וינה לפני כריסטמס

זה היה טיול של חגיגת יומהולדת לבנזוגי. 7 לילות, 8 ימים מלאים בדצמבר 2014 לפני כריסטמס. וינה מוארת כולה. כמעט כל רחוב שלה מלא נורות מעוצבות בצורות שונות. אחרי הערב השני הבנתי שאפשר לזהות את הרחובות עפ"י עיצוב נורות הקישוט.

וינה היא גם כור מחצבתו של בנזוגי. אביו נולד שם והיא נכחה בבית תמיד. לקראת הטיול התחלנו במסע להחזרת החלקים החסרים לנו בפאזל הסיפור המשפחתי, שהסתיים בבית אחד וגעגוע.

היה שבוע קר מאוד. היו כמה רגעים ללא גשם, ואפילו כמה רגעים בהם ראינו פיסת שמיים. מאחר וידענו מראש שזה מזג האוויר הצפוי, הכנו מלאי מספיק של מקומות מקורים אותם רצינו לראות.

טיסה:

טיסת אוסטריין היא מאוד זולה, החברה היא סדירה וטסה בשעות מאוד נוחות. יתרון נוסף: כרטיס העליה שלהם למטוס מקנה הנחות רבות. אנחנו הצגנו אותו בכל קניית כרטיסים למוזיאונים, להוציא אחד, בכולם קיבלנו הנחה.

נסיעות:

בפעם האחרונה שראינו את וינה לפני כ-24 שנים, היא היתה תחת חפירות, ובבנייה מאסיבית, עכשיו ראינו את שהניבו אותם חפירות - מערכת רכבת תחתית משוכללת ונוחה מאוד לתפעול.

משדה התעופה נסענו לתחנת מיטה עם הרכבת המהירה CAT - קיבלנו הנחה גם כאן בגלל הבורדינג פאס – 1 יורו על כל כרטיס. קנינו מראש כרטיס הלוך ושוב כדי להוזיל עוד. מתחנת המיטה, אליה מגיעה הרכבת ב-16 דקות נסיעה, קנינו כרטיס לנסיעה בודדת עד לתחנת המלון.

מתוך שמונה ימים מלאים בוינה, 4 ימים הלכנו ברגל ו-4 ימים השתמשנו בתחבורה ציבורית. בדקנו ומצאנו שכרטיס ל- 8 ימים הכי התאים לנו, שכן יכולנו להשתמש בו שנינו - מחתימים פעמיים בנסיעה הראשונה לאותו יום, ואין חובה להשתמש בו בימים רציפים.

המלון שבו התארחנו :

חוץ מזה שהוא במיקום מעולה למי שרוצה לראות מוזיאונים כמונו - הוא סמוך לרובע המוזיאונים, 5 דקות הליכה מבית העירייה, ו-5 דקות הליכה מככר מאריה תרזה (Maria-Theresien-Platz), הוא מלון עם קונספט. יש לו עיצוב משוגע, יש לו גג משגע עם תצפית יפייפיה לעיר - בימים שאפשר לראות משהו (רמז, לא בימים שאנחנו היינו...) הגג הוא בהמשך לפאב מאוד נחמד עם מוסיקה צעירה ומשובחת, למטה מסעדה טובה, חדר כושר ונדמה לי גם ספא (לא בדקתי, אז אל תתפסו אותי במילה).

אבל - מעבר ליומיים הראשונים של ההתלהבות, הוא פשוט לא נוח. אין בו מקום אכסון, אל המיטה הנוחה מאוד יש לטפס כי היא גבוהה, אחרי יומיים, גמרנו להתלהב מהקטע של הקונספט ומה אז???

יחד עם החדר מקבלים חיית צעצוע לשינה נעימה, ותיק מעוצב לשימוש בזמן השהייה.

ביום ההולדת קיבלנו בקבוק שמפניה -מתנת המלון ובכלל, יחס מצויין.

המלון לא זול בכלל, אבל שכרנו אותו ברגע של מבצע חכם בבוקינג במחיר של 110 יורו ללילה זה הלינק למלון, ויש לו מלון אח גם בברלין.

מוזיאונים:

אחד היתרונות הבולטים של וינה היא כמות המוזיאונים האיכותיים שבתחומה. אנחנו בחרנו לראות כמה שיותר, ואת המוזיאונים שהציגו תערוכות – קבועות או ארעיות, שחשבנו שיעניינו אותנו. מהרשימה שהכנו שניים נשארו בחוץ, לצערנו.

בכל המוזיאונים יש מלתחות, בחלקם יש לוקרים שמופעלים ע"י מטבע שחוזר אליכם בסוף, בחלקם זו שמירת חפצים תמורת יורו אחד. בכל מקרה חייבים להתפשט מכל השכבות כי חם חם חם מאוד בפנים!

כדאי להתעדכן לפני ההגעה אודות התערוכות המתחלפות כדי לא להחמיץ אותן.

מוזיאון קונצהיסטורישה (Kunsthistorisches Museum)

לא להגיע לכאן בסופ"ש! כמות האנשים המבקרים במוזיאון בשבת-ראשון לא מאפשרת הנאה מהמקום!

אנחנו הגענו לכאן ביום ראשון, ראינו את כמויות האנשים, ולאחר שחיכינו בתור הארוך חצי שעה וראינו שהתור לא מתקדם, ויתרנו וחזרנו ביום אחר ואכן היה כדאי!. המוזיאון עצמו הוא המקבילה של הלובר הפאריזאי. יש קומה של עתיקות ואמנות מצרית וכו', ויש אוסף מרהיב של אמנות רנסאנס. אני נהניתי בעיקר מהורמיר היחיד (Johannes Vermeer), ומהאוסף הנפלא של ברויגל האב (Pieter Bruegel de Oude). ברויגל היה סוג של עתונאי בעיניי, שתיעד את הרחוב של תקופתו בצורה הכי נפלאה שיכולה להיות. אפשר לעמוד שעות מול התמונות ולגלות עוד ועוד פרטים מעניינים. אבל העיקר כאן זה המבנה המפואר שהוא הארמון הכי יפה שראיתי מעודי.

וקצת תמונות מהקונצהיסטורישה מוזיאון.

אלברטינה (Albertina Museum)

זהו עוד ארמון שהוסב למוזיאון, נמצא ממש מאחורי בנין האופרה. המבנה מאוד נוח לביקור והתערוכות מוצגות בו ברווחה ובנוחיות רבה. שני חדרים הושארו על כנם והם מציגים את הארמון כפי שהיה, בשאר המבנה ראינו כמה תערוכות מעניינות: תערוכה מקיפה של מירו, תערוכה של האימפרסיוניסטים, גרהרד ריכטר, ג'קומטי, של פסל אוסטרי מעניין ועוד אמן אוסטרי שויתרנו עליו. כל אחת מהתערוכות כאן גדולה ומקיפה.

MQ – המוזיאונים ברובע המוזיאונים

אם תלכו ליותר ממוזיאון אחד במתחם המוזיאונים - גשו תחילה למרכז המתחם לחנות ושמה point וקנו כל קומבינה של כרטיסים שתרצו - ההנחה משמעותית. אנחנו קנינו קומבינה ללאופולד, מומוק וקונצט-האלה – עלה לנו 17 אירו כרטיס במקום 34 (כולל הנחת אוסטריין)

לאופולד (Leopold Museum)

גם המוזיאון הזה עבר שיפוץ לא מזמן, נוח ונעים מאוד לביקור, מכיל בעיקר אוסף של אמנות אוסטרית ואמנות של המאה ה-20. ראינו ציורים ופסלים של קלימט, קוקושקה, אגון שילה ותערוכה מקיפה של עבודותיו של ג'קומטי ואמנים שהושפעו ממנו. התערוכות האלה ריגשו אותנו מאוד והסבו לנו הנאה עצומה.

מומוק (mumok)

מוזיאון לאמנות בת זמננו, חדשני בעיצובו, כשהיינו, הוצגה ב4 קומות הבנין תערוכה מעבודותיה של אמנית מאוד מיוחדת בשם קוזימה פון בונין (cosima von bonin ) בקומה אחת חפצים יומיומיים עשויים קרטון ובד מקבלים מימדים עצומים, בחזית האולם הוצב טיל ענק עשוי בד ועליו רוכב צעצוע בד בדיוק כמו בסצינת הסיום של הסרט האלמותי דר' סטריינג'לאב.

בקומה אחרת היה אוסף של עבודות מינימליסטיות, כשהמילה הכתובה יוצרת מציאות מדומה. העבודה הנפלאה ביותר היא זו בתמונה למטה, שהמילה riv gosh ומפת המשבצות מקשרת מייד לפריז.

על קיר אחר ממוסגרות שתי ידיעות אמיתיות מעתון – כשקוראים אותן מבינים שאנחנו למעשה יוצרים סביבנו כל הזמן מציאות שלא באמת קיימת. מומלץ מאוד!

