בתי הכנסת החבויים בחבל פיאמונטה
אנו התוודענו לנושא בעקבות מאמר של העיתונאי מנחם גנץ במוסף "מסלול" של ידיעות אחרונות. קיימים לא פחות מ-16 בתי כנסת חבויים ברחבי חבל פיאמונטה (Piemonte), שמחוץ לטורינו (Torino). מדובר בבתי כנסת נסתרים, שאפילו הסביבה המקומית הקרובה אינה מודעת לקיומם. זו בעצם היתה כוונת הקהילות: לאפשר קיום חיים יהודיים, בתוך מקומות הישוב, בריחוק מהכנסיות המקומיות, באופן שלא יזמן להם צרות מהשכנים ומהשלטונות. כך קמו בחבל, החל מהמאה ה-15, גטאות יהודיים קטנים, שבמרכזם בתי כנסת, הבנויים ומנוהלים לפי כל כללי ההלכה, אבל נעדרי סמלים וסממנים חיצוניים, כך שמבחוץ לא ניתן להשגיח בהם ולזהות אותם ככאלה. כיום, כל הקהילות הקטנות הללו נעלמו, ואין בהן תושבים יהודיים. התהליך שהביא לכך היה מעבר לערים, לצורך רכישת השכלה והשתקעות שם, ומה שלא גרמה ההשכלה, חיסלה השואה. בתי הכנסת האלה הינם עדות מרשימה ויוצאת דופן לקיום חיים יהודיים מלאים במקומות נידחים בזמנים עברו. קיימות עדויות כי תושבים מקומיים (לא יהודיים) שמרו על חלק מבתי הכנסת הללו בתקופת השואה. בכפר קארמניולה הם טענו, לדוגמא, כי השטח הסגור הינו אורוות סוסים; בכפר מנדובי, נוכחנו בעצמנו כי אחד השכנים שומר ומטפח את בית הכנסת, אף ללא תמורה ממשית...
בשלוש השנים האחרונות התפנתה קהילת טורינו לטפל בבתי הכנסת האלה. התקבלו תרומות ואף תקציבים ממשלתים או עירוניים. התוצאה מרשימה, ואילולא ידענו, היינו סבורים כי רק אתמול בערב התנהלו שם תפילות כסידרן ומוספים כהלכתם. בארונות הקודש עדיין ספונים ספרי תורה (עד עשרה ספרים בחלק מבתי הכנסת), שמבחינה הלכתית הם פסולים, אך אני בטוח שבהמשך המאמץ לשימור ואחזקה, ובעיקר אם יהיה ביקוש, ימצא גם להם פיתרון. בראש הרבנות של טורינו מכהן כיום הרב אליהו בירנבאום מהארץ, והוא פעל ופועל, בין היתר, לשימור והנצחת זכרן של הקהילות בחבל. זה כולל ארגון מניינים בחגים בכפר כזה או אחר ומדי פעם, יהודים מרחבי איטליה מבקשים לערוך את שמחותיהם האישיות דווקא באחד מבתי הכנסת הללו. נמסר לנו, כי בתיאום מוקדם, טיולים מאורגנים (של קבוצות) תוכלנה לשהות בשבתות ובחגים באחד מהכפרים הללו, עם כל סידורי הכשרות, וכמובן עם בית כנסת צמוד. הקהילה בטורינו תשמח לספק ספר תורה כשר למטרות אלה. מי שמטייל לבד יתקשה באיתור בתי הכנסת הללו, מה גם שהם נעולים. לפיכך, יש הכרח בשרותיו של מדריך מקומי, אבל עדיף ליצור קשר עם הרבנות של טורינו, שלא תתקשה לתפור לכם טיול על פי בקשתכם ותקציבכם. אם ברשותכם רכב, המדריך יסע אתכם, ואם תצטרכו, ידאג לארגון סידורי ללינה בלב האזור היפה והמטופח הזה.
טיולנו הפרטי באזור התנהל לאורך יממה אחת. הרב של טורינו "שידך" לנו את רות מזכירתו והיא דאגה לכל הסידורים הנחוצים, לרבות לינה באיזור. התוצאה היתה ביקור מרגש בחמישה בתי כנסת באזור. סיור בשני בתי כנסת נוספים לא יצא לפועל, עקב חוסר תיאום מספק עם מחזיקי המפתחות.
