יום העצמאות ההודי
רגע לפני שאנו עוזבים את לדאק אנו מחזירים את חובנו ללה. למרות שגרנו בכפר צ`אנסגפה, כ- 15 דקות הליכה מהעיר, היה בקרבה הזו משהו נוח מאוד. אהבנו את לה. לה יושבת מתחת לארמון הנטוש וגומפות צ`מו ולה מתנשאות מעליו. המסגד מציין את תחילתו של הרחוב הראשי. לאורכו יושבות נשות כפרי הסביבה ומוכרות את יבולי גינתן -ירקות ופירות. פרות מהלכות ברחוב בין ג`יפים המגיחים וצופרים נושאים תיירים לגסט האוס או יוצאים לטרק. הקסם של לה הוא החנויות והמסעדות הקטנות המתחבאות בה, פינות חמד עם תעלות מים זורמים ואוכל הודי טיבטי ומערבי. בלה פזורות מספר סוכנויות טיולים. German Bakery ומסעדות טיבטיות קטנות. תחנת האוטובוס בהמשך השוק הראשי היא אפשרות נוספת ליציאה לטיולים עצמאיים. שלושה מקומות נותנים שירותי אינטרנט, אך הקשר לקוי. בינתיים השרת נמצא בג`אמו אך תשתית מקומית בשלבי הכנה.
חנות פינתית קטנה כ- 200 מטר מהמסגד מוכרת מים מורתחים, מים מסוננים והעיקר מיץ משמשים שעושה את היום. לידה, טיבטית קטנה, בעל ואישה המכינים במטבח קטן אוכל מצויין. כל מנה מבושלת לחוד מירקות טריים. פודינג אורז חם משלים את הארוחה. בהמשך הירידה ישנה German Bakery עם עוגות טובות ומוזלי מצוין. ממול יש חנות מכולת שמנהל אותה פנג`בי נחמד. וכך הלאה. כל מלה שנוסיף תקפח מסעדה אחרת. פשוט עברו וחפשו. שוק טיבטי קטן מציע בגדים, תכשיטים ותשמישי קדושה. ברחוב הראשי נמצא הדואר המקומי. חלון אחד לקנות בולים וחלון שני להחתימם. קורה והמחתים יוצא להפסקה. מוכר הבולים בחלון הסמוך אינו מחתים במקומו והחותמת עומדת מיותמת ממתינה לשובו. גם אנחנו...
שיטוט ברחובות הצרים במעלה העיר חושף בתי הארחה ומסעדות גן יפות. במרכז האקולוגי מוקרן סרט וידאו המעלה תהיות על חיינו שלנו ועל ההשפעה המערבית על לדאק. אין להתעלם מכך שהסרט הינו חד צדדי. כדאי לראות! ב- 15.8 חגגנו בעיר חג העצמאות ההודי. ליום העצמאות בלה היו סממנים דומים ליום העצמאות שלנו. לא, זיקוקי דינור לא היו. הרבה מקומיים נשארו בבתיהם מחשש לפצצה. זו גם ההמלצה שקיבלנו בגסט האוס שלנו. חיילים מצועצעים עם מחסנית ב"הכנס", עמדו לאורך הדרך כסטטיסטים. האירוע התרחש במגרש הטקסים והפולו מעל לשוק. כל בתי הספר בעיר נערכו להופעותיהם בבית הספר הסמוך. בכניסה למגרש עבר התיק שלנו בדיקה שטחית ומוכרת ואנו טיפסנו על החומה והתמקמנו על גג בית הספר יחד עם עשרות הילדים החוגגים.
התלבושות היו מרתקות, בעיקר לבוש הכלה המסורתי עם כובע אבנים ירוקות שהילדות הגדולות נשאו בגאווה. בצהרים החגיגות הסתיימו, החנויות נפתחו וחזרו הרעש והמולת העיר. קנינו חוברת צביעה וחזרנו לכפר. מאי העירה שברעות ההופעות טובות יותר. עם כל השוני היתה תחושת ביתיות שהזכירה את החגים בישוב שלנו. יומיים מנוחה אחרי ליקיר, ראינו תחרות קשתים עממית, שוב במגרש הפולו, כתבנו וקראנו. ב- 20 לאוגוסט אחרי הצהרים הגיע ה- Tata Sumo, ג`יפ מרווח שאורית התעקשה (ובצדק) שניסע בו, ועברנו לאריזות
ופרידות. ב- 03:30 לפנות בוקר עזבנו את לה בדרך הארוכה למנאלי.
הרבה סיפורים שמענו על הדרך מלה למנאלי. שיחת היום בימנו הראשונים בלה היתה האם הדרך נפתחה לאחר השיטפון וכיצד יוצאים מכאן. בינתיים תוקן הכביש והמעבר חודש. עדיין צפויים היו לנו יומיים מתישים. אורלי וענת שזה עתה סיימו את שרותם הצבאי, הצטרפו לנסיעה. נסענו לאורך האינדוס ועם שחר התחלנו לטפס לעבר הפס השני בגובהו בעולם, טאגלאנג לה (את הדרך הגבוהה בעולם עברנו בדרכנו לנוברה). חלפנו מספר מחסומי צבא לא מובנים, עברנו בדרך לא דרך שהותיר השיטפון האחרון, וחלפנו בנוף מרהיב עד לפס.