קונצט-האלה (Kunsthalle Wien)

גם זהו מוזיאון לאמנות עכשווית. כשביקרנו במוזיאון הוצגו שתי תערוכות – אחת היתה וידיאו ארט על ילדים רוקדים, השניה היתה הרבה יותר מעניינת ומרתקת. הכותרת היתה, כחול: 30 אמנים הציגו עבודתם שהמשותף להם היה הצבע הכחול. הרעיון הכללי הוא לבחון את העולם סביבנו דרך פילטר הצבע הכחול. היו שם כמה עבודות מרשימות מאוד, כולל תצוגה של הסטוריית השימוש בצבע הכחול, ובין היתר תערוכה בשם "סין" (או צ'יינה שהיא מילה נרדפת לכלי קרמיקה) - האמן הלבנוני Raad Yassin, שהציג 7 כדי חרס גדולים, מצויירים בטכניקה עתיקה של ציורי קרמיקה כחולים, כשכל כד מציג טרגדיה אחרת של העם הלבנוני, כולל הכיבוש הישראלי של דרום לבנון. הכדים הוצבו במעגל – לומר, הדברים נמשכים...

סצסיון (Secession)

את המוזיאון הזה הקימה תנועה באותו שם, שחבריה באו מתחומי הארכיטקטורה, האמנות והמוזיקה, והיתה שייכת לאר-נובו והיוגדנשטיל. העיקר במוזיאון המיוחד הזה, הוא ציור קיר של קלימט בקומת המרתף "הסמפוניה של בטהובן" שצוייר במיוחד עבור תערוכה מתחילת המאה ה-.20 לפי תערוכת הצילומים המתעדת אותה בחדר הכניסה לקומה זו, הציור הורד למרתפים בזמן מלחמות העולם (לא ברור איך הורד אם זה ציור קיר, וזה הרי מרתף בעצמו). הציור הזה מעורר השתאות בפי כל מי שנכנס לאולם כי הוא נראה בלתי גמור, ועומד שם איש מטעם המוזיאון שמסביר לכולם – כי הציור אכן גמור, כך צייר אותו קלימט. ואף על פי כן, זה ציור מאוד מעניין, נשארנו דקות ארוכות לחוות אותו ולגלות בו דברים חדשים כל רגע.

תערוכת הצילומים שהזכרתי קודם אף היא מעניינת ביותר, שכן היא מתעדת את קורות הבניין בזמן שהיה חדש, את ההרס שהיה מנת חלקו בזמן המלחמה, והשחזור שלו אך לפני שנים לא רבות.

היו עוד שתי תערוכות של אמנות עכשווית שממש לא התחברתי אליהן.

2 כרטיסי כניסה: 11 יורו במקום 18, בהצגת כרטיס אוסטריין.

​קצת תמונות של יוגנדשטיל בוינה

אובר-בלוודרה (Oberes Belvedere)

אף על פי שהארמון יפה לפי כל אמת מידה של ארמונות, ויש בו פינות קטנות וחמודות, לא נוח לי בארמונות כאלה. לא כשהמטרה שלי היא לראות יצירות אמנות. החדרים לא נוחים, המעבר ביניהם ודאי שלא, אוסף הפורטרים המלכותי לא בדיוק מעניין אותי, בטח לא כשהם מוצבים בכל החדרים הארוכים שלפני החדר האחד שעבורו הגעתי לכאן: יצירותיו המופלאות של קלימט. אסור לצלם כאן, חשוך כמעה, כל רגע מזהירים מישהו אחר לבל ייגע ביצירות המוזהבות.

בקומה העליונה יש אוסף מכובד של יצירות אימפרסיוניסטיות. את הציור האחד הספציפי של מונה שרציתי לפגוש שנית, לא פגשנו. הוא הושאל לתערוכה אחרת. לעומת זאת גן הארמון יפה ומזמין גם בחורף.

הארמון, (schloss belvedere) מכיל שני מוזיאונים – העליון והתחתון.

אולם הספריה הלאומית (State Hall of the Austrian National Library)

נמצא בארמון הופבורג, הכניסה לאולם מככר יוזף פלאץ. (Josefsplatz)

האולם יפה ומרשים ביותר. כתוב במדריך שלנו שהפרסקו על התקרה הוא הגדול באירופה. הקירות עמוסי ספרים עתיקים. באולם תערוכות מתחלפות, כשאנחנו היינו הנושא היה מלאכים, והוצגו בארונות זכוכית סגורים ספרים עתיקים העוסקים בנושא, כולל ספר תנ"ך עתיק שהיה פתוח באחד העמודים של ספר יחזקאל, מורה נבוכים של הרמב"ם ורשימת המלאכים בספר הקבלה.

המוזיאון היהודי (jisches museum)

המוזיאון שהכי אכזב אותי היה מוזיאון היהדות - ציפיתי למשהו דומה לזה של ברלין, והוא היה רחוק כרחוק מזרח ממערב..

בחצי השנה האחרונה קראתי על יהדות אוסטריה המון. היה לי עניין אישי ללמוד ולחקור שורשים. חשבתי שהמוזיאון היהודי יוסיף משהו על מה שלמדתי כבר, ולא רק שלא הוסיף אלא אף כעסתי על אופן הצגת הדברים. על יהדות למדתי בטיול הזה דוקא במקומות אחרים.

זה הזמן להזכיר שהמוזיאון היהודי נחלק לשניים - אחד ליד האנדרטה שבתמונה ברחבת היודנגאסה (judengasse )- ששמעון ויזנטל, שריד השואה האוסטרי, נלחם שנים ארוכות להקמת אנדרטה לזכר יהדות אוסטריה. במקורות מסויימים כתוב שהקהילה היהודית התווכחה שנים ארוכות על מיקום האנדרטה, במקורות אחרים כתוב שהאוסטרים לא איפשרו זאת שנים, מכל מקום, כשהתחילו לחפור ברחבת היודנגאסה, התגלו שרידי בית הכנסת העתיק ביותר בוינה, והאנדרטה המרובעת הזו שמדמה ספריה סגורה, מכסה למעשה על שרידים אלה. עם הכניסה למוזיאון הסמוך אפשר לראות את השרידים.

המוזיאון השני נמצא ברח' דורותיאה 11 (Dorotheergasse 11 ). הכרטיס (הדי יקר) מקנה כניסה לשניהם והוא טוב ל-48 שעות.

קצת על יהדות וינה

למרות שנסענו לוינה לחגוג לבנזוגי יום הולדת מאוד משמעותי, וינה היא גם שורשים. אביו שהוא יליד וינה, השכיל לעזוב אותה בזמן ולעלות ארצה. הוא אהב את וינה לפחות כמו שאהב את הארץ, ונסע לבקר בה הרבה. תמיד חזר לביתו שנהרס במלחמה ונבנה מחדש.

למרות ששמענו ממנו הרבה מאוד סיפורים, חסרו לנו הרבה מאוד חלקים להשלמת פאזל הסיפור, שלא הוסברו בתמונות הרבות, ובמסמכים הרבים שנשארו, ומזה 27 שנים גם אין את מי לשאול. אז מרגע שקנינו כרטיסים התחלתי לחקור. חיפשתי ברשת מידע כללי שאולי יוביל אותי לפרטי ומצאתי דברים מאוד מעניינים.

למשל, למדתי שפעמיים במהלך ההסטוריה היה גירוש כללי של יהדות אוסטריה מתחומה, ופעמיים אחרי הגירוש הבינו האוסטרים שללא יהודיה אין תזרים מזומנים ולכן הזמינו אותם מחדש לגור בתחומם, כל פעם בהגבלות אחרות.

מצאנו תמונה של הסבא מגליציה, שחוייל לצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, פיענחנו את דרגות הקצונה שלו לפי תמונות דומות שמצאנו ברשת, בשולי התמונות מצאנו תאריכים וכתובות רשומים בכתב יד, מהמסמכים ההסטוריים הבנו שתוך כדי מלחמת העולם הראשונה, היתה הגירה מאסיבית של יהודים לוינה עצמה - מבערך קהילה של 5000 איש הפכו לקהילה של 200,000 איש. זו גם התקופה שהסבא וסבתא הגיעו לוינה.

יהודי וינה היו חילוניים (הרצל לדוגמא). חלק גדול מהם מתבוללים (מאהלר לדוגמא) -בתחילת המאה ה-20 יהודי וינה היוו כ-10 אחוז מכלל תושבי וינה אבל 90 אחוז מיוצרי התרבות שלה - כך למדתי מהספר הנפלא של חיים באר "מזכרונותיה של תולעת ספרים". חיים באר מתחקה אחר הסופר ג' שופמן בוינה, בשפה נפלאה, ותוך כדי כך מתאר את חיי היום יום בעיר. כך למדתי על הנוהג לשבת בבתי קפה, לשחק שחמט, להתעדכן בכל 20 העתונים היומיים ולפגוש את כל האמנים החשובים, וכל זאת על כוס קפה אחת.

הלכתי על כן לחפש את קפה סנטרל המתואר בסיפור, ודומה היה שכלום לא השתנה.

לכן, נראה לי מאוד משונה שהמוזיאון ליהדות בחר להציג בקומה שלמה חפצי יודאיקה וצילומי כתובות (לא המקוריות חלילה) וקומה נוספת שמסבירה מהו אוכל כשר. בחצי קומה תמונות של הרצל ופרויד בענק, ועוד כמה צילומי מסמכי חישובים.

אחרי גרוש ספרד הגיעה משם קהילה די גדולה לוינה. הקהילה הספרדית המקומית היתה זו שקלטה את ההגירה ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19 - המהגרים החדשים היו יותר מסורתיים ויותר דתיים, לעומת היהודים האשכנזים בוינה שכבר היו חילוניים.

בגלל איסורי הדפסת ספרים יהודיים בבתי דפוס רגילים, התפתחה כאן תעשיית דפוס מקרב היהודים שהיתה ידועה בכל אירופה. ספר אחד מאוד מרגש שהודפס באחד מבתי הדפוס האלה ראינו בספרייה הלאומית האוסטרית - מורה נבוכים של הרמב"ם.

אולי הקשר ההדוק הזה בין יהודי וינה לוינה, הניב את עץ חג המולד הזה עם קישוטי חנוכה.…

ובתמונה השנייה רגע מאוד מרגש, בו גיליתי בשוק הפשפשים של נאש מרקט פמוטים בדיוק כמו אלה שאמא שלי נהגה להדליק בהם נרות שבת (אלה עם אשכולות הענבים(

ואי אפשר בלי שואה.

וינה היא לא ברלין גם בעניין זה. האוסטרים לא מכירים באחריותם למלחמה. ולכן גם אין בה אנדרטאות, כמעט. הם הרי נכבשו ע"י הנאצים.

בשתי האנדרטאות שכן ראינו (אחת לציון הפאשיזם, והשניה לזכר החיילים הוינאים שמתו במלחמת העולם השניה) הכיתוב אומר משהו כללי על שארע להם "בתקופה הנאצית" …

בתמונות אבני נגף ברחוב מאריה הילפר מס' 47.

להזכיר, אבני הנגף, הוא מיזם של אמן אחד, שמחליף את אבני המדרכה באבני נחושת עליהם חרוטים שמות היהודים שגרו ליד המדרכה הזו ונשלחו למחנות מוות. עד כמה שאני יודעת הפרוייקט בגרמניה הושלם או כמעט הושלם, והוא שואף להשלים את המיזם בכל אירופה.

והנה תמונת אנדרטת הפאשיזם ליד האלברטינה:

כנסיות וקתדרלות

יש הרבה בוינה. יש שתיים שהן גדולות ויפייפיות.

הראשונה היא סנט-סטפן, שנמצאת בלב העיר וינה, היא אמצע העיר הפנימית. בככר שלפניה יש התרחשויות, בימים שלפני כריסטמס יש שוק כריסטמס חביב. פנים הקתדרלה מאוד מרשים וכדאי מאוד לבדוק כאן זמני הופעות או מיסות כדי לראות אותה מוארת וממש מבפנים (בזמנים רגילים אפשר לבקר רק במסדרונות שמסביב).

קארלסקירכה – היא כנסיה מפוארת שהאלמנטים הארכיטקטונים שלה שואבים השראה מהארכיטקטורה הטורקית. הכניסה כרוכה בתשלום. בימים כתיקונם עומדת לפני הכנסיה בריכה התורמת מראה פסטורלי עוד יותר למבנה, בימים שלפני כריסטמס, הבריכה מתחלפת באתר משחקים לפעוטות ברוח החג.

אוכל אוסטרי

כיוון שאוסטריה היתה אימפריה שחלשה על חבלי ארץ רבים ותרבויות לא מעטות, השפעתם ניכרת במיני המאכלים שלה. וינה היא זו שעצרה את ההתפשטות התורכית באירופה (בחומותיה עצרה) אך לא את יבוא המטעמים התורכיים שקיבלו כאן פירוש לגמרי אוסטרי: החל מכל סוגי ה"קוגל" – כדורים, שהם סוגי בצקים מבושלים או מטוגנים, כתוספת למנה עיקרית, מנה בפני עצמה או קינוח מתוק, מרקים עדינים עשירי טעם שהגיעו מבוהמיה וארצות יוגוסלביה וכמובן גולש שהגיע מהונגריה, וחביתית הונגרית שהפכה כאן לאחד הקינוחים הכי מלהיבים – קייזרשמארן, מהעוגות בעלות השם העולמי כמו עוגות שוקולד עשירות ועוגות המשלבות פרי עונה או ריבה ועד לגולת הכותרת – הקפה. קפה זו תורה שלמה. בכל בית קפה שמכבד את עצמו יש תפריט בן כמה עמודים – לקפה בלבד. רצוי לדעת מה אתם מזמינים, כדי שלא תופתעו. הקפה האוסטרי הקלאסי נקרא מלאנג' והוא למעשה אספרסו חזק עם חלב בספל בגודל בינוני.

שניצל:

ההכנה של השניצל דומה בכל מסעדה. כמו שאנחנו מכירים מהבית - משטחים דק, טובלים בקמח, אח"כ ביצה, אח"כ פירורי לחם ומטגנים בשמן עמוק.

ההבדל בין השניצלים השונים הוא נתח הבשר ממנו נחתכה הפרוסה.

השניצל המקורי עשוי עגל, ובמסעדות הטובות בוחרים את החלק הרך והעסיסי ביותר. ברוב המסעדות עשוי השניצל בשר חזיר, ובמלכודות תיירים ניתן לבקש גם מעוף. דגש על ניתן לבקש.

אנחנו דגמנו כמעט כל יום משמונת הימים לפחות שניצל אחד. תמיד היו מנות נלוות, בעיקר מרק. שתי המסעדות הטובות ביותר בעיננו היו כאלה לא רק בגלל השניצל, אלא גם בגלל המנות האחרות. אל תהססו לטעום מהמטבח האוסטרי המסורתי, ששאב השארה לאורך השנים מכל רחבי הממלכה האוסטרו-הונגרית.

אתחיל מלא גורף (ואני יודעת שאני מסתכנת לפחות בסקילה) - אל תלכו לפיגלמולר! זו מלכודת תיירים ברמה גרועה! אמנם מרק תפוחי האדמה היה טעים, אבל השניצל - זה שאנחנו מכינים בבית יותר טעים! (אעיז ואומר שגם זה שיוצא מהמקפיא יותר טעים). בעיניי זו מלכודת תיירים.

המסעדה הטובה ביותר, ובה השניצל המעולה ביותר, היא המסעדה שיורם - שנצ'ו המליץ עליה - Plachuttas Gasthaus zur Oper - בזכות הארוחה הזו הפך יום ההולדת למקסים! המרקים שלהם נגעו ברקיע השביעי, עד כדי כך היו טעימים! שניצל העגל היה רך ועסיסי ומלא טעמים. המנות האחרות מהמטבח האוסטרי אף הן היו מדהימות. (Walfisch Alley 5, 1010 Vienna, Austria)

השניצל השני הטעים, היה עשוי בשר חזיר, במסעדה שג'מוס המליץ עליה:
Schnitzelwirt Zeiner & Partner OHG - היא נמצאת מחוץ לעיר הפנימית, אך לא מאוד רחוקה, שווה להגיע אליה, גם הרחוב בו נמצאת נחמד. (Neubau Alley 52, 1070 Vienna, Austria)

המסעדה היתה מלאה כמעט עד אפס מקום כשהגענו - היא ענקית! עוד ועוד ועוד חדרים, וכל השולחנות היו מלאים במקומיים - ערובה לאוכל מצויין. השניצל כאן היה ענקי!!!! המנה השניה שהזמנו היתה קורדון בלו - שזה דאבל שניצל ובינהם שינקן וגבינת עיזים מצויינת! לא יכולנו בשום אופן לסיים את המנות, שקדם להן מרק לייברקניידלזופה - נוסטלגייה משפחתית טעימה עד דמעות!

המסעדה השלישית היתה גם בית הקפה "שלנו" - בגלל הקירבה למלון. קפה ריימונד שמו (Cafe Raimund). Museumstrasse 6, Wien הוא נמצא ממש מול הפולקסתיאטר - הגעה עם U2, U3. (במרחק הליכה מהקונצהיסטורישמוזיאון. אוכל ביתי נהדר, קפה מצויין, עוגות באפייה ביתית, שניצל עגל טעים!

שאר השניצלים נאכלו במסעדות אקראיות, בנאשמרקט, במסעדה איטלקית מצויינת במאריהילפר (מרק זוקיני מדהים!) היה מצויין!

המחירים

המחירים יקרים יותר ככל שמתקרבים למרכז העיר הפנימית, ככל שמתרחקים הם זולים יותר.

היו ארוחות מצויינות שכללו שתי מנות ובירות ב30 יורו, ואילו הארוחה בPlachuttas Gasthaus zur Oper כללה שלוש מנות + מנת פתיחה + שתייה - 65 יורו.

אני מניחה שמסעדה דומה בארץ היתה עולה הרבה הרבה יותר...

שופינג

קנינו הפעם יותר מתמיד.

אני לא אוהבת לקנות בחורף בגדים. (כלומר בחו"ל) צריך לפשוט כל כך הרבה כדי למדוד, שזה הופך לטירחה במקום הנאה. אבל כל כך הרבה רחובות קניות שאי אפשר להשאר אדישים.

אז כמו במחירי המסעדות, גם הבגדים - ככל שקרובים יותר למרכז - יותר יקר, אבל גם יותר הוט קוטור. אם בתקציב שלכם - לכו על זה.

Kntner Stra הוא הרחוב היותר מפונפן, מאריה הילפר הרבה יותר זול, ועדיין רחוב מאוד נעים, לא פושט... בשכונות המרוחקות יותר, ניתן למצוא חנויות חמודות שאינן רשתות עם מוצרים יותר מיוחדים.

היינו בשני קניונים - מגדל המילניום, כי כבר היינו באזור לצורך אחר, אם מגיעים לשם ביום יפה אפשר לעלות לתצפית יפה על וינה (ראיתי בתמונות) ביום אפור כמו שלנו זה היה בזבוז זמן. חנויות בעיקר של הרשתות המוכרות, לא מרגש במיוחד.

הקניון השני מומלץ בכל מקום - DZ - מגיעים עם U1 לתחנת kagran

זהו קניון ענקי שקשה להשתלט על כל גודלו, כל הרשתות המוכרות, כולל desigual המקסימה, אבל דורשת תקציב מיוחד ....והטיפ שלי - חנות ענקית למוצרי קוסמטיקה, יותר זולה מDM המוכרת - MULER

והיתרון מבחינתי - ליד הכניסות יש לוקרים כך שאפשר לאחסן את המעילים.

​קצת תמונות של חלונות ראווה

שווקי כריסטמס

הרבה מאוד שווקים בכל רחבי וינה. חלקם נקראים "כפר כריסטמס". חלקם מופנים במובהק לתיירים – אפשר לראות לפי המוצרים הנמכרים בדוכנים, ולפי העובדה שאין שולחנות המאגדים סביבם קבוצות לשיחות חולין. הגדול שבהם הוא השוק שלרגלי בית העירייה המפואר של וינה. הגן מסביב מעוטר ומקושט בצורה יפייפיה ויש פינות משחק לילדים. שירותים ציבוריים באחת הפינות ותור ארוך משתרך בכניסה אליהם. בליל של שפות זרות שמענו כאן, כמעט ללא גרמנית. בתוך בית העירייה יש הפעלות שונות לילדים. שוק דומה גם בככר מאריה תרזה ובאחורי ההופבורג.

שווקי אמנות מקומית ראינו בשני מקומות – ליד כנסיית סנט קרל, שהבריכה הקדמית רוקנה ממים והפכה מגרש למשחקי כריסטמס, הדוכנים רחבי ידיים, מכילים ציורים גדולים ועוד מיני אומניות יפות, ושוק Altwiener

השוק שאנחנו הכי אהבנו מתפרש על כל הרחובות הקטנים שליד שפיטלברג גאסה (spittelberggasse) שגם ביומיום מכיל גלריות, חנויות וינטג' וסטודיו שונים, כאן היו לגמרי אנשים צעירים מקומיים, שולחנות גבוהים לעמידה לידם, או שולחנות מכוסים מפות וינטג' וכסאות לישיבה לידם, בארים שעלו מן המרתף (קלר) לרחוב, וצחוקים ואווירה.

נאש-מרקט (naschmarkt)

שוק חביב וצבעוני שמשלב דוכני ירקות ופירות המכילים שורשים אכילים מכל העולם, הרבה דוכני תבלינים בשקיות קטנות עם בתי קפה ומסעדות לרוב, שבאחת מהן אכלנו ארוחה טעימה באווירה נעימה. ביום שבת נערך כאן שוק פשפשים די גדול. לצד מוצרי סין מוכרים ניתן למצוא פריטים מאוד מעניינים מהבוידם הפרטי של המוכרים.

קצת תמונות של השוק

אופרה (staatsoper wien)

מסיבות שונות לא רכשנו כרטיסים מבעוד מועד, למרות שרצינו לראות אחת. כשבוע לפני הנסיעה, בדקנו מחירי כרטיסים וראינו שיש מקומות די קרובים לבמה במחיר 40 ו-50 יורו. כמעט כמעט קנינו. האינסטינקט אמר לנו שלא לעשות זאת. יש די הרבה טיפים כאן על כרטיסי עמידה ב-3 יורו - אבל אין מצב שאעמוד 3 שעות בצפייה באופרה, זו לא הנאה בעיניי.

אז מה שנותר, זה לקחת סיור באופרה.

מדובר באופרה הראשית - staatsoper כן יש נדמה לי עוד 2 בוינה, ידועה כאחת האופרות הטובות בעולם, למרות שאומרים שהבניין שלה לא אחד המרשימים ביותר.

הרגשנו שנינו שאת הסיור הזה לפחות אנחנו חייבים לעצמנו. ואכן הוא היה חשוב מכמה בחינות!

מגיעים לבניין האופרה בצד הפונה לאלברטינה. על אחת הכניסות יש שלט "כניסת סיורים". הגענו כחצי שעה לפני שעת הסיור (3 אחה"צ באותו יום) וכבר היתה כמות נכבדה של אנשים. עד לשעת הסיור היו כבר כמה מאות.

היתה חלוקה לכמה שפות, מן הסתם היו הכי הרבה דוברי אנגלית, וגם הקבוצה הזו התחלקה ל-3. אנחנו קיבלנו מדריך חמוד, עם מבטא סקוטי משגע.

הוא סיפר לנו כמה דברים מעניינים. למשל, לא ידעתי שהאופרה בתחילת דרכה היתה ארוע חברתי, של מפגש, פטפוט, אוכל ושתייה, וההופעה על הבמה התרחשה רק כ"תפאורה" או כליווי להתרחשות באולם. זו הסיבה גם שהמוזיקה יותר חשובה מהמילים, כי לא הקשיבו להן, וזו הסיבה לאורכן של האופרות.

כשמאהלר התמנה למנהל האופרה, הוא שינה את הנוהל הזה, דרש את הכבוד הראוי, אסר על ארוחות, כניסה ויציאה מהאולם, דיבור בזמן ההופעה - בקיצור האופרה הפכה לארוע צפייה כמו שאנחנו מכירים היום, למורת רוחו של הקיסר פרנץ יוזף, שכלל לא אהב אופרה.

הסיפור הזה סופר בעיקר כדי להסביר את הדבר הבא: כשנבנה בניין האופרה במאה ה-19, הקדישו תשומת לב מרובה לאקוסטיקה באולם, ולכן, בכל המושבים אפשר לשמוע במידה כמעט שווה, לעומת זאת, מחלק נכבד מהמושבים בצידי האולם לא ניתן לראות את כל הבמה ובחלק מהמושבים לא רואים את הבמה כלל! מה שמסביר את המחיר הזול שלהם, ואיזה מזל שהאינסטינקט שלנו אמר לנו לא לקנות אותם!

התמזל מזלנו, ואחת הקבוצות בסיור, היתה מקהלה יפנית, שנעמדה במרכז האולם ושרה שיר, וכך יכולנו ליהנות מהאקוסטיקה הנפלאה של האולם.

אני חייבת לומר, שלדעתי אולם האופרה הישראלית הרבה יותר נוח ומרשים. לעומת זאת, הכניסה - הפואייה, וחדרי ההסבה הם פאר והדר וינאיים.

שכחתי להשלים פרט קטן ושולי בעניין האופרה: אחת לשנה, כל שנה, נערך נשף וינה - בפברואר. לצורך העניין מפרקים את כל כסאות האולם, ומשווים את גובה הבמה לגובה רצפת האולם וכך נוצר אולם ריקודים אחד ארוך.

אם כרטיס רגיל לאופרה עולה בין 150 ל-200 יורו (המחיר הגבוה), הרי שכרטיסים לנשף נמכרים אחרת: אפשר לקנות רק תא שלם. בתא יש בין 8 ל-10 מקומות. מחירו של תא כזה נוגע ב-20,000 יורו, עליו צריך להוסיף מחיר כרטיס כניסה, מחיר תלבושת שהיא לפי קוד הלבוש הספציפי, ואז נמשך הנשף כ-24 שעות. כל המידע הזה על אחריות המדריך המקסים

שלנו בעל המבטא הסקוטי. כמובן, שאין לי תמונות משלי, אז הנה לינק לגוגל

.

ארכיטקטורה

אין בוינה רחובות סתמיים, גם בשכונות מרוחקות יותר. הבניינים כולם מעוצבים, גם אלו שנבנו במאה ה-19 והם עתירי קישוטים כיאה לתקופת היוגנדשטיל, או נאוקלאסיים מתכתבים עם התקופה הרומית בוינה, או בניינים מודרניים לגמרי. מבין כולם בולטת שכונה אחת מיוחדת וצבעונית, כולה מעוצבת ע"י האמן הונדרטוואסר. אני אהבתי יותר את התמונות שראיתי בטרם הגעתי למקום, אמנם צילמתי הרבה אבל תהיתי איך זה לחיות בבליל הצבעוני והצורני הזה. יכול להיות שצריך להגיע לכאן בתחילת הטיול בוינה כשהעין עדיין לא שבעה.

לינקים שימושיים:

וינה בימי קורונה

​וינה אינפו

אוסטריין איירליינס

​מוזיאון לארכיטקטורה

וינאים ממליצים על וינה

המלצות לאתרים בוינה

מסלולי הליכה בוינה

מדריך לוינה

מפת הטראמים של וינה

לבלוג הטיולים שלי - אוספת אוצרות