אדם קדמון בכרמל
עשרות אתרים באזור הכרמל וחופו מעידים על פעילות אדם קדמון באזור במשך אלפי שנים, והם מהווים מוקד משיכה למטיילים. בכתובים מסופר בדרך כלל על הממצאים שהתגלו באתר, על תקופתו ולעתים גם אילו אנשים חיו בו. אך התשובות לשאלות מסקרנות כגון: כיצד הם חיו, מה הם אכלו, וכיצד צדו את מזונם, מסתכמות בדרך כלל במשפט: הם חיו כציידים-לקטים. במסגרת טיול זה ננסה להבין את פירוש הביטוי "ציידים-לקטים" ולחוות חלק מחוויות חיפוש המזון של האדם הקדמון. לצורך הדגמה בחרנו במסלול המעגלי ברכס אצבע, אך ניתן לבצע אותו כמעט בכל מסלול טיול בכרמל.
"האדם הקדמון" הוא מושג המתייחס לאדם שחי בתקופות הפרהיסטוריות (לפני היות הכתב), שיצר כלים מחומרים טבעיים שונים (בעיקר אבן), התגורר בעיקר במערות או לידן וניהל אורח חיים של ציידים-לקטים (בשלב מאוחר הפך לעובד אדמה). מבחינות שונות (ארכיאולוגית, אנתרופולוגית, אבולוציונית ועוד) מתחילה תקופת האדם הקדמון עם הופעת בני משפחת האדם על פני כדור הארץ לפני כארבעה מיליוני שנים, ומסתיימת עם התחלת השימוש במתכת והופעת הכתב לפני כ-6,000 שנה. עד היום מתקיימות ברחבי העולם חברות אנושיות שחיות באורח חיים דומה לזה של האדם הקדמון, ללא כתב וללא שימוש במתכת, כמו הבושמנים באפריקה, האינדיאנים בג`ונגלים של דרום אמריקה, והילידים בפפואה-גינאה החדשה ובמזרח הרחוק.
מחקרים שנעשו בחברות אלה ובהסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים מאפשרים לנו לשחזר, במידה רבה של דיוק, את אורח חייו של האדם הקדמון. האדם הקדמון חי בקבוצות משפחתיות של בערך 25-30 איש. הקבוצות נעו בשטח מסוים בחיפוש אחר מזון ושאר חומרי גלם שהטבע סיפק כגון: צמחי רפואה, אבנים לייצור כלים ואדמה מסוגים שונים לצביעה. על פי רוב היו הגברים אחראים על ציד החיות הגדולות ואילו הנשים עסקו בליקוט מזון צמחי ובציד חיות קטנות (מחקרים מוכיחים שאת עיקר המזון סיפקו הנשים). במרכז השטח היה ממוקם אתר המגורים של הקבוצה. באירופה הקרה חי האדם הקדמון בעיקר במערות, ואילו באזורים חמים (כמו ארץ ישראל) חי האדם הקדמון בשטחים פתוחים ובפתחי המערות. קיימות עדויות לקשרים בין קבוצות שונות, למשל קשרי מסחר ופולחן.
לתחילת הכתבה
מנחל אורן לנחל מערות
את הטיול נתחיל בחניון מבוא נחל אורן, שם נשאיר את הרכב ונצטייד במים לטיול של כשעתיים-שלוש. נתחיל ללכת בשביל המסומן בצבע שחור. היות שהמסלול הוא מעגלי, השביל השחור מתחיל ומסתיים באותו מקום. אנו ממליצים להתחיל את המסלול ממזרח, כי לפי זה נבנה המסלול. השביל מתחיל לטפס במעלה הרכס וכעבור כמה עשרות מטרים ניתן להבחין משמאל בעץ שגזעו אדום. זהו הקטלב המצוי ממשפחת האברשיים. עץ זה, שאגדות רבות נקשרו לצבעו האדום, מניב בתקופת הסתיו אשכולות של פירות אדומים קטנים. פירות אלה טובים לאכילה וטעמם מתוק. זהו הפרי האכיל הנפוץ בחורש הים תיכוני בכרמל, ויש לשער ששימש מרכיב מרכזי במזונו של האדם הקדמון.
