עד המאה ה-17 היה הפורצלן, חרסינה, חומר בלתי ידוע בהולנד. הקדרים המקומיים אמנם ניסו לחקות את המוצרים מן המזרח הרחוק בחימר המקומי אבל רק באמצע המאה ה-17 החלה פריחה בכמות בתי המלאכה לכלי חרס אלו, במיוחד ברוטרדם (Rotterdam) ובדלפט (Delft). לפני כן פעלו מפעלים גם באמסטרדם, הארלם ומידלבורג אשר הפיקו מוצרי צבעוניים בטכניקה שנלמדה באיטליה.

מסוף המאה ה-16 התפשטו בתי המלאכה, ומאז נוסד המפעל הראשון בדלפט עלה מספרם במהירות, בגלל יורדי הים שהביאו עימם מטען של חרסינה מסין, ובעיקר הסוחרים של חברת Duch East India (נוסדה ב-1602), אשר הביאו הביתה כמויות גדולות של חרסינה סינית מן המזרח.

סוג זה של חרסינה, בעלת העיטורים הכחולים על רקע לבן נעשה פופולרי ומאוד אהוב על ידי ההולנדים, אשר החלו לחקותו, ויחד עם זאת התאימו את העיטורים לנוף המקומי: תחנות רוח, דמויות ופרות, ואף לסגנון הציור המקומי, כמו סגנונו של הצייר ורמיר (Vermeer) יליד המקום.

בית המלאכה המקורי De Porceleyn Fles (כד הפורצלן) נוסד ב-1603 על ידי דיוויד אנטוניז ב-דלפט. הוא עבר מספר בעלים עד שבמאה ה-18 נוצרו הכלים הראשונים שהיו בעלי סמל מסחרי. במאה ה-18 נכנסה תעשיית הקדרות בדלפט (שמנתה כ-32 מפעלים בשיאה) לקשיים, עקב העובדה שהחרסינה "התגלתה" גם באירופה ונוצרה תחרות, וגם בשל העובדה שהם השתמשו בחרסינה לבנה שלא הצריכה גלזורה - ציפוי לבן. בסוף המאה ה-19 שרדו רק מפעל או שניים בדלפט, אשר נאלצו לזנוח את הטכניקה הישנה ועברו לטכניקת הדפסה בכמויות מסיביות.

ב-1876 הגיע מהנדס מדלפט בשם Joost Thooft למפעל, עם כוונה לשמר דוקא את הטכניקות המסורתיות של עבודת יד בצבע כחול. בעזרת מעבדות Abel הוא הצליח לפתח סוג חימר שהיה דומה לחימר האנגלי הלבן החזק. ז`וסט גם הוסיף לסמל המסחרי, ה-Trade mark של המפעל, את אותיות המונוגרמה של שמו JT ואת המילה Delft.ב-1904 הפך שמו הרשמי של המפעל ל-De Porceleyn Fles וב-1919 נוספה המילה Royal.

הסגנון: החל משנת 1876, מאפיינים את החרסינה של דלפט עיטורים כחולים על רקע לבן. מקור העיטורים הוא בפורצלן שמקורו בסין של שושלת מינג, עם השראה מנוף הולנדי מקומי. סגנון זה נקרא: Delftware. משנת 1902 החלו להשתמש בטכניקות נוספות:

  • Pijnacker - שמקורו בפורצלן יפני (imari). העיטורים של סגנון זה הינם בצבעי אדום, כחול וזהב.
  • ב-1905 - נכנסה לשימוש טכניקה צבעונית של ירוק, כחול ועיטורים ב- חום צהבהב/אדמדם שמקורה באיטליה מהמאה ה16-17 -סגנון ה-Majolica.

משנת 1919 החלו לייצר לפי הזמנה צלחות לציון ארועים בבית המלכות וכן לציון ימי הולדת, ימי נישואין וכו`. ב-1978 נוספו עיטורים בצבעים כחול, אדום וצהוב על רקע שחור אשר ציינו את יום השנה ה-325 של המפעל.

הייצור: תהליך הייצור של כלי החרס בדלפט מתחיל בקומפוזיציה של כמות גדולה של חימר שמורכב מ-10 חומרים שונים כמו: קאולין, גיר, פצלת (feldspar) וקוורץ. החומרים מעורבבים בזהירות עם מים עד שהם נעשים נוזליים. רוב המרכיבים מיובאים מאנגליה, נורווגיה, צ`כיה וצרפת. החימר הנוזלי מועבר דרך מגנטים כדי להסיר חלקי מתכת. רוב החומר מאוחסן בשלב זה במיכלים גדולים וישמשו לצורך יציקה. חלק קטן יותר, מוכנס לתוך מין פילטר, בלחץ, שם רוב המים מוצאים ממנו והחומר יוצא מן המכונה כחומר גמיש שישמש ליצירת כלים בעלי צורה עגולה לגמרי כצלחות, מגשים, וכו`. תחילה נעשה מין "פנקייק" של חימר על גבי דיסק מסתובב, אחר כך הוא מודבק על תבנית שצורתה כמו החלק הקדמי של צלחת.

החימר הנוזלי שהוזכר קודם, מושם בתבניות חלולות המורכבות משלושה חלקים. תוך התבנית הינו בצורתו של הפריט. החימר שוהה שם 20 דקות בתוך מעין תחבושת נקבובית אשר שואבת את הרטיבות מהחימר. לאחר זמן מה, החימר קשה דיו כדי להיות מוצא מהתבנית בלי להינזק. החפץ מושם בתוך תנור לשריפה ראשונה, בטמפרטורה של 1160 מעלות צלזיוס. לאחר 24 שעות, גוף החפץ, שכעת נקרא "ביסקויט", מוצא מן התנור.

בשלב זה, כלי החרס מגיעים לצביעה. הציירים יכולים לעטר את הכלים בעיטורים המסורתיים באופן ידני. הצביעה נעשית בעזרת מכחול מפרוות צובל וצבע שחור המכיל תחמוצת קובלט (cobalt oxide), אשר מגיב בתגובה כימית בתהליך השריפה ומשתנה לצבע כחול. הצבע מבוסס על מים, ומאפשר לצייר ליצור גוונים שונים של כחול על ידי הוספת או הפחתת כמות המים. כדי ללמוד את הצביעה ידנית אשר יש צורך בשנתיים של הכשרה.

מה שנותר הוא לצפות את הכלים הצבועים בזיגוג (glaze). דבר זה נעשה על ידי טבילה או באמצעות התזה. הזיגוג עוטף את העיטורים בשכבה אטומה של לבן. בשריפה השניה שנעשית בטמפרטורה של 1200 מעלות צלזיוס, הזיגוג נמס לשכבה שקופה, הצבע השחור הופך לכחול.

מומלץ לבקר במפעל ולהתרשם מהדגמות של עבודת הצביעה, מסיור במפעל ובתצוגת הכלים, ואף להשתתף בסדנאות המתקיימות במקום. כתובת: 
Royal Delftware Factory
Rotterdamseweg 196
2628 AR Delft

כתבה וצילמה: אילנה גרף.
 כותבת המאמר הינה מאיירת, לאתרה האישי: ilana-graf.up.co.il.

יעדי הכתבה