פיאסטה בצ'צ'פויה
לצ`צ`פויה הגענו אחרי יום נפלא בקואלפ, אבל לא שערנו שניפול על העיר בעיצומה של פיאסטה ענקית.אחת לשנה, יוצאת הבתולה, נישאת על אפיריון לשבועיים של חגיגות ותהלוכות, זיקוקים ומוסיקה. שבועיים של חגיגות המתגברות והולכות ואנו הגענו ליומיים האחרונים. תזמורות צעדו ונגנו, דוכני מזון, צמר גפן וגלידות והמון, המון זיקוקים. הרחובות מקושטים בסרטי כחול לבן, בלונים לבנים וכחולים... חשבנו שזו המצאה ישראלית.
הזיקוקים זה כבר סיפור אחר. ארבעה מגדלי במבוק נבנים משעות הבוקר. בערבו של יום יתנשאו לגובה של יותר מעשרה מטר. כל אחד מהם מורכב משבשבות, צירים, סביבונים וקשתות. הכל מבמבוק. בלילה, כשהפתיל מודלק, ניצת המגדל בהדרגה, שלב אחר שלב ובתזמון מדהים מסתובבים סביבוני הבמבוק בכוח רקטות צבעוניות, טבעות במבוק נשלחות לאויר במטר אש ומתפוצצות, כתובות אש וזיקוק נדלקות.
הקהל הרב עובר ממגדל למגדל לקול תזמורת נשיפה ותופים. שיכור הכפר משתלט על הקצב ומחצרר על בקבוק פלסטיק ריק לצד הנגנים. אף אחד לא מנסה להניעו. משהו מאופק יש באנשים כאן. צייתני ושקט אבל בפנים שמח. אהבנו לאכול בהמבורגזה שעל הכיכר ואהבנו את מלון רוואש, יקר מעט בשל ימי הפיאסטה אבל מאפשר לנו להשקיף מהמרפסת על הכיכר מטרים ספורים ממגדל הזיקוקים.
השקמנו לצאת מהמלון באור ראשון. אנו בדרכנו לאתר קבורה נוסף בו נבנו בובות במבוק שטוייחו מבחוץ וקושטו בצבעים. בכל בובה הונחה מומייה בתנוחת עובר. לא הגענו רחוק. על מפתן המלון ומסביב לכיכר, עמלו עשרות אנשים לקול רדיו מקומי שניגן בקולי קולות כל הלילה. לאורה הדלוח של תאורת הכיכר צוירו מנדלות ענקיות על הדרך. שקי נסורת צבעונית שהוכנו מראש, גיר, רישום, חדוות יצירה וקורטוב של תחרות הביאו את הקבוצות השונות להוציא את המיטב והכביש המקיף את ההכיכר כוסה כולו בציורי ענק בעלי אופי דתי,לאומי, או מקומי.
בעשר בבוקר יצאה הבתולה משערי הכנסיה שעל הכיכר בדרכה לכנסיה בה היא שוכנת כל ימות השנה. תזמורת, דגלים, אנשי דת, שורת מכובדים לובשי חליפות והמון רב צעדו בסך, רומסים ברגליהם את ציורי הענק, מותירים כתמי צבע מרוחים שאין בהם להעיד על שהיה כאן לפני רגע. אוטובוס לילה הביא אותנו חזרה לקו החוף, לצ`יקליו. אותה עיר בה ירדנו מהאוטובוס מפיורה לפני כשבועיים כשבכיסינו כסף מזוייף, אותה עיר מציעה לנו עתה את היקר באוצרות, את אוצרותיו של מקדש סיפן.
שני מוזיאונים, מרחק בלוק זה מזה. בראשון, בברונינג, מסודרים ממצאים ארכיאולוגים בכמה קומות על פי התקופות. עבורינו היה זה סיכום של מסע שהחל בתאוריה הנלהבים של לאורה מטרוחיו, המשיך דרך קואלפ של בני הצ`אצ`פויה ועומד להסתיים במוזיאון החדש של סיפן. האוצר של סיפן הוא חלומו של כל ארכיאולוג.
שבע קומות נחפרו, בכל קומה נמצאו קברי השליטים עתורי תכשיטים, מגינים וכתרי זהב. אותם פריטים שתועדו בציורים על קירות וכילים, הכוהנים הגדולים, שהגירו דם קורבנות מגביעי זהב, שכבו שם. לצידם כלי הטקס, שומרים שנקברו עימם, נשים ובעלי חיים. כל האוצר הזה מוצג בתפאורה נפלאה של מוזיאון חדש שתוכנן קומה אחר קומה כמקדש בסיפן. אל תחמיצו את החוויה.
חזרה לטרוחיו
חזרנו לעוד שלושה ימים נפלאים בבית ולדרמה אשר בטרוחיו. תחת שמים צלולים ומול אוקיאנוס שקט בילינו יום על החוף בחברתם של דיאנה ומשפחתה. דייגים בסירות במבוק חזרו עם שלל סרטנים ודגים ודיאנה הכינה מעדנים על מדורה קטנה. חיימה בעל הרסטות ואני ערכנו בינתיים משחק ידידות, ישראל פרו, עם ילדיה.
ביום שלמחרת פיתינו את לאורה לחדול מסיוריה ויצאנו לגלוש בחולות. מסתבר שלא רק באיקה אלא גם כאן, בטרוחיו, ישנם חולות נודדים המתנשאים לגבהים. מצויידים במגלשים ששכרנו בעיר, יצאנו עם לאורה לגלוש בחולות. האגדה מספרת שמתחת הדיונה הענקית קבור מקדש שטרם נתגלה. מידי פעם הוא שואב לתוכו את מי שמעז לעלות על הדיונה. במקרה שלנו, נשאב סנדלו השחוק של חיימה בעל הרסטות ונעלם כלא היה.
גלשנו על פסגתה של הדיונה מתרגלים ומתרסקים על החול החם, מכינים עצמנו לדבר האמיתי, גלישה כמאה מטר מטה במדרון תלול. עדי, שבפסגה גילתה ראשונה כל מתלול, גלשה מטה ישובה על המגלש. תאיטי עם הרגלים כשאת יורדת, אמרתי בתדריך לא מסודר. הישר למטה עדי המשיכה להאיץ מבלי שום כוונה או יכולת להאיט. כשהרגליים ירדו סוף סוף. עלה ענן חול שכיסה את כולה. פה ושם הופיעה איזו יד או רגל כשהיא נתרה באוויר והתעופפה ללא שליטה.
החסרנו פעימה עד שגלשתי אחריה מוודא שכל אבריה שלמים ורק הדמעות שוטפות את החול מהעיניים. הטיפוס מעלה ארוך ומפרך אך הגלישה נפלאה. נפרדנו מלאורה וממשפחת ולדרמה היקרה ובאוטובוס לילה יצאנו לחבל הטרקים, לעיירה הוארז.
חברים, אל תחמיצו את לאורה, אל תדלגו על טרוחיו. עצרו את הזמן ו...תקשיבו תקשיבו, כמו שלאורה אומרת.
