הטריטוריה הצפונית
עזבנו את ה end של ה Top End, (זהו כינויו של הקצה הצפוני העליון של היבשת), ועלינו על הכביש שיוליך אותנו בחציית כל אורכה של אוסטרליה עד האוקיאנוס, Stuart Highway, אשר מכונה: The Track. החלק הראשון של המסע כולל 1,500 ק"מ מדארווין בירת ה- crocodile ובקיצור: The Croc עד לסמלה של אוסטרליה: Ayers Rock, מונוליט (סלע בודד) המתנשא לגובה של 348 מטרים מעל לדיונות שסביבו ומכונה: The Rock. במהלך 1,500 הק"מ הבאים עתידים האקלים, ועקב כך הנופים והחוויות שלנו להשתנות בצורה משמעותית. הטופ אנד שייך לחגורת המונסונים, עונות השנה המוכרות לנו אינן קיימות כאן. בטופ אנד יש שתי עונות עיקריות, האחת חמה ויבשה (אפריל-ספטמבר) ושמה, כמה בלתי צפוי, The Dry, והשניה חמה ורטובה (אוקטובר-מרץ), ששמה המקורי והיצירתי הוא: The Wet. בעונה הרטובה יורדות כמויות גדולות של גשמי זעף ויש בה סופות רעמים וברקים רבות (בדארווין עצמה יש כ- 90 ימי סופות כאלה מדי שנה).
יש יתרונות לביקור בטופ אנד בעונה הרטובה: הכל ירוק, הנחלים והנהרות מלאים במים, המפלים זורמים בשצף, סופות הברקים מדהימות ואין כמעט תיירים - ועם זאת, ההגעה לאזור והניידות בו בעייתית משום שדרכי העפר הופכות להיות בלתי עבירות וחלק גדול מהכבישים מוצפים והשילוב של חום גבוה ולחות עלול להיות בלתי נסבל ... לפיכך, התקופה שנחשבת לזמן הנוח ביותר לטיול בטופ אנד היא חודשי יוני-יולי, כלומר בעונה היבשה: כל השמורות פתוחות, ברוב מקווי המים יש מים ואין תנינים ויחד עם זאת, עדיין עומדת בפנינו מכשלת העבירות: הטריטוריה הצפונית היא השוממה והפחות מאוכלסת מבין מדינות הפדרציה האוסטרלית.
על שטח שגודלו כמעט 20% מהיבשת הענקית הזאת חיים רק אחוז אחד מתוך 19 מליון בני האדם שחיים באוסטרליה, כ- 190,000 בני אדם, כשליש מהם אבוריג`ינים. את כל המרחב העצום הזה חוצים מעט מאוד כבישים סלולים, ודרכי עפר ברמת תחזוקה זו או אחרת מסומנות במפות ומהוות חלק אינטגרלי מהמערכת התחבורתית. אנו, כזכור לכם, נוהגים בקרוואן בעל הנעה רגילה (4X2), מה שאומר בהכרח שחלק גדול מהדרכים ומהמראות סגור בפנינו.
כשמסתובבים בטריטוריה הצפונית מדהים לראות את מספרם הרב של הרכבים רבי המנוע. בישראל רבים מהמחזיקים ברכב 4X4 עושים זאת לשם ה"סטייל", גם אלה המחזיקים ב 4X4 לנהיגה בשטח, עושים זאת, בד"כ במסגרת טיולים ויציאות יזומות לטבע. בטריטוריה הצפונית הטבע נמצא בחצר האחורית, ו - 4X4 אינו עניין של עשיית רושם אלא לעיתים צורך בסיסי כדי להגיע לעבודה/לקניות/לשכנים. במהלך ה wet גם הכבישים הראשיים ביותר מוצפים, ערוצי נחלים יבשים, (המכונים billabong ) הופכים לנהרות שוצפים ברוחב של עשרות מטרים. בכל מקום בו תוואי הכביש נמוך מפני הקרקע, מוצב עמוד עליו מסומן הגובה כדי שמי שנוהג בכביש ורואה, במקום כביש, קצה של עמוד שקוע במים יידע מה עומקם. סימונים של שני מטרים ויותר אינם מחזה נדיר בכבישים ולרבים מרכבי ה 4X4 בעלי מנוע הדיזל, מותקן שנורקל (שנוקרסט בלשונו של עומר) המאפשר לנהוג בתוך המים כל עוד פתח השנורקל נמצא מחוצה להם. פתחו של השנורקל נמצא בקצה החלון העליון, בערך במקום בו מקובל להדביק את האנטנה של הטלפון הנייד. אני בטוחה שחציית כביש מוצף זאת חוויה, אני רק לא בטוחה שאני רוצה לעבור את החוויה הזאת כשאני בתוך הרכב.... כך או אחרת, אנחנו בעיצומו של ה dry, אף לא כביש אחד מוצף ומתוך הפארקים הרבים בטופ אנד אנו נשתדל לבקר באלה שמציעים מקווי מים ואם אפשר גם אפשרות לשחות.
