הרוקיס הקנדיים

חלום הטיול במערב קנדה, נח לו במגירה והעלה צהבהבות על דפי העתון הגזורים המתארים את המסלול 10 שנים. בסתיו 2005 טיילנו בזוג, כמעט חודש את כל המסלול הנחלם ועוד יותר.
נירה רוסו, כתבת האוכל של עתון הארץ בימים ההם ושל ידיעות היום, תיארה מסלול מהאגדות טבול בתיאורי מאפים ומרקים מדהימים, אוויר פסגות ואגמים בשמות אינדיאנים ואנחנו שמרנו על להבה קטנה. מדי פעם היינו מוציאים, פותחים את הקפלים בזהירות, מתענגים ומחזירים למקום כי הזמן לא הבשיל.
לא התכוננו יותר מדי. סימנו את הרוקי'ס הקנדיים כיעד עיקרי, צללנו לתוך הספר העבה של לונלי פלנט, יומיים לפני הנסיעה הדפסנו את סיפור הטיול האגדי של יובל (חלק א', חלק ב') מאתר למטייל, ונסענו. התקדמנו כל יום לפי תנאי השטח, מצב מזג האויר ומצב הרוח. היו ימים שישבנו מול אח מבוערת שעות, והיו ימים של נסיעה רבה כדי להספיק. היה משהו מאוד יפה בטיול הארוך הזה – מצד אחד תחושה של הרבה זמן לפנינו, מצד שני החורף הקנדי רודף אחרינו.
הבחירה בסתיו נבעה מהרבה אילוצים משפחתיים, הרווחנו שלכת מדהימה ביופיה שצבעה את הטיול כולו בצבעי זהב וארגמן, הפסדנו את האפשרות לנסוע לאיי שרלוט במערב שהיה חלום שלי, כיון שאפשרות ההגעה לא היתה ריאלית בעונה זו. הטיול לאיים אמור לעבור בין הרבה אגמים והרים נישאים, קרחונים, קניונים ומפלים.
קנינו כרטיסים בKLM, קונקשן בסכיפול אמסטרדם – שעה בהלוך, יום שלם בחזור וטיסה מעל גרינדלנד לונקובר, 15 שעות במקום 20 בדרך המקובלת דרך ניו יורק או טורונטו. זו הטיסה הארוכה ביותר שטסנו אי פעם, לא קל.

יצאנו לדרך
המסלול התחיל בונקובר, המשיך ברוק'יס, חזר מערבה דרך עמק אוקנאגן הצבעוני, האי ונקובר, מעבר לסיאטל וסביבתה, טיול בהרי הקסקייד במדינת וושינגטון וסיום מרהיב בונקובר היפה. הסיפור הזה יתמקד בחלק הראשון - הרי הרוק'יס.

הלינה היחידה שהזמנו בכל הטיול הזה היה מלון ליד שדה התעופה ונקובר ללילה הראשון. פחדנו מהעייפות שלאחר הטיסה הארוכה. למלון היה שאטל, שנסע יותר מ10 דקות. לאחר הצ'ק אין, בצהרי היום, יצאנו באוטובוס לטייל בעיר, גמענו ממנה ככל שיכולנו ליום כזה – אזור הנמל, גסטאון, ורח' רובסון.

ונקובר - גסטאון
ונקובר - גסטאון

למחרת בבוקר העיר אותנו הג'טלג, שבנו עם השאטל לשדה התעופה לקחת רכב, וקיבלנו טנק... מכונית שהתאימה לתשעה נוסעים היה הרכב הכי קטן שהיה להם... ב-7 בבוקר כבר היינו בדרך sea to sky לכוון וויסלר הלא הוא כביש 99. וויסלר היא עייר תיירים אלפינית חביבה, שאירחה ב-2010 את אולימפיאדת החורף. במחברת רשמתי: אין לה קצב חיים כי אין בה אנשים אמיתים...
טיילנו כאן לאגם הנעלם, אכלנו בככר העיר, הצטיידנו להמשך הדרך ונלחמנו בשינה כדי להעלים את הג'ט לג. לא כל כך הצליח לנו. הבנו שאנחנו צריכים להגיע לרוקי'ס כמה שיותר מוקדם. היינו כבר בשבוע האחרון של ספטמבר, ועל אף שמזג האויר ברוקי'ס לא צפוי, אי אפשר להתגרות בו יותר מדי. הההרגל המגונה להתעורר ב-4 בבוקר סייע לנו.

וויסלר
וויסלר

הפתעה ראשונה
ההמלצה בד"כ היא לחלק את הדרך לרוקי'ס בדיוק באמצע בעיירה קמלופס ולשם פנינו מועדות עדיין על כביש 99 שבהמשך הדרך ליד cach creek מתחלף לכביש 1 – טראנס קנדה. כתוב בכל מקום שבין המערב להרי הרוקי'ס משתרע מדבר – אנחנו, מבינים שזו מטפורה. קצת אחרי Lilleot (הדרך עד כאן דמתה בעיננו לגן עדן) כשאנחנו מגיעים ממש למדבר, אנחנו לא מאמינים למראה עיננו. זה מנוגד לכל הסטריאוטיפים שלנו – בצפון, בקנדה, מדבר?. ובכן, מדובר בעמק אוקנאגן שאלה הגבולות הצפוניים שלו. זהו אזור צחיח לחלוטין עם הרים קרחים שדומים מאוד למה שאנחנו מכירים מסרטי המערבונים. המצב נוצר בגלל שהמשקעים הרבים נעצרים בצד אחד בהרי המערב הגבוהים ומצד שני בהרי הרוקי'ס הגבוהים עוד יותר. קטע הדרך הזה לא אהוב עלינו במיוחד. אפילו שמגיעים לאגם שמזכיר לנו מאוד את ים המלח שלנו. עוד נגיע לחלק היפה של העמק.

במחצית הדרך
300 ק"מ ו12 בצהריים ואנחנו בקמלופס. זוכרים כל הזמן את החורף הנושף בעורפינו, הפחד פן חלום הרוקי'ס לא יתגשם, גורם לנו להמשיך בדרך, לא לפני שמממשים עוד זכרון קטן – "מרק יום הנישואין" במסעדת מריוס – רשת מסעדות איטלקיות. הקודמת שדגמנו היתה ב-hull שבקוויבק כמה שנים קודם לכן.
ממשיכים בדרך כשהכוונה לעצור בשמורת הטבע רוולסטוק. נראה מבטיח לפי המפה, כשמגיעים לשם, נראה לנו שעוד יש כוח לנהוג באותו יום, ואנחנו הרי רוצים להתקרב מאוד לרוקי'ס. אחרי שעה נוספת של נהיגה איטית ומתפתלת ואפס מלונות בדרך, מתחילים לראות כבר את הפסגות המושלגות של הרים שצורתם שונה מכל ההרים שראינו עד כה ובכלל. ההתרגשות והחשש פן לא נמצא מקום לינה מתערבבים. עוצרים בשמורת הטבע גליישר פארק במלון דרכים של רשת בסט ווסטרן. ויש להם חדר עבורנו. כל המבואה של המלון מקושטת בחיות מפוחלצות, אך יש שלט שאומר שאף אחת מהן לא נהרגה או נצודה במיוחד לשם פיחלוץ, כולן מתו בשיבה טובה או בתאונת דרכים... נראה שהיום המלון כבר לא שייך לרשת.
חילוץ עצמות קל ביער שליד, ביקור במרכז המבקרים הצמוד, שם יש תערוכה קבועה על בעלי החיים המקומיים וסיפור פריצת הדרך במעבר ההרים הסמוך – Roger Pass.
סה"כ נהגנו כ750 ק"מ ביום. לאור הנסיעה הארוכה, לפני שהלכנו לישון, פרסנו מפה לתכנן שוב מסלול, הוא נראה לנו גדול מאוד ומחליטים פעם נוספת לזרום. סוף כל סוף הולכים לישון עייפים מאוד לקראת מחר.

הנה זה מגיע
בבוקר, שמחנו מאוד על ההישג של יום האתמול, קמנו רעננים לקראת העלייה לרוקי'ס ואז גילינו את שכבת הקרח הראשונה על חלונות הרכב. חסרי נסיון לחלוטין שאלנו את פקיד הקבלה מה עושים, והוא תמה איך לא קיבלנו כלי לגריפת הקרח עם הרכב. הוא השאיל לנו את שלו – מן פלסטיק קטן כזה משונן שלא עזר הרבה. חימום של 10 דקות הפשיר את הקרח.
יצאנו לדרך, עברנו את רוג'ר פאס עם לסתות שמוטות מרוב התפעלות, על העצים היו סימנים לשלג שירד כאן הלילה. ב10 הגענו ל-Field. כאן תכננו את הכוכב הראשון שלנו.

פילד
פילד

זו עיירה ציורית נמצאת בתוך שמורת יוהו, כל הבתים כאן מתפקדים כגסטהאוזים, מכולת אחת ובה כמה שולחנות למסעדה, סניף דואר וחנות אחת של כדרית. לפי המפה פילד נמוכה מספיק כדי לא להתאמץ בנסיעות, קרובה מספיק לשמורת באנף. נכנסים למרכז התיירים בכניסה לעיירה המקסימה, איש מאוד נחמד מסביר לנו על ייחודה. אם נראה בגסטהאוז כלשהו שלט Vacancy מותר לנו להכנס, אם הבעלים לא נמצאים, להשאיר את החפצים שלנו ואח"כ נשלם... אנחנו רצינו מלון ולכן פנינו למלון היחידי בעיירה. פקיד הקבלה הבין מתגובתנו ש130 דולר קנדי שהוא הציע עבור חדר נשמע יקר, אז הוא הציע לנו תמורת 100$ קנדי יחידת דיור בביתו, וזה היה פשוט מקסים!!!!! הדירה מצוידת ומתאימה למשפחה.

לייק אמרלד
לייק אמרלד

באותו יום שמשי ומקסים ראינו את אגם אמרלד, חלק כמו ראי ובעל צבע טורקיז עמוק, צמחיית סתיו סביב לאגם, פרחים דמויי חרקים, את מפלי הטקקאו שנחשבים לגבוהים ביבשת כולה. הדרך למפלים עוברת דרך kicking Horse Pass - מעבר הרים גבוה מאוד ומרשים ביותר. במחברת רשמתי: ההר נראה כאילו מישהו נגס בו. בסוף היום נסענו ל-Lake louise village שהוא מרכז קניות קטן, להצטיידות וחזרנו לעיירה שלנו.

קיקינג הורס פאס
קיקינג הורס פאס

הפתעה שניה
הלילה ישנו מצויין במיטה מפנקת במיוחד. קמנו לבוקר שמשי נוסף. ארוחת בוקר בגינת הדירה, ציוץ ציפורים, פסגות הרים גבוהות כל כך שגם במתיחת צואר שלמה לא רואים הכל. מחליטים שזה היום ללייק לואיז. בהכנה לטיול קראנו שכולם מכתירים את האגם הזה ליפה מבין כל האגמים באזור. אנחנו יוצאים לבדוק. מטפסים שוב על מעבר הסוס הבועט על כביש 1, וככל שעולים יותר למעלה כך נעלמת השמש וטיפות לבנות קלילות בודקות את השמשה הקדמית שלנו. שלג! צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין. לפני רגע ישבנו בגינה שטופת שמש. מזל שהשארנו במכונית עוד אתמול את המעילים, הצעיפים והכובעים, אחרת לא היינו חושבים לקחת אותם היום. נוסעים בדרך שמהר מאוד מתכסה דוק לבן. מזהים על צלע ההר עיזים מקפצות.

לייק לואיז


לייק לואיז
לייק לואיז

מסביב לאגם לואיז הכל היה מושלג ומלא ערפל. היופי של האגם אומרים, הם ההרים הנישאים ממעל עד שפת האגם, עוטפים אותו מסביב, אך אנו רואים רק אגם והרבה ערפל... מבעד לעננים הכבדים חודרים קרני שמש ההופכים את הכל למראה קסום. למודי נסיון הימים האחרונים, אנחנו יודעים בודאות שאם נחכה מספיק, יופיעו גם ההרים. כיוון שלא יכולנו לטייל באדמה הבוצית סביב האגם, נכנסנו למלון ההסטורי המפורסם – שאטו פרימונט בעל חמשת הכוכבים, גם להציץ וגם להתחמם מעט... ואכן כשיצאנו העננים היו בדרכם למקום אחר והשמש כיבדה אותנו בנוכחותה, ההרים שניגלו היו מרהיבים ביופיים! מכאן נסענו ללייק מורין, הנמצא בתחרות מתמדת עם לואיז על כתר היופי. הקור והשלג מנעו מאיתנו שיט על קנו לחלקים הנסתרים של האגם. אך לא מנע טיול רגלי קצר בבוץ שלאורך החוף חצי מאיתנו הכתירו אותו כיפה ביותר גם כך.

לייק מוריין
לייק מוריין

כיוון שהשעה היתה מוקדמת מאוד (הרווחנו יום בגלל שהפסדנו את הטיולים הרגליים) נסענו לעיר באנף. עשינו זאת ב- Baw Valley Pkwy שהוא כביש מקביל לכביש 1, קטן ומקסים העובר בתוך יער שבתקופה זו של שלכת עוטף בצבעי זהב וארגמן ותחושה של נסיעה בתוך להבות, מעל היער הרים אדירי מימדים, כל אחד עומד בזוית אחרת, שפיצים וקרחונים – במילה אחת – מדהים!
Banff - בהיותה העיר היחידה בשמורת הטבע באנף, משרתת את כל הסביבה והתיירים. ראינו שם הרבה מכבסות משולבות באינטרנט, ואילו אנחנו מיד נכנסנו לאחת מחנויות הצילום הרבות להוריד את התמונות לדיסק. רק להזכיר, ב2005 הזכרון הכי גדול למצלמות לא הכיל הרבה תמונות... שוטטנו ברחוב הראשי הנעים ונחמד, פיקנקנו בגינה ציבורית וטיילנו במפלי הבאו שלא הרשימו במיוחד.

מפלי באו
מפלי באו

לא היה זכר ליום הקר של הבוקר, ודאי לא לשלג. התרגלנו כבר לשנות כיווני טיול, אז החלטנו לנצל את השמיים הבהירים ונסענו למאונט סולפור. עלינו ברכבל לתצפית מרהיבה על כל העמק.

סולפור
סולפור

ציפיתי לעלייה הזו להר כאל שיא של הטיול, והוא הגיע מהר מדי... הגונדולה עולה לגובה 2800 מ', סביב ההר עמק רחב ידיים וסביב העמק שרשרת הרים. המראה בקשת צבעי כחול וירוק מקסים. באותו רגע אני מרגישה על גג העולם והשמיים הנקיים מחייכים אלינו. במקום בו עוצרת הגונדולה יש בית קפה, וממנו שביל הליכה מסודר עם מדרגות לתצפית גבוהה יותר. בדרך למטה נכנסים לקרון הגונדולה עם זוג טקסנים שכאילו יצאו מדיינסטי...
העדפנו לחזור לפילד באותה דרך מקסימה בה הגענו לכאן. צבעי השלכת עושים לנו נעים. עוצרים שוב בלייק לואיז ווילג' להצטיידות ומסיימים את היום בדירה המקסימה של צ'רלי מול אח מבוערת.

אייספילד פארקוויי
נירה רוסו כתבה שאת הכביש הנהדר הזה, בין באנף לג'ספר צריך לנסוע מצפון לדרום – אז רואים אותו במלוא הדרו. כיוון שהגענו לרוקי'ס בחלקם הדרומי, לא יצא אלא שניסע הפוך מההמלצה.
יצאנו בבוקר מפילד על כביש 1 והתחברנו ל-93 הלא הוא כביש הקרחונים. הדרך כולה היא 267 ק"מ, אלא שיש לה כל כך הרבה שכיות חמדה בדרך – אגמים רבים, שונים כל כך האחד מהשני, נהרות, קרחון אחד ענק והרבה קטנים, מפלים וחיות מטיילות על הכביש.

אייספילד פארקווי
אייספילד פארקווי

הדרך מתחלקת בערך לשניים – עד לשדה הקרח קולומביה, והדרך משם ועד ג'ספר.
ראשון פגשנו את אגם הרברט – חלק כמו ראי וההרים המושלגים משתקפים בו במלואם, אחריו אגם באו, ומשם לפייטו. כאן צריך להשאיר את הרכב בחנייה ולעלות בהליכה רגלית עד ליופי המשגע – תצפית על אגם בצורת אמבה בצבע טורקיז מושלם!

