סידני צפונה ואזור ביירון ביי
בהמשך לכתבה הקודמת שעסקה באזור סידני דרומה עד מלבורן והגרייט אושן רואד, בכתבה זו אתמקד באזור סידני צפונה לאורך החוף המזרחי, ועד קוקטאון שבצפון קווינסלנד. את הדרך הזו עשינו במשך כשלושה חודשים וחצי, של הנאה.
החוף המזרחי מגוון מאוד וגדוש באטרקציות, אבל חשוב לי לציין שגם בדרך לאטרקציות המרכזיות יש מקומות לא פחות מעניינים, שמומלץ לעבור בהם ולהקדיש להם את הזמן הראוי. בכתבה זו אזכיר רק את המקומות שנחקקו בליבנו והשאירו טעם לעוד, לפי מיקומם הגיאוגרפי.
South West Rocks– עיירה קטנה ומקסימה, מוקפת במרחבים ירוקים וחופים יפים. את הביקור בעיירה התחלנו בתצפית יפהפיה ממגדלור, הנמצא על הר ומשקיף על החופים המרהיבים במקום. עצרנו שם לפיקניק, אחרי שהצטיידנו בפאי משובח ממאפיה מומלצת ועטורת פרסים בשם "Fredo Pies". בעיירה פארק מקסים עם גן שעשועים, כשעשרות קנגורו מקפצים סביבנו.
יש שם קמפינג במיקום מעולה, במיוחד השורה הראשונה על החוף, אבל אנחנו העדפנו לחסוך את הכסף ולחנות בחינם לצד הנהר שחוצה את העיירה. Yuraygir National Park - קמפינג בשם Illaro - בסיסי, אבל במיקום מנצח המשקיף על החוף, עם דשא, מעט אנשים ולטאות ענקיות. מומלץ!
מהעיירה ביירון ביי קצת התאכזבנו כי היא מאוד מתויירת וממוסחרת וכנראה שאיבדה מקיסמה במהלך השנים, אבל החוף יפה ויש תצפית מרהיבה מהמיגדלור ב- Cape Byron (הנקודה המזרחית ביותר באוסטרליה).
האזור עצמו מאוד יפה ושווה ביקור. אציין כמה מקומות:
Nimbin - כשעה וחצי מביירון ביי. מקום שנזכר בנשימה אחת עם שלום, אהבה וסקס. נשמע לכם מוכר? אז ככה: בשנות ה-70 נערך פסטיבל מוסיקה במקום והרבה מהצעירים שהגיעו לשם הרגישו שמשהו מיוחד מורגש באויר (וזה לא רק ענני העשן הרבים שהיו במקום). הם חשו שיוכלו ליצור שינוי, להתרחק מחיי הלחץ של העיר והמרדף אחר הכסף.
כך נבנתה מעין קומונה קטנה של אנשים, שיצרו ביחד עיירה קיבוצית, שכולם בה יוצרים בשביל כולם. העניין העיקרי הוא ברחובה המרכזי, המלא בחנויות מיוחדות. שווה ביקור במיוחד הוא המוזיאון ההזוי משהו על תולדות נימבין.
משם ממשיכים לאגם ב- Lennox Heads - מימיו אדומים מעצי התה שלגדותיו, מים חמימים ונעימים. Brunswick heads היא עיירה שקטה, סמוכה לביירון ביי. יש בה חוף רחצה נחמד, על טהרת המקומיים בלבד והפלאפל והחומוס הכי טובים באזור, שייך לבחור ישראלי בשם Yammi. השוק בעיירה Bangalow – שוק ססגוני עם אוירה מיוחדת. לקראת סוף פעילות השוק התאספו נגני דרבוקות וגיטרות ואנשים התגודדו סביב והחלו לרקוד.
Mt. Warning – זהו ההר הגבוה באזור, ממנו ניתן לצפות בקרן האור הראשונה באוסטרליה, שכן הוא מתצפת על הנקודה המזרחית ביותר. על ההר טיפסתי עם חבר אוסטרלי בשם סטיוארט, אותו הכרנו עם אשתו והילדה עוד בטיולנו בניו-זילנד. הם הזמינו אותנו לבקרם כשנגיע לאוסטרליה וכך עשינו. הם אירחו אותנו למופת בביתם שב- Cabarita Beach (כ-30 דק' מביירון ביי) ולקחו אותנו לטיולים באזור.