בטריטוריה הצפונית נמצאים כמה מהפארקים הלאומיים היפים ביותר באוסטרליה. במדינה כולה כ- 500 פארקים לאומיים (האם גם לכם צירוף המילים "פארק לאומי" מתקשר מיד עם השטת סירות באגם המלאכותי בפארק הלאומי ברמת גן ?!... ), כמה מהיפים שבהם נכללים ברשימת "נכסי העולם". רשימת נכסי העולם הינה רשימה שעורך אונסק"ו וכוללת: "אתרי טבע ותרבות בעלי חשיבות עולמית, אשר פגיעה בהם תהיה בבחינת נזק בלתי הפיך לכדור הארץ ולתושביו". רשימת נכסי העולם כוללת יותר מ- 400 אתרים ביניהם הטאג` מאהל בהודו, הגרנד קניון בארה"ב ומצדה בישראל..... אוסטרליה תרמה לרשימה זו 14 אתרים, שניים מהם נמצאים בשטחה של הטריטוריה הצפונית: הפארק הלאומי קקאדו ואזור סלע איירס (אולרו-קאטה-צ`וטה). כדי להכלל ברשימה די שאזור יענה אחר הקריטריונים להגדרת מקום כנכס טבע או להגדרת מקום כנכס תרבות בעלי חשיבות כלל עולמית, אך שני הפארקים הנ"ל עונים על הקריטריונים בשני התחומים.
לאור האמור לעיל, בטרם הגיענו לטריטוריה הצפונית תכננו לבקר בפארק קקאדו המצוי בסמוך לדארווין, מרחק של כ- 230 ק"מ בלבד... (בסמוך זה מושג יחסי: סיפרתי לאוסטרלי כי אני גרה במרחק של 70 ק"מ מירושלים והוא אמר: "אז אתם ממש שכנים..."), אך במהלך שהותנו בדארווין פגשנו טיילים ותיירים רבים שהיו בקאקאדו והתאכזבו. לפי הלונלי פלנט, בפארק קקאדו העצום (שטחו כמעט כשטחה של מדינת ישראל כ-ו-ל-ה !) יש תצורות נוף נהדרות, נהרות ומפלים, שפע של בעלי חיים וציורי קיר אבורג`ינים מרשימים, אבל, מי שביקר בפארק לאחרונה סיפר לנו שהמרחקים בין מוקד עניין אחד לאחר גדולים מאוד, שהדרכים, שרובן אינן סלולות, קשות מאוד למעבר רכב שאינו 4X4 , שהמפלים יבשים ושהיתה שריפה בפארק, כך שמעט הצמחייה ששרדה את ה dry, התפחמה. בקיצור: הוציאו לנו את החשק לבקר שם, החלטנו שכדי לראות ציורי קיר של אבורג`ינים לא ננהג כמה מאות ק"מ לכל כיוון, אלא נמצא ציורי קיר במקום אחר.
הפארק ליצ'פילד
אותם מבקרים שהיו בקאקאדו ולא נהנו, היו גם בפארקים נוספים בטופ אנד וכולם, ללא כל קשר בינהם, היללו פארק קטן בשם: " Lichfield National Park", עליו לא שמענו ואליו לא תכננו להגיע, אך כנראה שהמוטו של הטיול שלנו הוא שכל תוכנית היא בסיס לשינויים והחלטנו שהיעד הבא שלנו הוא פארק ליצ`פילד.
