זומבים בכפר
ערב יום שישי, חזרנו עייפים ומאובקים מליקיר הביתה, לאוריאנטל גסט האוס, לנאוונג ובני משפחתו. הפעם ויתרנו על קבלת השבת ונשארנו לארוחת ערב אצל נאוונג. האוויר נעים, והירח של אמצע חודש מתחיל לאחר ולסגת. שביל החלב נראה בבירור.
ליקיר הינו כפר קטן השוכן על כביש לה סריניגר, כשעתיים וחצי נסיעה מלה. מעל ליקיר מתנשאת גומפה נפלאה ובה בית ספר לנזירים. הגענו לגומפה, התמקמנו באחת מכיתות הלימוד הקטנות שהוסבו לחדרי שינה למבקרים. הסתובבנו שעות בין ועם הילדים, במהלך שיעור אנגלית, דרך שיעורי תפילה ומדיטציה ועד ל"אירובי" נזירי הנעשה תוך ובקצב תפילה. הפגנו זה לזה את יכולתנו בתרגילי התעמלות, ומהמכנה המשותף הזה המשכנו לגומפה, שם פתחו בפנינו חדרי חדרים. מעל הגומפה מתנוסס בודהה ענק וצבעוני המתנשא לגובה 24 מטר.
בחדר תפילה חשוך, נתקלנו בילד קטן כבן 7 שרוקן לתוך דלי עשרות קעריות מתכת מלאות מים, כמספר הנזירים, ונשא את הדלי הכבד פעם אחר פעם לעבר הרחבה אותה שטף. אוליבר טוויסט, עולה הדימוי מיד, אבל הפנים הקורנות של הנזירים מעלות רגשות מעורבים על שטיפת מוח ואושר רב. הילדים מגיעים מהכפרים הסמוכים, והקשר חזק. לשאלתי אם היה לו קשה לעזוב את הבית ענה ילד אחר שאכן היה לו קשה לעזוב כי עבר זמן רב עד שהצליח לשכנע את אבא שיתיר לו ללכת...אני נזכר בילדים שחלפנו בלה עת עסקו בתיקון הדרך, נושאי אבנים כבדות בסל האחוז במצח, נטולי חיוך וחלומות. גם בכפרים בכל מקום שהתארחנו עובדים הילדים קשה אך במסגרת הקן המשפחתי נראה שכולם יודעים את תפקידם. לילדים תפקיד חשוב בנטל, והם זוכים להערכה על כך.
משפחה שלמה מפזזת סביבנו בעת הגשת האוכל, בשקט, ללא מילים מיותרות, הילדים דוברי אנגלית, קשובים לשאלותינו, הקטנים רוחצים את הכלים ומגישים, והאבא שבדרך כלל מכין הוא את ארוחת הערב יושב מולנו במרחק, מוודא במבט. כשנגמור לאכול גם את התוספות, תשב המשפחה כולה ליד התנור לאכול.
...חמש וחצי בבוקר, אנו ישובים עם כל הנזירים לפוג`ת הבוקר. תה מתוק ועוגיות מחולקים לכולם במהלך התפילה. במרכז החלל יושבים הנזירים הותיקים יותר ולאורך הקירות הילדים, אנחנו וכריס. כריס מגיע למנזר ממנהטן בעקבות מורהו הרוחני ושוהה במנזר מספר חודשים בשנה, מלמד אנגלית ומסייע. הוא מדבר לדקית שוטפת ומתבל הסבריו בסיפורים רבים. הסיפור על הזומבי הוא אחד מהם.
שוב חבטתי את ראשי במשקוף הנמוך וכריס החל לספר: הזומבי הוא רוח לבושת דמות אדם. כשאתה חולף על פניו הוא יאיר לך פנים, אך אם תיסוב לאחור יראה כל חלקו האחורי חסר ואיבריו הפנימיים קרועים וחסרים. בעת מוות יפקוד אותך והזומבי יגנוב את נפשך. זומבים הולכים זקופים. לכן המשקופים בלדק נמוכים...
זומבי 2 - מחוץ לבתים ניתן לזהות נקודות אדומות או פסים אדומים העוקפים את המשקופים וממשיכים לאורך הקירות. רוחות רעות נמשכות לאדום הזה אך בהגיען לבית הן סובבות אותו בעקבות הסימון, ממשיכות הלאה ופוסחות על בתי המאמינים.... בחזרה לטיול. משאירים תרומה למנזר על האירוח הנפלא, שוכרים חמורים בכפר ויוצאים לכיוון Yang Tang . הדרך מזכירה את ההר הגבוה בסיני. סלעי יסוד בלויים בשלל צבעים. ברקע ההרים הגבוהים של רכס זנסקר. למרגלותיו עובר נהר האינדוס וכביש לה - סריניגר, אך אנו לא יכולים לראות אותו מכאן. עוברים פס קטן, עוצרים למנוחה הנחל לצידי ליד הכפר Sumdo , עולים לפס נוסף ויורדים ליאנג טאנג. נאות המדבר האלו הניזונים ממי מעיינות או מי הקרחון שעל רכס לדק, הם מקור החיים לכפרים הקטנים.
גומפת ריסונג
יאנג טאנג הוא כפר בן 13 משפחות. לרובן קרבת משפחה כזו או אחרת. ילד בן 10 קידם את פננו והציע לנו חדרים. ההורים עובדים בשדה. הילדים הקטנים לומדים בכפר הסמוך מרחק שעה הליכה. כשהם בני 14 הם נוסעים ללמוד בלה וחוזרים הביתה לסופי שבוע. החורף המושלג הוא הזמן האהוב עליהם. חופשת הלימודים נמשכת חצי שנה מהם שלושה חודשים המשפחה מכונסת סביב תנור המטבח הנהנית ממאגרי הקיץ. למעט חליבת הפרה והעיזים העבודה מועטה. שתי משפחות בכפר מציעות אירוח, Nurboo G.H. ו- Padme G.H. . בנוסף יש קמפינג במבואות הכפר.
הבתים יושבים על מצוק המשקיף על קניון צר ותלול המוביל לגומפת Risong. הילד הראה לנו את החדרים. לרגע נראה שאדם לא דרך כאן זה זמן. שי וליאת, החלו בניסיון כושל לנער את המזרונים אך ויתרו מובסים. אנו מצוידים בארבעה שקי שינה המעניקים לנו תחושה מוכרת של בית. מקלחת ושירותים נמצאים על הגג. מים אין. יורדים לשביל המוביל אל הכפר שם ראינו מספר מפלי מי קרח במקום בו התעלה מתגברת על הפרשי הגבהים. מפל לבנות ומפל לבנים ואנו חוזרים רחוצים ונקיים. את הטיול היום חלקנו עם מתי מגבעת שמואל, עם טל המטיילת בגפה, עם מיקי ויאירה מכרכור ושתי בנותיהן ועם ליאת ושי מבנימינה המטיילים רגע לפני שיהיו להם ילדים, חוששים שאחרי כן לא יוכלו... בנראה ששברנו כמה מוסכמות היום.
השכם בבוקר נפרדנו מהחמורים, ירדנו בירידה תלולה לקניון ועלינו לגומפת Risong למנוחה קצרה. חתמנו בספר האורחים והמשכנו לעבר כביש לה -; סריניגר. עדי, שאת היום הראשון עשתה על גב החמור, היתה מרוצה פחות מהעניין, אך התנאים משתנים ומצאנו עצמנו ישובים בתוך ארגז מעל קבינה של משאית שהובילה חביות זפת. הדרך ללה התארכה יותר מתמיד.
הארכתי בתיאור הנסיעה לליקיר ולו רק כדי לחדד את יכולת ההסתגלות לתנאים חדשים. מקלחת מי קרח, מזרונים מאובקים ומשאית נושאת זפת מצטרפים לחוויה יחד עם הנוף המדהים, האנשים, תה חלב עם מנטה על הגג ודלבת (אורז עם עדשים) במטבחון המשפחתי בו טורחים בני המשפחה עבורינו. הדברים הקטנים האלו מקבלים כאן משמעות אחרת.
הערות והמלצות
*הטרק ממשיך לטמיסגם והלאה. ניתן לחתוך לכביש במספר מקומות כפי שעשינו אנו ביאנג טנג. ב- L.P כתוב שניתן לעשות זאת ביום אחד- אל תנסו בבית. כל כפר עם הקסם שלו. כדאי להגיע מוקדם וליהנות מהסביבה הכפרית.
*ניתן לטייל ללא שק שינה. אנחנו, שנסחבים עם ארבעה, ממליצים בחום על שק שינה המעניק את הביתיות הדרושה.
*המנזר בליקיר על ילדיו נפלא. שווה לשקול השארות ממושכת יותר במנזר. בכפר עצמו יש שני גסט האוס משפחתיים וקמפינג אחד אשר הומלצו בפנינו.
להתראות בכתבה הבאה והפעם על חובנו ללה וליום העצמאות של הודו שנערך יום קודם לצאתנו לליקיר. בימים הקרובים נרד למנאלי ואנו מריחים כבר את הריגוש שבשינוי. ניתן להישאר בלה זמן רב. אנחנו ממשיכים ומבטיחים לחזור.