השכמנו קום כדי לצפות בזריחה מפסגת ההר. הטיפוס עצמו עובר בתוך יער גשם, שהיה מאוד שקט וחשוך. הצטיידנו בפנסי ראש ולאחר שעה וחצי של טיפוס הגענו לפסגה.
חיכינו עד שהשמש הואילה בטובה להופיע, הצבעים היו יפים אבל ממש לפני שהחלה לעלות, הגיע ענן וכיסה את כל האזור. הוא גם הצדיק את אחד מכינויי ההר "The Cloud Catcher". היתה אוירה של אכזבה וכל האנשים שטיפסו איתנו עזבו ורק אני וסטוארט החלטנו לחכות, למרות הרוח המקפיאה שנשבה שם בפסגה.
לבסוף, הסבלנות השתלמה לנו – השמש הפציעה מבעד לענן וגילתה לנו בכל פעם רובד אחר של הנוף – העמק הירקרק, הנהר הזורם אל הים ומתפתל לו כנחש, ואפילו ראינו מרחוק את המגדלים הענקים של Surfers Paradise, בהם ביקרנו ביום למחרת (גם כן לנקודת תצפית מה- Q Deck).
זה היה רגע קסום, במיוחד כשכל פעם הגיע ענן וכיסה מקום אחר. כך הסתובבנו במעגלים סביב הפסגה ובכל פעם תצפתנו על מקום אחר. זה היה כאילו ההר מקציב לנו זמן מוגבל לתצפיות ממנו.
אני ממליץ גם להתנסות בחוויית הגלישה ואין מקום מתאים יותר להתחיל מאשר באוסטרליה. אני עשיתי זאת עם ג'ים, אוסטרלי מקומי שפגשתי. ג'ים הביא איתו גלשן ארוך ונתן לי חליפת גלישה שמונעת פצעים מהשפשוף בגלשן. הוא הסביר לי איך עומדים על הגלשן ובכל פעם שהגיע גל טוב הוא זרק את הגלשן ואני הייתי צריך לעמוד עליו. מתוך 15 ניסיונות הצלחתי 5 פעמים לעמוד יציב למשך מספר שניות. זו היתה חוויה מדהימה.
בהמשך ביקרנו גם ב-Gold Coast – אזור המאופיין בגורדי שחקים על החוף ומושך אליו צעירים וגולשים המעוניינים בחיי לילה. לא היינו ממליצים להגיע לשם במיוחד, אבל מי שמגיע לשם או עובר במקום, מומלץ להגיע בשעה 16:00 לשמורת חיות בשם Currumbin Bird Sanctuary, בה מתקיימת האכלת תוכים בחינם (הערת העורכת: ההאכלה מתקיימת גם בשעה 08:00 בבוקר).
המתנדבים של המקום מחלקים צלחות עם נוזל מיוחד, מעין נקטר של הפרי, אותו התוכים מאוד אוהבים. החזקנו את הצלחות בידיים ופתאום - עשרות תוכים החלו לטפס עלינו בכל מקום! על הידיים, כתפיים, רגליים, ראש, איפה לא... זה היה פשוט מדהים.
אזור נוסה
Noosa Heads - Sunshine Coast - העיירה והחופים בה יפהפיים ובמרכזה עובר נהר. הגלים שם הם משהו מיוחד: אחידים וארוכים ואפשר לתפוס עליהם גלים בכיף, גם עם הבאגי בורד החובבני שלי. לנהר היינו מגיעים בדרך כלל אחר הצהריים - הבנות היו משחקות שם בגן השעשועים הצמוד ומשתכשכות במים בזמן שאנחנו בישלנו ארוחת ערב.
אזור הררי וירוק הצמוד ל- Sunshine Coast הוא GlassHouse Mountains National Park - פארק יפהפה, בו פזורים הרים וולקנים בצורות וגבהים שונים, כשביניהם עמקים והכל ירוק ועשיר בצמחיה. בית הקפה, הסמוך לתצפית, מומלץ בשל מיקומו מעל העמק הירוק, מול הנוף היפה כשלמרגלותיו עשרות קנגורו מקפצים.
משם נסענו לכפר Montville, כשכל הדרך לא הפסיק לרדת גשם והיה מעורפל ואפרורי לחלוטין. לא ויתרנו על שופינג במקום ובלילה חנינו בפארק סמוך לשירותים ציבוריים שהיתה בו סככה. למחרת הגשם פסק והכל התבהר. נסענו לאגם סמוך בשם Lake Baroon, שלמרגלותיו מפל עם זרימה אדירה של מים. משם עשינו סיבוב בין הכפרים המקומיים, עברנו בשני מפלים ועצרנו בפארק (Mary Cairn Cross Park), שבו יער גשם עם עצים ענקיים ומיוחדים ועשינו בו טיול של כחצי שעה במסלול היקפי. סמוך לכניסה לפארק יש תצפית נוף מרהיבה על שרשרת ההרים.
האי פרייזר והאזור
Fraser Island – אי החולות הגדול בעולם. יש אפשרות לצאת לטיול באי או מהעיירה Rainbow Beach או מהעיר Harvey Bay. אני ממליץ על העיירה Rainbow Beach כי נעים יותר לשהות בה במידה וצריך לחכות מספר ימים עד שמזג האויר ישתפר. מה גם שיש מה לראות בסביבתה וישנן, בסמוך, חלקות קמפינג זולות ובסיסיות הצמודות לים.
לאי לא ניתן להגיע עם הקראוון, רק עם ג'יפ 4*4, אז בדקנו בעיירה את האפשרות לצאת לטיול מאורגן או לשכור ג'יפ עצמאית. אנחנו בחרנו בטיול מאורגן של יומיים של חברת "Fraser Explorer", עם קבוצה של כ-16 אנשים עם מדריך, שינה במלון/מוטל כשכל הארוחות כלולות. לשם שינוי שמישהו ידאג לנו.
חיכינו ב- Rainbow Beach יומיים כדי שמזג האוויר ישתפר ונוכל ליהנות מהאי, ובינתיים נהננו מאינספור קשתות בשמים בשל מזג האוויר המוזר שהיה שם - חם ושמש ופתאום גשם לשתי דקות ושוב שמש וגשם... גם ניסינו לראות שקיעה מדיונת חול, הנמצאת על גבעה מעל העיירה ומשקיפה על החוף ועל הצוקים הצבעוניים שעל שמם נקראת העיירה (Carlo Sandblow), אבל קצת פיספסנו.
חשבנו שנספיק לאכול קודם ארוחת ערב אבל אז גילינו שהשמש מתחילה לשקוע, אז מייד הכנסתי את נעמה למנשא, ועוד לפני שהספקנו לעכל את האוכל התחלנו לרוץ במעלה הגבעה המיוערת במשך כ-10 דקות. כשהגענו לבסוף, מתנשפים, ראינו שהשמש לא חיכתה לנו, אבל עדיין היה אור ונהנו מהנוף. ואז, בשניה, עננים כיסו את השמיים והחל לרדת גשם, כך ששוב היינו צריכים לרוץ. לפחות הגשם התחשב בנו והתחזק רק כשהגענו כבר לקראוון. אחרי יומיים יצאנו לטיול באי.
אלה היו יומיים חלומיים - מזג האויר היה מצויין, נופים יפהפיים, החדר במלון היה מצויין והארוחות היו מפנקות. גם המדריך והקבוצה לא איכזבו.
ביום הראשון עשינו מסלול קצר ביער גשם ומשם נסענו לאורך החוף. גם הנסיעה עצמה היתה מגניבה - על החול והים עצמו והבנות נהנו מהקפיצות הרבות. בדרך עצרנו ליד שרידי ספינה טרופה, ראינו צוקי חול צבעוניים ועלינו לנקודת תצפית שנקראת Indian Head וממנה ראינו נופים יפים של האי. לבסוף עצרנו להשתכשך בנחל שנשפך אל הים (Eli Creek), חזרנו למלון ונהנו מארוחת ערב בסגנון מקסיקני.
למחרת היה הדבר האמיתי. יצאנו ראשונים מבין כל הקבוצות והגענו לאגם מקנזי המדהים - מעולם לא ראיתי אגם כה יפה. צבע המים טורקיז וכחול, מים צלולים ומסביב חולות לבנים ועצים ירוקים. היינו שם שעתיים, יותר מכל קבוצה אחרת ונהנו מכל רגע. בקושי יצאנו מהמים החמים. בדרך לאוטובוס ראינו לטאה ענקית ודינגו.
טוב, אותם ראינו לאורך כל הטיול באי. משם חזרנו למלון לארוחת צהרים ומיד אחרי נסענו לאגם וואבי המיוחד. את הדרך לאגם עשינו בהליכה של כ-50 דקות, אבל זה היה שווה את המאמץ - האגם בצבע ירקרק, כשמסביבו דיונת חול גבוהה, שניתן לטפס עליה ולהבין את הקסם של האי. התענגנו על כל רגע במקום, ונראה שגם הבנות הבינו שהן נמצאות במקום מיוחד.
Airlie Beach - עיירה קטנטנה, הנמצאת על חוף הים. יש בה רחוב אחד מרכזי שבו כל המסעדות, חנויות וחברות טיולים והאוירה שם צעירה מאוד. צמוד לחוף בנו לגונה מלאכותית מוקפת בדשא, עצי דקל וקוקוס ויש אפילו חול ים. בערב חנינו ברחוב ללא מוצא בשכונה שנמצאת בבניה ולא היו מסביבנו בתים או אנשים - רק שדה פתוח ירוק עם הרים מסביב, פרות רועות באחו וציפורים מצייצות. המיקום היה מושלם והיווה אתנחתא מושלמת מהיום. רק לשבת שם ולהאזין לטבע - לא צריך יותר מזה.
מהעיירה יוצאים לשייט באיים באזור שנקרא Whitsunday Islands. במקור רצינו לעשות שייט של מספר ימים על אונייה שעוברת בין מספר איים, אבל אף ספינה לא היתה מוכנה לקחת עליה ילדים מתחת לגיל 5, אז נאלצנו להסתפק בשייט יומי. היה יום מאוד מהנה - השייט עבר בין שלושה איים, כשבכל אחד מהם היתה עצירה של כשעתיים. מהחוף הראשון שנקרא Whiteheaven Beach קצת התאכזבנו. מדובר בחוף שנחשב לאחד היפים בעולם, אבל כנראה בגלל הציקלון, שתקף את האיזור כשבוע לפני, נותרה רק פיסה צרה של חול, אבל עדיין הצבעים של המים היו יפים, גם אם הם לא היו ממש צלולים.
באי השני Hook Island עשינו עצירה לשנירקול. לא ראינו דגים בצלילה עצמה, רק כשזרקנו אוכל לדגים מהמזח, אבל המקום היה יפהפה. היתה שם בריכה צמודה לחוף, ממנה השקפנו על הים. באי השלישי DayDream Island היתה בריכה מלאכותית עם כרישים וסטינג ריי ולבסוף קינחנו, איך לא, בקנגורו מיוחד במינו שצבעו לבן-אפור.
העיר Townsville - האמת היא שלא ציפינו להרבה מהעיר הזאת, אבל בסוף מצאנו את עצמנו נשארים שם שלושה לילות. הטיילת של העיר על גדות הים ארוכה ויפה ויש בה שלל פעילויות לילדים ולמבוגרים. על הטיילת יש גן שעשועים עם מים - כמו פארק מים רק בחינם, כשמכל חור ופינה זורמים מים. יש שם מגלשת מים ודלי שמתמלא מים ונשפך על כולם ומסביב מדשאות ופינות ברביקיו.
ואם זה לא מספיק אז בהמשך הטיילת יש לגונה מלאכותית ממי ים, שאפשר לשחות בה ולצידה יש אומגה ארוכה (כ-20 מטר) שכולנו נהננו לגלוש בה. זה היתרון בטיול עם ילדים, שמאפשר לך להתחבר לצד הילדותי שבך וליהנות מדברים שלא היית הולך אליהם כמבוגר לבד.
אל האי מגנטיק איילנד יוצאים במעבורת מ- Townsville. בהתחלה חשבנו לעבור לשם עם הקראוון ולבלות שם מספר ימים, אבל המחיר של המעבורת היה כל כך יקר שויתרנו (250 דולר!). ביררנו גם על אפשרות לישון שם בהוסטל, אבל הכל היה תפוס כי זה יצא בדיוק על ה-Easter. בסוף יצאנו לטיול עצמאי של יום באי - עברנו במעבורת בבוקר וחזרנו בלילה.
