כשהוא עזב את השלג האירופאי לטובת "אוויר הרים צלול כיין" בירושלים, אני שוטטתי אי שם בין החמסינים של "התיכון לחינוך סביבתי" ומאהלי הבדויים בנגב. וכתבתי.

כשהוא למד בחדר המיון מה זה טרור נוסח המזרח התיכון, אני למדתי בדרום אתיופיה, על כמה שוורים צריך לקפוץ בטקס ה"אוקולי" ואיך מטפלים בתינוק נוסח ההאמרים. וכתבתי.

ואז נפגשנו, בין מסדרונות בית- החולים לסמטאות הנחש הצרות של העיר העתיקה בירושלים. בין טיפוס על עין- עקב בשבת לריצות ערב בסטף באמצע השבוע. בין חפירות עם מסטרינה ודליים בהורקניה, להתגלגלות על האופניים במורדות הר סדום.

כשאני נרשמתי ללימודי מזרח- תיכון ופנטזתי על טיול במדבריות לוב או בסמטאות צנעה כשיום אחד יגיע השלום, "האיטלקי הנודד" עלה על המטוס, "קפץ" לביקור מולדת באיטליה והמשיך צפונה לעבודה חדשה ופרק חדש באנגליה. אני, לא נשארתי חייבת. חיש מהר צבעתי את החלומות הצהובים בירוק, החלפתי את אום-כול-תום ב Spice Girls ואת מצוקי המדבר האהובים בגבעות עגלגלות. אמרתי שלום למשפחה ולחברים ועליתי על המטוס...

הנחיתה התחילה ברגל שמאל: בשדה התעופה לא שיקרתי ודיווחתי שאני מתכננת לנצל את כל ששת החודשים שמספקת לי וויזת התייר. בנימוס רב נעצרתי בחשד ל...לא יודעת מה. מספר שעות ביליתי בחברת צעיר טוניסאי ובחור איראני, שגילה ידע מפתיע על ישראל. כשה"אהוב המתגעגע" מחכה מהצד השני של הדיוטי פרי. אחר כך קו הטלפון שהזמנו חובר בטעות לדירה שלמעלה, בנימוס רב לא פחות ונחישות נתבקשנו לשלם על מה שלא קיבלנו ואת המשכורת של ה"עובד החרוץ" הכניסו ,So Sorry לחשבון של מישהו אחר.

כך, התחלנו לבנות חיים מבעד לערמות המכתבים שמביא הדוור מידי יום ב11 בדיוק ואיש לא מחכה להם: "Dear יקר, במסגרת הסיור בשכונה, ראינו שלא הוצאת את הרדיו מהאוטו, זה יכול להוות פיתויי לגנבה, Please be kind ותדאג להוציא את הרדיו".

כרגע אנחנו כאן, במהלך השבוע הוא לומד את רזי ה Politically Correct של הנימוס האנגלי ואני לומדת כיצד ממלאים טפסים במדינה שהמציאה את הבירוקרטיה. וכותבת.

 ובסוף השבוע מטיילים, מצלמים ולומדים שגם בצבעי ירוק ואפור הטבע לא פחות יפה... וכותבים.

יעדי הכתבה