סיירנו בבתי הכנסת הבאים:
- Carmagnola - זהו הקטן שבבתי הכנסת, אבל הוא אותנטי.
- Saluzzo -; בית כנסת גדול ומרשים.
- Mondovi -; הכפר גבוה, וכך גם בית הכנסת, שנמצא בקומה שלישית, עם נוף פתוח. השכן דואג לאחזקה שוטפת.
- Cherasco - עברנו בחוץ, מחזיק המפתחות הודיע שמאוחר מכדי לפתוח לנו.
- Asti -; אחד המרשימים. יש עשרה ספרי תורה. עשיר באמנות. עבודת שימור מרשימה!
- Casale M.To - הגדול ביותר, המרשים ביותר, המושקע ביותר והמתויר ביותר.
יחד עם המלווה שלנו נשארנו ללון בצימר בלב האיזור, השייך לישראלי, פרופ' שמעון רוכמן בכפר Cellamonte. זה בית כפרי שהוא שיפץ לאחר רכישתו, ובתור פרופ' למוזיקה הוא מחזיק שם 12 (!) פסנתרי כנף. באפשרותו לארח ארבעה אנשים, בתעריף 30 יורו ללילה לאיש. מומלץ רק לאוהבי מוסיקה ולא עם ילדים. אין ארוחת בוקר, אבל יש שתיה חופשית.
ביום המחרת נסענו לבית הכנסת האחרון ב-Casale, והחזרנו את המלווה שלנו לטורינו. מכיוון שזה מצא חן בעינינו, החלטנו שגם לאחרים מגיע. יש לכתוב מייל לרות והיא כבר תגלגל את זה הלאה. כמובן שהטיול כרוך בתשלום, המותנה במשך הסיור. למידע והזמנת סיורים: דואר אלקטרוני [email protected]
בית הכנסת בקאסלה, צילום: יובל סמואל
טירות בחבל אאוסטה
הקשר לנושא הקודם נמצא, אם תרצו, בעיר Ivrea: גם שם נמצא בית כנסת חבוי, אבל עקב תיאום לקוי, לא נפגשנו עם מחזיק המפתחות של האתר. אנו לנו שני לילות בעיירה Pollein, הממוקמת מול העיר אאוסטה (Aosta). מלון Lo Teisson, שנבחר דרך האינטרנט, הינו למעשה בית דירות קטן עם חניה צמודה, ארוחת בוקר ושרותי אינטרנט, במחיר 70 יורו ללילה. היה בסדר גמור.
חבל אאוסטה מקשר בין צרפת (שמוני) ובין מילאנו (Milano), כך לפחות הוגדר הקשר שלנו בנסיעותינו עד עתה, אבל הפעם החלטנו לתת לחבל ארץ הזה את הכבוד המגיע לו, ולהתמקד דווקא בו. מטירת Bard במזרח ומהרכבל בקומאייר ממערב (במקום שנקרא La Paloud), ניתן לראות את העמק במלוא תפארתו. בירת העמק היא כמובן העיר אאוסטה. באיזור קיימים עוד עשרות כפרים, שחלקם מחוברים ביניהם, ואחרים נמצאים על קטע כביש שנקטע פתאום, ואז צריך לחזור את כל הדרך חזרה עד לכביש הראשי. יש גם שדה תעופה מקומי קטן. את העמק מבתר כביש מהיר (בתשלום), אבל לאתרים שמצויינים למעלה ניתן וצריך להגיע דרך הכביש הרגיל, שגם אם אינו מהיר, התנועה בו זורמת ללא הפרעה.
