שלום. שמי נוע, לא זו לא טעות הקלדה, יש רק נוע אחת בלי ה', וזו אני, לוקח זמן להתרגל לזה, אבל זו בסך הכול ה' שחסרה שם. כדי שנוכל לסגור את הנושא הזה ולהמשיך הלאה, זה לא איזה שיגעון רגעי של גיל ההתבגרות (תזכירו לי מתי זה היה?), שבא ביחד עם כתובת קעקע ושינוי שם בתעודת הזהות, זה בסך הכול סיפור לא מעניין על גחמה בלתי מובנת של אבא שלי, שביקש שהשם שלי ייכתב בצורה הזו בתעודת הלידה. ואם אתם שואלים אותי... נראה לי שהפקיד, שהכין את התעודה, פשוט עשה טעות הקלדה ואני נשארתי בלי ה'.
והנה מסתבר, שגם פה, בארה"ב, אני גוררת את הסיפור של ה- נוע, בלי ה', עם השם שלי. בארה"ב יש הרבה בחורים ששמם הוא Noah, שזה בעצם השם התנ"כי "נוח" -; רק שהאמריקאים מבטאים את השם נוח כ- נוע. ולכן, כשאני מציגה את עצמי כ- Noa, גם כאן כולם מרימים גבה. דבר ראשון, איך זה שלבחורה יש שם של גבר? ואיך זה שחסר שם ה- h בסוף השם??? אז כנראה שיש דברים שלעולם לא משתנים.
אבל יש דברים שכן משתנים, והחיים של המשפחה שלי והחיים שלי השתנו מאוד בארבע וחצי השנים האחרונות. זה התחיל מהצעה דרך המשרד של בעלי שהוא יעבור לעבוד במשרד האם בניו יורק, וחצי שנה, אחרי לא מעט לבטים (בעיקר שלי -; קריירה, קריירה, קריירה), העמסנו את המכולה, את עצמנו ושני ילדים (אז הם היו בני שנתיים וחצי ושנה) לאחד השינויים הכי גדולים שעברנו בחיים, המעבר מנס ציונה לניו יורק, או יותר נכון לברוקלין.
הרילוקשיין שלנו היה דרך חברה קטנה ולא דרך חברה שמארגנת גנים, סביבה של ישראלים וכו'. היינו צריכים להתארגן לבד, וזה היה אחד השינויים היותר מהותיים שעברתי בחיים שלי, שהתבטא בעיקר באיך נטמעים בתוך החברה האמריקאית מא' ועד ת', או יותר נכון מ- A עד Z, עם הרבה מאוד טעויות שעשיתי בדרך. אבל מי שלא שוגה לא טועה....
והיום ארבע וחצי שנים אחרי, שלוש דירות ותינוק בן שנה שהצטרף למשפחה שלנו, אני חושבת שצברתי לא מעט מידע וניסיון שיכולים לעניין הרבה אנשים. נקודת המבט שלי היא מתוך חווית החיים של משפחה שגרה בניו יורק, ושהספיקה לטייל לא מעט באזור ניו יורק וגם מחוצה לה.
לחיות את ניו יורק כיחידה משפחתית זו חוויה מאוד שונה של היכרות עם העיר, לניו יורק וגם לברוקלין, הדבר הכי חם כרגע באזור, יש המון מה להציע למשפחות. יש הרבה פנינות חמד, שחלקן פחות מוכרות. כמשפחה עם שלושה ילדים בני: 7, 5 ושנה, למדתי שאם אני לא מתאימה את הטיול לילדים שלי, אז החוויה המשפחתית הופכת לזוועתון. אני מקווה שמהניסיון שצברתי כאמא, שחיה פה ושיש לה את המבקרים הכי קטלניים בעיר: שלושה ילדים דעתניים, כל אחד מנקודת הזוית שלו, אני אוכל לתרום לקהל המשפחות שמגיע לניו יורק, עם ילדים ושואל את עצמו -; אז מה עושים כאן עם ילדים חוץ ממוזיאונים? מה כדאי לעשות ועל מה לוותר?
אז יש הרבה מאוד מה לעשות גם עם ילדים, ואני גם יכולה לספר לכם מה לא כדאי לעשות, או לפחות לנסות להציג לכם למה אני חושבת שכדאי לכם לוותר.
והעיקר, שיהיה לכולנו מסע מוצלח,
נוע.
