המעבר לבלגיה
הכל התחיל לפני כמעט 3 שנים כשהגיעה ההצעה המפתה: שליחות בבלגיה! אז אחרי שגמרתי להבהל (בעיקר מהעובדה שהיפר אקטיבית כמוני תהיה מחוסרת עבודה ומעש) ואחרי שקילה הגיונית של יתרונות וחסרונות הנסיעה- בעיקר מנקודת מבטם של הילדים (הגדולה אהבה את הרעיון והאמצעי לעומתה נכנס לפאניקה. אז עוד לא הבנו שזה סימן לבאות.. ואת המושג "אמא פולניה" המציאו עליו) ואחרי שהעפתי יותר ממבט קצר באטלס, וגיליתי שאנו הולכים להתמקם בליבה של מרכז אירופה, הבנתי שזו הזדמנות נהדרת לראות ולחוש את ארופה ולנסות לרפא את המחלה הממכרת שאני נגועה בה- טיולים ברחבי היבשת... בנקודה זו, אני לפחות, כבר קיבלתי את ההחלטה.
נותר רק לשכנע את כולם שזה מה שאני, או ליתר דיוק אנחנו, הולכים לעשות בבלגיה בזמננו הפנוי, כשהמשמעות היא שהם נגררים אחרי לטיולים בשבתות וחגים. משימה זו התגלתה כפשוטה ביותר במיוחד לאחר שהזכרתי לקטני הקומה במשפחה את שמם של מספר פארקי שעשועים מפורסמים ומיקומם הגאוגרפי ביחס למיקום מגורינו. התברר שאנו לא רק במרכז של מרכז ארופה, אלא שאנחנו גם במרכז כל הפארקים ובמרחקי נסיעה על בסיס יומי מרובם... בשלב זה, אופציית הנסיעה נראתה קוסמת לכולם, גם אם כל אחד מאיתנו הוקסם מסיבות שונות ומגוונות. ההחלטה התקבלה והשאר היסטוריה...
אך רגע לפני תאור ההיסטוריה.. קצת על עצמנו: זוג הורים ושלושה ילדים. הגדולה, שתכונה מעתה "הגבירה"- בת 12.5, כאילו נולדה לתוך השקט והשלווה של אירופה. אוהבת לרקוד, לשחות ולצייר, אוהבת היסטוריה של המאה האחרונה (מלחמות עולם וקום המדינה), מחוברת למחשב (או ליתר דיוק למסנג`ר) בוורידים, ובכל רגע פנוי מתכתבת עם חברים ומשפחה מהארץ, ובכך ממזגת שני עולמות בחייה ומתגברת על הגעגועים (תחי הטכנולוגיה!!).
האמצעי- בן 9.5 ילד שמח ותוסס, עם המון אור בעיניים וסקרנות אין קץ להכיר, לראות ולחקור דברים. אוהב היסטוריה (נפוליאון, אבירים..), מבצרים, אבנים, מאובנים ועוד. מרותק למוזיאוני מדע למינהם ולמוזיאונים בכלל. פורק אנרגיה (הלוואי ויכולנו למכור את זו שהוא מייצר) בקראטה ושחייה, ומכור לסוני פלייסטיישן וטלויזיה. לשפה המדוברת אין שום משמעות, סרטים וסדרות בכל שפה יתקבלו בברכה. לאחרונה (מאז הולדת אחותו) גילינו שלמרות שתלתליו קוצצו ועימם "הלך" הבלונד, התכונות הפולניות צצות בדמות האח הדואג, והוא בהחלט היה יכול לשמש כאב טיפוס לדמות האמא הפולניה... ולפיכך נראה שמעתה יכונה "הפולני".
"הזאטוטה"- תינוקת מקסימה שנראה שבמעלליה תתעלה על אחיה. המקלדת, מערכת הסטריאו, השלטים והוידאו הם חבריה הטובים ביותר. מנצלת כל רגע של שמש בגינה (ולצערנו אין הרבה כאלו) וטועמת הכל: פרפרים, חלזונות וחול. אוהבת לרכוב על אופניים (או להיות מורכבת, ליתר דיוק) ונהנית לחייך למצלמה בלי לדעת שאנו עורכים לה אלבום שיהיה עדות לכל המקומות בהם טיילה ומן הסתם לא תזכור מהם כלום כשתהיה גדולה...
ראש המשפחה - האיש שבזכותו אנו כאן (ואני בהחלט רואה זאת כזכות גדולה), בן 39. מייצג כאן חברה ישראלית גדולה ובעיקר עובד... והרבה...
אנוכי- בת 38. מאז סיום הלימודים רגילה לעבוד והרבה, וכעת עקרת בית- ואם לומר בכנות (ולמרבה ההפתעה) אפילו מרוצה. קצת לומדת, (בכל זאת צריך להפעיל את התאים במוח כדי שלא יתייבשו...), שותה המון קפה עם חברות ובכלל מתפקדת כשרת החינוך, התרבות והתיירות. אחראית על נושא הטיולים, ובסך הכל בהחלט נהנית כאן מהרוגע והשלווה ומפסק הזמן שנחת עלי באמצע החיים.
לתחילת הכתבה
חוויה בלגית
תקציר הארועים שהביאונו עד הלום: 1/4/2002 יום אחרי ליל הסדר נקבע "כשעת השין" בו אנו מצטרפים לראש המשפחה שיצא מספר חודשים קודם לבלגיה, ונתן את האור הירוק להצטרפותנו. מגיעים בכוונה בזמן חופשת הפסח והפסחא כדי לספוג משהו מאווירת המקום ולאפשר, לילדים בעיקר, לנחות נחיתה רכה יותר בבית הספר, לאחר כמה ימים של הסתגלות לסביבה.
היריעה קצרה מכדי לדחוס שנתיים וחצי של חיים במדינה זרה. רק נציין שבמהלכן היו עליות וירידות, קשיי קליטה, הלם שפה, רגעים משמחים ומרגשים, חשיפה לתרבות, מנטליות ואוירה שונה, כשלאורך כל הדרך הולכות ומצטברות המון המון חוויות משפחתיות. ככל שעובר הזמן אנו הופכים יותר תמימי דעים לגבי העובדה כי אנו חיים במדינה ארופאית יפהפיה עם ערים יפות, נופים כפריים והרבה אטרקציות לילדים בכל הגילאים, שלא לדבר על מיקומה הנהדר במרחקי נסיעה יומית לטיולים בהולנד, צפון צרפת ומערב גרמניה.
את כל היופי הזה אני מקווה להצליח לתאר ולהעביר, עד כמה שנייר (ובמחשבה שניה - בעיקר יכולת כתיבתי) יצלח את המשימה, שלקחתי על עצמי. באותה נשימה עלי לציין כי אנו חיים ונושמים את ישראל (ומחוברים לאתרי החדשות והפורטלים הישראליים) בכל רגע פנוי. ככל שהזמן עובר, ברור לנו שלמרות כל היופי שמסביבנו והחיים הנוחים, הלב והנשמה שלנו הם בישראל. במקביל אנו משתדלים לספוג משהו מאורך הרוח, השקט והסבלנות שכל כך טבועים באירופאים. מנסים להוריד הילוך ולא למהר לשום מקום (כאן אין צפצופי מכוניות ברחובות ואין מעברים בין נתיבים), אך קשה לומר שאנו תמיד מצליחים (תמיד את הילדים שלנו שומעים, כי הילדים של המקומיים פשוט לוחשים! ובבתי קפה אנו תמיד מתיישבות בשולחן צדדי כי הווליום והטונים של חבורת הישראליות תמיד נשמעים חריגים ומהווים מקור למבטים תוהים ותחילתו של מחקר אנתרופולוגי על חבורת הרעשניות שמדברות עם הרבה ח` ו-ש` בשפה שנשמעת כנראה איום ונורא...).
כפי שהבטחתי לעצמי ולמשפחתי, אנו משתדלים לנצל כל רגע פנוי לטיולים! את אתר למטייל גיליתי בסמוך להגעה לבלגיה. במשך השהות נעזרתי בו רבות לקבלת רעיונות והמלצות לטיולים, וכעת לאחר שנתיים וחצי, אנו מרגישים כי צברנו נסיון וידע רב בכל הקשור לטיולים וכן בכל הדברים הקטנים והטיפים שחוסכים זמן יקר ומקלים על החיים. חיטוט יותר מעמיק באתר הבהיר לי כי אין שום "משפחה מטיילת", או ליתר דיוק, משפחה ששוהה כמונו בארופה למשך מספר שנים ומדווחת באופן רציף וסדיר (למרות שזהו יעד נפוץ מאוד למשפחות, גם אם מדובר בטיולים לפרקי זמן קצרים). אנו מקווים לתרום מנסיוננו, לעדכן ולהמליץ על מקומות לטיולים לפרקי זמן קצרים או חד-יומיים, ולשתף בחוויותינו את הקוראים.
להשתמע,
ספי
לתחילת הכתבה