צילומים ליד השלט, מקדש קטן ושומם, ואנו מתגלגלים למחנה פאנג. השעה 10 בבוקר אך מאי ועדי מתנפלות על צלחת אורז ותפוחי אדמה. הנסיעה קלה מהצפוי. עדי מבלה רוב הדרך בשינה עלינו או בהצצות להרים הממלאים את החלון מכל זווית שהיא.
לתחילת הכתבה
עוזבים את ג'אמו קשמיר
מעבר ההרים הבא לא גרר אחריו התרגשות נוספת, אבל הנופים החלו משתנים והנוף הצחיח התחלף למשטחים ירוקים אדומים. צבע המים בנהרות שחלפנו השתנה מחום מלוכלך לאפור כחלחל. עוד כמה מחסומים ואנחנו עוזבים את מדינת ג`אמו קשמיר J&K ונכנסים להימצ`אל פראדש HP . ירוק עשיר יותר מלווה אותנו ובארבע אחרי הצהרים הגענו לדארצ`ה. שוב אורז, קצת צילומים של נהר צ`נאב השוצף ומחפשים מקום לינה.
על גדת הנהר ישנם מספר אוהלים בהם ניתן לישון. עוד שלוש שעות אנחנו במנאלי מאיץ בנו הנהג שלנו בביטחון רב. דייב דן, הודי החי באנגליה וזה תשע שנים מטייל בהודו ומעדכן ספר טיולים אנגלי, אמר לי ערב צאתנו שניתן לעשות את הנסיעה ביום אחד. אני אוכל את הפיתיון וממשיכים הלאה.
חולפים על פני קילנג, הישוב האחרון בו עוד ניתן למצוא מיטה, והעמק המרשים הנמצא מתחתיה. הנוף מדהים, ירוק ועשיר. הנהר הלבן שוצף בתחתית העמק. דפנות הכביש התלולים דורשים ריכוז בנהיגה ואני מוצא עצמי בוחן שוב ושוב את הנהג הבלתי מתעייף שלנו. סוף טוב ואנו נרדמים מותשים במלון בוושישט לא לפני שאני רושם לעצמי לקחת יתרות גדולות יותר בעתיד ולא לסמוך על נהג שרוצה לחזור הביתה. הנסיעה שאמורה היתה להסתיים עם חשכה נכנסה לתוך הלילה ואת רוטנג פס כבר עשינו בחשכה.
עם בוקר שיפרנו עמדות ומצאנו חדר נחמד עם שירותים צמודים ומקלחת חמה. המלון בבעלותו של אחיו של הנהג מיום אתמול. רועי ואורי אותם הכרנו עוד בלה עשו את הדרך באוטובוס במשך יומיים ועם זאת נכנסו ועברו את הפס בחשיכה גמורה בתוך ענן.
לקחים והמלצות
הנהגים בהם נתקלנו היו מקצועיים ומנוסים. לא אוכל לומר זאת על מצב הרכבים והצמיגים השחוקים. שעות שינה, מעברים שאין לעשותם בלילה ובטיחות אינם בסטנדרט המוכר לנו. הם מורגלים לתנאים האלו אך בהחלט לא מחוסנים מפניהם. שבוע לפני שיצאנו את לה, התהפך ג`יפ עם ארבעה ישראלים כאשר הנהג נרדם. ישראלי אחד פרק את הכתף ובחורה אחרת ספגה פגיעות לא קלות בפניה ובצלעות. ככל שידוע לי שניהם מתאוששים. אנחנו אורחים, זרים ותיירים ותפקידנו לשמור על בריאותנו לפחות כשם שאנו שומרים על חגורת הכסף שלנו.
באשר לדרך המקסימה שעברנו, אפשר לעשות אותה גם בשלושה ימים. הנוף נהדר ואין שום סיבה לרוץ. נהגים רבים עושים זאת ביום אחד או נכנסים לחשכה. אל תעשו זאת. קחו את הזמן ותהנו מחוויית הדרך. באשר לשאלה ג`יפ או אוטובוס אנחנו ממליצים על ג`יפ. הפרש העלויות אינו רב, כ- 1200 רופי לאדם בג`יפ (ילדים חצי מחיר) לעומת 800 רופי באוטובוס דה לוקס או 450 בסמי דלוקס (ממשלתי). זה המקום לעבור ולחשוב בשקלים... בנוסף ניתן לעצור מתי שרוצים לצלם ולנוח.
מה בתכנון
Vashisth שנראתה בליל בואנו כעיר רפאים עגומה האירה לנו פנים עם בוקר, שקט נפשי גדול עוטף אותנו בנוף האלפיני הזה, הגשם הקל שיורד פה ושם מנקה את האויר והאוכל כאן נהדר. ניתן להשיג כאן ארוחת בוקר ישראלית, ביצה רכה, ושאר מאכלים מערביים מוכרים. אנחנו נשארים.
