סן פרנסיסקו
אנחנו נוסעים על כביש 80 אל סן פרנסיסקו לקראת מפגשנו המחודש עם משפחת לשם שממתינה לנו כבר בעיר. הדרך אל העיר יפהפייה, מלאה בגבעות ירוקות שזורות פרחים צבעוניים ועליהן רועות פרות המלחכות בהנאה עשב לאורה המחמם של השמש. עשרות טורבינות רוח פזורות על הגבעות והמראה נפלא. כביש 80, המגיע מכיוון צפון מזרח ועולה על גשר החוצה את מפרץ סן פרנסיסקו, מעביר אותנו היישר אל אזור המזח שם קבענו להיפגש עם לשם.
מוזר היה אחרי תקופה ארוכה וכייפית של "לבד" להיפגש שוב ולחזור אל השגרה הישנה של ה"ביחד", אולם כולנו רצינו להיפגש שוב וידענו שכעת אין צורך להיות צמודים כל העת, אלא בהחלט לפנות כל אחד לדרכו אם יש רצון לראות דברים שונים, להשתהות או להזדרז ושוב להיצמד וחוזר חלילה. לחוות את הכייף של ה"חברותא" ואת הכייף של המשפחתיות - נראה לנו שזה השילוב המושלם. המפגש היה מרגש לכולנו ושוב יצאנו חבורה גדולה לסיור בעיר המיוחדת סן פרנסיסקו.
פנינו אל אזורי ציורי הקיר. סן פרנסיסקו היא בירת ציורי הקיר והביקור ברחובות אלו מעוררים התפעלות והערכה ליצירתיות, לצבעוניות ולאומנות (רחובות קלריון, סיקאמור, וולנסיה). תוך כדי הליכתנו לאזורים אלה עברנו ברחוב קאסטרו, ההומה הומואים והם צובאים את המדרכות ובתי הקפה - הילדים היו המומים ומשתוממים לתופעה ונראה כי למדו עוד פרק על השונות והיחודיות בין בני האדם.
פסענו המון ברגל בעיר הגדולה הזו וטעמנו היטב את עליותיה וירידותיה התלולות, ראינו את בתיה הויקטוריאניים היפהפיים והמטופחים. ליד כל בית דשא מטופח, פרחים בשלל צבעים, המון עצים ירוקים ותחושת כייף ויופי שורה בעיר הזו. כמעט לכל בית יש חניה תת קרקעית כך שהרחובות נשארים כמעט ריקים ממכוניות חונות. כאשר רצינו לנוע בתחבורה הציבורית עלינו על שרות החשמליות (1$ למבוגר, 0.35$ לילד וניתן לעלות כמה פעמים עד שעה מסוימת הנקובה בכרטיס). התחבורה הציבורית מאוד מפותחת בעיר: חשמליות, אוטובוסים,cable car מודרני וcable car old- fashion הלוקח אותנו באיטיות ובכייף במעלה הרחובות ובמורדותיהם ומאפשר כך לצפות ולחוות את העיר בדרך מיוחדת (2$ לאדם).
אל הרובע הסיני, צ`יינטאון, טיילנו כדי לקנות פירות וירקות ואגב כך להתבונן בעולם השונה ומנותק כל כך מההווי האמריקאי. מיד כשנכנסנו לרובע חשנו כי הגענו לעולם שונה, לתרבות זרה ושונה אשר צבעיה, ריחותיה ומראותיה היו כה שונים ומעניינים. ריחות הדגים ופירות הים החיים והמיובשים עלה באפנו ומאכלים שלא ראינו מעולם הציפו את הדוכנים, שגלשו אל המדרכות. הדמויות היו מעניינות במיוחד ועקבנו אחר מנהגי בחירת הפירות והירקות שלהם. נשים זקנות נהגו לעמוד המון זמן, לבד או בחברותא ליד דוכן של שורשים או תפוחים בוחנות בקפידה כל אחד ואחד, מניחות-לוקחות-מחליפות-מתבוננות ודנות כאילו זוהי הבחירה החשובה והגורלית ביותר לאותו היום או אולי.. השבוע?