התחלנו את היום עם מסלול הליכה של כ-2-3 ק"מ במקום שבו אומרים שמרוכזים רוב הקואלות (באי יש את מושבת דובי הקואלה הגדולה באוסטרליה). כשהלכנו על השביל הראשי לא ראינו כלום, אבל כשסטינו מדי פעם לשבילים צדדיים שם ראינו אותם, ביניהם אמא קואלה ותינוק קטן וחמוד שנשענו על העץ זה לצד זה. הרגשנו כמו מדריכי טיולים, כשהפננו בכל פעם מטיילים למקומות שבהם ראינו את הקואלות... ללא ספק מסלול מוצלח, כשבסופו מגיעים לתצפית על האי.
לאחר ההליכה לקחנו אוטובוס, שהוביל אותנו לחוף יפהפה Horseshoe Bay. בחוף היתה רשת נגד מדוזות, כך שיכולנו לטבול במים, וכרגיל מדשאות ופינות ברביקיו. כל החוף מלא בעצי קוקוס ועליהם המון תוכים צבעוניים. ראינו איש מאכיל תוכים, אז הצטרפנו - הוצאנו לחם ופתאום מכל העצים הגיעו תוכים וטיפסו עלינו. כך העברנו יום מהנה על החוף. האי הוא מקסים ובקלות אפשר להעביר בו מספר ימים.
צפון החוף המזרחי
Wallamn Falls – המפל הגבוה באוסטרליה. אין מה להכביר במילים – מרשים ביותר! יש בסמוך קמפינג בסיסי ונחמד בקרחת יער. Mission Beach – עיירה קטנטנה ומנומנמת ובה קמפינג מומלץ ביותר בחוף סמוך שנקרא Bingil Bay. זהו ללא ספק אחד החופים היפים ביותר באוסטרליה והמיקום של הקמפינג שמיימי. יער הגשם מגיע ממש עד החוף, שמלא בעצי קוקוס.
החוף כמעט ללא אנשים והים שקט ללא גלים. הקמפינג עצמו מאוד קטן ויכול לאכלס רק כ 4-5 קראוונים כך שהוא תמיד שקט ורגוע (חוץ מהבנות שלנו...). לים ניתן להיכנס בחופים סמוכים, בהם יש רשת נגד מדוזות.
סיבה נוספת להגיע לאזור היא ההזדמנות לראות את החיה המופלאה קזואר Cassoary (ניתן לראותה רק באזור זה ובקייפ טריבוליישן). היא מזכירה מאוד בת-יענה, אבל הרבה יותר יפה וצבעונית – נוצות שחורות והראש בצבעים כחול ואדום. התמזל מזלנו וראינו אותה מיד עם הגיענו לחוף חוצה את הכביש בנונשלנטיות.
The Tableland - אזור הררי מוקף ביערות גשם, כפרים חקלאיים ואדמות מעובדות, שדות ירוקים, אגמים ומפלים. תיכננו להיות שם יומיים-שלושה, אבל נשארנו יותר משבוע. יש כל כך הרבה מה לעשות ולראות – מפלים, אגמים, מעיינות חמים, אתר וולקני, שווקים, עצים ענקיים וחיות מיוחדות, כמו למשל Tree Kangaroo, שכשמו כן הוא – קנגורו קטן החי על העצים, אותו ראינו בסמוך ל- Mallanda Falls וה- Platypus. זהו מעין ברוז שטוח עם פה מוזר ששוחה בנהרות.
גולת הכותרת של האזור, לדעתי, הוא האגם Lake Tinaroo והקמפינג שבו חנינו בשם Kauri Creek. קמפינג בסיסי יפה על גדות האגם, מוקף ביערות, שקט ושליו. דבר נוסף שאהבנו באזור הוא דוכני הפירות והירקות, הפזורים לאורך הדרך בהם אין מוכרים, אלא תיבה בלבד עם המחיר המבוקש. המחירים אטרקטיבים כל כך שלא שווה אפילו לחשוב לרמות. הפירות והירקות הם מהמשובחים שיש - פפאיות ומנגו המתוקים ביותר שטעמנו אי פעם, אבוקדו מצוין ואפילו הבננות היו מיוחדות, במיוחד המיובשות.
