות מצוין.
היעד הראשון הוא הקתדרלה הקתולית הגדולה בעולם והקתדרלה השלישית בגודלה בעולם. ואכן הקתדרלה ענקית וחולף זמן מה עד שאנחנו מאתרים את הכניסה הפעילה. בכניסה לקתדרלה אמנם משתרך תור ארוך אך הוא מתקדם ביעילות. לרכישת כרטיסים עבור פנסיונרים יש להציג דרכונים. הכנסייה עשירה ומרשימה אבל "כמוה אתה מדפדף בכל ג'ורנל". גולת הכותרת הנה שרידו של קולומבוס המונחים במצבה מרשימה. מתוך הכנסייה ניתן לטפס למגדל חיראלדה. המגדל גבוה אבל לא מדרגות מעפילות אליו אלא 34 רמפות בעלות שיפוע מתון דבר המקל על הטיפוס. מלמעלה תצפית יפה של העיר לרבות מבנה הפטרייה – מומלץ. http://sevillecathedral.info.
מהקתדרלה אנחנו שבים על עקבותינו למסעדת פסטה, אותה לכאורה ליקטנו בדרך לקתדרלה. לאחר שאנחנו מתמקמים אנחנו מבינים שאין זו המסעדה אליה כיוונו. המקום נראה לא נקי אבל האוכל (פיצה/פסטה/צ'יפס) טעים. הואיל וחלק מהמשתתפים ממאנים לאכול במסעדה אנחנו חוזרים לכיוון המלון לסניף של ברגר קינג (מי שכבר שבע, לא טמן את ידו בצלחת וקינח בעוגת גבינה מעולה עם תותים מבית הקפה ממול). הואיל וחזרנו לכיוון המלון אני משנה את התוכניות ומכוון ל-Torre del Oro. אנחנו הולכים לאורך הנהר שהפעוטה ונכד נוסף משתטים ונעצרים רק בגינת משחקים. הבנות נהנות מהפרחת בלוני סבון (גובה התשלום נקבע על ידנו) והשאר נחים. לאחר מנוחה קלה אנחנו ממשיכים לכיכר אספניה – אין ספק הכיכר המרשימה ביותר בה ביקרנו בטיול ואולי אפילו בכלל. בכיכר סירות השטות בתעלה מלאכותית ומבנה גרנדיוזי בנוי לבנים אדומים/חומים. באמצע מזרקה. כל הסצנה בכיכר נראית מוגזמת אך בד בבד מרשימה. מעודד מהכיכר היפה אני לוחץ להמשיך לכיכר אמריקה. חלק מהכיכר בשיפוץ אבל המראה של שני המוזאונים המוארים והניצבים אחד מול השני פשוט יפה. הלכנו לא מעט וחלק מהמשתתפים שוקל לחזור במונית אבל בסופו של דבר אוזר כוח ואנחנו חוזרים בהליכה מהירה למלון. בדרך אנחנו מוצאים את עצמנו בעין הסערה מול סלב, סביבו מתקהל המון רב, שמקדימה אותו חבורת עיתונאים, שמצלמת אותו ללא הרף ומגישה לו מיקרופונים, שמקדימה אותה חבורת ישראלים – להלן אנחנו (בתזמון נדיר אנחנו עוקפים את העיתונאים בו ברגע שנפתחת הדלת והסלב מתייצב במרחק הבל פה מאתנו - מצחיק).
אחרי שלושה ניסיונות אני מאתר דובר אנגלית, שמסביר לי שמדובר בסופר מפורסם. סופר? לא ספר???
ליד המלון אנחנו משחזרים את ההצלחה עם עוגת הגבינה המשובצת בתותים ומוסיפים גלידה ושתייה. אשתי פורשת למלון לכוס קפוצ'ינו ואני מנצל את ההזדמנות לשני המבורגרים חפוזים בסניף ברגר קינג הסמוך.
במלון לאיש התחזוקה לוקח זמן להרכיב ולהציע את העריסה והפעוטה נרדמת רק אחרי שהיא נרגעת מפרץ בכי בלתי נשלט.
פעילים בסביליה (2.4):
בדרך ל-Real alcazar אנחנו עוצרים בסופרמרקט ולאחריו בסטארבקס לבייגל עם גבינה למריחה. בכניסה מאיים תור ארוך עליו אנחנו מדלגים בקלילות הודות לכרטיסים שהזמנתי מבעוד מועד (מומלץ בחום). הואיל וזהו מקום מושבה הרשמי של משפחת המלוכה בביקוריה בעיר, הבדיקות קפדניות וכוללות שיקוף ומגנומטרים. המבנים והגנים מרשימים ומטופחים פחות ובצורה ניכרת ממקביליהם באלהמברה, אם כי יש לזכור שהביקור באלהמברה יקר יותר, גם כן, בצורה ניכרת. ההשוואה עם אלהמברה לא מיטיבה עם Real alcazar ואנחנו יחסית עוזבים מהר (ייתכן שאידאלי יותר לבקר באלהמברה רק לאחר שמבקרים ב-Real alcazar). בכל מקרה, בעיניי, הביקור במקום בכל זאת מומלץ. http://www.alcazarsevilla.org/english-version.
