נופים עוצרי נשימה בסין

מעבר לתרבות וההסטוריה העשירה של סין, מדינה זו מצטיינת גם במגוון הנופים העצום ועוצר הנשימה שלה. כתבינו מגלים הרים מושלגים, טרסות ציוריות, עמקים מן האגדות וטבע פראי וקסום במסעם מליג`יאנג ועד מקאו.
משפחת רפאלי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: נופים עוצרי נשימה בסין
© Depositphoto

טרק 'ערוץ דילוג הנמר'

התחלנו ללכת בטרק Tiger Leaping Gorge (שנמצא צפונית לליג`יאנג) ב-28 למאי, מתוך תכנון לסיים אותו בעוד שלושה ימים (ולהעביר שני לילות בגסט האוסים שנמצאים על הדרך). רוב האנשים עושים את הטרק הזה ביומיים אבל אנחנו העדפנו ללכת באיזי ובלי לחץ את כל המסלול. אז את הטרק מתחילים בד"כ מהעיירה Qiaotou- כאשר הולכים לאורך הצלע של רכסי הרים, וברוב הדרך רואים את הנהר הרחב והגועש (אחד היובלים של נהר היאנגצה הגדול) שזורם בתחתית הערוץ. במהלך המסלול עוברים כמה גסט האוסים קטנים, בהם אפשר לישון או לאכול- כך שאין צורך לסחוב אוכל על הגב, וגם לא שק שינה. בבוקר יצאנו מליג`יאנג, באוטו עם נהג שלקח אותנו עד לתחילת הטרק ב- 120 יואן (בכניסה לעיירה צריך לשלם 50 יואן על מבוגר לטרק). השארנו את כל התיקים הגדולים שלנו ב- Janes G.H שנמצא בתחילת המסלול, ושם גם אכלנו ארוחת צהריים ולקחנו מפה (מצוירת על דף) של הטרק. אחר כך יצאנו לדרך- עם שני תיקי גב גדולים ועוד שניים קטנים. אז כרקע- הטרק היה נהדררררר!

 הנופים במשך כל שלושת הימים היו מדהימים. המוטיב של ההרים הירוקים ומלאי הצמחייה, הרי השלג הגבוהים שהשקיפו עלינו מלמעלה, ביחד עם הערוץ העמוק והנהר השוצף שזרם מתחתינו, ליווה אותנו לאורך כל הדרך והיה יפהפה. הנוף לא שיעמם בגלל שאחרי כל כמה שעות הוא השתנה וגילינו משהו חדש. אני כל כך אוהבת לראות הרים מושלגים- זה נותן לי מלא אנרגיות להמשיך בטיפוסים הקשים, ותמיד מעלה חיוך על הפנים. כל ההליכה שלנו הייתה בקצב איטי, הדרך מנקודת ההתחלה ועד לגסט האוסים Lu Ye ו- Naxi Family (נמצאים בערך בשליש הדרך) לקחה לנו 4 שעות, וקראנו שהיא אמורה לקחת שעתיים... לקראת אמצע הדרך שכרנו איש עם סוס (ב-70 יואן) שירכיב את יובל ולפעמים גם את אלון בשעתיים הבאות וביום הבא -; שבו אמור להיות הטיפוס הקשה "28 העיקולים" -; סה"כ עליה של כ-900 מטר. בלילה הראשון ישנו בגסט האוס Lu Ye שהיה ממש חמוד, עם אחלה חדרים, שירותי בול פגיעה דוחים (כמו בכל שאר הגסט האוסים שבטרק) ותפריט קצת מאולתר. המחשבה על נודלס עשתה לנו בחילה וחוץ מזה התפריט לא היה מגוון למדי, כך ששלפנו את השיחון אנגלית- סינית שלנו, ובעזרתו הצלחנו להסביר לסיניות (שהיו קצת בשוק בהתחלה) איך להכין לנו תפוחי אדמה מבושלים לארוחת הערב, ולמחרת לחם מטוגן לארוחת הבוקר...

הטיפוס של "28 העיקולים" היה די קשה אבל אני גאה לומר שהצלחנו לעבור אותו בגבורה, ואחריו החלה הירידה הארוכה... ארוחת הצהריים שלנו הייתה למטה, בגסט האוס נחמד ודי חדש שנקרא Tea Horse G.H- הופתענו לראות שהתפריט הכיל גם אוכל שנוטה לכיוון מערבי ושמחנו!! אחר כך היו לנו עוד שעתיים- שלוש הליכה, בהן כבר היינו ממממש עייפים. סוף סוף הגענו ל- Half Way G.H בו רוב התרמילאים ישנים, אבל החלטנו לא להישאר לישון בו בגלל שהמחירים מופרזים בלי סיבה מיוחדת. המשכנו לעוד רבע שעת הליכה שבעקבותיה הגענו לשני גסט האוסים קטנים יותר ופחות ידועים- לכן גם זולים בהרבה, שנקראים Five Fingers G.H ו- Forest Inn G.H. ישנו ב- Forest אבל גילינו שהגסט האוס השני נראה יותר מטופח כך שכדאי לבדוק אותו.

