צפון וייטנאם הירוקה והיפה

מהויאן רצינו להגיע צפונה למעשה להאנוי עם שתי תחנות בדרך: תחנה אחת בהואה היתה במטרה לפצל את הנסיעה הארוכה מהויאן להאנוי ותחנה שניה בנין-בין היתה במטרה לראות את פלא הטבע המקומי. בכל מקרה מהויאן יצאנו באוטובוס בשעה: 8:00 בבוקר להואה שהיתה בעבר הרחוק בירתה של וייטנאם. הגענו לעיר בסביבות 13:00 והתחלנו לחפש מלון. הענין לקח מעט יותר מהצפוי אבל תוך שעה מצאנו חדר חמוד נקי ונעים במקום מרכזי ליד רחוב PHAM NGU LAO שהוא רחוב התיירים המרכזי בהואה -קרוב לנהר. שלמנו על החדר 11$ וקבלנו 4 מיטות עם מזגן - מאוד נעים. בהואה החלטנו להעביר את הזמן במנוחה, אוכל טוב וקצת לראות את האזור. למעשה מיד דאגנו לסדר את הנסיעה לנין-בין עם האוטובוס שיוצא למחרת ב-18:00 בערב - נסיעת לילה. כך טיילנו בהואה, הלכנו רגלית לשוק אבל יצאנו מאוחר מדי והסתבר שזה לא שוק לילה אלא שוק יום שגם לא נראה מבטיח במיוחד. עייפים חזרנו בסייקלו - רקשת אופניים למרכז ואכלנו בפעם השניה באותו יום במסעדה טובה בשם: LITTLE ITALY המכינה מבחר של מנות איטלקיות טובות. בהואה מזג האויר באפריל היה חם למדי אבל סביר כך שלמחרת החלטנו לקחת שני סייקלו לשוק וחזרה. שלמנו 20000 דונג (קצת יותר מ-1$) לכל סייקלו הלוך וחזור.

 השוק המומלץ בספרים בהחלט לא מצדיק מאמץ כלשהו, זהו שוק סיטונאי מקומי שללא ספק משמש היטב את החנויות המקומיות. האנשים די נודניקים אבל בכל זאת מצאנו סנדלים נוחים לליאורי. חזרנו די מהר חזרה למרכז, הסתובבנו בגלריות התמונות החביבות וקנינו 2 תמונות משי יפות. בגלריה שבה קנינו את התמונות היתה בחורה נחמדה וכשהיא ראתה את הילדים היא הוציאה מהמגירה צעצוע עבורם - ציקדה. ציקדה זהו חרק שמזכיר קצת צרצר ונפוץ מאוד על העצים כאן במזרח. הרעש שעושות הציקדות הוא כל כך חזק שזה מדהים! אני לתומי חשבתי שהיא הוציאה ציקדה מפלסטיק אבל לא כך הוא - זו היתה ציקדה אמיתי לחלוטין, חיה ונושמת וזזה בכוחות עצמה. אני כמובן התרחקתי מהמקום והילדים כצפוי התלהבו מאוד. מדי פעם המוכרת נגעה לה באזור מסוים בבטן שתעשה את הקול החזק שלה ובנינו השתעשעו מאוד מהענין.

אני לא בטוחה אם זה בגלל שאנחנו משפחה מרובת ילדים אבל הויטנאמים חביבים, נחמדים ומסבירי פנים אלינו ואנחנו מרגישים נהדר בכל מקום בו טיילנו. אחר הצהריים התארגנו ויצאנו באוטובוס הלילה שנוסע להאנוי. אנחנו החלטנו בעקבות המלצתם של רותי ועמית, חברינו, לעצור יומיים בנין-בין, שנמצאת שעתיים דרומה מהאנוי על מסלול הנסיעה של האוטובוס הפתוח. מלון גם בחרנו לפי המלצתם של רותי ועמית והסתבר לשמחתנו שזה בדיוק המלון עימו עובדת חברת ANH PHU עימה נסענו. הפעם בניגוד לנסיעות היום בהן חם והמזגן לא עובד חזק מספיק, בנסיעת הלילה המזגן עבד חזק מדי. התכסינו בשמיכות שזיו הצליח להוציא מהמטען שלנו באחת התחנות ובילינו את הלילה בנים לא נים.

האוטובוס עצר 3 פעמים בדרך עד שבשעה: 6:30 בבוקר הגענו לנין-בין שם על הדרך הראשית המתין לנו בעל המלון החביב ועזר לנו להגיע למלונו שנמצא ממש ליד הכביש הראשי. ליאור קצת קיטר ובכה כי הוא לא ממש הספיק להתעורר אבל ההליכה היתה קצרה מאוד ומיד קבלנו חדר יפה ונקי ויחס חם. מאחר ואחרי ארוחת הבוקר ראינו שאנחנו לא שפוכים לגמרי החלטנו לצאת היום לשמורת TAM COC שנמצאת ממש קילומטרים ספורים מהעיר. האופציה הטובה ביותר להגעה למקום היתה עם טוסטוסים אבל מכיוון שרק זיו נוהג על טוסטוס הציע לנו בעל המקום החביב 2 טוסטוסים נוספים עם נהגים שיקחו אותנו יחד עם זיו. תמורת 11$ יצאנו 3 טוסטוסים עם 2 נהגים וזיו כנהג שלישי לשמורה. שילמנו 50000 דונג למבוגר ו-20000 לילד וקבלנו סירה לא ממונעת עם שייטת חתיארית שאת רוב הדרך חתרה כמנהג המקומיות עם הרגלים - תופעה מדהימה.

השיט הוא בתעלות בין שדות האורז המדהימים שמוביל אותך דרך השמורה. למעשה היופי של האזור הוא בזכות הצוקים היפהפיים שמזדקרים משדות האורז עם הצבע הירוק המופלא שלהם. לשמחתנו הגענו בשלב בו האורז בשיא היופי שלו וכך נהננו ממראה מופלא במיוחד. קשה לתאר את היופי של המקום, את השילוב של הירוק הזה עם הצוקים המתנשאים ממנו אבל זה באמת היה משהו מיוחד. בלונלי פלנט יש אזהרה שישנן סירות רבות שמנסות למכור לתיירים אוכל, שתיה ועבודות יד ומנג`סות נורא. לשמחתנו זה ממש לא היה המקרה, אמנם מדי פעם הציעו לנו לקנות אבל לא נג`סו עד הנקודה בה הסירה מסתובבת וחוזרת את אותה הדרך. שם חכתה לנו סירת קיוסק כזו והמשיטה שלנו עצרה ובהחלט נתנה לה לנסות למכור. קנינו אננס במחיר רגיל של אננס לאחר מיקוח, המוכרת ניסתה לשכנע אותנו לקנות שתיה למשיטה אבל כבר קראנו שהן מוכרות להם את השתיה חזרה אח"כ אז בחרנו שלא לקנות. מכיוון שראינו שהמשיטה שלנו ממשיכה להתעכב נתנו לה טיפ בתקווה שזה יזיז ענינים אבל היא התלוננה שהטיפ נמוך מדי. בסופו של דבר היא החלה לחתור חזרה בנוף המקסים דרך 3 מערות יפהפיות שבדרך.

 בסיום המסלול ישבנו לאכול במסעדה באתר. האוכל היה סביר אבל קצת יקר. משם הובילו אותנו נהגי הטוסטוסים שלנו למקדש בודהיסטי סיני שנמצא באחד הצוקים. זיו לקח את ליאור ותום ובעזרת מדריך מקומי הם טפסו דרך מערה את כל הצוק. המדריך היה איש מבוגר, נראה לפחות בן 60 שברגלי הצבי שלו הוביל אותם את המסלול ועזר לליאור בטיפוסים הקשים. הם כל-כך נהנו מהטיפוס, המערה הטיול והמדריך המוצלח שהם כמובן חזרו באמירת: הפסדתם! משם נסענו בדרך יפהפיה של שדות האורז והצוקים למקדש נוסף ואח"כ חזרה למלון. במלון הזמנו אוכל ויש לציין שהאוכל שם טעים מאוד וזול מאוד, מוגש מהר ובחביבות, בקיצור - מוצלח מאוד! בעל המלון שראה שבערב הילדים משועממים החליט להעביר את מכשיר ה-DVD שלו לחדרנו וכך בפעם הראשונה בוייטנאם היה לנו DVD בחדר והילדים היו מרוצים עד הגג. קבענו שלמחרת נצא לטיול לכפר הצף ולשמורת הטבע של KENH GA ו-VAN LONG בדיוק באותה צורה של היום - 3 טוסטוסים. מכיוון שהמסלול ארוך ומורחק 22 ק"מ מנין-בין החלטנו לצאת ב-8:30 בבוקר. את הערב העברנו בארוחה טובה ובסרט מרי פופינס המקסים שקנינו בקמבודיה.

בבוקר יצאנו מוכנים ליום מוצלח. בשלב הראשון נסענו בכביש הראשי כ-15 ק"מ ומשם עברנו לדרכים שבין שדות האורז. באזור זה נסללת כרגע דרך חדשה אותה ניצלנו עם הטוסטוסים, צפינו בכפריים שעובדים בשדות האורז ומרוויחים כ-30$ לחודש על עבודה של 10 שעות ביום בשדה. ראינו את החיים על המים, כיצד הם הולכים עם רשת דיג כמו מחרשה שאוספת שבלולים, שרימפסים קטנים ודגיגונים. ראינו אנשים על סירות במבוק שמתאימות לאדם אחד בקושי, יושבים עם חכה או רשת באגמונים הקטנים לאורך שדות האורז - פשוט מדהים ומקסים! כל הכפריים כולם עם הכובע הויטנאמי הידוע בין השדות הירוקים ושפע הנחלים, הביצות והאגמונים שבדרך. בכל פעם שעצרנו ליד הכפריים הם התלהבו מכך שיש לנו 4 ילדים ועוד אחד בדרך, לטפו אותי וטפחו על כתפיו של זיו בהערכה יתרה. מדי פעם הכפריים מוציאים איזה מטבע של 2 יורו ומבקשים מאתנו אבל באמת לא בצורה מנג`סת, זו חוויה מיוחדת לטייל כך בין המקומיים ולהכיר את צורת החיים הזו. בין הצוקים שמזדקרים להם משדות האורז נראים מדי פעם בתים קטנים כך באמצע השדות מתחבאים בין הצוקים.

כל הילדים באזור זה וגם חלק ניכר מהמבוגרים עשו לנו שלום בכל פעם שעברנו צעקו בהתלהבות HELLO. הבחור שלקח אותי על הטוסטוס - בחור בשם בין לימד אותי כמה מלים בויטנאמית וספר על התרבות המקומית. הוא בן לאם סינית ואב ויטנאמי שבילדותו היו בעלי גסטהאוס. האנגלית שלו די טובה והוא רווק. הוא ספר לי שחתונה בויטנאם נמשכת 3-4 ימים של משתה שבו צריך להאכיל ובעיקר הרבה להשקות (בהמון אלכוהול) את האורחים ובנוסף החתן צריך לשלם למשפחת הכלה עבור פדיונה, בקיצור זה עסק יקר והוא לטענתו עדיין לא מוכן כלכלית למחויבות. בדרך הוא קנה אצל אחת הדייגות שרימפסים קטנטנים ומיני תולעים ושבלולים. 1 ק"ג של שרימפסים עולה כאן קצת יותר מ-1$.

המשכנו בדרכנו היפה עד שעצרנו בכפר קטן ומשם הלכנו רגלית למקדש בודהיסטי. לשם שינוי לא היה צריך לטפס הרבה למקדש (לשמחתי הרבה) ובמקום נערך טקס מקסים למען הנשים הרווקות שיזכו להתחתן (מזכיר משהו?!). אשה אחת רקדה לצלילי מוסיקה שנוגנה ע"י כמה גברים נגנים במקדש. היא היתה לבושה בבגד צבעוני ורקדה עם אש ומדי פעם החליפה בעזרת נשים אחרות את תלבושותיה. נאמר לנו שיש 36 תלבושות שונות. הזמינו אותנו להיכנס לטקס (אולי נביא להם מזל עם כל הילדים שלנו), כבדו אותנו בתה מקומי וטעים ולקראת סיום הטקס חילקו לכל הנוכחים כולל לכל אחד מאתנו שטר של 500 דונג למזל ולשפע (כמו 10 אגורות שלנו לערך). התפעלנו מן המחווה ושלחנו את ליאור לשים בקופת התרומות שטר של 10000 דונג.משם יצאנו חזרה לטוסטוסים וממש ליד המקום שהחננו היתה באר מים ממנה שואבים המקומיים את המים בדלי וחבל, בדיוק כמו בהסטוריה הרחוקה עליה שמענו רק בספורים.

לתחילת הכתבה

משם המשכנו בנסיעה דרך הנופים היפים ועד לשמורתVAN LONG ואן לונג  עצמה. בכניסה לשמורה אכלנו במסעדה מקומית זולה ולא במיוחד טעימה אבל האוכל היה אכיל. לאחר הארוחה שלמנו כניסה 45000 דונג למבוגר ויצאנו - הפעם בסירת מנוע לשמורה ולכפר הצף. בשיט בדרך ראינו מעין בריכות דגים תחומות ברשתות בנחל עצמו, ראינו צפורים שונות והגענו לכפר הצף. הכפר עצמו בנוי בצוקים שעל שפת המים, ליד כל בית יש סירה בד"כ לא ממונעת ואנשים חיים על הנהר, מתרחצים, שוטפים כלים, עובדים ומשחקים - הכל במים. הגענו לגשר צף שנפתח למעבר הסירה משם שטנו לנקודה בה הסירה הורידה אותנו צעדנו רגלית כ-1.5 ק"מ למערת נטיפים יפהפיה. המערה עצמה לא גדולה אבל עשירה בשפע נטיפים גדולים ויפים, קרירה ונעימה ומדריך מקומי ובנו הקטן ליוו אותנו עם פנס במערה. הילד הקטן נראה בגיל של מעיין והילדים שחקו איתו וטפסו במערה. אני נהניתי מהקרירות והנטיפים היפים. בתוך המערה היתה בריכת מים ושם היה נטיף מדהים שנראה ממש כמו תנין. בילינו במערה כשעה ואח"כ חזרנו דרך הנופים האקזוטיים והיפים של שדות האורז והצוקים לסירתנו ומשם חזרנו לטוסטוסים שלנו. בדרך חזרה לנין-בין עברנו בין השדות והכפרים, נהננו מהנופים היפים, הילדים אהבו את הנסיעה על הטוסטוס והיה נהדר. עוד יום מרתק הסתיים ואנחנו חזרנו למקלחת טובה אחרי כל האבק של היום, אל ארוחה נהדרת ולקינוח היום שמנו את הסרט פורסט גאמפ ב-DVD בחדר שלנו. בעל המלון סדר לנו מקומות על האוטובוס של אן פו להאנוי ב-200,000 דונג לכולנו (כ-14$) ומכיוון שהאוטובוס עובר בסביבות 5:30 בבוקר ארזנו והתארגנו בערב ומיד אחרי הסרט הלכנו כולנו לישון.

 ברבע לחמש התעוררנו לקול השעון המעורר, התארגנו וירדנו לחכות לאוטובוס. מעט לפני 6:00 הגיע האוטובוס וכך יצאנו בדרכנו להאנוי. מכיוון ששמענו שיש הרבה רמאויות בהאנוי במיוחד בכל הנוגע למלונות, הזמנו מלון דרך בעל המלון בנין בין והבטיחו לחכות לנו בנקודת הפיזור של האוטובוס ברובע הישן של האנוי, וכך חסכנו לנו עוגמת נפש מיותרת בהגיענו לעיר חדשה. לאחר מעט יותר משעתיים נסיעה הגענו להאנוי ומכיוון שיעדנו היה הרובע הישן בו משתכנים התיירים, אזור עם כבישים צרים שאינם מתאימים לאוטובוסים, האוטובוס שלנו עצר מחוץ לרובע ומספר מוניות אספו אותנו לרובע הישן ללא תוספת תשלום. בנקודת הפיזור ברובע הישן חיכה שלט עם שמנו ואותה מונית לקחה אותנו למלון על חשבונם. המלון היה סביר, קצת יקר לטעמנו בהתחשב בחדר - 18$ כולל ארוחת בוקר הכוללת קפה/תה בגט עם חמאה/ריבה אבל החלטנו שמכיוון שמחר אנו מתכוונים לצאת ל-3 ימים להלונג ביי נלון כאן היום עד שנכיר את סביבתנו החדשה. החלק הטוב והמשמח במלון עבור הילדים היה שהאינטרנט חופשי וכך זיו ואני היינו חופשיים לעשות סקר שוק בנושא טיול מאורגן להלונג ביי כשהילדים מרותקים למשחקים באינטרנט.

במלון הציעו לנו טיול ל-3 ימים ב45$ לאדם כפול 5 אנשים ואנחנו יצאנו לחפש בחברות אחרות ע"פ המלצות הלונלי פלנט. חברינו הטובים משפחת צוק בר המליצו בחום על חברת OCEAN שדרשה 75$ לאדם מה שנראה לנו מוגזם בעליל ולכן לאחר סקר שוק בחרנו בחברת KIM CAFFE שדרשה 38$ כפול 4 אנשים לכולנו מה שנראה סביר. ידענו שאנחנו מתפשרים על איכות המלון בו נלון אבל מבחינת המסלול הוא היה דומה אצל כל החברות. שלמנו בויזה על הטיול (בתוספת עמלה של 3% הנהוגה בכל מקום בויטנאם כולל בבנקים) וקבענו שיאספו אותנו למחרת ב-7:30 בבוקר ממלוננו. בנוסף ראינו את החדרים במלון שלהם PRINCE 79 והחלטנו שבשובנו מהלונג ביי נלון במלון הזה בעלות של 13$ ללילה. אין ספק שהמלונות בהאנוי לא משתווים לרמה של מלונות בשאר ויטנאם ואתה מוצא את עצמך משלם יותר ומקבל פחות אבל זה מה יש! לשמחת ילדינו בחדר היתה טלויזיה גדולה עם כל הערוצים הטובים וזה היה מצוין.

משסיימנו את כל הסידורים וההחלטות יצאנו אחה"צ לשוק HONG DA MARKET רגלית. האנוי הפתיעה אותנו לטובה. כל מי ששוחחנו איתו לגבי האנוי טען שכולם רמאים ושקרנים שם והעיר לא נעימה, החוויה שלנו היתה שונה. העיר תוססת, ברובע הישן ניתן ללכת לכל מקום ברגל מבלי להזדקק לחסדי המוניות והסייקלואים למיניהם. תמיד יש מה לראות כי יש דוכנים וחנויות בכל מקום עם תופעה מעניינת ייחודית להאנוי בה יש ריכוז לדוגמא של חנויות נעליים - הכל ברחוב אחד, ריכוז של פיג`מות (הבגד הלאומי לנשים ויטנאמיות) ובבדים באזור אחר, ריכוז של תכשיטים באזור אחר, פשוט מאורגן בדרך הזו - דבר מאוד נחמד. האנשים בניגוד לדעת רוב התיירים ששוחחנו איתם היו ברובם נחמדים, חביבים וחייכנים, לא חשנו בעוינות או אדישות כפי שאחרים תארו לנו. מה שכן אנחנו משתדלים מאוד לא להתעסק עם נהגי מוניות וסייקלו שידועים כבעיתיים. עצם היותנו משפחה עם 4 ילדים וחמישי בדרך מושך המון תשומת לב וכל הזמן הרוכלות והמוכרים סופרים את הילדים ומחייכים וצוחקים, מנסים לדבר אתנו ומברכים אותנו במזל! ליד השוק מצאנו מתנה ליום הולדתו של מעיין שיתקיים בעוד יומיים - לגו בכל מיני צורות של כלי מלחמה (כך זה בנים), קנינו בשקט שהוא לא ישים לב ושמרנו לארוע!

בדרכנו למלון גילינו מסעדה מצוינת בשם LINH PHUNG שלהפתעתנו לא רק שהכינו שם אוכל מצוין, טעים ומהיר אלא זו המסעדה הזולה ביותר שאכלנו בה בויטנאם. לשמחתנו היא גם קרובה מאוד למלון החדש שלנו והפכה למסעדת הבית שלנו בהאנוי. גילוי נוסף ומשמח שהיה לנו הוא שבסופשבוע שישי שבת וראשון יש שוק מדרחוב מקסים בסמוך למלון החדש שלנו ברחוב HANG DAO שמזכיר את השוק של נחלת בנימין ואמנם באותו יום כבר עייפנו אבל החלטנו לחזור אליו בסוף בקורנו בהאנוי. מה שעוד זיו הספיק לעשות באותו יום היה לקנות כרטיסים לרכבת לספא ל-26 באפריל במחלקת HARD SLEEPER . המחיר שבקשו מאתנו בסוכנויות הרבות היה 17$ לכרטיס, בתחנת הרכבת שלמנו 11$ לאותו כרטיס בדיוק. למרות שהיה קושי עם השפה זיו מצא אשה דוברת ויטנאמית ואנגלית גם יחד (שילוב נדיר ביותר) שבעלה אמריקאי והיא עזרה לו בקניית הכרטיסים. בערב טפלנו בנושא האריזה לטיול להלונג ביי ולמחרת בבוקר בסביבות 8:00 אסף אותנו ואן יפה ונוח לטיול כאשר חלק ניכר מציודנו השארנו במלון החדש ויצאנו לדרך.

לתחילת הכתבה

הנסיעה להאלונג ביי ארכה כשלוש וחצי שעות, הרכב היה נוח מאוד ולשמחתנו לא מלא. התיירים האחרים היו אוסטרלים, גרמנים ואנגלים ולאט לאט נוצרה שיחה נעימה בין כולנו. המדריכה שלנו לא נראתה מזהירה, האנגלית שלה היתה במבטא ויטנאמי כבד אבל קלטנו מה שקלטנו. בסיום הנסיעה הגענו לנמל של הלונג סיטי שם חכתה לנו ספינת עץ חמודה מאוד בה עמדנו לבלות עד למחרת בבוקר. הספינה היתה ממש נחמדה, התישבנו בחדר האוכל לארוחת הצהריים שהוגשה לאחר כחצי שעה והיתה טעימה למדי עם מאכלי ים (זיו היה מאושר) אורז, ירקות ועוף ועוד מיני תבשילים. אכלנו ונהננו (הילדים קצת פחות התלהבו) והתחלנו בשיט לכיוון הצוקים המרהיבים של הלונג ביי. מזג האויר היה אפרורי אבל חם למדי וכך ישבנו לנו על הסיפון וצפינו בנוף היפה הנגלה לעינינו. נוף הצוקים המזדקרים מן המים בכמויות אדירות היה מאוד מרשים והילדים התרשמו מכמות המדוזות הענקיות שצפו לצידי הספינה שלנו (אנחנו באופן אישי העדפנו דולפינים - רק שלא היו בנמצא).

בשלב מסוים הגענו למערה שנקראת: HANG DAU GO מערת נטיפים יפה שכמו תמיד היה צריך לטפס אליה אינספור מדרגות (השתדלתי לא לספור) אבל היה שווה. המערה ענקית ומחולקת לשלושה אולמות יפהפיים עם שפע אדיר של נטיפים בצורות שונות. המדריכה הסבירה על צורות הנטיפים וכמו שבתאילנד כל נטיף שני הזכיר להם פיל כך כאן כל הנטיפים הזכירו להם דרקונים. מסתבר שהלונג בויטנאמית זה דרקון ולמעשה שם המפרץ הוא מפרץ הדרקונים. הויטנאמים שסבלו מפלישת נפוליאון לארצם מצאו נחמה והגנה בבקשתם מן האלים לעזרה כשאמונתם היא שהאלים שלחו להם דרקונית וילידיה שיגנו על המפרץ. הילדים התלהבו מן הספור וצורות הנטיפים אכן נראו כמו דרקונים משלב זה והלאה.

בהמשך ראינו כפרים צפים שזו תופעה נפוצה באזור זה. מדובר בבתים שבנויים על מצופים עם מרפסות ומעין חצרות על המים, בריכות דגים ברובם ואפילו כלב או שנים בכל בית (תהינו איך מוציאים את הכלב לעשות צרכים?!). בהמשך הדרך ראינו כמה וכמה כפרים כאלה בין הצוקים האדירים וזה היה מאוד יפה ומיוחד. לאחר זמן מה הספינה עגנה, הביאו מספר קיאקים ואפשרו לאנשים לשחות במים או לשוט בקיאקים כשעה בסביבה. בתחילה תום ומעין נרתעו מהרעיון לרדת למים שורצי מדוזות הענק אבל לאט לאט קבלו אומץ, ראשון היה תום, הוא קפץ למים מהקומה העליונה של הספינה ואני חייבת להודות שהתרשמנו מהאומץ שהוא הפגין כי זה היה גבוה למדי. אני שמרתי על החפצים והייתי המתריע מפני מדוזות מתקרבות. זיו יצא עם הילדים לסיבובים בקיאק לחקר הסביבה היפה בה שהינו. לליאור המים היו קרים מדי ועופרי שכבר נעקצה פעמיים ממדוזות לא היתה מוכנה לשמוע על שחיה במים שורצים ביצורים הארסיים הללו. תום שכנע את מעיין לקפוץ איתו מקומת הביניים וכך שניהם שחו במים השקטים וזיו קפץ עם תום מהקומה העליונה ושיחק איתם במים. אחרי החוויה המהנה חזרה הגברת מהבית הצף עם סירתה המקרטעת שיש לה רק משוט אחד תקין, אספה את הקיאקים ואנחנו המשכנו בדרכנו.

 את הלילה בילינו בינות הצוקים היפים במקום מוגן ושקט מגלים לא רחוק מהאי שנקרא CATBA ISLAND. ארוחת הערב היתה נחמדה ולאחריה פרשנו לתאי השינה הזעירים שלנו. משום מה המים החמים אצלנו לא עבדו כך שהסתפקנו במקלחת קרירה ושכבנו לישון. חשמל יש בספינה רק מ-18:00 אחה"צ ועד 12:00 בלילה כך שהמאוורר שבניתי עליו שיקרר אותנו הפסיק לעבוד באמצע הלילה. לי היה חם מאוד ולאחר מאבק מסוים ובעזרת זיו הצלחתי לפתוח חלון ולאוורר מעט את החדרון. זיו והילדים ישנו טוב אבל לי לא היה קל עם החום וניתן לאמר שלא ממש ישנתי טוב. בבוקר התעוררנו לקול הספינה שהחלה בהפלגה ל-CATBA ISLAND ותוך פחות מחצי שעה הגענו לחוף. אכלנו ארוחת בוקר קלה בספינה ונלקחנו ברכב למלון באי. במלון קבלנו 2 חדרים צמודים, הרמה היתה נמוכה מדי לטעמי בהתחשב ברמה שהתרגלנו אליה בויטנאם - בכל מקרה לא חדר שאני הייתי בוחרת אבל על כך נאמר מה שאתה משלם זה מה שאתה מקבל. לאחר התארגנות קלה ירדנו ללובי לצאת לטיול של 3 שעות בשמורת הטבע המפורסמת של האי ששמענו שהוא יפה במיוחד. לפני היציאה לטיול נאמר לנו שזה טיול קל ונוח - חה חה חה!

ובכן קל למי?! לאחר נסיעה קלה בנופים ההרריים והיפים של האי וצפייה בשפל מדהים בים, עד כדי כך שהבתים הצפים והסירות שבמפרצי האי שהיו קודם ממש בים חנו להם ביבשה מוחלטת. בסיום הנסיעה הגענו לתחילת המסלול שהחל בעליה תלולה וארוכה ולמותר לאמר - די קשה שהותירה אותי מחוסרת נשימה. מזג האויר היה חם ולח וכולנו טפסנו לראש ההר משם נגלו לעינינו נופים מקסימים: מצד אחד הים ומפרץ האלונג ביי עם השפל המדהים שבים וכל הצוקים היפים ומן הצד השני נוף של ג`ונגל סבוך והררי מלא צמחיה ירוקה, הרים וגבעות שנראים כאילו אדם לא דרך בהם. הרגשנו קצת כמו במסע אל ג`ונגל דרום אמריקאי פראי. המדריך שלנו לקח את ליאור על הכתפיים ואחד התיירים - בחור אמריקאי צעיר וחתיך הציע גם כן את עזרתו עם הילדים. למעשה הילדים הסתדרו מצוין והלכו נהדר, זיו הלך לפני לעזור לי שלא אמעד בשום מקום (בכל זאת חודש שישי להריון וויטנאם זה לא זמן טוב לצרות) וכך עלינו וירדנו בשבילי עזים צרים בין סלעים, שיחים ועצים עם נוף באמת עוצר נשימה של ג`ונגל פראי. כמו בכל טיול מאורגן הקצב לא בדיוק הקצב שלי אבל למרות זאת הנוף היה שווה את המאמץ הגדול. שמורת קטבה היא שמורה רחבת ידיים עם אפשרויות לטרקים יפים ששווה לבקר בה ליותר מכמה שעות אבל מבחינתנו זו היתה האפשרות היחידה.

 את הדרך למטה עשינו מאוד בזהירות להימנע מהחלקות מסוכנות ואחרי שכבר כל השרירים כולם כאבו לי הגענו לכביש וחיכינו לרכב המאסף. רוב התיירים היו מופתעים מהקושי של הטיול (ציפינו להליכה קלה ורגועה) גם זיו והילדים אמרו שהיה די קשה (ואני הרגשתי קצת פחות פדלאה כשהם אמרו את זה) אבל באמת היה שווה! חזרנו לארוחת צהריים חביבה במלון ועלינו לחדר להתקלח ולתפוס תנומה קלה לפני השיט לאי הקופים. ב-14:00 בצהריים יצאנו קבוצה קטנה רגלית לנמל עם המדריכה שלנו ועלינו על סירת דיג נחמדה שתשיט אותנו לאי הקופים. ומה האטרקציה של האי - כמובן קופים - מה שלא ריגש אותנו במיוחד אבל יצאנו לשיט. הפעם היה שיט שונה, היו גלים והסירה הלא גדולה התנדנדה בין הגלים לקול צהלתם של הילדים שזה הזכיר להם לונה פארק והם ממש נהנו מהשיט.

כמובן שזיהינו שפע מדוזות במים מה שפסל מראש אפשרות של רחצה בים, ואפילו ראינו סרטן ענק עם 10 עיניים שהילדים זיהו מיד, צף לו מת על המים. שטנו כמעט שעה וכשהתקרבנו לאי מעט לפני החוף העבירו אותנו מהסירה הגדולה לאחת מגיגיות הקש המשמשות כאן כסירות דיג שהובילה אותנו אל החוף. הרגשנו קצת כמו משה בתיבה וחווינו עוד חוויה נחמדה. לצערנו הרב צל לא היה על החוף והאמת שגם לא הרבה קופים אז התחלנו בחיפוש צדפים יפים וזה היה בשפע. טיילנו להנאתנו לאורך החוף, הילדים רצו, התרוצצו ושחקו קצת במים ועל החוף עם שפע אצות הים הגדולות שבו. הצדפים הצבעוניים והקונכיות היפות ספקו לכולנו עניין ותעסוקה ומעט לפני עזיבתנו את האי יצאה לה להקת קופים לאמר לנו שלום. קוף אחד היה חמוד מאוד ואחד היה תוקפני והבריח את כולנו מהאי.

בחזרה נהננו שוב מהגלים ותנודות הסירה ומהכפרים הצפים שבדרך. מעניין לראות את אורח החיים על הים, אנשים שממש חיים את חייהם על פני המים. ראינו איך אוספים מדוזות לאכילה (מגיע להן), דיג, סירות המכולת הקטנות ששטות בין הבתים, תחנות הדלק הצפות לסירות, מסעדה ואפילו בית דו קומתי צף, 2-3 כלבים בחצר של כל בית, ילדים קטנים שאף אחד לא טורח לשים מעקה כדי שלא יפלו למים, בהחלט חיים שונים משלנו -מקסים להביט בזה. לאחר ארוחת הערב יצאנו לחגוג למעיין יום הולדת, היום הוא בן 8 - ממש ילד גדול - סיבה למסיבה. על עוגה וותרנו מהר מאוד כי הבנו שזה לא ילך וכך יצאנו לפנקייק עם שוקולד ושתיה. מעיין בקש שאת החגיגה נעשה בחדר וגם שנחגוג לו שוב בבנקוק כי שם יותר שווה! קנינו כמה חטיפים ועלינו לחדר. בחדר שרנו שירי יום הולדת שמחים, ברכנו את מעיין והוא פתח את מתנות הלגו שקנינו לו בהאנוי והיה מרוצה עד מאוד.

 בבוקר המחרת ירדנו לאכול ב-7:00 וכבר ב-7:30 יצאנו באוטובוס חזרה לסירה שעימה באנו ואיתה נחזור להלונג סיטי. מזג האויר היה חם ואביך ואנו שטנו לנו בנחת בינות הצוקים היפים של הלונג ביי עד להלונג סיטי. מיד ביורדנו לחוף הלכנו רגלית למלון קרוב מאוד שם קבלנו ארוחת צהריים מצוינת ולאחר מכן חזרנו בואן נוח להאנוי. בהאנוי כבר חיכה לנו חדר במלון החדש וכולנו התארגנו ליציאה המתוכננת מחר בערב לספא. בסך הכל הטיול להלונג ביי הוכתר כהצלחה, בעונה החמה הזו היה עדיף מיזוג אויר בלינה בסירה וגם לא היינו מתנגדים למלון טוב יותר באי קטבה אבל בסך הכל היה יפה ונעים עם אוירה מצוינת ותיירים נחמדים עמם בילינו. הילדים קצת התלוננו על האוכל אבל זיו היה מאושר מאוד משפע מאכלי הים. לספא יצאנו ברכבת SP1 ורגע לפני יציאתנו נודע לנו שבסוף השבוע הקרוב (היה יום רביעי) מתקיים חג העצמאות של וייטנאם, מה שיביא הרבה תיירות מקומית לספא ומחירי המלונות יכפילו את עצמם. קצת חששנו במיוחד לאור חווית חג הדיוואלי הטראומתי מהודו אבל אנחנו כבר בדרך לספא ועם מה שצפוי לנו נצטרך להתמודד. בחרנו לנסוע בקרון של HARD SLEEPER בתא של שישה, הרכבת היתה נקיה ונעימה, כל תא כזה סגור בדלת מה שמאפשר פרטיות ונוחות עם מיטות נוחות ונחמדות. הילדים מאוד התלהבו מהרכבת והשתוללו בלי סוף אבל בסופו של דבר הלכנו לישון והתעוררנו קרוב מאוד לעיר LAO CAI שהיא התחנה האחרונה וממנה לוקחים אוטובוס לספא. LAO CAI משמשת גם כעיר הגבול בין סין לויטנאם ויש בה מעבר רגלי לסין. באופן כללי אפשר לאמר שוייטנאם מאוד מושפעת מסין ומלאה בסחורה רבה משם והיה די נחמד לדעת שאנחנו 3 ק"מ מסין. מיד בצאתנו מהתחנה חיכו שפע מוניות - ואנים שיוצאים לספא, על אחד מהם עלינו ותמורת 25,000 דונג לאדם הגענו לכניסה למלון שהומלץ לנו ע"י חברינו הצוקברים.

מלון MOUNTAIN VIEW ממוקם היטב על צלע ההר, על הנוף היפה ביותר אך ממש במרכז הענינים של העיירה. בספא, בניגוד לכל מקום אחר בו בקרנו בוייטנאם, מזג האויר קריר ונעים וזה כבר היה מרענן לכשעצמו. נציגת המלון חיכתה כמו כל שאר נציגי המלונות ליד הואנים והובילה אותנו ללובי. לשמחתנו היה חדר מתאים עבורנו, המחיר כצפוי לשלושת לילות החג הוכפל כמעט כך שיצא לנו לשלם על 2 לילות 15$ ללילה ול-3 לילות נוספים 26$ ללילה. מכיוון שצפינו שכך יהיה לא התרגשנו מן הענין ועלינו לחדרנו. החדר היה מקסים עם רצפת עץ, מיטה זוגית רחבה ומיטת קומותיים רחבה לילדים. חלון ענק ומקסים ניצב מול מיטתנו עם נוף מדהים של הרים, עננים, שדות ירוקים - ממש תענוג! לאחר ארוחת הבוקר והשתוללות הילדים בחדר החדש יצאנו להכיר את סביבתנו החדשה, השוק הנחמד, הפארק הקרוב, מסעדות סמוכות למלון, בקיצור גילינו עיירה קטנה וחביבה, תיירותית ביותר ונעימה. אחר הצהריים ישבנו בבית קפה שנקרא BAGUETTE + CHOCOLATE ומגיש מנות אחרונות חביבות - מוס שוקולד ועוגות באוירה נעימה, במסעדה בעלת עיצוב מקסים שכמובן שייכת לאדם צרפתי. בחזרה מן המסעדה ולאור החג המתקרב זיו ואני החלטנו לקנות כרטיסי רכבת לחזרה מספא בעוד כשבוע, אך מהר מאוד הסתבר לנו שהתאריך בו בחרנו לחזור 3.5 אבוד מחוסר מקומות ובכלל יש קושי בהשגת מקומות לרכבות השבות להאנוי. נכנסנו לללשכת התיירות ושם הפנו אותנו למשרד טיולים קרוב שמוכר כרטיסים במחירים סבירים. שם במשרד בקשו מאתנו לחזור מחר כשהמשרדים ברכבת ייפתחו, השארנו להם מספר אופציות לתאריכי חזרה וקיווינו לטוב. למחרת בבוקר אכן נמצאו לנו מקומות לרכבת הלילה שיוצאת ב-2.5 בקרון מיטות רכות לא ממוזג. מובן שלא התווכחנו גם לא על המחיר של 15$ לכרטיס כפול חמישה אנשים, העיקר שיש מקום.

 מה שכן שלמנו מקדמה ואת השאר רק עם קבלת הכרטיסים ליד נרגענו ויצאנו לטייל בכפר CAT CAT. מהמלון קבלנו מפה סכמתית של האזור עם ההבטחה שאת השביל לכפר CAT CAT ולמפל אי אפשר לפספס. זה כשלעצמו כמובן הדליק אצלי נורה אדומה אבל הפעם זה באמת עבד. מן השוק התחלנו בירידה במקביל לכביש פנימי קטן עם הנוף המדהים של טרסות האורז וגינות הירק היפות של הכפר, העננים השוקעים בעמק וטפטוף גשם קל ומרענן שליווה אותנו כל הדרך. הירידה היתה ארוכה אבל נעימה בלי שום לחץ של זמן. עצרנו לצלם מדי פעם ופגשנו את בני ובנות השבטים. כל כמה דקות עצר לידינו טוסטוס להציע לנו את שרותיו כמונית אבל וותרנו כמובן עם מחשבה שאת העליה הגדולה בחזרה יש סיכוי טוב שנעשה על טוסטוסים. בשביל כלשהו ישנו שילוט לשביל להולכי רגל שעובר דרך הכפר ויורד אל המפל. השביל שכולו מבוטן מתפתל לו בינות השדות היפים והמוצפים, צפינו בחריש הטרסות ע"י ג`מוסים בתוך הבוץ והמים, בכפריות עם סלים על הגב מלאי העשב לבעלי החיים שלהם והכפריות שרוקמות את אותן מזכרות שהן מנסות למכור לנו באסרטיביות רבה בספא.

כך התפתלה לה הדרך היפה עד שהגענו לנחל ולמפל החמוד. הויטנאמים שעוסקים כל הזמן בפעולות פיתוח ברחבי המדינה עשו פיתוח יתר של אזור המפל ובנו מפלצת בטון ענקית שללא ספק קלקלה את הנוף הטבעי והיפה של הנחל אבל בכל זאת ניתן היה לראות ולהנות מהטבע הנפלא באזור. השלב הבא היה להתחיל לטפס במאות המדרגות המובילות מן המפל אל הכביש ומשם כבר היה לי ברור אכן נעלה על כמה טוסטוסים כדי לחזור לספא. המדרגות נוחות ומסודרות אבל בכל זאת רבות וכך הגענו לאחר טיפוס נחמד (עבורי קצת מתיש) לגשר קטן שאחריו עמדו כל הטוסטוסים על נהגיהם וחיכו לנו. לקחנו 3 טוסטוסים תמורת 1$ לכל אחד וכך חזרנו לעיירה. הסיבובים החדים והעליות המפותלות גרמו לי להתעייף מלהחזיק חזק שלא אפול יותר מאשר כל העליה גם יחד אבל גם זה עבר בשלום. באופן כללי לתיירים שנוהגים על טוסטוס או אופנוע החיים קלים וזולים בהרבה בוייטנאם. תמורת 6$ או פחות אפשר לשכור טוסטוס לכל היום ולהנות מחופש להגיע לכל יעד באזור וזה בהחלט יתרון.

אחד הדברים המיוחדים בספא הוא השבטים. מכיוון שיש מספר לא מבוטל של שבטים שחיים באזור ומכיוון שספא עיירת תיירות, מדי בוקר נודדות להן נשות השבטים אל העיירה לנסות את מזלן במכירה אסרטיבית עד אגרסיבית של עבודות היד שלהן. שבט ההמונג שנשותיו הרבות נראות בכל פינה בספא הוא השולט ואם אתה נעמד לרגע ברחוב יעצרו לידך נשות השבטים וינסו למכור אחד מן המוצרים הבאים: כיסוי רקום לכריות, כלי נגינה קטן בגליל חמוד, שמיכה, תכשיטי כסף ומכנסים. רק לאחר סרוב לכל אחד מן הפריטים הללו בצורה ברורה יש סיכוי שאותה מוכרת תלך לדרכה ואחת אחרת תגיע מיד אחריה. רוב הנשים חביבות מאוד ומנסות ליצור שיחה קלה באנגלית טובה יותר מזו של רוב הויטנאמים שפגשנו עד כה - וזה נקרא השרדות! הזקנות שבחבורה לא מדברות הרבה אלא מנסות פשוט לשים עליך את התכשיטים או הכובעים שלהן ממש בכוח ורק התנגדות ברורה או בריחה קלה יוציאו אותך מן הענין. לחלק גדול מבנות השבטים יש תינוק חמוד שהן נושאות על גבן ויש גם לא מעט ילדות שמנסות למכור את מרכולתן. הצבעוניות ברחובות ספא בזכות בנות השבטים היא חוויה בפני עצמה ולמרות שבאמת אי אפשר לשבת או ללכת רגע בלי שהן יציעו לנו לקנות משהו עדיין נהננו מנוכחותן ואת המכירה לקחנו בקלות עם סרוב ברור. הן כולן נורא התלהבו כמובן מהילדים ומכך שאני בהריון וכל אחת ספרה לי כמה ילדים יש לה. לרוב הנשים המבוגרות יש כ-10 ילדים שעוזרים להן בעבודות השדה הקשות ובפרנסת המשפחה.

לתחילת הכתבה

ביומים האחרונים לשהותנו בספא גילינו מסעדה מעולה ולמרבה הפלא גם זולה בשם: GERBERA עם מגוון מאכלים מקומיים ומערביים (על הפיצה תוותרו) ובה אכלנו את כל שאר ארוחותינו בספא בהנאה רבה - מומלץ בחום!!! תגלית קולינרית נוספת שהיתה לנו בספא זה קרם השוקולד המופלא של חברת VINAMILK . הקרם מגיע בקופסת שימורים קטנה וטעמו טעם שוקולד מופלא, נוזלי ומתוק - התמכרנו מיד לטעם המופלא והפכנו לצרכנים כבדים. מי שמגיע לוייטנאם - חפשו את המעדן הזה - לא תצטערו! מספא נפרדנו בשעות הערב המוקדמות ואנחנו רק יכולים להמליץ בחום על חופשה או טירוק באזור המקסים הזה. ב-19:00 יצאנו בוואן צפוף ל- LAO CAI לתחנת הרכבת, בתחנה עמוסת האנשים היה חם (כך זה כשיורדים מההר) והסתבר שהרכבת שלנו יוצאת באיחור גדול. כל שעה האיחור גדל ובסופו של דבר במקום ב-21:45 יצאנו רק בחצות. הילדים כבר היו עצבניים למדי ועייפים וגם אנחנו כבר עייפנו אבל בסופו של דבר יצאנו לדרך וזה מה שחשוב.

להאנוי הגענו ב-10:00 בבוקר ומיד לקחנו מונית למלון שלנו - תמיד כיף לחזור למקום מוכר. במלון בבואנו חיכו לילדים כל צעצועי הלגו שלהם מה שמאוד מאוד שימח אותם ולאחר מקלחת טובה ומנוחה יצאנו לאכול במסעדה האהובה עלינו. אחר הצהריים הסתובבנו קצת ברחובות העיר האנוי הצפופה עם הרחובות הצרים ומלאי האופנועים, עיר שוקקת חיים שאין בה רגע של שעמום. ביום המחרת שהתאפיין בקניות (גילינו שוייטנאם זולה בהרבה מכל מקום אחר שראינו) נהננו להסתובב בין חנויות המזכרות וגם מצאנו כמה חנויות שמוכרות DVD עם סרטים נהדרים. מצאנו שם סרטים ישנים וטובים כמו: BIG וחלף עם הרוח, לאסי שובי הביתה וחזרה לעתיד - בקיצור קנינו בערך 1$ לכל סרט. אחר הצהריים יצאנו לראות את מופע בובות המים הידוע של וייטנאם. הגענו כ-45 דקות לפני המופע כדי שיהיו לנו כרטיסים במקומות טובים וקנינו כרטיסים בשורה ראשונה (40000 דונג - 10 ש"ח לכרטיס). בחוץ ירד גשם פתאום - עונת המונסון מתחילה ובשעה 17:15 המופע התחיל. האולם לא גדול, כסאות נוחים והבמה היא בריכת מים עם תפאורה. שמחנו שראינו את המופע בסוף הטיול כי המופע הוא מוסיקה וריקוד של הבובות המתארים סצינות מחיי היומיום בוייטנאם ולאחר חודש וחצי בוייטנאם הדברים היו מוכרים ואמיתיים: הדיג בביצות, החריש של הטרסות והשדות, הריקודים והשירה, בעלי החיים הקדושים, הנשים העובדות בשדות - הכל היה קשור למציאות היומיומית של וייטנאם.

המופע אורך כשעה ואנחנו מאוד מאוד נהננו מהבובות היפות, מהשירה וכלי הנגינה המיוחדים מאוד ומתוכן המופע - לדעתנו שווה ועדיף בסוף הטיול. יום נוסף בהאנוי הקדשנו לטיול בסמטאות הרובע הישן עם קניות מדי פעם ובערב שוק הלילה לו חיכינו וציפינו. בימים שישי שבת וראשון מתקיים ברובע הישן ברחוב HANG DAO שנמצא ממש ליד המלון שלנו שוק לילה צבעוני ומקסים עם שפע דוכנים של מזכרות, בגדים, דברים מקסימים לבית, עבודות יד שונות , בקיצור שוק נפלא. לשמחתנו היה לנו את יום שישי בערב ממש יום לפני הטיסה לבנגקוק לבלות בשוק ואיך שאנחנו נהננו! עופרי שגילתה את ההתלהבות הרבה ביותר עשתה המון קניות וגם אנחנו קנינו דברים יפים חלקם מתנות וחלקם לעצמנו. וייטנאם ללא ספק זולה יותר מתאילנד בתחום הזה ויתרון נוסף בשוק הוא שכמעט לא צריך להתמקח, המחירים לרוב טובים והוגנים מראש. הלכנו לכל אורך השוק וחזרנו מן הצד השני וזה היה סיום נפלא לטיול נהדר ומלא חוויות בוייטנאם! זהו, שבת בבוקר, חוזרים לבנגקוק אותה אנחנו ממש אוהבים למלון הנפלא שלנו LAMPHU HOUSE ששמר לנו חדר ולמקום שהפך עבורנו בית - בנגקוק - הנה אנחנו מגיעים!