אנחנו ממשיכים לכיוון כלבו El Corte Ingles – איזה בזבוז זמן. באזור מסחרי זה חנויות לרוב ואנחנו משתקעים בחנות צעצועים בה אנחנו קונים לפעוטה בובה עם בגדי החלפה וחיות מפלסטיק תוצרת Schleich.
אנחנו מכוונים למלון ומתפלאים לגלות שהמלון מרוחק 2 דקות מאתנו. אנחנו אוכלים צהריים בסניף ברגר קינג, שהפך להיות סניף הבית שלנו . חלק מהמשתתפים הולכים לנוח במלון וחלק תרים בשני הרחובות המסחריים tetuan ו-sierpes. במהלך הסיור אנחנו נתקלים בסניף Amorino ולא שרצינו גלידה, פשוט זו מסורת שאין להפר 
.
הבת הגדולה מסתובבת עם שאר הנכדים והבת הקטנה ישנה בעגלה. אשתי ואני משוטטים בסמטאות העיר העתיקה: כיכר de la Alianza, כיכר de Dona Elvira, כיכר Venerables ומשם לכיכר de Sta Cruz. בדרך אנו עוברים ברחוב שושנה, לה סיפור נוגע ללב.
אנו חוזרים למלון לגלות שלבת הגדולה 40.5 מעלות חום. אשתי נשארת אתה במלון ואני חוזר על המסלול לעיל עם יתר המשתתפים. בדרך אנחנו אוכלים פיצה ומגלים שהפעוטה הכי ממושמעת שהנכד מוביל אותה בעגלה. אחרי הסיור אנחנו מתפצלים: מי למסעדת טאפסים ומי חזרה למלון.
בהגיענו למלון אני מצטייד בארוחת ערב (בפעם האחרונה) בסניף הבית ובעוגה מבית הקפה ממול.
קורדובה (3.4):
בבוקר לבת הגדולה עדיין חום גבוה. אנחנו נותנים לה אקמולי והחום יורד (וחוזר שוב בהמשך). אנחנו מהססים מה לעשות אבל הבת הגדולה אומרת שהיא מוכנה לנסוע לקורדובה ולא ישירות למדריד. אחרי קניות ממושכות בסופר אנחנו יוצאים לקורדובה ומחנים בחניון סמוך מאוד למסגד-קתדרלה. המסגד-קתדרלה עם מאות הקשתות והעמודים מרשים ביותר ומומלץ לביקור. אין צורך לקנות כרטיסים מראש (לפחות בעונה זו). במסגד-קתדרלה אנחנו מאבדים אחד את השני למרות שאין המסגד עמוס כלל וכלל. https://mezquita-catedraldecordoba.es/en.
אחרי הביקור במסגד אנחנו מסתובבים בסמטאות הציוריות ומציצים בחנויות המזכרות השונות. ארוחת צהריים אנחנו אוכלים במסעדה בכיכר יהודה הלוי ומשם אנחנו ממשיכים לכיכר רמב"ם וממנה לרחוב היהודים בו פסל הרמב"ם. ליד הפסל מתגודדת קבוצת תיירים ומעניין מאוד להאזין להסברי המדריך. בפתח המוזיאון שבכיכר רמב"ם עץ תפוזים הצמוד בצורה מיוחדת אל הקיר. אנחנו חוזרים לסמטת הפרחים. כנראה שהיא מוזכרת בכל ספרי התיירים כי בסמטה מנסות לחלץ תמונות לא מעט קבוצות תיירים.
אנחנו חוזרים לרכבים לנסיעה ארוכה למדריד (בדרך עצירה קצרה להתרעננות ולאקמולי) למלון מהלילה הראשון. במלון אני עושה check-in, מתדלק בתחנת הדלק הסמוכה ורק אז נוסע לטרמינל 4 להחזיר את הרכב. בטרמינל נציגה של SIXT מסמנת שריטות מגוחכות על הגלגל של הרכב ומצלמת אותם. מעולם לא ראיתי עליבות כזו. לשאלה האם לא בדקתי את הרכב לפני קבלתו עניתי: "אפילו הייתי רואה את השריטה הזו לא היה עולה על דעתי לבקש לסמן אותה". בכל מקרה הנציגה הודיעה לי בחיוך שמזל שעשיתי ביטוח מורחב – הזוי. אני חוזר למלון ב-shuttle שוב מהלילה הראשון אבל הפעם עמוס בחוויות חדשות…
הביתה (4.4):
ארוחת בוקר אנחנו אוכלים בשדה (בייגל), הטיסה עוברת במהירות וסידורי הנמל יעילים ביותר. מתדלקים והביתה...
