הכנה לטיול
הטיול שלנו התבסס על המיפרט הדי סטנדרטי לרוסיה: מוסקבה וסן פטרבורג (האפשרויות לחרוג ממנו די מוגבלות). בתוך זה "מתחנו" והתאמנו, מראש ותוך כדי, ככל יכולתנו, תוך מוכנות "לטעום" הרבה, ובעיקר את אתרי החובה. בשונה מטיולינו לארצות אקזוטיות יותר הציפיות והסקרנות נבעו מעצם העובדה שכל חיינו בארץ (בהיותנו בגילאי 60 פלוס ומינוס) היו תמיד עם קשר כלשהו לתרבות הרוסית (ספרות, הסטוריה, אמנות ומוסיקה), אבל גם לפוליטיקה ולצבאיות הרוסית (המהפכה, מלחמת העולם השניה, המלחמה הקרה, ובמיוחד: השלטון הקומוניסטי העויין ליהדות ולמדינת ישראל -; עד הפרסטרויקה). התארגנו ארבעה זוגות לטיול עצמאי ומשרד "דרכים" (גיורא) תיאם עבורנו את כל לוגיסטיקת הטיול.
לתחילת הכתבה
תצפית על העיר
יום ראשון -; 27/8 אנחנו מגיעים לשדה התעופה במוסקבה ומתקבלים על ידי המדריכה טטיאנה, והנהג סרגיי, בחור חביב (וגדול). ההסברים במקביל לנתיב ההתקדמות אל לב העיר היו באנגלית עם מבטא רוסי.
כמה פרטים על העיר: מקור השם על פי האגדה: מוסק + קווה, כנראה מתייחס למירקם של הנהר. תושבים מקוריים: שבטים פיניים. 1147 - תאריך יסוד מקובל ופעם ראשונה שנזכרת בהסטוריה. המנהיג יורי דולגורוקי - תרגום: ארוך היד (שלח יד ארוכה לכיוון קייב) - הפך להיות הנסיך הגדול של מוסקווה. מסוף המאה ה- 15 עצמאית ומרכזית. 10 מליון תושבים פורמליים + 5 מליון לא פורמליים... פקקי תנועה - בעיה גדולה בימי חול. רכבות דירות מתקופת כרושצ`וב - קטנות, לא נוחות (40 מ"ר). אין להן ביקוש היום. מי שיכול רוצה יותר גדולה, מי שלא -; לא יכול גם את זה. בהמשך בתי רכבות מתקופת ברז`נייב - איזורי שינה ולא תעשיה. יותר לכיוון מרכז העיר בתי דירות. עדיין המוניים, אבל יותר יפים.
עוצרים לתצפית פנורמה על מוסקבה: היכל הספורט, מקורה, הכי גדול ברוסיה. 100,000 צופים. נבנה לקראת אולימפיאדת 1980. בניין אוניברסיטת מוסקבה: מדעי הטבע, 29 פקולטות. המבנה: אחד מ"שבע האחיות" של סטלין, כוכב אדום בפסגת המבנה -; מהתקופה הקומוניסטית. המבנים נבנו בשנות ה- 50 כדי ליצור מקבץ גורדי שחקים תחרותי למערב. עוד אחד מגורדי השחקים של סטלין הוא מלון אוקראיינה, נמכר והופרט.
ממשיכים בהתרשמות תוך כדי נסיעה פנימה. איזור השגרירויות ולידו בתי דירות סופר מודרניים ויקרים: 8000 דולר למ"ר, קוטג`ים, שמחיר כל אחד מליון דולר. מחירי עתק. עוברים ליד פארק הנצחון, שעוד נגיע אליו בהמשך, לזכר נצחונות מלחמת העולם השנייה : אנדרטת מגיני המולדת , טנקים בגן. כנסיה רוסית אורתודוכסית -; לסיינט ג`ורג` (גיאורגי). שער נצחון -; ל- 1812. שדרת קוטוזוב, איזור מגורים יקר מתקופת סטלין שגם ברז`נייב גר בו. מונומנט זיכרון לידידות צרפת רוסיה במלחמת העולם השנייה. עוד במקום גורד שחקים, הכולל דירות ונמצא ברחוב ארבאט החדש, שנבנה בשנות ה- 60. הרחוב נקרא לאס וגאס של מוסקבה על שום ההימורים המתקיימים במקום. וכמובן - כיכר ארבאט. הקרמלין, צבעוני, במבט מאחור, וגם אליו עוד נגיע.
