חולות ואגמים

 18/7 - 24/7
 מגן החיות של אוסטרליה נסענו עד למקום ששמו "ריינבו ביץ" שנמצא ממש ליד "אינסקיפ פוינט", הנקודה שממנה מפליגים לאי פרייזר ("fraser island"). למחרת בבוקר, ביום חמישי ה- 18/7 רק התחיל הכייף ! בהתחלה, החלפנו את הקרוואן שלנו בג`יפ 4x4 חדש, ועברנו במעבורת לאי החול הגדול ביותר בעולם! כל האי מכוסה בצמחייה שופעת ויערות גשם שגדלים על חול, ועל האי מפוזרים עשרות אגמים ונחלים של מים מתוקים. האי הוא שמורת טבע, ואין באי מפעלי חשמל אז הכל פועל על גנרטורים, והמים בברז הם מי מעיינות שיותר טובים ממי עדן!

מיד אחרי שהגענו אבא העביר ל- 4x4 ונסענו את נסיעת החול הראשונה, עם הנהג המנוסה שלנו- אבא! נסענו למלון שלנו שנמצא בישוב הקטנצ`יק happy valley . נסענו על הכביש הלא סלול בתוך הישוב ובכל מקום ראינו שלטי אזהרה על כלבי הדינגו שמסתובבים באי. בינתיים לא מצאנו דינגו. עלינו לחדר שלנו שנמצא בקומה השניה ( מתוך שתי קומות, כי בכל האי אין אפילו בניין אחד עם יותר משתי קומות). אחרי שסיימנו להתפעל מהחדר (גם לטובה וגם טיפונת לרעה) התחלנו להתארגן. החדר שלנו או יותר נכון הדירה כללה חדר שינה להורים, חדר שינה לבנות, סלון, מטבח, פינת אוכל, שתי אמבטיות, מרפסת. עומר ישן במיטה נפתחת בסלון. בדירה לא היה מזגן כי זה לוקח הרבה חשמל, ובכלל לא היה חימום, (במילא לא צריך).

אחרי שסיימנו עם הדירה ירדנו למטה, נכנסנו לג`יפ, חגרנו חגורות, ונסענו לחולות הצבעוניים. אחרי שהגענו גילינו שצריך ללכת הליכה של שני קילומטרים. הלכנו, הלכנו, והלכנו. עד שסוף סוף הגענו. מה שראינו לא היה כל כך מדהים כמו שחשבנו, אלא רק כמה סלעים בגוונים של חום. אבל כפיצוי רצנו על החול הלבן עד לדיונה הענקית. אני ועומר התחלנו לעלות ומיד עברנו להליכה על ארבע. אחרי טיפוס קשה הגענו למעלה. הנוף שנגלה לעינינו היה מקסים- יער על רקע של שמים כחולים עם עננים אחדים פה ושם. אחרי קריאת התלהבות רותם החליטה לעלות. בסוף היא הגיעה למעלה מתנשפת, ובאמצע הדרך היא נפלה. היה מאוד חם. אני ועומר רצנו למעלה לעבר העץ היחיד שעשה צל וישבנו מתחתיו.

חיכינו לרותם אך היא לא מיהרה לבוא. היא נשארה שם , יושבת על החול , עד שהחליטה לקום וללכת בצעדים איטיים וקטנים עד אלינו. ממש קצת לפני שהגיעה אלינו היא נשברה. אני ועומר רצנו בספיד למטה ורותם התגלשה באיטיות אחרינו, עד שהיא קמה ורצה. כשאני ועומר היינו למטה, רותם הייתה רק בחצי הדרך. עומר התחיל לטפס אחריה אבל אני לא יכלתי לעצור את הריצה. בסוף הגענו לאבא ולאמא מתנשפים ומזיעים. שתינו והתחלנו לעשות את הדרך חזרה. הגענו למכונית והתחלנו לחזור למלון לפני שהגאות תשיג אותנו.

 למחרת, ביום שישי ה- 19/7 התעוררנו , התארגנו וירדנו לג`יפ. נסענו אל התצפית של אגם וואבי. אבל נסענו רק אל התצפית, כי בכדי להגיע לאגם צריך ללכת הליכה של שני קילומטרים ולא הספקנו לאסוף כוחות חדשים מאתמול. אי אפשר להגיע לאגם במכונית כי האגם מוקף משלושה צדדים ביער גשם, ומהצד הרביעי בדיונה. התחיל לרדת גשם חזק ולא יכלנו לחזור. אז מצאנו מחסה מהגשם מתחת לאחד העצים, ובזכות המגבת של אבא נשארנו כמעט יבשים. כשהגשם פסק הלכנו בהליכה מהירה לחניה של המכוניות, וכמה מטרים לפני החניה שוב התחיל הגשם. אז חזרנו רטובים לאוטו ונסענו למלון. וככה כל היום המשיך הגשם ולא היה לנו שום דבר לעשות חוץ מלהשאר במלון ולקוות למחר טוב יותר, וזה מה שעשינו.

 למחרת, ביום שבת ה- 20/7 הלכנו לנחל אלי (eli), הנחל הכי ארוך באי. כולנו נכנסנו חוץ מאמא שתמיד קר לה. שיחקנו עם הגלשן והסענו אחד את השני. מאוד נהנינו.

לתחילת הכתבה

דינגו ויום הולדת

 למחרת, ביום ראשון ה-21/7 נסענו לאגם מקנזי. היו המון קפיצות בדרך ונסענו בתוך יער גשם במהירות של 10 קילומטרים לשעה. אחרי שעה הגענו. השארנו את הג`יפ בחניה, והלכנו לאגם. בדרך עברנו ליד אזור האוכל המגודר מפני כלבי הדינגו. הגענו לאגם וסידרנו את הדברים. אמא ישבה לקרוא ספר, אבא הלך לטייל על החוף, עומר חפר בורות, ורותם לקחה אותי לסיור על הגלשן. כשנמאס לה היא הלכה לעזור לעומר ואני שחיתי. הייתי האדם היחיד במים, בגלל שהמים היו קרים מדי, אבל אף אחד לא הבין שאחרי שמתרגלים זה נעים. אחר כך אבא הכין תה של טיולים לכולם על הגזיה שלו והלכנו. נסענו לישוב "ארונג", הישוב היחיד שיש בו כביש לפחות חצי סלול, ואת המסעדה היחידה באי.

 ביום שני ה- 22/7 נסענו אל בליטת הסלע המכונה "Indian Head". עברנו מסביבו במעבר חול קשה, אבל בזכות אבא (שוב..) לא נתקענו כמו כולם שניסו לחלץ את עצמם בעזרת אתי חפירה. אחר כך נסענו אל בריכות השמפניה, אבל הן לא היו כל כך שוות כמו שהן מתוארות בחוברות. אז פשוט המשכנו הלאה. כשנסענו על החוף ראינו הרבה דייגים, וחלקם מחזירים את הדגים למים- בגלל שבאוסטרליה יש הגבלה על הכמות של הדגים ועל הגודל. המשכנו על החוף עד שהגענו לקטע של הסלעים ושמנו לב שאיחרנו, הגאות התחילה. אז עצרנו בצד והדלקנו מדורה בשביל להעביר את הזמן עד השפל. אחר כך הים פינה לנו דרך ועברנו.

 למחרת בבוקר, יום שלישי ה- 23/7 חגגנו לאבא את יום הולדתו ה- 40! הערנו אותו בשיר יום הולדת בשבע בחצי בבוקר (וזה עוד אחרי שאתמול הלכנו לישון מאוחר), ונסענו לחגוג במסעדה היחידה באי שנמצאת ב"ארונג". נסענו שוב לאגם מקנזי והפעם בדרך יותר קצרה. ולכבוד יום ההולדת של אבא הוא גם נכנס למים. בדרך חזרה על הכביש הלא סלול ראינו כלב חמוד הולך על הכביש. לפי השלטים ידענו שזה לא איזה כלב חמוד ומסכן שמישהו שכח, אלא כלב דינגו מסוכן! סגרנו מהר את כל החלונות, אבל סתם היינו פחדנים. הוא הלך שמח וטוב לב על השביל ולא עשה לנו כלום. אחרי שהוא עבר פתחנו את החלונות ומאז כל היום דיברנו על זה שראינו כלב דינגו בטבע.

אבל זה לא הכל... המשכנו לנסוע, וקצת לפני הכניסה עצרנו והדלקנו מדורה. הכנו מרשמלו ותפוחי אדמה במדורה וגם גילינו פלג מים שזרם לידנו במפל קטן. ישבנו מסביב למדורה ופתאום יצאו מהעצים שמאחורינו שתי עיניים נוצצות, והעיניים התקרבו. הארנו בפנס על העיניים הנוצצות, וגילינו כלב דינגו עומד לידנו, והוא ממשיך להתקרב. ידענו שעכשיו זה יכול להיות מסוכן, כי בערב הם רוצים ארוחה והם רעבים ולא היינו במכונית בשביל שתגן עלינו. אז אני ורותם מהר נכנסנו למכונית והסתכלנו מהחלון החוצה. הכלב המשיך להתקרב עד שהוא הריח את המדורה וברח. נשמנו לרווחה וחזרנו למדורה. כשנמאס לנו חזרנו למלון.

 האור היה סגור ואמרנו לאבא שאנחנו מכינים לו ציור ולא סיימנו אותו, ושאסור לו להסתכל/להכנס לסלון, והוא האמין לנו. אז שטפנו את הרגליים מהחול והדלקנו את הנרות של העוגה. אבא יצא מהאמבטיה יחד עם שיר יום הולדת. הוא כיבה את הנרות, ואז התחיל לקרוא את הברכות שלו ואת עשרות הפקסים שנשלחו לכבודו מישראל. אחר כך הוא פתח את שתי המתנות שקנינו לו , ואחרי שהלכנו לישון החזרזירים הגדולים אכלו חצי מהעוגה!
 היום בבוקר, יום רביעי ה- 24/7 אנחנו מתכוננים לעזוב. ועוד מעט נעלה על המעבורת חזרה ליבשת אוסטרליה, ולקרוואן.

 אז זהו בינתיים, ירדן

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה