עפתי לתרמילאים

גאורגיה - טיול של טרקים

הרי הקווקז שבגאורגיה מכסים כמעט את כל חלקה הצפוני של המדינה ומהווים גבול טבעי עם רוסיה. פתחיה ועוד 3 מחבריו יוצאים לטיול של חודש וחצי באזור זה, טיול שרובו טרקים בין נופים דרמתיים, עוצרי נשימה, נחלים, פסגות גבוהות, מסלולי הליכה לא פשוטים ועוד. אתם מוזמנים להצטרף גם כן לטיול הזה, בכתבה שלפניכם.
פתחיה רכל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: גאורגיה - טיול של טרקים
גיל חן

מגיעים לגאורגיה

יצאנו 4 חבר`ה בטיסה ביום חמישי, יא` אב, מנתב"ג. נחתנו בטביליסי אחרי שעתיים וחצי. השעון בגאורגיה מקדים בשעה את ישראל כך שנחתנו ב- 24:30 בערך. החלפנו כסף וחיפשנו מונית. היינו מוכרחים להגיע לאומלו (מחוז תושתי) לפני שבת כדי שביום ראשון נתחיל מיד את הטרק (את רוב האוכל לשבוע הראשון לקחנו מהארץ. מלבד מוצרי יסוד כמו לחם, גבינה ותפו"א, קשה להשיג אוכל בכפרים הנדחים).

 מצאנו נהג מונית, שלאחר וויכוחים, הסכים לקחת אותנו לאלבאני תמורת 45$ (ישנם 2 אלבאני על המפה - עילית (zemo), תחתית (kvemo). כדי להגיע לאומלו הרצויה צריך להגיע לאלבאני תחתית, שימו לב לזה! יש לי חברים שהתבלבלו ונאלצו לשנות את כל הטרק בעקבות זה). הוא לקח אותנו קודם לטביליסי למלא דלק. נתנו לו 15$ כמקדמה וגם כדי לשלם על הדלק. כמובן שזו הייתה טעות כי מה שקרה אחר כך זה שהתעכבנו בטביליסי כחצי שעה עד שהוא מצא מונית שתקח אותנו במקומו לאלבאני תמורת 30$. אמנם לא הפסדנו כסף, אבל הזמן היה יקר מאוד!

השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר כשסוף סוף יצאנו לדרך. המונית ה"חדשה" הייתה טרנטה אמיתית. בערך ב- 4:00 לפנות בוקר מצאתי את עצמי דוחף את המונית יחד עם הנהג שלנו "תומאס" כדי שיוכל להניע כי אין סטרטר... תומאס התגלה כסבבה של בן אדם! אפילו שהדרך ארכה 4 שעות במקום 2.5 זה היה שווה! הגענו לכיכר המרכזית באלבאני ולאחר מאמצים רבים וכושלים להוריד את מחיר הג`יפ לאומלו, עלינו במחיר ההתחלתי של 100$.

 הדרך לאומלו מטורפת! הגענו בערך ב- 14:00 לאומלו ונשארו לנו כ- 5 שעות עד שבת. לא רצינו להוציא כסף על ההתחלה על גסט האוס והתכוננו להעביר את השבת באוהלים. מצאנו חורשת יער של עצי אשוח בתוך מתחם פרטי. הבעלים נתן לנו אישור להתמקם שם עם האוהל שלנו (tent - המילה היחידה שהוא ידע באנגלית בערך). כשסיימנו לבנות ת`אוהלים החל מבול שנמשך עד אמצע הלילה לפחות. קיבלנו מהמארח הטוב מרפסת עם קורת גג כדי לאכול בה. המקום היה מדהים עם נוף פנורמי. בקיצור- הייתה אחלה שבת (היינו אחרי יומיים ולילה לבן בניהם - כך שניצלנו את השבת גם לשינה ארוכה). ביום ראשון קמנו ויצאנו מיד לדרך.

לתחילת הכתבה

מתחילים את הטרק באומאלו 

הטרק מתחיל דרך אומאלו עילית ו"טירת אומלו" -; קבוצת מגדלים מרשימים (שימשו כמגדלי שמירה בין המאה השביעית למאה השלוש עשרה), הנראים בברור מאומלו. אומלו נמצאת בתחילתה של שלוחה שעולה לקו רכס ארוך שבהמשכו נמצאים המגדלים. ישנו שביל ג`יפים שמגיע אליהם, אפשר ללכת עליו או לקצר בערוץ (שנמצא משמאל לשביל הג`יפים) על שביל ברור שמגיע ישירות למגדלים. הנוף מהמגדלים מרשים.

מהמגדלים יורדים לאוכף שמעל אומלו עילית, שלאחריו ישנה ירידה תלולה עד לאחו עם כרי דשא. ניתן לרדת לאחו בנחת על שביל העפר או לקצר על מרעול ברור ותלול. מהאחו מתחילה העלייה אל ה- pass (אם חסרים לכם מים - אפשר למלא מים אם יורדים מהאחו שמאלה - מערב, על שביל הג`יפים, בערך 150 מ` ואז מצד שמאל, למטה, ישנה זרימה חלשה של מים צלולים). הדרך ממשיכה מצדו השני של האחו (צפון) על מקבץ מרעולים ברור מאוד, שמושך שמאלה ולמעלה. באיזשהו שלב המרעול יתחבר לשביל ג`יפים - תמשיכו לעלות עם שביל הג`יפים עד לאוכף בגובה 2500 מ` עם כרי דשא ענקיים ואחלה נוף. מקום טוב לארוחה!

 ממשיכים עם דרך 4X4 שחוצה את האוכף ויורדת למטה. הדרך יורדת במתינות. קצת אחרי שהדרך חוצה את נהר האלזני על גשר גדול רואים את הכפר המקסים דרטלו (Dartlo). בכפר פגשנו בחור ובחורה (נינו) נחמדים שלקחו אותנו לסיור. באמצע הסיור החל גשם חזק ונכנסנו יחד איתם למרפסת של אחד הבתים. כשפסק הגשם המשכנו על דרך העפר במעלה הנהר. אחרי הכפר דרטלו ישנם שני שבילי עפר - האחת עולה ימינה לכפר דנו והשנייה, אותה אנחנו צריכים, ממשיכה צמוד לנהר. ממשיכים איתה כ- 5 ק"מ עד לכפר צ`שו.

בצ`שו שאלנו אישה שנקרתה בדרכנו, keto שמה, איפה אפשר לקנות לחם ומכאן לא ארכה הדרך והוזמנו לארוחת ערב ולשינה. כמובן שאין חשמל ואכלנו לאור הנרות באווירה אותנטית במיוחד. הבית של קטו הוא הבית הראשון שרואים מצד ימין, לאחר שחוצים את הנחל הצמוד לצ`שו - בית בולט ומהודר במיוחד. קטו אוהבת לארח ויש לה אלבום עם תמונות של אנשים שהתארחו אצלה (ראינו גם 2 ישראלים), בסוף היא תבקש שגם אתם תשלחו לה תמונות...

 ביום השני ממשיכים עם דרך העפר במעלה הנהר, עוד 5 ק"מ עד לכפר פארסמה. מה שמסמן את הכפר, שנמצא למעלה מצד ימין, זה גשר עץ מרשים מתוח בחבלים. אין צורך לחצות את הגשר ואין צורך לעלות לכפר, ממשיכים פשוט עם דרך העפר. אחרי 2 ק"מ נוספים מגיעים לכפר גירבי. בכפר ישנו בסיסון צבאי שרושם את הפרטים שלכם - לא בקשו מאיתנו רשיון מיוחד בשביל המסלול, על אף שבאינטרנט קראתי שכן צריך. כנראה השתנו העניינים. בכל מקרה, מי שלא מעוניין להפגש עם החיילים יכול לפני גירבי לחצות את הנהר לצידו השמאלי אבל ככה מפסידים את גירבי שהוא כפר נחמד מאוד.

 ק"מ אחד אחרי גירבי ישנו פיצול\מזלג נחלים. הטרק המקובל הוא ללכת עם הימני עד אצונתה פאס, אבל אנחנו החלטנו ללכת עם השמאלי ("ערוץ pankisi") כ- 10 ק"מ, לעלות ל- pankisi pass (שם שאני המצאתי) ואז לרדת לערוץ שמוביל לאצונתה פאס ולהמשיך כרגיל. זה מאריך מאוד אבל היה נראה שמהפאס ישנו נוף מרהיב ולכן בחרנו באפשרות זו.

קצת לפני מזלג הנחלים חצינו את הנהר לצידו השמאלי. יש לציין שהחצייה של הנהר קשה מאוד - ישנו סחף חזק ושניים מאיתנו נפלו ותיקיהם נרטבו, קחו את זה בחשבון. סנדלים מאוד יועילו כאן (יכול להיות שהזרימה נחלשת ככל שהעונה מאוחרת, אבל לא בטוח). את ההליכה בערוץ השמאלי התחלנו בצידו השמאלי של הערוץ. רק אחרי ק"מ\ק"מ וחצי בערך צריך לחצות את הערוץ לצד ימין אל מרעול הנראה בברור מהצד השמאלי שעולה בערך 30 מ` מעל הנחל (אל תחצו לפני שזיהיתם את המרעול. אנחנו חצינו והיינו צריכים לחצות בחזרה כי לא הייתה דרך. כל חצייה קשה מאוד כי הנחל שוצף יחסית). אם אתם לא מצליחים לחצות את הנחל, ישנה אפשרות להמשיך כל הזמן על הצד השמאלי, אלא שיש קטע מעצבן בהמשך, אבל עביר בהחלט.

 חצי ק"מ אחרי שחציתם לצד ימין יתגלה לעיניכם מחזה מרהיב שאנחנו לא ידענו על קיומו והיינו מופתעים מאוד. אגם מטורף, ענק, באמצע הנחל - לירווני (lirevani lake) - בסופו ישנם קרחונים שמן הסתם בסוף אוגוסט כבר אינם. המרעול בצד ימין ממשיך עד לסוף האגם ויורד למטה בסופו. אחרי האגם ממשיכים עוד כק"מ וחצי בתוך ערוץ הנחל, שבקטע זה נהייה מישורי ורגוע, עד שרואים מרעול שעולה מצד שמאל של הנחל. אל תפספסו את המרעול הזה משום שהוא מדלג על קטע נחל שוצף שאין אפשרות ללכת בתוכו. אם פספסתם והגעתם לשלב שהנחל שוצף מידי - חיזרו אחורה וחפשו אותו טוב. המרעול מתקדם עם הערוץ ועולה הרבה מאוד (400 מ` בערך), חוצים ערוץ זורם (אנחנו מילאנו מים ללילה והלכנו לישון מעט אחרי הערוץ על כרי דשא גדולים), ממשיכים עוד כק"מ וחצי על קו גובה (שביל פשוט מהמם) ויורדים בחזרה לואדי.

לתחילת הכתבה

מגיעים אל הפאס

עם ההגעה לואדי - חצו אותו לצידו הימני. החצייה כבר הרבה יותר קלה! מעכשיו עד ה- Pass ההליכה היא בגדה הימנית של הערוץ - אין צורך לחצות שוב.
 מתקדמים על הגדה הימנית 4.5 ק"מ עד ה- Pass. בערך ק"מ לפני ה- Pass תראו ערוץ גדול שנשפך לערוץ שלנו משמאל. השלוחה שלפני הערוץ הבא שבא מימין היא השלוחה שאיתה אנחנו עולים ל- Pass. העלייה ל- Pass יותר דומה לדוך מטורף ותלול של 800 מ` עלייה בגובה. ארבעתנו סיימנו את העלייה בקושי (3 שעות), חלקנו באפיסת כוחות ממש... יכול להיות שזה רק בגלל שלא אכלנו ארוחת בוקר אבל עדיין זו עלייה קשה מאוד. העלייה היא על השלוחה, השביל שהיה פעם נמוג מזמן. אם עולים בזיגזג זה קל יותר. לקראת סוף השלוחה פונים מעט ימינה אל ה- Pass שבגובה 3317 מ. מראה מרהיב. מצידו השני של ה- Pass רואים את פסגת ה- Tebulos, ההר הגבוה בסביבה מושלגת (4492 מ`). הירידה מה- Pass תלולה מאוד, בדיוק מצידו השני אבל היא אפשרית. מלמעלה זה נראה קשה יותר ממה שזה באמת.

יורדים את כל הואדי שיורד מה- Pass כאשר לקראת השפך שלו אל האלזאני לוקחים שמאלה אל מרבצי הדשא הגדולים. במרבצים אלה ישנו בסיסון צבאי נוסף שרושם פרטים. אין צורך בפרמיט. מן הסתם הדבר הראשון שיבקשו מכם בבסיס זה סיגריות - תחביאו אותן טוב... בבסיס קבלנו לחם וגזר ויחס חם מהחיילים הגרוזיניים. לבסיס הזה אין כביש והלוחמים מגיעים אליו במסוק שמגיע פעם בחודש.

ישנו ערוץ יחסית גדול שזורם ממערב לבסיס. ביום הרביעי אנחנו יורדים איתו או לידו על השלוחונת בכיוון צפון מערב עד למפגש שלו עם האלאזני. קצת לפני המפגש חצינו את הערוצון למערב. הלכנו עוד 100 מ` במעלה האלזאני וחצינו אותו לצידו הימני (צפוני), זה קשה קצת אבל אפשרי בהחלט ללא הרטבות. הדרך הולכת בצידו הימני של הערוץ הראשי. באזור שאנחנו חצינו את הנחל השביל נמצא בערך 60 מ` מעל הנחל במורדות ההר, אבל אחרי 700 מ` הוא יורד לנחל. אנחנו עלינו בשלב זה לשביל אבל נראה לי שאין בעיה להמשיך ליד הנחל עד שהשביל יורד אליו ואז לחבור לשביל.

 הולכים ממפגש הנחלים בערך 3 ק"מ כל הזמן בצידו הימני של הנחל (פה ושם יש רוג`ומים). לאחר 3 ק"מ תגיעו למפגש של שני ערוצים גדולים שביחד יוצרים את הערוץ הראשי שלידו הלכנו. חוצים את הערוץ הימני בזהירות והולכים מימין לערוץ השמאלי כ-400 מ` עד ששוב הנחל נחלק לשתיים. כאן פונים ימינה עם הערוץ הימני ומתחילים לעלות. אחרי 300 מ` תגיעו שוב למפגש ערוצים (כאן הערוצים כבר לא גדולים אבל שניהם מספקים כמות זהה של מים פחות או יותר). שוב לכו מימין לערוץ הימני כ-100 מ` ואז חצו אותו לצד השמאלי, כמובן שחשוב למצוא את השביל כדי שיהיה נוח ללכת. השביל ממשיך ועולה הרבה בצידו השמאלי של הערוץ (כק"מ וחצי אווירי) ואז חוצה אותו בחזרה לצידו הימני ולוקח חזק ימינה. אמנם זה נראה שהשביל מתרחק אבל השביל, כמובן, חכם מההולך בו והוא יקח אותכם לאצונתה פאס. בקטע זה השביל ברור מאוד. הנוף מה- Pass מדהים. מצד אחד תושתי ומהצד השני חבסורתי. רואים בברור את ההר החצוי והיפה צ`אוחי, בקיצור- נוף מדהים (כשהגענו ל- Pass אחרי העלייה המפרכת התחיל לרדת ברד כבד מאוד והכל נהיה לבן תוך רבע שעה, מחזה מרהיב אם כי מסוכן, אבנים הדרדרו מלמעלה והיו מפולות פה ושם).

 מה- Pass יורד שביל ברור מאוד שבשלב מסויים תופס קו גובה ועולה לקו הרכס של השלוחה שמשמאל לנחל. גם השביל הזה ברור מאוד. אנחנו הלכנו לישון על כרי הדשא הגדולים שעל קו הרכס (למרגלות פסגה 2746 שעל קו הרכס). יכולנו אמנם להספיק לרדת למטה, אבל עדיף לקום עם נוף יפה, לא? גם מקו הרכס הזה ניתן לראות בצורה יפה את ה- Tebulos המהמם!

לתחילת הכתבה

ממשיכים לשני כפרים קטנים

ירדנו עם השביל שעל קו הרכס עוד כק"מ וחצי עד שהגענו למרגלות הפסגונת הבאה שעל השלוחה. יש לציין שבשלב הזה של הירידה קצת קשה למצוא את השביל אבל זה לא נורא. מהקטע הזה חייבים למצוא את השביל שיורד שמאלה לכיוון ארדוטי. השביל יורד על השלוחה השמאלית שיורדת מהפסגונת (ישנה אפשרות לרדת מקו הרכס ימינה, לכיוון הנגדי מארדוטי. לא עשינו את זה אבל פגשנו צ`כים שכן עשו. ארדוטי לא כל כך יפה ומי שחשקה נפשו יכול לנסות את זה ולכתוב רשמים בטיפים...). סיימנו את הירידה והתרחצנו בנהר להתרעננות נחוצה. מיד כשגומרים את הירידה ישנו גשר שחוצה את הנהר לצידו השמאלי. חצו אותו ולכו עם השביל עד ארדוטי שנמצאת מצד שמאל גבוה מעל הנחל (לא חייבים לטפס לארדוטי).

 מארדוטי מתחיל שביל 4+4 שיקח אותכם צמוד לנהר דרך מוצ`ו (Mutso), כפרון קטנטן, כמובן ללא חשמל, עד המפגש עם הנהר ארגוני (Argoni) -; סך הכל הליכה עד המפגש - 14 ק"מ. במפגש פונים שמאלה במעלה הנהר ארגוני עד שתילי (2.5 ק"מ). בשתילי ישנה עיר עתיקה שבנויה על צלע הר ונראית כמו איזה טירה. לאחר סיור בטירה הלכנו לישון.

 משתילי ישנה דרך עפר ארוכה מאוד שחוצה מעבר הרים בגובה 2700 מ` וממשיכה עד גודאני (40 ק"מ). ההליכה בדרך זו תיקח יומיים (ימים 6+7) לא קשים אבל לדעתי קצת מיותרים כי הדרך לא מטורפת מידי (חוץ מהנוף הנשקף מה- Pass). לכן הצעתי היא לתפוס איזה רכב שעובר שם עד לגודאני, אם כי יש לקחת בחשבון שהמקום מאוד קטן וכמעט שאין שם רכבים. יכול להיות שתאלצו לחכות הרבה (שמעתי על אנשים שחיכו יותר מיום אחד, אבל כשאנחנו עברנו בכביש היו לפחות 5 רכבים שעברו ביום אחד...). הגענו לשבת לגודאני וישנו בגסט האוס שעלה 10 לארי ללילה, כולל לחם ותפו"א, חלב ותה. לבעל הגסט האוס קראו גוגו והיה לו ילד ששמו גאגה שידע מעט אנגלית. היה ממש נחמד. גודאני הוא כפר יפה מאוד בלי חשמל. שווה סיבוב. ההר החצוי שרואים בברור כבר מה- Pass הוא הצ`אוחי שגובהו 3850 מ`.

לתחילת הכתבה

מגיעים אל העמק היפהפה

ההליכה מתחילה מהכפר גודאני שנמצא מצפון לערוץ שמתחתיו. יורדים והולכים על דרך הרכב - בתחילה בצידו הימני של הנחל, גשר חוצה אחרי כמה דק` לגדה השמאלית. אחרי 2 ק"מ בערך שוב גשר שחוצה לגדה הימנית. כמה דק` מהגשר תראו שביל ג`יפים שעולה ימינה - קחו אותו. הוא יביא אתכם עד לכפר המקסים רושקה. בדרך תעברו בכפרון רליסווקה שבו מתגוררת משפחה חמודה אחת עם 2 חזירים (שאולי כבר נאכלו) והמון כוורות. ישבנו שם לארוחת בוקר לאחר שבעל הבית נתן לנו רשות לשבת בצל ביתו. הוא הגדיל לעשות ונתן לנו חלת דבש שלמה ישר מהכוורת - כמובן שלא סירבנו. כל דרך הרכב עד רושקה בערך 5 ק"מ.

מהכפר רושקה מתחילה הדרך בשביל רגלי. חצו את הנהר שעובר בתוך הכפר (ישנו גשר עץ יפה) והתחילו לעלות בשביל שעל השלוחה משמאל. תוכלו לזהות את ה- Pass כבר מרושקה, ודאו את הכיוון כבר בהתחלה. לרושקה מתנקזים 2 נחלים גדולים. הצפוני - נחל רושקה, והדרומי יורד מההר צ`אוחי. השביל ל- Pass מתחיל על השלוחה שבין 2 הנחלים וממשיך כל הזמן בגדה השמאלית של נחל רושקה. השביל ברור מאוד - עולה ל- Pass בגובה 3000 מ` ויורד בחזרה צמוד לנחל שמצידו השני. במהלך הירידה תחצו עם השביל את הערוץ הראשי לצידו הימני ואחרי כ- 4 ק"מ שוב צריך לחצות לצד השמאלי מיד אחרי החצייה תראו בסיס צבאי שיבקש פספורט, לא צריך פרמיט. מכאן ממשיכה דרך רכב 3 ק"מ עד לכפר ג`וטה (דרך הרכב מתחילה כבר לפני הבסיס). אנחנו העדפנו לישון לפני הפגישה עם הבסיס, סתם בשביל השקט...

