מתארגנים לטרק
הפעם החלטנו לחוות חווית שטח אמיתית, לצאת לטרק בו אין כפרים בדרך ולא ניתן למצוא חדר מזדמן וארוחת ערב. פנינו לאחת הסוכנויות ותאמנו דרכם יציאה לטרק ספיטוק-סטוק. קבענו כי הטרק יארך ארבעה ימים למרות שהוא אפשרי להליכה בת שלושה ימים וזאת עקב הילדים. ב"צוות הליווי" נקבעו מדריך, טבח, אחראי סוסים ולא פחות משישה סוסים! מדוע שישה סוסים? אחד לרכיבה לילדים וחמישה לציוד הרב: אוהלים אוכל, כלי בישול ואפילו דלק לבנזיניה. נדברנו לצאת עם סער ומירב, זוג נחמד אשר הכרנו בעמק נוברה ובסופו של דבר הצטרף גם פרנק, בלגי עתיק עם כושר של אבי נימני.
בלילה שקדם ליציאה תקף את דניאל ונמרוד קילקול קיבה ואנחנו עברנו את הלילה הקשה ביותר מאז ימנו כהורים, יותר מכל ימי בכי השיניים שעברנו עם מי מהילדים. באופן לא מתואם ולאורך כל הלילה ליווינו אותם לשירותים, במילה טובה ובחיבוק. לא ישנו.
למחרת ר"ז התעורר מוקדם והודיע לסוכנות כי היציאה נדחית ביום. הסוסים חיכו בשטח ואנו השלמו שעות שינה לאורך כל היום. נמרוד התאושש ראשון ודניאל קצת פחות. למחרת קבענו יוצאים ויהי מה! לכרמל, כדי שיהיה מעניין, הופיע חום בלילה. אנו מורגלים כי לאחר "אקמולי" אחד הוא כמו חדש - לא הפעם...
בבוקר הגיעו המוניות, העמסנו שני תיקים שהכנו מבעוד מועד ויצאנו לדרך. "ספיטוק" הוא כפר שאינו רחוק מלה ועל כן פגשנו את הסוסים חיש קל. לאחר מחאה קלושה עלתה דניאל על הסוס וזאת מפני שהערכנו כי היא החלשה ביותר, טרם החלימה מקלקול הקיבה ולא יעמוד לה הכוח.
יוצאים לדרך
תחילת הדרך היתה לאורך נהר ההינדוס המוכר לנו מהרפטינג, הילדים התלהבו לזהות את תווי הנוף ופניות הנהר. כעבור מספר שעות פנינו דרומה לתוך ההרים כשמלווה אותנו נחל נחמד, הוא בירידה - אנחנו בעליה. מוטיב זה יחזור על עצמו...לאחר שבע שעות הליכה הגענו לגדת נחל מוצלת, למקום שהזכיר יותר מאהל של פוקהונטס המפורסמת: היו בו יותר סוסים מאוהלים ובני אדם יחדיו.
התערנו בסביבה, מותשים חיכינו שיוקמו האוהלים, פשוט לא היה לנו בדל אנרגיה להיות נחמדים ולהשתתף במלאכה. האוהלים הוקמו ועימם אוהל גדול בו נאכל את ארוחת הערב, נחנו והנה הטבח קרא לנו לאכול. כמו הטבחים במילואים גם הטבח הזה הפליא במאכליו ונמרוד ציין כי אכל את הארוחת הטובה ביותר בהודו עד כה!
הנחל לידינו שצף והיה בוצי מידי לרחצה וכך מלוכלים הלכנו לישון עם הסוסים. אלה אמנם לא היו בתוך האוהלים אך לא זכור לנו מתי לאחרונה ישנו במרחק שלושה מטרים מעשרה סוסים. מי שמכיר את ר"ז יודע שהוא דווקא אוהב סוסים, הבעיה לא היתה בהם אלה בפעמונים שהיו תלויים לצוואריהם. ישנו לילה שלם כשאנו מרגישים תקועים במיסת חג המולד, כמרים משולהבים מצלצלים בפעמונים ותיקון חצות ממאן לגאול אותנו מהקקפוניה. חבל שר"ז וסער לא מימשו תוכנית מקורית לחתוך את כל הפעמונים או לחילופין לתקוע בהם קש/בד כל דבר שימנע מהענבל לפגוש את הפעמון. בוקר.
כמי שהלכנו לישון בשמונה לא הרגשנו כל בעיה לקום בשש. תה מהביל הוגש לנו לתוך האוהל והקל על המלאכה. התארגנו לאט מידי לדעת המדריך (מתי פעם אחרונה הוא קיפל חמישה שקי שינה, חמישה סטים של בגדים טרמים, חמישה פליזים ששימשו ככריות, נראה אותו בעוד כמה שנים וכמה ילדים...).
יצאנו לדרך. דניאל ויתרה על הסוס שכן הוא אינו נפרד מחבריו ואלו המתינו לפירוק המאהל, אצה לנו הדרך והיא הרגישה טוב. כרמל היה חמוד ולא רמז כלל על הבאות. הנחל היה קצת יותר צלול מאמש ור"ז מיד פילטר לנו מספר ליטרים. המשכנו במעלה הנחל ובצהריים הגענו לכפר רומבה, צומת בו מי הממשיך דרומה מגיע לעמק "מרקה", אנו פנינו שמאלה מזרחה.
טרם הפניה התכבדנו בקולה צוננת מהגזלן המקומי. יזמות מדהימה לטעת אוהל בשום מקום ולמכור לטרקרים כמונו את המשקה הבין לאומי או סתם תה מלטף. ר"ז למוד הנסיון מליל אמש זיהה הזדמנות ופלג נחל נחמד ורחץ לכולם את הראש עם שמפו קטן שהוא סוחב עימו לכל מקום...לטעמו יותר חשוב מלדרמן...
עוד זכינו להראות לילדים כיצד טוחנים חיטה בעזרת פלג הנחל בו התרחצנו, כיצד מנצלים את אנרגיה השמש ומחממים את מי התה עם צלחת דמוית צלחת לווין שדומות לה ראינו רק בשדה בוקר, המשכנו.
טעינו להחליט כי גם עכשיו אפשר לוותר על הרכיבה ואפשרנו לסוס של הילדים להמשיך עם חבריו ל"הקים לנו את המאהל ואת ארוחת הצהריים". מה שלא לקחנו בחשבון היא העובדה כי חצי היום השני אינו דומה לחצי הראשון בהיבט הכוחות הזמינים לנו ושנית כל הזמן עליה - זוכרים? משמע החמצן כבר החל להיות דליל. אחר הצהרים לאחר חמש (תחזית המדריך) שהפכו לשבע שעות הליכה הגענו למאהל בגובה 4200 מטרים.
אותו אחר צהרים לא דמה כלל לטיול שנתי. כל אחד היה מכונס במכאוביו וקשיו, שתקנו. נמרוד קיבל פעמיים טרמפ על הכתפיים של סער, כרמל לא מצא לעצמו תנוחה נוחה וביקש כל העת להחליף פוזיציה, ר"ז אפילו ניסה להתקין מושב מחגורת המכנסיים שנתלתה על הכתף כפי שהוא חשב שראה את הנשים עושות באפריקה, משהו לא צלח בפטנט...
ר"ז הגיע ראשון למאהל והוציא את קצפו על המדריך שהרשה לנו לוותר על הסוסים, למרות שאלו כבר שוחררו לאחו ר"ז התעקש ואחד מהם הוחזר ונשלח להביא את שאריות המשפחה. ראשון הגיע רגלית נמרוד מלווה במירב, דניאל הגיעה על הסוס ורותי חסרת כל נשימה הגיעה עם סער. שוב היינו ביחד. מעלינו התפאר לו הפס בשניו המחודדות ושביל הנחש הזולג ממנו, מרשים ויום לפני העליה אפילו מרתיע.
מטפסים לפס
המטרה - להגיע למעלה לפני עלות השמש מבעד ההרים הסובבים. האוויר דליל והצעדים גמדיים משהו. ר"ז לא מסתכל מעלה כל העליה ואף אינו יכול לנוח שכן כרמל מאיץ בו "נמשיך..נמשיך" כנראה עקב אי הנוחות בה היה שרוי בין הגב לתיק.
לאחר שעה וארבעים הגיעו ר"ז וכרמל לפסגת הפס: 4800 מטרים, נוף פראי שמזכיר את הסרט "שר הטבעות" וראות למרחקים סביב סביב של פסגות מושלגות. רותי ומירב הגיעו לא הרחק מאחור ומלמטה כבר נשמעו גערות מובילי הסוסים המאיצים בהם בעליה. מרחוק ניתן היה לזהות את הבנדנה הלבנה של דניאל והכתומה של נמרוד.
סוף העליה מאוד תלול ושניהם מורדים מהסוסים וטוב שכך. אחד הסוסים מתמוטט והמקומיים מיד חשים לעברו, משחררים אותו מהציוד ועד שלא ראינו כולם כי הוא שוב עומד על רגליו איתן החסרנו פעימה. בסרטים של וולט דיסני משום מה תמיד צריך לירות בסוסים האלו עד שהילד מציל אותם. למעלה בפס סינן ה"פוני מן" כי עקב הצורך לשחרר שני סוסים לרכיבה היתה חלוקת העומס על הנותרים גדולה מידי. עברנו גם את זה.
מצטלמים למעלה בגאווה, אוכלים שקדים מבלגיה ומתחילים בירידה, כמה חיכינו לירידות והתבדנו. ככל שהכנו עצמנו נפשית לעלית הפס כך לא הפנמנו כי עדיין יש ארבע שעות הליכה לאחר מכן (זוכרים ש"נמחק" היום הרביעי?). הירידה תלולה, הברכיים כועסות והבהונות אינן מבינות מדוע רק הן נושאות בנטל. בדרך מספר טיילים שמטיילים "הפוך" הם בעליה המסכנים...
הגענו בצהריים ל"סטוק", עלינו על אוטובוס שחיכה לנו וחזרנו דואבים אך מרוצים לגסטהאוס. כרמל התאושש, קצת "בית" קצת יותר חמצן והוא שוב חמודי.
סיכום החוויה
איך נסכם? עברנו בהחלט חוויה מחשלת: חווינו תנאי לינת שטח, הילדים צברו שעות רכיבה שמחליפות בשקט חצי שנת חוג רכיבה, ר"ז עמד באתגר לסחוב את כרמל 40 ק"מ רותי יכלה לקוצר הנשימה ויחדיו הצלחנו להעביר לילדים כי הרגלים הינם אמצעי התנועה הקדמון ביותר, כל זאת בסביבה שנראה, כי אין אמיתית ממנה לתאר את ימי בראשית.
העלות לשואלים מחושבת למטייל ליום ונעה על פי גודל המשלחת בין 20-25 דולר ליום. למשפחה כמונו מדובר במחיר לא זול אך כאמור איננו מתחרטים. לגבי טרק למשפחות הרי שטרק זה אינו קל כלל ועיקר וגדולתו רק בכך שהינו קצר. טרק מומלץ יותר הינו טרק "מרקה וולי" (עמק מרקה) בן ששת הימים שעובר כמעט כולו בעמק ירוק ושטוח, תוך שניתן לתאם כי ההתחלה תהיה מהכפר "צ`ילינג", כך יחסך מעבר פס כבר ביום הראשון. פס נוסף יחכה בכל מקרה בסוף הטרק. למי שמטייל עם ילד קטן שאינו רוכב ואינו עומד במרחקים מומלץ ביותר להביא מהארץ מנשא, שלנו נשאר בארץ וחבל.
יש החוסכים בעלות הטבח ומתעסקים לבד בבישולים, לבריאות. תיירים אחרים אפילו נושאים לבדם את התיקים, גם להם לבריאות...
וכעת לפינת החוכמות של כרמל. מתחילת המסע אנו אוספים אנקדוטות של כרמלון הקטן והנה מצאנו זמן להעביר אותם אל הכתב:
א.דניאל לכרמל שרוצה הרבה שוקולד:"רק שתי קוביות". כרמל בתגובה:"שניים זה תמיד ביחד...".
ב.אלכס שליווה אותנו בתחילת הטיול רוצה שכרמל יגיד "בבקשה", כמו כל דוד הוא שואל את כרמל "מה מילת הקסם?", כרמל בתגובה:"הוקוס פוקוס"...
ג.כרמל מסתכל על הסוסים הרבים בטרק האחרון ושואל:"סוסי פוני לא מפילים ילדים? גם לא דניאלים?"
ד.כרמל מתעורר באמצע הלילה, צועק "יש לי ג`וקר" וממשיך לישון.
ה.בהזדמנות אחרת מתעורר, צועק "חריף!" וממשיך לישון.
ומי אמר שמשעמם..
