סודות מפריז: גרפיטי סטייל פריז וקפה עם אדית פיאף

מהו השוק הכי עתיק בפריז ולאן עברו הזונות? איפה שתתה אדית פיאף את הקפה שלה? בירת צרפת ממתיקה סודות בפינות חבויות ומקסימות – קבלו טיפים מיוחדים לטיול מחוץ למסלול המוכר בעיר.
אלישבע זלצר
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: סודות מפריז: גרפיטי סטייל פריז וקפה עם אדית פיאף
Depositphoto/Encrier

בשנה בה גרתי בפריז התחלתי לשוטט ברחובות. הם שהובילו אותי אל גינות קטנות, חנויות וגלריות. הייתי תופסת שולחן בפינה אסטרטגית ובמשך שעות צופה על העוברים והשבים. מאוחר יותר גיליתי שאת המושג 'שיטוט ללא מטרה', Flaneur - המציאו פילוסופים צרפתיים במאה ה-19, שהבינו את המעלות של שיטוט עירוני ללא מטרה (en.wikipedia.org/wiki). בביקורי הרבים מאז, הכרתי את העיר ופיתחתי העדפות. אבל הפעם, תהיתי מה השתנה? האם פריז מאבדת את השיק הצרפתי והופכת גם היא לעוד עיר בינלאומית? או האם זו אני שהשתניתי והתרגלתי אליה? והאם ביטויי "שמחת החיים" (La joie de vie) הצרפתיים מתבטאים בקניות יוקרה ובמסעדות גורמה? כתבה זו נעה בין שיטוט בשולי העיר לבין ביקורים וטעימות בורגניים, בניסיון למצוא איזון ביניהם.

סיור בעקבות גרפיטי והקפה של אדית פיאף

אהבתי לגרפיטי הובילה אותי לצאת מהמרכז המתויר והסטרילי. עליתי על קו אוטובוס 96 לכיוון הרובע ה-19, מצוידת במפה שהדפסתי (www.invisibleparis.net) כדי לגלות מהי אמנות רחוב פריזאית. היה בוקר נפלא, שוטטתי בשכונה לא מוכרת לי, תוך שגיליתי את הגרפיטי של אמנים צרפתיים. בדרך היו המון הפתעות - על הקירות נתקלתי ביצורי פרא שהשתלבו בסביבה האורבנית, בכיכרות ובבניינים מיוחדים ובשוק של יום ראשון ב-Rue Des Pyrenees בו טעמתי עוגת Pasties de nata, לסיום, זכיתי בתצפית מרהיבה מחלקו העליון של פארק בלוויל. צלילי מוסיקה משכו אותי להיכנס לכנסיית 'כל העמים', בה הצטופפו אנשים מקהילות אתניות רבות לתפילת יום ראשון. הייתי כבר ממש רעבה כשראיתי מסעדה תאילנדית - החזית הדהוייה שלה לא העידה כלל על האוכל הטעים, על השירות האימהי של בעלת הבית Madame khamsouk Keo ועל האווירה הנעימה ששררה בה. רק לאחר מכן נודע לי שזו אחת מהתאילנדיות הטובות בעיר Krung Thep (טלפון: 0143668374, כתובת: Rue Julien Lacroix מספר 93). ממול גיליתי אכסניית נוער חדשה נקייה ונעימה Theloft-paris.com וחשבתי שבפעם הבאה אתגורר בה - טוב להחליף סביבה בעיר מוכרת.

גרפיטי בבלוויל, צילום: אלישבע זלצר

חזרתי שוב לבלוויל כדי להכיר את בית הקפה בו ישבה אדית פיאף: Bar Aux Folies (כתובת: Rue de Belleville מספר 8), את הרחובות עמוסי הגרפיטי בסביבתו, את הקונדיטוריות בהן טעמתי עוגות וממתקים בטעמי טוניס ואלג'יר או ויאטנם וסין ובעיקר התבוננתי בערב רב של פרצופים - מהגרים שהגיעו הנה מכל העולם. נהג המונית שהסיע אותי לשדה התעופה, סיפר לי על געגועיו למולדתו וכמה קשים חייו פה. שמתי לב שאמנות על גלגלים היא טרנד חם וכל משאית שמכבדת את עצמה מכוסה בגרפיטי. בבלוויל יש ריכוז של משאיות מצויירות.

הפסקת קפה במכון השבדי

באזור המארה יש בתי קפה ובתי תה, שמזמינים להיכנס פנימה בקור החורפי. הפעם החלטתי ללכת בעקבות הטעם והריח ולתת לסביבה המוכרת להפתיע אותי. כך הכרתי את 'המכון השבדי', ששוכן בבנין היסטורי ולו חצר יפה ובית קפה אינטימי, שאפשר להתחמם בו על מרק או כוס קפה (www.institutswedois).