המסלול למחרת כלל הליכה לאורך צלע ההר ויש בו סיכון כי אם מישהו היה מחליק מהשביל- הוא היה מחליק במדרון בקלות. בכל מקרה עבר בשלום! אח"כ עברנו כמה מפלים ממש חמודים שחוצים את השביל וגם עצרנו לטבילה ולרענון בתוכם. לקראת הצהריים הגענו לסיום המסלול -; לגסט האוס שממנו אפשר לקחת מונית בחזרה לתחילת המסלול. בדרך חיכתה לנו שם חוויה מפחידה למדי. מסתבר שהכביש לא חצוב בצורה טובה בסלע (נו - סינים...) ומתרחשות שם מפולות בתכיפות די גבוהה. בתאריך שבו אנחנו היינו הכביש היה חסום לגמרי למעבר בשתי נקודות -; כך שהיה מחולק לשלושה חלקים. היה עלינו לנסוע במונית עד למפולת הראשונה, לחצות את החלק החסום ברגל (פחד מוווות!!) עד למונית אחרת בצד השני, לנסוע איתה עד למפולת השנייה ושם לעבור שוב ולנסוע עם מונית שלישית אל העיירה Qiaotou. כל הקטע הזה ממש מפחיד והמסקנה שלנו היא שחשוב מאד לנסות להשיג מידע עדכני לגבי התנאים בטרק -; משימה לא פשוטה בסין... וכך בעצם הסתיים לו בשלום טרק הנמר המקפץ, שהיה חוויה טובה ומיוחדת מאד בשבילנו.

לתחילת הכתבה

זונגדיאן - עיר טיבטית בסין

נסענו ל- Janes G.H ואספנו משם את כל התיקים שלנו, ואח"כ נסענו לתחנת האוטובוס של העיירה הקטנה, שם חיכינו כ- 5 דקות עד שהגיע האוטובוס שבא מליג`יאנג והיה בדרכו ל- Zhongdian, שהיא גם תחנתנו הבאה. הנסיעה באוטובוס עברה באופן סביר- רק גברים סינים מלוכלכים כאלו נסעו איתנו, וכל אחד מהם עישן 3 סיגריות בממוצע בנסיעה. ישר נרדמנו... הרי היה לנו יום ארוך ומעייף, עם כל כך הרבה חוויות מאז הבוקר. כשהתעוררתי גיליתי שהנוף השתנה המון- מסתבר שטיפסנו עד לרמה גבוהה במיוחד (בגובה 3200 מטר) שבה שוכנת העיר הטיבטית הגדולה ביותר שנמצאת בשטח של סין- זונגדיאן. כל האזור הזה הוא טיבטי, כך שכמעט והרגשנו בארץ אחרת- יש להם שפה אחרת, בנייה אחרת, חיות אחרות ותלבושות מיוחדות. אם נוסעים לזונגדיאן בבת אחת יש סכנה של מחלת גבהים, אבל אחרי עלייה הדרגתית- עצירות בליג`יאנג ובטרק- כולנו הרגשנו בסדר גמור.

ועכשיו שמעו את הקטע המגניב ביותר בעולם! בכל ערב, כ-400 אנשים טיבטיים מהעיר מתכנסים בכיכר של העיר העתיקה, משמיעים מוזיקה טיבטית מסורתית מעורבת בטראנסים בפווול ווליום ומרקדים במעגלים לצלילי המוזיקה. חייבים לראות כדי להאמין! בכל ערב נשים, גברים, צעירים וצעירות, זקנים וזקנות, ילדים וילדות, כולם תושבי העיירה, רוקדים להנאתם!! וזה לא בשביל התיירים, אלא אך ורק בשביל עצמם... ממש נהניתי לצפות בהם, איזה אנשים מגניבים! למחרת שכרנו מונית ונסענו עם נהג טיבטי ל- White Water Terrace, אטרקציה מדהימה במרחק כשלוש שעות נסיעה מהעיר. הנופים בדרך היו מדהימייייים!!! הם היו לנו כדוגמית מטיבט והצטערנו נורא שלא יהיה לנו זמן להגיע גם לשם. הבתים הטיבטיים הזכירו לנו אסם גדול בצורתם. הקירות, בצבע שמנת, נוטים באלכסון פנימה ורק בקומה העליונה יש חלונות- קטנים וצבעוניים. בדרך כלל המון אבנים גדולות היו מונחות על הגג- כדי שלא יתעופף לו משם.. הבתים היו מפוזרים בין המישורים הירוקים ושיחים קטנים וורודים שהיו מרוכזים כשטיחים בכל מיני מקומות. זיהינו כמה וכמה יקים עצומים (כן זו אכן "בהמה טיבטית, 2 אותיות" מהתשבצים...), משהו בין פרה לתאו, שעיר במיוחד, עם קרניים... חיה אדירה במיוחד! חוץ מזה הנסיעה התקדמה מאוד לאט בגלל שבשני שליש מהנסיעה נסענו באזור הררי וכל הזמן הכביש התפתל, עלה וירד והסתובב, לא זזנו מהמקום ורק עקפנו הרים בהזדחלות (האוטו לא ממש סחב את כולנו...)!

 סוף סוף הגענו! אחרי ארוחת צהריים במסעדה מקומית נכנסנו לפארק. כבר ראיתי שתיים- שלוש תמונות ממנו, וקיוויתי שזה יראה כמו שזה נראה בתמונות- כי שם זה נראה מהמם. קודם כל הופתענו לגלות שמסלול ההליכה בפארק היה עשוי מעץ ולא מבטון, כל הכבוד לסינים. אחרי טיפוס של כמה וכמה מדרגות עץ, פתאום ראינו את זה! טרסות (כמו מדרגות) לבנות, עשויות סיד, ובהן גולשים מים צלולים. המראה היה מדהים, לא דומה לשום דבר שהכרנו. קרני השמש והשמיים התכולים השתקפו במים ונתנו להם גוון מקסים של תכלת, בקיצור וווואוו. היו למעלה עוד כל מיני בריכות קטנות בצבעי כחול, ירוק, צהוב, לבן, שקוף... למרות הנסיעה הארוכה, המקום ללא ספק שווה ביקור.

למחרת נסענו למנזר הטיבטי הכי גדול וחשוב בדרום סין שנקרא Ganden Sumset Gompa. צריך לנסוע באוטובוס/ מונית על מנת להגיע אליו, ומהמנזר עצמו מאוד התרשמנו. כבר מרחוק ראינו את הבתים והמנזר הטיבטיים בנויים בהדרגתיות על צלע גבעה, עם גגות זהובים מרשימים. יופי של תמונה. לפני שטיפסנו עד למתחם הראשי והעליון, פנינו ימינה בשער קטן ושולי שאף תייר לא שוקל להיכנס אליו. בזכות החוש המיוחד והסקרנות של אבא, זכינו לצפות בתפילה הכי אותנטית שראינו עד כה (וגם שנראה) במזרח אסיה. זה היה משהו הזוי לחלוטין! נראה לנו כמו מפגש של כת סודית. בשני הצדדים של אולם בינוני בגודלו ישבו נזירים צעירים לבושים בגלימה בצבע אדום- בורדו, ובמרכזו ישבו שורה של נזירים לבושים בתלבושת צבעונית במיוחד וכובע צבעוני של ליצנים. היינו בשוק! הם היו באמצע תפילה, כולם שרו ביחד מנגינה שנשמעה כל כך מוזרה ולא קשורה לשום דבר. אחרי 10 דקות בהם צפינו במתרחש פעורי פה, עלינו למנזר הראשי וגם שם במתחם היה מאוד נחמד להסתובב ולראות את כל הנזירים.

לתחילת הכתבה

טיול ברכב לדצ`ין

ב-3.6 יצאנו לטיול עם נהג וג`יפ ששכרנו ליומיים- ביום הראשון נסיעה עד לעיירה Deqin וביום השני נסיעה בחזרה. כל כיוון לוקח כשש או שבע שעות בכביש מתפתל על הרים. רוב האנשים שהכרנו דילגו על נסיעה לדצ`ין, ומי שכן נוסע עושה שם טרק ארוך שבסופו מגיעים לקרחון. בתור משפחה, אנחנו לא יכולים לעשות את הטרק הקשה, אבל החלטנו לקחת הימור ולנסוע את כל הדרך הלוך ושוב רק בשביל הנסיעה עצמה. מסתבר שעשינו את המעשה הנכון. שווה לנסוע רק בשביל הנופים המדהימים שיש במהלך הנסיעה, במיוחד אם לא תגיעו לטיבט בטיול הזה. במשך כל הנסיעה עברנו בערך 90 סטופות- מבנים קטנים ולבנים עשויי בטון, מעין מקדשים טיבטיים מגניבים עטופים בדגלים טיבטיים. אגב, למי שלא יודע מה אלו דגלים טיבטיים- זוהי שרשרת דגלים קטנים ומלבניים, בצבעי מרקר צבעוניים וזוהרים, עליהם מודפסים בשחור ציורים ואותיות טיבטיות. עברנו עדרי יקים שחורים, שעירים וחמודים, מצלצלים בפעמון שקשור לצווארם.

עצרנו במנזר טיבטי Tondrogling Monastry (שלושים יואן למבוגר) וניחשנו שרק נזירים שיודעים לצייר יפה מתקבלים אליו מכיוון שכל הקירות היו מלאים בציורים ואסוציאציות שונות של בודהה... בהמשך הנסיעה עצרנו ליד מפל קטן ועשינו פיקניק מהנה (הצטיידנו מראש בזונגדיאן) עם לחם, ריבה, פירות וצ`יפס. כשכבר היינו די קרובים לפס בגובה 4,000 מטרים שהיה עלינו לחצות, הבתים הטיבטיים הפכו לאוהלי ניילון בצידי הכביש. היה שם קר מאוד... ואז, כ-10 דקות לפני החצייה של הפס, ראינו את זה! ביקשנו מהנהג לעצור, נעלנו נעלינו, לבשנו סווטשרטים ורצנו בהתרגשות... אל השלג שהיה שם! במקום שנמצא כמעט בגובה הכביש הייתה שכבה בינונית של שלג- היינו מאושרים, הבנים במיוחד. התגלשנו ושיחקנו, עד שהיה קצת קר מדי בידיים והיה עלינו לחזור לאוטו ולהמשיך בנסיעה. חצינו את הפס (4,210 מטר), והתלהבנו מהמחשבה שזה המקום הגבוה ביותר שאי פעם היינו בו (חוץ מבמטוס...). לבסוף הגענו לדצ`ין, אבל עקפנו אותה בכלל בלי להיעצר והמשכנו עוד כ-10 ק"מ בכביש עד ל- Felai Si- שדרה של כ-10 גסט האוסים ומסעדות ברמות שונות, די מסודרים לתיירים. קראנו בלמטייל שאלו גסט האוסים קטנים וזולים אבל מאז המקום כבר צמח ועכשיו הלינה בחלק מהמקומות יחסית יקרה, ולבסוף מצאנו את מבוקשנו לקראת סוף השדרה. זה גסט האוס שנקרא Zhaxidji ומה שאהבנו בו הייתה האפשרות לקחת חדר אחד עם שירותים ומקלחת, וחדר נוסף של דורמס (3 מיטות) עם חלון גדול שמשקיף לנוף. משני החדרים היתה יציאה למרפסת נחמדה שצופה גם היא לנוף, וכל אלו במחיר סביר והזול ביותר שמצאנו.

 אז אני מספרת על "הנוף", אבל עדיין לא הסברתי מה בדיוק היה הנוף.... קודם כל, הוא היה מושלם. ומה היה בו?? בעיקרון, הרי שלג. והרבהההה. מקיפים אותנו כמעט מכל הכיוונים. הם היו ההרים הכי גבוהים שאי פעם ראינו- הפסגה הגבוהה ביותר היא בגובה של יותר מ-6,000 מטרים. לרכס ההרים הזה קוראים Meili Snow Mountains והוא מדהים מהממם ומקסים ביופיו. אחרי ארוחת הערב הלכנו לישון, בציפייה לבוקר המחרת בו נקום במיוחד כדי לראות את הזריחה על ההר... ב-6 בבוקר קמנו, די עייפים, אבל מה לא נעשה בשביל זריחה מפורסמת?? הייתי ממש מוכשרת, ואין לי מושג איך אבל הצוואר נתפס לי בצורה נוראית דווקא באותו הבוקר. איזה כאביםםם לא יכולתי לסובב את הראש וזה היה קצת מבאס, בכל מקרה ישבתי במרפסת בחוץ וצפיתי, כמו כל עשרות התיירים הסינים (מערביים לא היו שם), בפסגת המיילי המושלגת שנהיית כתומה ככל שהשמש עלתה למעלה. האמת שאחרי 20 דקות בחוץ כמעט קפאתי מקור, ומיהרתי בחזרה למיטתי החמה. לפני שהתחלנו בנסיעה הארוכה בחזרה לזונגדיאן קנינו מדוכן אחד שרשרת של 5 דגלים טיבטיים ב-5 יואן. אח"כ, בעיר דצ`ין, עצרנו וגילינו ששרשרת עם יותר מ-20 דגלים עולה 7 יואן... אז קנינו. יחי ההבדל הקטן.