עקב החשיבות האסטרטגית של העמק, רוזנים ואצילים בעלי ממון קבעו בו את ביתם, וכשיש הרבה כסף, יש הרבה טירות. את היום הראשון מתוך שניים, הקדשנו לסיור טירות. לא ביקרנו בתוך הטירות - הדבר חוזר על עצמו: מוזיאון ו/או פוחלצים, ו/או עתיקות ו/או כלי נשק חלודים. הכלל שלנו: מבחוץ זה תמיד נראה יפה יותר וגם הנוף הוא מבחוץ ובחינם. ההגעה לעיתים בעייתית, אבל נוסעים לפי המראה והמיקום. השילוט טוב. היות והגענו מטורינו, סדר הנסיעה היה ממזרח למערב. יש טירה גדולה ב-Gresoney St Jean, שנמצאת בסוף כביש צדדי המסתעף מ-Pont St Martin ממזרח לאואסטה. טירת Bard מרשימה, גבוהה ויפה. בגלל שהגענו בשעת הסגירה (20:30), שילמנו רק על החניה (3 יורו), ועלינו בשלושה פוניקלרים למעלה. המקום מושקע ומשמש גם לעריכת אירועים. הנוף מהמם ובחינם. בהמשך הדרך עברנו ליד הטירות איימביל (Aymavilles), סנט פייר (St Pierre), פניס (Fenis), סאאר (Saar) וסריוד דה לה טור (Sarriod De La Tour). להלן התרשמותנו בקיצור:
Aymavilles ו-סנט פייר הן הכי יפות ומושקעות, אבל היו סגורות למבקרים. ניכר שהן מתוחזקות היטב והן גם הטיפוסיות והאופייניות. לפיכך, לא לוותר. פניס יפה מבחוץ ויש גם נוף. נערכים בה סיורים מודרכים, וצריך לקוות להגיע בזמן הדרכה באנגלית (5 יורו). סאאר יפה ומטופחת מבחוץ, גם היא על גבעה שולטת (לא צריך להגיע דרך הכפר אלא יש כניסה מיד אחריו). נערכים בה אירועים ותערוכות. לסריוד לא מצאתי את הדרך, אך היא נראית היטב מטירת סאאר. גם היא סגורה לביקורים וחלקה חרב. במפה ובספרים מוזכרת גם טירת Nus. לא מצאנו אותה, ולדברי המקומיים יכול להיות שזה שיבוש השם Fenis. אחרים שלחו אותנו לכפר בשם זה (מעבר לכביש), וטענו שיש בית פרטי שהיה פעם טירה. היות וזה בית פרטי, הקפנו אותו ועלינו בכביש שמעליו. קשה היה לומר שהבית שהצביעו עליו היה פעם טירה.
מצודת סאאר, צילום: יובל סמואל
שמורת גראן פרדיסו (Gran Paradiso) היא שמורה מיוחדת מאוד. האיטלקים מגבילים את הכניסה לשמורה וקיים קושי להגיע אליה. בכל אופן, אפשר להגיע אליה בשלוש דרכים חד-סיטריות, שאינן מתחברות לשום מקום, ובדרך אחת היקפית, ארוכה ומתפתלת (ולפיכך אינה מהירה). מי שיגיע לשמורה יזכה להכיר חבל ארץ ייחודי. בתי המלון והצימרים באזור הינם ברמה גבוהה, ונועדו לתת לאורח את כל השרותים להם הוא נזקק, לרבות פעילויות ספורט (גם מהסוג האתגרי). אי לכך, מחיריהם בהתאם, והינם גבוהים יחסית למקובל באיטליה. אנחנו הגענו לחבל בדרך המובילה ל-Cogne. זו דרך יפה מאד, ושבהחלט יכולה להשתייך, לדעתנו לאחת מ"10 הדרכים היפות בעולם". לנו היא גם הזכירה דרכים אחרות בדרום צרפת ואת הפירנאים בצפון ספרד.
ביקרנו שם גם בכפרים Lillaz, Valnontey. הכל מצועצע וערוך לקליטת תיירים. קיימים המון מסלולי טיולים רגליים ואטרקציות ובלשכת ה-Information יספקו לכם מפות מתאימות. ממש מתבקש ומפתה להגיע ולבלות שם חופשה. חשוב לציין, כי הכביש ל-Cogne מתחיל ב-Aymavilles, שם נמצאת הטירה היפה מאתמול, ושם גם נמצא אתר ראפטינג, למי שמעוניין. בכפר וולונטי שבאזור Cogne יש גם סוסי רכיבה. הבטחנו לעצמנו שעוד נחזור לחבל ארץ הזה (מכיוון אחר). חזרנו לאאוסטה ועברנו לשוויץ דרך מעבר סן ברנרד.
לתחילת הכתבה
רוצים לקרוא עוד על טיול באיטליה? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:
