הצבעים של פליון

בחודש אוקטובר מצהיבים ומאדימים עלי העצים בחצי האי פליון, הכפריים יוצאים ללקט ערמונים ואגוזים וזהו המראה הכי רומנטי שיש. זו אחת התקופות היפות לטייל במכונית בכבישים צרים ומתפתלים או ברגל בדרכים עתיקות. גם בחורף, כשהר פליון, המתנשא לגובה של כ-1,500 מטר, מתכסה בשלג - המראה קסום. בינואר פורחות הקמליות וגולשים כבר נצפים על מסלולי הסקי, ליד העיירה האניה. חצי האי פליון ידוע כאחד מהאזורים היפים ביוון היבשתית, ונחשב ל"סנט מוריץ" של יוון -; האוויר צלול וריחות עשב ופרי נישאים בו. בסתיו צבעוני, בחורף מושלג, באביב הכול פורח ומריח, בקיץ החופים עמוסים ותמיד הכל מאוד רומנטי.

 

אותות הסתיו בפליון. צילום: אלישבע זלצראותות הסתיו בפליון. צילום: אלישבע זלצר
ייחודו של חצי האי פליון הוא בשילוב בין הר גבוה, תלול וירוק, עשיר ביערות טבעיים של אלון, ערמון ואשור ומטעי עצי פרי. מורדותיו המזרחיים משתפלים לים ויש בו חופי פרא, שרואים רק בסרטים. בצידו המערבי שפע של עצי זית ותאנה, רימון וגפן. יש בו 24 כפרים קטנים, שרוב תושביהם עזבו לערים הגדולות מחוסר מקורות פרנסה. הארכיטקטורה שובת לב. בלב הכפר יש תמיד ככר גדולה ובה כנסיה, עץ דולב עתיק ומזרקה. זה מקום מושלם לקפה או לארוחה של המטבח המקומי בטברנה. זהו איזור כפרי, המשתנה בכל עונה, גן עדן לחובבי הליכות ברגל. יש בו מלונות בוטיק משפחתיים והאוכל נפלא.


 טברנה אגנאנטי (Taverna Agnanti) של מריה בצגרדה (Tsagarada), למשל, ידועה כאחת מהטובות באזור ומשלבת, כמו בני הזוג, מטבח יווני וספרדי. המנות נפלאות והלוקיישן מושלם -; יושבים בככר ליד הכנסיה, מתחת עץ דולב ענק. מי הרים מפכפכים במיזרקה והמלצר ממלא בהם את הקנקן ומגיש לשולחן. הנוף קרוב ורחוק ובערב כשהאורות בכיכר נדלקים המקום כה רומנטי. פשוט נפלא.

 

תבשיל ירק הרים, פראי ומעודן בטברנה אגנאנטי. צילום: אלישבע זלצרתבשיל ירק הרים, פראי ומעודן בטברנה אגנאנטי. צילום: אלישבע זלצר
בשביל ליד הטברנה של מריה ומעל הגן של דוריס, נמצא סטודיו איסקה (Iska), הציורי של האמן ניקולאס מליס. השם נולד משמה של הפטריה המקומית, שתכונותיה ידועות מאז ימי היפוקרטס. הוא מוכר מקלות הליכה, שהוא יוצר מענפי העצים שהוא אוסף בעת טיוליו בסביבה. כששוחחנו, הוא ספר לי שהוא מזמין מטיילים ללכת איתו ברגל ובדרך מספר על החיים כמו מי שנולד וגדל פה. [email protected] , iskaart.blogspot.com.

 במקום אחר, על החוף היפה בחורפטו (Horefto) פגשתי את הצלם דימיטריס וראליס מהעיר וולוס - הוא מוביל טיולי הליכה ברגל לחובבי צילום (טיול אישי או קבוצתי) טל.00306977743643 www.hellassmile.com. תוכלו להתרשם מהנופים היפים באתר שלו.


 

מלונות בוטיק שהלב יוצא אליהם

בכפרי פליון יש מאות מלונות ובתי הארחה קטנים ובסגנונות שונים. לגלות אותם זה טיול בפני עצמו. ארכונטיקו סטאמו (Archontiko Stamou) הוא מלון בוטיק בכפר זגורה (Zagora) והוא מציע פעילויות נופש ייחודיות. יורגוס, בת זוגו מריה וכל משפחת סטאמו הבינו שיחס אישי חם ושירות מצוין, יעזרו להם למלא את חדרי מלון הבוטיק שלהם סביב חצר פנימית. כשביקרתי שם, חשבתי שזה מקום טוב לחגוג בו אירוע משפחתי או למפגש של קבוצת חברים, ששוכרים את כל חדריו. חדור תשוקה להעביר למבקרים את אהבתו לאיזור, כשתתקשרו ליורגוס הוא יצא מעורו על מנת לעזור לכם לבנות חופשה בלתי נשכחת -; הוא יאסוף אתכם משדה התעופה, יארגן לכם טיולי הליכה בזוג וגם בקבוצה ויספר לכם למה, לפי סיפורי המיתולוגיה, הקנטאורים אוהבי היערות שכנו כאן בפליון. תרצו שיעור בישול יווני? אמא קתרינה תתייצב במטבח ותבשל איתכם מפרות וירקות הגן האורגני המשפחתי. תרצו סדנת בישול איטלקי? זה התחביב של יורגוס שלמד במילנו. אבא סטאמו הוא הגנן ואמא מכינה מידי ערב מנה יוונית מסורתית ורוקחת ריבות. תענוג להכיר את המשפחה הנדיבה הזו. מה שטוב אצל יורגוס, שיש לו ראש חושב ופתוח בדיוק כמונו הישראלים, כך שהתקשורת איתו זורמת וכל בקשה או רעיון יתקבלו אצלו בברכה. בקשו ממנו לטעום מהמעדנים בטברנה של ניקי בזגורה ואל תחמיצו את טעם פרחי הקישואים הממולאים. www.stamou-hotel.com או השוו מחירים למלון זה.

 The Lost Unicorn Hotel - בנין מהמאה ה-19, המרוהט בסגנון אנגלי, שמחלונותיו וממרפסות החדרים נשקף נוף נהדר ליער ולאחת מהככרות הציוריות בכפר צגרדה, בה עץ דולב בן 1,000 שנה, מהעתיקים ביוון, שענפיו נראים כמו רגליים וחדק של פיל ותיירים מצטלמים לידו. במלון יש מסעדה טעימה בחצר מטופחת. www.lostunicorn.com או השוו מחירים למלון זה.

 מקום מומלץ נוסף בצגרדה הוא אמאניתה גסט האוז (Amanita Guesthouse). זהו מלון בוטיק בבנין מהמאה ה-19, שחודש ועוצב בפשטות מסוגננת והדרך אליו מתפתלת ביער. מן החלונות נשקף נוף ירוק קסום. כל אחד משבעת חדריו שונה ומיוחד. יש חדר מקסים ליחיד או סוויטה ענקית. כשהאש באח בוערת - המקום רומנטי להפליא.
 www.amanita.gr או השוו מחירים למלון זה.

 

אגדה בצגרדה

סרפנטין - הגן של דוריס שלפר בצגרדה (Doris Schlepper Serpentin Garden) - באחד מביקוריהם ביוון, ראו בני משפחת שלפר בית בן כ-300 שנה, שהיה מכוסה בקיסוס ושיחי וורדים צמחו מתוכו. כמו בסיפורי אגדה, הם חזרו, קנו ושימרו אותו בקפדנות. דוריס, חובבת הגננות, החלה להקים את הגן החל בשנת 1990 ועשתה זאת מאז במשך 10 שנים, תוך הקפדה על כללי חקלאות ביולוגית ושמירה על איזון בין הגן לסביבתו. זהו מפעל חיים שיצרה מתוך אהבה. בגובה 1,500 מטר מעל פני הים, התאקלמו מיני עצים וצמחים נדירים שהיא אספה ברחבי תבל.

כששוטטתי בגן העצום, נדמה היה לי שאין לו סוף. הוא משתרע על פני כ-3,000 מ"ר ויש בו עצי פרי וחלקת פירות יער, צמחי תבלין, ירקות ופרחים -; אירוסים וצבעונים, ביגוניות, פוקסיות, ורדים ודליות אדומות. אווזים ותרנגולים מלווים את המבקרים. ברווזים שטים בבריכות מים, שהן חלק ממערכת ההשקיה, חדר האירוח הוא חממת זכוכית תכולה ובגן מפוזרות מזרקות עתיקות ופינות ישיבה. כשעולים ויורדים במפלסי הגן, יש תחושה שיד אמן הציבה את הפסלים והספסלים בפינות החמד, ריצפה באהבה את השבילים, קשרה ערסל ובנתה בית על העץ. זהו גן עדן שלה והיא שמחה להציגו בפני קבוצות מבקרים, שמגיעים מכל העולם ושותפים לרגע לפילוסופית החיים שלה שדורשת עבודה קשה, התמדה וסבלנות. דוריס הופכת את הירקות והפירות האורגניים לריבות ולשימורים, אותם אוהבים המבקרים לקנות. במיוחד אהבתי את מרקחת פירות יער וחרדל מתאנים! הביקור אפשרי בתיאום מראש בטלפון:
 00302426049060. www.serpentin-garden.com.
 
 להתנדב ולהיות גנן לרגע - דוריס חברה בארגון בינלאומי ושמו WWOOF (המוכר רבות לתרמילאים באוסטרליה וניו זילנד) ומזמינה סטודנטים לבוטניקה, גננים מקצועיים וחובבים ומתנדבים מכל העולם, לבוא לתקופות עבודה קצרות, לעזור ולקבל השראה. עובדים ארבע שעות ביום, תמורת מגורים נוחים מאוד בסגנון אירופאי -; יווני וארוחות. זה מה שאני עשיתי וכל אחד יכול. בשבילי זו הייתה חוויה יוצאת דופן וניקוי ראש - טיפלתי בחלקת אוכמניות, טאטאתי שבילים והסרתי צמחי קיסוס שהשתלטו על קירות אבן, כשבכל מקום סביבי נשמע פכפוך מים וזמזום דבורים.

 

דוריס, בגן שלה שמשתנה בכל עונה. צילום: אלישבע זלצרדוריס, בגן שלה שמשתנה בכל עונה. צילום: אלישבע זלצר

 
שבילי הליכה עתיקים בדרום פליון - דוריס היא אשה מעוררת השראה בכך שהיא מממשת את אהבותיה -; מהגן יש לה נחת ומשנת 2007 היא וקבוצת חברים החליטו לסמן כמה משבילי האבן העתיקים בדרום פליון, למען המשך קיומם, כך שתושבי האזור ומבקרים יוכלו להמשיך ולצעוד בהם. מדובר בדרכים יפהפיות - "קלדרימי" ביוונית - שבילים בני מאות שנים, שחברו בין הכפרים והיו מיועדים לפרדות ולחמורים נושאי סחורות ומשאות אל ומהעיר הראשית וולוס (Volos). בגלל הקדמה ופגעי הזמן, חלקם נחסמו או נעלמו ומטרת הקבוצה לסמן ולשמר שבילים נבחרים - השילוט צהוב והסימונים על השביל -; אדומים. הם הוציאו מפה עם הסברים שאפשר לרכוש בעת ביקור בגן, תמורת 5 יורו. מידע נוסף באתר www.pillionwalks.com או www.walking-pelion.blogspot.co.il. מי שרוצה להצטרף לידידי הקלדרימי ולתמוך בתחזוקה, שימור ושדרוג השבילים ע"י גיוס תרומות, או השתתפות בקבוצות הליכה לגילוי ופתיחת דרכים חדשות, מוזמן להיכנס לאתר www.friendsofthekalderimi.org.
 

מסלול הליכה מצגרדה לדמוחרי -; הדרך תלולה מאוד ומקסימה ביופייה - כשעתיים וחצי הליכה בתוך היער, כשמידי פעם נפתחים מבטים לחופים למטה. הדרך משולטת, אבל לא כדאי ללכת לבד. למי שאין כושר הליכה בירידות - ירגיש את שרירי רגליו לפחות 3 ימים אחרי הטיול! אבל הפיצוי הוא המראה כשמגיעים לחוף של הכפר דמוחרי.

 

מבט לדמוחרי בסיום המסלול. צילום: אלישבע זלצרמבט לדמוחרי בסיום המסלול. צילום: אלישבע זלצר


 

בקיץ, צפוף על החוף של דמוחרי

דמוחרי (Damouchari) - הוא כפר תיירותי קטנטן, שהכביש מסתיים בו. שתי חנויות מכולת ובהן מצרכים בסיסיים בלבד, כמה עשרות בתים, דירות נופש, בית מלון אחד וכמה טברנות. התיירים מגיעים לחופשת ים ובעיקר כדי לצלם את החוף הקטן והציורי, ולהמשיך.

 הטברנה של אפוסטופולוס - קתרינה, אמו של בעל הבית, מכינה מידי בוקר תבשילים מקומיים ותמיד מלא פה, בגלל המיקום המנצח במרפסת מעל קו המים. סביב הסועדים חגות המון דבורים וכדי להבריחן מבעירים אבקת קפה שחור שהופכת לגחל. פתוח ממאי עד נובמבר טל. 0030242604984041
 

איך אפשר בלי מוסיקה יוונית

מידי ערב על כוס אוזו או צ'יפורו, הייתי מאזינה למוסיקה יוונית, ורושמת מה שמוצא חן בעיני -; ברשת "פאבליק" ברחוב הקניות צימיסקי (Tsimiski) בסלוניקי רכשתי דיסקים: פנדליס טלסינוס -; "לוח השנה", דימיטריס מיטרופנוס - "אנחנו כאן", מנוס לואיזוס -; "שירי רחוב", חריס אלקסיו -; "לחישות" ועוד. אולי לא גיליתי את אמריקה, אבל לחזור עם דיסקים מהחופשה מאפשר לי להיות עוד קצת "שם", באווירה ההיא. גם בעת הכנת כתבה זו.

 

הסתיו של פליון. צילום: אלישבע זלצרהסתיו של פליון. צילום: אלישבע זלצר


 

איך מגיעים?

בטיסה לסלוניקי (מרחק 260 ק"מ לוולוס) או לאתונה (מרחק של 360 ק"מ לוולוס) וכארבע וחצי שעות נסיעה ברכב שכור או במונית. אפשר להתגלגל באוטובוסים, אך זה כבר "טיול "בקצב אחר.

 אלישבע זלצר היא עיתונאית, עורכת סיורים בעקבות גרפיטי בתל אביב וכותבת את בלוג "המשוטטת" elishevanotes.com

 לתחילת הכתבה

 כתבות נוספות על חצי האי פליון שיעניינו אותך:

יעדי הכתבה