דיונות במוינה
למוינה יצאנו ביום שלישי בבוקר וכבר בדרך לאוטובוס נראה היה שליאור לא מרגיש בטוב - המסקנה: החצבת הגיעה גם אליו! התחלנו להתכונן נפשית לעוד שבוע מסעיר כשחומו של הילד הלך וטיפס מעלה מעלה. האוטובוס יצא באיחור עקב תקלה כלשהי ורק כשעלינו עליו גילינו שלמעשה אנחנו לא נוסעים באוטובוס של Tnk, אלא של Anh phu. קצת התרגזנו אבל חשבנו שאין טעם להוציא על כך אנרגיה מיותר וכך בסביבות 8:30 בבוקר יצאנו בדרכנו למונה.
הנסיעה ארכה יותר מהצפוי, כ-4 שעות, פגשנו באוטובוס זוג גרמני נחמד עם 2 ילדיהם, שזו כבר הנסיעה השלישית שלהם לויאטנם. החלפנו רשמים, חוויות והמלצות. הם נוסעים אחרי ויאטנם לאי קוצ`אנג בתאילנד שם המלצנו להם על הגסטהאוס הנחמד בו שהינו. כשהגענו למונה, שהיא למעשה רצועת חוף ארוכה של מספר ק"מ מוקפת כולה בדיונות חול פראיות, הבנו שלהתחיל לחפש כאן גסטהאוס מצריך נסיעה. המשפחה הגרמנית המליצה לנו על הגסטהאוס בו האוטובוס עוצר. מיד עם העצירה נגשתי לקבלה וראיתי חדר. הגענו להסכמה על מחיר- 20$ ללילה כולל מזגן לחדר גדול עם 3 מיטות זוגיות, ממש לשפת הים בריזורט יפה ומטופח. שמחנו שלא צריך לחפש במצב הזה מקום אחר, פרקנו ציוד ואכלנו. ליאורי מיד הלך לנוח במיטה ושמחנו שבמצבו הרעוע אנחנו נמצאים ממש לחוף הים, בגסטהאוס נוח, יפה ומרווח עם חצר, בה יוכלו הילדים לשחק ומסעדה חביבה.
רצועת החוף של מונה עמוסה בגסטהאוסים נחמדים, חלקם יוקרתיים יותר וחלקם פשוטים. החוף עצמו מרופד בחול לבן ונעים והים שקט, מכיוון שזהו מפרץ גדול ושפע סירות דייגים שטות בו. זו היתה עבורנו הפעם הראשונה שראינו סירות דייגים שנראות כמו התיבה של משה רק גדולות יותר. מעין גיגית קש עגולה גדולה עם משוט אחד מקדימה - מדליק! על החוף יש שפע צדפים וקונכיות מקסימות וסככות לצל, מקום מאוד נעים לשהות בו. תום ומעיין מצאו הרבה עניין במשחק בחול, את הים עצמו הם פחות אהבו בגלל חלזונות הענק שצפים במים, אבל החול העסיק אותם שעות עם שפע הסרטנים והצדפים.
לליאור היו עליות ומורדות במחלה כפי שכבר ראינו אצל תום ומעיין שבוע קודם. חיזקנו אותו עם כל המוצרים שלנו עם הרבה ויטהפרוט קונקו, אלפא וויטמין C והמון אהבה וחיכינו שהכל יעבור. זיו, שצריך יותר אקשן, מים וחוף, אחרי שסיים לקרוא את כל הספרים שהחלפנו עם זוג ישראלי שפגשנו, יצא לברר על האטרקציות של מונה. מסתבר שממש במרחק 5 דקות הליכה מאתנו יש נחל קטן וחביב בשם נחל הפיות. באחד הבקרים זיו לקח את עופרי ותום לשם והם מאוד נהנו. יום למחרת אני הלכתי עם עופרי, תום ומעיין (זיו נשאר עם ליאור החולה) לנחל דרך החוף. הנחל נשפך לים עם ביוב קל שמצטרף אליו (אם לשפוט לפי הריח) אבל אחרי שעוברים את קו הבתים, זורם לו נחלון חמוד, והולכים במים הרדודים מאוד. סביבנו מלא דיונות חול יפהפיות ותצורות סלע חול מקסימות בכל הצבעים: אדום, צהוב, שחור, לבן ווורוד. ישנן כמה נביעות חמודות בדרך והנחל באמת מתוק כזה - טיול של שעה קלילה הלוך וחזור. זיו הפתיע אותנו כשהגענו לקצה הנחל כשהופיע פתאום מן הדיונות עם ליאורי על הכתפיים ושניהם צוהלים ועליזים. ליאור, למרות שהיה עם 39 מעלות חום, צחק וטייל אתנו קצת ברגל בהתלהבות וכך חזרנו כולנו דרך הנחל לחוף ולמלון שלנו.
