מוינה - שלווה של דיונות, חוף ודקלים

מוינה הגיעה לנו בדיוק בזמן- אחרי שלושה שבועות רצופים של עיר גדולה, הגענו לחוף ריזורטים (Resort) נחמד שנמצא על יד עיירת דייגים קטנה וחמודה. האוטובוס שהביא אותנו מהו צ`י מין סיטי הוריד אותנו על יד ריזורט יפה של חברת Sinh Café- חברת האוטובוסים שלנו, אבל הריזורט (באופן מפתיע) היה גם יקר ואנחנו נסענו לריזורט אחר עליו קראנו בכתבת משפחת פלג, איזה כיף- ריזורט איכותי במחיר זול יחסית! הריזורט נמצא ממש על חוף הים, ויש בו הרבה בקתות במחירים שונים. במרכז, בין הבקתות, יש גן חמוד ומטופח, עצי קוקוס עושים צל על הדשא, הספסלים והפרחים. היינו מאושרים לדעת שפה נשארים בכמה ימים הקרובים!

המסעדה שלו די יקרה ולא ממש משובחת אבל האווירה בה כייפית כל כך (יש מוביילים מקוקוס שעושים צליל מדהים ותמיד יזכרו אצלנו כ"צליל של מוינה") שנחמד סתם לשבת ולשתות קפה... איך שמחנו להגיע! חוף הים קרא לנו וישר הלכנו להסתובב לאורך החוף (זה כל כך גאוני שברגע שיוצאים מהשער עומדים על החול!). הדבר הראשון שהדהים אותנו היה ה"דינגי" של המקומיים- סירות קטנטנות שנראות כמו קוקוס חצוי (רק מוגדל), מתאימות למקסימום שלושה אנשים, מהן הם דגים ומגיעים (בחוסר יעילות יש לציין...) לסירות הגדולות שעוגנות קצת רחוק מהחוף. מצטלם יפה כל כך!! החוף שלא היה שייך לריזורט היה מלוכלך מעט ופחות נעים, ואחרי התחממות יתר חזרנו לחדר הממוזג. במלון על ידנו פגשנו את צ`ם וענבר החמודים, זוג ישראלים מטיילים שהכרנו בהו צ`י מין ושמחנו לראות שהם פה. הזמנו סיור ביחד איתם ליום המחרת- בסביבות מוינה.

 למחרת, בשעה 7 בבוקר התייצבנו במשרד הנסיעות, על יד ג`יפ מתפרק שנראה (ואולי הוא באמת כזה) שריד אמריקאי מהמלחמה... מבדר. הצטופפנו קצת- צ`ם, ענבר וכל המשפחה, ויצאנו להרפתקה חדשה. נסיעה שאמורה לערוך 15 דקות ב- 80 קמ"ש לקחה לנו 40 דקות במקסימום 40 קמ"ש. תוך כדי נסיעה בשטחים הכפריים עברנו בתים מתפרקים מעט (או הרבה) וכמובן שכמעט מכולם התנשאו אנטנות טלוויזיה, ועדר עיזים ופרות שהילכו בשלווה על הכביש. הגענו לדיונת החול הלבנה (White Sand Dune). ברגע שיצאנו מהג`יפ הצטרפו אלינו שמונה ילדים וויאטנמים קטנים, כל אחד מחזיק "גלשן" עשוי פלסטיק. הם הובילו אותנו עד לדיונה תלולה שטובה להתגלשות ושם ביקשו 20,000 דונג (16,000 דונג = 1 דולר אמריקאי) על כל גלשן. התמקחנו קצת, ובסוף לקחנו 4 גלשנים ב- 40,000 דונג. למרגלות הדיונה היפה והחלקה נמצא אגם כחול עם מים מתוקים, והילדים הוויאטנמים החמודים לימדו אותנו איך מתגלשים מהר והיישר לתוך האגם. זה כל כך כיף ומאוד התאים לחום שבדיוק החל להתחזק. המים קרירים, ועשינו מלא מלחמות מים כייפיות. ממש נהדר.