הדרך בחזרה הייתה מדהימה ממש כמו הדרך הלוך, ולא שיעממה אפילו שנסענו באותו הכביש. הרגשתי בחלום, קשה לעכל את כל היופי שאתה רואה ולהבין שאתה כרגע חלק מהנוף הזה ומחר כבר לא תהיה. ככה מרגישים כשיודעים שהחזרה הביתה מתקרבת.... רק בעוד חודש. פתאום, תוך כדי שאנחנו נוסעים בפיתולי הכביש, חצה את הכביש מעין ברווז צבעוני. הוא לא נדרס חס וחלילה, אבל בתוך רגע הנהג שלנו עצר את הרכב בחריקה, שלף במהירות רוגטקה מתא הכפפות, וטס אחרי הברווז -; כדי לצוד אותו! הייתי בשוק! כולנו, האמת. לא בכל יום ולא בכל מקום יוצא לך לראות סיני מנסה לצוד ברווז עם רוגטקה.

שוב בזונגדיאן, יומיים אחרונים
 למחרת, כבר בזונגדיאן, התפצלנו- אמא עומרי ואלון הלכו לטיול וקניות באזור העיר החדשה של זונגדיאן, ואבא יובל ואני הלכנו לטיול בעיר העתיקה. גילינו שבעיר העתיקה יש מקומות ממש מקסימים, והתברר שהיא לא סתמית כמו שחשבנו במבט ראשון, אפילו לא אחרי שהיינו כבר בדאלי וליג`יאנג. כרגיל, היו המון חנויות חמודות, והבתים היו בנויים מלבנים ענקיות עם גגות מתעקלים והכל כזה סינייי. במעלה גבעה שנמצאת ממש במרכז העיר העתיקה יש מקדש גדול וחדש, וטיפסנו אליו. המקדש היה מאוד מעניין, חלקים ממנו היו בצביעה והאמת שזה רק הוסיף לעניין לדעתי, נחמד לראות את הציירים מציירים וצובעים. גם התצפית מכאן על גגות הבתים של העיר העתיקה הייתה מאוד יפה. ביום הבא, אחרי שבוע באזור זונגדיאן, נסענו לשדה התעופה, נפרדנו מהאזור הטיבטי המדהים הזה, עם תקווה וידיעה שעוד נחזור לפה יום אחד... לא מיצינו את טיבט בכלל!! הטיסה יצאה, ואחרי שעה נחתנו בחזרה בבירת מחוז יונאן, קונמינג, לעוד לילה אחד לפני שעוזבים את המחוז...

לתחילת הכתבה

מקונמינג לגווילין

קונמינג- ביקור פרידה קצר בבירת מחוז יונאן
 את מלון קמיליה בו שהינו בפעם הקודמת שלנו בקונמינג לא כל כך אהבנו ולכן העדפנו לנסות מקום חדש. נסענו משדה התעופה באוטובוס אל Cloudland Youth Hostel (מרשת YHA) ולדעתנו הוא מאוד נחמד ונעים, חדרי הדורמס מרוהטים בעץ והאווירה נעימה. אחרי שחידשנו אנרגיות בחדר, יצאנו לדרך- נחושים להגיע לארוחת צהריים במקדונלדס! ברוב חכמתנו עלינו על אוטובוס לא נכון ומעט הסתבכנו בדרך.... יצאה לנו הליכה ארוכה ברגל. אבל מילא, קצת כושר לא יזיק והעיר מאוד נחמדה ונעימה. אנחנו ממשיכים לאהוב אותה. בסופו של עניין הצלחנו למצוא את המקדונלדס, ואחרי האוכל הסתובבנו עוד קצת בחנויות וחזרנו למלון. בבוקר הבא הלכנו לסופר Wall mart שנמצא במרחק הליכה מאכסניית הנוער שלנו. הוא ענקי, לטייל בין המדפים שלו היה בהחלט חוויה ומאוד התלהבנו למצוא שם קופסאות שימורים של תירס ועוד כל מיני הפתעות טעימות שיעזרו לנו להנעים את נסיעת הרכבת הארוכה שמצפה לנו בערב. בסביבות 6 נסענו במונית עד לתחנת הרכבות של קונמינג ושם עלינו על הרכבת Kunming -; Guilin. ברכבת הזו הייתה לנו פחות פרטיות מאשר ברכבת האנוי- לאו קאי שבוויאטנם. כאן אין דלתות לתאים והכל פתוח. במזל היינו בקרון ריק יחסית והנסיעה עברה בסדר גמור. לא נתקלנו בבעיית אוכל מכיוון שהצטיידנו מראש, אבל בעיקרון לא תצליחו למצוא על הרכבת אוכל נורמלי לארוחת בוקר אז מומלץ להצטייד!

גווילין- בירת מחוז Guangxi
 כשיצאנו מהרכבת נתקלנו במזג אוויר די מבאס... חם ויורד גשם. תפסנו מונית ל- YHA של גווילין שנקרא Guilin Backstreet Youth Hostel. במשך השעות הראשונות היינו די מבואסים. מה לעזאזל אנחנו עושים פה? איך עזבנו את קונמינג הנחמדה והאביבית לטובת גווילין הטרופית? בכל מקרה, השתדלנו להתאקלם. החדרים באכסניית הנוער היו טובים אם כי העדפנו את האווירה הכייפית של האכסניה בקונמינג. בלית ברירה יצאנו לטייל במדרחוב הראשי (שצמוד לאכסניית הנוער) וגילינו שלפנות ערב, כשהוא נפתח, הוא מאוד נחמד. הרבה חנויות בגדים כמובן.. והמון תיירים סינים מאושרים. אין לי מושג איך קרה שהאחים שלי זיהו במהרה את השלט הגדול שעליו נכתבה האות M בצהוב... בכל מקרה אכלנו במקדונלד`ס ארוחת ערב. בדרך חזרה גילינו שבכל ערב בשעה 20:30 הרבה אנשים מתכנסים בכיכר גדולה שצמודה למדרחוב הראשי, וצופים בכמות מים ענקית שגולשת מקצהו העליון של מלון הנקרא Waterfall ועד למטה במשך 10 דקות. ממש הרשים אותנו!

בדרך כלל אנחנו לא חובבים של הופעות מקומיות תיירותיות אך בערב הבא חרגנו ממנהגנו וצפינו בהופעת תיאטרון שהיא ממש לתיירים (בדכ"ל סינים), ונקראת Fantastic Dragon`s Nationality. ההופעה הייתה יפה ומאוד נהנינו ממנה. קבוצה גדולה של רקדנים ורקדניות רקדו ריקודים שסימלו את המיעוטים השונים שחיים באזור הזה. המוזיקה הייתה שמחה וחזקה, התאורה צבעונית, תפאורה, תלבושות, אפקטים, רקדנים ואקרובטים. אחלה מופע, שווה את הכסף (100 יואן לכרטיס).

למחרת לקחנו סיור מאורגן לאטרקציה המרכזית של מחוז Guangxi והיא טרסות האורז Longji המדהימות. אחרי נסיעה די ארוכה בין הרים, הגענו לקטע שבו בני הכפר בנו, כבר לפני המון שנים, טרסות לאורך כל צלע ההר. גם אחרי שביקרנו בהרבה מקומות בוויאטנם עם טרסות אורז, המראות הדהימו אותנו מחדש! אפשר לומר בוודאות שבני הכפר כבר לא מתפרנסים מגידול אורז אלא ממכירת מזכרות לתיירים. אותנטי זה לא היה... בכל מקרה מאוד נהנינו, הנופים מדהימים!! המדרגות שבהר מוצפות במים, והשמיים משתקפים במים, ומהמממם! מצאנו לעצמנו מסעדה נחמדה עם מרפסת לנוף ושם אכלנו צהריים, ואח"כ עלינו לתצפית שנקראת Point 2 ("הירח ושבעת הכוכבים") ולשם שולחים את כל התיירים. הרבה מדרגות לטפס אבל זה שווה את המאמץ. משם יש אפשרות ללכת בשביל בין טרסות האורז, לאורך צלע ההר, עד ל- Point 1 ("תשעת הדרקונים וחמשת הנמרים"). איזה כיף של טיול זה היה! ואיזה יופי של נוף!

 היינו לבדנו על השביל, והרגשנו את הטבע במלוא עוצמתו (מעורב ביצירת אדם למען האמת). היו מעט סינים שעבדו בשדות, שהיו מוצפים במים בוציים. מאוד מאוד אהבנו את ההליכה הזו, אנחנו חושבים שהיא החלק הכי שווה בביקור ב- Longji ומאוד כדאי למצוא את השביל הנהדר. הבעייה היחידה הייתה שלא הערכנו נכון את הזמן שהטיול + הירידה לחנייה ייקח לנו, ולכן איחרנו מעט למיניבוס שחיכה לנו... זכרו שההליכה מ- Point 2 ל- Point 1 ועד לחנייה לוקחת שעה וחצי! חוץ מלטייל בין הטרסות, פגשנו גם את בנות המיעוטים מהשבט של ארוכות השיער. בשבט זה הבנות נהגו לגדל את שיערן ויש בנות שהשיער מגיע להן עד מתחת לברכיים! מסתבר שאחת מהן מחזיקה בשיא גינס לשיער הארוך ביותר, והמדהים הוא ששיערן שחור וגולש ומבריק ובריא. כדאי למהר ולפגוש אותן, כי הבנות שלהן כבר לא מגדלות שיער ובעוד 20 שנה הן ייעלמו... בבוקר הבא מצאנו את האינטרנט קפה של המקומיים בעיר (בסמטה מאחוריי המקדונלדס, כדאי לשאול שם בסביבה איזה מוכר סיני), משהו מגניב לגמרי. בקומה שמתחת לאדמה יש המוווון עמדות של מחשבים חדישים עם מסכים דקים, כורסאות נוחות לשבת עליהן, הכל נקי ומערבי. והמחיר?? 2 יואן לשעה! כל כך זול, בהתחשב בזה שב- YHA עלה 2 יואן לרבע שעה.