שעת ההפסקת הצהרים מגיעה ואיתה אנחנו ממשיכים לדוכן בליני (בלינצ`ס), בעצם קרפים ממולאים. טעים מאד, זול, משביע. משם לקתדרלת ישו המושיע. חדשה יחסית. המקורית נחנכה ב- 1883 ונהרסה על ידי הקומוניסטים שרצו לבנות כאן את הבניין הכי גבוה בעולם: עם פסל לנין למעלה, המגיע לגובה של 500 מ`.
מלחמת העולם השנייה טרפה את הקלפים. לא יכלו להשלים את הבניה אחרי שבנו את היסוד. ניסו בריכת שחיה, לא צלח. ולכן, הוחלט לחזור אל המקור -; רפליקה מדוייקת של הקתדרלה. הבנייה נמשכה 5 שנים: 1995-2000. בפנים יפה, מקושט, מצועצע. הציורים: על קנבס שמודבק לקיר, לא ציורי קיר.
לתחילת הכתבה
הכיכר האדומה
אנחנו ממשיכים לכיכר האדומה ומתרגשים בכניסה לכיכר המפורסמת. ככר קטנה מקדימה: פסל המרשל ז`וקוב על סוס, לוח מתכת על הריצפה שבו מסומנים מרכז העיר ושושנת רוחות, ממנו נמדדים המרחקים למוסקבה. בכיכר אנחנו רואים אנשים זורקים מטבעות למזל. משמאל אנחנו מזהים את הגום - מרכז הקניות, מלפנים -; כנסיית סיינט ואסילי - האייקון המפורסם של מוסקבה, בו צריחי בצלים צבעוניים, מבנה יפהפה וממגנט. מימין מאוזוליאום לנין וקברי ה"צדיקים" האחרים שנטמנו בחומה. למעלה: במת המצעדים (אחד במאי) הזכורה שעליה עמדה צמרת המפלגה. מימין, מעבר למאוזוליאום נימצא מתחם הקרמלין. זהו המפגש הראשון עם מה שראינו וקראנו הרבה. מרגש.
לתחילת הכתבה
סיור מטרו
אנחנו ממשיכים לסיור מטרו. מ- 160 התחנות כ- 40 נבנו כמוזיאונים פתוחים, שנשמרים ומתוחזקים כך, ומציגים בעיקר אירועים הסטוריים ועממיים. אנחנו מתחילים בתחנת לנין (המהפכה) שבה אפשר למצוא פסלי נחושת. תחנת פארק הנצחון המפארת את שמם של החיילים הרוסיים שניצחו בברלין וכן מציגה סיפור על חייל רוסי שהציל ילדה גרמנית. התחנה נמצאת בעומק 120 מטר. אנחנו יורדים באסקלטור שלא נגמר. זוהי תחנה נקייה ביותר, תחנת קצה.