בילינו את הלילה בקמפינג של Big 4, ליד עיירה קטנה בשם Batchlelor (למרות שראינו שם הרבה משפחות ... ) ובבוקר המשכנו ונסענו לתוך הפארק. ליצ`פילד הוא פארק קטן הכולל 650 קמ"ר (כבר הזכרתי שהכל יחסי ?! ... ) ומוקדי העניין בו, הן הרטובים והן היבשים, מרוכזים. לאחר כמה ק"מ של נהיגה התחלנו לראות בצידי הדרך גושים של אבני חול, לאט לאט התרבו הגושים וגדלו והסתבר לנו שאנו נוסעים בין תילי טרמיטים, עצרנו לבחון אותם מקרוב. רק כשמתקרבים לקן ניתן לקלוט את גודלו. באיזור הזה תילי הטרמיטים היו בגובה של כ- 5 מטרים (!), לא השתהנו יותר מדי ליד הקן.... חזרנו לוויני והמשכנו לבהות במבנים שיצרו הנמלים ולא יכולנו להפרד מהם ולהמשיך בדרכנו, עדיין לא ידענו שתילי הטרמיטים ילוו אותנו עוד מאות רבות של ק"מ....
עיון בספר לימד אותנו שהקינים הללו מוסיפות משמעות אמיתית לביטוי השחוק: "עבודת נמלים". כל אחד מהתילים הללו, בגוונים שונים משחור עד אדום דרך אפור וחום וכתום וכל גווני הביניים שבדרך, הינם תוצר עבודה של מיליוני נמלים במשך עשרות שנים ! המראה ממש קסום, כמו לנסוע בתוך תערוכת פסלים! למדנו גם שהטרמיטים מספיק חכמות כדי לבנות את כל הקינים שלהן כשהחלק הרחב פונה לכיוון צפון ולכיוון דרום, כדי שהקן יקלוט מקסימום של קרני שמש - מדהים!.
(תוספת שלי, עופר: לתשומת לבכם, בחצי הכדור הדרומי, השמש זורחת אמנם במזרח ושוקעת במערב, אך בדרכה בין לבין, היא עוברת דרך הצפון ולא דרך הדרום כפי שאנחנו רגילים; בכלל לאחר חיפושים קדחתניים הסתבר לנו שאין להם כאן את כוכב הצפון אלא רק את קרוס הדרום ולפיו הם מזדהים על הצפון... אמרנו כבר שלא רק הנהיגה היא בצד ההפוך של הכביש?? ...)
בפארק ליצ`פילד יש ארבעה מפלי מים, לפי הגלויות כולם מרהיבים בעונה הרטובה, בעונה היבשה הזרימה נחלשת ואיתה פוחת הרושם הוויזואלי, אך עדיין ניתן לרחוץ בבריכות אליהן נופלים מי המפלים. בהמשך הדרך הגענו למפל הראשון Florence Fall, עצרנו ליד השלט המורה על תחילת מסלול ההליכה למפל (חצי שעה הלוך וחזור), פתחנו את דלת הרכב ומיד סגרנו אותה חזרה, האוויר בחוץ לוהט, מיד שינינו את תוכניותינו: עופר ואנוכי ציפינו עצמנו בקרם הגנה, הצטיידנו בכובע, מים ומכשיר קשר ויצאנו לבחון את המפל ולבדוק האם הבריכה מתאימה לשחיה. הילדים נשארו בוויני, עם המזגן פועל, והמשיכו לצייר את קיני הטרמיטים שראינו קודם ושעשו (גם) עליהם רושם עצום. עופר ואני הגענו לנקודת התצפית על המפל ועל הבריכה, מראה קסום: זרם מים, לבנים מרוב קצף מקפץ בין הסלעים ונשבר לתוך בריכה טבעית גדולה הטובלת בירק. צילמנו, חזרנו לרכב והנענו... , הדרך לבריכה תלולה וארוכה, חששנו להשאיר את הילדים לבדם למשך זמן ארוך מדי אך לא רצינו לגרור אותם איתנו במורד, ומה שיותר גרוע במעלה התלול שיחכה לנו בדרך חזרה...
המשכנו לנסוע ל- Wangi Falls, לפי המידע שליקטנו המפל הזה הוא המקום האידאלי בשבילנו : גם שם יש מפל הזורם לבריכה בה ניתן לשחות ובסמוך יש אתר קמפינג. ואכן, כשהגענו קיבל את פנינו רנג`ר חביב אשר כיוון אותנו למפרץ חניה בין השיחים, גבה מאיתנו 14.5 דולר אוסטרלי כדמי לינה (כ- 10 $ ארה"ב) והלך לעיסוקיו. אנחנו לבשנו בגדי ים וסוף - סוף יצאנו בדרכנו לכיוון המ-י-ם !. בדרכנו ראינו, עוד מרחוק, אנשים המנופפים לנו לשלום, בתחילה חשבנו שכולם שמחים לקראתנו, כשהתקרבנו ראינו שמה שהם עושים זה את ה Aussie wave המפורסמת: תנועת יד נמרצת באיזור הפנים שמטרתה גירוש הזבובים..., זאת משום שבאיזור הפארק, שורצים מליונים רבים של זבובים טורדניים, זבובים רגילים כאלו שגם נפוצים במקומותינו, וללא רשת מגן על הכובע כמעט ולא ניתן ללכת בחוץ. קחו זאת לתשומת לבכם לפני ההגעה לכאן.
הגענו, לפנינו מפל הנופל מגובה של כמה עשרות מטרים לתוך בריכה טבעית ויפייפיה, הבריכה מוקפת בצוק עליו גולשים המים, ובעצים גבוהים המהווים בית למושבות של עטלפים שחורים - מראה משובב נפש. מיהרנו טבול במים הקרירים, שהתגלו כעמוקים למדי, וכשראינו שהזבובים לא מציקים לנו שחינו, צללנו, השתכשכנו והסתכלנו בתוכי הלורי הרבים שבאו לשתות מהמים הנקיים ולרחוץ בהם. אמרו לנו שבבריכה חיים גם גם זוג תניני מים מתוקים ("פרשי"), הנחשבים לא מזיקים לבני אדם, אך לשמחתנו לא פגשנו בהם ולא בדקנו את מידת סובלנותם כלפי הולכים על שתיים - כמונו.
לאחר שכולנו קיבלנו "אצבעות סבתא" מרוב רביצה במים, יצאנו והלכנו, מאוד מהר, חזרה לקרוואן. היה מאוד מסובך לשאת ביד אחת את המגבת והכובע והמשקפת ובקבוק השתיה אבל לא היתה ברירה, היינו חייבים להשאיר את היד השניה פנויה, לנפנף בה כדי לסלק את המוני הזבובים שעפו עלינו. עד שהגענו לקמפינג כבר היינו מותשים ושמחנו להתרחץ, לאף אחד מאיתנו לא הפריע שבמקלחות היו רק מים קרים...
את שעות הערב בילינו בחוץ, מתחת לשמיים זרועי כוכבים, בשיחה עם הרנג`ר הנחמד שקיבל את פנינו והתגורר, יחד עם בת זוגו ששימשה כטבחית במזנון בקרוואן לידנו. למזלנו הזבובים "פחדו" מהחושך או מהאש שהדלקנו ונעלמו. הלכנו לישון מוקדם ונרדמנו לקול הדממה שהופרה רק ע"י הרוח ששרקה בין העצים והשיחים.
בבוקר חזרנו לשכשך בבריכה. עופר שחה לקצה האגם, טיפס על הסלעים ורבץ להנאתו במעין ג`קוזי טבעי החצוב במעלה ההר, אליו נשפך זרם מכובד של מים ממש חמים ונעימים. לאחר מכן, עופר הודיע לנו שראה בקצה הבריכה, ליד המפל, נחש מים ירוק ואנחנו החלטנו שזהו בדיוק הזמן המושלם להמשיך.