לתחילת הכתבה

מיאנגשו עד מקאו

בסביבות 11 יצאנו לשיט על נהר לי, שהתחיל בנסיעה של כ-50 דקות עד למזח בנהר. מסביב לנהר התנשאו הרים גדולים ואפורים היישר מתוך המישור, וזה הזכיר לנו מאוד את האלונג ביי ונין בין בוויאטנם. ההפלגה הייתה ממש נחמדה, והנופים יפים. הסירה הורידה אותנו במזח מאולתר ורק אחרי 5 דקות הבנו שהיא הורידה אותנו מוקדם מדי- על מנת שניסע עם מונית יחידה שהייתה שם ונאלץ לשלם לה עוד 50 יואן. היה ממש מעצבן לדעת את זה ולדעת שאין לנו מה לעשות כנגדם כי הסירה כבר נסעה. המונית הסיעה אותנו עד לעיר שבה היינו אמורים באמת לרדת מהסירה, ומשם נסענו באוטובוס מקומי עד לעיר התיירותית החמודה Yangshuo. רק חצינו את הכביש מהתחנה המרכזית, והגענו למלון שלנו, בו משפחת שחר קריצבסקי (כתבי למטייל) כתבו לנו שהם ישנים. כן, מסתבר שמסלול הטיול שלנו חפף שוב ואחרי שנפגשנו בפעם האחרונה בבנגקוק, יכולנו להיפגש שוב ביאנגשו. ממש ממש שמחנו לראות אותם, והילדים התחברו ושיחקו ושוחחו. איזה כיף.

מפאת חוסר זמן (וכרטיסי טיסה ממקאו לבנקוק אותם רכשנו מראש) נשארנו רק לילה אחד ביאנגשו, ומה שהספקנו לעשות בעיר התיירות הנחמדה היה: כמובן, לטייל במדרחוב הראשי של העיר שנקרא West St. והוא מלא בחנויות ומסעדות יפות. האמת היא שהעיירה הייתה נחמדה אבל אנחנו נשארנו נאמנים למחוז יונאן ולעיירות המקסימות דאלי וליג`יאנג -; אהבנו אותן יותר מאשר את יאנגשו. בכל מקרה, הסתכלנו ובחנו את הסחורה היפה של החנויות... למחרת, אחרי שנפרדנו מרינת צפריר עדן וטבע, הלכנו לשכור חמישה זוגות אופניים באחד ממשרדי הנסיעות. אחרי שיצאנו עם האופניים מהכביש הראשי והדי מפחיד שבעיר נסענו בכביש צדדי, בין צוקי הסלע הגדולים. כשנסענו הייתה לנו רוח והיה נעים, אבל כשהיינו עוצרים נהיה חם ודביק- מזג האוויר לא היה בשיאו.. גם הנוף לא הרשים אותנו יותר מדי, כנראה כי כבר ראינו נופים בסגנון הזה שהיו יפים יותר. מתי שהוא הגענו בטעות לנהר, ולאחד מהמקומות הרבים מהם יוצא שיט על רפסודות במבוק. העדפנו לוותר כי המחיר די גבוה, המקומות תיירותיים ושיט כזה כבר היה לנו בצפון תאילנד. בסופו של עניין הטיול היה מוצלח, ומאוד נהנינו לנסוע באופניים בין שדות האורז וההרים הגבוהים. אחר הצהריים העמסנו על עצמנו את כל התיקים הגדולים ויצאנו בצעדה של כ-10 דקות עד למקום שבו אסף אותנו אוטובוס הלילה שיצא מגווילין והוא בדרכו לעיר הסינית Sanxiang שגובלת עם העיר Macau.

