פארק הציפורים בבראטפור
באין כרטיסי רכבת לאגרה עקב שלל התיירים וההודים הפוקדים אותה אנחנו יוצאים באוטובוס תיירים. הדרך מישורית ועוברת בנעימים. בבראטפור, כחמישים ק"מ לפני אגרה אנחנו יורדים. נהג ריקשה זקן וחסר שיניים מגלה יתרון על פני כל השאר, הוא יודע אנגלית. ביקשנו להגיע ל tourist lodge. התקשרנו קודם ואמרו שאין חדרים, אנחנו שמים פעמינו בכל זאת למקום. זול, נעים וקרוב לפארק הציפורים אליבא הלונלי פלנט. חוצים עיר עניה ביותר ומגיעים למלון קטן בן קומה אחת ושישה חדרים. מי שענה לנו מספר ימים קודם התכוון כנראה שאין תיירים ולא שאין חדרים... כל המלון לרשותינו, שולחן אוכל כמו בבית במרכזו, הרגשנו כמו אצל סבא וסבתא.
אחר הצהרים על פי ההמלצה אנו פונים לפארק הציפורים קולדאו, אכן מרחק חמש דקות הליכה. הביקור בפארק הוא בעזרת ריקשת אופניים וניתן לצרף גם מדריך. סיקי זריז, נהג ריקשת אופניים אוסף אותנו עוד בדרך לפארק. משהו באנגלית הטובה שלו, בהבטחתו להיות גם לעזר כמדריך משכנע ואנו משתדכים לאחר צהרים מופלא. בכניסה לפארק ר"ז ונמרוד שוכרים אופניים לרכיבה עצמית, קצת חילוץ עצמות והכי קרוב לכדורגל שיש...
הפארק, שמורת טבע, הוא איזור ביצות ואגמים המאכלס מיני ציפורים מקומיות וציפורים נודדות. הסיקי מתברר כחד עין ומנוסה, לוקח לנו הרבה זמן לראות ציפורים נדירות שהוא ראה תוך כדי דיווש.
מראה קיני החסידות וגוזלים אין ספור מרהיב ועושה חשק לשבת עד החשיכה. המשכנו פנימה וזכינו גם לעדרי איילים. בעבר ועד ימי השילטון הבריטי כולל היה הפארק מקום ציד פרוע. קיר אבן מפאר את הציידים המוצלחים על פי כמות הפריטים שצדו ביום אחד, מזעזע ולשמחתנו עבר מן העולם באיזור זה.
החשיכה והיתושים מכריעים אותנו ואנו חוזרים "הביתה". באיזור הפארק מספר מלונות עם מסעדות. אנחנו העדפנו את השקט שלנו, ספרים, שח ויומנים. ר"ז ונמרוד עוד יוצאים לרחובות השכונה להשתתף בהתפרעות הזיקוקים והנפצים. אמנם הדיואלי נגמר אך אין כמו ההודים כדי למצוא סיבה למסיבה. מיד אחרי הדיוואלי מתקיים פסטיבל גורדאן לכבוד האל קרישנה. לא חסרים אלים ולא חסרים פסטיבלים.
הוזמנו לבית משפחה מקומית שיצאה מגדרה להאכיל אותנו במיטב הממתקים מעשה ידי האישה. אכלנו את ממתקי החלבה בחיוך מאולץ. שם הסבירו לנו כי למחרת מתקיים עוד חג, חג ה"בהידוז" בו האחיות נוסעות לבית אחיהם בכדי לברך אותם בתיקה על מצחם. התרגשנו לשמוע על הקירבה הבלתי נגמרת בין בני משפחה ועוד לא הפנמנו את המשמעות שנשות הודו על טפיהם יוצאים לדרכים בדרכם למקום מגורי האח ומשפחתו, לעיתים קרובות בעיר אחרת. נבין את מלוא המשמעות למחרת, לפחות הרווחנו שנת ישרים.
