לונדון מפתיעה שוב

שנתיים לא ביקרנו בלונדון. בשנתיים האלה לונדון עברה מתיחת פנים רצינית לקראת האולימפיאדה שהתקיימה בתחומה לפני שנה, ועכשיו נראה שהיא עוברת מתיחה נוספת של אחרי... לפוסט הקודם שלי על לונדון למתקדמים
 F

השינויים המהותיים שהבחנו בהם בשבוע האחרון, כללו בעיקר את תחנות הטיוב המצוחצחות והממורקות, חלקן אף משופצות למשעי, תחנות אוברגראונד חדשות בשכונות שקודם אפשר היה להגיע אליהן רק באמצעות אוטובוס ועל כן מתחילה אליהן נהירת אוכלוסייה צעירה, כך סיפרו לנו, והשינוי הבולט ביותר הוא בניין השראד (shard) המתנוסס לתפארת בקו האופק של מרכז לונדון. הוא כנראה לא יישאר בודד לאורך זמן, ואת קו הרקיע מפארים כרגע מנופים רבים שבונים עוד גורדי שחקים מעניינים כאלה ואחרים. במרום בניין השארד ישנה תצפית לקהל הרחב, ניתן לעלות אליה, אנחנו לא עשינו זאת הפעם.

ארבעה ימים ראשונים שוטטנו ברחובות לונדון. הורים ושני ילדנו שהפכו לאנשים. הגשם פקד אותנו לפרקים אך גם השמש הפציעה. נהננו לבקר שוב בצ'לסי (chelsea) היפייפיה, להכנס לחנויות הקטנות היפות והמעוצבות שלה, לבחור בין פאב יפה אחד לפאב יפה אחר לארוחת צהריים ולהציץ בגלריות שלה. נהננו לגלות את שכונת האמר'סמית' (Hammersmith) שבה גרנו, להעדיף את חנויות המותגים שברחוב קינג סטריט (.King St) בו ממוקם המלון שלנו, על פני אותן חנויות ברחובות המתויירים ההומים. אפילו הביקור בפריימרק השכונתי, השנוא עלי בד"כ בגלל הבאלגן השורר בחנויות הרשת הזו מהמוני התיירים המבקרים בהם, הניבו הפעם כמה רכישות. ביקרנו בגלריות קטנות יותר וטרנדיות בשורדיץ' (Shoreditch), בתערוכת עיצוב אופנה מעניינת בויקטוריה ואלברט, חיפשנו נואשות אחר תערוכה בשם המבטיח "אלהים נמצא בפרטים הקטנים" על פני כל האולמות של V&A, בדרך נהננו מתערוכות הקבע שלה, רק כדי לגלות שמדובר בפריט אחד שיש לצפות בו במשקפת שבדיוק היתה מקולקלת, ביקרנו שוב בטייט מודרן, צפינו ב"מדרגות לשום מקום" מייצג בחצר המוזיאון שהיה מעניין יותר בתיאור, אבל ביקור בטייט מודרן תמיד מרומם את רוחנו, וגילינו מוזיאון חדש עם פוטנציאל גדול – הוויט קיוב (White Cube) – קוביה לבנה, מוזיאון לאמנות בת זמננו ליד גשר לונדון, טיילנו שוב בעונג רב בשכונת פיצרובייה (Fitzrovia) היפה על רחובותיה הקטנים והמדליקים, ובחנות Foyles שנותרה פחות או יותר בודדה מכל חברותיה חנויות הספרים ברחוב Charing Cross שהיה ידוע פעם כרחוב הספרים, וסיפרו לנו שגם היא עוברת משם בקרוב לכתובת חדשה.נכנסנו לבניין עיריית לונדון המרשים בתכנון נורמן פוסטר, הגענו למנוחה קצרה בפאבילון הסרפנסטיין הלבן שכנראה נכבש הפעם על ידי הישראלים, בדיוק כשהיה שם טריאתלון לונדון, פגשנו את הפסל החדש על העמוד הרביעי בככר טראפלגר – תרנגול כחול מפיברגלאס של הפסלת הגרמניה קטרינה פריץ', נסענו ליומיים לברייטון למנוחה מהעיר הגדולה, אבל אנחנו לא ממש יודעים כנראה לנוח במקומות כאלה אז גמענו גם כאן קילומטרים, ואז חזרנו ליומיים אחרונים ללונדון לשוטטות נוספת ברחובות, גילוי שוק נוסף שמשום מה לא יצא לנו להכיר קודם ופינאלה מקסים בקצה אזור 3 – הלכנו לצלם את בניין הובר המשמש היום כחנות ענקית של טסקו.

