שום דבר שתראו בערים אחרות לא ידמה לחוויה בוראנסי. הפלגים בוחרים בורנאסי, העיר הקדושה על גדת הגנגס, כתחנה אחרונה בהודו. סיבה נוספת לסיים בה שהות בהודו, ממנה ניתן להגיע בקלות יחסית לקטמנדו שבנפאל.
הטאג` מאהאל של היום שונה מזה של לפני 15 שנה: המחיר היה אז 5 רופי והיום עומד על מחיר שערורייתי של 750, בדיקות הבטחון היום קפדניות ומחמירות אבל כמו אז, גם היום, ממתינים מדריכים באדיקות לתיירים, כדי לספר להם על נפלאות האתר. הצטרפו למשפחת עדוי בביקור חוזר בפלא העולם ההודי.
אודאיפור נבנתה במדבר סביב מקווי מים. היא בנויה כרוב ערי רג`אסטאן מסביב לארמון הממוקם בחלקה הגבוה של העיר והמשקיף על כל עבריה. פושקר פרושה מסביב לאגם הקדוש ומדרגות הגאטס משמשות את עולי הרגל הבאים לטבול במים הקדושים. הצטרפו אל פיני שממשיך מראג'סטן אל אגרה ולאחר ביקור שני בטאג' מאהל, שב לדלהי, לביקור בבית הכנסת היחיד שנותר בעיר.
בניין מרהיב, גינות נקיות משעולים מדוייקים. דשא קצוץ דק. מטיילים מכל העולם והרבה מקומיים. הכניסה ליד הקופות מזוויעה כרגיל, קבצנים נטפלים אליך, אבל בפנים נאה מטופח ושקט... חוויות מהטאג` מאהל.
ראג`סטאן שבצפון מערב הודו ידועה בעריה המרתקות, ובעיקר בתושביה עם השפמים המדושנים והתרבות העשירה. הצטרפו למשפחת חן, הפעם בגרסה מורחבת, שמטיילת בדלהי, בטאג` מהאל, בג`איפור, בפושקר ועוד, ונותנת לכם עצות טובות לטיול שלכם.
``נשים מכאן ומשם...`` חווית המפגש של בנות `מסע נשי` עם נשות הודו העליזות.. והפחות עליזות... ``מולנו בשורה ארוכה ודמומה, הן ישבו זקופות: כל אחת וה`סארי` שלה, כעין טווסים מרהיבים הפורשים את מניפותיהם, כל אחת מהן עם ברק סקרנות בעיניים, נוצצות בתכשיטיהן, ביישנות מלומדת והמון חששות באוויר.. איך תיראה הפגישה הזו?``
הדרך מדלהי לפושקר התחילה ביום צילומים לסרט בוליוודי בהשתתפות כוכב מפורסם (וגם בהשתתפותי), עברה דרך הטאג` מאהאל ונמשכה בשוד בחסות החשיכה ומפגש עגום עם המשטרה ההודית, נשנשתי שוקולד פרה ברחובה הראשי של ג`איפור, ובסוף הגעתי.
במסע רכבות בין הערים כולכתה, ורנאסי וניו דלהי אני נשבה בקסם ההודי. החן הויקטוריאני המתפורר של כולכתה, אווירת הקדושה הדחוסה של ורנאסי וצפייה בסרט קולנוע תוצרת בוליווד בדלהי, מובילה להתאהבות בלתי נמנעת. האמת - הכתובת היתה על הקיר.
יוצאים לטרק עם שלג בפסגות, משתכשכים במעיינות חמים, רובצים במנאלי ו.. חוזרים הביתה. האם החיידק ההודי דבק?
"מה לי ולהודו? לא אוכלים שם פואה גרה, לא שותים שם יינות בורדו, ובכלל אני לא תרמילאית. מסיבות הירח המלא בגואה רחוקות ממני כמו פטריות ההזייה גם. אבל כשמציעים לי לטעום (לא פטריות) עולם אחר-אני תמיד מוכנה להקשיב." בכתבה שלפניכם, עשרה ימים בהודו המפתיעה, השובה והמשכרת.
נסיעה באוטובוס מפושקרלדלהי אורכת כשמונה שעות ובאופן לא מפתיע אפשר להתעורר ממנה עם כאב ראש טורדני. אם מישהו קדח חור במיטתכם במשך שמונה שעות, יש סיכוי שתבינו על מה מדובר בכתבה הזו, שעוברת דרך בית חב"ד בלהי ומסיימת במעבר הגבול עם נפאל.
אי אפשר לבחון את וראנסי בעיניים מערביות כי אין לעולמנו אחיזה כאן. משפחת שפירא מגיעה לורנאסי, רגע לפני שהיא עוזבת את הודו, מספרת על חוויות מהעיר ונפרדת עם כמה זכרונות.
מה עוד אפשר לספר על הטאג` שעוד לא סופר. בחוץ, מכתשי החלונות זורים פנימה אור שיש מסונן. עבור משפחת שפירא, סיפורו וסופו של שאה ג`אהאן, הקיסר המוגולי שבנה את המבנה כמצבה לאשתו האהובה, מרגש יותר ממה שהותיר אחריו.
משפחת פלג מגיעה לסונולי - מעבר הגבול בין הודו לנפאל, ומשם מתחיל מסע מפרך ומיגע, נסיעה באוטובוס מקומי ומגעיל במיוחד לורנסי, שהות בורנסי מעבר לצפוי עקב ביטול הרכבת לצ`נאי, עצירת ביניים לא מתוכננת בסקונדרבד ולבסוף הגעה לדרום הודו עם הלשון בחוץ, קשה אבל מחשל!
בדרך לאגרה אפשר לעצור בפארק הציפורים בבראטפור, קצת טבע לפני כל השיש הזה בטאג`. משפחת פלג מגיעה לפארק ומתרשמת מסוגי הציפורים הנדירות החיות שם. משם ממשיכים ברכבת לעבר הטאג' מאהל, שביקור בו הוא בגדר חובה.
משפחת שפירא נוחתת בקטמנדו וכעבור שעה כבר יושבת בטאמל, ומשלימה את חסך הבשר מהודו. בין לבין מסכמים את מה שעברו עד עכשיו ומוסיפים קצת על ציוד ומשקל עודף. טיסה קצרה לג`ומסום והם יוצאים לטרק חנוטים במעילי פליז וכפפות.
פרק מתוך הספר ``שאנטי שאנטי בלגן`` - המסע מהודו לנפאל: היציאה מורנאסי (Varanasi) ועד ההגעה לקטמנדו ולסדר פסח בבית חב"ד.