אוטובוס לילה זה דבר אדיר במיוחד- מבחוץ הוא נראה רגיל לחלוטין, אבל מבפנים אין לו טורי כיסאות אלא שלושה טורים של מיטות קומותיים- כך שבסה"כ הוא יכול להכיל כ-40 איש. המיטות מעט קצרות (לאבא בעיקר) ומעט צרות, אבל אפשר להסתדר. בלילה היינו צריכים לשמור על יובל - כי איזה סיני זקן במיוחד לא היה שם לב שיובל ישן במיטה וכמעט היה מתיישב עליו- לאאאאא!! פחדנו בעיקר מגניבות כי שמענו כל מיני סיפורים על תיירים שגנבו להם כסף מהתיקים שהיו לידם בזמן שישנו- בכל מקרה הנסיעה עברה בשלום וללא גניבות.

כשהגענו לעיר, וברגע שיצאנו מהאוטובוס, החל מבול מטורף! שלא תטעו חלילה- היה שם חם מאוד... ערבוב מעצבן למדי של גשם וחום. מילא. אישה סנגפורית נחמדה שידעה קצת אנגלית הובילה אותנו לתחנת האוטובוס שנמצאת מול תחנת האוטובוס המרכזית, ואמרה לנו על איזה אוטובוס לעלות כדי להגיע למעבר הגבול ל- Macau. לצערנו הוא היה לא ממוזג, קצת נחנקנו. ירדנו בתחנה האחרונה, התיקים הכבדים על הגב, ואנחנו מקרטעים בין השלוליות (נזהרים לא להחליק- מומלץ להיזהר בעת ההליכה עם קרוקס) לכיוון מעבר הגבול הממוזג. אחחחח מזגן טוב עזר לנו מאוד! עברנו את החתמת הגבול ונכנסנו למקאו, שנמצאת כ-70 ק"מ דרומית מערבית להונג-קונג, ובדומה לה מוגדרת כ-"אזור מנהלי מיוחד" תחת השלטון הסיני, מעין אוטונומיה בתוך הרפובליקה העממית של סין. ממעבר הגבול לקחנו את אוטובוס מס` 5 ונסענו למרכז העיר. אחרי חיפושים מצאנו מלון צדדי, שהיה נחמד וענה לנו על הצורך בחדר גדול עם 3 מיטות זוגיות לכולנו. גילינו שמקאו היא פשוט עוד עיר מערבית. האמת שמאוד נהנינו ממנה, למרות שאם תבואו מהונג קונג רוב הסיכויים שמקאו תאכזב. בעיקרון במרכז העיר יש מלא קזינו והעושר שופע מתוך המבנים הגדולים והצבעוניים. הקניונים נחמדים אבל לא זולים. אהבנו את איזור המדרחוב שהיה מרוצף באבנים יפות ובסגנון די אירופאי (הרי הפורטוגזים שלטו פה כמה וכמה שנים...).

 ביקרנו במוזיאון ה- Grand Prix -; מרוץ שמתרחש כל שנה ברחובות מקאו ומתחרים בו אופנועים, מכוניות וכולא.. המוזיאון יפה ונחמד להעביר בו חצי שעה, והמרוץ הבא יהיה בנובמבר כך שיכול להיות מגניב להגיע... אנחנו ממליצים. תוך כדי שטיילנו בעיר ראינו משהו גדול שנראה כמו הר געש מלאכותי, וכשהתקרבנו הבנו שזה מעין מיני לונה פארק מעורב בקזינו רבים, וגם כמה חנויות יקרות (נקרא Macau fisherman`s wharf). שטנו בסירת אבוב גדולה בחושך של תוככי הר הגעש והיה נחמד (אבל לא יותר מזה). חוץ מזה הפארק מעוצב יפה ונחמד להסתובב בו. עוד מוזיאון נחמד במרחק הליכה היה Handover Gifts Museum Of Macau -; מוזיאון בו מוצגות כל המתנות הסמליות שכל אחד ממחוזי סין העניק למקאו לכבוד הצטרפותה בחזרה לסין בשנת 1999- לאחר שהשליטה הפורטוגזית עליה פסקה. גם במוזיאון הזה אנחנו ממליצים להעביר חצי שעה בכיף. למחרת טסנו ממקאו, ומסין שהיא אגב אחת הארצות היותר מגניבות לדעתי, אל בנגקוק. התאריך היה 15 ליוני, והטיסה שלנו הייתה באייר אסיה, וזולה במיוחד- רק 50$ לכרטיס. אז אסכם על סין בכמה מילים: בעיקרון די טעמנו מסין, היינו בה רק חודש ימים, ונישאר לנו טעם של עוד. ממש יש חשק לבקר במחוז סיצ`ואן, ולחרוש גם את טיבט... בקיצור יש מה לעשות. סין ענקית. אנחנו חושבים שמי שמוגבל בזמן צריך לבוא למחוז יונאן כי שם אפשר לראות המון סוגים וגוונים של נופים ואנשים, והטיול שם גם כלל אינו מסובך (גם לא למשפחות..).

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על סין