כחובבת צילום איני מפסידה את התערוכות ב-Maison Europeene de la Photographie, התערוכות מיוחדות במינן, ושווה להכיר את המקום. ולסיום הביקור באזור המארה, הגעתי לפלאס דה ווז' (Place des Vosges), שמסמלת יופי נצחי שמשתמר היטב. בימי ראשון באות לכאן משפחות בורגניות והילדות נראות לבושות כאילו יצאו מתפאורה של סרט.

הגן במכון השבדי, צילום: אלישבע זלצר

השוק של הילדים האדומים

יש אווירה בשוק הכי עתיק בעיר, Le marche des enfants rouge שהוקם על ידי לואי השמיני ונבנה מחדש בשנת 2000. הוא נקרא כך בגלל התלבושת האחידה, המדים האדומים, שלבשו ילדים יתומים שהתגוררו בבית החולים הסמוך, עד המאה ה-17. הכרתי את השוק כשהתגוררתי פעם במלון פשוט בשכונה לא מתויירת (Hotel Saintonge). כשביקרתי בו, הגישו במקום טעימות מרקים שהוכנו לתחרות מיוחדת, מעשה ידיהם של כמה שפים וזה היה טעים ומקורי. יש במלון בית יין חביב, שאנשי השכונה אוהבים לאכול בו בראנצ' בימי ראשון. כתובת: 39 Rue bretagne.

בעקבות האופה היפני

חבר שיודע על התעניינותי ביפן המליץ לי להכיר את סדהרו אאוקי (www.sadaharuaoki.com), שיוצר מאפים צרפתיים קלאסיים עם טוויסט יפני. נודע לי שהוא מציג את יצירותיו גם בגלרי לפייט גורמט (Lafayette Gourmet) ומקוצר הזמן נכנסתי לשם. המאפים שנחו מאחורי ויטרינה מצוחצחת, נראו כמו פלטת צבעים של צייר. החלטתי שהם יפים ונועזים מידי ולכן לא מגרים לאכילה ונועדו לספק את תאוות חוש הראייה בלבד. מעולם לא ביקרתי במעוז גסטרונומי צרכני זה, שתיירים מרחבי תבל שמגיעים לטיול גסטרונומי בפריז, באים לקנות בו. לצד שוקולד, ערמונים מסוכרים ומעדנים מתוקים ומלוחים אחרים, נדהמתי לראות שמן זית שמוצג בבקבוקי זכוכית עבה, שהזכירו לי בקבוקי בושם של שאנל 5 וקיר עצום, שעל מדפיו יש סוגי מלח מכל העולם. פעם ראיתי סרט על עבודת הפרך של כריית מלח והולכתו במדבר סהרה, שהוא המדבר הכי חם בעולם. בסרט מתוארים אנשי שבט הטוארג, שצועדים לצד שיירות גמלים במשך 40 יום לכל כיוון. אלו צועדים ברגל, גומעים מרחק של 800 ק"מ שלוש פעמים בשנה, כדי להעביר לוחות מלח מהמכרה במאלי לעיר טימבוקטו והלאה לסוחרים בו. אחרי ששמעתי על המחיר לקילו מלח שהם מקבלים, לא הרגשתי נוח להיות חלק מקהל הקונים, שמתלבט באיזה סוג מלח לבחור.

השראה יפנית, צילום: אלישבע זלצר

מאריאז' פרר - אימפריה של תה ומותג קוסמופוליטי

והתחושה הזו חזרה על עצמה כשעמדתי חצי שעה בתור בחנות מאריאז' פרר, מוסד פריסאי ידוע שנוסד בשנת 1854. חבר חובב תה צייד אותי ברשימה. פה הפכו את שתיית התה לאמנות ולסמל סטטוס, מייבאים מאות סוגי תה נבחרים מ-36 ארצות ברחבי המזרח הרחוק וגם יוצרים תערובות ארומטיות. גם זו תחנת חובה בעת מסע קולינארי. החנות אפלולית. המוכרים, שנקראים "מלצרי תה", לבושים בחליפות חומות ועניבות מוזהבות, פותחים באצבעותיהם העדינות קופסאות עגולות ומזמינים את הקונים להריח את הארומה. בקול שקט, הם מסבירים על האזור בו נקטף התה, על מרכיביו ובאיזו טמפרטורה לחלוט אותו. לא תאמינו מה מחירו של תה איכותי. תה מפרחי דרג'לינג, למשל, מגיע לכ-120 יורו למאה גרם. יש פה תה יסמין שעולה כ-200 יורו ל-50 גרם וסוגים אחרים, הממותגים תחת שמות אקזוטיים ויקרים אף יותר. אם תתקשו להחליט האם לרכוש את ה"מלך" של ארל גריי לחובבי תה בחלב (Le roi du grey) או תה בניחוח רוסי (Russian Breakfast) - תוכלו להתיישב בבית התה הצמוד, לטעום משהו מתפריט התה ואז לבצע את הרכישה. אפשר להצטייד בקומקומים, ספלונים וכפיות מעוצבות.

בקומה השנייה יש מוזיאון תה קטן. כשחזרתי ארצה, סיפרתי לחברי הנ"ל על עבודות הפרך של קוטפות התה, שפגשתי בדרום הודו, המרוויחות כדולר ליום - רובנו ששותים תה לא ראו מעולם את תנאי העבודה המחפירים של קוטפות התה במזרח (www.mariagefreres.com).

רחוב שרש מידי ברובע הלטיני

אני אוהבת את לחמניות הצימוקים, לחם התבלינים (Pain d'epices) ובעיקר מאפה בצק עלים בחמאה ממולא ברסק תפוחי עץ שנקרא שוסון, והוא באמת שוס ועדיף לנגוס בו כשיצא מהתנור. זה קורה אצל פואלן (Poilaine) בכתובת: Rue du Cherche 8 Midi. אחד האופים הטובים בעיר שחותם באות P על ככרות הלחם שלו. ליד הדלת עומדת תמיד מקבצת נדבות, כי כל מי שיוצא מהחנות עם שקיות של לחמים ומאפים טריים, ירגיש רע אם לא ייתן לה מטבע. וזו הזדמנות להכיר את הנעליים הרכות והמשובחות בחנות של המעצב האיטלקי פאוסטו סנטיני (בית מספר 4 Faustosantini.com).

מאפה אצל פאולן, צילום: אלישבע זלצר

ולאן עברו הזונות?

שנים רבות לא ביקרתי ברי די קייר ורי ד'אבוקיר. זה היה האזור הסיטונאי של חנויות בגדים, תכשיטים ואביזרי קונפקציה ורוב חנויותיו היו שייכות ליהודים. פעם הייתי מבקרת פה לעיתים קרובות - קונה בזול ומציצה בסקרנות אל הזונות מכל המינים והסוגים שהיו עומדות/עומדים בשעות היום ברחובות הללו בציפייה לקליינטים - הופתעתי לראות שהאזור התחדש ושינה את פניו לגמרי והבעלות עברה לידי סינים. חברים סיפרו לי שרוב הזונות עברו ליער בולון וליער וינסנס ומקבלות את הלקוחות בתוך וואן. כששתיתי קפה בכיכר הקטנה Place du Caire, הצמודה לפסאז' בעל אותו שם ואחד מהעתיקים בפריז שנבנה בשנת 1799, נזכרתי בעשרות הפסאז'ים החבויים של פריז הפזורים ברובעים השונים. לפני שנים רבות רכשתי מדריך קטן למזרקות ולפסאז'ים והכרתי אותם בשיטוטי וכך גם הגעתי לפסאז' Vivienne המקסים ב-Rue Vivienne מספר 6.

מוזיאונים שאני אוהבת

פונדסיון קרטייר הוא חלל מעניין לאמנות מודרנית שהתערוכות בו, בדרך כלל, יוצאות דופן גם באופן התצוגה המשתנה לפי הנושא (Fondation.Cartier.com). מוזיאון קיי ברנלי (Muse du quai Branly) אהוב עלי במיוחד, כי הוא מאפשר לי להציץ לרגע לתרבויות רחוקות ולהתפעל מהרעיונות המבריקים של האדריכל הצרפתי ז'אן נובל. שימו לב לפרטים ולאופן בו הוא מוביל אותנו, המבקרים, לעולמות רחוקים. למי שמתעניין בארכיטקטורה, צפוייה כאן חווייה חדשה כי בכל אחד מהם, כמו בכל מבנה אחר שהוא מתכנן - יש חידוש והמצאה וזו גדולתו של האדריכל החדשני הזה, שתכנן גם את ה-Institute du monde arabe. כדאי לקרוא עליו Jean Nouvel ועל המוזיאונים שתכנן כדי להעצים את חווית הביקור (www.quaibranly.fr).

אלישבע זלצר היא עיתונאית, עורכת סיורים בעקבות גרפיטי בתל אביב וכותבת את בלוג "המשוטטת" elishevanotes.com

לתחילת הכתבה

לפניך, כתבות נוספות על פריז, שעשויות לעזור לך:

יעדי הכתבה

נקודות עניין שהוזכרו בכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פריז