מסע חורף

בואו לטייל לפי שעון ניו זילנד בנוף ``ניו זילנדי``. לראות ולבקר גייזרים והרי געש מהגבוהים בעולם, לראות חיות בר נדירות ולהכיר בני שבטים מקומיים. מאידך: הטבע בוסר, חוויות התיירות אינן נגועות במסחור, אנגלית כלל אינה מדוברת ואין כבשים! בואו לקמצ`טקה!
דן צוקר
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מסע חורף
© גיל חן

טיול קשה בקצה העולם

לפני שש שנים באביב חציתי את סיביר ותהיתי איך יראה מסע דומה בחורף. אז, לפני שנים, כששבתי מסיביר למוסקבה, קניתי מפות מפורטות של אזורים ברוסיה אליהם אשוב לטיול נוסף. נו טוף, לפנטז אפשר.. בין האזורים היתה קמצ`טקה. חומר על נסיעת קיץ לשם נאסף על ידי במשך השנים, אבל אני עדיין תוהה מה בדיוק עבר עלי שהחלטתי לצאת לסיפור הזה לבד בחורף?

 אולי בסיפור אשם ניק מידלטון. סדרת התוכניות שלו על מקומות עם מזג אוויר קיצוני, ששודרה בערוצי NG, הביאה אותו ליאקוטסק בלב סיביר. זו העיר הקרה בעולם. משם נסע ברכב לאוימיאקון, ישוב הקבע הקר בעולם. תיאוריו ותיאורי האזור, אותם קראתי במאמרי NG, ואשר ניסו להעביר את חוויית הקור, עניינו את הפן הביזארי שבי. ביאקוטסק קיימות חברות תיירות מקומיות , המוציאות לפועל טיולים לקוטב הקור: נסיעה על דרך קולימה הקפואה במשך יומיים לאוימיאקון או טיסה ארוכה לורחויאנסק (אזור נוסף שהטמפרטורה 60- אינה זרה לו). התכתבתי עם אי אלו חברים משם, אך העסק התמסמס. התברר לי כי קיים מלכוד מסויים: שיא הקור הוא בינואר ואז האזור חשוך רוב שעות היממה. הם המליצו שאבוא במרץ, אז אמנם יש אור, אך לא מאוד קר, והרי קור הוא הסיבה היחידה לבוא.. הסיבה המהותית השניה למסמוס הנסיעה הייתה המחיר: בערך פי שלושה ממה שהייתי מוכן להוציא. אז הגיעה ההארה: קמצ`טקה- בחורף!

 קמצ`טקה, כמו טימבוקטו, היא מותג גיאוגרפי ליעד בלתי נגיש לכאורה, בעל שם והגייה עתירי עיצורים אקזוטיים. היעד נגיש, אם כי לא קל לטיול. יש בו טבע פראי בשפע, הרי געש שעל חלקם ניתן לטפס, אגמים ומפלים נסתרים, חיי בר מגוונים, גייזרים ומעיינות חמים ושבטים סיביריים, המוסיפים נופך לאקזוטיקה הקיימת. בחורף כמובן, ההיצע מצומצם יותר.

הטיסה
 בדרך כלל הטיסה ליעד הטיול וממנו היא רע הכרחי ואיננה חוויה בפני עצמה, קל וחומר אם יש לבלות בטיסה תשע שעות לכל כיוון. הפעם דווקא חוויתי טיסות מעניינות, ששווה להרחיב עליהן את הדיבור. קמצ`טקה מצויה במרחק של כתשע שעות טיסה ותשעה אזורי זמן ממוסקבה (נושא הרלוונטי לתיאור הטיסה חזרה). המראנו בלילה ממוסקבה בשלג כבד, והעננות התבהרה לחלוטין בערך באזור הרי אורל. אז צפינו במחזה מרהיב: באזור הענק של הביצות הקפואות מצפון לעיר אומסק, לכל אשר מפנים את המבט, סיביר בוערת! אלפים על אלפים של בארות גז. חלק מהבערה נראה ענק אפילו מגובה של למעלה מעשרה ק"מ. מי שמכיר את המפות המתארות את כדור הארץ בלילה (בשנת 2004 יצאה מפה מרשימה של NG בנושא) מכיר את האור הלא צפוי על פני כדור הארץ באזור נידח וקפוא זה. המראה מרתק. בהמשך זרחה השמש ומראה לב סיביר הקפואה באור יום, אלפי ק"מ מזרחה, מדהים אף הוא. בחזרה הייתה לי חווית טיסה אחרת: המראנו בחשכה מיד לאחר השקיעה. כדור הארץ מסתובב על צירו ואנחנו אט אט משיגים אותו. בתחילה חשוך במערב, השמש שקעה לפני זמן מה, ואז כשהמטוס משיג את סיבוב הארץ שוב דמדומים והשמש זורחת במערב! כך, במשך שעות השמש נוגעת באופק.. כדור הארץ משיג אותנו שוב, כאשר המטוס מדרים בקשת מסעו למוסקבה והשמש שוקעת לבסוף. המראנו בשעה 19:10 שעון קמצ`טקה ונחתנו בשעה 19:00 שעון מוסקבה. מי אמר שקרקעו את טיסות הקונקורד?..

 למפת NG כדור הארץ בלילה: לחצו כאן

קצת גאוגרפיה והיסטוריה: חצי האי קמצ`טקה מצוי בסוף המפה ימינה ולמעלה ושטחו כשטח צרפת. על עד כמה המקום הוא מזרחי תעיד העובדה ששעון קמצ`טקה הוא גם שעון ניו זילנד. כמו ניו זילנד, המקום געשי, אך שלא כמו ניו זילנד, ריכוז הרי הגעש כאן הוא מהגבוהים בעולם. שלא כמו ניו זילנד, גן העדן לתיירות טבע נינוחה וממוסדת, כאן הנינוחות מהמתייר והלאה. זוהי ארץ קשה עם גיאוגרפיה לא סלחנית ותשתית וסביבה אנושית, שעד לפני מעט מעשור מנעה ודחתה כל ביקור באזור. בחלק המזרחי של חצי האי מצויים רוב הרי הגעש, חלקם פעיל. גייזרים לא נגישים מצויים כאן ומחייבים הגעה בטיסת מסוק יקרה פחד. מערבה מכאן נמצא עמק רחב, המהווה את ציר התנועה היחיד צפונה. מערבה יותר, שוב ישנם הרים ומערבה מהם ביצות לחופי ים אוחוצק.

 האזור הגיע לתודעת האדם הלבן לפני כ- 300 שנים. לפני כן חיו כאן בני שבטים מקומיים שונים שנדדו באזור. כיום ניתן לפגוש בבני שבט האיבן (Evens) והקוריאקים (Koryaks), שחלקם נטמע באוכלוסייה הרוסית שהגיעה למקום. חלק מהתרבויות והשפות הייחודיות שהיו כאן אבדו. בהמשך ארחיב בנושא. הריחוק הבלתי נתפס ממרכז השלטון הרלוונטי הביא את מוסקבה לחשוב על אפשרות למכור את אזור זה (כמו את אלסקה) לארה"ב. בתקופת המלחמה הקרה הפך האזור הסמוך יחסית לארה"ב למבצר צבאי, נאטם לביקורי זרים ואף לביקורי רוסים שאינם מבני המקום. לפני למעלה מעשור נפתח המקום מחדש לתיירים.

פטרופבלובסק קמצ`טסקי (פ-ק)
 זו העיר המרכזית בחצי האי. היסטוריית המקום קשורה קשר אמיץ לויטוס ברינג, כן, ההוא ממיצרי ברינג, האתר הגיאוגרפי שכלל לא התגלה על ידו. מיצרי ברינג התגלו 80 שנים קודם לביקורו של ברינג ע"י Semyon Dezhnev, אבל מה זה חשוב. לברינג זכויות רבות, ובהן גילויים באלסקה, ומה שרלוונטי עבור סיפור זה - ייסוד העיר פ-ק. המקור לשם הארוך פשוט: ברינג וצוותו הגיעו לקמצ`טקה כמו אלה שקדמו להם דרך היבשה. הם הגיעו למפרץ אבצ`ה, שם בנו שתי אוניות, ששימשו להפלגה למיצרי ברינג ולאלסקה: "פטר" ו"פאבל". המקום נקרא על שם האוניות הקרויות על שם הצארים ועל שמות שני מאמיניו של ישו.

מזמן לא נתקלתי בפער עצום בין מיקום מרהיב של עיר (מתחת להרי געש לבנים, על גדות מפרץ אבצ`ה היפהפה) לבין מראה העיר עצמה. לכאורה הכל צריך להיות שפיר, העיר בנויה בין הרים וגבעות לאורך כביש ראשי שאורכו כעשרה קילומטרים. אך העיר בנויה בכיעור נוראי: בתי רכבת ארוכים ואפלים, עיר מפויחת ואפילו השלג הכבד אינו מהווה תוספת ראויה מאחר והוא מפויח ושחור. השלג לא מפונה מהמדרכות והן עמוסות בקרח המסוכן להולכי הרגל. לזכותה של העיר יאמר שהתחבורה הציבורית נוחה מאד וזמינה ולאורך הרחוב הראשי לא נדרשתי להמתין יותר משתי דקות לאוטובוס. העיר "העתיקה" קצת יותר אסתטית אך גם כאן אין ממש בשורה. המפרץ הטבעי הקטן של הנמל הישן יפה למדי ויש מספר אתרי זיכרון שעוסקים בהיסטוריה של העיר. עכשיו חורף, והנמל הקטן קפוא.

 בעיר ישנם מספר מלונות. אני שהיתי ונהניתי יחסית ממלון אבצ`ה הסמוך לשוק העירוני. חלק גדול מקבוצות התיירים המאורגנות כלל אינן שוהות בעיר, אלא לנות בעיירת הנופש פרטונקה מעברו השני של המפרץ.

 מספר תובנות נוספות הקשורות לביקור, אליהן שמתי לב די בהתחלה: ראשית, קמצ`טקה היא ארץ המזומן: קש מאני מזומני. מעט מאד מקומות מכירים במוסד כרטיסי האשראי. שנית, דבר רוסית. הסיכוי למצוא דובר אנגלית גם במקום כמו שדה התעופה נמוך אפילו בקנה מידה רוסי סיבירי. אמנם אפשר להסתדר גם ללא ידע ברוסית, אך זה קשה קשה.. שלישית, תשכחו מפוליטיקלי קורקט בנושא פרוות. התקינות הפוליטית בנושא נשארה באירופה, אחד עשר אזורי זמן מכאן. אמנם יש כאן שמורות טבע והקפדה אמיתית על טיפוח וניקיון אזורים אלה, אך כפי שציינתי יש פרוות בכל מקום ולא תמיד על הגוף המקורי. מקומם או מותיר אתכם אדישים, זה ממש לא רלווטי, זה המקום וכך חיים בו.

לתחילת הכתבה

אסו ואנבגאי

הדרך ללב חצי האי
 לפני שהבנתי דבר וחצי דבר על האזור ולאחר לימוד המפה בלבד, היה לי ברור שאסע לאסו (Esso). הסיבה היא שזהו המקום המרוחק ביותר אליו ניתן להגיע בתחבורה ציבורית: 540 ק"מ מפ-ק ללב חצי האי. כשהתעמקתי קצת הבנתי שאזור אסו מהווה יעד ראוי לביקור ועומד בפני עצמו והדרך המרשימה היא בונוס. מה אפשר לספר על הדרך? הדרך בחורף היא דרך קרח. מחציתה נופית (עד העיירה מילקובו) ואחר כך מיוערת. לגבי החלק הראשון, מאה הקילומטרים הראשונים הם אזור עם משקעים רבים, והשלג העמוק מכסה וממש קובר תחתיו כפרים שלמים.

 עם הכניסה ללב קמצ`טקה המשקעים מועטים יותר והכל כמובן לבן. למזלי, בדרך הלוך היה מזג האוויר צלול להפליא. נוף ההרים, חלקם הרי געש, מעורר בי ניסיון להגדיר את הנוף. תהיתי וחשבתי ולבסוף מצאתי מילה - שגב. מילקובו הינה עיירת מנסרות ותעשיית עץ. כעורה גם בשלג. למרות זאת, גם כאן סביבת ההרים והנוף משדרגים את חווית הביקור. בחלקו האחרון של המסע צפונה מזג האוויר החליט לצער אותי והראות הלקויה מנעה התרשמות מהר הגעש קליוצ`בסקאיה, הגבוה בקמצ`טקה- 4850 מטר. שמונים הקילומטרים האחרונים בדרך הארוכה הם מהמרשימים שיש. הדרך מתפתלת בין הרים סמוך לנהר, ממש שוויצריה במזרח הנידח והרחוק, ומגיעה לאסו המוקפת הרים.

אסו
 לאחר כעשר שעות נסיעה וחצי הגענו בחשכה לאסו. הזמנתי מדריך שילווה אותי במהלך הביקור. ולאדימיר (Vladimir Pozolotin), בחור בשנות העשרים לחייו, פגש אותי ליד האוטובוס וליווה אותי לבית ההארחה. הוא מורה לאנגלית בהכשרתו ועובד בספריית אסו כמתורגמן וכאחראי על חדר המחשבים. בעיירה בה חיים כ- 3000 תושבים יש ל-100 משפחות אינטרנט בבית. כל השאר נעזרות בספריה. מסתבר שממשרה ציבורית קשה להתפרנס וולדימיר משמש כמתורגמן לתיירים באזור. תיירות הקיץ ובעיקר תיירות הציידים היא די שופעת ממון ויש ממנה פרנסה. כתחביב וכפרנסה נוספת הבחור בונה דגמי עץ מיניאטוריים למזחלות מסורתיות. המעונינים ליצור קשר או לראות:
[email protected]
www.dog-sleds.boom.ru target

 ביקשתי הדרכה למספר שעות בעיירה, על מנת לפגוש אומנים ואת בני שבט האיבן וללמוד על ייחודיות המקום. ולדימיר השקיע בי זמן כפול ללא בקשת תמורה, יזם וארגן שלל מפגשים והפך את היום שהיה לפורה ומיוחד. אסו (פירוש השם הוא עץ ליבנה) היא עיירה יפה שבה בתי עץ צבעוניים על גדות נחל מהיר זרימה ולא קפוא. היא מחוממת במי מעיינות חמים, המצויים בשפע כה גדול, עד שהצנרת למים אלה כלל לא מבודדת ועודף המים מוזרם לבריכת שחייה פתוחה וחמה. בני המקום אינם מתלהבים מהבריכה, משום שאין תקציב נאות לאחזקתה. באסו מוזיאון מקומי נאה, הבנוי כעמדה קוזאקית מבוצרת עם מבני עץ מסורתיים. יש גם מוזיאון נוסף לא מוכר, המצוי בספריה- מוזיאון הדובים. הכל החל כיוזמה של הקהילה וילדיה ליצור משהו, המייחד את האזור וכך החל להיבנות מוזיאון צנוע שעניינו דובים. נאסף חומר למוזאון, החל בחומר מדעי וכלה בצעצועים ואגדות. המוזיאון לא יומרני ומעניין למדי.

 ולדימיר הזמין אותי לביתו, בתי העץ של סיביר צנועים למדי, שם שתינו תה חם ושוחחנו על הא ועל דא. אלה מבני העיירה שמצבם הכלכלי מאפשר זאת, בונים לעצמם "וילות" צנועות ומרבים בקישוטי עץ.

אומנות, מסורות, אגדות והישרדות
ולדימיר הפגיש אותי עם מספר אנשים מעניינים. אולג קוצ`טקוב הוא אומן עץ מקומי, בן האיבן. הוא מגלף דמויות, המבוססות על המוטיבים ועל אגדות שבטי קמצ`טקה. עבודותיו מוצגות גם באלסקה. בכלל עושה רושם שתושבי הצד המבוסס והממוסד של האוקיאנוס (אלסקה וצפון קנדה) תומכים ומאמצים את קרוביהם הרחוקים מצפון מזרח סיביר. אולג מוכשר למדי, עבודותיו מעניינות ורכשתי מספר מזכרות.

 אלכסנדר סיזאנוב (לאשתו יש משרד נסיעות - [email protected]) הוא טיפוס צבעוני ומעניין יותר. אף הוא אומן ומגלף בחומרי גלם יקרים, דוגמת שנהבי ארי ים ואף שנהבי ממותות, אבל לאלכסנדר יש ערך מוסף רב. מעטים הם אלה המכירים את מזרח סיביר טוב כמוהו. אלכסנדר איננו איבן, אלא רוסי קשוח כבן שישים, שנדד שנים רבות בין שבטי האזור ולמד את חייהם ותרבותם. יש לו הרבה מה לספר והוא נהנה מזה. הוא צייד ומפחלץ וזו עיקר פרנסתו. רשיונות ציד יקרים מאד בארה"ב וציידים מעדיפים לבוא לצוד בקמצ`טקה. אלכסנדר מלווה ומדריך אותם. ציד לא מעניין אותי ורוב השיחה לא נסב על נושא זה. אלכסנדר משמש גם כמדריך הישרדות בתנאי סיביר ליחידים ולמשלחות, המעונינים לבצע מסעות רגליים באזורים שונים בקוטב.

הצצתי בעבודותיו, שהיו מלאכת מחשבת, אך המחירים לגמרי לא עמדו בסדר הגודל של תקציבי. הוא הבין זאת ולמעשה, לאחר שהוסר ה"רעש" העסקי (שמא הוא מקדיש מזמנו תמורת האפשרות שארכוש דבר מה) השיחה קלחה והשתחררה. הוא הסביר לי על טכניקות עיבוד עורות הייחודיות לשבט האיבן, על טריקים פסיכולוגיים של שמאנים בהמרצת ציידים מחד והרגעה מאידך, על שיטות ריפוי. מקצבי תיפוף, חיקוי קולות ומה לא. עולם ומלואו. הוא הציג לי והסביר על חפצים ייחודיים המשמשים אותו ושאותם אסף במהלך שנותיו הרבות בשטח. חפץ מרשים למדי הוא חנית מרושעת למראה, המיועדת להרג דובים מסתערים. גם כיום, עם רובי הציד המשוכללים, אין כמעט יכולת ירי כנגד דוב פצוע המסתער על תוקפו, וה"קרב" הופך לקרב פנים אל פנים. היו מבני האיבן שאף צדו רק עם נשק זה, אך המקרים הרבים בהם הדוב ניצח הביאו לדעיכת טכניקה מסוכנת זו. הוא אוסף מזכרות צנועות מהעולם ואני הבטחתי שאשלח לו מספר מזכרות מהארץ. ולדימיר מודיע לי שארגן נהג שיסיע אותנו לאנבגאי, כפר האיבן המצוי עשרות קילומטרים מאסו ולמרחצאות הסמוכים אליו. הסכמנו על עלות הנסיעה ונסענו.

 אנבגאי

מבני השבטים של קמצ`טקה, הנגישים ביותר לביקור הם בני שבט האיבן. בני הקוריאקים גרים בחלק הצפוני של קמצ`טקה באזור העיירה פאלאנה ודי קשה להגיע לשם, במיוחד בחורף. למעשה, האיבן חדשים יחסית באזור ומקורם בלב סיביר באזור יאקוטסק. נתח מהשבט נהג לחיות באזור ים אוחוצק ומשם נדדו לאזור אסו. בעולם חיים כ- 20,000 בני איבן. קהילתם בקמצ`טקה מונה אלפים בודדים. הם אלופים בגידול עדרי איילים ובעיבוד מיוחד של פרוותם ועורם. לפני כ- 40 שנים, השלטון הקומוניסטי כינס אותם לדיור קבע באסו (הם מהווים כמחצית מתושבי העיירה) ובכפר אנבגאי (Anavgay) הסמוך. הם אורגנו כקולחוז (מעין קיבוץ), שעוסק בעדרי איילים וגם כיום גידול העדרים נעשה כקולקטיב. אורח חיי הנוודים, תרבותם ושפתם כמעט ונכחדו וקיימות יוזמות רבות לשקם וללמד את המסורות והשפה. ליד הכפר הוקם מרכז מורשת, המדגים את אופן החיים של השבט.

בקיץ המקום פעיל ותיירים רבים מבקרים, לומדים, עוברים סדנאות שונות ותורמים לשימור המורשת. בחורף המקום מתוחזק ומבוקר אחת ליום ע"י ניקולאי- אחראי האתר. הוא בונה מזחלות ותופים ונעזר בכפור לתהליך עיבוד העורות ולעוד אי אילו מטלות. ולדימיר תיאם אתו שאבוא לביקור קצר והוא פגש בנו והסביר על מורשתם ועל האתר. במהלך הביקור הוזמנתי לקיץ לחגיגות ראש השנה של האיבן ב- 21 ביוני. לאחר כחצי שעת סיור אנחנו שוב בחוץ ופוגשים באשתו של ניקולאי, שבאה לראות מי התייר שהגיע לאחר חודש וחצי ללא מבקרים.. היא מברכת אותי בהתלהבות ומזמינה אותי ותיירים רבים מישראל שיבואו ללמוד ולבקר בכפרם.

ניקולאי הסביר שניתן, בתיאום מוקדם, לארגן ביקור באחד ממחנות הרועים של עדרי האיילים. המחנה הקרוב מצוי כ- 40 ק"מ מהכפר ואפשר לארגן נסיעה אליו באופנוע שלג. לא זול, אך אמור להיות מעניין. אם כך, בביקור החורף הבא יש לי מה לעשות ולראות.נסענו לכפר. תופעה מוזרה ומעניינת היא נגמ"שי תובלה צבאיים, החונים ברחוב. בחורף ישובים רבים מנותקים מכל דרך גישה קרקעית או ימית, כולל העיירה פאלאנה. הקשר והאספקה מבוצעים ע"י מסוקים, עסק יקר למדי. תושבי הכפר מציעים לישובים המבודדים חלופה כלכלית למסוקי השינוע ומשתמשים בנגמ"שים, עליהם מעמיסים ציוד. הנגמ"שים גוררים מאחור מזחלת ענק ועליה כארבעה טון ציוד נוסף ונוסעים בדרכי הקרח, שאינן עבירות לרכב לישובים המבודדים.

 הסיפור שלא היה או כיצד השתפנתי ברגע האחרון

 תוך כדי הביקור באנבגאי החל לרדת שלג (אני חושב שכבד) והחלה לנשב רוח. התוכנית כללה עוד מקום אחד: המרחצאות. לקחתי "ציוד" לחוויה והייתי מוכן לשלם את ההון של הכניסה - שישה שקלים וחצי. בהגעה למקום גיליתי מלכוד קטן: המרחצאות מצויים כ- 200 מטרים מהחנייה. הברכה החמה אכן מקורה, אך זהו רק תחילת הסיפור. המים שם חמים מאד ואין לשהות בהם למעלה מחמש דקות, לכן יש לצאת מהמבנה ולרוץ בשלג כ- 30 מטר לבריכה חמה פחות ולא מקורה, בה אפשר לשהות זמן רב. לאחר מיצוי החוויה יש לרוץ חזרה למבנה, שם נמצאות המלתחות בהן מתלבשים ולשוב לרכב. מראה הרצים בשלג וברוח, הלבושים בבגדי ים רוקן אותי מכל רוח ספורטיבית. השתפנתי וויתרתי. ולדימיר ואלכסיי הנהג לא מבינים מה הבעיה ולא מוותרים על החוויה. אין ספק שלביקור באסו יש ערך והוא חוויתי ושווה את המאמץ בנסיעה. מאסו שבתי במזג אוויר נורא לפ-ק.

לתחילת הכתבה

טיול מזחלות

על פי מקורות שונים, המקור למזחלות הכלבים באזור הארקטי הוא במזרח סיביר, שם גם גדל הזן המקורי של כלבי ההאסקי שבמשך הזמן התפתח לזנים יחודיים לאלסקה ולגרינלנד. באזור קמצ`טקה, אלסקה וצפון קנדה מרוצי מזחלות הם עסק רציני. מגדלים כלבים, מאלפים אותם מטפחים את הגזע ומשתתפים בתחרויות בהן גומעים מאות ולעיתים מעל אלף ק"מ. גם בקמצ`טקה מתקיימות שתי תחרויות בין לאומיות: Kamchadal, לאורך כ- 300 ק"מ באזור פ-ק וברינגיה בצפון קמצ`טקה מאסו לפאלאנה. סכומי כסף נכבדים ניתנים כפרסים.

 עוד באסו, לפני שהגעתי לכלביה ממנה יצאנו לרכיבה (מילה לא מתאימה ל- ride), שמתי לב שיש לאנשים הרבה כלבים בחצרות. רובם דווקא מהזן הגרינלנדי המסיבי והחזק. אלה כלבים ממש יפים, אך חוסנם מונע מהם להיות מהירים. בכלביה מאידך מדברים ביזנס. ביזנס משמעו שמגדלים ומטפחים כלבי האסקי סיבירי למרוצי מזחלות. בעלי כלבים בעולם כולל בארצות חמות מתים על הזן הזה ועל עיניו הכחולות. כאן הכלבים לא נבחנים על פי יופיים ועל פי עיניהם היפות, אלא על פי כושרם. לא כל הכלבים כחולי עיניים, אך הם מספקים את הסחורה והכלביה זכתה בגביעים ומדליות במרוצים שונים. הכלביה וה- lodge הסמוך לה מארחים את משתתפי המרוץ הבין לאומי Kamchadal. המקום מנוהל ביד רמה על ידי נאדז`דה מחברת פאסיפיק נטוורק בתכליתיות מרשימה. בחורף, בסופי שבוע יש פעילות לתיירים: www.kamchatkahuskies.com. מבחינת "פרוצדורה", הרכיבה מתבצעת עם ארבעה משתתפים, כאשר בכל רגע נתון אחד מהם דוהר על מזחלת הכלבים והשאר על מזחלת הנגררת ע"י מדריך, שרוכב על אופנוע שלג (סקידו). המשתתפים מתחלפים ע"י המדריך, כך שלכל אחד מספר קטעי רכיבה, ארוכים, קצרים, קשים, מהירים וכו`.

מתחילים בבטיחות. זכיתי לתדרוך מוקדם, כי נדרשתי לעזרת מתורגמן. התדרוך הוא חיוני ונדרשתי לחתום שקיבלתי אותו. לאחר מכן נערכה בדיקת ביגוד. למעשה, ניתן לבוא עם בגד ים, כי הם מספקים (תמורת כ- 8 ¤ לפריט) ציוד מתאים. כחצי שעה לאחר מכן הגיעה יתר הקבוצה, תיירים רוסים ממוסקבה. במשך כחמש עד שש שעות נעבור קרוב לשישים ק"מ (כ- 15 ק"מ לרוכב), נאכל צהרים בשטח ונחזור לכלביה. הכלבים יגררו את המזחלות וישאו רק את הרוכב, ללא כל אדם נוסף או ציוד. המזחלות יהיו קלות, מה שיבטיח מהירות.

בינתיים בחוץ, (14- מעלות), מאמני הכלבים פורסים את המזחלות והרתמות. כל מאה פלוס הכלבים בכלביה נכנסים לאטרף נביחות. המגדלים רותמים כלב אחר כלב למקומו. המזחלות מעוגנות לקרקע, כי הכלבים הרתומים מתחילים למשוך בכוח. שבעה כלבים רתומים למזחלת. הם רתומים בזוגות + מוביל, מתכונת ריתום הנהוגה בסיביר ובאלסקה. באזורים ארקטיים יותר ללא עצים ושיחים, דוגמת גרינלנד או צפון קנדה, רותמים כלבים במעין מניפה. הכלבים מאולפים לדבר אחד: לרוץ קדימה. אני מניח שהמובילים נדרשים להבין גם הוראות דוגמת כיוונים, אך אנחנו התיירים לא נדרש לזה. הכלבים ירדפו אחר הסקידו של המדריך ללא צורך בכיוון. הכלבים לא יודעים לעצור וכדי לעצרם יש לדרוך על בלם המזחלת, שנועץ עוגני מתכת בשלג. ברגע שהבלם משוחרר ואין התנגדות, הם ממשיכים לדהור..

יצאנו, ולאחר כרבע שעה הגיע תורי. המדריך רותם את ידי לחבל הבטיחות מוודא שאני אוחז חזק ועומד בשתי רגלי על הבלם. הוא משחרר את עוגני הבטיחות מהשלג ורץ לסקידו, מתניע, מתרחק כ- 100 מטר ומסמן לי להתחיל. מיד כשאני עוזב את הבלם, החבר`ה טסים קדימה, אבל מה זה טסים! איזה כיף! המזחלת קופצת על כל מהמורה ויש להתאים את תנועות הגוף לקרקע כדי לא לספוג מכות הלם בגב. כך עבר קטע אחד ועוד אחד. מדי פעם עוצרים להחלפת רוכבים ולמנוחת הכלבים. באחד הקטעים ירדה נאדז`דה מהסקידו לארגן לנו ארוחת צהרים בשטח. אנחנו ממשיכים ואז מגיע הקטע הארוך לרכיבה שלי, המדריך מתרחק עם הסקידו כ- 500 מטר, כך ששקט עכשיו ורק הרוח ונשימות הכלבים נשמעות, אופוריה ממש. אני טס ומנסה לא לבלום, כדי לתת לכלבים לרוץ כמה שיותר מהר במשך מספר קילומטרים. האופוריה נגמרת באחת. רגע קל של חוסר תשומת לב, סיבוב חד ואני מתהפך. אני אוחז בכל הכוח בידית, אך שבעת המופלאים מתחילים לגרור אותי ואת המזחלת ההפוכה. בא`נה, חזקים הבני כלבות האלה... שלחתי יד פנויה ונעצתי עוגן בטיחות בקרקע. ההתנגדות עוצרת את הכלבים. נועץ עוגן שני ומזדקף. בדיקת מצאי ידיים ורגלים, הכל בסדר. מיישר את המזחלת, דורך על הבלם, אוסף את עוגני הבטיחות ומוכן להמשך. מרחוק אני רואה את המדריך מגיע בלחץ. כשהוא רואה שאני מתחיל לנוע הוא רץ לסקידו והדהרה ממשיכה.

 נאדז`דה בינתיים מינגלה על האש, חיממה סמובר עם תה ו"פתחה שולחן" על מזחלת. עצרנו לצהרים בלב הלבן הבוהק ליד נביעת באר ארטזית, הבוקעת מתוך השלג. המטפלים ניגשים לכלבים. גם עכשיו, במנוחה, חלקם דרוך ומושך את הרתמה. הם מלטפים, מפנקים ובודקים כלב כלב. כל אחד זוכה לגוש נקניק רציני. הכלבים אינם תוקפניים, אך גם לא סופר ידידותיים. אף אחד לא נוהם, חושף שיניים או נובח אם מתקרבים אליו לליטוף. בזמן הארוחה ניהלנו שיחת חולין. מסתבר שמידי יום מוציאים כלבים לריצות אימון וכושר ובקיץ רותמים אותם למזחלת עם גלגלים. החום בקיץ מהווה בעיה והם נדרשים לאימון רק בשעות הבוקר המוקדמות. ריצה בטמפרטורה של מעל 12 מעלות מסוכנת לכלבים. בתום הארוחה הכל נאסף למזחלות הסקידו. הכל, כולל שקיות התה. נשאר שטח נקי לחלוטין. הספקתי עוד רכיבה אחת וזהו, אנחנו בכלביה.

לתחילת הכתבה

קצת פרקטיקה

רוב התיירות בקמצ`טקה יוצאת לפועל באמצעות עשרות משרדי תיירות, המציעים לרוב את אותם הדברים: טרקים בהרים, צפייה בטבע ובבעלי חיים מחד ומסעות דיג וציד מאידך, ביקורים אתניים, סיורים במסוקים, הפלגות וכדומה וגם קצת אקסטרים כמו צניחה וראפטינג.. רוב משרדי התיירות משמשים כמתווכים. בסופו של דבר יש כמות מוגבלת של "אנשי קצה" בשטח: מטפסי הרים, המשמשים כמדריכי קבוצות, ציידים ומדריכי הישרדות דוגמת אלכסנדר או מתורגמנים דוגמת ולאדימיר. כל משרדי התיירות רוכשים את שרותם וכמו שאמר לי ולאדימיר, "עכשיו כשאתה מכיר את הפועלים בשטח, תוכל בפעם הבאה לחסוך עמלות וגם "אנשי הקצה" ירוויחו יותר".

 ולדימיר כאמור היה עשר. מאידך, אין לי הרבה מחמאות על משרד התיירות מפ-ק שארגן את סידורי הקרקע שלי. פניתי למספר סוכנויות דרך הרשת. בחוכמה שלאחר מעשה, המשרד "קמצ`טקה טרוול גרופ", די מרח זמן, לא ייעץ לי בחוכמה ולא הציג חלופות שונות לבקשותיי. הדבר החיובי היחיד שעשה, היה לתווך ביני לבין ולדימיר. המשרד התעקש ל"טובתי" שאחסוך ואלון בדירה ממנה "ברחתי" למלון לאחר יום. כמו כן היו חיכוכים וניג`וסים נוספים, שלא נתקלתי בהם בעבר. עיקר פעולתם של משרדי הנסיעות הוא בקיץ, אז הם מוציאים לפועל טיולים מאורגנים עבור קבוצות מהעולם, כולל מישראל. חלקם "בונה" קבוצות לטיולים שונים ולמטייל העצמאי הפונה אליהן יש אפשרות לבחור ולהצטרף לטיול קבוצתי, המתאים לאופיו ולכושרו. למטייל העצמאי, המעונין בפעילות דוגמת טרקים בהרים, ובודאי אם בכוונתו לטוס במסוק, (לדוגמא, לעמק הגייזרים) אין מנוס מלבקש ממשרד נסיעות כלשהו לצרפו לקבוצה, משהו בדומה לצירופי לקבוצה במזחלות. גם כך, העלויות של טיסה וטיפוס די גבוהות (500$ בערך ליחיד, לטיסה בקבוצה במסוק לעמק הגייזרים!).

אם הזכרתי עלויות:
טיסה מהארץ לפ-ק- עם אפשרות לעצירה במוסקבה עלתה כ- 740$.
מזחלות- כ- 95$ + רכב כדי להגיע לכלביה המרוחקת.
מלון טוב בפ-ק- כ- 70$ ללילה ליחיד.
טיסה במסוק- כבר ציינתי.
מדריך אישי- תשלום לפי שעות. מדריכי טיפוס לא ניסיתי.

 היעד איננו יעד לתרמילאות. הוא אמנם לא זול, אך לא קורע ובהחלט אינו מיועד לעשירים בלבד. הוא יכול להוות יעד חלופי מצויין ומעניין למלכודת תיירי החורף הנקראת לפלנד ויעד תיירות קיץ מיוחד במינו.

מידע כללי:
www.kamchatkatourism.com/index.html 
 לאלה מכם, הרוצים לשמוע מעט מוטיבים מוזיקליים של שבטי האזור:www.travelkamchatka.com/nulgur.htm

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לקמצ'טקה

כתבות מומלצות עבורך על קמצ'טקה

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם