נחיתה ישר לקוואסן
גל: 4:00 אחה"צ, יום חמישי ה-17.11. 6 שעות לפני הטיסה. התיקים כבר ארוזים, כל הבית באפסון והכיסויי תיקים שקנינו לא מתאימים. אנחנו בהיסטריה מהולה בעצבים. נכנסים למכונית של אמא ודוהרים לחנות המטיילים הקרובה לאיזור מגורינו. תוך שעה וקצת, ואחרי שכמעט בכיתי למוכר בחנות, אנחנו שוב בבית, עם כיסויי תיקים הולמים. זהו. אנחנו מוכנים לתזוזה.
ערן: כשמשבר התיקים מאחורינו ויש עוד שעה וחצי לפני היציאה מהבית, לא נשאר מה לעשות חוץ מלהמתין. אני מתחיל לפתח חרדה קלה. מה לעזאזל אנחנו עושים?! אבל הזמן עובר ואנחנו נדחסים למכונית - 4 מבוגרים + 2 תיקים גדולים (מדי) + 2 תיקי יום קטנים. נתב"ג מאיר לנו פנים, ואנחנו עוברים את כל הבדיקות (+שיחה מרתקת עם הבודק הבטחוני) במהירות שיא. פרידה מרגשת מההורים והחברים, ושוב, המתנה.
גל: האמת היא שאני שונאת טיסות. לא שאני מפחדת אלא פשוט שונאת - את ההמתנה, את הכסאות הצרים, את האוכל התפל ואת השעמום. בחרנו לטוס עם חברת "רויאל ג`ורדניאן" לבנגקוק. כיוון אחד. זה הזמן להפיג את השמועה - אין שום בעיה לטוס עם כרטיס לכיוון אחד לתאילנד. לא ביציאה מהארץ ולא בכניסה לתאילנד. בגדול הטיסה עברה בסדר. הכיסאות היו נוחים (למדי), האוכל היה סביר (יחסית) וההמתנה בעמאן היתה קצרצרה. הבודקת הבטחונית הירדנית מאוד התפעלה מהעגיל בגבה שלי והתעקשה שאני אוכיח לה שאין לי כלום בתוך הנעליים...
ערן: אני לעומת זאת זכיתי למשמוש מקיף מבודק ירדני מסוקס.
גל: נחתנו בבנגקוק ב-14:30 (שעון מקומי) של ה-18.11. עברנו במהרה את ביקורת הדרכונים (קיבלנו בלי שום בעיה ויזה לחודש חינם), והתרמילים נחתו איתנו בשלום בתאילנד.
ערן: אחרי התאפסות קלה, יצאנו מהטרמינל אל עבר האוטובוס לקוואסן (Khao San Rd). בחוץ חיכו לנו החום והלחות של בנגקוק. כל כך לח שקשה לנשום, וכל כך חם שהתחלנו לנטוף תוך שניות. האוטובוס היה בחירה מוצלחת. גם זול (100 באט לאדם), גם ממוזג (תודה לאל!) וגם התחנה האחרונה שלו היא בקוואסן, כך שאי אפשר לטעות.
גל: ירדנו מהאוטובוס עמוסי תיקים, והתחלנו לצעוד. תוך שלושה צעדים התחיל טפטוף קל. שלושה צעדים נוספים, והטפטוף נהפך למבול סוער. מצאנו מחסה וחיכינו עד יעבור זעם. בינתיים הספקנו לשלוח מיילים מרגיעים הביתה ששרדנו את הטיסה. הזעם לא עבר כל כך מהר, ולכן אני יצאתי בגשם לחפש לנו מקום לישון, והשארתי את ערן להיות שומר התיקים. כיוון שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בתאילנד בכלל ובבנגקוק בפרט, די בקלות מצאתי גסט-האוס לטעמנו (לטעמי).
בחרנו לגור ב-Siam Oriental Inn שנמצא ממש במרכז הרחוב הראשי. זהו גסט-האוס גדול בעל 5 קומות, עם מבחר רב של חדרים ומחירים. החדר שלנו היה חדר זוגי, עם מזגן ומאוורר, שירותים ומקלחת קרה בלבד (מי צריך מים חמים בחום הזה?) ועלה 460 באט ללילה.
ערן: הגענו לחדר, פרקנו את התיקים, ונפלנו שדודים על המיטה. אחרי בערך 15 שעות שינה קמנו מלאי אנרגיה (יחסית), מוכנים למשימה הבאה שלנו- מציאת כרטיסי טיסה לפסיפיק. מהר מאוד התברר לנו שבשביל כרטיסי טיסה, צריך לתפוס את חברות התעופה ואת זה אי אפשר לעשות בסופ"ש (שבת - ראשון). ככה שאנחנו "תקועים" בבנגקוק לפחות עד יום שני. האמת היא שאת הסופ"ש העברנו בבטלה גמורה - קריאת ספרים, שיטוט באינטרנט, סיבובים ברחוב וטעימת מאכלי רחוב פד-תאי (= נודלס עם ירקות), בננה לוטי (= מעין פנקייק/מלאווח עם בננה וסירופ שוקולד), שיפודי בשר ועוף וכו'.
גל: קצת על הקוואסן - לאחרונה קראתי בפורומים שהקוואסן "ירד מגדולתו", ונחשב על-ידי רבים מהישראלים כמקום שכדאי ורצוי להדיר ממנו רגליים. אני חייבת לצאת לטובת הרחוב הותיק הזה. אין מה לומר, מלונות יוקרה לא תמצאו בו, וגם לא מסעדות מפוארות, אבל זה רחוב מאוד צבעוני, שנשמעות בו כל שפות העולם, עם מבחר עצום של גסט-האוסים ברמות שונות ומחירים שונים, אוכל רחוב מעולה, המון מסעדות קטנות ופשוטות שמציעות מבחר רחב של מנות ודי בזול, המון סוכנויות נסיעות, אינטרנט, וכל מה שרק תרצו לקנות.
לטעמי זה רחוב מאוד נוח לתרמילאים בנפשם, שמחפשים את הבלגאן ואי הסדר, ושרוצים שכל השירותים להם יזדקקו במשך היום יהיו נגישים וקרובים. יש לזכור שלמרות שיש המון מה לראות ולעשות בבנגקוק, להרבה מן המטיילים בנגקוק היא "תחנת מעבר" בלבד - לצפון/דרום תאילנד או לארצות שונות באיזור. ולכן, כשכל השירותים זמינים כל כך, זה בהחלט מקל על החיים ועל ההתמצאות.
ערן: ובכן, יום שני המיוחל הגיע, ומזג האוויר השתפר פלאים ונהיה נעים בבנגקוק (כן, נעים! אפילו די קריר בערבים). חדורי אופטימיות חזרנו אל סוכנות הנסיעות. המסלול שרצינו כלל רק 3 טיסות: בנגקוק-כרייסצ`רץ` (נ"ז), אוקלנד (נ"ז)-מלבורן (אוס`), וסידני (אוס`)-בנגקוק. כל זה פתוח לשנה ועם אפשרות לשנות את תאריכי הטיסות. במהרה הסתבר לנו שהמשימה הרבה יותר מסובכת ממה שהיא נשמעת.
הגענו לסוכנות הראשונה, הסברנו לסוכנת החביבה את המסלול וחיכינו לתשובה. כעבור חצי שעה (בערך) של טלפונים היא חזרה אלינו עם תשובה שלילית - "אין כזה דבר, בלתי אפשרי". הכי קרוב שהיא הצליחה למצוא זה את המסלול הנ"ל, אבל פתוח לשלושה חודשים בלבד.
מופתעים ומאוכזבים עברנו לסוכנות מספר 2 - Siam Travel Center (בתוך מלון Siam Oriental). שוב הריטואל חזר - אנחנו מסבירים, והסוכן בטלפון דקות ארוכות. ושוב, תשובה שלילית - "אולי תטוסו לנ"ז ותחזרו לתאילנד?" הוא שאל. סרבנו. אבל אז, רגע לפני יאוש טוטאלי, שאלנו אותו אם הוא בדק בחברות תעופה אחרות חוץ מ"תאי אייר". שוב שיחת טלפון ארוכה, הפעם ל"קוואנטס", והנס קרה! יש כרטיסים!! אמנם הטיסה לנ"ז עוברת דרך סידני, אבל אין תלונות. העיקר שנוכל להמשיך במסע (כל המסלול הנ"ל עלה סה"כ 1100$ אמריקאי לאדם).
לתחילת הכתבה
סיור בארמון המלך
גל: אחרי שבידינו כרטיסי הטיסה ליום שישי, אבן נגולה מליבי. כבר הייתי בטוחה שנאלץ לשנות את המסלול. לשימחתי, יעילות התאילנדים הוכיחה את עצמה לבסוף. עקב כך, החלטנו שהגיע הזמן שנפסיק לשרוץ בקוואסן ונצא לתור קצת את בנגקוק, ממש כמו תיירים "אמיתיים". ולכן, התחלנו באחד מהאתרים התיירותיים ביותר בעיר, אם לא המתוייר ביותר - ארמון המלך (The Grand Palace).
ערן: מתחם הארמון הוקם ב-1782 על ידי המלך ראמה הראשון, והוא כולל חוץ ממגורי משפחת המלוכה, מספר מוסדות ממשלתיים ואת מקדש "בודהה האמרלד" (Temple of the Emerald Buddha) המפורסם.
גל: הארמון נמצא במרחק הליכה של 10 דקות מהקוואסן, הכניסה עולה 250 באט, וכוללת בתוכה גם כניסה לעוד מתחם מבנים (יפורט בהמשך). יש להגיע בלבוש צנוע יחסית (מכנסיים/חצאית ארוכים, חולצה עם שרוולים). המקום עמוס בתיירים עצמאיים ובקבוצות מאורגנות, ואפשר לשכור את שירותיו של מדריך מקומי או אוזניות עם הסברים (200 באט). הארמון פתוח כל יום מ-8:30 ועד 16:30, והוא בהחלט שווה ביקור.
ערן: המתחם הראשון שמגיעים אליו כשנכנסים לארמון הוא מתחם המקדשים, והבניין הבולט בו הוא כמובן המקדש ל"בודהה האמרלד". בניגוד גמור לגודל של הבניין, הבודהה (שעשוי בכלל מאבן ירקן) הוא פסל קטנטן שאפשר להשקיף עליו רק מרחוק. עשרות צליינים בודהיסטים מגיעים למקום להניח מנחות לבודהה, ואפשר לבלות דקות ארוכות בהתבוננות במנהגים השונים והמשונים של העולים לרגל.
חוץ מהמקדש, המתחם מכיל עוד מספר מבנים בעלי משמעות דתית, שכולם גדולים, מקושטים להפליא, ובעיקר מוזהבים. ממתחם המקדשים, ממשיכים אל סידרה של מבנים שכולם שימשו את משפחת המלוכה בצורה זו או אחרת (כס המלוכה, אולמות קבלת הפנים וכו`). כמובן שכשאנחנו ביקרנו חלק מהמבנים היו בשיפוצים, אבל מאלו שכן יכלנו להיכנס ולהתרשם מהם יש רק מסקנה אחת - טוב להיות מלך.
גל: כמו שציינתי קודם, כרטיס הכניסה לארמון המלך כולל בתוכו כניסה לעוד שלושה מבנים למשך 7 ימים. כל המבנים נמצאים באותו מתחם שנקרא Vimanmek. המתחם נמצא 4 ק"מ צפונית לקוואסן, צמוד לבית הפרלמנט, ומונית מהקוואסן צריכה לעלות 50-60 באט לכיוון אחד. מכיוון שכבר הייתה ברשותנו כניסה חופשית, החלטנו לבדוק על מה מדובר. המבנה הראשון שבו ביקרנו נקרא Vimanmek Mension Museum, שמתהדר בתואר הבומבסטי "אחוזת עץ הטיק המוזהב הגדולה בעולם" (כניסה ללא הכרטיס מארמון המלך עולה 100 באט).
האחוזה שנבנתה ב-1901, מכילה חדרים רבים המאכסנים ריהוט וחפצים שהיו בשימוש בית המלוכה בתקופתו של המלך ראמה החמישי (למרות שהתגוררו בו בפועל רק במשך 5 שנים), שהוא הסבא של המלך הנוכחי. אי אפשר להסתובב במוזיאון עצמאית, ולכן בכל חצי שעה (בין השעות 9:30-15:15) יוצא סיור מודרך (כלול במחיר הכרטיס) על ידי מדריך/ה תאילנדים דוברי אנגלית במבטא מובן למחצה. הסיור אורך בערך 40 דקות, ולמרות קשיי השפה הוא היה מהנה למדי.
ערן: בכלל, המתחם כולו מוקף בגנים ענקיים ומטופחים, ומכיל המון מבנים קטנים שפעם שמשו מגורים לבני המלוכה, והיום יש בהם מוזיאונים שונים ומשונים. חוץ מהמוזיאונים המתחם מכיל שני אולמות קבלת פנים מלכותיים - Abhisek Dusit Throne Hall, שבנוי גם הוא מעץ טיק (לא נכנסנו), ו-Ananta Samakhom Throne Hall, שבנוי כולו משיש איטלקי (הכניסה אליו ללא כרטיס מארמון המלך עולה 50 באט).
הבניין שבנוי ומעוצב בסגנון רנסנס איטלקי, נראה כמו הכלאה של הקפלה הסיסטינית עם תרבות המזרח הרחוק - ציורי תקרה (מרשימים מאוד!), פסלים ובאופן כללי הוד והדר מלכותי. כבר ציינתי ששווה להיות מלך?
לתחילת הכתבה
הקניונים
גל: ביקור בבנגקוק לא שלם בלי ביקור בתופעת הטבע הנקראת "קניון". מי שמעולם לא שמע או ביקר בקניונים בבנגקוק, שלא יטעה לחשוב שזה קניון בסגנון קניון ערים בכפר סבא. היינו צריכים למצוא כמה אביזרים למצלמה. (סיבה מצוינת לבקר בקניון לא?). יש 2 קניונים ידועים בבנקוק- ה-MBK וה- Siam Center. שניהם נמצאים באותו המקום, אחד מול השני. קשה לפספס.
ערן: אם היה אל שמופקד על שופינג, בית המקדש שלו היה קניון ה-MBK. קומפלקס ענק, בגודל איצטדיון כדורגל, בן 7 קומות, שמכיל אינספור אפשרויות לבזבוז כסף. החל מחנויות גדולות ומהודרות (כל המותגים) ועד לדוכנים קטנים בסגנון שוק הכרמל.
גל: אל תפספסו את חווית הקולנוע באחד מהקניונים. הפעם לא הספקנו (וגם לא היה שום סרט שווה), אבל מזכרון של טיול קודם, זו בהחלט חוויה שווה!
ערן: אני במיוחד התלהבתי מקומת האוכל. אפשר לבלות שם שעות רק בלהציץ לכל הדוכנים השונים, להריח (אפשר גם לטעום) ולנסות להבין מה זה וממה זה עשוי.
גל: אוטוטו ואנחנו על המטוס שוב. תאילנד האירה לנו פנים - מזג אוויר נוח, אוכל טוב, הרבה מנוחה וקצת תרבות. מפה אנחנו ממשיכים לארץ הגשם. רק חבל ש-11 שעות טיסה מפרידות ביננו לבינה. כבר אמרתי שאני שונאת טיסות?
לתחילת הכתבה