אגם הרברט
אגם הרברט

אגם פייטו
אגם פייטו

לייק מדיסין
לייק מדיסין

לייק מיסטאייה
לייק מיסטאייה

באמצע הדרך פוגשים שוב את המדבר – לאט לאט אנחנו מתידדים. ואז מגיעים לקולומביה אייספילד.
שדה קרח ענק, בעל לשונות רבות של קרחונים. ממול יש אורחן, המקום היחידי למיטב ידיעתי שמציע לינה לאורך כל הכביש, ומשם יוצאים סיורים על שדה הקרח. האטרקציה המיוחדת, הלא זולה יש לומר, 69 דולר קנדי, היא נסיעה באוטובוס מיוחד בעל גלגלי ענק. זו הדרך היחידה למטיילים רגילים, לא מטפסים לטייל על הקרח.
הנהג שימש גם מדריך, והוא היה מאוד נחמד. תוך כדי נסיעה הוא הסביר כמה עובדות מעניינות: הוא הסביר שהקרחון עשוי קרח דחוס, שככל שיותר שכבות קרח נדחסות מלמעלה כן נעשות השכבות התחתונות קשות יותר, כלומר חסרות חמצן. אבק סלעים המצוי בשפע באזור נאצר בתוך הקרח. ובמקום שאין חמצן האור נשבר על חלקיקי האבק בצבעי כחול/ירוק. האגמים בסביבה, אלה הניזונים ממי הקרחונים מכילים הרבה אבק כזה שהיה אצור בתוך הקרחונים וצף מעל פני המים ולכן האגמים הם בצבע אמרלדי.

שדה הקרח קולומביה
שדה הקרח קולומביה

לאחר נסיעה של 15 דק', האוטובוס נכנס תחילה לבור מים כדי לנקות את הגלגלים הענקיים שלא ילכלכו את הקרחון. הוא עוצר בשטח מישורי ומאפשר לנו לטייל כאוות נפשנו בשטח המגודר ולאחר דקות ספורות חוזרים חזרה.
ג'ספר
מלאים בחווית ראשונים ממשיכים בנסיעה צפונה, בסביבות 5 הגענו לג'ספר. בכניסה לעיר ראינו קמפינג מאוד יפה ועליו שלט "מלא". ידענו שכבר מאוחר לחפש לינה, אך לא ידענו עד כמה. אהבנו אותה כבר ממבואות העיר. באינפורמיישן נתנו לנו מספרי טלפון של לינות שונות וכיוונו אותנו לטלפונם הרבים הפזורים באולם כדי לצלצל אליהם חינם. אחרי כמה שיחות בהם נעננו בשלילה, החלטנו לצאת לעיר ופשוט לחפש שלט vacncy ולשאול אותם אם החדר מתאים עבורנו. כך תרנו לראשונה את העיר, עברנו כך בין הצימרים המעטים שהיו פנויים רובם לא התאימו לנו עד שהגענו לבית הזוי לחלוטין – מבחוץ נראה רגיל לחלוטין, פתחה את הדלת אשה רוסיה קטנת קומה חסרת שיניים, כיוונה אותנו אל אחורי הבית שם ירדנו די הרבה מדרגות ואז התגלה לנו פרוזדור ובו כמה דלתות. החדר שהיא הראתה לנו היה מרוהט בסגנון רוסי כבד... לקחנו.
Jasperחבויה יפה בתוך הנוף שלה. הפסגות המושלגות מקיפות אותה מכל עבר ואף פולשות לתוכה. יש בה כל מה שצריך שיהיה בעיר מרכזית – מסעדות, חנויות לציוד ספורט, סופר וכו'. האנשים כאן מאוד אדיבים וסבלניים.

הרכבת שפרצה את הדרך למערב
הרכבת שפרצה את הדרך למערב

ישנו היטב בלילה, לכן קמנו הבוקר מאוחר מהרגיל. החלק של שמורת ג'ספר הוא למעשה חזרה ל-93 לחלק הצפוני שלו. התחלנו את היום בנסיעה לכוון קניון מלין (malign). ממש ביציאה מהעיר פגשנו עדר איילים יפייפה לוחך את הדשא העירוני. כמובן שעצרנו יחד עם עוד כמה מכוניות לצילום מאוד קרוב. נראה שהם, האיילים לא מתרגשים.
השמש משחקת מחבואים עם העננים, מזכירה לנו מדי פעם למה צריך למהר ולראות כאן כמה שיותר אתרים. קר, אך כל פעם שהיא מפציעה היא מעניקה לנו תמונות יפייפיות.
בקניון מלין מסלול הליכה בן 3 שעות מומלץ ביותר – אנחנו בוחרים בהליכה קלה יותר סביב אגם מלין המזמן לנו היכרות עם פרחים יפים שטרם הכרנו, חיות קטנות למינהן והתרגעות בבית הקפה המקומי עם תצפית על האגם.

גספר
ג'ספר

אגם מדיסין
אגם מדיסין

הדרך ממלין להר אדית עובר ליד אגם מדיסין, זרוע רסיסי שמש, אנחנו מלווים ע"י איילים ועיזים ההולכים על הכביש כל הדרך. על הר אדית קאוול אפשר לטפס בקלות (יחסית) עם המכונית. ההר מזמן כמובן מסלולי הליכה יפים שאנחנו לא דגמנו. הסתפקנו בהתבוננות ממושכת על פסגת ההר בתוך הענן ועל האגם הכחול כל כך. התפעלנו מהעובדה שהר קרוי על שם אשה.

הר אדית קאוול
הר אדית קאוול

משם למפלי האטבסקה והנהר. סלעים גדולי ושחורים שזורים בנהר. במחברת כתבתי: בעיניי אלו היו המפלים היפים ביותר שראיתי!!!

מפלי אטבסקה
מפלי אטבסקה

הפתעה שלישית
הפעם הפתענו את עצמנו.בערב, על ארוחה סינית מעולה, החלטנו שצריך להחזיר חוב לנירה רוסו.
בפנינו עמדו שתי אפשרויות חזרה מערבה – ואנחנו החלטנו שניסע על האייספילד פארקווי גם לכוון ההפוך! לא הצטערנו לרגע. וכאן המקום להגיד מילה על הרי הרוקי הקנדיים: ברוקי`ס, כמעט לכל הר יש צורה משלו. הצורה הכללית האופיינית היא מעיין קונכיה בפסגה - הצד הקמור, הצפוני תמיד מכוסה שלג והצד הישר לא (אין קעור), כך שמי שהולך לאיבוד יכול לדעת היכן הצפון לפי הצד המכוסה שלג. לכן, בנסיעה מצפון לדרום רואים לאורך כל הדרך הרים מושלגים.

רובסון
רובסון

היום היה יום מעונן, גשם עדין לעיתים, שמחנו על ההחלטה. קיבלנו יום מרהיב. תחילה פנינו לכביש 16 לראות את הר רובסון, אך הוא נחבא כמעט עד הבסיס בעננים, ויתרנו עליו והמשכנו ל93. לרגע לא הצטערנו על ההחלטה – הדרך היתה יפייפיה ודרמטית בגלל העננים. האגמים שנראו לנו תחילה כאילו היו גלויות נראו לנו עתה אחרים ויפים עוד יותר.

לייק מוס
לייק מוס

ליד פילד פנינו לחוצה קנדה – כביש מס' 1 לכוון קמלופס. עצרנו ללינת לילה בגולדן, ובבוקר המשכנו עד צומת
sicmous, שם פנינו לורנון על כביש A97 וכשהיעד הוא Kelowna.

עמק אוקאנגן
כביש A97 עובר בעמק אוקנאגן. כביש יפיפה, רובו נוסע לאורך אגמים, כרמים ומטעי תפוחים. זה העמק שמשביע את קנדה בפירות. הרבה דוכני פירות על אם הדרך, בחרנו את היפה מכולם ועצרנו בו להתרעננות.
קלונה שוכנת לחוף אגם. הכניסה לעיר ארוכה מאוד, מקבלים רושם של "עיר אמריקאית" ממוצעת... אך כשמגיעים לקו החוף מתגלה לנו עיירונת קיט נחמדה מאוד, טיילת, בתי מלון קטנים וגדולים, מסעדות וכו'. התבוננות בברושורים שקיבלנו באינפורמיישן מלמדת אותנו שכאן יש מזג אויר ממוזג כל השנה! וואו! אחר צהריים נחמד עובר עלינו בהאכלת הברבורים באגם...

עמק אוקאנאגן

סוף החלק הזה
למחרת יצאנו על C97 לכוון מערב התחברנו לכביש 5 דרך Hope היפה שם עולים על כביש 1 שהוביל אותנו ישירות ל horse-shoo-bay בצפון ונקובר. שם חיכינו אך שעתיים למעבורת שתיקח אותנו לאי ונקובר.

על כך ועל המשך הטיול אפשר לקרוא כאן.

לאלבום התמונות שלי



הדפס| שמור למועדפים| שלח

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר

הוסף תגובה

התחבר כדי להוסיף תגובה:

טיול להרי הרוקיס ב8-16.10 באזור גספר ובנף האם ניתן לערוך טיול

רבקה יקירתי

סגור