 התחלנו את דרכנו בחזרה לעיירה תוך כמה עצירות בדרך. הראשונה הייתה בקניון האדום (Red Canyon)- מסלול קצר שמוביל למעבר דק בין קירות עם צורה של עמודי סלע אדומים ודי מרשימים שצופים אל הים. נחמד. העצירה הבאה הייתה בדיונת חול צהובה לא ממש יפה- עליה אפשר לוותר לדעתנו. והעצירה השלישית הייתה בכפר הדייגים מוינה. הים שם פשוט מדהייייים- מעין מפרץ ובו מלא מלא (מלא מלא מלא) סירות דייגים עשויות עץ, צבועות בכחול, ובראשן דגל וויאטנם האדום. באמת מופלא. הטיול על קו החוף לעומת זאת היה די מגעיל כי החול מלא בשברי צדפים, גופות סרטנים ודגים מתים- מסריח! משם חזרנו לחדר להסתלבטות ונפרדנו מצ`ם וענבר שנסעו עם האוטובוס הלאה צפונה. החלטנו להשאר ליום נוסף- החלטה שהסתברה כמצויינת. במשך כל הבוקר בילינו בים, משתזפים, נכנסים למים (למרות שהיו מלא חלזונות ענק ירוקים דוחים על החוף וגם קצת מדוזות במים), אוספים צדפים ובונים בחול.

 ולפתע נתקלנו במראה סוריאליסטי במיוחד- פרה הולכת על קו המים, ואחריה עוד ועוד, כ-20 פרות חומות ורזות מהלכות בשורה על החוף. הזוי!! אחר הצהריים הלכנו לטיול קצר בנחל הפיות (Fairy Stream). הטיול יוצא היישר מתוך העיירה, והולכים בנחל כשהמים מגיעים עד לכפות הרגליים. הלכנו לאיטנו בשעה הנעימה של היום, קצת טבע נקי ויפה אליו התגעגענו מאוד בזמן האחרון. רוב האטרקציות וה"דברים לראות" שהיו לנו בטיול עד עכשיו היו בעיקר בנושא תרבויות חדשות ושונות, לא בקשר לטבע. סוף סוף! אז אמנם נחל הפיות הוא אטרקציה קטנטנה ובכלל לא חובה, אבל הצלחנו להנות ממנה מאוד בכל זאת. זוהי הליכה של כ-25 דקות לכל כיוון בנחל עם מים אדומים במיוחד (מהחול האדום) כשמצדדינו עומדים "קירות" גבוהים עשויים חול אדום, לבן וכל הגוונים שביניהם, כשניתן לראות גם מעיינות קטנים בוקעים מהקירות ומצטרפים לנחל. כשהנחל היה עמוק מדי כדי ללכת בו טיפסנו לגדה הירוקה והגענו לבית של זוג וויאטנמי ו-2 ילדיהם הקטנים שחיים ככה באמצע הנחל. בית קטן עם שני סנאי מחמד ועוד כמה ציפורים בכלובים, כמה פרות, כמה תרנגולים, שדה אורז, עצי מנגו וקוקוס נותני פרי. מה צריך יותר מזה?

לתחילת הכתבה

דאלאת - "אירופה של המזרח"

למחרת בבוקר עלינו על מיניבוס (דווקא די איכותי) לכיוון תחנתנו הבאה- העיר Dalat. אחרי כשעתיים נסיעה התחברנו לכביש הראשי ושם העבירו אותנו לאוטובוס שהגיע מצפון וכרגע בדרכו לדאלאת. מסתבר שמכרו יותר כרטיסים ממקומות ישיבה ולכן יצאנו לנסיעה כשאמא ועוד תייר ישובים על כיסאות פלסטיק אדומים במעבר... גם זו דרך לספק מקומות ישיבה. כשהתחלנו להתקרב למרגלות ההרים (דאלאת זו עיר ששוכנת על ההרים ויש "לטפס" אליה) הסדרן חילק לכולם שקיות הקאה. סימן רע שכזה. הנסיעה מתחילה ואנחנו מסיקים שעדיף לא להסתכל על הדרך -; ופשוט לקוות לטוב... הפניות והסיבובים ממש חדים וצריך להחזיק אצבעות שהנהג שלנו יצליח להביא אותנו בשלום. ואז סריית ההקאות התחילה!! אני חושבת שיותר מעשרה אנשים (רק מקומיים) הקיאו בדרך- מאחוריי מלפני ומצדדיי... יאק!