 משדה התעופה לוטון הגענו למלון שלנו במיניקאב שהוזמן שבוע מראש באתר שלהם באינטרנט. המחיר לשלושה אנשים, שלוש מזוודות, ב-11:15 בלילה היה 58 פאונד. היה מצויין. בחרנו להשתמש באוייסטר שבועי לתחבורה בתוך העיר לחמשת הימים הראשונים. כיוון שלא רצינו להשתמש באף אחת מהאטרקציות המוצעות בטרוואלדכארד של 2 במחיר אחד, זו היתה האופציה הזולה ביותר. ביום האחרון (היום השמיני) שלנו בלונדון, הטענו את האוייסטר בכסף נוסף. המחיר לשבוע – 40 פאונד לאיש אזור 1-4. החזרנו את כרטיס הפלסטיק לפני הנסיעה חזרה לשדה התעופה, קיבלנו החזר של 5 פאונד לכרטיס + עודף הכסף שהיה טעון בו. נסענו ברכבת לברייטון. מחיר הכרטיס אוף פיק )אחרי 9:30 בבוקר) לכוון אחד מתחנת ויקטוריה – 25 פאונד. כיוון שקנינו כרטיסים בקנייה מוקדמת, הלוך ושוב, הנחת קבוצה (3 אנשים), מחיר הכרטיס שלנו היה 10 פאונד לכוון – רווח נקי. מברייטון נסענו באוטובוס לאיסטבורן – מחיר נסיעה לכוון 7 פאונד לזוג, כיוון שביקשנו הלוך ושוב – המחיר היה רק 9 פאונד. רכבת מתחנת סנט פאנקרס ללוטון בשבת (אין שעות פיק) 6 פאונד לכוון, כאן אין משמעות לקנייה מוקדמת.

 השתמשנו בשני סמארטפונים. אחד השתמש בסים של גולן, שימש בעיקר לקבלת שיחות וסמסים מהארץ ובגלישת ווי.פיי. עבור המכשיר השני קנינו סים אנגלי של T MOBILE , בחנות של EE (המוכרים היו פשוט מקסימים ונהדרים) - 400 דקות שיחה, 400 הודעות טקסט, ג'יגה גלישה – 10 פאונד. לאחר 9 ימים של שימוש אינטנסיבי (ללא צפיה בסרטים) נשאר לנו עודף גדול.... מפות גוגל עזרו לנו לבדוק בכל רגע נתון לאיזה כיוון צריך ללכת (מבורך ביותר למי שסופר צעדים!) והיכן בסביבה נמצאת מסעדה מהסוג שנרצה וגם... איפה נקודת הווי-פיי הקרובה. כמו כן מפות גוגל עזרו לנו לאתר את תחנת האוטובוס הקרובה שתוביל אותנו ליעד, את זמן הגעת האוטובוס לתחנה הנ"ל + התראה כמה דקות לפני הגעת האוטובוס.

 מסקנה חד משמעית שלנו מהטיול הזה – אם מעדיפים בתי מלון בלונדון, כדאי לחפש את אלה של הרשתות הגדולות, כי אז יש סיכוי יותר טוב לא ליפול על בתי מלון מיושנים, ללא מעלית או ללא מיזוג אוויר פועל.אבל כן עם מיטות נוחות, שמיכות מחממות ונעימות.בכל בתי המלון בלונדון יש קומקום, קפה, תה, סוכר, וחלב לקפה/תה. טיפ: בחדר האמבטיה יש בד"כ שקע המיועד למכונת גילוח, הוא יכול לשמש לטעינת מכשירים מהארץ ללא מתאם.

חשוב לי לציין שכשהחתחלנו לחפש לינה שלושה חודשים לפני הטיול, היה מאוד קשה למצוא חדר לשלושה וככל שהתקרב מועד הטיול משום מה התפנו חדרים כאלה. לחמשת הלילות הראשונים בחרנו במלון של רשת בסט-ווסטרן המוכרת לנו מארצות הברית, מלון שפועל כשנה במתכונתו הנוכחית, נקי, נעים, עם ארוחת בוקר מגוונת (יחסית לארוחות האנגליות) במחיר סביר יחסית ללונדון – 156 פאונד בממוצע ללילה (לילות סופ"ש יקרו את המחיר) והעיקר – נמצא באזור מאוד נוח ומומלץ –  האמרסמית'. בברייטון בחרנו במלון שנפתח אך לפני חודש – חדש חדש! של רשת איביס, ממש ליד תחנת הרכבת, הפעם ללא ארוחת בוקר כי העדפנו את בתי הקפה של ברייטון.כאן מחירי המלונות הרבה יותר זולים, ועל כן התפנקנו בשני חדרים, כל חדר במחיר 56 פאונד ללילה. בשני הלילות האחרונים כשחזרנו ללונדון, ישנו במלון שהיה הכי יקר בטיול הזה והנפילה הכי גדולה. היתרון הגדול ביותר שלו היה הקירבה לראסל סקוור מצד אחד ולתחנת סנט פאנקרס, מצד שני (משם יצאה הרכבת ללוטון ביום האחרון) והוא זה שגרם לנו למסקנה שבפתיחת הפרק הזה.

שכונה מקסימה שנמצאת באזור 2, בככר המרכזית 2 תחנות טיוב, 4 קווי רכבת מאוד נוחים: המרסמיט אנד סיטי, סירקיל, דיסטריקט ופיקדלי. ברחוב הראשי חנויות רשת חביבות כמו H&M פריימרק ועוד, סופר, מאפייה באוורית (לחמים מאוד טעימים) בתי קפה, סושיה ועוד ועוד. בקיצור מאוד נחמד לסגור ערב בסביבה. הדובדבן שבקצפת של האמרסמית' זה הפארק והטיילת שליד התמז עם גשר האמרסמית' המופלא מ-1824 – זה הגשר התלוי הראשון שנבנה מעל התמז. טיילנו בבוקר מוקדם ופעם לאור שקיעה. בצד השני של הגשר מתחילה שכונת ריצ'מונד. בקיצור - מאוד מאוד מומלץ לגור כאן! לא רחוק מהאמרסמית' יש אטרקציה חדשה שעשוייה לעניין גם ילדים – Wetland שמאוד רצינו לראות ולא הסתייע.

אחת מהשכונות המגניבות ביותר של לונדון, לא דומה לאף שכונה אחרת שאני מכירה בעיר. היופי שלה נובע מציורי הקיר המרהיבים והגרפיטי על סוגיו השונים על הקירות, בתי הקפה המגניבים, החנויות המעוצבות במראה של שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת והגלריות הכל כך נגישות ולא פלצניות שמפוזרות בשכונה. אפשר לקחת סיור להכרת הסמטאות והציורים העכשוויים בהם או שאפשר לגלות אותם לבד באמצעות מפה והליכה אחרי החושים. זה מה שאנחנו עשינו. אפשר לשלב עם טיול בבריקליין הצמוד לשכונה. מקום מגניב, ממש צמוד לתחנת האוברגראונד הוא הBOXPARK - מתחם של חנויות מזעריות במבנה, מעוצבות מגניב ובהם בגדים, תכשיטים, נעליים ועוד. פתוח רק מהצהריים. בכלל כדאי להגיע לשכונה משעות הצהריים ואילך, אז היא הרבה יותר תוססת. לא להפסיד!!!!
לתמונות נוספות של שורדיץ'

 איך אפשר להיות בלונדון בלי שווקים? אז היו שווקים שהיו חדשים לנו והיו כאלה שביקרנו בהם פעם שלישית או רביעית. קודם כל קאמדן המאוד מומלץ בכל אתר תיירות – איכזב אותנו קשות – היה תיירותי מדי גם במוצרים המוצעים למכירה, גם במחיריהם וגם בכמויות התיירים שאיכלסו אותו.

לשוק ספיטפילד יש אצלנו פינה חמה וגם הפעם היה נחמד לחזור אליו. נחמד ולא יותר.

השוק החביב של גריניץ' עדיין נשאר חביב, זול ואפילו מצאנו בו פריטים יפים לרכישה. יש פרטי אומנות יפים, בגדים מיוחדים, תיקים עבודת יד ועוד.

שווקים בשכונות המזרח הם תמיד חוויה אותנטית, אחרת מחכימה ומלהיבה. חזרנו לוולטהאם-סטאו (Walthamstow) המדהימה ודגמנו את דלסטון המתחדשת.