 ביום התשיעי ממשיכים מג`וטה על שביל הג`יפים כל הזמן. השביל יורד מהכפר לעמק סנו (Sno). מיד כשמגיעים לעמק סנו אפשר לראות מולנו את החזבק המושלג (5033 מ`!). כמה ק"מ אחרי ג`וטה מגיעים לכפר קרקוצ`ה, אחר כך לאחלציחה, אחר כך לסנו שעל שמו קרוי העמק, ובסוף לאצ`חוטי שיושב ממש על הדרך הצבאית הראשית - 4 ק"מ דרומית לעיירה קזבגי. אם אתם מורעלים - לכו ברגל, אבל באמת שאין עניין ואפשר לחסוך את 4 הק"מ האלה עם איזה טרמפ. סך הכל הליכה מג`וטה - 15 ק"מ קלים. בקזבגי ישננו אצל נאזי במחיר של 5 לארי ללילה - בלי אוכל. בעיקרון היא לוקחת 15.

לתחילת הכתבה

מפספסים את הקרחון

התכנון היה לטפס את החזבק אבל לצערי לא מצאנו את כל הציוד הנדרש כדי לטפס, לכן הסתפקנו בטיפוס עד לתחנה המטאורולוגית שנימצאת בגובה 3600 מ`. הטיפוס מתחיל מהכפר גרגטי. קודם כל עולים לכנסייה שנראית בברור מלמטה (יש כל כך הרבה אנשים שעושים את זה אז אני אפילו לא טורח לכתוב איך עולים לשם- פשוט תשאלו). באופן כללי השביל עולה על המורדות הצפוניים של השלוחה שעליה נמצאת הכנסייה ומקיף ומגיע אליה מאחור. עלייה של כשעה עד הכנסייה.

 מכאן ועד לקרחון השביל ברור מאוד. הכנסייה נמצאת על שלוחה. ממשיכים לעלות על השלוחה הזו, ישנם המון שבילים מקבילים. באיזשהוא שלב השביל פונה שמאלה עם השלוחה והולך בשני שליש הגובה שלה עד לאיזה אוכף ברור. השביל כל כך ברור ויש המון רוגומים - פשוט תלכו. מהאוכף יש נוף מדהים של הקרחון. הדרך לקרחון יורדת שמאלה מהאוכף. חוצים את הקרחון אל התחנה המטאורולוגית שנראית בברור כבר מהאוכף. רוב האנשים שעולים לקרחון יורדים באותה דרך, אני וחנן (ישראלי שפגשתי בדרך) העדפנו לרדת מערוץ מדהים אחר שיורד ממש מול עמק סנו. הדרך לערוץ הזה היא כזו: מהאוכף יורדים שמאלה על השביל לכיוון הקרחון. לקראת הקרחון ישנה שלוחה נמוכה משמאל - עולים עליה וגולשים עם הערוץ שמאחוריה עד עמק סנו - שווה מאוד!

לתחילת הכתבה

יוצאים אל טרק עשרת האגמים

הטרק הזה הולך באיזור חדש, מערבית לדרך הצבאית: יש לקחת בחשבון שהטרק עובר במקום לא מיושב ולא ניתן להשיג אוכל באמצע, לכן מומלץ להצטייד בהתאם ולקחת אוכל לארבעה ימים. הגעה: לוקחים מונית שירות מהדרך הצבאית הראשית קצת דרומה עד הכפר מלטה (mleta) שנמצא פחות או יותר מתחת לתצפית האחווה. ישנם שני כפרים: מלטה תחתית (kvemo) ומלטה עילית (zemo). הטרק מתחיל מהעילית אבל אנחנו התחלנו מהתחתית כדי לראות את הכפר. הכפר לא משהו כך שאני ממליץ לדלג עליו ולהתחיל ממלטה עילית. אם אתם באים מכיוון טביליסי - על הדרך הצבאית יש גשר שחוצה את הנהר המרכזי. קצת אחרי הגשר יש ירידה שמאלה למלטה עילית. משם מתחילים. ניתן להתחיל את הטרק הפוך מעמק טרוסו לכיוון מלטה אם אתם מעדיפים כך, אבל לשים לב שהכיוונים והעליות והירידות בסיפור מתהפכים...

הטרק עובר באיזור משופע באגמים, עברנו לפחות 25 אגמים (כולל קפיצות קטנות מחוץ לטרק). מתוכם 10 אגמים גדולים. עשיתי את הטרק באמצע אוגוסט אבל הייתי ממליץ לעשות באמצע יולי וליהנות מקצת יותר שלג בפסגות ליד. סיפור הדרך: השביל מתחיל מהדרך הצבאית, אנחנו התחלנו ממלטה תחתית. הולכים כל הזמן על הגדה השמאלית (מערבית), עוברים את מלטה עילית עד שרואים מצד שמאל באחד הערוצים מפל גבוה זורם - בערך 4 ק"מ ממלטה תחתית ועד הערוץ הזה. בשפך של הערוץ, על השלוחה הצפונית, ישנו כפרון קטנטן. עולים על השלוחה של הכפר בשביל ברור מאוד שמתחיל מהכפר וממשיך לעלות מעליו.

 אחרי בערך 200 מ` של עלייה בגובה השביל יפנה מעט ימינה ויתחיל ללכת על שלוחה שבאמצעה יש כמה בתים חרבים ומשמאלה זורם ערוץ קטן עם מים. ממשיכים עם השביל על השלוחה. לאחר כמה מאות מטרים השביל פונה והולך משמאל לשלוחה על קו גובה עד שמגיעים לעמק ירוק, שנמצא משמאל לשלוחה, שבו ישנן כמה נביעות שמהן מתחיל הערוץ שראינו לזרום. ממלאים מים להמשך העלייה. מצפון מערב תראו מעין אוכף קטן שנמצא באמצעה של שלוחה שהולכת מערבה. השביל עולה על האוכף הזה. מהאוכף ישנו נוף מקסים של הר החזבק ושל כל הסביבה, יש גם מפל גבוה ומדהים! את המפל הגבוה אי אפשר לפספס מהאוכף. השביל יורד מהאוכף ולוקח שמאלה. הוא יתחבר בהמשך לערוץ של המפל הגבוה. התחברנו לערוץ והמשכנו איתו מערבה ק"מ בערך והלכנו לישון.

לתחילת הכתבה

ממשיכים אל האגמים שבדרך

המסלול ממשיך מערבה ליד הערוץ שלידו ישנו והולך כל הזמן עם הערוץ עד סופו (יותר נכון, תחילתו). לקראת הסוף תזהו אוכף גדולה משמאל - לא לעלות לאוכף אלא להמשיך עם הערוץ ישר. הערוץ עולה לפאס מסויים שלאחריו מזהים את האגם הראשון. מכאן ועד לאגם קליס (kelis) הענק הכיוון הוא מערבה עם קצת צפונה. השטח באזור הזה מלא (מפוצץ!) בערוצים קטנים ובאגמים קטנים וגדולים ומאוד קשה לתת כאן סיפור דרך מדוייק. כדי להגיע לאגם קליס צריך פשוט לקחת את האזימוט הנכון ולתת דוך. אנחנו העדפנו לתפור את האגמים אחד אחד (בדיעבד אין צורך בהכל. הנוף חוזר על עצמו). בסך הכל עד אגם קליס עברנו ב- 18 אגמים. אם רוצים לראות את כל האגמים צריף פשוט לנווט עם המפה. השטח עביר בכל הקטעים שבו ואין בעייה לנווט.

אגם קליס בנוי בצורת אגן גדול עם לשון ענקית שיוצאת ממנו דרומה. אנחנו התחברנו לאגם בערך מול אמצע הלשון שלו. הלכנו צפונה לאורכו ופתחנו אוהל על הגבעונת הצפונית שליד האגם. מקום יפהפה ושווה להעביר שם לילה!

 ביום למחרת התעוררנו מאוחר כי ירד לנו גשם בבוקר. הלכנו לאורך הערוץ שיוצא מצפון לאגם. לאחר כק"מ הערוץ מתעקל ימינה לצפון מזרח ורואים אוכף משמאל - כ-50 מ` גבוה מעל הנחל. שווה את הטיפוס של ה- 50 מ`. יש נוף מקסים של דרום אוסטיה מהאוכף. תשאירו תיקים ותעלו. המשכנו עם הערוץ עד סופו (תחילתו) - הגענו לקו פרשת המים וגלשנו בערוץ הבא באותו כיוון. ממשיכים עם הערוץ עד שרואים אגם נחמד, לא גדול ולא קטן (יכול להיות שיותר מאוחר (ספטמבר) האגם מתייבש אז שימו לב). לפני האגם ישנו ערוץ תלול שיורד מהרכס שמשמאל. עולים עם הערוצון הזה עד האוכף שלמעלה. ניתן להבחין כבר מלמטה ברוג`ום גדול שניצב על האוכף. מהאוכף תראו מימין אגם קטן ואם תלכו קצת שמאלה תגיעו לאגם מקסים, אחד היפים בטרק! ההליכה ממשיכה בקו ישר מהאוכף, בין שני האגמים.

קל לזהות מהאוכף את הר שרחומה (3700) המקסים. הר משולש, סימטרי, בגוון אדום יפהפה. כיוון ההליכה הוא כלפי ההר הזה. כשתהיו ממש קרובים להר, תראו למרגלותיו אגם מדהים. גם כאן, לפני האגם, ישנו ערוץ שמגיע משמאל (כולו מבולדר), שאם תעלו בו עד לסופו תגיעו לאוכף מקסים שצופה על דרום אוסטיה ועל כמה אגמים נוספים. שלא כמו מקודם, אוכף זה גבוה בהרבה מהקודם והוא מצריך עלייה של כ- 45 דק` (עולים כ- 250 מ` בגובה). אנחנו השארנו תיקים למטה וטיפסנו. כשהגענו לאוכף התחיל טפטוף ופחדנו שהתיקים ירטבו, לכן מיהרנו לחזור ולא הספקנו ליהנות מספיק מהנוף. הדרך ממשיכה לכיוון האגם, עוקפים אותו משמאל ועולים לאוכף הנמוך שמשמאל להר שרחומה (כיוון - צפון, צפון מזרח).

 חצינו את האוכף ואגם קליצקי המהמם נפרש למולנו. מכאן ניתן לזהות את האוכף הבא שממנו נרד לעמק טרוסו. ישנם שני אוכפים - הראשון צפוני מזרחי לאגם והשני - צפוני מערבי. אנחנו בחרנו למחרת את הצפון מזרחי, מה שהסתבר כטעות כי אין עליו שביל. השביל אמור להיות על האוכף הצפון מערבי. השעה הייתה אמנם מוקדמת יחסית אבל בגלל ברד חזק שהתחיל לרדת נשארנו לישון ליד האגם.

לתחילת הכתבה

מסיימים בעמק טרוסו

סיפור הדרך כאן מתייחס לאוכף הצפון מזרחי, שעליו אנחנו נימצאים, אבל הייתי ממליץ לחפש את השביל שעולה לאוכף השני כיוון שאין כאן שביל והירידה תלולה. הולכים עם הערוץ שבא מצפון לאגם וכשהערוץ מגיע לקו פרשת המים שלו ניתן להבחין משמאל באוכף. עולים אליו בדוך, אין שביל. הנוף מהאוכף יפהפה! רואים את כל הקרחון האדיר של החזבק. אפשר להמשיך לטפס על הרכס שמשמאל לאוכף עד שרואים את החזבק בעצמו. הירידה בצידו השני של האוכף תלולה במאה המטרים הראשונים שלו. לא מתאימה כלל לבעלי לב חלש.

 יורדים בערוץ הנוכחי עד עמק טרוסו, החיבור עם העמק הוא ליד הכפר קטריס. השביל יורד על שלוחה ירוקה ענקית (ישנו רוג`ום ענק ובולט שניתן לזהות מרחוק - הרוג`ום עומד על השלוחה הזו). השלוחה יורדת ונגמרת במפגש נחלים (הימני קטן והשמאלי גדול). כאן חוצים את הערוץ לצד שמאל ועד עמק טרוסו השביל הוא בצד שמאל של הערוץ. ישנו קטע של קילומטר וחצי בערך שבו הלכנו על המדרונות השמאליים של הנחל ללא שביל נורמאלי, לכן - או לחפש טוב את השביל האמיתי או לוותר על המסלול הזה. הגיוני מאוד שהשביל פשוט איננו. אחרי הק"מ וחצי הקשים נשפכנו לעמק טרוסו ואיתו הלכנו ימינה במורד הנהר עד הכפר קובי (10 ק"מ בערך).

 כאן בעצם מסתיים חלקו הראשון של הטיול שארך כשבועיים וחצי (כולל ימי מנוחה). מכאן נסעתי לסוונטי (דרך ביקור בטביליסי כמובן) והתחלתי ללכת הפוך - ממערב, לכיוון דרום אוסטיה.

 המשך עלילות פתחיה בגרוזיה בכתבות הבאות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על גודארי