משפחת שחר- קריצ`בסקי בקמבודיה

קמנו בבוקר ונפרדנו מבעלת הגסטהאוס החמודה. קצת עצוב לנו להיפרד מויאטנם האהובה, אך כייף לעבור לארץ חדשה. עלינו אופטימיים על האוטובוס לפנום-פן (Phnom Penh). קנינו כרטיסים (דרך חברת סין קפה) לנסיעה מהירה של 6 שעות ללא החלפת אוטובוס בגבול, באוטובוס טוב. בדיעבד הסתבר שלמרות ששילמנו יותר עבור התענוג הזה (10 דולר לאיש באוטובוס מהיר במקום 5-6 דולר באוטובוס רגיל), הוא התחלף בתענוג מפוקפק של נסיעה בת 8 שעות באוטובוס ישן.

בגבול החליפו לנו לאוטובוס מצ`וקמק עוד יותר, כיוון שהאוטובוס שהיה צריך לאסוף אותנו התקלקל בדרך. כעסנו מאוד, אך לא היו מוכנים להחזיר לנו את החלק היחסי ששילמנו עבור נסיעה מהירה ונוחה. בכך לא הסתיימו תלאותינו...

 במעבר הגבול הסתבר לנו שהוויזה עולה 25 דולר לאיש ולא 20 דולר. 5 דולר נוספים הולכים לעמלה, שמתחלקת בין המדריך שמלווה את האוטובוס ודואג לכל ענייני הויזות לבין שוטר מעבר הגבול, כדי שהמעבר ילך מהר וחלק, אף שרשמית ויזה עולה רק 20 דולר לאיש. המדריך שלנו טען שגם הבנות צריכות לשלם עבור ויזה. אני עשיתי שיעורי בית מראש (הודות לכתבה של משפחת פלג) וידעתי שילדים מתחת גיל 12 מקבלים ויזה חינם (ואולי משלמים מעט דמי שוחד). כששאלנו על כך את המדריך, הוא המשיך להתעקש שגם הן משלמות 25 דולר לויזה.

 הרחנו שמשהו מסריח וצפריר ירד עימו לברר אצל השוטר במעבר הגבול. גם השוטר התעקש שכל דרכון חייב בוויזה וכל ויזה עולה 25 דולר. טוב, למרות שזה לא נראה לנו, שילמנו 25 דולר לכל בת. באוטובוס כשקיבלנו את הויזות ליד, מייד בדקתי האם מצוין בהן תשלום עבור הבנות כי על כל ויזה רשום תמיד כמה היא עולה ומה רבה הייתה ההפתעה כשגילינו שרשום שם... נכון, אדום על גבי לבן, ללא שום נסיון להסתיר זאת - ויזה לילדים מתחת גיל 12 בחינם!!

מיד דיברנו על כך עם המדריך, שהעמיד בתחילה פני תמים, עד שפתחנו לו את הויזות של הבנות מול הפנים והראינו לו שמצוין שהן בחינם ואם כך לאן נעלמו 50 הדולרים?! הוא היה המום מאיתנו. הפעם כעסנו מאוד ובכלל לא היינו סבלניים ונחמדים ומיד צעקנו עליו, בקול רם, שאנחנו רוצים כאן ועכשיו את הכסף בחזרה ואם לא אנחנו פונים לחברה שלו ולמשטרה כי ברור לנו שהוא גנב ולקח לנו את הכסף!

הוא אמר שהוא צריך לחשוב... בינתיים עוררתי מהומה מכוונת באוטובוס, כשסיפרתי לנוסעים נוספים מה הוא עולל והראתי את הויזות של הבנות להשלמת הסיפור, באוטובוס התחיל חוסר שקט, בינתיים צפריר המשיך לדרוש בתקיפות שיחזיר לנו מייד את הכסף. הלחץ עזר והוא שלף 50 דולרים מכיסו והחזירם. אחר כך הוא טען, שבגללנו הוא הפסיד 25 דולרים, כי הויזות לבנות עלו לו 25 דולר.

מסתבר שהוא עשה קומבינה עם השוטר בגבול וכל אחד מהם לקח לכיסו 25 דולר(סה"כ 50 דולר) כיוון שהוא החזיר לנו 50 דולר, יצאו מכיסו הפרטי 25 דולר. לנו זה כמובן לא הזיז, העיקר שקיבלנו את כספנו בחזרה ומצידנו מי שמנסה לגנוב מאיתנו, שיבוא על עונשו!

 הצד המצחיק בכל הסיפור היה שאחר-כך המדריך ביקש מצפריר להתקשר יחד איתו לשוטר במעבר הגבול, כדי לבקש שיחזיר לו את הכסף... היה לנו קצת עצוב להיפרד ככה מויאטנם ולהתחיל כך את קמבודיה. בשיחות עם אנשים על כך, הסתבר לנו שזו תופעה מאוד נפוצה ומוכרת, ששוטרי הגבולות (במעברי היבשה ובשדה התעופה) גונבים כספים מתיירים ושזה קרה וקורה להרבה מאוד אנשים.

 מאוחר יותר קראנו בעיתון בפנום-פן, שהורו לפתוח בחקירה בנושא, לאחר שהגיעו תלונות רבות מתיירים, החקירה הסתיימה כמובן, כמו בכל ארץ מושחתת, בכך שלא נמצאו ראיות לכך שהתופעה קיימת ובהכחשה נמרצת של האחראי על מעברי הגבול, שטען שאולי פעם לקחו קצת יותר כסף לממן סיגריות וקפה לשוטרים... אנו ממליצים לא לנסוע לקמבודיה עם חברת סין קפה!! כמו כן מומלץ לא לעבוד עם חברת קפיטול בקמבודיה (עובדים בשותפות עם סין קפה). בעלי החברה מאוד לא נעימים החברה לא אמינה והאוטובוסים שלהם ישנים מאוד ! בילינו יום בפנום-פן (Phnom Penh). נחנו, ביקרנו במוזיאון הלאומי היפה והנעים והמשכנו למחרת לסיאם -;ריפ (Siem Reap).

הנסיעה לסיאם ריפ אורכת כ-6 שעות ועולה 4 דולר לאיש. נסענו באוטובוס נוח עם 2 עצירות בדרך. באוטובוס לפעמים קר מאוד ולפעמים חם ומחניק. אנחנו ממליצים לנסוע עם בגדים קצרים ולקחת בתיק בגדים ארוכים וגרביים. מומלץ להכין אוכל לדרך, כי בעצירות יש אוכל מקומי לא אכיל. בסופרים בפנום-פן ניתן לקנות לחמים לחמניות, שוקולד נוטלה (יאמי...), סרדינים, חמאת אגוזים, ריבות, גבינה חלב סויה ועוד... ניתן גם להזמין אוכל ארוז או סנדביצ`ים מהגסטהאוס שמתאכסנים בו, אם יש בו מסעדה.

 בסיאם-ריפ לנו ב-Popular G.H.  הכתובת- Hous N 033 Boboos St. טלפון- 916165 12 (855) או 16952332. כשמו כן הוא הגסטהאוס פופולרי. גדול ונעים, עם חדרים במגוון מחירים מ-3 דולר עד 15 דולר לחדר עם 3 מיטות, מקלחת חמה ומזגן. יתרונו בכך שהוא במרכז העיר ויש בו מסעדה עם אוכל טעים וזול, שפתוחה מ-5:30 בבוקר. "תורים" או נסיעות לא עשינו דרכם כיוון שהם עובדים עם חברת "קפיטול".

בסיאם ריפ חילקנו את הימים לשני חצאים, בבקרים כשהיה קריר ונעים טיילנו בעתיקות. בצהריים, כשנהיה מאוד חם וקשה להיות בחוץ, חזרנו לנוח במיזוג הנעים. סיאם ריפ התפחתה מאוד וגדלה וכמעט ואי אפשר לזהות דבר ממה שהכרנו בעבר. צמחו פה עשרות בתי מלון וגסט האוסים בכל הרמות. מסעדות יש בשפע ומכל הסוגים (כשאנחנו היינו לא היה מה לאכול ובקושי היו מסעדות מערביות וערב אחד עברנו בין 4 מסעדות מקומיות עד שמצאנו משהו אכיל...).

 העיר שוקקת חיים, נעימה, יפה, עם פינות ירוקות. היא מאוד התייפתה והפכה לעיר תיירותית אמיתית. כעת זו העונה הנעימה המביאה עימה אלפי תיירים בכל יום. כמויות התיירים שנמצאים בכל יום בעתיקות מדהימות אותנו בכל יום מחדש. רכשנו לנו כרטיס ל-3 ימי טיול בעתיקות בעלות של 40 דולר לאיש. ילדים מתחת גיל 12 נכנסים בחינם ולא צריכים כרטיס.

ניתן לרכוש כרטיס כניסה לעתיקות ליום אחד בעלות של 20 דולר לאיש. ליומיים עד שלושה בעלות של 40 דולר לאיש. וכניסה לשבוע בעלות של 60 דולר לאיש. מומלץ להביא תמונה לקופות לעשיית הכרטיס-חוסך זמן, אך ניתן גם להצטלם במקום. אנחנו ממליצים לעשות את הכרטיסים, לפני היום בו נוסעים לראות את הזריחה באנגקור ואט, כי בבקרים יש לחץ של המוני תיירים שרצים לראות את הזריחה ואז יש סיכוי שתתקעו בקופות.

 ניתן גם לעשות את הכרטיסים ערב לפני ולהרוויח אחר צהריים בו ניתן לראות את השקיעה, לדעתנו זה לא קריטי, כי ניתן לראות את השקיעה גם בכל יום אחר. ביום הראשון קמנו מוקדם וביקרנו בנחת באנגקור וואט (Angkor Wat). רצינו לבקר בו בשקט, יום לפני שנראה את הזריחה. האנגקור וואט מדהים! הוא מדהים בעוצמה שקורנת ממנו, בפאר וההדר שלו. הבנייה המדהימה שלו וציורי הקיר היפיפיים שבו, מעוררים הערכה עמוקה לעם החמרי, שבנה אותו ולמתכנינו.

הבנות נהנו לרוץ ולחקור את המתחם הענקי ולראות את הבודהות בחצר החיצונית. עדן טיפסה בשמחה עם צפריר על אחד המגדלים הגבוהים וטבע נהנתה מציורי קיר של נשים. אני נהניתי לשבת בצל עץ ולבהות במקדש, לדמיין איך התנהלו בו החיים לפני כ- 400 שנה כשהמקדש היה פעיל, עם המלך, הפמליה, הבגדים היפים, הפילים...עד שעדן קטעה את החלום ואמרה: "אני רוצה גלידה"! הסכמנו שגלידה היא סיום מוצלח ביום חם שכזה,

נכנסו למסעדה מול המתחם ונהנו מגלידה טעימה ומיזוג קריר. בערב הכנו את הבנות לכך שמחר קמים מוקדם בבוקר כדי שנספיק לראות את הזריחה מעל האנגקור וואט. למחרת קמנו מוקדם מאוד, ב-5 בבוקר, כדי לראות את הזריחה. ההכנה לבנות הייתה טובה ואף שבתחילה היה להן קשה להתעורר, הן קמו בשמחה, מתרגשות מהקימה והנסיעה בטוקטוק בחושך מוחלט.

אף שיצאנו מוקדם, כשהגענו לאנגקור וואט הוא כבר היה מלא באנשים שישבו בכל פינה אפשרית ומילאו את המדרכה המובילה אל המקדש לכל אורכה. צפריר ואני נדהמנו! לפני 11 שנים כשהיינו פה בזריחה היו אולי 15 תיירים בכל המתחם. כולנו היינו חמושים במצלמות טובות ולכולם היה מקום טוב ונוח לצלם וכמובן שגם יצאו תמונות מצוינות, ללא אנשים ברקע. עכשיו המקום מלא בהמוני אנשים ולא ניתן לצלם תמונה אחת ללא אנשים.

 לאחר הזריחה היפה נסענו לאכול ארוחת בוקר באחת מהמסעדות שבמתחם והמשכנו למקדש הביון המהמם. מקדש הביון (Bayon Temple) נמצא במתחם שנקרא Angkor Thom . 216 פנים של האוואלוקיטשוורה (הבודהה של השלווה) מביטות מכל כיוון ברוגע ומשרות שלווה נעימה. הבנות מאוד נהנו מהמקדש ובחנו בהנאה את מגוון הפרצופים מזוויות שונות.

 אחר-כך המשכנו למקדש טה-פרום (Ta Prohm Tample) הידוע בשמו כמקדש הג`ונגל. בדרך למקדש שמענו מוסיקה נעימה. לצד השביל המוביל למקדש ישבה קבוצת נגנים וניגנה מוסיקה קמבודית. כשהתקרבנו ראינו שזו להקה של נגנים שנפגעו ממוקשים. ישבו בה נגני קטועי רגליים, עיוורים, חסרי יד. לעדן הרגישה המראה היה קשה מאוד, היא הזדעזעה ונהייתה מצוברחת לשאר היום.

המקדש הנהדר הושאר כפי שנמצא, עם כל הצמחייה שצמחה בו משך השנים, מקסים לראות את הצמחייה ובעיקר את עצי הענק שצומחים מתוך המבנים והחומות ומשווים למקום נופך מסתורי עתיק. אחרי שחקרנו עצים, שורשי ענק והלכנו בין המבוכים במקדש הגדול, התעייפנו (אנחנו ערים כבר מ-5 בבוקר) והחלטנו לחזור לגסטהאוס, לא לפני שקינחנו בגלידה כמובן!

 חשבנו שהבנות ייהנו מאוד מהעתיקות, החקר שלהן, המראות והמרחבים, אך להן הספיקו היומיים בעתיקות והן לא רצו לראות עתיקות נוספות. עדן טענה שהעתיקות משעממות אותה ובכלל היא שונאת את קמבודיה הענייה והיא לא יכולה לראות יותר גידמים וקטועי רגליים ולדעתה זאת ארץ נוראית. שמחנו שהצלחנו ביומים אלו לראות את המקדשים העיקריים והיפים וכבדנו את רצון הבנות.

למחרת עשינו יום מנוחה ואחר הצהריים נסענו לתצפית בבלון הפורח שנמצא במתחם העתיקות (15 דולר למבוגר 7.5 דולר לילד). החוויה של בלון פורח מאוד ריגשה את טבע ואיך שהיא ירדה ממנו היא רצה מיד ונעמדה בתחילת התור לסיבוב נוסף...עדן, שראתה תמונות שצולמו מהבלון התאכזבה ממה שראתה במציאות. החוויה הייתה נחמדה, אך די מאכזבת, הבלון מרוחק מהעתיקות ומלבד האנגקור וואט לא רואים עתיקות נוספות. כך, שלמרות שקיבלנו עליו המלצות חמות, קשה לנו להמליץ על כך.

בערב נסענו למופע של ריקודים ומוסיקה קמבודיים, שכלל בופה (12 דולר למבוגר וחצי מחיר לילד קטן, ילד גדול אמור לשלם מחיר מלא (לבנות נתנו להיכנס בחינם לא ברור למה). לדעתנו גם על חוויה זו ניתן לוותר, הבופה בסדר, אך לא טעים במיוחד, אף שיש בו מנות רבות ומגוונות. הריקודים היו נחמדים, אך לא יותר מזה, בסך הכול הופעה די בינונית.

ביום אחר נהננו לטייל בשוק שבעיר ולקנות כמה מזכרות. בסיאם ריפ יש בית חולים לילדים (Jayavarman 7) ששם לו למטרה לספק טיפול חינם לכל ילד. בית החולים ממומן בחלקו ע"י ממשלת קמבודיה וברובו ע"י תרומות מארגונים שונים. בכל מוצאי שבת מתקיים במקום קונצרט לצ`לו. הנגן הוא הרופא שהקים ומנהל את בית החולים. הכניסה חופשית וכל אחד מוזמן לתרום לפי רצונו. אנחנו ממליצים בחום על הארוע.

לתחילת הכתבה

כשחזרנו לפנום-פן ישנו בגסטהאוס טוב בשםOkay G.H.  שנמצא ליד הנהר טלפון-855-12920556 או 0127666624 או 023986534, ניתן ליצור קשר במייל הזה, או הזה. זהו גסטהאוס נעים ושלוו, עם מסעדה שקטה בחצר ירוקה ומגוון חדרים מ-3 דולר לחדר יחיד עם מקלחת משותפת ועד 15 דולר לחדר מטופח ויפה עם 4 מיטות, מזגן ומים חמים. בגסטהאוס יש סוכנות נסיעות דרכה ניתן להזמין "תורים",טיולים בעיר, נסיעות, טיסות וויזות וכו`. בעלי המקום נחמדים ושמחים לעזור.

המקום מומלץ למי שרוצה שקט ולהימנע מסצינת הלייק סייד. החסרון במקום - מול הגסטהאוס יש אולם אירועים ובערבים יש מוסיקה רמה עד חצות או קצת יותר. נסו לקבל חדר פנימי כדי שזה יפריע פחות. כמו כן - הזמינו מקום יום מראש, הגסטהואס תמיד מלא. אחר צהריים אחד נסענו לפארק שעשועים, ליד הנהר,שחשבנו שהבנות ייהנו ממתקניו.

כשהגענו למקום גילינו מראה סוריאליסטי למדי... שכמו יצא מסרט צוענים מוזר. הפארק היה מלא במתקנים עתיקים, דהויים וחלודים, שידעו ימים טובים יותר לפני הרבה הרבה שנים... רובם עמדו כבויים או ריקים, משטחי מכוניות מתנגשות נטושים עם מכוניות חלודות, שרובן כבר לא נוסעות ודוכנים של בלונים מסודרים בשורות שניתן לפוצצם עם חיצים ולזכות בפרס... טבע נהנתה לנסוע על רכבת קטנה ולהסתובב על מטוס בקרוסלה, עדן לא התעניינה בשום מתקן ובהחלט הבנו לליבה.

הבנות שמחו כשאבא ניסה לצלוף לבלונים ולמרות שקלע רק ל-2 מתוך 3 המטרות קנינו להן שתי בובות נחמדות בהן הן חשקו, אחרי שעשינו הצגות למוכרת ושכנענו אותה למכור לנו את הבובות למרות הכל, כי הבנות רצו בהן מאוד... אחרי משא ומתן, היא ויתרה ואמרה לנו שאנחנו משוגעים... מי שמע על תיירים שקונים ביריד המוזר הזה שתי בובות לבנות שלהן ועוד מתמקחים על המחיר (טוב איך יכולנו שלא לקנות שתי בובות מתוקות בדולר?).

על שדות הקטל והמוזיאון ויתרנו מראש. לדעתנו זה לא מתאים לילדים (ובטח שלא לבנות הרגישות שלנו) אנחנו הסתפקנו בסיפורים על ההיסטוריה של קמבודיה והחמר-רוז`. את הנזק רואים עד היום ואי- אפשר שלא להרגיש את הדברים והמועקה באוויר, גם 28 שנים אחרי. הקינוח הנהדר שלנו לקמבודיה היה ביקור בשמורת הטבע הנפלאה:  .Phnom Tamao Wildlife Sanctuaryחבר שלנו שחי בפנום-פן המליץ לנו לנסוע לפארק עם חברה שלו- בארב (Barb),שמכירה את אחד ממייסדי הפארק ולכן עושה טיולים מיוחדים לפארק.

קצת התלבטנו כי המחיר נראה לנו מוגזם 22 דולר לאיש וחצי מחיר לילד, סה"כ 66 דולר לכולנו, אך בסוף החלטנו ללכת על זה וזה בהחלט היה שווה כל דולר ודולר. בעשר בבוקר בארב אספה אותנו מהגסט האוס שלנו ונתנה לנו מטפחות קמבודיות צבעוניות, כדי שנוכל לאסוף בהן את השיער בנסיעה- רעיון נהדר כי נסענו בג`יפ פתוח כשעה עד השמורה. השמורה נמצאת בשטח גדול ושמה לה כמטרה לשמר את החי בקמבודיה, בעיקר מינים וחיות נכחדים.

 בשמורה יש שטח של כלובים גדולים, כמו גן חיות קטן ושטח גדול ופתוח כמו ספארי קטן. נהננו מהציפורים היפות שגדלות בשמורה, לטפנו איילה עדינה וראינו המון קופים שונים.

קופי הגיבון הצחיקו אותנו בקולות הרמים שהם משמיעים ובתרגילי האקרובטיקה המקסימים שלהם, עמדנו מוקסמים מולם. ראינו דובים יפים, חתולי בר ותנינים. בצהריים עשינו פיקניק קמבודי ואכלנו מהאוכל הטעים שבארב הכינה לנו (ברב היא מבעלי ה"לייזי גאקו קפה" - Lazay Gecko Cafe מה שהבטיח אוכל טוב). בפיקניק קמבודי יושבים, מתחת לגג מוצל, על משטחי במבוק מוגבהים מעט ומתערסלים בערסלים. את האוכל תאמנו מראש עם בארב, כדי שיתאים לנו ויהיה אכיל לבנות ( אורז, אטריות, ירקות ועוף. ללא חזיר, פירות ים ודגים). הבנות זללו בתאבון!

 בארב, שחשבה על הכול, הביאה לבנות קינוח של סוכריה על מקל עם סוכר שמתפצפץ בפה והכי חשוב- באריזה יש קעקוע... השמחה הייתה רבה. המבוגרים שתו יין מקומי וטעים לקינוח. אחרי הארוחה ניק (Nik מנהל המקום) ובארב תיאמו שנפגוש פילים שעברו לידנו. ניק אמר לנו שהם מאוד ידידותיים ואין מה לפחד מהם. שמחנו לפגוש את הפילים על השביל, נהננו ללכת לצידם, קרוב קרוב וללטף אותם. עורם קשה וזיפי, אך הם חיה קסומה ועדינה שגודל נשמתה כגודל גופה ומעיניהם נשקפת רכות רבה.

ניסינו לראות את האריות (החיה היחידה בפארק שאינה קמבודית), אך הם נחו בצל ועברנו לסיום המרתק של היום- הטיגריסים. ניק הכניס אותנו למתחם ההאכלה של הטיגריסים, כך שיכולנו לראותם הכי קרוב שאפשר (בכלוב קרוב ולא מרוחק או מגודר) מבלי להינזק. התפעלנו מיופים הרב ועוצמתם הרבה.

 הטיגריסים כל-כך אוהבים את ניק שהם השמיעו נהמות שמחה לעברו ושמחו לליטופים שלו. בסוף היום שבנו שמחים ומותשים מהחום והחוויות הנפלאות אל הגסט האוס. הטלפון של ברב Barb -012619924 . ניתן לתאם איתה טלפונית את הטיול, או להגיע למסעדת ה-Lazy Gecko Cafe  שנמצאת בלייק סייד. טלפון של Ash בן זוגה של ברב -0121912935 כמו כן הפארק ישמח לקבל תרומות ועזרה. מידע ניתן להשיג באתר הבא.

לפני שהגענו לקמבודיה, לא מעט אנשים הפחידו אותנו בסיפורי אימים שאין מה לאכול בקמבודיה חוץ מבגט וגבינת לוושקירי. לכל אותם אנשים ולכל מי שחושש שאין מה לאכול בקמבודיה מוגשת באהבה רבה הפינה הבאה:

הבנות מספרות על קמבודיה