קולנוע בג'ייפור
מג`ודפור הכחולה תחנתנו הקודמת לג`ייפור הוורודה (לא רק אתם, גם אנחנו עוד לפעמים קצת מתבלבלים בשמות...) המרחק לא גדול על כן נמנענו מנסיעה ברכבת לילה ובחרנו ברכבת בוקר מאד מוקדמת. ר"ז שרגיל לישון עד תשע בבוקר לא התאפק ומצא לו מקום להתרווח מכוסה בשאל על מדפי המזוודות, יותר הודי מההודים...בתשע הוא קם, ראה מסביב רק רכבת ופסים והיה רעב. בעצירה הקרובה מיני רבות ירד לרציף, קנה לכולנו חביתות מוגשות על לחם פרוס ונייר עיתון כצלחת, הירקות הגיעו ממוכר שעבר בתוך הרכבת והצ`אי ממוכר שעבר מחוץ לרכבת...זוהי הודו. התמקמנו בגסט-האוס, ever-green אכן יש בו גינה נחמדה אך אם תשאלו את רותי אז לדעתה הצדק דווקא עם נהגי הריקשה שקוראים למקום never-clean.
הזמנו מקום מראש, מנהג שחזרנו עליו ככל שהמקום אליו הגענו היה גדול יותר/עירוני יותר. בחרנו במקום על שום הבריכה שבו ולבקשת הילדים (ר"ז כלול ברשימה זו של הילדים...) נשארנו על שום היותו מעין בועה ירוקה בתוך כל העירוני סביבנו. ג`ייפור נקראת העיר הורודה על שום האבן האדומה...ממנה בנויים חלק מהארמונות והבתים בחלקה העתיק. בדלהי ואגרה למשל תמצאו מבצרים "אדומים" שנבנו מאותה אבן. בקיצור התאימו ציפיות, את הפנתר הוורוד הייתם מוצאים כאן ללא קושי למרות צבעי ההסוואה. בג`ייפור כולם הולכים לראות סרט בראג`-מנדיר, הקולנוע הכי גדול באסיה. קנינו כרטיסים ביציע, לכם נמליץ דווקא על האולם המרכזי.
הקהל ההודי לעיתים יותר מעניין מהסרט. צוחק, שורק, מוחא. ביציע הקהל מעט יותר רגוע, יחסנו זאת לכיסאות הכל כך מפנקים. הפתיע אותנו סאונד ברמה גבוהה מאד ואפקטים מועתקים מהסרטים ההוליבודים החדשים ביותר אך מעל כל אלה היה די משעשע לראות את הבימוי ההודי הכל כך אופיני. חלקים מהסרט כאילו היו לקוחים מסרט תדמית על נופי הודו, פרק נכבד הוקדש לשירים וריקודים, הגיבור תמיד נזכר בעוד משפט מחץ לפני שנעלם מהסצינה ואת עיני הגיבורה, הבאמת יפה, ראינו כל כך הרבה פעמים בצילומי קלוז-אפ וכל כך מקרוב שכרמל כמעט צעק אימאלה. חוויה. בג`ייפור תמצאו את מתחם האסטרונומיה הגדול ביותר בהודו, ג`נדיר מנדיר שמו, אחד מחמישה שבנה המהראג`ה ג`אי סינג בשנת 1728. שוב נמליץ לא לוותר על מדריך, ודאו כי האנגלית שלו מובנת לכם, צפו למעט מושגים אסטרונומים שאפילו המורה לאנגלית שלכם לא שמעה מעולם אך מעל לכל צפו לחוויה מדהימה. מבני שיש גבוהים ומרשימים, בהם שעוני שמש בני כמעט שתי קומות מאפשרים לדעת את השעה בדיוק של שתי שניות, אחרים מציגים בדיוק רב מידע אסטרולוגי לאותו יום ואותה שעה, כך הכינו מפות אסטרולוגיות לכל ילוד, מנהג המושרש עד היום אם כי כמובן בסיוע מחשבים.
מבנים מיוחדים ופילים
באותו איזור נמצא ארמון הרוחות, ההאווה מהאל. יחודו בכך שקומותיו העליונות אינן אלה ברוחב חדר והיוו מקום מפלט לנשות משפחת המהראג`ה מהחום הכבד ומהשיעמום. מחריצי השיש בקיר ניתן לראות את הרחוב מטה על כל ההמולה שבו, כיום וכך גם לפני 200 שנה. בארמון ה-city palace הקרוב לשני מקומות אלו לא ביקרנו. שבענו מארמונות אם כי נדגיש כי הכל מדברים בשבחו. ביום אחר נסענו בריקשה למבצר אמבר. כבר אמרנו ששבענו מארמונות? האמת שגם קצת ממבצרים, אך נאמר לנו כי שם נוכל לעלות על גבו של פיל, שיווקנו את החוויה לכרמל כאילו זה הדבר הכי טוב שיקרה לו אי פעם בחיים ויצאנו לדרך. בחניה יציעו לכם הגעה וחזרה בג`יפ בעלות של 120 רופי או על גבו של פיל ב-400 רופי. הסתבר שאפשר גם להגיע ברגל. אנו בחרנו בג`יפ, את חווית הפיל השארנו לחצר המבצר. שם סיבוב קצר יעלה לנו רק 100 רופי. המבצר, שנבנה לפני 400 שנה, מפורסם בעיקר על שום המראות הרבות המאתרות את קירותיו. אורו של גפרור שידליק המדריך (הפעם של קבוצת יפנים, התקמצנו) יחזור מהתיקרה והקירות מוכפל אין ספור, איזה יופי והדר.
בחצר פגשנו בפילים. כרמל נדבק לר"ז בחיבוק חזק, דניאל הבליגה על חששות לא פחותים ויחד עם רוכבו המזדקן של הפיל יצאנו לסיבוב קטן. בחזרה ר"ז ירד ראשון ואץ לצלם. אח"כ ירדו כל השאר ונשארה בעית התשלום. ר"ז למטה והרוכב על גב הפיל, איזה שתי קומות למעלה, בעיה? לא. את השטר נותנים לפיל בחדק והוא שכנראה יודע כמה חבילות חציר ניתן לקנות במאה רופי מעביר את השטר מעל ראשו לרוכב. תפוחים שדניאל נתנה לו לאחר מכן הוא דווקא כן אכל. על זה יאמר "חוש ריח לכסף"...בג`ייפור פגשנו במסחר ער בחנויות לתכשיטים, אבנים יקרות ויקרות פחות. כל מיני טפוסים מוזרים שהסתובבו במלון התבררו כסוחרי תכשיטים. לאחר רכישה טובה באחת החנויות ירשו לעצמם לרבוץ בגינת המלון ולקשקש באיטלקית או ספרדית. גם רותי צללה לנבכי החנויות שהיו מרוכזות ליד המלון, ר"ז לעומת זאת הלך כל פעם להחליף עוד 100 דולר.. את הבריכה ניצלנו מעט. נמרוד חלה בדלקת אוזניים ולאחר ביקור אצל הרופא נפרד ממנה בצער לטובת גלולות אנטיביוטיקה. אם תזדקקו יש רופא אחד יקרן שמתמחה בשאיבת כסף מתיירים בעלי ביטוח רפואי, על הטיפול עצמו אין לנו תלונות, נמרוד הבריא.
פסטיבל הדיוואלי והמלצות
כרמל לעומתו העביר את הזמן בנעימים. הוא פגש את מאיה מאוסטרליה ויתר על כל גינוני הביישנות, "הציע לה חברות" והיא הסכימה. השניים היו לזוג המפורסם ביותר במסדרונות הלא נקיים של המלון. הימים בהם שהינו בעיר היו ימי טרום פסטיבל הדיוואלי. ראש השנה ההינדי. ראמה האל חזר ביום זה מגלות בת ארבע עשרה שנה במצוות אימו. הנוער הפך מזמן את החג לפסטיבל פרוע של זיקוקים וחזיזים ואם אפשר כבר כמה ימים קודם, מדוע לא? כל ערב נשמעו פיצוצים מכל עבר, בהחלט לא נעים לאוזן הישראלית הרגישה. בערב הדיוואלי עצמו נסענו למרכז העיר העתיקה והתהלכנו עם ההמון. בחנויות ערכו טקסי פוג`ה לכבוד אלת הכסף וההצלחה לקשמי השתתפנו גם. בשמיים אין סוף זיקוקים והעיקר החיוכים, כולם שמחים, כולם מברכים happy divaly. חלקם היו אפילו שמחים מדי...
רותי הרביצה לאחד שהחליט בשימחתו לבדוק את רכות הטוסיק שלה ודניאל שכמעט חוותה חוויה דומה זרקה חזרה שרשרת פרחים בזעם לעבר הודי אחר שאולי כוונתו היתה בכלל טובה? לעולם לא נדע. תוך שניות הגיעו שני שוטרים למראית עין של התקהלות, הסברנו כי הכל בסדר וקיבלנו המלצה לבחור בנתיב אחר. להמתיק את גלולת הערב התישבנו ללעוס קנה סוכר וקוקוס שקולף רק דקות קודם. לטוסיק של רותי שלום.כרטיסי רכבת לתחנתנו הבאה אגרה לא השגנו, הזהירו אותנו כי קו זה עמוס, אם ברצונכם בכל זאת ברכבת והתאריך ידוע לכם זמן רב מראש, הזמינו את הכרטיסים בכל תחנה שהיא בהודו. החלפנו את הרכבת באוטובוס לבראטפור הקרובה לאגרה, שם נישן ונצפה בפארק צפרות, על כך בכתבה הבאה.
המלצות: למי שמעט (טוב, הרבה..) הזנחה אינה מפחידה אותו נמליץ בכל זאת על ה-ever green. (טלפון: 0091-141-2362415,2363446,2361284). המלון מורכב מארבעה בנינים הסובבים גינה יפה ומסעדת גן נעימה, שם שהינו רוב הזמן. הבריכה על אחד הגגות ולילדים בריאים היא בהחלט מומלצת...גידי וסופי מכרינו מלה ששהו ב-jaipur inn המפורסם גם הוא כמלון זול ונוח הגיעו למלון שלנו ללא הרף לטובת האווירה והמסעדה. נהגי הריקשה מציעים חלקם נסיעה יומית לכל יעד וסיורים לפי חמישה רופי לשעה. בתמורה למחיר הזול יביאו אתכם לחנויות מפעל מחוץ לעיר. מצאנו שהחנויות היו אכן זולות ונוחות לקניה. רותי ודניאל כמעט קנו סארי לכל יום.. והסתפקו בוילון לכל חלון ומפה לכל שולחן...ממטבחו של כרמל: כרמל צופה בזעזוע בחזירים שאוכלים צואה בתאווה בקרן רחוב ושואל: "אמא, חזירים אוכלים חרא?", רותי נזכרת שהיא מחנכת ומעירה "כרמל, תדבר יפה", כרמל לא נשאר חייב ושואל "אמא, חזירים אוכלים קקי?"