Cooktown - זו העיירה הראשונה שקפטן קוק המיתולוגי עגן בה באוסטרליה. העיירה כיום כבר לא בשיאה. בשנות הבהלה לזהב (1870 והלאה) היא מנתה כ-30 אלף איש והיום בקושי 2,000 איש (שמתפרנסים בעיקר מדייג). אחת הסיבות, אני מניח, הוא הבידוד של העיירה - מרוחקת כשלוש שעות וחצי מכל עיר אחרת, אין כלום בדרך ורק לפני מספר שנים הדרך נסללה באספלט. בתקופות של גשמים חזקים הדרך נסגרת ואז היא לגמרי מנותקת.
העיירה גם מפורסמת במספר הרב של הקרוקודילים, ששורצים בנהר שעובר בתוך העיירה. אין בעיירה יותר מדי מה לעשות: תצפית, מוזיאון וטיול ברחוב הראשי, שנראה כאילו לקוח ממערבון, עם כל הבתים הישנים והברים. רק חסרים הסוסים... מומלץ להגיע אליה עם רכב 4*4, שמאפשר לראות גם את הסביבה (החופים והמפלים שבאזור), מה שמשמש גם כדרך קיצור לקייפ טריבוליישן, במקום לחזור חזרה באותה הדרך, כמו שאנחנו עשינו.
Cape Tribulation - אזור שכולו יער גשם, הנושק לחופים מבודדים ויפים. כדי להגיע לאזור צריך לחצות את נהר הדיינטרי, שורץ התנינים במעבורת שמתפקדת כמו אוטובוס למכוניות (אורך הנהר בסך הכל כ-200 מ'). בדרך לשם גם זכינו שוב לראות אמא קזואר וגוזלה הולכים בצידי הכביש. בערב חנינו בקמפינג של הנשיונל פארק בשם נואה ביץ' – בתוך היער וצמוד לחוף הים. לאחר שבועיים חזרנו למקום בלי הקראוון, שכרנו רכב לשבוע, ושהינו בריזורט בשם Crocodilus village, הנמצא בלב יער גשם כשהכל מוקף בעצים טרופיים, חיות וקולות מהטבע.
ישנו בביקתה, שהיא למעשה מעין אוהל ענק בלי קירות, אלא רשתות אטומות המחוברות לקורות עץ, עם מרפסת קידמית גדולה המשקיפה אל היער. הבקתות מבודדות ומרוחקות זו מזו ומתוך המיטה אפשר לראות את היער שסביב. מקום מומלץ ביותר. באחד הימים יצאנו לשייט מאורגן של כשעה בנהר כדי לראות תנינים.
שטנו בסירה קטנה עם עוד כעשרה אנשים וברגע שראינו את התנין נח על גדות הנהר הבנות צווחו בהתפעלות "וואוו, וואוו" ורק בשביל זה היה שווה השייט הזה, כי אני ויעל כבר ראינו תנינים בעבר (בדרום אמריקה) ולא ממש התרגשנו. ראינו סך הכל שלושה תנינים, אבל גם זה משהו כי לא תמיד מצליחים לראות אותם במהלך היום. כשהיינו שם לא ניתן היה לרחוץ בים בשל המדוזות ואין שם רשתות הגנה, אז הלכנו לטבול בחלקים של הנחל הבטוחים לשחייה (Swimming holes). באזור יש גם מספר מסלולי הליכה ביערות הגשם עם נקודות תצפית יפות על החופים.
פורט דאגלאס – עיירה יאפית יוקרתית עם חוף ים יפהפה עם רשת, חנויות יפות והרבה מסעדות וברים מצוינים. ישנה גם תצפית נוף מרהיבה המשקיפה על החוף שבעיירה. סמוך לפורט דאגלאס ישנה שמורה שנקראת Mosman Gorge. עובר שם נהר וניתן לשחות באחת הגדות שלו במעין בריכה טבעית. המים צלולים וקפואים בצבע ירקרק עם סלעים עגולים גדולים ודגים מסביב.
Great Barrier Reef - השונית הגדולה, המשתרעת על פני קילומטרים רבים לאורך החוף המזרחי ומספקת אפשרויות רבות לשנירקול וצלילה. יש המון טיולים מאורגנים במחירים שונים ולאתרים שונים. אנחנו יצאנו לשני טיולים כאלה מהעיר קיירנס: הראשון – של חברת “Reef Magic Cruis” לריף בשם Moore, טיול שעלה 175 דולר לאדם (הבנות בחינם) וכלל צלילה אחת, שייט בסירה עם קרקעית מזכוכית ושייט במעין צוללת תת-ימית – והכל במקום אחד במעין מזח פרטי באמצע האוקיינוס.
הצלילה היתה אחת מהחוויות הגדולות שלי בטיול – כמות הדגים שהיו שם היתה עצומה, דגים מכל המינים בכל הצבעים ואלמוגים צבעוניים ויפים. כשהגענו לקרקעית בעומק של כ-7 מ' חיכה לנו דג ענק שיכולתי לגעת בו וללטף אותו. אפילו נגה עשתה שנורקלינג – היתה שם בריכה מיוחדת לילדים, סגורה ברשת בתוך הים, כשהמים מגיעים עד הברכיים. הטיול השני שיצאנו אליו – שייט קצר של חצי יום ל - Green Island.
הגרין איילנד הוא אי קטנטן מוקף בחולות לבנים וצבע המים תורכיז. שהינו שעתיים וחצי באי, במהלכם שנירקלנו אני ויעל בתורות וגם קיבלנו שייט אחד בסירה עם קרקעית מזכוכית, אותו ניצלו יעל והבנות. שוב ראינו דגים יפהפיים ומיוחדים בשלל צבעים.
לסיכום, אוסטרליה היא מדינה יפהפיה ולמרות הרושם שנוצר שרואים רק חופים, יש לה הרבה מה להציע, בין היתר מפגש עם חיות מיוחדות, שלא שמענו עליהן עד לטיול. היא גם מאוד נוחה לטיול - הכל מאורגן ומסודר מבחינת שילוט, קבלת מידע וקמפינגים נוחים בכל מקום. קמפינגים אלה הם דרך נהדרת לחוות את אוסטרליה האמיתית ולהכיר את האוסטרלים המקומיים וביניהם גם את ה- GrayNomad, מבוגרים שמכרו את ביתם ומסתובבים עם הקראוון ברחבי אוסטרליה כדרך חיים.
האוסטרלים, שפגשנו במקומות אלה, חברותיים מאוד, מפתחים איתך שיחה מבלי שיזמת, מציעים עזרה אם נראית מעט מהוסס, ובכלל – רובם קלילים ומשוחררים. קמפינגים אלה הם חלק בלתי נפרד מחוויות הטיול בקראוון ובמקרים רבים נשארנו בקמפינג מספר ימים רק בגלל האנשים שהיו שם ולא כי היה משהו מיוחד לעשות. מדובר בעיקר בקמפינגים הפשוטים והזולים, עליהם יודעים בעיקר המקומיים או אלה המטיילים עם הספר המומלץ “Camps 5 – Australia Wide”.
טיול עם קראוון הוא חוויה בפני עצמה, מגבשת מאוד ומעצבת. ולמי שמתלבט לטייל עם ילדים קטנים כי הוא חושב שהילדים לא יזכרו כלום מהטיול, אני אומר שנכון – הם אולי לא יזכרו הכל, אבל הטיול הממושך נותן להם המון ומעצב את אישיותם כבר בגיל צעיר. דברים שאנחנו חווינו לראשונה בגיל 33 הן חוות כבר בגילן הצעיר. הבנות שלנו עצמאיות מאוד, בעלות בטחון עצמי, פתוחות לדברים חדשים, חברותיות ואוהבות מאוד חיות (הן אפילו מעדיפות בטלויזיה את ה"נשיונל גאוגרפיק" על-פני ערוצי הילדים).
נכון שיש קשיים וזה לא כמו לטייל לבד או בזוג, אבל בקשיים נתקלים גם בשגרה היומיומית וזה לא גורע מהכיף בטיול. ואם כבר יש קשיים, עדיף לעבור אותם באוירה הנינוחה של הטיול. אז אני אומר – למי שיש הזדמנות, נצלו אותה וצאו לטייל, גם עם ילדים קטנים.
לתחילת הכתבה