באותו יום אחר הצהריים קבענו עם הג`יפ של המלון תמורת 20 $ לקחת אותנו לשני אתרים יפים נוספים: לקניון האדום ולדיונות הלבנות. בשעה 15:00 יצאנו כשליאורי די שפוך אבל נורא רוצה לבוא וזיו מחויב לסחוב אותו כל הדרך. הקניון האדום נמצא 5 דקות נסיעה מהחוף בו שהינו. כמובן שכשהנהג הוריד אותנו בצד הדרך ליד הקניון הוא אמר שיש רק שביל אחד ואין בעיה - כרגיל יש שביל אחד למי שמכיר את הדרך. היה עדיין די חם וזיו הוביל אותנו. התברברנו קלות אבל הוא מצא את הדרך וכך עלינו במעין קניון צר ומקסים עם תצורות חול אדום כהה יפהפיות שמקיפות אותנו ונוף הים הכחול מתחתינו, חזרנו דרך חלק אחר של הקניון והיה ממש מקסים. לי הטיפוס לא היה קל עם ההריון והחול הרך שצריך לטפס עליו וגם לזיו לא היה קל עם ליאור על הכתפיים, אבל היה שווה כי המקום מקסים. כל הטיול שם לקח כשעה וחזרנו לג`יפ לנסיעה של כ-40 דקות לדיונות הלבנות.
כל אזור מונה מוקף שפע דיונות בצבעים שונים: צהוב, חום, אדום ולבן. אנחנו שמענו שהדיונות הלבנות הן היפות ביותר והחלטנו לנסוע לשם. ואכן כשהגענו התגלו לפנינו דיונות חול ענקיות ויפהפיות עם כמה אגמונים קטנים ויפים של מים מתוקים ביניהן. המראה (להוציא את האגמונים) מזכיר ממש את מדבר סהרה והוא מהמם ביופיו. שכרנו מעין גלשנים מבחור מקומי (כל גלשן 5000 דונג - 1 ש"ח בערך) ויצאנו רגלית לטיפוס וגלישה על הדיונות המקסימות. בדרך עברנו איזה בית קטן ששוכן ממש בדיונות ושם הצטרפו אלינו שני ילדי המשפחה החמודים שידעו קצת אנגלית והתלהבו לראות ילדים זרים. הגלשנים הם להיט וזיו והילדים גלשו שוב ושוב במורד הדיונות המדהימות האלה. אני הייתי כל כך עייפה מההליכה שפשוט נחתי ונהניתי מהנוף המיוחד הזה וליאור די מהר הצטרף אליי לנוח - הוא היה די שפוך. זיו שנפש הילד שבו פרחה בדיונות השתולל עם הילדים והילד הויאטנמי החמוד התגלש איתו והעלה את ליאור על הגב חזרה למעלה כדי להקל עליו. צהלות השמחה וההתלהבות לא פסקו עד רדת החשיכה ואז נאלצנו לחזור לנהג הג`יפ המודאג שלנו שכבר חשב שאבדנו בדרך. הנהג שלנו היה חמוד מאוד כמו כל צוות המלון כולל בעלת המקום - פשוט אנשים נעימים וחייכנים, נותני שרות נהדרים!
נה טרנג
למחרת בבוקר הפריחה של ליאור קבלה תנופה והשתלטה על כל גופו ובצהריים יצאנו באוטובוס לנטרנג, מקווים שנמצא גסטהאוס בקלות כדי להקל על ליאורי את המעבר. הדרך לנטרנג היא דרך יפה, שעוברת בשדות אורז שלא משנה כמה פעמים רואים אותם, הצבע הירוק שלהם תמיד מקסים ומיוחד. בפעם הראשונה בויאטנם ראינו הרים גבוהים עם עננים עליהם ובין ההרים האלה פתאום הופיעה נטרנג עם חוף ים מפתיע בקצה שלה. הגענו בשעות הערב והאוטובוס הוריד אותנו כדי שנבדוק גסטהאוס שלשמחתנו הרבה לא רק שהיה לו חדר מתאים עבורנו עם 2 מיטות זוגיות, מזגן, טלויזיה בכבלים ומקלחת יפה, אלא שגם המחיר היה בול: 10 $ ללילה. מיד לקחנו את המפתח והתפנקנו בעליה במעלית עם ליאורי החולה והפורח כחצב על הידיים.
זיו יצא עם הילדים לאכול ואני התארגנתי בחדר. שמחתי והודיתי שמבצע חיפוש הגסטהאוס הסתיים במהירות כה מפתיעה ובקלות כזו. למחרת בבוקר היה ברור שליאור מושבת וכך גם אני, אז זיו יצא עם הילדים למרכז לחקר תת ימי בנטרנג. החלטנו שברומא תהיה רומאי ובויאטנם תהיה ויאטנמי וכך זיו שכר שני נהגי טוסטוס ששמשו כמונית, על אחד נסעו הוא ומעין ועל השני תום ועופרי. תוך מספר דקות ו-30000 דונג (8 ש"ח בערך- הלוך חזור) הם הגיעו למקום. במרכז לחקר תת ימי יש בריכה עם כרישים, דגים ומיני בעלי חיים ימיים, הסברים על המוצגים וגם סקטור לא קטן של בעלי חיים מפוחלצים ומשומרים שתום ומעיין אהבו במיוחד. הם אפילו ראו שם שלד של לויתן ענק וחזרו מלאי רושם מן הענין. בינתיים ליאורי הראה סימני התאוששות קלים וכך למחרת, כשהחום כבר ירד והילד נראה פחות שברירי קנינו כרטיסים דרך המלון למעיינות החמים, עליהם המליצו לנו בחום בני משפחת צוק בר- חברינו.
אכן, המקום היה פשוט מופלא. דרך המלון שכרנו גם מקום בואן ובשעה: 14:00 עשינו את דרכנו בת ה-10 דקות למתחם המעיינות החמים. הגענו למקום מטופח ומסודר עם 2 בריכות שחיה גדולות שקיווינו שהן דווקא קרות (היה די חם בחוץ), אבל הסתבר שהן חמות ומלאות מי מעיינות חמים. הילדים מיד נכנסו למים ואפילו ליאורי נכנס והיה ממש נחמד. בהמשך נכנסתי גם אני ונהנינו מחווית המים והחום, כך שכשיצאנו החוצה היה קריר ונעים פתאום. בבריכה גם פגשנו בחורה ישראלית נחמדה בשם כרמית שהיא ובעלה הטרי יצאו לויאטנם לירח דבש. גלגלנו שיחה נעימה ונראה שניפגש בהמשך המסלול. אחרי הטבילה בבריכה החמה ניגשנו לחפש את בריכות הבוץ, בעידודו של מעיין. כאן נכונה לנו הפתעה נעימה. מדובר באזור מלא בריכות חמודות, לכל בריכה נכנסים מספר אנשים- משפחה או קבוצת חברים והעובדים במקום מפעילים ברז ממנו יוצא בוץ דליל שנראה כמו חומר נוזלי. מעיין ותום מיד התלהבו ונכנסו לבריכה ואחריהם כולנו, חוץ מליאור שממש ממש לא בא לו על הענין. שיחקנו בבוץ, מרחנו את עצמנו ואחד את השני והתלהבנו כולנו מהרעיון. היה פשוט כיף לא נורמלי לשחק בבוץ ולהתמרח מכף רגל ועד ראש. נתנו לנו גם סירי פלסטיק שנוכל ממש לממש את פנטזיות הילדות. אחרי כל הכיף הזה יצאנו להתרחץ במקלחות מים בלחץ גבוה שמורידות את הבוץ מבגד הים בקלות יחסית. משם עברנו לבריכות הקטנות של המים המינרלים החמימים והנעימים וכאן גם ליאור הצטרף ונהנה. אחרי שנצלינו היטב מכל הכיוונים יצאנו לנוח וכשהחשיך חזרנו למלון שלנו עליזים, שמחים מאושרים, עייפים ורעבים. זיו יצא עם הילדים לאכול ואני נשארתי עם ליאור שינוח מהיום הראשון בו יצא החוצה כילד בריא. לאחר ביקור באינטרנט שלידנו נפלנו כולנו לשינה טובה.