מצאנו שוק פשפשים חמוד ביום שישי ליד גשר לונדון – כל מיני פריטים שאנשים מצאו בבוידם הפרטי שלהם – ראינו אפילו שריון חלוד ביותר בגודל אמיתי!

אבל השוק המדהים והמרטיט ביותר, שאיכשהו פיספסנו אותו בכל הפעמים שלנו בלונדון – הוא שוק האוכל בורו. אין ספק שהוא עומד בשורה הראשונה של השווקים המקורים היפים שראינו בעולם, כולל זה של ליון. יש כאן עושר של מאכלים, צבעוניות של מוכרים, והקונים – בהחלט לא רק תיירים. (שוק בורו נמצא במבנה ההסטורי היפה שלו ובהרחבה במבנה החדש ממש לידו).

 אם פעם נפוצה הקלישאה שאין מה לאכול בלונדון, היום הבעיה הפוכה – קשה לבחור מהמגוון הגדול. לונדון מלאה במסעדות מכל דרגות התחכום והמחיר. להרבה מהם לא צריך להרחיק ללכת, כלומר, אין רחוב אחד, או אזור אחד שמומלץ לחפש בו מסעדה מסויימת. הפעם אכלנו במסעדות שהן רשתות – פעמיים אכלנו בוואגממה הנהדרת שמחדשת כל הזמן את התפריטים שלה, אכלנו בפרט אה-מאנג'ה המצויינת סנדביצ'ים נהדרים, אכלנו בבתי קפה קטנים ואני שמחה לבשר שיש קפה מצויין בלונדון, אבל יש שתי הצלחות שראויות לציון במיוחד: בלגו ליד שוק קמדן, ושייקשק החדשה מניו יורק הממוקמת בקובנט גרדן – ואני לא מאמינה על עצמי שאני ממליצה על המבורגר ומילקשייק – פשוט היה כלכך טעים!
 אכלנו ארוחות צהריים במניו של 8-12 פאונד למנה עם כוס בירה.

ביקרנו בחנויות מכל הסוגים משך כל הטיול, כלומר, לא ייחדנו מקום או זמן מיוחד לשופינג. זה הרבה יותר כייף כך לטעמנו. לא הגענו, אפילו לא בטעות לאוקספורד סטריט.
 היינו בקניון ווסטפילד היפה בשאפרדס בוש שם פגשנו את החנותמיי-לונדון-גירל שהקונספט שלה הוא בגדים זהים לבובה ולילדה, ודוכן לאקים בצורת בקבוק לאק נשפך (איזה אושר!), קנינו בקניון ברודווי בהאמרסמית' – כי היה מאוד נוח ליד המלון, וברח' קינג בהמאמרסמית', התלהבנו מחנויות הסבוןLUSH בצ'לסי ובקובנט גארדן – אי אפשר לתאר את הריחות המטרפים בחנות הזו, ואפילו שהזהירו אותנו שהסבונים שלה מאוד יקרים, מצאנו ש-4 פאונד לחתיכת סבון רך בריח מדהים לא יהרוג אותנו...



 רדפנו אחרי דוכני קריספי קרים בכל מקום אפשרי, וחיפשנו נואשות TEAPIGS עד שמצאנו את כל הטעמים האפשריים – ג'ינג'ר ולימון, שוקולד ועוד. נסענו במיוחד לתחנת טוטנהאם האל (Tottenham Hale) לחנות מוצרי הבית של Asda שם מצאנו בגדים בסיסיים זולים יותר מפריימרק ותפורים הרבה יותר טוב. מצאנו מציאות בתחום הקוסמטיקה ורחצה (מחירים זולים זולים) שלא יאומנו ברשת סופר דראג המקבילה של Boots והתלהבנו מרשת בנפיטקוסמטיקס

 סיום מקסים לטיול שלנו, אנחנו נוסעים לתחנת הטיוב Perivale על מנת ליהנות מבניין הארט דקו הייפיפה שהיה פעם בית חרושת הובר – נבנה בין השנים 1932-38 ובתקופת מלחמת העולם השניה עבד סביב השעון כדי לספק ציוד אלקטרוני לחיל האוויר הבריטי ולאחר תום המלחמה ייצרה את שואב האבק האגדי. היום הוא מאכלס את אחד הסניפים הגדולים של הסופרמרקט – טסקו.

 לברייטון נוסעים בד"כ לחצי יום מלונדון. אנחנו החלטנו שזו תהיה האתנחתא שלנו מהעיר הגדולה ולכן הזמנו מראש שני לילות, בדיעבד יצא לנו מצויין, כי ביום הראשון ירד גשם שוטף כל היום, מה שהפך את הטיול בעיר להרבה פחות מהנה. היום השני שהיה כולו שמש מלטפת, פיצה בגדול על הראשון.

ברייטון היא עיר חוף, משמשת כמקום קייט בקיץ. לאורך החוף יש טיילת ארוכה ונחמדה שמצד אחד מגיעה עד למארינה, שם יש קניון גדול וצוקים לבנים מאוד מרשימים, ומצד שני בתי מלון ומסעדות, הפיר של ברייטון – המזח ובו מכונות הימורים קלות וגלים הנשברים אל הקלונסאות המחזיקות אותו. ממנו מתפצלים רחובות הלנס (Lens) – רחובות קטנים צרים יפים וציוריים. לי הם הזכירו את רחובות ונציה, גם בגלל סוג החנויות היקרות. מאוד תיירותי כאן. את הפאביליון כולם ודאי מכירים, אני לא הייתי במצב רוח של להכנס, אבל לידו יש מוזיאון מאוד נחמד, והיתה בו תערוכה של אמנות נשית שרוממה את רוחי, וגן פרחים יפייפה לידו והאולם המפורסם בו שרה לראשונה להקת אבבא את ווטרלו באירוויזיון ההוא ומאז הכל היסטוריה.

 מכאן צפונה (וגם במעלה הגבעה) מתחיל האזור שקרוי "נורת' ליין" (North Laines) ובו רחובות ציוריים לא פחות ומבחינתי מעניינים ויפים הרבה יותר – חנויות וינטג' – גם בגדים, גם נעליים וגם מוצרים לבית, חנויות עיצוב, גלריות קטנות, בתי קפה מקסימים, הרבה גרפיטי על הקירות.

בערבים ברייטון תוססת, מלאת חיים, מסעדות, בארים, פאבים בתי קפה פתוחים ובחלק גדול מהם הופעות חיות מכל מיני סוגים. ביקרנו בספריה הציבורית היפייפיה של ברייטון ובמוזיאון הצעצועים החמוד (ברחוב שמתחת לתחנת הרכבת) המלא בצעצועי נוסטלגיה של אנשים בגיל שלנו – צעצועי מכנו, אוסף ענק של מכוניות קטנות, רכבת נוסעת בין הרים ובין סלעים – רבע שעה ונגמר המוזיאון...

לכן, ההמלצה שלי למי שזמנו מתיר לו – להגיע לברייטון לפחות לשני חצאי ימים כשלילה בינהם. כך אפשר יהיה ליהנות מהכל.

 כמובן שיש כאן גם הרבה מאוד שופינג, וחוץ מהחנויות הקטנות הנחמדות והמעוצבות, יש כאן קניון די נחמד עם כל חנויות המותגים המוכרות, וגם רחוב אחד ארוך (נורת' North) שמשלים את כל שאר חנויות המותגים.
לתמונות נוספות של ברייטון וגם כאן

 ביום השני, לאחר שהרגשנו שמיצינו את ברייטון, לקחנו מכיכר צ'רצ'יל (Churchill Square) אוטובוס מס' 12 לאיסטבורן. בקיץ ובסופי שבוע יש אוטובוס אחר X13 שנוסע לאורך הים לצוקים הלבנים היפייפים. אנחנו הגענו לפיר היפה מאוד של איסטבורן (Eastbourne) ולמרות שהתכוונו לקחת את האוטובוס הפנימי לביצ'י הד (Beachy Head) שהוא אחד הצוקים, השעה המאוחרת יחסית שכנעה אותנו לצפות בצוקים מרחוק... הדרך לאיסטבורן וחזרה היתה יפייפיה, כשמכל צדדנו הקאונטריסייד המקסים של סאקס (Sussex).

 שתי המלצות לברייטון: האחד פאב black lion הממוקם בסמטת בלאק ליון – סמטה צרה כל כך שהייתי צריכה לסגור את המטריה שלי כדי לעבור... הם מגישים אוכל אנגלי מעולה ובערבים מארחים הופעות חיות

ההמלצה השניה היא לבית קפה צרפתי מצויין – cocoa