אתר שני בתחנה זו: לזכר הנצחון ב- 1812 על נפוליון. אנחנו מגיעים לתחנת קייבסקאיה, שהיא כמעין חגיגה עממית מהתקופה הקומוניסטית, בצל מונומנט מהמאה ה- 17. ברקע אנחנו רואים את פיסלו של לנין ודגליו. קייבסקאיה סירקולאר: אותה תחנה, חיבור לקו אחר, המציגה אירועים מההיסטוריה האוקראינית: תמונת פסיפס ממעמד ההחלטה של אוקראיינה לחבור מחדש לרוסיה (קודם -; חברה לפולין). קרב פולטאבה, פושקין קורא שירה, לנין. משם לתחנת בלארוס. בלארוס זוהי מדינה שמפורסמת בחקלאותה, לכן התמונות מעולם זה. מתחנת בלארוס יוצאים לכיוון תחנת נובו סלובוצקאיה: ויטראז`ים , נברשות, באופי פגודי. התמונה הגדולה נקראת מיר (שלום). תחנה נוספת - תחנת קומסומול -; מוקדשת לאירועים צבאיים בהסטוריה של רוסיה. כונסים למלון קוסמוס. המלון ענק ומכיל 1700 חדר, כמו יריד ענקי. אפשר למצוא בו קזינו, חנויות, מסעדות ואף סינון אורחים בכניסה למעליות (ביטחון). בערב אנחנו נשארים במלון לארוחת ערב ומקנחים בקפה במסעדת גן, קרובה למלון. מזג האוויר קריר...
לתחילת הכתבה
הקרמלין מבפנים
יום שני -; 28/8. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר במלון. מלא, צפוף והמוני. אוכל בסיסי אבל טוב. אנחנו נוסעים דרך שדרות מיר. יום שני בבוקר, יותר עמוס, אך עדיין שוטף. העיר רחבה ומטופחת. אנחנו עוברים ליד הקרקס, פסל פושקין, מונומנט לכיבוש החלל, מונומנט הפיסיקאים הגדולים, מגיעים שוב לגום. הכולבו הגדול יפה וצבעוני מיוחד ומתאים רק לבעלי יכולת (מאז ומתמיד: בתקופת הקומוניסטים -; רק למקורבים). אנחנו צופים בתערוכת דגמים הנדסיים של ליאונרדו ופסלי פרות מקושטות. הולכים לביקור בקרמלין הסמוך, בהתאם לשעה שנקבעה לנו לכניסה (לויסות כמויות). טטיאנה, המדריכה שלנו, מסבירה ושופעת פרטים ופיקנטריה היסטורית - לשם העניין...
הקרמלין מבחוץ: בפינה רואים שארית בודדת של הקיר הישן מחוץ (מתחת) לחומה החדשה.
אולם תערוכה של אביזרי משפחת המלוכה: התלבושות: גלימת כהן, שמלת אלכסנדרה - אריגת כסף ביד, 6 ק"ג עם השובל, גלימת פלאטון -; איש כהונה בכיר, שנתיים נמשכה שתילת 200,000 פנינים בה. כס המלכות של איוואן האיום, עץ עם גימורי שנהב, פיתוחים של מלחמות. בראשו: 2 נשרים. סמל רוסיה הצארית. כסא של הצאר אלכסיי -; אביו של פטר הגדול. פיתוחי פילים. קיבל אותו מתנה כשוחד מסוחרים עם המזרח. כסא כפול, בו ישב פטר הגדול שהוכתר בן 10, עם החונכת הנסיכה סופיה. אוסף כתרים ושרביטים: כתר קדום ביותר של המלך מונומק, כל הצארים הוכתרו עם כתר זה (כובע פרווה+ כיפת זהב וצלב). כתר זה היה בשימוש רק 20 פעמים ומשקלו 200 גרם. כתר איוואן האיום: כתר קאזאן לזכר מלחמתו בקאזאנים. שרביט הזהב של פטר הגדול -; חלול, 7 ק"ג.
אוסף הכרכרות: קלמגה הייתה שייכת לאיוואן האיום. קלמגה שפירושה "קקמייקה", מיושנת ולא נוחה. כרכרת מזחלה: 23 סוסים נדרשו לסבב בין החלפות ו- 700 סוסים נדרשו לכל המסלול מסן פטרסבורג למוסקבה בחורף. כרכרה מצועצעת כבדה של אחת הנסיכות, וכרכרת מתנה מצועצעת קלות -; מתנה מגרמניה שקיבלה אותה נסיכה מחתנה, שגם נפטר לפני החתונה... כרכרת קטרינה הגדולה, סגנון קלאסי - מתנה שקיבלה ממאהבה, גריגורי אורלוב, ובה נסעה עד קרים, לברך את כוחותיה שניצחו שם.