בבוקר של יומנו האחרון בנטרנג החלטנו שזיו יצא עם הילדים לשוט באיים ואני אשאר עם ליאור ליום מנוחה והתאוששות לפני נסיעת הלילה להויאן. מעיין ועופרי בכלל לא התלהבו מהרעיון של השיט באיים אבל לאחר שכנוע קל הם יצאו. שלמנו 6$ לאדם וחצי מזה לתום ולמעיין. ליאור ואני בילינו את היום מעט בחדר, במסעדת Banana split האהובה עלינו ובאינטרנט. האינטרנט כאן הוא כל כך זול- פחות מ-1 ש"ח לשעה אז נתתי לליאור לשבת ולשחק בכל המשחקים שהוא אוהב ואני הספקתי להתקשר לחברים ומשפחה ולענות על כל האימיילים וזה היה טוב. זיו חזר עם הילדים בשעה: 16:00 והרי הרשמים:
זיו- פשוט בינוני, השנירקול לא משהו, האוכל טעים, מי שעשה שיט בתאילנד שיוותר על החוויה כאן - מאכזב.
עופרי- היה נחמד אבל לא משהו, השוניות הרבה פחות יפות מתאילנד. בזבזו הרבה זמן באי משעמם, מזל שהיה מה לקנות שם!
תום ומעיין- היה מגניב, היה כיף מאוד לשנרקל, האוכל היה מגניב וטעים, ממש נהננו!
תום הוסיף שהוא קפץ מהקומה השניה של הסירה למים וזה היה כיף! בקיצור, לאלה שעשו שיט בתאילנד בהחלט ניתן לוותר על חווית השיט בנטרנג. הטיול שזיו לקח היה עם חברת Tu hai בשילוב עם Dalattoserco branch, ייתכן שיש מוצלחים יותר תבדקו! כשכל החבר`ה חזרו והתקלחו סיימנו לארוז ויצאנו לאכול שוב ב-Banana split שהפכה למסעדת הבית שלנו בנטרנג.
הויאן
האוטובוס להויאן איחר וכשהוא הגיע הצלחנו למצוא במזל 6 מקומות ביחד, כי הפעם שלחו אוטובוס קטן במיוחד והוא התמלא עד שיצאנו מנטרנג. הנסיעה היתה נסיעת לילה, אבל עד שנרדמנו התרשמנו שהנוף בחוץ מאוד יפה. לשמחתנו היה ירח מלא כך שבאמת הצלחנו להבחין בכביש הנופי לאורך הים ואחר כך בין ההרים ושדות האורז. ייתכן שלמרות אורכה של הנסיעה שווה לעשות אותה דווקא ביום. לידנו ישבו זוג אמריקאים נחמדים שחיים היום באוסטרליה (שאט אט מתבררת כמדינה הטובה ביותר לגור בה). הוא היה בויאטנם בתקופת המלחמה ושימש עובד אזרחי אמריקאי. היה ממש מעניין לשמוע את חוויותיו. הוא טוען שויאטנם לא השתנתה כמעט מאז מלבד תרבות הטוסטוסים ובתי המלון. גם אז הוא חשב שזו מדינה מקסימה ושהאנשים בדרום נהדרים.
להויאן הגענו כצפוי בשעות הבוקר המוקדמות ולאחר שהאוטובוס הוריד את כולם במלון האן פו, מלון יפה אבל קצת יקר. הורדנו אנו את תרמילינו ויצאנו רגלית למלון שהומלץ בחום על ידי משפחת צוק בר- חלוצינו בויאטנם. לאחר התלבטות קלה החלטנו אכן להישאר בו תמורת 12 $ ללילה, כולל בריכת שחיה וחדרים יפים עם אמבטיה- זו באמת היתה הפתעה נעימה. בהויאן להפתעתנו היה חם, אפילו חם מאוד במשך היום, מה שקצת הקשה על טיול ברחובותיה בשעות החמות, אבל בשביל זה יש בריכה! לאחר מנוחה יצאנו לאכול בבית קפה Bobo, שהומלץ על ידי הלונלי פלנט. האוכל לא היה משהו אבל השייקים מצוינים! תום ומעיין, שהבריאו מהחצבת משלימים את כל האוכל שהפסידו במהלך המחלה ואוכלים מנות כפולות- כיף לראות אותם מבריאים ומשמינים! בדרך חזרה מהמסעדה עצרנו באחת מחנויות האהילים המקסימות כאן בהויאן, לא התאפקנו וקנינו מלא דברים כי הכל כל כך יפה שאי אפשר לעמוד בפני זה. קנינו אהיל לפינת הטלויזיה (שאין לנו, אבל כך קוראים לפינה הזו) וכמה אהילונים קטנים וגם מנורה מקסימה לסלון- חווית הקניות לא נגמרת לעולם!