נפרדנו מעולם הריחות והאנרגיות השונות ופנינו אל אחד מהמקומות הירוקים והיפהפיים ביותר של העיר ה-golden gate park. האזור ירוק, מטופח ומיוחד ומשתרע על פני אקרים רבים ובעוברנו בשביליו נתקלנו בעשרות אנשים, העוסקים בסוגים שונים של ספורט: הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים, נוסעים על רולרבליידס ואף לוקחים שעורים לצלילי מוסיקה, לומדים ריקודי שנות השישים וכמובן המון ילדים וילדות הנהנים להם בדשאים. הגן היפני (japaneze tea garden) כמעט ונסגר כשהגענו אליו, אך הספקנו להתרשם מיופיו, מהגנים המשורטטים והמיוחדים אשר מפלוני מים ובריכות דגים טבולים בתוכם ובינות לפגודות. הפארק מאוד מיוחד וקסום.
המסע הרגלי "המפרך" הבא היה עליה אל מגדל ה-COIT הגבוה הנמצא בין הרחובות לומברד וקירני ומשקיף על העיר מן המרומים. יש לעלות ברגל רחוב תלול ואח"כ לטפס המון מדרגות (אלא אם מגיעים ברכב היישר אל החנייה שלידו) וכמובן גם בחזרה לרדת אינסוף מדרגות תלולות, העוברות דרך בתים טבולים בירק ואשר לבטח גרים בהם ספורטאים בלבד, העושים את המסע המפרך הזה מדי יום מתוך בחירה - פשוט מדהים. כאשר הגענו למטה והבטנו מעלה היה קשה להאמין, שבנויים על מדרון כה תלול עשרות דירות יפהפיות ומטופחות. גם אזור המזח זכה לביקורנו (fisherman wharf). האזור צופה אל האי אלקטרז ואל האי סוסוליטו וניתן לעבור אליהם על גבי מעבורת (13$ לאדם הלום ושוב). גם כאן ריחות פירות הים, שהתבשלו בסירי ענק ומימיהם העלו קצף היו עזים במיוחד ועבורי (גלית) לא כל כך מזמינים.
באחד מסיורנו ברחובותיה של סן פרנסיסקו הבחנו בתור ארוך ארוך המשתרך עד אינסוף ותהינו מה פשר הדבר. בהתקרבנו ראינו עשרות ילדים, נשים, גברים ואף זקנים, העומדים בפתחה של חנות הגלידות בן & ג`ריס, אשר מחלקת פעם בשנה בחודש אפריל גלידות חינם לכל דורש. המראה נראה לנו משוגע ותמוה ולכן החלטנו שגם אנחנו נשתייך לתור הזה ונעמדנו בתוך הקהל ההומה, העומד בסבלנות כאשר לידנו חוזרים עשרות ילדים מתוך החנות עם גלידות בפיהם. חשבנו שזהו בטח הפיצוי שמפעלם של בן & ג`ריס נותן לנו עבור הסיור הבזוי שעשו לנו במדינת ורמונט כמה חודשים קודם לכן...
את ביקורנו בסן פרנסיסקו סיימנו בשעת בוקר מוקדמת מאוד (05:00), כאשר נסענו לראות את הזריחה ליד גשר שער הזהב. חנינו ליד החוף מחכים בחושך ובקור לשמש, אשר תניח את אור הזהב שלה על הגשר. לא האמנו כמה העיר שוקקת חיים בשעת בוקר מוקדמת זו. עשרות מכוניות בכבישים וליד החוף עשרות אנשים רצים, הולכים, מטיילים עם כלביהם, אוניות צופרות, מכוניות עוברות על גשר הזהב ואנחנו ממתינים. השמש הפציעה לבסוף לאיטה ואנחנו, מדושני עונג, חצינו את הגשר לכיוון האי סוסליטו ללגום לנו בשקט את קפה הבוקר עם קרואסון ולהתחרדן בקרניה הראשונות של השמש שפגעו ישירות בשולחן סביבו ישבנו, כאשר הילדים עדיין נמים את שנתם.
מעמק הנאפה לפארק הרדווד
מסן פרנסיסקו היפהפייה נסענו אל עמקי היין - נאפה וסונומה. החלטנו לבקר בעמק סונומה, שהוא עמק קטן יותר עם מעט כרמים, אולם נופיו מרהיבים. הערים נאפה וסונומה יפות ומטופחות וכייף לשהות בן. כל העמק מרושת בגבעותיו הירוקות בכרמים אינסופיים ישרים הנראים כאילו סירקו אותן צמות צמות ירוקות וארוכות.
ניתן לסייר בהרבה כרמים ובייחוד לקנות את תוצרתם, אנחנו בחרנו לבקר בכרם של משפחת בנזיגר, (נוסעים על כביש 12 צפונה ופונים שמאלה בכביש London Ranch Rd), שנמצא בתוך מקום טבול בירק, עצים ופרחים ושם לקחו אותנו בטרקטור הגורר עגלה לסייר בכרמים שלהם (ענבים עדיין לא היו, תקופת הקטיף בחודשים ספטמבר-אוקטובר) וקיבלנו הסבר על סוגי הגידולים ועל שיטת החקלאות בה הם דוגלים (שיטה ביו-דינמית על פי משנתו של רודולוף שטיינר). הסיור היה חינם ובסופו ניתן לטעום יינות בחנות ואף לקנות כמובן. אהבנו את האווירה ואת המקום של משפחת בנזיגר.
את עמק סונומה עזבנו לכיוון כביש 101 וממנו המשכנו לעבר כביש 128 צפונה, שלדעתנו הוא אחד מכבישי החובה, המרהיבים ביופיים, שלא כדאי להחמיצם. הכביש מוביל אל HWY1, הנוסע על החוף המערבי לאורך האוקיינוס השקט. כביש 128 צר ומפותל, עובר לאורך שדות וגבעות ירוקות מדהימות, פרחים בשלל צבעים, כבשים לבנות, הפזורות להן בטבעיות על הגבעות, בתי עץ בודדים נטועים להם פה ושם וכשמגיעים לעיירה Navaro חוצים פארק לאומי של עצי Redwood, שהם ממשפחת הסקוויה - עצומים בגובהם, כמעט אינסופיים, עומדים בצפיפות זה ליד זה משני עברי הכביש הצר, מסוככים על החולפים בו, נהר ה-Navaro זורם לשמאלנו והמראה מלא הוד ועוצמה. בסוף הכביש, כאשר הוא מתחבר עם כביש מספר 1, ניתן לראות את חיבור הנהר עם האוקיינוס השקט ואת הצוקים הפראיים, הבולטים ממימיו ואת אלו הנופלים אליו מהכביש.
גשר גבוה-גבוה מעביר אותנו אל העיירה Albion וממש בעוברנו עליו נגלה לנו קמפגראונד מהמם למטה בתחתית הצוק חובק את נהר אלביון ואת האוקיינוס. כמובן, שהחלטנו שזה המקום לבלות בו את הלילה וירדנו בכביש צר, מפותל ומפחיד עבור ה"בומבילה" שלנו היישר אל לינת הלילה שלנו. (albion river campground, 34500 hwy1, albion 707-9370606).
למחרת המשכנו להתפתל עם כביש מספר 1 לכיוון צפון. הדרך מדהימה ביופייה, כל כמה מיילים יש ירידה לחופים עם צוקים, שחפים וחול ויש אף אפשרות לינה בכמה מהם. ירדנו לחוף אחרי העיירה Fort Brugg במקום שנקרא Mac Kerricher State Park מקום ליד הים, חול, גשר מעץ הנראה כמו טיילת המשתרעת לאורך החוף, השחפים חגים מעלינו ואנחנו תופסים לנו פינה חמימה עם שמש ושואפים את אוויר האוקיינוס אל תוכנו. הכביש המפותל והיפהפה הזה מתחבר בסופו אל כביש יפה לא פחות, כביש 101. נהר ה-South Forth החליף את נוף האוקינוס והוא זורם לאורכו לעתים מימין ולעתים משמאל. אנו חולפים בדרך ליד פארק עם עצי סקוויה ועצי רדווד שגובהם ועוצמתם משאירים אותנו פעורי פה ותחושת "ננסות" משתלטת עלינו.
הפארק הבא אליו אנו נוסעים לטייל ולצפות בעצי רדווד הוא פארק הרדווד Redwood National Park, הנמצא צפונה יותר על כביש 101, (במרכז המידע ניתן לצפות בסרט בן 10 דקות עם צילומים נפלאים, המסביר על חיי העצים ועוצמתם האדירה). אנו עוצרים בחניה ונכנסים אל תוך מעבה היער. היער נראה ממש כמו יער גשם, צפוף, מלא לחות, שרכים ירוקים גדולים גדלים וממלאים את היער, פטריות גדלות על העצים ושיא השיאים - עצי הרדווד - ענקיים, רחבים, גבוהים ונראים כאילו לכל אחד אישיות מיוחדת ויצירתית משלו. לעתים מגזע אחד יוצאים שניים, שלושה ואף תשעה גזעים מפוצלים, לעתים ניתן לראות עץ ענק שמאמצעיתו צמח לו גזע ענק נוסף, על שורשיו של עץ שנפל צמחו גזעים חדשים המתנשאים אף הם לגובה עצום. גילם של העצים נספר באלפים ובעומדנו לצידם או יותר נכון מתחתם חשים הדרת כבוד ויראה כלפי ה"גוף" העצום שמקפל בתוכו אין סוף סודות ומעשיות היסטוריות.
וושינגטון
פארק הרדווד נמצא ממש בצפון קליפורניה ואנחנו כמעט על גבול אורגון. את אורגון אנחנו חולפים כמעט ביעף בנוסענו על HWY 5 ולצדדינו נופים ממש כמו של שוויץ - ירוק מכל עבר, גבעות והרים, נהרות חוצים מימין ומשמאל, עירות מטופחות - שלווה נוסכת בכול. בהגיענו לעיר היפה פורטלנד, שנמצאת בגבול עם וושינגטון הבטנו בה בעברנו על גשר החוצה את הנהר קולומביה היישר אל מדינת וושינגטון. אנו נעים צפונה על כבשי מספר 5 ופונים מערבה לכביש 12 על מנת שנוכל לטייל בפארק אולימפיק, שנראה לנו כמקום מדהים ביופיו. אנו מקווים שמזג האוויר יאפשר זאת, אם כי נתבשרנו שהימים הבאים עומדים להיות גשומים. אכן, מאי הוא זמן גבולי לטיול באזורים הצפוניים הגשומים הללו.
התמקמנו לנו ליד העיירה מונטסנו במקום יפהפה ללילה - קמפגראונד מבודד בתוך אזור טבול עצים והרבה ירוק, לצד נהר מעבר אחד ואגם מהעבר האחר, מקום מטופח ואסתטי להפליא. (friends landing, 300 katon road, Montesano,WA, 360-249-5117)
למחרת החל הגשם הצפוי ע"פ התחזית ואנחנו החלטנו להתחיל דרכנו אל עבר פארק האולימפיק הגדול שנמצא בצפון מערב וושינגטון. הפארק מכיל בתוכו 3 עולמות אקולוגיים: יער גשם, רצועת חוף וקרחונים. כביש 101 סובב ומקיף את הפארק העצום בגודלו ואנחנו החלטנו לעצור בנקודה הראשונה באגם קווינולט ויער הגשם קווינולט (quinault), הנמצאים בדרום הפארק. נסענו לאורך הגדה הצפונית של האגם בתוך יער גשם אשר שמו לא אכזב אותנו וכמעט לאורך כל הדרך וכל היום בעצם ירד גשם. יער הגשם צפוף וסבוך בעצים וצמחיה, המכסה את כולו וגם מטפסת ועולה מעלה מעלה. שרכים ואזובים גדלים על העצים וניתן לראות את ענפי העצים מכוסים באזוב הנראה כמו שיער ארוך הצומח לו ומתארך כלפי מטה. עצים שנפלו ונשברו מהווים מצע אידיאלי לצמחיה ולעצים נוספים הגדלים מתוך הגזעים עצמם ונראים כמין אדניות טבעיות. הרי האולימפוס הצצים להם מדי פעם מכוסים בשמיכת עננים ומים זורמים להם בכל עבר.
מאגם קווינולט המשכנו לעבר יער הגשם הו (hoh), הדרך היתה ארוכה מאוד ואנחנו הגענו לקראת ערב, התמקמנו בקמפגראונד ציבורי שהיה במקום מחכים ליום המחר כדי לראות איפה כדאי לנו לטייל. כל הלילה ירד לו גשם זלעפות ולקראת בוקר שכך לו הזעף וקרני שמש נעימות בקעו להן מדי פעם. פסענו לנו בשבילי היער המדהים, נהנים משפע הצמחייה ומפלאי הטבע היצירתי, מהמים הזורמים והמפכפכים בצלילים מרגיעים, מביטים מפעם לפעם בהר האולימפוס הגבוה שבקצותיו מבצבץ לו שלג. לקראת הצהרים סימנו את טיולנו, יצאנו מהפארק ונסענו לעבר העיר פורט אנג`לס הנמצאת על כביש 101. בדרך עברנו ליד אגם קרסנט הנמצא מצד שמאל של הכביש ומצד ימין אין סוף עצים ושרכים ומפלוני מים שוצפים מלמעלה למטה ואנו מלאי התפעלות לכמויות המים האדירות.
אין ספק שניתן עוד להמשיך ולטיל בפארק אולימפיק העצום והיפה אולם זמננו מתחיל לדחוק ועוד רבה הדרך עד טורונטו.