אולם המתכת והאביזרים: באולם אפשר למצוא שריונים, חרבות, כלי בית, קישוטים, ביצי פברז`ה -; אחת מהן עם הרכבת הטראנס סיבירית. דגם כסף של מטהר אויר: מיכל מקושט - "הר עם טירה למעלה". מכניסים חומר בפנים והאדים יוצאים החוצה. שעון גדול עם ארבע רגליים לכבוד ארבע היבשות (אז טרם ידעו על אוסטרליה). כשפעל כל חצי שעה הדלתות היו נפתחות, משמיע קולות תקתוק כמו טפטוף גשם.
לתחילת הכתבה
כיכר קרמלין
אנחנו יוצאים החוצה אל ככר הקרמלין, האזור הכי עתיק במוסקבה. במקום: קתדרלת ההסכמה: 6 כנסיות בכיכר אחת: קתדרלת מיכאל - מקום הכתרת הצארים. הציור בכניסה הוא של אמן איטלקי. הקתדרלה לא גדולה, מלאה ציורי קיר, ממול לכניסה - איקונות ברצף, כמו תשבץ. מאחור, בצדדים, ציורי קיר ישנים יותר וציורי אירועים מהברית החדשה. בקיר המזרחי -; זריחה, התחדשות. בקיר המערבי -; בסוף המסלול, בקיר המזרחי הציורים בצבע טרי בוהק, בשאר הצדדים פרסקויים דהויים. הקיר שופץ לאחרונה אחרי נפוליון. ממש לפני היציאה אנחנו פוגשים בציור יום הדין. משם יוצאים החוצה.
עוד במקום רואים את צאר קולוקול (מלך הפעמונים). פעמון ששוקל 206 טונות. פעמון זה מעולם לא צלצל. נשברה ממנו חתיכה "קטנה" של 11 טון (טעות מטלורגיה פשוטה: נוצר מגע במים של היציקה הלוהטת). בנוסף לו צאר פושקה. זהו תותח ענק, כשקוטר הקנה שלו מגיע לכדי מטר! כל פגז: כדור ברזל במשקל 10 טונות. התותח משמש כקישוט, לא סביר שירה אי פעם. משם ממשיכים אל משרדי פוטין, משרדי הממשלה, שנבנו על חורבות מנזרים שנהרסו במאה ה- 19. עוד אפשר למצוא את היכל הקונגרסים של המפלגה הקומוניסטית, המשמש כיום כתיאטרון.
אנחנו עוצרים להפסקת צהרים במתחם סמוך - מזללות של מזון מהיר. תוסס, אותנטי. אחריה ממשיכים למדרחוב ארבאט. בסגנון המוכר של מדרחובים: "פסלי" אדם, נגני רחוב, דוכנים. בערב צופים במופע פולקלור מרהיב במלון קוסמוס (לתיירים...): ריקודים ושירים, סצינות עממיות וכפריות, ביצוע מושלם ומלוטש (מדי?). מוסיקה עם פלייבקים. יוצאים לאכול שוב באותה מסעדת גן -; הצלחה בינונית מאד...
לתחילת הכתבה
מנזר סרגייב פוסאד
יום שלישי - 29/8. אנחנו נוסעים לזגורסק (אל מנזר סרגייב פוסאד). בדרך טטיאנה מספרת חוויות מהתקופה הקומוניסטית. חינוך חינם, שרות רפואי חינם, הכל ברמה, ודירות לפי גודל המשפחה (תוספת ילדים מוסיפה חדר), תעסוקה לכל אחד בתום לימודיו. אז לא היה מושג של אבטלה. חלק מהדור הישן מתגעגע לקומוניסטים כי הפנסיה פעם הספיקה, היום -; בקושי. יש הסתגלות איטית לעידן החדש. מוסקבה היא עיר עם הרבה הזדמנויות ומהכפרים נודדים לעיר לתפוס משרות. נהוג לומר כי יש שתי ערים ברוסיה: מוסקבה, וכל היתר -; כולל סן פטרסבורג... על הרפואה משלמים, החינוך הגבוה יקר מאד, ישנן בעיות עם משרות (יש ביקוש במגזר הציבורי, שמשלם מעט). ניסיון רפואי צוברים בשרות המדינה, ואחר כך עוברים למגזר הפרטי. בנוסף, יש חופש עיתונות (יחסי...).
אנחנו עוצרים בכפר לשקובה. אין אפשרות לביקור: פשוט מתביישים. מצלמים מרחוק בית ציורי. הכפרים דלילים כי הצעירים לא רוצים לגור בהם, כשהזקנים מתים -; נשאר ריק. אין השקעות ברוסיה הכפרית. אנחנו מגיעים למנזר סרגייב פוסאד שנוסד במאה ה- 13. אנחנו רואים נשים שנכנסות בלבוש צנוע, בהתאם למקום, כולל טטיאנה. כדי לקבל רישיון לצלם יש לצלם 100 רובל. המדריך במקום -; סרגיי מסביר וטטיאנה מתרגמת. סרגיי, שעל שמו הכנסייה, ביצע הרבה ניסים בימיו, כולל החיאה של ילד מת. הוא מת ב- 1392 בן 78. 30 שנה אחר כך הפך לקדוש. גופתו באדמה וגם לאחר 30 שנה, עדיין לא נרקבה. מי שנגע בו נרפא.
בבנין הראשי נמצאת קתדראלה בסגנון הבארוק. קתדראלה זו מוקדשת לסיינט סרגיי, כולל חדר אוכל לכמרים. הכנסיה השנייה במקום מוקדשת ליוחנן המטביל. סנט סרגיי היה בופוני. בכנסייה ציורים חדשים -; קודמיהם נהרסו בשלטון הקומוניסטי. הציורים מתארים את החיים בגן עדן, הגירוש. אפשר לצלם אבל לא לשלב איקונות עם בני תמותה (אנחנו...). הרבה עבר על הבניין הזה. בתקופה הקומוניסטית בניין הוא ניזוק והצוות שהיה במקום גורש, בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש כמטווח, ב- 1946 נפתח מחדש, והפרסקויים צויירו אז. באולם הראשי -; תפילה לציבור וגם חדר אוכל, למטה -; מאפייה.
האיקונות המחודשות, לאחר ההרס, הן מוסקבאיות. עוד במקום במה למקהלת הכנסייה שבה 50 איש. מגדל הפעמון של הבניין הוא הפעמון הכי גדול שפעיל ברוסיה. רק הענבל שוקל שני טון, 8 אנשים נדרשים לנדנד אותו. הבית הירקרק שגם נימצא שם שימש כמשכן הפטריארך הראשי של רוסיה. סוכת המים הקדושים שבמקום כוללת שני ברזים, אנשים מתרחצים, ממלאים בקבוקים (מזכיר משהו?).
אנחנו נכנסים לכנסיית ה- Assumption. הפרסקויים בפנים לא שוחזרו. בצד ימין בפנים, נמצא ארונו של סרגיי הקדוש העשוי מעץ אלון. בחוץ: אובליסק עם שעון שמש + לוחות זכרון לאירועים מרכזיים במנזר.
לאחר מכן אנחנו יוצאים לקניות והתמקחויות בדוכני מוצרי העץ שבחוץ. ביציאה אנחנו מגיעים למאפייה מקומית ונהנים מלחם כפרי טרי וטעים. משם אנחנו חוזרים למוסקבה.