יצאנו משטח הפארק וחזרנו ל"טרק". נסענו עד Pine Creek, עיירה שהוקמה בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, בימי הבהלה לזהב שעברה על מרכז אוסטרליה. כיום מדובר ביישוב קטנטן שיתרונו הגדול במיקומו הנוח בהיותו 250 ק"מ מדארווין, ממש במקום לצורך הצטיידות בדלק ובמזון. הספקנו לראות את השקיעה מעל לגבעה המשקיפה על מכרה הזהב הישן שכיום כבר אינו בשימוש והוא מלא במים. שלט ההדרכה הסביר כי החליטו להפוך את המכרה למאגר מים ולשם כך היטו את נהר פיין, שזרם בסמוך לכיוון המכרה. כדי שנבין עד כמה המאגר הזה עצום סופר בשלט כי למיי הנהר לקח שבועיים שלמים למלא את המכרה, וכי עומק המים במקום - 140 מ`!!! (כן זו לא טעות, מאה וארבעים מטרים !!!).
את הלילה בילינו בקמפינג זעיר, שהאטרקציה העיקרית בו היתה מכונת כביסה ישנה שכדי להפעיל אותה ממלאים אותה במים מהצינור ולאחר שהיא מסיימת לכבס מעבירים את הכבסים למיכל נפרד במכונה הפועל כמין צנטריפוגה פרימיטיבית הסוחטת את הכביסה - ממש חוויה. עופר, שממילא מתייחס לכביסה כאל אחת ההנאות העיקריות בטיול, בילה כמה שעות מאוד נעימות ליד המכונה הזאת, ולחשוב שהבילוי, סליחה הכיבוס, בחינם ...., ממש נ-ה-ד-ר ! (בדרך כלל כביסה במכונת כביסה בקמפינג עולה כ - 3 דולר אוסטרלי ), חבל שלא היתה לנו סיבה להשאר בקמפינג הזה, באמצע שומקום, לילה נוסף....
קת'רין
למחרת (אם התבלבלתם, התאריך כבר 22.8.02, נכון שעכשיו אתם יותר רגועים ... ?... ) המשכנו לנסוע עד קתרין (Kathrine). קתרין היא העיר היחידה (חוץ מטנט קריק) באיזה שהוא גודל בין דארווין לאליס ספרינגס, כך שערכנו ביקור מקיף בסופרמרקט לפני שהמשכנו לשמורת נהר קתרין. נהר קתרין זורם כל השנה, ומה שמהווה ברכה גדולה בעונה היבשה עלול להפוך לקללה בעונה הרטובה בה גשמי הזעף גורמים לשיטפונות. השיטפון המשמעותי האחרון ששטף (תרתי משמע ) את נהר קתרין ואת כל האזור היה ב- 1998, אז עלה גובה פני המים בערוץ הנהר ב- 14 מטרים (אכן, כן, ארבעה עשר מטר!) וכיסה את העיר כולה במים בעומק של שני מטרים. במוזיאון של קתרין וגם בחנויות ברחבי העיר ניתן לראות תמונות של העיר המוצפת, כשמה שרואים בעיקר הוא את שלטי החנויות וצמרות העצים (המעטים). עד היום, כמעט בכל חנות בעיר יש סימן בטוש בולט עד לאן הגיעו המים בהצפה של 1998, והגובה הממוצע הוא כ- 2 מ` בכל העיר... ממש מזעזע.
את הלילה בילינו בקמפינג בערוץ נהר קתרין (Kathrine Gorge)המוכר יותר בשמו האבורג`יני: Nitmiluk. הקמפינג ממוקם ליד גדת הערוץ וחיות בר מגיעות עד לשטחי הלינה. בערבים, בדרך לשירותים פוגשים עשרות וואלבי וקנגורו ובדרך למים רואים ציפורי קקאדו מסוגים שונים על העצים - ממש כיף!. בבוקר יצאנו לשייט בנהר. נהר קתרין הוא אתר טבע נידח ומדהים ביופיו הזורם בינות ל- 13 ערוצים (עד שהוא מתאחד עם נהר נוסף הנקרא Daly River), הנהר זורם בתוך ערוץ שקירותיו אינם גבוהים מאוד, אך הם זקופים ומתפתלים -כך שהנוף כולו מאוד מיוחד וההפלגה נעימה ומהנה. במי הנהר ניכרים הבדלים עצומים בין התקופה היבשה בה המים מתנהלים לאיטם בשלווה לבין התקופה הרטובה בה הופך הנהר לנחשול אדיר, המים עמוקים יותר, השיט בקאנו מוגבל והשחיה אסורה, במיוחד בתקופה בה יש שטפונות שכן בימים כאלה, ל"פרשי" שמתגוררים בנהר דרך קבע, מתווספים תניני מים מלוחים ("סולטי") אשר נסחפים לערוץ במי השטפונות.
אבל, למה לנו לדאוג ממה שקורה בנהר ב wet?, אנחנו נמצאים כאן ב dry, ביום שמש מדהים, לא חם מדי, יושבים בתוך סירה המפליגה בערוץ, מסתכלים בנוף הטבעי ובנוף מעשי ידי אדם (ציורי קיר אבורג`ינים, שצויירו על קירות הערוץ, לפני כ - 7,000 שנים לערך). בין ערוץ לערוץ בנהר מפריד סכר סלעים טבעי בו לסירה די קשה לעבור (עומק המים באזור ה"סכר" כמה עשרות ס"מ) ואז יוצאים מהסירה, עוקפים את ה"סכר" ברגל וממשיכים לסירה אחרת - כפי שאתם יכולים להבין הסיור כולו מאוד יפה, מאוד מעניין ומאוד מאוד חוויתי ! מומלץ למי שנקלע לאזור! (כדי שלא נמעל במחוייבותנו לספר לכם גם על עלותן של החוויות המדהימות שלנו נציין, שעלות השיט כ - 105 דולר אוסטרליים, כ - 300 ¤, לכל בני משפחתנו).
בצהריים הלכנו למרכז המבקרים המרשים. על הרצפה השקופה במרכז המבקרים יש הדמיה של הנהר על כל ערוציו והילדים הלכו, הלוך וחזור לאורכו, מקפצים מעל ה"סכרים" הטבעיים המפרידים בין הערוצים. בזמן שהילדים חקרו את הנהר אני הצלחתי להבין למה, מאז הגיענו לטריטוריה הצפונית אנחנו רואים כל-כך הרבה שטחים שרופים ומריחים כל-כך הרבה עשן (והרי ידוע ש... אין עשן בלי אש.... ). ובכן, מסתבר שהתרבות האבורג`ינית מתייחסת לשריפות ולתוצאותיהן בצורה שונה לחלוטין מהדרך בה התרבות המערבית תופסת את הנושא. בעיננו שריפה היא משהו לא נשלט, אולי מפחיד ובעל תוצאות שליליות, ושטח שרוף הוא שטח בו נגדעו בטרם עת חיי צמחיה ובעלי חיים. לעומת זאת, בעיני האבורג`ינים האש היא כח מנקה ומזכך ושטח שרוף הינו שטח נקי וטהור. האבורג`ינים מבעירים שריפות יזומות כדי לרענן את שטח המחיה שלהם, לעודד צמיחה של עשב חדש (במקום העשב הקמל שנשרף) שיפתה חיות להגיע לאזור, וכדי למנוע השתוללות של שריפות שיפרצו מעצמם, בשל תנאי מזג האוויר, ויגרמו לנזק רב.
אחר הצהריים הלכנו לשחות בנהר, בדרכנו לשם ראינו עץ ועליו תלויים עשרות זוגות של תחתונים שחורים, התפלאנו מי זה שחסך את עלות המייבש ותלה את כל כביסתו על חבל כביסה מקורי...., כשהתקרבנו ראינו כי ה"תחתונים" התלויים הינם עשרות עטלפים שחורים העומדים, כשראשם תלוי כלפי מטה, והם משוחחים זה עם זה בקולי קולות..., המים היו קרים ומרעננים, מים מתוקים הקרויים באנגלית בשם הנכון: מים טריים.
לאחר שנת לילה באותו קמפינג מדליק המשכנו דרומה, חלפנו על פני העיר קתרין ופנינו לכיוון האטרקציה היומית שלנו, והפעם ל -Cutta Cutta Caves , מערות נטיפים מהמרשימות שנתגלו באוסטרליה. פתח המערה הראשית, רק בה ניתן לבקר ורק בליווי מדריך, נמצא כמה מאות מטרים ממגרש החניה והדרך לכניסה למערה זרועה מיני תצורות סלע יפות. המערה עצמה נמצאת כ- 15 מטרים מתחת לפני האדמה ויש בה מספר חדרים/חללים בכולם יש נטיפים וזקיפים בכל מיני צורות המשאירות הרבה מקום לדמיון. היה מעניין לשמוע את האסוציאציות של הילדים שראו בנטיפים ארמון (רותם) או חללית (עומר.., כמה סטריאוטיפי...). כשהסתכלנו בנטיפים הבנו מדוע נקראת המערה קאטה-קאטה. קאטה באבורג`ינית משמע כוכב והסלע הגירני ממנו נוצרו הנטיפים מכיל גם מרכיב של קוורץ או חומר נוצץ אחר וכשמאירים על הנטיפים הם זורחים ומנצנצים - מראה מקסים! מזל גדול היה לנו ולשאר המבקרים במערה שלא כל הנוצץ זהב ו/או שווה משהו וכך, למרות שהמערה היתה מוכרת לחיילים שהוצבו בטריטוריה הצפונית בזמן מלחמת העולם השניה, אף אחד לא לקח חלקי נטיפים כ"סובנירים" או כדי למכור אותם.
בהזדמנות זאת הבנו מדוע יש מילים ושמות של מקומות רבים באוסטרליה שבהם מופיעה מילה החוזרת על עצמה כמו : מפלי ג`ין-ג`ין או woop-woop (כינוי לאאוטבק) או never never (איזור כפרי נידח, שומקום), הסיבה היא שבשפה האבורג`ינית הדרך להפוך מילה מיחיד לרבים היא הכפלתה לדוגמא: קאטה=כוכב, קאטה-קאטה=כוכבים... , ממש מתוחכם ! כשהגענו לחדר האחרון כבר היה חם (המערה היא מערה טרופית, משמע שככל שנכנסים עמוק יותר לתוכה האוויר הולך ומתחמם, במקום שילך ויתקרר - כמקובל במערות "רגילות"), ניסינו לראות את הפרסף הכתום שחי שם (פרסף כתום זה שם של עטלף נדיר הנמצא בסכנת הכחדה - אני תוהה מיהו האיש באקדמיה שלנו ללשון, בעל המעוף הממציא את השמות המוזרים האלה לבעלי חיים תמימים שלא עשו שום דבר רע... ) ובמקום זאת התנסנו ב"איך זה להיות עיוור כמו עטלף". כולנו עצמנו עיניים, המדריכה כיבתה את כל האורות ולאחר מכן פקחנו את העיניים, חיכינו כמה שניות עד שהעיניים יתרגלו לחושך, אך היה שם חושך מוחלט, לעיניים לא היה למה להתרגל... סיימנו את הסיור, חזרנו לוויני שלנו, שוב החלטנו כי כשנחזור לארץ הקודש נבקר במערת הנטיפים שבחבל לכיש "שלנו"...
מטרנקה
המשכנו להדרים והפעם פנינו מועדות למטרנקה (Mataranka), עיירה קטנה וחסרת כל ייחוד או חן, ואנו בכל זאת נוסעים לכיוונה שכן בקרבתה ישנן מספר בריכות תרמיות ואנחנו נחושים בדעתנו לטבול בכל מקווה מים שיקרה בדרכנו בטרם נגיע למדבר היבש והצחיח... בשעות אחר הצהריים המוקדמות הגענו ליעד. ראשית הלכנו למקום מדהים ושמו: Bitter Spring. במרחק כמה מאות מטרים ממקום החניה, לאחר הליכה בשביל בין עצי דקל, מגיעים לנביעה של מעיין שמימיו נובעים מהאדמה מעומק של 100 מ` בטמפרטורה, מושלמת לטבילה, של 34 מעלות. נכנסנו למים, הקשבנו לציוץ הציפורים (למרות שמו של המעיין, מימיו טעימים לציפורים...) והרגשנו בגן עדן, ואם רצינו לראות איך נראה גן העדן פשוט הכנסנו את הראש אל מתחת למים. המים שקופים וצלולים כבדולח, הראות בתוכם ברורה וממוקדת למרחק של עשרות מטרים, ומתחת למים יש עולם מרהיב הנראה כמו תפאורה מאולפני וולט דיסני לסרט טבע עתידני המתרחש במקום רחוק ומעניין וחיובי: הקרקע מכוסה חול לבן ורך ומעליה גזעי עצים מכוסים אזוב, צמחי מים, שרכים ושיחים. לולא הייתי חייבת לנשום לא הייתי מוציאה את הראש מהמים. נשארנו שם כמה שעות, ממאנים לצאת מהמים שנשארים נעימים כל הזמן. הילדים אמרו שזאת ב-ד-י-ו-ק הטמפרטורה שהם רוצים שאסדר להם כשהם עושים אמבטיה, בבית....
כשהתחיל להחשיך נאלצנו לצאת מהמים ולהתגלגל לכיוון הקמפינג שנמצא במרחק כמה דקות נסיעה (Mataranka Homestead). קמנו בבוקר ובלי לבזבז זמן מיותר שעטנו לכיוון נביעה נוספת (Rainbow Spring) הנמצאת כמה מאות מטרים מהקמפינג. המעיין הזה, הנמצא בין דקלים גבוהים, יותר "מתורבת". הרשויות או אנשים טובים אחרים ניווטו את מי הנביעה לבריכה גדולה בצורת חצי סהר והכינו board walk המקל על ההגעה למים, ולמרות שהתוצאה היא בריכה פחות פראית ופחות "טבעית" עדיין מדובר במקום מאוד מלבב. גם כאן מי המעיין נובעים מעומק של 100 מ` מתחת לאדמה, ולפיכך גם כאן הם באותה טמפרטורה אידאלית של 34 מעלות. (מדף המידע למדנו שמתחת לכל האזור נמצא אגן תת קרקעי עצום בגודלו של מים טריים, תרגום צולע ל fresh water, שכן המינוח העברי: "מים מתוקים" לא מתאים בהקשר זה...), והנביעות הנ"ל ועוד נוספות, אינן נביעות תרמיות, אלא במים שפורצים החוצה בטמפרטורה של האדמה סביב האגן התת קרקעי.
כך או אחרת ההסבר המדעי אינו כל-כך חשוב, מה שחשוב הוא שהבריכה מקסימה ולמימיה השקופים לחלוטין לא מוסיפים חומרי חיטוי כלשהם (שכן מדובר במים זורמים המתחלפים ומתחדשים כל הזמן, ארבעה מיליון ליטרים ביממה!!!) והמים כל כך נעימים וצלולים ומרגיעים, שההרגשה היא שהשהות בבריכה מטהרת - חוויה מזככת ! וכך, במקום להמשיך הלאה בהתאם לתוכנית שלנו, נשארנו במים והשקענו בשיפור סגנון השחייה של הילדים. למחרת, בצער רב, נפרדנו מהמקום המקסים הזה ולמיטב ידיעתנו נפרדנו גם מהאפשרות לטבול במקווי מים טבעיים, לפחות לעוד כמה מאות ק"מ, והמשכנו הלאה.
להתראות
ענת
דרך אגב, לא ציינתי, אבל כל הנביעות התרמיות פתוחות לכל דיכפין, חינם אין כסף ! עופר ואני תיארנו לעצמנו איך, לו היה אוצר שכזה בישראל, הרשויות היו מגדרות אותו וגובות דמי כניסה, וזאת כמובן אם היו נשארים בו מים, לאחר שמקורות הייתה עושה ממנו אתר שאיבה....
וחוץ מזה: לא שינינו את הכותרת של הכתבה, למרות שעדיין לא הגענו ל ROCK...., המשך יבוא ....
לתחילת הכתבה