נמשיך לטפס בשביל, ומדי פעם נעצור להתבונן בצמחיית החורש שמסביבנו. העץ הבולט ביותר הוא האלון המצוי שבולט בפירותיו הנקראים בלוטים, אשר יושבים בתוך ספלולים. את הבלוטים אפשר לאכול והם מקור חשוב של חלבונים. בלוטים קלויים וטחונים הם בסיס למשקה דמוי קפה המכונה "קפה בלוט". בקליפת הבלוט ובספלולים מצוי טאנין, חומר המסייע בתעשיית עיבוד העור, ומענפי האלון עושים ידיות לכלים שונים. על עלי האלון גדלה כנימה שמביציה ניתן להפיק את הצבע האדום. פירות האלון הם תרופה נגד שלשול. כנראה ששימושים אלה באלון התחילו כבר בימי האדם הקדמון.
השיח הבולט במסלול ובחורש הים תיכוני הוא אלת המסטיק. פרי האלה ניתן לאכילה ואפשר להפיק ממנו שמן או להוסיף אותו לתבלין הזעתר. בענפי האלה הצעירים משתמשים לקליעת סלים, ומחלקי הצמח השונים מפיקים שרף דביק שממנו הכינו בעבר חומר לעיסה חריף. חומר זה שימש בן השאר לחיטוי ולהרדמת הפה בעת טיפולי שיניים (מומלץ לנסות ללעוס את העלים, הטעם אמנם מר אך תחושת ההרדמה של הפה מיוחדת).
תוך כדי הטיפוס בשביל נוכל להבחין בשבילים בסבך החורש, החוצים את מסלול ההליכה. לאורך השבילים נראים סימני נבירה בקרקע. שבילים אלה מעידים על נוכחותם של חזירי בר בחורש, אך אל דאגה - חזירי הבר פעילים בעיקר בלילה. חזיר הבר הוא השריד האחרון למגוון בעלי חיים גדולים ששכנו בעבר בכרמל, וביניהם היחמור ואייל הכרמל. בעלי חיים אלה ניצודו במהלך השנים ונעלמו מנוף הכרמל, וכיום רשות הטבע והגנים פועלת להשבתם מחדש לטבע. בשרו של חזיר הבר ניתן לאכילה (אך הוא לא כשר), שומן החזיר משמש כחומר בערה למאור וכחומר מלכד ביצירת צבעים, ושיניו משמשות לקישוט. החזיר היה גם אחד מבעלי החיים הראשונים שבויתו על ידי האדם.
נמשיך במעלה השביל ונגיע לקו הרכס. כאן מסתיימת העלייה ומומלץ לעצור למנוחה מתחת לאחד מעצי האורן הענפים הגדלים כאן. בשרף האורן ניתן לחטא פצעים. כמו כן ניתן להשתמש בו להדבקה של עצמים שונים. מחטי האורן הם חומר בערה מובחר להדלקת מדורה, ומהם מפיקים גם תוספת מרגיעה למי רחצה. אגוזי האורן (הצנוברים) משמשים תבלין למאכלים שונים ומקור חשוב לחלבונים.
בין עצי האורן בולטים בפריחה צהובה, בעונת החורף, שיחי קידה שעירה. מפרחי הקידה ניתן להפיק צבע צהוב ולהכין מי בושם, וניתן לתבל בהם מאכלים ולרפא מחלות במערכת העיכול. בקוצים ניתן להשתמש כסיכות ואילו הענפים הם חומר בערה באיכות גבוהה.
מתחת לצמחים מבחינים לעתים בחפירות בעלות צורה משולשת. אלה הם סימני החפירה של הדרבן, המכרסם הגדול בארץ שיכול להגיע למשקל של 17 ק"ג, בעל מעטה הקוצים בצבעי שחור-לבן. הדרבן פעיל בלילה וניזון בעיקר מפקעות שאליהן הוא מגיע על ידי חפירה. בשר הדרבן ניתן לאכילה, אבל היום הדרבן הוא בעל חיים מוגן ואין לצוד אותו. קוצי הדרבן יכולים לשמש כמצופים לחכות דיג, כמחטים או סתם כקישוט.
נמשיך בהליכה לכיוון מערב. בדרכנו נעבור ליד מתחם אבן השייך לתכנית מצדה על הכרמל, שלמרות העניין שהיא מעוררת, היא אינה קשורה לנושא טיולנו, ונגיע לאחת הנקודות שמהן יש תצפית יפה לכיוון מישור חוף הכרמל והים. כיום מעוטר השטח ביישובים ובשטחי חקלאות, אך בעבר היה מישור החוף מכוסה בשטחי ביצות ואחו שבהם שוטטו בעלי חיים שונים כדוגמת ממותות, היפופוטמים, אריות, אילי כרמל, יחמורים, תנינים, קרנפים, דובים ועוד. אזור זה היה, כנראה, אזור הציד והדיג המועדף על האדם הקדמון.
מהתצפית נתחיל לרדת בשביל. השביל פונה בשלב מסוים לכיוון דרום ואחר כך חוזר ופונה צפונה. לאורכו נמצא ריכוז מגוון של צמחי תבלין. בין הצמחים הבולטים בקטע זה נמצא את המרווה המשולשת שממנה חולטים תה טעים. תה המרווה מקל על כאבי בטן ומסייע להורדת חום ולטיפול בדלקות עיניים ונותן תחושה של רעננות. עלי מרווה כתושים טובים לחיטוי פצעים. כמו כן משמשים עלי המרווה כתבלין לבשר או סלט. גם הזוטא הלבנה נחשבת כצמח תה מובחר המתאים לטיפול בקשיי נשימה ולהקלה על כאבי בטן. שני צמחי תבלין נוספים בדרך הם הער האציל, המוכר בשמו העממי עלי דפנה והפיגם המצוי. לשני צמחי תבלין אלו גם שימוש רפואי. בעלי הפיגם משתמשים גם להרחקת כינים ופרעושים מהגוף, ואילו העשן העולה משרפת העלים מרחיק יתושים. במסורת העממית נחשב הפיגם כמרחיק שדים ועין הרע.
לתחילת הכתבה
מערת אצבע
נמשיך לרדת בזהירות בשביל תוך שימת לב לסימון השבילים עד שנגיע למערת אצבע. מערת אצבע היא מערה קארסטית (הנוצרת לאחר שסלע גירני הומס על ידי מים) ששימשה למגורי האדם הקדמון. על פי הממצאים שהתגלו במערה ובסביבתה, מסיקים החוקרים שעיקר חייו של האדם הקדמון התנהלו ברחבה שלפני המערה, ורק בלילות קרים מאוד הוא נכנס לתוכה. חיפוש קצר ברחבה שבפתח המערה יגלה חתיכות צור שנשברו בתהליך יצירת הכלים של האדם הקדמון.
בשולי רחבת המערה נמצא עץ חרוב מצוי. החוקרים חלוקים בדעותיהם אם עצי חרוב התקיימו בארץ בתקופות קדומות או שהובאו לכאן בתקופת השלטון הרומי. בהנחה שהעץ היה קיים בתקופות קדומות, יש לשער שפריו של החרוב היה אחד הממתיקים החשובים במזונו של האדם הקדמון.
מהמערה השביל ממשיך לרדת בתלילות לחניון. בחלקו התחתון קיים מבנה שמירה מתקופת המנדט הבריטי וממנו יורדות מדרגות עד לחניון מבוא נחל כלח. לפני שנחזור למכונית מומלץ להעיף מבט בצדו הצפוני של נחל אורן, שם נמצאת מערת אורן. גם במערה זו התגלו ממצאים מתקופת האדם הקדמון שעיקרם שרידי בקתות ובית קברות. בחניון נסיים את מסלול ההליכה.
לסיכום הטיול מומלץ לבקר בשמורת נחל מערות. האתר, שבו נחשפו ממצאים פרהיסטוריים מרתקים בארבע מערות, מציג בצורה יפה נושאים שונים הקשורים בחיי האדם הקדמון. במערת התנור (מערת א-טאבון) ניתן לראות את השכבות הארכאולוגיות שנחפרו במערה ואת התפתחות כלי הצור של האדם הקדמון. במערת הגמל מוצגים החיים בפתח המערה, ואילו במערת הנחל (מערת אל-ואדי) מוקרן סרט המשחזר את אורח החיים של האדם הקדמון והמהווה סיכום מהנה לנושא שבו עסק טיולנו.
לסיום הצעה למשחק: בעקבות המסלול, נסו לתכנן בדמיונכם את הארוחה הטובה ביותר שאכל האדם הקדמון. לדוגמה, מצורפת מנה שהציע אחד המטיילים בטיול שערכתי - בשר ציד מגוון שהושרה במרינדה של דבש חרובים ועלי מרווה, משופד על קוצי דרבן, ומוגש על מצע פטריות יער וצנוברים. אכן מעורר תיאבון..
