הקדמה
סיפורנו מתחיל בעיירה שקטה ונעימה לחוף האוקיינוס הפסיפיק באוסטרליה. הגענו ל- Whit Sundays במטרה לצאת לספארי צלילה לאחר המלצה חמה שקיבלנו מצמד מטיילים שכתב ספר על אוסטרליה - כך מצאנו את עצמנו בסוף יום של נסיעות מתישות מסתובבים בעיירה ומשווים מחירים בכדי להגיע ל"דיל" טוב במטרה לצלול ביום שלמחרת. ואז צדה את עיננו מודעה שהכריזה כי מי שמצטרף בדקות הקרובות לספארי שיוצא בשעה הקרובה מקבל הנחה משמעותית (משהו כמו 250 ש"ח הנחה) - עייפים או לא, "דיל" זה "דיל" וכמו שאנחנו - ארזנו מטלטלים והעמסנו את עצמנו על הספינה שיצאה לדרך. 12 חבר`ה צעירים ושלושה אנשי צוות פרט לנהג (מה שנקרא בעברית - Skipper) מוצאים את עצמם מפליגים בלילה לעבר "השונית הגדולה" (The Great Brier Reef) - פרט לשינה הכל היה חלומי.
אז נתחיל עם החוויות- הצלילה בשונית הגדולה בעולם היא אכן חוויה יוצאת דופן, אמנם מבחינת הצמחייה והראות היא לא עולה על המראות של סיני, אך איפה ייצא לכם לצלול עם דולפינים, כרישים (הם לא נושכים, לרוב), צבי ים, חתולי ים, נחשים ועוד מינים שונים ומגוונים של דגה - מרהיב ומרגש בטירוף.
שינה
כבר כשהוליכו אותנו לירכתי הסיפון נזכרתי שאיש חכם אמר לי פעם שאם אני כבר יוצא להפלגה לדאוג מראש שאת השינה אני לא אעשה בחרטום מכיוון ששם מרגישים בצורה "הטובה ביותר" את ההפלגה. ואיפה אנחנו ישנו? בואו נאמר שלא לחלק האחורי הוליכו אותנו ( אם אתם מבינים למה אני מתכוון...). אני וגילי שותפי למסע מצאנו את עצמנו בחדר הכי קטן בשפיץ הקדמי של הספינה כשסולם יוצא מתוך המיטה התחתונה (שלי, אלא מה) כלפי מעלה וצינור ברזל עובר מלמעלה ועד למטה דרך הרצפה בסמוך למיטה התחתונה גם כן. מהר מאד הסתבר לי שזה הסולם שקישר בין החלק העליון והתחתון של הספינה, ככה שכל מי ששעמם לו באמצע הלילה עשה את השיטוטים שלו דרך הפרצוף שלי.
לתחילת הכתבה
המיטה
בשעה שתיים בלילה הבנתי את משמעות מוט המתכת שירד דרך קרקעית החדרון שלנו. רעש אטומי של שקשוק מתכות הקפיץ אותי משנתי (הרעועה גם כך) באמצע הלילה. אחרי שהתאפסתי על עצמי נפל לי האסימון. הרמתי אותו. מדובר בלא פחות ולא יותר מהעוגן של הספינה (בגימל הידיעה). הוא ולא אחר עבר מרחק של שתיים וחצי סנטים מהאוזן שלי. אז כמו שניתן להבין השינה לא הייתה משהו, ובטח שגלי הים לא תרמו לשקט הנפשי והפיסי שלי - אבל הצלילות, בתוספת להווי החברתי המצוין שהתפתח על הסיפון (שכלל מסיבות ריקודים וחגיגות קולינריות של שף הספינה בתוספת הפופקורן שאנחנו הבאנו - מה שקצת הפתיע אותם) הביאו לכך שנהנינו בצורה מדהימה. לשיא החוויה החברתית הגענו דווקא ביום שחזרנו לקרקע. המועדון שאתו צללנו מארגן באופן קבוע מסיבת צוללים בערב החזרה. השתייה על חשבונם ובנוסף מארגנים במקום שאליו הם לוקחים את הצוללים משחקי חברה (בוא נגיד שלא משחקים שם נשיקה סתירה- אלא יותר משחקים שתואמים מצב רוח של אנשים ששותים, לדוגמא איזה קבוצה מארגנת את שרשרת הבגדים הארוכה ביותר- למנצחים מחלקים קנקני בירה כמובן...)
לתחילת הכתבה
מסקנות
א) בצלילה האחרונה `חטפתי` דלקת באוזן והיא כאבה לי אימים. Pain killers שנתן לי רופא ביבשה לא ממש עזרו - אבל, במסיבה גיליתי שאלכוהול אכן משמח לבב אנוש ויותר מזה משכיח כל כאב (אין לי מרשם מדויק, אבל תשתדלו לא להיסחף עם זה)
ב) צלילה באוסטרליה היא חוויה מדהימה (ניתן גם ללמוד שם לצלול) -פשוט דברים שרואים משם לא ניתן לראות מהרבה מקומות אחרים בעולם. לכו על זה גם במחיר של שינה בחרטום מתחת לסולם ועוגן באוזן.
ג) לפעמים כן כדאי להתפתות לעסקאות ברחוב.
ד) לסיום אעביר לכם מסר שחכם סיני העביר לי לפני שהוא הלך לדרכו האחרונה (והוא לא הלך הביתה) : " Tiku nas nas kilura chan hai BATERUF SHELANU - אין לי שמץ של מושג מה זה אומר ולכן אשמח לקבל תרגום ממביני עניין.
מעבר לכך אם יש לכם שאלות על אוסטרליה ניו זילנד בכלל ועל צלילה באוסטרליה בפרט- אשמח לעזור.
אסף כץ
[email protected]
