האיחוד האירופי כמעט והשכיח מאיתנו, כי אירופה ידעה מאות שנים של מלחמות וכיבושי שטחים הדדיים וכי מדינות שלמות היו בעברן, תחת ריבונותן של מדינות אחרות. כך גם שוויץ, שהייתה נתונה תחת שלטון אוסטרי. הרמן גסלר היה המושל האוסטרי ששלט על קנטון אורי בשוויץ, שבו התגורר וויליאם טל. יום אחד, הציב גסלר עמוד ועליו כובע, בכיכר השוק. על החולפים לפני עמוד, ציווה גסלר להשתחוות בפניו.
וילהלם טל, איכר מקומי אמיץ וגאה, סרב להשתחוות בפני העמוד ונעצר מיד. גסלר פנה אליו ואמר: "כישורך בירית חץ מקשת ידועים לכל ועל כן אני מניח בפניך, שתי אפשרויות: הנך רשאי לירות חץ ולפלח תפוח. אך התפוח יונח על ראשו של בנך. האפשרות השנייה היא, שנהרוג אותך".
וילהלם בחר באפשרות הראשונה. תושבים רבים מכל קצוות שוויץ התקבצו סביב ככר העיר ב - 18 בנובמבר 1307. במרכז הככר ניצב בנו של וילהלם טל ועל ראשו תפוח אדום כאש. וילהלם נטל חץ מאשפת החצים והחל פוסע אל הנקודה, ממנה היה עליו לירות את החץ אל התפוח. הס נפל על הקהל. למעשה, היה כל כך שקט שנדמה היה שהעזים לא פעו, הפרות לא גאו, הציפורים לא צייצו והכלבים לא נבחו. כולם נדרכו לניסו שלא להוציא את טל מהריכוז.
וילהלם טל דרך את נשקו. החץ נורה מן הקשת וטס במהירות עצומה אל עבר התפוח. פלאק! התפוח נחתה לשניים בדיוק במרכזו. הילד ניצל וטל עצמו יצא לחופשי.
מאוחר יותר פלט וילהלם טל, כי אם היה מפספס והורג את בנו, היה מיד מכוון את הנשק והורג את גסלר. למרבה הצער, גסלר האמירה האומללה הגיע אל אוזניו של גסלר שציווה מיד לאסור את טל בשנית. הפעם הוחלט להגלותו אל אי בודד. טל נשבע לנקום ולהרוג את גסלר.
סערה געשה בים בעוד אוניית האסירים ובה וילהלם טל, ניסתה לחצותו אל האי. המלחים אובדי העצות ידעו על תכונותיו וכוחו של טל ועל כן תכסו עצה והחליטו לתת לו להשיט את האניה. טל ניווט את האניה לחוף מבטחים והצליח בעצמו לברוח מהכלא. הוא חזר לקנטון אורי, מצא את גסלר וקיים את שבועתו. טל הרג את גסלר ביריית חץ.
וילהלם טל התקבל בקרב התושבים בצהלות ניצחון. הוא נתפס כאמיץ וגיבור וסיפורו נודע ברחבי העולם כולו. וילהלם טל הפך לסמל של חירות אישית ופוליטית עבור רבים, אך השנים הבאות הביאו עליו סוף טראגי והוא נהרג בשיטפון בשנת 1350.
עוד על טיול עם ילדים בשוויץ:
