נחיתה בתאילנד
כבר בטיסה קיבלנו רמז למערביות שצפויה לנו: מטוס חדיש, פינוקים מהרגע הראשון ועד נחיתה, עמידה בזמנים. טסנו ב-tai, אל תטוסו אל נפאל וממנה בחברה הנפאלית, רבים מידי הסיפורים על עיכובים וביטולים בטיסות. ביציאה משדה התעופה במונית עוד חידוש למשפחה: 90 קמ"ש, כבר ארבעה חודשים לא נסענו ברכב מעל חמישים קמ"ש. ככה זה בהודו ונפאל כשלפרות יש זכות קדימה והן עושות בזכות שימוש תדיר...דוהרים לתוככי העיר ממרומי כביש אגרה, שלטי חוצות ענקיים, אפילו הריקשות של הודו מתגלות כאן כטוקטוקים נוצצים ומרווחים. ריקשות אופניים כבר נעלמו תחת מכבשי הקידמה והקצב המסחרר.
ביציאה מהמונית חיכה לנו סבא טדי שהגיע במיוחד כמה ימים קודם, כולו זורח לראות את הנכדים. הוא מיד הודיע לנו שאנחנו עושים הפסקה במוצ`ילריות ולקח אותנו למלון סמוך לזה שהתכוונו ללון בו, יש בו בריכה (יש! אמרו הילדים) ואווירה כללית של מלון טוב באילת, הסבא גם הודיע שהוא משלם - הסכמנו בלית ברירה.
רגע אחרי פגשנו את עופרי ועידו שטיילו איתנו קצת ברג`סטאן ויום למחרת את בניו ושגב, גם אותם פגשנו לאורך הדרך בהודו - איזה עולם קטן. תאילנד נמצאת שעתיים "מזרחה" מנפאל משמע, בחצות הרגשנו שעדיין עשר בערב. כך במשך מספר ימים סחבנו את ה"ג`ט-לג" הקטן הזה ובילינו ברחובות עד השעות הקטנות. הסיבה האמיתי נעוצה בעובדה שבנגקוק היא באמת עיר ללא הפסקה. הרחובות מלאים דוכני מוצרים ואוכל, בירה לתיירים ולמקומיים בכל שעה של היום, התמסרנו בקלות לזמינות של אננס ואבטיח מקולפים וחתוכים מוגשים בשקית עם קיסם גדול, נשאר רק להכניס לפה וללעוס, באמת עבודה קשה... כל שקית כזו עולה 10 באט - שקל.
בימים עשינו שימוש במפת העיר הצבעונית המחולקת חינם ויצאנו לתור את האטרקציות השונות. יצאנו מהמלון שהיה ממוקם בקרבת ה"קו-ווסאן" איזור המטיילים והגענו ברגל, בסירה או בטוק-טוק. ביום הראשון פשוט עברנו את הכביש לכיוון הנהר ועלינו על "סירת אוטובוס". הכיוון - על פי הסירה הראשונה שהגיעה. עוד לא הספקנו לעלות וכבר נשמעה שריקת נער הירכתיים, רגל אחת עוד במזח, הוא כבר מסמן לנהג/קברניט שאפשר להמשיך. המומים מהאינטנסיביות על הרציף התישבנו בשלום יחד עם כל המקומיים, דיילת עוברת ואוספת את מחיר הנסיעה, נרגענו. מהנהר נראית בנגקוק על כל גווניה: סירות משא ונוסעים, קטנות וגדולות, מקדשים, בתי מגורים על המים וגורדי שחקים.
הכל יחדיו בבליל של עתיק וחדש או ליתר דיוק עתיק וחדיש. ירדנו בתחנה מספר 23. פשוט ראינו מקדש מרשים וירדנו. בכניסה מכרו דגים. שאלנו למה וקיבלנו תשובה. לא דבר מובן מאליו בתאילנד. האנגלית נדירה ואלו שמדברים אותה מבטאים "ל" במקום "ר" ומוסיפים את הניגון המתמרח האופיני לתאילנדית, בלתי מובן בעליל. לענינינו, הדגים הפעם לא למאכל אלא להחזרה לנהר, סגולה למזל טוב...הצטרפנו דווקא למאמינים אחרים שנערו לרגלי הבודהה כוסית עם עפרונות ממוספרים. על פי מספר העיפרון שנופל ראשון מהכוסית קראנו במזל הצפוי לנו, לכרמל יצא פעמיים שצפויה לו בת, נחכה ונראה...
לתחילת הכתבה
בילוי בעיר
ארמון המלך ומקדש (ואט) פרה קוו היו הבאים לביקור למחרת. פיתוחי זהב מרשימים בכל מבנה, צבעוניות זועקת, מרשים. רותי מצלמת דוגמאות עבור תלמידי מגמת העיצוב שלה, ר"ז עבור המשפחה והכתבה וסבא טדי כי בדיגיטלית אפשר בלי הגבלה אז איך אפשר שלא? ואט-פו עם הבודהה הענק השוכב הוא התחנה הבאה. על המפה זה נראה קרוב, אנו העדפנו לשלם פרוטות לנהג טוקטוק (הגדולים על המושב, הקטנים על הריצפה...) ולהגיע תוך דקותיים עד לפתח המקדש.
אי אפשר לתאר את התחושה ליד הענק המוזהב הדומם שנראה כאילו בעוד רגע יסיים את מנוחת הצהריים ויקום עלינו כעוג. במתחם ניתן לקבל מסאג` תאילנדי. משפחת שפירא בשנת אלפיים נהנתה משרות חינם מחניכים בהכשרה, לא עוד... התפנקנו במקום אחר.
יום אחד יצאנו מהעיר במונית מרחק שעה נסיעה לשוק הצף "דאמנאן סאדואק". השוק תיירותי ולא באמת משמש את הסוחרים המקומיים אך האווירה נשארה ואיתה צפיפות הסירות. הוצאתם אצבעות מדופן הסירה ושוב לא תוכלו לבקש חמש כוסות בירה ביד אחת!...נהננו. לכם נמליץ לקום מוקדם ולהגיע לשוק בבנגקוק עצמה - כך תחסכו את מחיר הנסיעה בזמן וכסף.
ביום אחר עלינו שוב על "סירת האוטובוס" והפעם עד לתחנה האחרונה, "נונתאבורי". משם לקחנו "taxi-boat" לאי (קו) "קו-קט", אי הקדרים הבורמזים. בתעתיק לאנגלית קיימת עוד אות, לא הובנו כשעשינו בה שימוש. סירת המונית הנקראית גם "long tail" על שום המדחף המצוי מספר מטרים מאחורי הסירה שטה במהירות מסחררת ובקולניות לא פחותה. חוטם הסירה בשמיים ונשאר רק להתבונן לצדדים ולהנות לפרקים מהנוף המבצבץ בינות למתזי המים. רק רצינו להגיע...האי עצמו קטן ונעים. ניתן לשוטט ברחוב צר ומעגלי בין מסעדות וחנויות לממכר...כדים. עצרנו בבית מלאכה קטן, המרחק מגוש חימר לכד מסוגנן אינו גדול מחמישים שניות...
הילדים רצו להגיע לקניונים המפוארים עליהם שמעו. הפעם בחרנו להגיע...שוב בדרך המים, בתעלת קלונג-סאן. הטרחנו עצמנו עד לתחנה חבויה מתחת לגשר למרגלות גבעת "מקדש השחר" ועלינו על סירה צרה ומהירה מדי לכל הדעות. הכרטיסנים עומדים בחוץ חבושי קסדה. על שום מה? על שום הגשרים הקטנים והנמוכים אשר יקרו בדרך, באחד מהם אפילו מנמיכים את תקרת הסירה וכולם נדרשו להתכופף, לא התווכחנו...
ירדנו למרגלות "סיאם סנטר" וה-"mbk". הרגע ירדנו מסירת עץ וכבר העיניים צריכות להתרגל לתנועה סואנת במספר קומות. כביש למטה, כביש למעלה ומעל כולם ה-sky-train. כמונו התאילנדים נזכרו מאוחר כי נדרש אמצעי הסעת המונים ובמקום לחפור בחרו להעביר את הקווים בינות לבנינים מעל לכל שאון העיר. בעומדך קטן מול מפלצתיות הבטון שמאפשרת את כל זה אינך יכול שלא לחשוב על אחד מאותם סרטים עתידניים ולצבוט את עצמך.
ה"סיאם סנטר" התגלה כקניון יוקרתי וה"mbk" כעמוס דוכנים זולים. פגשנו עודף היצע למי שבעצם לא ירכשו דבר אלא כעבור חצי שנה בדרכם ארצה. ברחנו די מהר. בחוץ פגשנו משהו שהזכיר פסטיבלי אוכל בארץ. להקה מקומית מנגנת מעל במה, המון שולחנות, המון בירה ודוכני אוכל סביב סביב. התישבנו.
בערבים על פי רוב מצאנו עצמנו מתישהו ברחוב ה-"קו-ווסאן". בלילה אסורה בו תנועת כלי רכב והוא מהווה מדרחוב גדול מלא תיירים ורוכלים. לא צפוף, צבעוני ונעים להתהלך בו. ביד אחת מחזיקים דבר אוכל שהרגע רכשת: שיפוד בשר, תירס, פרי, מאפה מתוק וביד השניה אתה ממשמש חולצות, משקפיים, תיקים, כל דבר שנפשך חפצה בו. נמרוד ודניאל עשו שם צמות (נמרוד מדגיש כי הצמות שלו בסטייל של הכדורגלן בקהאם) שאר התיירים מעדיפים להרוס את השיער ולקבל "ראסטות". בעזרת מסרגה קטנה תקבלו קשרים בשיער ו"לוק" שאף אימא פולניה לא תוכל לסבול...
את בית חב"ד גילינו בערב שישי. הגענו מעט אחרי התפילה והצטרפנו לארוחה באולם גדול ומפואר, כמות הישראלים הצעירים והפחות צעירים שפוקדים את העיר גדולה והבית דומה יותר לבית אורעים מפואר. בקומה הראשונה מסעדה יום יומית, בשניה משרדים, בית כנסת ואינטרנט ובשלישית, אולם ארועים אמיתי בו ניתן להאכיל בו זמנית את מאות המגיעים בערבי שישי ושבת. הוזמנו לבית הרב לאחר הארוחה...לעוד ארוחה. הפעם בפורום מצומצם.
כרמל שיחק עם ילדי הרב וילהלם ואנחנו שמענו והשמענו סיפורים על פי תור. כרמל לא ויתר על ביקור יומי במקום כשהוא מתרוצץ במסדרונות ומחפש לשחק עם פיני הנחמד, ילד חב"דניק בין עשרים ומשהו עם חיוך מקסים וסבלנות אין קץ. בית גדול אבל בכל זאת בית לכל הישראלים שנמצאים בשלב כזה או אחר של הטיול במזרח. גם שם מצאנו חברותא של חילוני ודתי, הלוואי גם בארץ. למודאגים - יש שמירה בכניסה.
נזכרנו שסבאים יודעים לעשות ביביסיטר ויצאנו לבלות עם הגדולים. בסיאם יש בית קולנוע גדול, פשוט תגיעו ותבחרו ללכת לאחד הסרטים. ויתרנו על חוויה מעולם אחר בו הנך משלם חמש מאות באט ומתיישב בכורסה מפנקת/רוטטת כשדיילת מביאה אליך מיני מאכלים ונכנסנו לבית קולנוע "רגיל", גם שם המלצר הגיע אחרינו עם המשקאות והפופקורן. הסאונד היה מדהים וכנ"ל המושבים. רק לפני כחודש התלהבנו מקולנוע גדול בגי`פור שבהודו, איזה הבדל...
באותו מתחם ב"world trade center" הסמוך בקומה השמינית ניתן להחליק על הקרח, החלקנו. המשטח מאוד מקצועי ומהנה.באחד הערבים התהלכנו בשוק הפרחים. הוא אינו מופיע על המפות על כן ביקשנו מפקידת הקבלה לרשום לנו את שמו על גבי פתק. זוהי המלצה תקפה לגבי כל מקום אליו תרצו להגיע. המקומיים ואפילו נהגי המוניות/טוקטוקים אינם מומחים לאנגלית. הצבעים והפרחים עשו חשק של חתונה.
נזכרנו שאנחנו כבר נשואים עם ילדים והמשכנו ל"צ`ינה טאון". שוב המפה מטעה, חשבנו שניתן להגיע ברגל. למזלינו עלינו על טוקטוק. הוא שם אותנו במרכז הרובע, רובע סיני כמו בכל עיר אחרת בעולם. הכל בסינית, המאכלים מוגשים במרק במקום על האש ואת הפירות שראינו שם לא פגשנו אפילו בתאילנד הסמוכה...
באיזור בנגקוק אטרקציות רבות אחרות, לא היינו בכולן, איננו מתימרים להחליף את המדריכים המודפסים, קיראו ונסו בעצמכם. לרובע "פטפונג" (יש קשר ל"פינג-פונג"?...) נגיע בלי הילדים....
לתחילת הכתבה
טיפים שימושיים
פרטים פרטים פרטים:
לינה -
שהינו במלון "new siam II", 920 באט לחדר לשלושה, 650 לזוג. המיטות "קינג-קויל"כאלה שניתן להוריד בהם את המזרון העליון ולישון גם על התחתון. כך ישנו כולנו בנוח. בריכה נקיה שימשה אותנו כל יום לפני שנת הצהריים של כרמל. המלון בסמטה שקטה מרחק דקותיים מה-"קו-ווסאן", להיות עם ולהרגיש בלי...
66-2-2822795/6290101
50 Tronk Ronk Mhai, Phra-A-Thit RD, Chanasongkram, Bangkok
www.newsiam.net
אם אתם צעירים ועניים יותר תוכלו ללון ב"sawasdee inn" הסמוך, אין בו בריכה אבל גם שם תהנו משלוות הסימטה שליד המקדש הקטן שבמקום. 450 באט לחדר זוגי ממוזג.
662-6290079
[email protected]
(הפרטים ניתנו בכדי שתוכלו ליצור קשר מראש, באיזור עוד מלונות אחרים, הגיעו וביחרו על פי טעמכם)
סוכנויות תיור- לישראלים מספר סוכנויות "בעברית": "הקשר הישראלי", "זולה", "הבית הירוק". כרטיסי טיסה קנינו דווקא בסוכנות אחרת, ניתן כאן את כתובת האינטרנט כי התחלנו את הקשר איתם באינטרנט עוד מנפאל, כך שריינו לנו מוקדם מקומות בטיסות בעונה חמה, עונת הסילבסטר. [email protected]
לאוטובוסים, דילים בתאילנד ושמירת חפצים בחרנו באחת הסוכנויות הישראליות, נסו בעצמכם.
מים- המשכנו לשתות מים מינראלים אך הפסקנו עם איסור הקרח. הקרח מיוצר בתאילנד ממים מזוקקים ובשעת כתיבת שורות אלו כולנו בריאים. בחום של בנגקוק ותאילנד בכלל אי אפשר שלא לשתות משקאות מצוננים.
אוכל- אכלנו בעיקר ברחוב, נראה נקי, תחלופה גבוהה, בינתיים הכל בסדר...
מה הלאה- צפון תאילנד. מזרחה ודרומה בלאוס. חזרה לתאילנד למנוחה באיים.
שוב ממטבחו של נמרוד
מזועזע ממברשות שיניים "רכות" שרכשנו - "גם אני יכול לשים אבן על מקל ולקרוא לזה מברשת שיניים..."
תודות
לסבא טדי שבא במיוחד מגרמניה לתת לנו תחושה של בית ומשפחה גדולה, לורד והילדים שתירגמו לנו נסיון של שליחות בת כמה שנים לסיכום יעיל לבילוי שבוע בבנגקוק.
לרב וילהלם, אישתו ושאר הבחורים על הכנסת האורחים בבית חב"ד, לכרמל היה זה בית שני ולעופרי ועידו שלימדו אותנו את הדברים הקטנים והחשובים כמו להגיד "cannot" כדי להשמע ותיק ומנוסה בשעת מיקוח...
לתחילת הכתבה