לתחילת הכתבה
בית הקברות לגדולי האומה
במוסקבה אנחנו מגיעים לבית הקברות לגדולי האומה - הסטוריה בין המצבות: אנחנו עוברים בין הקברים, המצבות, פסלי או תבליטי האישים, שעל רובם שמענו או קראנו: הגנרל האגדי פנפילוב, הפרימה בלרינה גלינה אולנובה, גנרל גובורוב (נפטר סמוך לביקורנו, הזרים עוד נערמים), הסופרים גוגול וצ`כוב, יצחק לויטאן- צייר ואבי האימפרסיוניזם ברוסיה, שמואל מהרשק - סופר ילדים נודע, מצבת המלחין שוסטקוביץ מעוטרת תווים, סווטלנה אלילוייבה - אשת סטלין (מתה או נרצחה על ידו?), מולוטוב, גרומיקו, הזמר שליאפין, יורי לוויטאן - הקריין המפורסם שנשמר להודעות מיוחדות, כרושצ`וב: 1894- 1971, מצבת שחור לבן (לפי תכונותיו), הגנרלים ובוני המטוסים איליושין וטופולב, דוד אוייסטרך הכנר, גנרל לבד, ראיסה גורבצ`וב. הביקור שלנו שם הוא מרגיש כמעין נגיעה מוחשית בהיסטוריה הרוסית של המאה האחרונה. לאחר מכן מגיעים לבית הכנסת ארחיפובה ומגלים שנמצא בשיפוצים. בפנים די סטנדרטי . אפשר למצוא בבית כנסת זה את הפרוכת לזכר הרב הראשי מדליה שנרצח בזמן הטיהור הקומוניסטי. בערב אנחנו יוצאים לאכול בכיכר האדומה.
לתחילת הכתבה
מוזיאון בורודינו
יום ד` -; 30/8. אנחנו מגיעים למוזיאון בורודינו. מוזיאון זה הינו אתר לזכר הקרב המפורסם של נפוליון עם הצבא הרוסי במבואות מוסקבה. הרקע ההסטורי: נפוליון לא שעה לעצת מפקדיו, שיעצו לו לא לצאת למסע המלחמה ברוסיה. למרות כשלונו כאן הרוסים מונים אותו על 6 הגנרלים הגדולים בהסטוריה, עם: יוליוס קיסר, אלכסנדר מקדנסקי (במבטא הרוסי, מוקדון אצלנו), האמריקאי גרנט, ז`וקוב וקוטוזוב. בספירה הרוסית זו הייתה מלחמת המולדת הגדולה הראשונה. ב- 1812 פלש נפוליון. שם התפתח מושג מלחמת הגרילה, שזינבה בצרפתים בנוסף לעימות עם הצבא הסדיר. נפוליון ניסה לפעול לפי המשפט המקובל: לקחתי את קייב -; לקחתי את הרגליים של רוסיה, את סן פטרסבורג - את הראש, את מוסקבה - את הלב. הצבא הרוסי נסוג, עד סמולנסק, ואז הוחלף הרמטכ"ל, שהיה גנרל שוודי ולא התאים - בקוטוזוב, למרות שהצאר אלכסנדר ה-1 לא אהב אותו. קוטוזוב דאג לשמר משאבים, אנשים, כוח, ונחשב לגאון צבאי, ולמי שניצח במלחמה. הוא שינה את הכללים: לחמוק מעימות ולהתיש את הפולש. הגנרלים שלו שכנעו אותו בכל זאת לעימות עם הצרפתים בבורודינו, שבעקבותיו החליט: לסגת ממוסקבה. האוכלוסיה נסוגה מהעיר שהובערה. הוא חיכה לשווא שמישהו יבוא עם מפתחות העיר כסמל לכניעה, ונכנס "ללא הזמנה". מצא את העיר נטושה ובוערת.
נפוליון שהה בעיר 40 יום והחליט לסגת, בהיעדר מגורים ומזון לצבאו, כי הבין את הסכנה. היות שאת הדרך בה הגיע למוסקבה "ייבש" ממשאבים (יבולים, בעלי חיים) -; ביקש לסגת בדרך אחרת. אך קוטוזוב נע עם צבאו ולא איפשר להם מסלול חדש: הוא חסם את העיר והותיר לצרפתים מוצא אחד, למסלול ה"מיובש". התבוסה הגיעה בנובמבר על נהר נרבה: בגדי הצרפתים היו קלים יחסית, הגשרים היו רעועים והקרח דק. צבאו של נפוליון למעשה חוסל שם על ידי הצבא והפרטיזנים הרוסים שזינבו בשרידי הצרפתים. 600 אלף צרפתים יצאו, 30 אלף חזרו (עיני טטיאנה נוצצות כשהיא מספרת על כך). 70% ממבני מוסקבה נהרסו, ואפילו שקלו בהמשך לא לשקמה אלא להרוס עד הסוף ולבנות מחדש, אך הוחלט לבסוף לשקם. מוסקבה שוחזרה ושוקמה די מהר, ופושקין כתב שהשריפה הגדולה של 1812 הפכה את העיר יפה יותר.
במוזיאון אנו רואים את הפנורמה של בורודינו - ציור קיר ענקי של 360 מעלות: מהלכי המלחמה, סצינות מהמלחמה, נפוליון על סוס, סוללת תותחים -; בה בכל תותח מצוייר ומודגם שלב אחר בהכנה ובביצוע הירי, כנסיית זיכרון שנפגעה באתר, קוטוזוב -; רחוק וקטן יחסית לנפוליון, שומר מרחק . בית חולים שדה. תפר רציף בין הציור לבין מוצגים פיזיים: בתים שרופים, תותחים מנותצים. האלונקה של בגרטיון (המפקד הרוסי המהולל שחילו הוקרב למעשה בקרב זה) מובלת לבי"ח שדה, כשהחיילים מצדיעים כשהיא עוברת. נגינה דרמטית של "1812" של צ`ייקובסקי ברקע - משלימה את התמונה! עוד אנו רואים: מפת הנסיגה של נפוליון, כשהרוסים נעים במקביל ולא נותנים להם לשנות נתיב. תמונת גרילה, פרטיזנים, והקרב על הנרבה, קרב בו הצבא הצרפתי חוסל. תמונה של קצינים צרפתיים שנוטשים את חייליהם.
לתחילת הכתבה
פארק ומוזיאון הניצחון
משם אנחנו עוברים אל פארק הניצחון: פסל החייל האלמוני. ממשיכים לבית כנסת חדש (1998- מימון אוליגרכי... ) לזכר יהודים שלחמו בצבא הרוסי ועם הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה. המוזיאון שבמקום בנוי בשתי קומות: בקומה הראשונה - חפצי יודאיקה. בקומה השנייה - תקופת השואה: גטאות, מרד, לוחמים בצבא האדום, אבא קובנר, המשורר סוצקובר, מפקד גטו וילנה איציק ויטנברג. בחוץ נימצאת אנדרטת השואה (הפסל זוראב צרטליה). זהו כמעין גל גדול מהים ששוטף את האנושות. דמויות לקראת מוות, ומימין -; צונחות אל מותן.
אנחנו ניכנסים למוזיאון הניצחון במלחמת העולם השנייה, שנחנך ב- 1955. אנחנו מגיעים אל היכל הזיכרון, בו אפשר למצוא ספרי זיכרון בצדי האולם: 27 מליון רוסים נהרגו, רק 21 בספרים ... 1480 יום נמשכה המלחמה של הרוסים. מהתקרה יורדות שרשראות עם "דמעות" (גבישים שקופים) בקצותיהן. מספר החוליות של כל השרשראות הוא כמספר השניות במלחמה. עוד רואים את פסל האשה המבכה את מתה - גם מעליה מקבץ שרשראות כנ"ל.
במוזיאון תמונה המציגה באופן פנורמי את הקרבות: קטע ראשון - בחורף של המלחמה. סטלין הופתע מההתקפה ביוני 41, ופקד ש"אין לסגת -; מוסקבה מאחרינו". בדצמבר 41 הצבא הרוסי התארגן להשיב מלחמה. הקרב ליד מוסקבה נמשך 4 חודשים והיה די מוצלח. קרב זה הראה שהגרמנים אינם בלתי מנוצחים. זה היה ההישג הגדול. הגרמנים לא הגיעו למוסקבה. חלק אחר של הפנורמה מציג את הנצחון בסטלינגרד: הקרב נמשך מ- נובמבר 42 עד פברואר 43 והיווה נקודת מפנה במלחמה. קטע לנינגרד שבתמונה מתייחס ל- 900 ימי הלחימה במצור על לנינגרד, רעב נוראי, אספקה דרך האגם הקפוא ומליון הרוגים. קטע נוסף: הקרב על בליטת קורסק. היטלר חתר להגיע אל הנפט בקווקז והיה צריך לעצור אותו. ביולי 43, אחרי סטלינגרד, קרב הטנקים הגדול בהסטוריה שכלל 1200 טנקים משני הצדדים. אביה של טטיאנה, המדריכה שלנו, השתתף בקרב זה, והיא מספרת עליו ממקור ראשון.
קטע אחרון: כיבוש ברלין. בקרב זה איבדו הרוסים מליון איש. ז`וקוב היה מפקד החזית. סטלין הורה לו לקחת את העיר באחד במאי 45. בפועל: כניעה 8/5, חגיגה 9/5. אנו ממשיכים להיכל התהילה. העיטור הכי גבוה - גיבור בריה"מ, מהם 5 לזרים: איזנהואר, מונטגומרי, זמורסקי (מי זה?), טיטו, מיכאל מלך רומניה. גיבורי בריה"מ: 12,000 עוטרו כגיבורי בריה"מ בסך הכל, שמותיהם על הקיר מסביב. אחדים עוטרו מספר פעמים ורק 3 לוחמים -; 4 פעמים (פסליהם מוצבים בהיכל), מהם 2 טייסים. 13 ערים עוטרו בתואר עיר גיבורת בריה"מ , ביניהן סטלינגרד, לנינגרד... בחוץ: פסל סנט גיאורגי פטרון הלוחמים ומגדל זיכרון, עליו שמות כל הערים המעוטרות. כל 10 ס"מ מגובהו מייצגים יום במלחמה, ובסך הכל 148 מטרים.
לתחילת הכתבה
מוזיאון פושקין
משם, אנחנו ממשיכים לכיוון מוזיאון פושקין. במוזיאון נימצא עולם עתיק בו מוצג פסל דוד וכן תכשיט מטרויה (הרוסים "לקחו" משם כמה מוצגים חשובים). הרבה חיקויים למקורות, כמו דוד. עוד במקום חנוטים / מומיות - ארונות קבורה בצורת גוף הבנויים משני חצאים. המוזיאון כולל שני בניינים: בנין ישן, קלאסי. בנין חדש: מודרני יחסית ובו מוצגים פיקסו, מטיס, רנואר, דגה, פיסרו, סזאן. בערב מציעים לנו את מסעדת מו מו. בלגן גדול -; לא מתאים. תחליף סמוך מעניין - מסעדה אוזבקית בשולי מדרחוב ארבאט. טעים, מיוחד: לחם, פלוב, הכל על בסיס כבש. אנחנו נוסעים בתחתית לפי הדרכת טטיאנה, מצליחים לקרוא את שמות התחנות, וליתר ביטחון סופרים אותן.
לתחילת הכתבה
זהו חלקו הראשון של סיפור הטיול. השתתפו: חנה ודב א., אביבה ועמי וינד, שרה ומנחם ר., עפרה ואהוד פורמן.
רשם וצילם -; תוך כדי, וסיכם בסיום: אהוד פורמן.
