מגיעים לפנום פן
לאחר כמה ימים של התארגנות, אינטרנט, קצת קניות והנאה ממקום מוכר כמו בנגקוק, הגיע הזמן להרפתקה חדשה. טיסה לקמבודיה הזמנו כבר לפני הנסיעה לאיים ל-14 למרץ שמסיבה שאינה ברורה לי חשבתי כל הזמן כיום רביעי. ביום ראשון בערב התחוורה לי טעותי וגילינו שה-14 למרץ הוא דווקא יום שלישי כך שהתחלנו ממש להתארגן ליציאה. מכיוון שהציוד שלנו מתרבה פלאים בכל פעם שאנחנו בבנגקוק האריזה לקחה זמן. קנינו אחד מתיקי הענק התאילנדים שנראים כמו באלות של חצץ רק צבעוניים.
ליאור התלהב מהקניה וזיו הכניס אותו לתיק וסחב אותו כך ברחובות בנגקוק. הילד לא רצה לצאת וחשב שזו דרך מצוינת להמשך הטיול. לכבוד חג הפורים גם מצאנו למעיין וליאור תחפשות של בטמן ופיקצ`ו ובסוף גם של ספיידרמן והאושר לא ידע גבול. לאחר שהצלחנו לארוז את כל הציוד שנשאר בבנגקוק בתיק הענק הפקדנו אותו הפעם בגרינהאוס למשמורת תמורת 5 באט ליום והצלחנו לארגן את כל ציודנו למוצ`ילה ענקית ו-4 תיקים בתקווה שנעמוד בעומס (בעיקר זיו).
מכיוון שויאטנם מדינה ארוכה במיוחד יש בה סוגים שונים של אקלים ומזג אויר, מחום נוראי בסייגון והדלתא ועד לקור ממש בספא בצפון ולכן היה צריך הפעם גם נעלי הליכה, גם פליזים, גם בגדי ים-בקיצור הכל!
זהו, אנחנו מאורגנים והולכים למסיבת פורים של בית חב"ד. הגענו למסיבה בה רקדו ושרו וחלק ניכר מהאנשים היו מחופשים, שפע אוכל ושתיה והרבה אוזני המן פוזרו על השולחנות ובהחלט היתה אוירה שמחה ועליזה עם שירי משיח משיח! לאחר כשעה בהחלט נחמדה ירדנו לקומה הראשונה שם פגשנו את נטע וחגי עם שני ילדיהם החמודים יותם ועומרי.
נטע וחגי יצאו לטיול של 8 חודשים במזרח, לוקחים את הטיול באיזי ונהנים מאוד. נפגשנו בתחילת הטיול שלהם בקנצ`נבורי והם נשארו במלון בו גם אנחנו שהינו- שבועיים ימים. הסתבר שיש המון נושאים משותפים וגם הילדים התחברו במהרה, רק הצטערנו שנפגשנו רק עכשיו אבל בטוחים שניפגש שוב!
נרדמנו מאוחר וכיוונו שעון ל-4 בבוקר ליציאה לשדה התעופה. מונית הזמנו מראש - 310 באט כולל אגרת כבישים וב-5 בבוקר בדיוק הופיעה המונית שלנו. הנסיעה לשדה היתה מזעזעת ומפחידה כי הנהג שלנו שהאזין לתפילה בודהיסטית ברדיו עבר רמזורים אדומים, מסלולים נגדיים וטס במהירות בכבישים מה שהלחיץ את כולנו מאוד. התפללנו להגיע בשלום ושמחנו לרדת מהמונית- חויה לא אופיינית בתאילנד. למטוס עלינו בסביבות השעה שבע בבוקר. תהינו איזה מטוס מקבלים כשמשלמים 200 באט לכרטיס טיסה אבל גילינו מטוס נהדר וחדיש, מושבים נוחים וצוות נעים- AIR ASIA.
רק המראנו וכבר היה צריך לנחות- טיסה של שעה בלבד. מכיוון שויזה לקמבודיה ניתן לעשות בשדה התעופה נאלצתי למלא במהלך הטיסה 3 טפסים לכל אחד מאתנו, משימה שלא הספקתי לסיים ונאלצתי להמשיך בשדה עצמו בקמבודיה - שישה אנשים זה הרבה טופסולוגיה.
שדה התעופה בפנום פן חדיש ונעים, לאחר מילוי הטפסים הפקדנו את דרכונינו בדלפק ולאחר 5 דקות קבלנו את הדרכונים עם הויזה תמורת 20 דולר לאדם ילדים משלמים רק מעל גיל 12 כלומר: שלושת ילדינו הצעירים לא היו צריכים לשלם. הופתענו ושמחנו והפקיד שהודיע לנו על כך בקש שבתמורה למידע ניתן לו 5 דולר, נתנו שני דולר, מעט מבולבלים - האם היינו צריכים לעשות זאת?! בכל מקרה נתנו ויצאנו מהשדה.
כמו בכל מקום גם כאן ביציאה מן השדה חיכו נהגי מוניות "רעבים" , מחיר הנסיעה משדה התעופה לעיר 7 דולר למרות שהמרחק יחסית קצר כק כ-11 ק"מ. לאחר נסיון להסביר מה אנחנו רוצים ווויכוח קל הגענו להסכמה עפ הסדרן שהנהג יקח אותנו לגסטהאוס שהם ממליצים ואם זה לא ימצא חן בעינינו יביא אותנו לגסטהאוס אחר שהומלץ לנו ע"י משפחת צוק בר חברינו, ואם נרצה, תמורת דולר נוסף יקח אותנו לאזור הלייק סייד - LAKE SIDE אזור התרמילאים בפנום פן.
בתחילת הנסיעה הנהג היה חביב וחייכן עד שהגענו לגסטהאוס בו הם רצו שנלון והחלטנו שאנחנו לא מעוניינים בו, אז הוא נעשה מתוח ולא ממש רצה לקחת אותנו לגסטהאוס אחר. החלטתי לנקוט בגישה חיובית ולהיות חייכנית ונעימה וכך הוא הביא אותנו ל- KING GUEST HOUSE שם גם החלטנו להישאר. החדרים סבירים, קבלנו חדר עם 5 מיטות טלוויזיה ומזגן ומקלחת חמה ב-12 דולר ללילה. אכלנו ארוחת בוהוריים ונפלנו שדודים לשינה טובה. ההתאוששות באה רק אחר הצהריים כשהערתי את כולם ויצאנו כולנו בטוקטוק המקומי תמורת דולר אחד לאזור שנקרא: RIVER SIDE.
להפתעתנו פנום פן התגלתה לנו כעיר נעימה, האנשים מחייכים הרבה, נעימים ומסבירי פנים ואפילו שמדי פעם עובדים עליך הם עדיין נחמדים ומארחים נפלאים. ליד הנהר יש טיילת עליה דוכני מזון ומחצלות פרושות וכך אנשים יושבים להם בערב ליד הנהר אוכלים שבלולים על האש דיונונים וחתולי ים מיובשים ונהנים מאווירה נעימה. פנום פן עיר מלאת ניגודים, יש בה שדרות יפות ומטופחות עם גינון מקסים ועצים פורחים וגם עוני דלות ולכלוך ובתים נוטים ליפול.
בהחלט רואים שזו היתה בעבר עיר יפה ומיוחדת ששרידי יופיה עדיין ניכרים עליה. אפשר לראות בה בנינים חדשים וגם ישנים ויפים וגם שפע של מבנים אומללים. הקבצנים הרבים שפזורים בעיר לא מנג`סים יותר מדי והסבל ניכר עליהם.
בלונה פארק שליד הנהר, הילדים מאוד רצו לעלות על מתקן של מכוניות מתנגשות מגניבות (הגלגל הענק לא נראה מאוד בטיחותי). שלמנו דולר אחד עבור שתי מכוניות ובמשך כעשר דקות הם נהנו מנסיעה די מהירה במסלול נחמד והיו מרוצים מאוד. בזמן הזה קנינו מבחורה חמודה עם סל של מעין פרחים מוזרים על הראש (או לפחות כך חשבנו) שלושה פרחים שמסתבר שיש בהם מעין זרעים אותם אוכלים. זיו טעם אחד ונתנו את השאר לילדה חמודה שנראתה רעבה ומוזנחת כמו רבים אחרים.
טיילנו לאורך הטיילת שכנראה עקב גשמים שירדו כאן בימים האחרונים נהרסה חלקית, שמרנו היטב על התיקים (אחרי שפע אזהרות) ולפני שקיעת השמש לקחנו טוקטוק למסעדה שנקראת: PIZZA WORLD מסעדה בסגנון PIZZA HUT קצת יקרה אבל נעימה והצ`ופר היה שבצמוד אליה יש מתקנים נהדרים לילדים בסגנון מקדונלד, הילדים היו מאושרים והאוכל היה טעים עם שרות מצוין.
נהנינו ויצאנו כשכבר חושך בחוץ. הלונלי פלנט מזהיר מפני תופעת שוד מזוין ברחובות פנום פן בשעות החשיכה ולכן החלטנו שנקח טוקטוק למלון למרות שהוא לא היה רחוק. שלמנו עוד דולר אבל חשנו בטוחים והגענו למלון שלנו בשלום. הגסטהאוס שלנו משמש גם כמשרד נסיעות וטיולים ותאמנו סיור בעיר למחרת עם רכב מהמלון ופרשנו לשינה טובה בחדרנו.
לתחילת הכתבה
לשדות ההרג
בשעה: 8:30 בבוקר למחרת יצאנו עם עוד שתי בחורות דניות נחמדות לסיור שהתחיל במקום הקשה ביותר- שדות ההרג- THE KILLING FIELDS. אני באופן אישי מאוד חששתי מתגובת הילדים וגם מתחושותיי שלי לגבי המקום אבל היה נראה לנו שזה חלק חשוב בהבנת העם והמדינה בה אנו מטיילים. שלמנו 2 דולר בכניסה למבוגר ולקחנו מדריך שהוביל אותנו באנגלית רהוטה במקצוענות וברגישות באתר.
הוא התחיל מהסבר על השלטון של הקמר רוז` והגנרל פול פוט בין השנים 1975 ל-1979 וספר כיצד תכניתו השטנית של פול פוט וחבר מרעיו קרמה עור וגידים. כיצד בהשראה קומוניסטית הוא פינה את כל תושבי ואזרחי קמבודיה מן הערים לכפרים, העביד אותם בחקלאות בעבודה קשה ומפרכת ונתן להם כמויות זעירות של מזון.
תכניתו השטנית היתה להשמיד את כל השכבה האינטלקטואלית בקמבודיה על מנת ליצור הכל מחדש בדרכו שלו, עם ממושמע ללא חשיבה עצמאית שיעבוד בחקלאות בלבד ולא ישאל שאלות. כיצד נרצחה כל שכבת האינטלקטואלים של קמבודיה באכזריות ולאחר עינויים רבים, משפחות שלמות הורים ילדים ותינוקות. בתקופה זו נרצחו ומתו מרעב כ-3 מליון קמבודים - כחצי מהאוכלוסייה! לאחר הבנת הזוועה נעמדנו מול מבנה בן 9 מדפי ענק עליו מוצבות כמעט 9000 גולגולות של קורבנות שדות ההרג שליד פנום פן.
שדות הרג דומים נמצאים בכל רחבי קמבודיה ומעם של כ-7 מליון נרצחו ומתו מרעב ומחלות כמעט 3 מליון אנשים חפים מפשע. מראה הגולגלות שנאספו מקברי האחים שבשטח היו מזעזעים עם סימני אלימות נוראים. הילדים התבוננו וגם אנחנו ועמדנו כמשתהים מול אכזריות בלתי מובנת.אנחנו כיהודים, עם שעבר זוועות ועינויים, רצח וסבל, ההבנה שלנו והאמפתיה שלנו גדולה במיוחד ואי אפשר היה שלא להשוות בין השואה שלנו לשואה של העם הזה.
בהמשך הסיור ראינו את עשרות קברי האחים שבשטח וממש הלכנו על עצמות, שברי שיניים וקרעי בגדים של קורבנות פעולותיו של הקמר רוז`. המדריך ספר בהרחבה על שיטות ההרג והעינויים האיומות, על כך שבתקופה זו נסגרו כל בתי הספר ובתי החולים במדינה ועל סבלו הנורא של העם. לאחר סיור של כ-40 דקות שהיה קשה ועצוב מאוד התישבנו כמה דקות לעכל את המראות והמשכנו למוזיאון השואה שלהם.
אני עופרי וליאור החלטנו לא להיכנס, התחושה היתה קשה ותמונות איומות נוספות נראו לי קשות ומיותרות. זיו נכנס עם תום ומעיין שחזרו מזועזעים ולאחר שפרקו את רגשותיהם בספורים על התמונות האיומות החלטנו לחזור למלון ולא להמשיך את הסיור.
כששלמנו עבור הסיור שאלנו אם יהיה מדריך נאמר לנו שכן ולא היה ולכן החלטנו שנקצר ואת שאר האתרים נראה בהזדמנות אחרת. במלון החזירו לנו 6 דולר על חוסר המדריך וקיצור הסיור ויצאנו לאזור התרמילאים שנקרא: LAKE SIDE
שלמנו דולר וחצי ותוך כמה דקות הגענו למקום, שם ראינו את השדרות היפות שכמה מבנייניהן מרשימים, כולל כמה בתי מלון מפוארים בין בניינים ישנים ומוזנחים. לאחר הסיור של הבוקר התחלנו לראות דברים מסוימים אחרת. פתאום חשבתי שאותו איש מבוגר על אופניים שנוסע מול היה כאן לפני 20 שנה כשהכל קרה ומה הוא היה- קורבן או רוצח?! נזכרתי בתמונות של ילדים קמבודיים שראינו בטלויזיה ובעיתונים בילדותנו, ילדים מורעבים, שלדים עם בטן נפוחה וחשבתי שאולי חלק מהם מסתובבים כאן עכשיו ברחוב.
שמנו לב לעובדה שאין אנשים זקנים בפנום פן, לא נראו כמעט אנשים מעל גיל ארבעים חמישים. חשבתי על פנום פן שרוקנה מתושביה בזמן "החנוך מחדש" וחלקה נהרס ועל העם הזה שלמרות האסון הנורא שלו מוצא את חיוך ושמחת החיים. יש כאן הרבה הרס אבל גם בנייה. ודאי יקח שנים רבות עד שקמבודיה תחזור להיות יפה כפי שהיתה בעברה, אין ספק שלאנשים האלה מגיעים חיים טובים יותר.
באזור ה-LAKE SIDE חפשנו מסעדה בשם: LAZY GEKO ששמענו שיש בה קינוח מיוחד במינו שנקרא: BANUFFI PAI לאחר חיפוש קל מצאנו, הזמנו, התלהבנו והזמנו עוד שניים נוספים למרות שהמחיר יקר יחסית- תודה לרותי על ההמלצה החמה!!! משם הלכנו למסעדה קרובה, אכלנו אוכל טעים והילדים התלהבו משולחן הביליארד ושחקו שם.
לאחר מכן טיילנו בסמטה הצרה שאין בה כביש סלול אלא דרך עפר משובשת לא רחבה שמכונית וטוקטוק עוברים בה צמוד אחד לשני עד כדי נגיעה אחד בשני ובמבנים שבצדי הדרך. חפשנו גסטהאוס שישמש אותנו בשובנו מסיאם ריפ וראינו כמה מקומות נחמדים עם אווירה.
בסופו של טיול נחמד חזרנו לגסטהאוס שלנו בטוקטוק, נחנו ראינו את הסרט "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת" בטלויזיה, אכלנו ארוחה טעימה והתחלנו להתארגן. מחר נוסעים לסיאם ריפ ב-7:00 בבוקר לראות את מקדשי אנגור המפורסמים.
מעבר לסיאם ריפ
לאחר ארוחת בוקר מוקדמת אסף אותנו אוטובוס לתחנה המרכזית של פנום פן שם עברנו לאוטובוס אחר שיביא אותנו הישר לסיאם ריפ. תופעה חשובה לקחת בחשבון בנסיעות באוטובוסים "ממוזגים" בקמבודיה (לעתים קרובות גם בתאילנד) היא שהמיזוג מופעל כל כך חלש שבעונה החמה (זו שאנו נמצאים בה עכשיו) מזיעים היטב ודי חם במיזוג, והחלונות לא נפתחים, זה בהחלט לא נורא אבל חייבים מקלחת טובה אחרי הנסיעה. הכביש לסיאם ריפ בסה"כ נוח, האוטובוס עוצר מספר פעמים לפיפי ופעם אחת או פעמיים לארוחה קלה (כדאי להצטייד בסנביצ`ים לפני כי האוכל הנמכר הוא אוכל מקומי ולא ממש לחיכם של ילדינו).
לסיאם ריפ הגענו בשעה: 13:00 בצהריים (יצאנו ב-7:30 בבוקר מהתחנה המרכזית בפנום פן). להגיע בצהריים זה יתרון וחסרון. מצד אחד היום לפניך ומצד שני בעונה הזו חם מאוד וזה לא קל. לתדהמתנו מיד כשירדנו מהאוטובוס כתרה אותנו קבוצה גדולה של נהגי טוקטוק שעמדו סביבנו במעגל לוחץ ופשוט לא נתנו לנשום ממש! אני והילדים קצת נלחצנו, קצת צעקנו עליהם (מה שלא עזר בכלל) ולבסוף בחרנו נהג טוקטוק ונתנו לו את שם הגסטהאוס שהומלץ לנו ע"י חברים - משפחת צוק בר. שם הגסטהאוס היה: ANGKOR VILLA. בדיעבד הסתבר שיש מלא ואריציות לשם המלון הזה ולא הגענו לנכון אבל הגענו לאחד מוצלח ביותר.
לאור כמות התיקים שלנו הסברנו לנהג שלא נוכל כולנו להיכנס לטוקטוק שלו, הוא מיד הביא חבר עם טוקטוק נוסף ללא תוספת מחיר. עבור הנסיעה הוא בקש 1000 ריאל שזה 25 סנט. לאחר כמה דקות של נסיעה הגענו לסמטה שקטה ומאובקת ולשלט עליו היה כתוב: RETRAY ANGHOR VILLA, יצאנו לראות את החדרים והמקום נראה חדש לגמרי וריק לגמרי. הצוות היה אדיב ונעים, החדרים נקיים, יפים וחדשים עם מזגן, מקלחת חמה וטלויזיה בכבלים בכל חדר.
המחיר היה בעייתי - 20 דולר לחדר ואנחנו זקוקים לשני חדרים, לאחר מיקוח ברוח טובה הוסכם על 20 דולר לשני החדרים יחד. עם נהג הטוקטוק קבענו אחה"צ לצאת לאנגור לקנות כרטיסי כניסה למחר כאשר אנו יודעים שכצ`ופר מקבלים את האפשרות להיכנס לראות את השקיעה בחינם ביום רכישת הכרטיסים. סיכמנו גם שהוא יקח אותנו מחר למקדשי אנגור ויתלווה אלינו לכל היום. עבור היום הראשון סכמנו על מחיר של 3 דולר ועבור יום המחרת 11 דולר.
קבענו ב-16:30 אחה"צ מחוץ למלון לצאת למקדשים. לאחר מקלחת טובה, מנוחה קלה וארוחת צהריים יצאנו לראות את הפלא השמיני. נהג הטוקטוק שלנו ששמו טהקונג הוא בחור צעיר וחמוד עם אנגלית מגומגמת אבל גישה חיובית ונעימה וחיוך חמוד. לאחר כמה דקות נסיעה לאורך התעלה במרכז סיאם ריפ ולאחר שראינו את הפארקים הירוקים והמלונות היפים בדרך לאנגור הגענו לשערי הכניסה.
אין ספק שבניגוד לחפיפניקיות המאפיינת את אזורי התיירות הקמבודיים הכניסה לאנגור היא סיפור אחר לגמרי. ראשית מחיר הכניסה המופרז: 20 דולר לאדם ליום אחד (ילדים מתחת לגיל 12 לא משלמים תודה לאל). שנית, צוות גדול לבוש מדים, ביתנים מסודרים לכניסה ובדיקות בכל מקדש ומקדש לנוכחות הכרטיסים.
לתחילת הכתבה
מקדשי אנגקור
מסתבר שממשלת קמבודיה לקחה לעצמה שותפה לרווחים ממקדשי אנגור - חברת נפט מקומית מה שגורם למחיר גבוה אבל מעבר לתמורה היפהפיה של המקדשים אין כל השקעה, לא בעלוני הסבר או מופע אור קולי למשל או כל דבר אחר. מה שכן, הכבישים באתר נוחים והשבילים מסודרים. הטוקטוק שלנו לקח אותנו למקדש המפורסם ביותר שנקרא: ANGKOR WATT שאותו ממליצים לראות בעת השקיעה.
ההליכה לתוך המקדש בחום הכבד של סיאם ריפ במרץ היתה קצת מתישה ובעיקר הזענו מאוד אחרי יום ארוך ומייגע. המקדש מאוד מרשים עם מגדלים גבוהים ושפע תחריטים ופסלים מכל עבר. עשרות מעברים וחדרים שונים ומשונים נמצאים במקדש ואי אפשר שלא לחשוב על העבודה המדהימה שנעשתה בהקמת המקדשים וחפירת תעלות המים הענקיות שסביב.אכן שעת השקיעה היתה שעה יפה לצלם את המקדש שבכניסה אליו יש תעלת מים ענקית מעשה ידי אדם.
עבור הילדים החוויה היתה פחות מרתקת. עופרי אמרה שהיא צפתה ליותר, שיש כאן הרבה דברים הרוסים והקירות שחורים וישנים מדי. הבנים נהנו לרוץ במסדרונות האפלים ולטפס על המגדלים במדרגות התלולות אבל גם הם לא הבינו מדוע המקום נקרא הפלא השמיני. עבורנו כמבוגרים החוויה כמובן מעניינת וייחודית ובעיקר מרשימה מאוד במיוחד ההבנה שמדובר בכ-50 ק"מ של מקדשים עצומים שנבנו לפני כ-1000 שנים באמצעים הפשוטים ביותר.
בדרך חזרה ממקדשי אנגור שנסגרים בשעה: 18:00 ירדנו בשוק הישן (OLD MARKET) של סיאם ריפ לאכול. מצאנו בית קפה חמוד עם בעלת מקום מסבירת פנים שספרה לנו שהיא תערובת של אבא סיני ואמא צרפתיה, משהו מעניין. שם אכלנו ארוחה נפלאה וטעימה ועל מנת לא לקחת סכונים מיותרים חזרנו בטוקטוק למלון שלנו שממוקם די קרוב לשוק (10 דקות הליכה). עם הנהג שלנו קבענו להיפגש בשעה: 7:00 בבוקר על מנת לנצל את השעות הפחות חמות לטייל ולסייר במקדשים.
קמנו מוקדם ויצאנו לדרך, קנינו בגטים כדי לאכול משהו קל והגענו לכניסה לאנגור. החלטנו להתחיל ממקדש שנקרא: BAYON המפורסם בדמויות הבודהה המופיעות על המגדלים. זו הדמות האהובה ביותר על כולנו- אל החמלה שנקרא: הוואלקטישרה. מאוד התרשמנו מהפיסול המקסים, מגודל הדמויות וגם משימורן לאורך כ-800 שנה. סיירנו כשעה במקדש, טפסנו, ירדנו ועלינו על המגדלים השונים ושוב נהננו מן המבוך של החדרים והמסדרונות. ראינו גם את מרפסת הפילים היפה והגדולה עליה נערכו טקסים בימים ההם.
לאחר מכן לקח אותנו נהגנו למקדש TA PROHM המפורסם, מקדש שנשמר כפי שמצאו אותו בעת גילוי מקדשי אנגור ע"י הצרפתים בסוף המאה ה-19. בעינינו זה היה מקדש היפה ביותר, מקדש שמזכיר את ספור היפהפיה הנרדמת. מה קורה כשמבנה מפואר אותו תחזקו בימיו הטובים 80000 איש, חוזר חזרה לידיו של הטבע! העצים ושורשיהם משתלבים באופן מדהים בקירות ובחומות המקדש, עצים גבוהים ויפהפיים מקיפים מכל עבר את המקום ונראה שהטבע חי בשלום עם האדם ויצירתו, מייפה את היצירה לשלמות מדהימה ויופי יוצא דופן.
בסביבות השעה 13:00 בצהריים הגענו להחלטה שזהו זה עבורנו. התפעלנו, נהנינו ואהבנו אבל השילוב של החום והלחות גרם לנו לחזור למלוננו לארוחה ומנוחה. עוד כשהיינו בבנגקוק אילת ושחר חברינו נתנו לנו שם של מסעדה בבעלות חברם הישראלי ערן וציידו אותנו בשמה ובמספר הטלפון של ערן והמליצו שניפגש. שמחנו מאוד על ההזדמנות להכיר בחור ישראלי שחי כאן בקמבודיה את חייו- בהחלט לא דבר שגרתי. התקשרנו לערן שהסביר לנו היכן המסעדה שלו ממוקמת והזמין אותנו בלבביות להגיע ולשמחתנו הסתבר שהמסעדה שלו נמצאת פחות מ-5 דקות הליכה מהגסטהאוס שלנו.
חזרה לפנום פן
החלטנו שאת ארוחת הצהריים אחרי המקדשים נאכל אצלו במסעדה. אמנם ערן לא היה במקום אבל צוות המסעדה האדיב והנעים הגיש ושרת אותנו בנעימות וחמימות. מסעדת ה-SINGING TREE שנפתחה רק בדצמבר השנה מיוחדת באוירה הנעימה והנינוחה שלה, החצר עם המדשאה הירוקה והמקסימה ופעילותה לקידום איכות הסביבה ואיכות חיי התושבים בקמבודיה. המסעדה אופה את לחמיה הטובים ואנחנו נהננו מאוד מהפוקצ`ה עם גבינת פטה וזיתים, פוקצ`ה עם מוצרלה ומרק גזר מצוין ועשיר.
ביום המחרת חזרנו לבקר ב-SINGING TREE הפעם בתאום עם ערן ופגשנו בחור מקסים וגם את זוגתו - בחורה קמבודית יפהפיה ומקסימה! באנו לביקור קצר והתגלגלנו ארבעתנו לשיחה ארוכה על החיים בקמבודיה, על ישראל, על גידול ילדים, לידות והריונות. ואני, אשתו של ערן נמצאת בהריון מעט יותר מתקדם משלי , הריון ראשון ומרגש. הילדים מאוד נהנו לשחק במרחבי הדשא הירוק ואנחנו נהנינו מחברה נעימה ועוגיות מצוינות תוצרת בית.
לסיום פגישתנו החלפנו אימיילים ואני וערן ציידו אותנו בלחמניות מצוינות תוצרת בית לנסיעתנו מחר חזרה לפנום פן. שוב ראינו כיצד מפגש אנושי מיוחד גורם לנו להנאה הגדולה ביותר בטיול ושמחנו על ההזדמנות הנפלאה שנפלה בחלקנו.
למחרת בבוקר יצאנו חזרה לפנום פן לארגן ויזה לויאטנם בכוונה לצאת ביום שלישי לסייגון! לפנום פן חזרנו והפעם בחרנו לגור בלייק סייד. אחרי נסיעת אוטובוס ארוכה ומעייפת דרך מישוריה הכפריים של קמבודיה הגענו לתחנה המרכזית של פנום פן ולאחר שעטו עלינו כל נהגי הטוקטוק בחרנו אחד ותמורת דולר אחד נסענו ללייק סייד. בלייק סייד מצאנו חדר עם מזגן (ממש הכרחי מזגן במזג האויר החם כאן) עם מזרון זוגי נוסף לילדים ב-8 דולר ללילה.
החדר אמנם לא היה משהו (במיוחד לא העכביש המפלצתי שרצה להתקלח איתי ורססתי אותו בחצי מיכל ריסוס עד שהוא נפח את נשמתו או טבע לא ברור מה קרה קודם) אבל הגסטהאוס עצמו ממוקם על "אגם" עם דק ארוך, מסעדה נחמדה, שולחן ביליארד (שהילדים "מתים" עליו), וטלוויזיה עם DVD שמיד קנתה את הילדים והאמת שגם אותנו.
הנחנו את הדברים וישבנו לאכול באחת המסעדות החביבות ברחוב. בשלב ההמתנה לאוכל אני יצאתי לטפל בנושא הויזה לויאטנם. לאחר ברור במספר משרדי נסיעות הסתבר ששינו בויאטנם את הכללים לגבי הויזה ועכשיו מקמבודיה ניתן להשיג מהיום למחר ויזה ל-20 יום בלבד תמורת 30 דולר לאדם. לויזה ל-30 יום יש להמתין 4 ימי עסקים מה שלא היתה לנו כל כוונה לעשות.
מכיוון שלא מצאנו משרד שיכול היה לתת לנו אופציה אחרת ומיכוון שבין כך תכננו להאריך את הויזה בויאטנם ל-30 יום נוספים הלכנו על האופציה הזו ואת הויזה נאסוף למחרת. חשוב להבין שכפי הנראה ממשלת ויאטנם משנה השכם והערב את התנאים ומחיר הויזה ולכן חייבים לברר כל פעם מחדש מהם התנאים החדשים.
בלייק סייד קנינו כמה סרטי DVD חדשים- צלילי המוסיקה, מרי פופינס ועוד כמה ונהנינו מהגסטהאוס שלנו על מסעדתו הטובה והזולה באופן יחסי, ה-DVD , שולחן הביליארד והמיקום הנוח. כרטיס אוטובוס לסייגון קנינו באחד ממשרדי הנסיעות הרבים הפזורים ברחוב הראשי. שלמנו 4 דולר לכרטיס ונסענו עם חברת KING G.H. היה בהחלט נוח ויצא עמנו מלווה מטעם החברה שעדכן אותנו בפרטי מעבר הגבול והיה חביב ונעים.
לקראת הצהריים עצרנו בגבול לארוחה קלה ומשם עברנו רגלית את הגבול לויאטנם. בצד השני לאחר בקורת הדרכונים חיכה לנו אוטובוס של חברת TNK שהביא אותנו בנוחות ועם הדרכה של מדריך מקומי נחמד עם אנגלית טובה למרכז סייגון- רחוב התיירים -PHAM NGO LAO .
נקודה קטנה וחשובה במעבר הגבול בצד הויטנאמי - בכניסה למבנה הממוזג של מעבר הגבול מיד הציעו לנו עובדי המקום טפסים לכניסה לויאטנם ובהתנדבות החלו למלא אותם עבורנו. שמחנו על הענין אך אחרי מספר דקות הסתבר שהם מבקשים דולר על כל טופס ממולא, מיד שלפנו את הטפסים והדרכונים מידיהם והמשכנו למלא לבד - שימו לב - THERE IS NO FREE LUNCH .
