ורנאסי - קטמנדו
הי חברים. שלושה שבועות עברו מאז הכתבה האחרונה. נפרדנו מהודו בדרכנו לנפאל. השארנו את מרבית ציודנו בקטמנדו ויצאנו להרים. עמוסי חוויות אנו חוזרים אליכם מקווים לשאוב אתכם לחוות איתנו את השבועות האחרונים ולתרום גם מידע עדכני ככל שנוכל.
נחיתה רכה בקטמנדו
טיסה קצרה במטוס אמיתי. הכל נקי כל כך, דיילת מחלקת סוכריות וכיסויי מושב צחים. עדי ומאי לא רצו לרדת. טיסת לילה מורנאסי לקטמנדו (הטיסה מוראנסי לקטמנדו עלתה כ-$53 לאדם). את פסגות ההימליה המושלגות לא ראינו מפאת החשיכה אך ידענו שהם חולפים מתחתנו. באור יום ובראות טובה המראה מדהים, לשיקולכם במידה ותחליטו לטוס. ניתן להגיע דרך היבשה באמצעות רכבת לילה או אוטובוס אל הגבול ומשם באוטובוס נפאלי ובדרך יפה, כשמונה שעות לקטמנדו. נכנסנו לטרמינל הבוהק וכעבור שעה כבר ישבנו בטאמל, אזור התיירות בקטמנדו, במסעדת Everest Stake House משלימים את חסך הבשר מהודו התוקף אותנו ואת שאר המטיילים המגיעים לכאן. כאילו שהגענו לשוויץ כך אנו מרגישים בקטמנדו, יפה נקיה ושקטה. שולחן לידנו ישב ישראלי שהגיע זה עתה מבנגקוק: "נכנסתי לטרמינל וחטפתי הלם. כאילו שהגעתי לעזה..."
עוד מילה על ורנאסי...
נפרדנו מהודו, זה לא כל כך פשוט. אנו לא מתאפקים ומצרפים לכם עוד שני דברים אחרונים, מוזרים ונפלאים שראינו בורנאסי ונשכחו מאתנו כמעט. עדי ואורית התעקשו שראו לידנו דולפין שעה ששטנו בגנגס. אלו מים מתוקים, אמרתי בביטול אבל הדולפינים המשיכו לפקוד אותנו. יש דולפינים בגנגס! דולפין החי במים מתוקים ונמצא בנהר הגנגס ובכמה נהרות בנפאל ובקמבודיה. הסיפור השני הוא סיפור היונים. אחר הצהרים עולים ילדי ורנאסי ועוד שתי ילדות מישראל על הגגות להעיף עפיפונים. כל ערב בשקיעה ניתן לצפות בעשרות עפיפונים המכסים את השמיים. לעומת זאת, הבוקר שייך למפריחי היונים. על הגגות עולים הגברים, ובשריקות, צעקות ומקלות ארוכים מפריחים את היונים לאוויר. שריקות נוספות וענן היונים צונח על אחד הגגות, נהנה מגרעיני תירס המפוזרים לעברו. שניות מאוחר יותר מניסים את היונים בשנית במקלות ובדים לכדי ענן הומה מוכן ודרוך לצלילה הבאה. המנצח הוא מי שצנחו על גגו מירב היונים ומירב הפעמים... וכך כל בוקר במשך שעות.
מטיילים בנפאל
ועוד מלה על משפחה מטיילת...
נכון, זוהי כתבה על נפאל, אך אחרי שלושה חודשים בהודו אנחנו מתבוננים זה בזה ומבינים שעברנו ביחד כברת דרך ורגע לפני שנגלוש לתיאור נופיה המדהימים של נפאל החלטנו להציף בכתבה שאלות שנשאלנו, או ששאלתם את עצמכם ולנסות לתת גם לנו תשובות. הגענו לנפאל נחושים להניף את הדגל המשפחתי על מעבר Thurung La שיאו של טרק ה"אראונד" אנאפורנה. ארוחת בוקר בפומפרניקל ואיסוף מידע, הולכים ממול לסוכנות "סוויסה" שמארנת הכל, וקונים מעילי גשם וכפפות. אורית לא נרדמת בלילה. ארוחת הבוקר לוותה בסיפורים על קור עז וימים קשים וארוכים. היא יודעת כמה קשה יהיה להגיד לי לקצץ בחלומות, להנמיך את הפסגות. עזבנו את הודו, שלושה חודשים שאנו מוקסמים מהחשיבה, מהחיים, מהשאנטי. כאילו אין יעדים ומטרות, פגשנו אנשים חיים, אנשים שלווים, אנשים מאושרים. זה עתה עזבנו והנה אני מציב דגלים ופסגות כאילו לא למדתי דבר. יום שלם לוקח לי לכוון נמוך יותר ואחרי שלושה ימים בקטמנדו אנחנו בדרכנו לפוקרה משם נטוס לג`ומסום ונרד לאורכו של נהר הקאלי קנטאקי.
חברים טובים כתבו לנו, אנחנו מכורים לאתר, לכתבות ולתמונות, אבל מה קורה שם בינכם ביחד כל הזמן? לא מתעייפים? אין רגעי שבר? ... אז הנה אנחנו בכתבה קצת אחרת. אם פעם חשבתי איך משפחה בחדר אחד עם עשרה ילדים עושה את זה, היום אין לי ספק שהם יכולים להיות מאוד מאושרים. 24 שעות עם הילדות, שינה בחדר אחד, לא מותירים הרבה מקום וזמן לעצמנו ודורשים הרבה אלתור ודמיון. צוחקים על זה, מפנטזים ביחד ומוצאים את הזמן. הביחד כאן משתבח ואנו מסירים את האבק ממדפים עליונים של אהבה ויחסים. הקרבה עם הבנות, ביניהן ובננו עלתה לדרגות חדשות. לא עוד השכבה בין תשע בערב לתשע ורבע אלא פינוקים ממושכים המתחרים בלהקות הקופים שעל אם הדרך.... גם דפוסי השיחה המשפחתית השתנו. נראה שאנחנו אולי לא פחות הורים אבל הרבה יותר חברים. בהתחלה קצת חששנו שהגבולות נחצים אך מספר הפעמים שאנחנו משתמשים במעמדנו כהורים הולך ופוחת. מאי ועדי חיות את המצבים ושותפות להם ואנחנו לומדים לקבל הערות מצידן.
השפה העברית השתנתה פה ושם ונכנסו מילים חדשות כמו "אחי", "סוף הדרך" ו"פצצות בגבות", שלא לדבר על האנגלית שקיבלה תאוצה מדהימה ועל יכולת הקליטה המהירה של שפות מקומיות. מאי תפסה פיקוד על הזמנות במסעדות ומיקוח בחנויות. בנפאל היא כבר מסתובבת עם חלק מהכסף המקומי ומחשבת את ההוצאות. גם מפגשים רבים קורים בזכותה והיא פותחת בשיחה בכל הזדמנות. הנפאלים אוהבים להשחיז את שליטתם באנגלית והם פרטנרים מצוינים לשיחות שכאלה אך גם מפגשים עם תיירים מארצות אחרות מתפתחים כך. עדי מתמודדת עם מצבים נתונים כמובן מאליו. מקלחת מים קרים, שעות ארוכות באוטובוס מקומי או עשיית צרכים לצד הדרך, הם לא דברים שיכולים להטריד אותה. אהבתה לבעלי חיים מגיעה כאן לפורקן מלא אך את האנשים היא בוחנת ולוקח זמן לרכוש את אמונה. קשה לומר שחל בנו שינוי אך בהחלט ניתן לשמוע את הילדות צומחות בלילה.
קצת על ציוד ומשקל עודף
עוד לא השתחררנו מעודף משקל. למרות שנפרדנו בדלהי מחבילה כבדה ומיותרת, עדיין יש לנו כמה ק"ג מיותרים שאנחנו ממשיכים לסחוב. בקטמנדו השארנו תרמיל גדול וכבד ויצאנו בדרכנו לפוקרה עם מחצית מהציוד מגלים שגם הוא רב מדי. מעניין שאת שק הפחדים שהבאנו מהארץ היה כל כך קל להשיל עם הגיענו להודו ודווקא מרכוש קשה יותר להיפטר. בכל אופן זה תהליך, ואם היום נראים לנו תמוהים ומיותרים כל הארגזים בהם איפסנו בארץ את ביתנו, אזי גם כאן הולך התרמיל ומצטמק ואנו מתכננים להשאיר חבילה גדולה בבנגקוק ומקווים שהתרמילים יקבלו את נפחם הנכון.לטרק אנו יוצאים עם תיק גדול עם ארבעה שקי שינה צמודים אליו ופורטר. ישבנו בקבינת האוטובוס בדרכנו לפוקרה. כל הנוסעים ישראלים בדרכם לטרק או רפטינג. מוסיקה ישראלית התנגנה ברקע ומאי אמרה שהיא מרגישה כמו בטיול שנתי. בחודש האחרון פגשנו פחות ופחות ישראלים אך הכרנו תיירים אחרים והיינו לבד וביחד יותר. הדרך יפה והנופים משתנים ולקראת פוקרה מופיעים בשמיים פסגות ההרים המושלגות והלב מתרחב לקראת חוויה חדשה.
בפוקרה קיבל אותנו אחיו של סוויסה (סוכנות "סוויסה", האיש כמובן נפאלי), ודרכו הזמנו טיסה לג`ומסום למחרת בבוקר. הפורטר שקיבלנו התברר כמציאה גרועה, איחר למפגש ולא ממש רצה לעבוד. שילחנו אותו ועלינו למטוס עם תיק גדול וללא פורטר. רגע לפני שהמטוס הקטן סגר את דלתותיו הופיע DAWA . דאווה הוזנק עבורנו ולא יכולנו או רצינו לבקש יותר מכך. שמו הפרטי הוא Anckamiserpa ומסיבה זו דבקנו בשם משפחתו. הבנות החליטו שהוא דומה לטין טין ואכן, היה בו משהו נעים ומחויך מהדמות המצויירת.
הטיסה לג`ומסום
מטוס קטן, דו מנועי, חצי שעה של טיפוס בכח מלא מגרדים את ההרים בתוך העמק הצר. אני מסתכל דרך הקוקפיט. ההר מולנו מכסה את כל שדה הראיה ודקות ארוכות עוברות עד שהמטוס מגרד את פסגתו וחושף את הפסגה הבאה. מהחלונות הצדדיים סוגרים עלינו מצוקים. הראות מצוינת. בעונת המונסונים רוב הנתיב עובר בעננים כך אמרו לי. אולי מוטב כך... רק שלא ילך מנוע...נחיתה רכה על מסלול עפר ואנו עוזבים את ג`ומסום חנוטים במעילי פליז וכפפות. דאווה שלנו מרים את התיק כלאחר יד ומדלג בכפכפים מוודא שאנחנו סביבו.
יוצאים לדרך, השמיים נקיים מענן והנוף מרתק.
להתראות בכתבה הבאה ביומן מסע עם פרטים על מקומות לינה, נופים וחברים חדשים.