רכבת לאגרה
בבוקר חיכה לנו נהג הריקשה מאתמול. קבענו איתו מראש. בדרך הוא שואל אותנו האם אנו מעדיפים את תחנת הרכבת בדרכנו לאגרה או את תחנת האוטובוס. מחשבה על כך שממילא אנו צפויים להשאיר את תיקינו בשמירת החפצים בתחנת הרכבת באגרה עת נבקר בטאג` וטרם נצא כמעט מיד לדלהי גורמת לנו להחליט - ברכבת. נצטט הודי שפגשנו בתחנת הרכבת "you should have taken a bus" בעוד מטלטל את ראשו מעלה מטה הצידה כמנהג ההודים....שכחנו שזהו יום ה"בהידוז" בו כל אחיות הודו נוסעות לבקר את אחיהם, והן לא נוסעות לבד...
בתחנה שני טורים של כמאה אנשים בכל טור. רמז ראשון לבאות. רותי במיומנות של ותיקה בהודו מגלה היכן התור שאמור להיות לנשים ומגיני המולדת, נדחפת מיד לראש התור ולאחר דקותיים חוזרת עם כרטיסים. עד כאן הכל בסדר. הרציף גם הוא לא מעיד דבר עדיין...רמז שני קיבלנו מפורטר שהציע להסדיר עבורינו מקומות ישיבה. סיכמנו על מחיר ואז.... הגיע נחיל אנשים שהשמיע קולות של רכבת. אי שם בין האנשים על הגג והאנשים בצדדים נראה קטר...את הרמז האחרון של ההודי שנענע בראש כבר לא היינו צריכים. אפילו אנחנו לא מטומטמים כלכך לחשוב שכולם בחוץ כי בפנים כל המושבים ריקים ומחכים רק לנו...
הפורטר הסתכל פנימה לקרון והחליט שהוא לא עולה אפילו אם יפסיד 30 רופי. הוא כנראה ידע כי אם יעלה יצליח לרדת רק באגרה... ר"ז עלה ראשון תוך שהוא מנצל את המסה של 100 ליטר ציוד על הגב. דניאל עם כרמל ההיסטרי מיד אחריהם ורותי ונמרוד אי שם מתחת לשאר העולים על הקרון. אחרי כמה מטרים ר"ז הוריד את התיק באמצע המסדרון וחילץ את כרמל לדרגש תיקים. רגע אחרי הוא גם עלה לשם ודניאל התמקמה על התיק. רותי ונמרוד עלו אמנם אך לא הצליחו להתרחק מאיזור פתח הקרון.
מלמעלה חילק ר"ז הוראות לכל ההודים מסביב ורותי ונמרוד קודמו לתוככי התא הראשון. תא אמור להכיל ששה אנשים, ספרנו בו 18. לאחר כשעה נמרוד עלה גם הוא לדרגש התיקים ורותי נשארה כדי לסבול נשיקות ספורדיות בכתף משכן הודי חרמן...
באחת התחנות, לא יאומן, עלה משהו וטיפס על כולם. בתוך כל הדוחק הוא שלף מאזניים קטנות והחל למכור בוטנים. הודו! כעברו שעתיים הגענו ונענענו בראש "we should have taken the bus"
אגרה ובחזרה לדלהי
זוכרים שכל הבלאגן רק כי חשבנו כמה גאוני להגיע ישר לתחנת הרכבת ממנה נצא בערב לדלהי? טוב אז מסתבר שיש באגרה כמה תחנות ונכון, בערב נדרש לתחנה אחרת. השארנו את התיקים בכל זאת בשמירת החפצים ויצאנו לראות את הטאג` מאהל. אחד משבעת פלאי עולם. מבחוץ אכן מדובר במבנה יפה אך מתברר שאת תוארו קיבל דווקא על שום עבודת השיש שבתוכו. אין ספור קישוטי אבנים יקרות וכתובות באבן כהה משולבים בשיש, עשרות שנות עבודת יד.
עד שנת אלפיים לערך היתה הכניסה לא כל-כך יקרה ואפילו חינם בימי ו`. כיום עולה כרטיס 750 רופי (ילדים חינם) ובימי ו` המתחם סגור. אל תדאגו להודים, הם משלמים רק 20 רופי. שערוריה? לא, כי אנו התיירים ממשיכים להגיע. זוכרים את הכותרת: מה, לא הייתם בטאג`?
ר"ז התעקש לקחת מדריך כנגד מחאות שאר בני המשפחה שרצו רק להצטלם וללכת...מילא מדריך אבל אז באה הטעות של הטיול. אנו כבר ליד הכניסה, ללא מים רותי טוענת שצריך לקנות מים ור"ז דווקא הפעם לוחץ כבר להכנס. המדריך טוען שיש במתחם מים מינראלים חינם למבקרים. טוב במחיר כזה למה שלא יאמין? במתחם אכן ראינו לראשונה בהודו, מכונות מרשימות שהבטיחו מים מטוהרים בחמישה שלבים... רותי והגדולים לא שתו, ר"ז וכרמל שתו מהמים האלה, למחרת תתברר הטעות.
עקב חשש מפיגוע טרור ראוותני של המחתרת הפקיסטאנית, כולל הביקור במתחם אין ספור בדיקות ביטחוניות. הביאו מינימום ציוד אתכם והפקידו בכניסה את השאר. את מצלמת הוידאו תורשו להביא רק עד קו מסוים (ראו תמונות בגלריה..) מצלמות רגילות תוכלו להכניס למבנה. בזכות המדריך למדנו לדעת כי ארבעת הצריחים המפורסמים סביב המבנה מעט נוטים וזאת על מנת לקבוע את נפילתם הרחק מהמבנה בעת רעידת אדמה. עוד שמענו על 22 השנים שלקח לבנות את המבנה, על המסגד העצום שנבנה ליד, רק לטובת הבנאים המוסלמים ולבמבנה אדיר נוסף ששמש כבית הארחה לאורחי המהראג`ה בשנות ההקמה. כמה טראגי שעם סיום הבניה נאסר המארג`ה על ידי בנו ואת המבנה שבנה על מנת לקבור בו את אשתו האהובה נאלץ לראות ממרחק ומאחורי סורג ובריח.
פיצה האט לקינוח ובסיוע מונית שלפנו את התיקים מתחנת רכבת אחת לשניה והנה אנו ברציף הנכון לרכבת לדלהי. הפעם הכרטיסים הוזמנו שבועיים מראש ויש לנו מקומות מסומנים. האח הידד.
למחרת בצהריים החל כרמל לקדוח. נסענו איתו לבית חולים קטן בשם east-west, שם קיבל טיפול כנגד הרעלת קיבה ואמבה. ר"ז קיבל טיפול כנגד יסורי מצפון. לאחר לילה של שילשולים כרמל מתאושש ומגלה תגובה מצוינת לתרופה שקיבל. ר"ז לא.
עוד יומיים של קניות במיין בזאר בדלהי. מפגש עם הציוד החם שהשארנו מאחור בחודש בו היינו ברג`סטאן ופנינו לוארנסי, תחנתנו האחרונה בהודו.
המלצות:
מים מינרלים כבר אמרנו? ר"ז משום מה ביקש להזכיר...
לינה בבראטפור - פשוט בחרו מקום ליד הפארק.
אגרה - אם לא ביקרתם עדיין בשום מבצר, בקרו במבצר האדום המצוי בה. אנחנו ויתרנו.
פטפור סיקרי - העיר הנטושה. נמצאת במרחק חצי שעת נסיעה מאגרה או בראטפור בה היינו. יש בה מקדשים יפים והיא עיר מומלצת לביקור אם הגעתם ממילא לאיזור.
מלון במיין בזאר- אנו חזרנו ל-yes please hotel בו שהינו בעבר אך גילינו כי במיין בזאר עצמו מצוי מלון חדש/נקי יותר ורק מעט יקר יותר. עדיין בתחום המחירים המגוחך.
שמו Shelton hotel יתרונו כאמור במצוין לעיל, במסעדת הגג הנחמדה המנוהלת על ידי נפאלי חביב ובמעלית שאפילו עובדת...
0091-11-23580575/23580576 [email protected]
עקב מחלה לא יפורסם הפעם קטע ממטבחו של כרמל...
