אירופה - 4 מדינות בשבועיים

טיילנו ל - Kehlsteinhaus, המבנה המכונה קן הנשרים שבנוי על הר בגובה 1834 מטרים מעל לפני הים, טיול שמומלץ בחום. נוף נפלא, הקשר להיסטוריה מעצים את החוויה. מכאן יצאנו לאוסטריה, למסלול של דרך הגרוסגלוקנר (Grossglockner), ההר הגבוה ביותר באלפים האוסטריים. הדרך יפהפיה ושווה את המחיר שיש לשלם כדי לעבור בה. משם ירדנו לעיירה הייליגנבלוט (Heiligenblut) - דם הקודש שבה לנו. את הלילה עשינו בבית הארחה Gasthaus Schober, המומלץ בחום -; חדרים מרווחים ונעימים, בלב העיירה. הגענו בלילה ולכן יכולנו לחנות ברחוב מול המלון ובבוקר קנינו תו חנייה לשעה וזה הספיק לנו עד שיצאנו משם. התחליף הוא לחנות בחניון חינמי ציבורי במרחק של כ 1 קילומטרים משם.

 ביום השלישי נסענו לסלובניה, במסלול של מעבר אורשיץ`. למרות מזג האויר שנעשה קודר וגשום -; הדרך יפהפיה והשיא היה בנקודת מעבר ההרים, בגובה של כ - 1600 מטרים. במסעדה אכלנו מאכל טיפוסי שאהבנו בשם שטרוקלי (Štrukli) -; בצק מגולגל ובתוכו גבינה, שבושל במים, בטעם מתוק. מאוחר יותר למדנו כי יש גם גרסאות לא מתוקות של המאכל הזה. משם ירדנו לעיירה בובץ (Bovec) ובה מצאנו מקלט מהגשם הסוחף בבית הארחה שבגלל הפנים החמוצים של הצוות שלו לא אזכיר את שמו, למרות שהיה בסדר גמור.

לתחילת הכתבה

היו לנו שתי אפשרויות להמשך המסלול: לנסוע למקום קרוב שבו עולים עם הרכב על הרכבת, נוסעים איתה לכיוון צפון דרך מנהרה ארוכה, שחוסכת את הצורך לעבור שוב את מעבר אורשיץ` ומשם וממשיכים בנסיעה על הכביש, או לנסוע לאיטליה לעיירה טארביסיו (Tarvisio) ומשם לחזור לסלובניה. בחרנו באפשרות השניה כדי לא להתחייב ללוח הזמנים של הרכבת. בעיירה האיטלקית יש שוק עם הרבה מוצרי עור וקהל ער שכלל גם ישראלים. משם המשכנו לבלד (Bled), עיירה בה החלטנו לשהות יומיים. הספקנו לבקר בטירת בלד, הממוקמת על צוק מעל לאגם ונהנינו מהנוף.

 אחרי חיפושים הגענו אל איבאן לנרדיץ (Apartma Lenardič), שהשכיר לנו שתי דירות נופש. המיקום מעולה -; שכונה שקטה במרחק של כקילומטר ממרכז העיירה. הדירות מעולות וכוללות כל מה שנחוץ. המחירים טובים גם הם. איבאן הוא צייר ואנחנו אהבנו את עבודותיו. הוא הראה לנו ציור שהוזמן על ידי כומר מהוותיקן. אותו כומר חקר את פסל הפייטה של מיכלאנג`לו והגיע למסקנה שחסרות בפסל שתי דמויות: של אישה בצד שמאל ושל ילד או ילדה בצד ימין. בציור של איבאן אכן נוספו שתי הדמויות האלה. אמנם אינני מבקר אמנות, אבל התרשמתי מאד מהציור. המקום שקט, מרווח, בעל בית מעניין, אוהב שיחה וידידותי.

לתחילת הכתבה

הוקדש לטיול בקניון וינטגר היפהפה. אחר כך נסענו לקרופה (Krupa) כי קראנו על מוזיאון הנפחות שבה. התברר לנו כי הכביש בו רצינו לנסוע חסום בגלל עבודות, ובעודנו דנים כיצד להמשיך, עצר לידנו תושב הסביבה ושאל מה אנחנו מחפשים. כשסיפרנו לו על הבעיה, הציע לנו מסלול אחר, אבל אחרי רגע קצר חזר ואמר לנו לנסוע אחריו. אחרי נסיעה של כ - 15 דקות בדרכי עפר צרות אך טובות, מצאנו את עצמנו בקרופה. הודינו לו ונפרדנו בחיוכים הדדיים. המוזיאון לא מרשים במיוחד,

 העיירה נראית עייפה למראה. רק שיחה עם מנהלת המוזיאון המקסימה האירה את עינינו, רוב התושבים מבוגרים, הצעירים יצאו לחפש את מזלם בערים, שיטפון גרם לנזקים רבים וכעת יש מספר צעירים שחוזרים ומתיישבים כאן ומנסים להקים את העיירה לתחייה. כשכבר היינו מוכנים ליציאה שכנע אותנו איבאן להישאר עוד לילה, מה שהתברר כנכון. פרקנו את המזוודות ונסענו ללובליאנה, עיר הבירה. מרכז העיר יפה וביקרנו גם בטירה השוכנת, כמו תמיד, על צוק מעל לעיר.

לתחילת הכתבה

שוב ניסה איבאן לשכנע אותנו להישאר, אבל הפעם סירבנו ויצאנו אל מערת פוסטוינה ומשם אל פיראן -; עיר השוכנת לחוף הים האדריאתי. המערה יפהפיה ומרשימה אבל התחושה הייתה שמעבירים אותנו במסלול מסחרי של סרט נע (נוסעים חלק מהדרך ברכבת), כך שקשה לספוג את היופי הרב של האתר. אין רגע של מנוחה או אפשרות לעצור לכמה דקות כדי לחוות בקצב אישי את שפע המראות. בכל זאת מומלץ לבקר בה עקב גדלה והיופי של המראות.

 אחרי הסיור המשכנו אל פיראן. העיר העתיקה יפהפיה. אחרי שהשקפנו עליה מהמבצר והכנסייה ירדנו בסימטאות אל הכיכר המרכזית וסעדנו באחת המסעדות שבה. שמנו לב לכך כי הרבה שלטים במקום נושאים את השם טרטיני (Tartini) ובסוף התברר שזה לא שם הבעלים, אלא מלחין וכנר מפורסם מהמאה ה - 18, בן פיראן. שתינו קפה ברחבה שמול מלון/מסעדת טרטיני וכאשר נקראתי אל הקופה להקיש את הקוד של כרטיס האשראי, ברך אותי הקופאי בעברית בזו הלשון: "ברוך הבא בשם אדוני". כשהתאוששתי שאלתיו אם הוא דובר עברית והוא ענה לי בשלילה. שאלתיו אם הוא יהודי וגם על זה ענה לי בשלילה. בתשובה סיפר לי כי הוא אוהב את מדינת ישראל ומעריץ את הישראלים, ולכן טרח ולמד כיצד לברכם בשפתם. שמחתי ללמוד כי לא רק שונאים יש לנו בעולם, אלא גם ידידים והודיתי לו בחום. את לילה בפורטורוז (Portoroz) לפני פיראן הגענו אל העיירה הזו. הפחידו אותנו כשאמרו לנו שבמקום משכירים דירות רק לשלושה לילות ומעלה, ולכן התפשרנו במהירות, במקום הראשון שבו התאפשר לנו, על 2 חדרים שהיו קטנים וצפופים, בבית על כביש די מרכזי. למרות זאת היה שקט ולא הפריעו לנו לישון שם. לא מומלץ - צפוף מידי.

ביום השמיני ביקרנו במערת שקוציאן. מעבר אל קרואטיה, נסיעה בכיוון פליטויצה (Plitvica). המערה נמצאת לא רחוק מפורטורוז. הביקור בה היה שווה את המאמץ. נהר תת-קרקעי זורם לאורך חלק ממנה, התאורה יפהפיה ומעוררת תחושה שנמצאים בסרט הרפתקאות כמו שר הטבעות. הנסיעה בקרואטיה מתחילה לאורך חוף הים האדריאתי ויש בה נופים עוצרי נשימה. נסענו לכיוון קורניצה (Korenica), השוכנת כ - 20 ק"מ מדרום לפליטויצה, כי אמרו לנו ששם יש הרבה מקומות אירוח. מצאנו שני חדרים, שני ק"מ צפונה מהעיירה רקוביצה (Rakovica) והיה ממש בסדר. סעדנו את ליבנו במסעדה יפה ונעימה ממש מול בית האירוח -; Mirjana Rastoke ונהנינו ממנות יפות של אוכל טעים. ככלל, מצאנו שהאוכל בגרמניה היה היקר ביותר, אחריו אוסטריה, סלובניה וקרואטיה. בקרואטיה היה זול ביותר מעשרה אחוזים..בטיול אכלנו הרבה שניצלים וינאיים, אבל בסלובניה וקרואטיה גם הרבה מאכלי ים. מנה מצטיינת בעיני -; דיונונים מטוגנים. זכרנו גם את השטרוקלי, אבל לא מצאנו אחד שיהיה דומה בטעמו לראשון שאכלנו באורשיץ`. את הלילה עשינו ברקוביצה בצימר המומלץ Family Dukić מייל: [email protected].

לתחילת הכתבה

ביקור בפליטויצה ונסיעה לפטוי (Ptuj). פליטויצה היא פנינת טבע, ויש לשריין מחצית היום כדי לבקר בה בנחת. אוסף יפהפה של מפלים, נחלים, גשרים ואגמים, והכל מטופח ומאורגן להפליא. פטוי היא עיירה יפה עם מרכז עתיק ובתים מהמאה ה 16. במרכז המידע לתיירים עזרו לנו להשתכן בבית עתיק כזה. בערב גילינו שיש הופעה של המקהלה המקומית לרגל יובל 100 שנים לספריה העירונית. לצערי היו הרבה נאומים ומעט שירים, אבל מקהלת הגברים המקומית שרה יפה -; בהתחלה את ההמנון (קמתי חד עם כולם) ואחר כך מספר שירים יפהפיים.

ולדימיר סילאק, בעל הבית שהשכיר לנו 2 דירות, סיפר לנו ברצון על תולדות הבית. הבית נבנה בשנת 1645 והיה שייך למשפחתו עד למהפכה הקומוניסטית של טיטו. אז הוא הוחרם, ולמשפחה ניתנה דירה יחידה בתוכו. יתר החדרים ניתנו לאזרחים עניים שלא היו להם דירות. הבית הוזנח באופן מחפיר (הוא הראה לנו צילומים שהראו את העזובה והלכלוך) עד שאחרי התפוררות יוגוסלביה התחילו הוא ובני משפחתו לקנות את הדירות מדייריהן. הוא כבר שיפץ את שתי הדירות בהן התגוררנו, וסיים את רכישת הדירה האחרונה מדייריה וכעת הוא הבעלים של כל הבית. למחייתו הוא עובד בעירייה -; אחראי על ניקיון העיר. את שכר הדירה הוא עדיין חייב לבנקים עד שיפרע את המשכנתא. הדירות מרווחות ומצויידות אבל אין בהן מיזוג -; אזהרה למי שמגיע לשם בקיץ. הבית על הרחוב אבל בלילה שקט מאד. שם המקום: Oddaja Sob.

לתחילת הכתבה

ביקרנו בטירת פטוי, ששוכנת על גבעה מעל לעיר. טירה יפה ושמורה, עם ריהוט מרשים וציורים מעניינים של הבעלים הקודמים -; שווה ביקור. נסיעה לקלגנפורט, אוסטריה. הגענו לעיר בערב המוקדם, בגשם שוטף. מרכז העיר (Neuer Platz) ובו מרכז המידע לתיירים היה רטוב, קר, וריק מאדם. כשנציגינו הגיעו אל מרכז המידע שהיה אמור להיות פתוח (לפי מדריך מישלן), התברר שהוא סגור.

 לולא נפלו עלינו רחמיה של אנדריאה (Andrea), בעלת עסק קטן, ששילב בית קפה ובר משקאות וחנות צורפות (Café zum Goldschmied, Wiesbadenerstrasse 3 בצד הדרומי של הכיכר -; ליד האיזור בו מותרת החנייה), מי יודע כמה זמן היינו משקיעים בחיפושי מקום לינה. היא הכניסה אותנו לחנות ופתחה בסדרת טלפונים אל מקומות שהיא מכירה.

 הודינו לה מאד על הטרחה שטרחה למעננו והיא ענתה בלבביות שזו לא היתה טרחה וכי היא שמחה לעזור לנו. לאחר נסיעה קצרה הגענו אל בית הארחה בדרך לשדה התעופה, ישן אך נקי ונעים, עם אוירה מקומית ובעלי בית מסבירי פנים (Gasthof Schlosswirt). המקום נמצא ברחוב Veiterstr מספר 247. אם תגיעו לכיכר החדשה בקלגנפורט, ששווה ביקור בזכות הפסל היפה והבתים היפים המעטרים אותה, שתו שם קפה ומסרו לאנדריאה דרישת שלום בשמנו. לינה בקלגנפורט.

 למחרת נסענו לגוסאו (Gosau), שבאוסטריה. גוסאו נמצאת בעמק סגור משלושה כיוונים ובו אגם יפהפה הנקרא אגם גוסאו. הפסגות של רכס הרי הדכשטיין (Dachstein) לא נראו למרבית הצער, כי מזג האוויר נעשה חורפי -; מעונן, קר וגשום. למרות זאת טיילנו קצת סביב האגם ונהנינו מהקור ומהמראה היפה, למרות העננים והערפילים שכיסו חלק ממנו. במרכז העיירה יש מרכז מידע, שפועל גם אחרי שעות המשרד, באמצעות מערכת ממוחשבת שמאפשרת התקשרות טלפונית אל מקומות האירוח ובירור האפשרויות.

 כך הגענו אל המלון בו לנו שני לילות. אחרי שהתמקמנו נסענו לעיירה הסמוכה אבטנאו (Abtenau) כדי להצטייד ולסעוד. חנינו במקום שלדעתנו היה מותר לחנות בו וכשחזרנו לרכב גילינו שהמקום מוקף בסרט אדום. חילצנו את הרכב בלי לקרוע את הסרט, והעלינו השערות מה המטרה שלו. אולי בכל זאת אסור היה לחנות שם? בלילה היינו ב - Hotel Dachsteinblick, המומלץ בחום. מקום שקט עם נוף הררי. מיכאל, המנהל החביב, השאיר אותנו לבדנו בלילה האחרון וסמך עלינו שננעל עבורו את המלון.

לתחילת הכתבה

יום זה הוקדש לביקור בזלצבורג. העיר העתיקה יפהפיה ותוססת, למרות הקור והיום הסגרירי. הכביש עבר דרך אבטנאו, וראה זה פלא -; הכביש חסום. שוטר עוצר את התנועה ואנו מנחשים שאכן יש כאן אירוע כלשהו. החנינו את הרכב ולשאלתי ענה השוטר כי חוגגים משהו שקשור בסוסים (ידיעת הגרמנית שלי קלושה ביותר). תוך זמן קצר למדנו שחוגגים 25 שנים למועדון רכיבה מקומי. בחגיגה השתתפו מאות אנשים, נשים וילדים. הייתה תהלוכה של פרשים, של לובשי מדים, של חיילים נושאי רובים, של בני המקום ונשותיהם בלבוש מסורתי מקומי, של תזמורת כלי נשיפה, והייתה תחרות צליפות שוט, בה נופפו הפרשים בשוטים ארוכים, שהשמיעו קולות נפץ כמו יריות רובים.

 את התמונה השלימו שני ילדים בלבוש מסורתי שעברו עם מריצה ואת, וגרפו את גללי הסוסים מהכביש. גם ראש העיר נסע במרכבה עתיקה לבוש תלבושת מסורתית ונופף להמונים המריעים. רק מקץ שעה הסתיים האירוע והכביש נפתח לתנועה. חלק גדול מהמשתתפים פנו אל הכנסייה ואל בית הקברות הצמוד אליה, וההמולה שככה, ואנו שמחנו על ההזדמנות לחוות חוויה מיוחדת שכזו. את הלילה העברנו ב - Gousau במלון Dachsteinblick.

 למחרת נסענו למינכן, התמקמות במלון Landhaus Maria ב - Feldkirchen, ביקרנו במרכז קניות יפה Riem Arkaden לא רחוק מהמקום, ארוחת ערב חגיגית לסיום במסעדה יונית סמוכה למלון אודיסאוס (Odiseus) עם אוכל טעים, אבל מותאם לחיכם של הגרמנים ולא ממש דומה לאוכל יוני שאני מכיר. איך שהתישבנו קיבל כל אחד גביעון אוזו כפינוק וזה תרם לאווירה. המלון מומלץ, שקט, נעים, 300 מטרים מתחנת Bahn-s, עשרים דקות נסיעה ממרכז מינכן ויש חניה לרכב במקום.

לתחילת הכתבה

טיול למינכן. בהמלצת המנהלת השארנו את הרכב במקום וקנינו כרטיס רכבת יומי קבוצתי (עד 5 נוסעים) במחיר של 9 יורו. הנסיעה למרכז מינכן ארכה כ - 20 דקות. היה יום קר, אך לא ירד גשם. טיילנו במרכז של המרכז -; כיכר Marienplatz וסביב לו -; כנסיית הנשים, בנין התיאטרון, שוק האוכל, והגענו אל בניין שנקרא Hofbrauhaus ובו שוכנת מסעדה/בית מרזח/מבשלת בירה מהעתיקות של מינכן. נכנסנו וחווינו את המקום -; מאות אנשים מסבים אל שולחנות ארוכים עם ספסלים לישיבה -; כולם יושבים עם כולם. מולנו ישבו זוג גרמנים שעזרו לנו לזהות את המאכלים ולהזמינם, ואפילו התעניינו לדעת מאיין אנחנו ולא עיקמו שפתיים כשנודע להם שאנחנו ישראלים. כך זכתה זוגתי למנת נקניקיות וכרוב חמוץ, ואני לנתח ענק של שוק בשר לבן עם העצם.

המראות של מלצרים עם 4 כוסות בירה של ליטר כל אחת בכל יד, עם מגשים ענקיים מלאי כל טוב במנות ענקיות שנושאים מעל לראש, התזמורת הבווארית בתלבושת העממית, ההמולה, ריחות הבירה והמזון, כל אלה יצרו חוויה בלתי נשכחת שהזכירה לי את ההסטוריה על כל מוראותיה (גם הפוטש המפורסם של היטלר נערך בבית בירה כזה במינכן).

ליד חלק מהשולחנות היו מדפים מיוחדים בהם נעולים עשרות ומאות של גביעי בירה (כאלה עם מכסה מתכת שעולה על ציר) אישיים של חברי מועדון. הם באים בשעות שהזמינו את השולחן, כל אחד מחלץ את הגביע שלו, ויחד הם שותים ומבלים (ואולי גם אוכלים?) כשסיפרתי למנהלת המלון על החוויה היא סיפרה שגם היא הולכת לבילוי שכזה, ושותה בערב אחד שני ליטר בירה בלי כל בעיה (רק שלא נוהגת אחר כך). אנחנו לא שתינו בירה מפחד הקור והשפעתו על שלפוחית השתן וכך הפסדנו חלק מהחוויה.

 זו היתה החוויה האחרונה של הטיול, פרט לעובדה שבנמל התעופה שוב הובילו אותנו את מסוף מרוחק ומבודד, ובדקו אותנו מכף רגל ועד ראש בקפדנות ייקית טיפוסית. אמנם אחת מחברות הקבוצה שלנו אמרה כי היתה מעדיפה לטוס מכאן כל פעם כדי ליהנות מתחושת הביטחון, עבורי זו הייתה התזכורת שחיברה אותי שוב אל המציאות הישראלית אחרי שבועיים ללא טלביזיה ועיתונים.

סיכום טיול ועלויות: המסלול יפה ומהנה -; כ - 2300 קילומטרים. פרט למינכן, בה שילמנו 79 יורו ללילה, אפשר להסתפק במקומות צנועים במחיר של כ - 60 יורו בממוצע, ואולי גם פחות מכך. ארוחה משביעה במסעדה (מנה עיקרית ושתיה) מחירה כ - 15 עד 20 יורו. הקפה יקר למדי -; עד 3.5 יורו לכוס ולא תמיד איכותי. בקבוק מים של 0.2 ליטר עולה אותו מחיר או כמעט כמו ½ ליטר בירה. בטיול בין העונות צריך בגדים קיציים וחורפיים גם יחד. לא דובונים, אבל אפשרות ללבוש עוד שכבה ועוד אחת כשקר מאד. בחרנו בטיסה למינכן בגלל המחיר הטוב של הכרטיסים ושל שכירת הרכב.

לתחילת הכתבה