ליאורי בריא אבל עדיין מקרטע. עקב השיעול הליחתי הוספנו אסימילייד לתפריט שכבר עושה עבודה נפלאה ממש ביום אחד והתעודדנו! בצהריים חזרנו לרחצה בבריכה, שרנו שירי פסח, כמעט את כל אחד מי יודע ועוד כמה שירים והיה די מצחיק וסוריאליסטי להעביר את ערב בפסח בעיר קטנה בויאטנם. עופרי ומעיין השתוללו בבריכה והתנגשו ראש בראש ישר לשפתיים של עופרי המסכנה שפצעה אותן היטב והתבאסה מאוד. אחר הצהריים נעשה נעים יותר ויצאנו דרך חנויות הבגדים ושפע התופרים לאכול ארוחת ערב. הויאן נקראת עיר החייטים ולא בכדי. יש כאן פשוט עשרות חנויות שמוכנות לתפור עבורך במהירות שיא כל בגד שתבחר. להגיע לעמק השווה במחיר זה כבר ענין אחר ולמרות התחרות הויאטנמים הם אנשי כבוד ולא יורדים בקלות במחיר! עוד לא פיצחנו את הקוד כיצד להתמקח איתם, כי שיטת הודו ותאילנד לא תמיד עובדת כאן. בהחלט אתגר מחשבתי, אבל למרות הנאמר לעיל מחירי הבגדים כאן הם פשוט מצחיקים: חליפה של מכנס וז`קט שנתפרה למידותיו של זיו עלתה לו 30$, אגב לאירופאים זה עולה יותר כי הם לא יודעים להתמקח כמו הישראלים.
גם כאן בהויאן מצאנו מסעדה- בננה ספליט- שלא אכזבה. אכלנו ונהננו, חוץ מליאור שנרדם לזיו על הכתפיים וישן כל הארוחה על שני כסאות שסידרנו לו. במהלך הארוחה התחילה לשוחח איתנו בחורה מקומית חמודה בשם: בי. משפחתה היא בעלת המסעדה וגם בעלת חנות בגדים קרובה. בי היא בחורה בת 20 בגובה של מטר ארבעים בערך, רזה ונראית כמו ילדה ביסודי. יש לה אנגלית טובה והיא מאוד חברותית ומתוקה. כמובן שהבטחנו לה שנבוא לחנות שלה ונזמין אצלה בגד אם המחיר יתאים. לילדים הבטחנו שאמנם לא יוצא לנו לחגוג את פסח השנה אבל לכבוד החג ונוכחותנו בהויאן, נקנה להם בגדים חדשים לפי בחירתם. להפתעתנו זה גרם להם אושר רב, אפילו לבנים וכמובן לעופרי שמנסה לשמור את הכסף שלה לקניות בתאילנד. את היום חתמנו בעוגיות טעימות וטים טם ובנחיתה רכה במיטה אחרי יום מעייף ולילה קודם כמעט ללא שינה.
ביום המחרת שכרנו 4 זוגות אופניים, כאשר על שניים מהם סידרה לנו האשה הנחמדה ממנה השכרנו את האופניים (ושנקראה בפינו אחר כך גברת אופניים) מושב ישיבה נוח על הסבל מאחורה למעיין וליאור. מעיין נורא רצה למצוא אופניים למידתו, אך לצערו (ולשמחתנו עקב התעבורה המבוססת על חוק תנועה יחיד : תיזהר!) לא נמצאו כאלה. עם האופניים וירידה קלה בטמפרטורות החום גילינו את העיירה המתוקה הזו. נסענו בין הסמטאות והרחובות הקטנים וכמובן- איך לא- הזמנו בגדים. החלטנו להתחיל לאט לאט. בחרנו לעבוד עם 2 תופרות במקביל- בין ובי. זיו הזמין לעצמו חליפה מחויטת ממש יפה ולבנים הזמנו לבחירתם בלייזרים מג`ינס עם הרבה כיסים. אחד היתרונות בהויאן זה שהבגדים מוכנים באותו יום וכך אם אתה מרוצה ניתן להזמין עוד ועוד, מה שכמובן קורה כאן בקלות רבה. שתי התופרות שבחרנו עשו עבודה נהדרת והמשכנו בימים הקרובים להזמין עוד בגדים לכולנו. את הזמנות הבגדים חתמנו גם בהזמנת נעלים לי ולזיו - גם על פי מידתנו ובחירתנו - פשוט תענוג! אני ועופרי תפרנו חליפות ויאטנמיות יפהפיות. עופרי נראית מדהים עם זה, אני קצת השמנתי לאחרונה (חודש שישי בהריון בכל זאת משפיע) אז אני בונה על החליפות לאחרי הלידה. מה שכן, תפרו לי שני מכנסי הריון חמודים, מה נאמר, פינוק ממש. מחירי הבדים + התפירה נמוכים כאן יחסית והעבודה יפה ובאמת תענוג גדול לקנות.
בין- בעלת חנות הבגדים המועדפת עלינו היא אשה מקסימה בת 42. היא פינקה את הילדים שלנו בפירות והרבה אהבה וגם המיקוח איתה היה תמיד נעים ורגוע- פשוט אשה מיוחדת. דיברנו קצת גם על המלחמה. היא היתה ילדה קטנה בזמן המלחמה ואביה היה בין לוחמי הצפון. יש לה עדיין תחושה קשה לגבי האמריקאים, אבל היא מעודנת ומדברת ברכות על הענין. לצידה יש כמה חנויות- אחת מהן מכרה לנו מים יומיום ועשתה לנו כביסה ב-7000 דונג לק"ג, כולל גיהוץ (2 ש"ח לערך) וכל הזמן פינקה את הילדים בממתקים. מולה יש חנות תיקים עם מוכרת מקסימה ויפה שכל הזמן הביאה לילדים פירות ושוחחה עימנו ארוכות על החיים בויאטנם ובעיקר על חיי הנשים כאן שאינם פשוטים כלל ועיקר. היא סיפרה לנו שהרבה גברים בויאטנם לא עובדים ושותים הרבה אלכוהול ולכן הנשים עובדות מאוד קשה, בעלות עסקים, מפרנסות, מבשלות ומגדלות את הילדים. היא בת 42 ונראית נפלא, כרגע יש לה חנות תיקים (גם ממנה קנינו תיק נהדר ולא יקר) ובעבר היתה לה חנות נעליים. מאוד נקשרנו לשלוש הנשים האלה, הן פשוט נשים מקסימות ונעימות ומאוד מאוד נדיבות.
באחד הימים לקחנו את אופנינו (10000 דונג השכרה ליום) ועלינו על סירת מעבורת לאי Kam kim. לפי הספרות זה אי שבו יש הרבה מאוד אומנים בעץ, אנחנו מצאנו רק אחד. בכל מקרה, מדובר בשיט קצר של כמה דקות (5000 דונג לאדם עם אופניים) שבסופו מגיעים לאי חמוד שעליו כפר מקסים. נסענו בין שבילי הכפר החמודים, ראינו את שדות האורז היפהפיים ואת תהליך ייבוש התירס ממנו עושים קמח תירס. האנשים מאוד חברותיים, מנופפים לשלום ומנסים לשוחח אתנו. נסענו כשעה בין שבילי הכפר וחזרנו בסירה חזרה להויאן.
במשך שהותנו בהויאן נוצרו לנו קשרים מיוחדים עם שלוש הנשים המקסימות- בין התופרת, טו- מוכרת התיקים ובעלת המכולת- תי. ביום שני, שהיה יומנו האחרון בהויאן קנינו 3 זרי פרחים בשוק והלכנו לתת אותם לשלושת חברותינו המקסימות. כולנו התרגשנו מהפרידה, החלפנו כתובות דואר, הצטלמנו יחד וכתבנו להן המלצות חמות מאתנו. כפי שנוכחנו עד היום בטיול שלנו האנשים עושים את המקום. הויאן, מלבד יופיה הטבעי, שפע החנויות עם המנורות והאהילים הצבעוניים, הבגדים והבדים המדהימים, הנהר שזורם לאורכה, המבנים היפים, הפגודות הסיניות והנשים היפות בתלבושות הויאטנמיות המסורתיות שרוכבות על אופניהן ברחבי העיר, מלבד כל היופי הזה זוהי עיר עם נשמה, עם אנשים חייכנים וטובי לב, עם רצון לעזור וחברותיות יוצאת דופן, עיירה עם ניחוחות מיוחדים משלה! אין ספק שמכל הטוב שראינו עד כה בויאטנם זהו השיא, המקום הנעים ביותר בו שהינו, התרגשנו מהאנשים הנפלאים כאן ולא נשכח את רוחב לבם וכיצד מהמעט שיש להם הם חילקו איתנו באהבה ובשמחה!