 למזלנו היו לנו כדורים טובים נגד בחילה והיו לנו גם mp3 כדי לשמוע מוזיקה ולא את קונצרט ההקאות. בסה"כ האוטובוס היה טוב למדי, המזגן עבד והנסיעה עברה בסדר. כשהגענו לדאלאת גילינו אוויר הרים צלול קריר ונעים! ממש שמחנו- כבר מזמן לא היה לנו קר... דאלאת היא עיר לא גדולה שבנוייה גבוה על ההרים, במרכזה יש אגם מתוק ומסביבה שטח ירוק ירוק וכפרי. יש שמחשיבים אותה ל"אירופה של המזרח"- היא אכן מאוד נחמדה אבל אל תצפו לכל כך הרבה- הרי זו בכל זאת וויאטנם (מה שאומר שהמדרכה ברחוב מתפרקת, האופנועים נוסעים כמו משוגעים והבתים צבועים בצבעוניות מוגזמת). בכל מקרה אנחנו מאוד נהננו בדאלאת (חוץ מהעובדה שהתקררנו והיינו מצוננים במשך כל השהות שלנו שם..) ונשארנו בה 4 לילות. והנה פירוט הדברים שעשינו בה (חוץ מלראות DVD במלון):
  • לנסוע בכרכרה קיטשית למדי עם סוס קצת משוגע מסביב לאגם של העיר (כ- 150,000 דונג לחצי שעה נסיעה), אדיר במיוחד.
  • לשכור אופניים דו- מושביים ולנסוע מסביב לאגם עד לגן הפרחים של העיר שהפתיע אותנו לטובה- מזרקות, פרחים צבעוניים, עצים... נחמד ממש.
  • לנסוע 7 ק"מ מחוץ לעיר (עם מונית / לשכור אופנוע) ל-  Khu Du Lich Datanla. פארק יפה ובו יש מסילה במורד גבעה עליה ניתן לנסוע במכוניות אישיות קטנות ומהירות (דומה למסלול המכוניות בחרמון). למטה מגיעים למפל מרשים ורחב. מאוד הופתענו מהמערביות והטיפוח של המקום!!. המכוניות היו ממש אדירות ומאוד נהננו מהן- במיוחד הבנים שהחליטו להוציא על עוד שני סיבובים את הכסף שלהם (כניסה לפארק עולה 5,000 דונג לאחד, ועוד 15,000 לנסיעה של ילד ו- 30,000 לנסיעה של מבוגר).
  • לטייל בין הדוכנים של השוק בעיר (נמצא בתוך בניין סגור) בו נמכרים בעיקר בדים וויאטנמים וירקות. כיף להסתובב בו כי לא חם ולא מחניק!
  • לשוט בסירות פדלים בצורת ברבורים באגם- שהתגלו כמסובכות לפידול ולא מתקדמות. אפשר לוותר.
  • לצאת לטיול יום (אפשר לשכור אופנועים עם נהגים או רכב עם נהג) בשטחים הכפריים של דאלאת.

ואלו המקומות בהם ביקרנו עם הרכב:

  • מטע של פולי קפה -; פעם ראשונה שראינו פולי קפה ירוקים גדלים על עצים!
  • קיר קש גדול שעליו גדלות תולעי משי. אלו תולעים קצת דוחות, שמנות ולבנות וכאשר הן בונות סביבן גולם הוויאטנמים לוקחים אותו ופורמים אותו לחוט משי (מגולם אחד יש חוט באורך 80 מטרים!!).
  • מפעל משי שבו פורמים את הגולם של תולעי המשי וטווים ממנו חוטי משי, ובו גם שתי מכונות אריגה של בדי משי.
  • מרתף קטן בו מכינים יין מאורז, ובו ישנים גם שני חזירים ורודים, עצומים ושיכורים (המדריך שלנו טען שהם מקבלים את שאריות יין האורז).
  • "מפל הפילים"- מפל גדול ומרשים, מומלץ לא לוותר עליו, אפשר גם להיכנס מאחוריו והמים משפריצים... ובמרחק הליכה נמצאים גם פגודה נחמדה בה נמצאים 5 פסלי בודהה- אחד מהם עם 48 ידיים!! ובודהה שמן צוחק עצום וחמוד בצבע תכלת-לבן. מסתבר שהבודהה חלול ובתוכו גרים (מכספי תרומות) כמה נזירים שהזמינו אותנו להצטרף לארוחת הצהריים שלהם...
  • כפר של מיעוט אתני בו ראינו את כלי הנגינה המיוחדים של בני הכפר.
  • ולקינוח -; The Crazy House- מלון שנמצא בעיר ובנוי בסגנון מטורף במיוחד. המבנה שלו הזכיר לי נר שנזלה עליו המון שעווה בצבעי סגול ותכלת. נחמד.
  • וכמובן שגם חגגנו לעומרי יומולדת! בתאריך הלועזי שלו, 15 באפריל, חגגנו עם 13 מתנות קטנות וסמליות (לכבוד יומולדת 13- בר מצוה!) וגם עוגה יפה ומגניבה מאחת המאפיות. המשך סיפור בר המצווה עוד יבוא.

ביום הבא עזבנו עם אוטובוס (שהיה טוב למדי אגב, וגם ריק עד כדי כך שלכל אדם יכלו להיות זוג מושבים משלו) את דאלאת אל מטרתנו הבאה...

לתחילת הכתבה

נה טרנג - חוף מדהים שכולו שלנו

הגענו לעיירת החוף נא-טרנג. לא הספקנו לבלות בעיר יותר משעה כי המונית שלנו ליעד הבא הגיעה והסיעה אותנו למקום שנמצא 60 ק"מ צפונית לעיר (נסיעה שלקחה שעה וחצי - כן כן 60 ק"מ בוויאטנם זה שעה וחצי נסיעה!). הגענו ל- Jungle Beach Resort. WOW איזה מקום... הבעלים, קנדי שנשוי לוויאטנמית, הוא איש עבודת כפיים והוא הקים ריזורט מקסים במפרץ מדהים ליד כפר דייגים קטנטן ועלוב. בריזורט המבודד יש כיום 15 בונגלו`ז (בקתות קטנות בנויות קש) שמפוזרים בשטח הריזורט בין צמחייה ירוקה וכמעט בכל ערב המקום בתפוסה מלאה. החוף שעליו שוכן הריזורט מקסייייים- חול צהוב (ונקי), ים תכול- שקוף (ללא מדוזות, חלזונות ענק או זבל), הרים ירוקים שמשתפלים הישר אל תוך המים מסביבנו, סככות צל מתוקות עשויות קש ומתחתן מחצלות צבעוניות, עצי קוקוס רבים והחשוב מכל - שקט.
לא מנסים למכור לנו דברים והחוף לא מלא בתיירים. במרכז הריזורט יש סככה גדולה ומתחתיה בריכה רדודה עם משחקי מים שונים וארגז חול ובשבילים העוברים בריזורט אפשר לנסוע במכוניות קטנות. בקיצור נפלא גם למשפחות. המקום כל כך מדהים ובלי בעייה אפשר "לשרוף" בו שבוע. בכל יום מוגשות שלוש ארוחות מסביב לשולחן עץ גדול- ארוחות הבוקר הן מערביות וארוחות צהריים וערב כוללות אוכל וויאטנמי- אורז ותוספות של ירקות ובשר המוגשים בקעריות קטנות. בנוסף הצוות מקפיד על פינוקים קטנים כמו הגשת כוסות לימונדה קרה וצלחת פירות של אחר הצהריים שתוגש עד לחוף הים. היינו בריזורט ארבעה ימים מדהימים לחלוטין, בילינו בחוף ובערסלים שתלויים בין עצי הקוקוס, ופגשנו מטיילים מכל מיני סוגים. בין האורחים שפגשנו היו אוסטרלים, ניו זילנדים, הולנדים, קנדים, גרמנים, דנים, אנגלים ועוד... כולם מאוד נחמדים ושמחים לשוחח על חוויותיהם מוויאטנם ובכלל. יש לקחת בחשבון שהשירותים הם ציבוריים, אין מים חמים במקלחות והמקום מבודד משאר ציוויליזציה (בערב -; משוחחים קצת והולכים לישון).
בשבילנו זה היה פסק זמן מצויין מוויאטנם העמוסה בויאטנמים ואופנועים ואנחנו ממליצים בחום להגיע ולשהות שם כמה שיותר... בלילה הרביעי הגיע הזמן שלנו (לצערנו) לעזוב את Jungle Beach לתחנה הבאה. התוכנית הייתה שאוטובוס הלילה של Sinh Café שיוצא מנא-טרנג להוי-אן יאסוף אותנו מתחנת הדלק על הכביש הראשי ועל יד ג`נגל ביץ`. היו קצת בעיות כשהסתבר שנהג המיניבוס שהיה אמור להסיע אותנו מג`נגל ביץ` לתחנת הדלק הבין בטעות שאנחנו רוצים להגיע לנא-טרנג ונסע עשרה ק"מ מיותרים.... מזל שעלינו על זה בזמן והצלחנו איכשהו להסביר לו (בין השאר הוא גם לא ידע אנגלית) לחזור לתחנת הדלק. במזל לא איחרנו והאוטובוס הגיע דקה אחרינו. הנסיעה הייתה, איך לומר... -; מעניינת. האוטובוס לא היה מיוחד לנסיעת לילה אלא עם מושבים רגילים ובמהלך הנסיעה שמענו מגוון קולות נרחב במיוחד: נחירות של אדם שנחר בלי כל התחשבות במהלך הנסיעה, שיעולים לא נפסקים של איזה וויאטנמית, מוזיקה וויאטנמית נוראית שאחד השמיע דרך הפלאפון שלו ואם לא השמיע אז זמזם אותה לעצמו... בקיצור- לפחות זו הייתה חוויה.


לתחילת הכתבה

 הויאן-; שופינג במלוא מובן המילה!

בסביבות 6 בבוקר האוטובוס נעצר על יד מלון Nhi Nhi בהוי אן. מלון קצת מפואר (לפחות יותר מכל שאר המלונות בהם אנחנו נוהגים לישון...) -; מחזיק בגאווה בכוכב אחד. כשהגענו אליו כמעט כל החדרים היו ריקים ולכן הצלחנו להוריד את המחיר ולקחנו חדר נחמד עם 3 מיטות זוגיות על יד הבריכה הקטנה של המלון ב-22$ כולל ארוחת בוקר. אחרי נמנום ומנוחה, יצאנו לבדוק את העיר. זו בעצם עיר די קטנה וכל הבתים נמוכים ובנויים בסגנון סיני עתיק / צרפתי אלגנטי. בכבישים יש קצת אופניים, קצת אופנועים וקצת משאיות מתפרקות. אפשר למצוא בעיר כמה סמטאות ממש מדהימות- מה שאפיין אותן בשבילי היה מראה של בית חד קומתי צבוע בצהוב מלוכלך, עם דלת עץ ישנה, כשבחוץ נשען על הקיר זוג אופניים ישנים ולידם זקן וויאטנמי קטן ומקומט שעומד ובוהה ברחוב. ממש יצא מסרט!

להסתובב בין השעות 11 ל-3 בחוץ זה די סיוט (מאוד חם) והעדפנו לשהות בחדר בזמנים קשים אלו... אבל בבוקר היינו יוצאים עם חמשת זוגות האופניים ששכרנו (ביקשו 10,000 דונג על כל אופניים ואחרי מיקוח שילמנו 8,000 ל-24 שעות) לטיול בין כל הסמטאות ובתי המקומיים. זה תמיד נשאר מעניין ובכל פעם אפשר למצוא מראה מוזר חדש- את סירות העץ הקטנות ששטות בנהר, את המספנה שבה צובעים מחדש את סירות העץ הגדולות, גשר יפני עתיק קטן וחמוד, וכמובן הבתים הוויאטנמים הטיפוסיים (כמעט תמיד הם עם דלת פתוחה ומעניין לראות מה קורה בפנים...). וזה בעיקרון מה שיש לעשות בהוי אן: לנסוע באופניים בין הסמטאות המתוקות, לאכול במסעדות המקסימות שעל גדת הנהר והחשוב מכל (מן הסתם) -; שופינג. אווווי השופינג בהוי אן, חלומו של כל אחד (או לפחות של כל אחת).

 אומרים שיש בעיר יותר מ-200 מתפרות (בצפיפות גבוהה), בכל אחת מוצגים בגדים שדי דומים לבגדי קודמותיה ובכל זאת קצת אחרים. שמלות, חצאיות, חולצות, סנדלים, כפכפים, נעליים, גופיות, חליפות... אם הדברים לא במידה הנכונה, המתפרות ישמחו לתפור מחדש במידות נכונות. והכל כל כך זול!! רוב הדברים עולים בסביבות 10- 12 דולר ובמיקוח לא ניתן להוריד יותר מדולר או שניים- אולי אם לוקחים כמה פרטים בעיסקת חבילה אפשר יותר. חגגנו!! לא נמליץ על מתפרה אחת בגלל שקנינו במעל 8 חנויות וכולן היו מצויינות. יש להניח שכל המתפרות טובות ופשוט צריך לבחור... אבל הכי מגניב היה לקנות כפכפים!! בחרתי מתוך המגוון הגדול את הגזרה המועדפת, אחר כך המוכר הניח דף לבן על הרצפה וצייר את צורת כף הרגל שלי (כמו שעושים בגן...), בחרתי סוג חומר וצבע לרצועה וכשחזרנו בערב הכפכף היה מוכן. ורק ב-6 דולר! כל המוכרים ממש נחמדים, מתחנפים, מנסים לעזור ובמיוחד אומרים וחוזרים על המשפטים הבאים: "I sell you best price", "Good Quality", ו- "You are the first costumer so I give you discount". יומנו הרביעי בהוי אן היה מיוחד, בגלל שהתאריך היה ה` באייר וחגגנו בר מצווה לעומרי (ויומולודת למדינה כמובן!!).

 בבוקר נסענו עם עוד שלושה אנשים במיניבוס אל המזח, מרחק 20 דקות נסיעה מהעיר. עלינו על סירת עץ וויאטנמית טיפוסית -; בצבעי כחול אדום וצהוב. אחרי הפלגה של כשעה בגלים לא גבוהים (הסירה בכל זאת התנדנדה קצת...) הגענו ועגנו על יד אי קטן וירוק. אבא ועומרי ירדו עם המדריך האיטלקי למים.... לבושים בחליפות צלילה -; כי עומרי קיבל צלילת היכרות במתנה! ממש אדיר! אבל אולי עדיף שעומרי יספר על זה... : "צללתי! לכבוד היומולדת בתאריך העברי אמא ואבא החליטו לעשות לי הפתעה. הם רצו שאני יעשה משהו כיפי, ממש כיפי ומיוחד, אז הציעו לי לצלול.. בבוקר הם העירו אותי וסיפרו לי. אחרי שנסענו עברנו לסירה ושטנו שעה בערך עד שהגענו למקום הצלילה והשנורקל (אני ואבא צללנו. לאבא יש רשיון ושאר המשפחה עשתה שנורקל) קצת הסבירו איך לשחרר לחץ מהאוזניים ואת שפת הסימנים בצלילה. לבשתי חליפה ואת כל ציוד הצלילה ונכנסנו למים.. בהתחלה רק נכנסנו מטר ומיד עלינו שוב בגלל שממש כאבו לי האוזניים. עשינו את זה כמה פעמים ובסוף הסתדרתי. לא היה כל כך יופי של אלמוגים, אבל היה ממש כיף לצלול ולנשום מתחת למים. היתה שם חיה מוזרה- מין אלמוג שכל פעם שאתה מתקרב הוא נכנס לתוך הסלע, דבר מוזר. הכי יפה היה שושנת ים עם "נמויים" (Nemo) אבל מה שהיה מגניב שהיא היתה בתוך כדור סגול ענק, משהו מוזר... הכי עמוק שהיינו זה 9.1 מטר. בקיצור היה ממש כיף!" בינתיים אנחנו יצאנו לשנירקול.

הבעייה המרכזית הייתה שהראות במים לא הייתה משהו ורק במים הרדודים יכולנו לראות בבירור. בסופו של עניין השונית לא מדהימה ואין הרבה דגים, למרות שראינו כמה אלמוגים כחולים- סגולים וכוכבי ים כחולים שהיו מתוקים. היה נחמד בכל מקרה, וכשהיה קר מדי חזרנו לסירה ושטנו לאי שני (Cham Island) וגדול יותר שנמצא על יד. עכשיו אתאר לכם אסוציאציה להמחשת הרגשתנו באי: אתם שוכבים על ערסל וויאטנמי קטן התלוי בין שני עצי קוקוס, מעליכם סככת צל עשוייה במבוקים. כשמתסכלים ימינה רואים הר שמתנשא בהדרגה והוא מועמס בג`ונגל ירוק וסבוך, כשמסתכלים שמאלה רואים חול צהוב מנצנץ, אחריו ים תכול עם השתקפות מנצנצת של השמש ובאופק שני איים תכולים קטנים. מושלם או מה?!!? והחוף מדהים, והאי ריק ריק ריק. עד לפני 10 חודשים תיירים לא היו מורשים להגיע אליו. יש בו שני כפרים וויאטנמים `לא נגועים` בכלל, ג`ונגל ענק וחופים מקסימים. נשארנו שם כ- 4 שעות בהן אבא יצא לצלילה נוספת, אמא טיילה אל אחד הכפרים, הבנים שיחקו בחול ואני... שכבתי בערסל. איזה כיף!

לתחילת הכתבה

הואה - הספונטאניות בעיצומה!

אחרי נסיעה של כ-4 שעות מהוי אן בכביש סביר בהחלט (וויאטנם אפילו הצליחה להפתיע אותנו עם מנהרה חדישה ודו נתיבית באורך 6 ק"מ שחסכה טיפוס ארוך על ההר) הגענו להואה. כבר התמקמנו בחדר במלון די נחמד, ואז חשבנו... האוטובוס הבא (שהוא אוטובוס לילה ונוסע צפונה להאנוי עיר הבירה) יוצא בסביבות 5 אחרי הצהריים. לרובנו נמאס ממקדשים בחום (למיטב הבנתנו זוהי האטרקציה היחידה בעיר) ואין לנו כח לעיר וויאטנמית גדולה ורועשת. לא בא לנו לחכות ולמרוח ת`זמן עד לאוטובוס של מחר. אז למה בעצם שלא ניסע עכשיו?? יכול (מאוד) להיות שפספסנו קצת מהעיר, אבל התחשק לנו לנסוע והספונטאניות הזו הייתה ממש במקום. החזרנו את החדר ועלינו על אוטובוס מצ`וקמק של חברת Trekking Travel (את הכרטיס הואה -; האנוי לא קנינו בחבילת "הכרטיס הפתוח" והחלטנו לחסוך ולא לנסוע עם Sinh Café). כמעט כל הנוסעים באוטובוס היו מקומיים ולא משנה כמה שהם נחמדים -; לפעמים הם פשוט מזוהמים!! גם כשהנסיעה הייתה ללא כל סיבובים הם ממשיכים להקיא והריח הרע עולה בהדרגתיות עם התקדמות הנסיעה... ה"עין" של הנהג (בוויאטנם לכל נהג אוטובוס יש עוזר/ יועץ, בקיצור אדם שתפקידו להשגיח ולעזור לנהג להיזהר ממכשולים לא צפויים) ועוד אדם ישנו במחצלות על ריצפת המעבר (הלא כל כך נקיה...) באוטובוס. הזוי! עצרנו לריענון (באמצע הלילה) בשני מקומות ממש מזוהמים, ולשמחתנו בחמש בבוקר הגענו לנין בין! נין בין היתה מדהימה ואנחנו חושבים אותה לאחד המקומות היפים ביותר בויאטנם, אבל עליה ועל שאר צפון וויאטנם יסופר בכתבה הבאה...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה