היום הראשון: מינכן ואניף
יצאנו 2 זוגות (תמיד אנו עצמאיים). נחתנו בשעות הצהריים במינכן (הטיסה זולה יותר לשם וכן השכרת הרכב). איך שאנו ממתינים למזוודות שלנו, תקלה במסוע, המתנו כשעה ולא הצליחו לתקן, וכשחשבנו שהנה אוטוטו הסיוט מגיע לקיצו, במקום לתקן היתה האפלה באולם, נשרף הנתיך (כישראלים התמלאנו חשדות וכל אחד הביט לצדדים שמא משהו עומד לקרות). אבל כמובן שלא היתה סיבה לחשש אחרי חצי שעה הכל בא על מקומו ואנו אספנו את הפקלאות שלנו. לקחנו את הרכב ויאללה מתחילים את הטיול (לא נורא, לוקחים בחשבון תקלות- זה מוסיף לעניין). נסענו לכיוון אניף באוסטריה, אך החלטנו שלא נלון שם, המטרה לחפש צימרים מבודדים, בהרים אצל החקלאים, שם יותר כיף.
עלינו להרים בכבישים צרים, לא להאמין אפילו במקומות הנידחים הצימרים מלאים (תרבות בילוי) המשכנו הלאה, מישהו כיוון אותנו יותר לעומק היער. נסענו עוד מספר ק`מ והדרך נעשתה מעט מפחידה ומסוכנת, חוץ מזה התחילה לרדת החשיכה. בנוסף לכך, הדרך נעשתה צרה ולא היתה אפשרות להסתובב עם הרכב. אני שמאוד לא פחדנית מטבעי, הבטתי בפניהם של הגברים והבחנתי שגם הם מתחילים להכנס לחרדות. אם כך, אמרתי, אני חייבת להתערב. אבל לא לגרום לפאניקה החלטנו לבדוק את השטח, בעלי ירד עוד מס` מטרים קדימה, וראה שהמדרון נעשה יותר תלול (ירדנו בירידות יותר תלולות אבל פה נכנס גורם החשיכה). יצאנו מהרכב וכיוונו את הנהג לנסיעה אחורית כאשר אין מרווח תימרון מהצדדים, אולי 20 סמ` (יותר מזה- אנחנו מתדרדרים). לקח כרבע שעה עד שמצאנו חלקה רחבה ששם אפשר יהיה לתמרן את הרכב לסיבוב. הרבה אוויר הוצאנו מהריאות עד שראינו את עצמנו בדרך המלך. לכל המטיילים למיניהם- אל תעשו זאת גם אם אתם צעירים בגיל (אנחנו מתקרבים לשנות החמישים) שווה יותר לטייל להנות במקומות בטוחים ולחזור בריאום ושלמים לארץ ולכל האהובים שלנו.
ניקח אוויר, עכשיו אנחנו מתים למצוא צימר אפילו בעיר רק לשתות קפה ולהירגע. ואכן מצאנו, אלוהים איתנו - על פלג מים צימר שקט בעלי המקום נחמדים גרמני נשוי לתאילנדית. התקלחנו ויצאנו לאכול, עיירה קטנה עם מסעדה אחת אבל תזמורת של תושבי המקום הנעימה לנו את סוף היום, גם המפגש עם המרק גולש והשניצל המפורסם.
היום השני: קן הנשרים, גרוסקלוקנר
משם נסענו לעיירה בשם Kehlsteinhaus. ישנה חניה של אוטובוסים שלוקחים לראש הר קן הנשרים (EAGLE`S NEST)- מעונו של היטלר. הדרך מדהימה וכדאי מאוד לבקר שם. ממשיכים לכיוון פארק גרוסגלוקנר שיש לשלם בכניסה סכום לא קטן. המראות שווים כל אגורה, בכל סיבוב יש חניה לצפות בנוף. מגיעים עד סוף ההר ומשם מתחילים לרדת, אלא כשמגיעים לכיכר עם פניה ימינה יש אפשרות לטפס עוד 8 ק`מ (עד לקרחון הגדול, מומלץ להגיע לשם. אין דרך הלאה, חוזרים על אותו המסלול במגמת ירידה. בלילב ישנו בצימר בודד על ההרים, וכן יכולנו לאכול ארוחת ערב חמה (בכל מקום המטבח פתוח עד השעה 11 לערך).
היום השלישי: בלד
היום השלישי היה מתוכנן למילשטט וזה היה ביום ראשון. הבעיה היתה שכל האנשים יורדים לנופש ביום זה ואנו לא ידענו (כולם לעבר האגם) ניתקענו בפקק רציני, עשינו U-turn וברחנו משם. לא וויתרנו, נכנס בחזרה. הדרמנו לעבר סלובניה, בטיול כמו שלנו אנחנו אדונים לעצמנו, משנים מתי שרוצים שום דבר לא קבוע מראש. אפשר להוסיף או לוותר, תלוי במצב. הדרך לבלד יפה (לא שכחנו לרכוש את כרטיס המעברים שקיבלנו המלצה עליו באתר "למטייל" מפי חברים).
בלד קיבלה אותנו עמוסה בתיירים, לכן קשה היה למצוא צימר. נפלנו בשבוע פסטיבל מדהים, נרות צפו על האגם עם זיקוקי דינור וביתנים של אומנים, תזמורת כלי נשיפה מקומית מנגנת, אוכל לכל טעם ואוירה שמחה וחוגגת. לקחתי את החברה לצימר שהתאכסנו בו לפני שנתיים אצל אישה זקנה, והנה צעקות לשמים- מצאתי חברה אמריקאים מבוהלים, האשה טוענת שלא שילמו לה. ניזכרתי מה קרה לנו אז איתה. אלא שאני הייתי חכמה, כאשר היא ביקשה תשלום מראש, נידלקה לי נורה אדומה ואני החתמתי אותה שהיא קיבלה את כל הסכום. גם לנו, בבוקר העזיבה, היא אמרה שלא שילמנו, אבל אני הראתי לה את החתימה והיא ביקשה סליחה. חברה- תדאגו לקבל קבלה עם התשלום. אי אפשר לדעת מה יצוץ. אני מרחמת על האמריקאים. החלטנו שנלון במלון אמנם יקר 80 יורו לזוג ללילה עם ארוחת בוקר (מול מלון פארק) אבל שווה. מרפסות מול האגם כשהמבצר מעל אגם בלד מואר בלילה, שווה כל אגורה. בלילה יצאנו לטייל ופגשנו חברים מהעיר שלנו, טיול של הסתדרות המורים, היה נחמד להפגש איתם אלא שלא ידענו שבסלובניה כמעט כל התיירים הם מישראל ושומעים עברית ברחוב.
היום הרביעי: קניון וינטגר
למחרת נסענו כ-10 דקות מבלד לקניון וינטיגר (VINTGAR) מקום מדהים, הליכה של 1600 מ` לכל כיוון ההליכה על מרפסות עץ תלויות כשרוח קרירה מנשבת מהמפלים, צבע המים בכחול וירוק וצלילות המים משרה רוגע על המטייל. אמנם היו קבוצות גדולות של מטיילים וכפי שציינתי בעיקר ישראלים, אבל אם אתה מטייל עצמאי כדאי שתלך למקום בשעות הצהריים כאשר כל המאורגנים כבר עזבו את השטח. אז אפשר להתייחד עם הטבע, השקט והמעניין, לא שמענו ולא ראינו ציפורים. (אם יש למשהו מידע על כך אשמח לשמוע). חזרנו לבלד ועלינו על סירה עם חותר אחד משהו כמו בוונציה אבל לא גונדולה אלא סירה המכילה 12 נוסעים. אף אחד לא אמר שאסור לזוז מהמושב, ובעלי רצה לעבור מקום הסירה התנדנדה וכמעט התהפכנו, מרגע זה לא נתנו לילדים שהיו על הסירה לזוז (אפילו משקל קל). הפלגנו לעבר המנזר שבנוי בלב האגם. מה שמצא חן בעיני היה האיסור שחל על התושבים במקום והוא שאסור מנועים באגם כדי לא לזהם אותו, והם מצאו פתרונות לתיירות. לנו לעומת זאת, יש אגם אחד במדינה שמספק מים לשתיה לחקלאות וגם דגים למאכל, ומזהמים אותו בסירות רבות עם מנועי בנזין, אף אחד לא חושב איך לשמור על הנכס הזה, מה ישאר לדורות הבאים העיקר איך לנצל. וחבל. ישנו עוד לילה בבלד.
היום החמישי: לובליאנה, פוסטוינה, הלשטאט ועוד
בבוקר נסענו ללובליאנה, עיר יפה ועתיקה, גם שם פגשנו את החברים מהשכונה - חיבוקים נשיקות ופרידה עד לארץ. המשכנו לעבר המערה בפוסטוינה. 8 מעלות במערה כדאי לקחת מעיל, הנסיעה ברכבת עוד יותר קרה, אני ובעלי נאלצנו להתעטף במעיל אחד. מערה יפה וגדולה מאוד מומלץ לבקר בה. אח"כ המשכנו לעבר האלפים היוליים, ולהר טריגלפ (TRIGLAV). למי שיש לב חלש הייתי מציעה לשקול זאת, העליה מאוד תלולה וסיבובים מסוכנים כל סיבוב ממוספר ואנחנו ספרנו כמה שיותר מהר, אבל הנוף מדהים. הגענו עד למרגלות ההר שם היתה מסעדה, וצימר אחד ויחיד, לא חושבת שהייתי עושה זאת שוב, פשוט אין הרבה לראות. חשבנו לישון בלילה בסלובניה, אך בסוף חצינו לאוסטריה הגענו להלשטאט, עיירה ציורית. זה היה בשעה מאוחרת ובאוסטריה הכל חשוך בלילה. ב 11 לערך הלכנו לישון במלון קטן, למזלנו בפנים הכל היה רועש, ריקודים שנות השישים ושמחה עד השמים. אכלנו רקדנו וניזרקנו לישון. עכשיו התחיל החלק של המנוחה.
היום השישי: וורטרסי
בבוקר שלמחרת נסענו לאורך האגם ומצאנו צימר הבנוי על שפת האגם. העברנו את הפקלאות, אכלנו ארוחה במרפסת, ובחדר הכנו כוס קפה מהבית כשאנו יושבים במרפסת החדר הנושקת לאגם. משם נסענו לאגם וורטרסי (WORTHERSEE) ל- VELDEN למניטור. מקום יפה במיוחד, כל המבנים המפורסמים בעולם והוסיפו את החללית קולומביה, לא סתם תצוגה אלא תהליך המראתה בלווי סאונד ודבור. ממש מרגש במיוחד לישראלים. אך כמו שסיפרתי בתחילה על האנטישמיות שהיא רודפת לכל מקום, וכאן במקום הזה ציפיתי שנהיה שווים כמו כל שאר הארצות בעולם, אסביר את עצמי. לכל מדינה בעולם היה ייצוג של מיבנה במקום וכן גם לישראל והוא הכותל המערבי, שצמוד למסגד הסלע. אלא שלכל אתר היה הסבר עם דגל המדינה, והמקום היחידי שלא היה מצויין בו הדגל היה כמובן הכותל. בנוסף לכך צויין שם השם "פלאסטין". זה כאב מאוד, אבל בזכות כוחנו כעם גם בלי הכרה של אחרים, אנחנו קיימים יותר מכל עם עתיק אחר. יצאנו משם מתפעלים אבל עם צביטה בלב.
יש לציין שמהצד השני של האגם ורואים זאת, ישנו מבנה יפה של תצפית גבוהה על עמוד גבוה מאוד. 3 מרפסות הצופות לעבר כל האגמים, אנחנו לא ביקרנו שם מפאת הזמן, אבל שווה לבקר שם.
היום השביעי והשמיני: קיצבוהל, זייפלד
בבוקר נסענו לקיצבהול, וראינו הכנות לקונצרט, מצאנו צימר בקרבת מקום. החדר שלי היה מעל הרפת- חוויה ששווה לנסות. בערב ירד מבול, כמו בשיא החורף אצלנו, כמובן שלא היה קונצרט. אכלנו ושבנו לנוח (אגב המקום היה עמוס בתיירים בגלל פסטיבל הטניס העולמי שהתקיים שם). נסענו לכיוון זייפלד, עיירה מהממת, נסענו דרך אינסבורג לכיוון זירל ועלינו את העליות, בדרך ישנה מסעדה טובה עם מצפה פנורמי על כל העמק, מומלץ לאכול שם או סתם לשתות משהו. האוכל טוב מאוד והיחס יפה. חזרנו למסעדה הזאת מס` פעמים. משם מצאנו צימר בפאתי זייפלד. במחיר של 60 יורו (אפשר למצוא יותר זול לפני העיר, אלא שאנחנו לקחנו 3 לילות עם טלויזיה ומיני בר ומרפסת לכיוון האגם, פשוט התפנקנו). שחינו באגם ועשינו וספורט הליכה מסביב, פשוט רגוע. בלילה מטיילים בעיירה היפה. משם יצאנו לטיולים קצרים שבאחד מהם התעכבנו הרבה בגלל מסוק שנחת באמצע הכביש לחלץ משהו שנפל מההר.
היום התשיעי: בווריה
באחד הלילות שמענו מוסיקה מהאגם וירד מבול גשם (כשבארץ דווח לנו על חום מחניק). ירדנו לראות כמובן, מתוך הרכב, מהצד השני של האגם מנגנת לה תזמורת כלי נשיפה ועל האגם שטות סירות כשהן דלוקות באש מכל הכיוונים, מראה מדהים רק חבל שהגשם לא איפשר לצלם. 3 ימים של מנוחה התפנקנו על הנוף והאויר, הגיע הזמן לחזור. החלטנו לקנח במראה יפה לפני שנגיע למינכן. ממש ברגע האחרון נסענו לבווריה שבגרמניה, אל האגם HERRENCHIEMSEE לטירה של לודוויג, טירה מצופה כולה בזהב. הטירה נמצאת על אי בלב האגם NEAACHWANSTEIN LUDWIGS IN FUSSEN מפליגים בספינה כ-10 דק` משם יש הליכה לארמון, אפשר עם כרכרות סוסים. המקום מדהים מזרקות ופסלים ואיזה עושר בתוך הארמון, מראה משובה עינים. אי אפשר לתאר עושר כזה. במקום יש הדרכות לפי שפות. אנחנו הלכנו עם תרגום אנגלית כמובן, והסיפורים על לודוויג שאהב את עצמו היו מדהימים.
משם נסענו למינכן ישר לשדה התעופה, הלכנו למלון שליד השדה שם מתאכסנים כל הממתינים לטיסות. מלון נקי יפה ונעים והכי חשוב קרוב לשדה במיוחד אם שכרתם רכב. טיילנו בערב בעיירות שליד, למינכן לא כדאי, המרחק כ 60 ק"מ. בבוקר קמנו לטיסה וכמו שאמרתי הלך הכל חלק וקל. ברצוני לציין שהרבה טיפים לטיול לקחתי מגולשים באתר למטייל שסייעו לי בנקודות שבקרנו וכן האתר עצמו נותן הרבה מיידע למטייל. חזרנו שמחים ומרוצים, אבל לא שבעים. נשאר טעם של עוד.
