מגיעים לורנאסי

לורנאסי הגענו ברכבת לילה שנסעה 14 שעות. נשמע הרבה אבל רק למי שעוד לא טייל בהודו. קוראים, מפטפטים, שותים צ`אי וישנים - טוב. ירדנו מהקרון בהכרת תודה למערכת הרכבות ההודית ולנציג המלון שחיכה לנו ליד הקרון. זהו שירות של הרבה מלונות ואפילו גסטהאוסים, תחסך לכם התנפלות נהגי המונית והריקשה הרמאים ובמקרה שלנו אפילו דמי הנסיעה למלון.

הגענו הישר למרגלות הגנגס. רחב ידיים, שקט, גדה חולית עצומה ממול, המיין גת סמוכה מימין ומלאה מאמינים, מתרחצים, כובסים, כל מה שהבטיחו. נשאבנו מיד להתערבב בהמון ור"ז אפילו נשכב לקבל מסאג`. הילדים דווקא החמיצו פנים, היה חם, חרגולים קפצו עלינו מכל עבר והחדר עדיין לא היה מוכן. וראנסי מבחינתם לא קיבלה ציון גבוה ביומנו הראשון, מבחינתם היה עדיף לחכות לנו בחדר עד הטיסה לנפאל...

בערב יצאנו להשתתף בטקס הפוג`ה, פרידה מהיום החולף. לאחרונה חוינו את הטקס ברישיקש, גם אז למרגלות הגנגס. הרבה מאמינים ותיירים, ארבעה נערי דת מבצעים תנועות עם כדי שמן בוערים, מנטרה מתנגנת ברמקולים, קדושה מרשימה. את הילדים הלחיצו עדיין החרגולים. למזלינו בימים הבאים כמעט נעלמה התופעה המטרידה.

בשעת בוקר מוקדמת, אנו יורדים שוב למזח הפעם בכדי לשוט ולקבל את היום החדש ואיתו הזריחה. עוד במזח מוכרת לנו ילדה קטנה את הנרות הצפים שנשיט בגנגס, סגולה לקיום המשאלה. השייט עצמו חרישי, עובר באינטימיות כמעט פולשנית ליד מתרחצי הבוקר, מבצעי המדיטציה ואפילו ליד מחפשי התכשיטים בסלי העפר של הגופות שכולו רק זה עתה. חסכנו לילדים ביקור רגלי בגת שריפה ותוך כדי שייט כשהנוף מתחלף בקביעות המראה אינו מזעזע. את כרמל סיפק ההסבר שמדובר בל"ג בעומר של ההודים.

במהלך היום הלכנו לאיבוד בסמטאות. אמונים על סימטאות ג`ודפור, לא חשנו בכל איום ומחנק בוראנסי שכה מטלטל אחרים. אמנם בורנאסי אכן הכל צפוף יותר, מלוכלך יותר, רועש יותר, אך כיצד נסביר זאת מבלי להשמע משוחדים? בעודנו יושבים ב"דאבה", מין מסעדת מקומיים לארוחת צהרים בארבע שקלים לכולנו, צליל המאוורר ממעל, הגנרטור מעבר לקיר ומונוטוניות צילצול פעמוני הריקשות, מהווים עבורנו קונצרט קקפוני בו אנו חשים כל כך בבית.

פיתחנו מיומנות לדלג בין צואת הפרות, כרמל מצא מפלט על הכתפיים של ר"ז וכך אנו נעים ומסביב מברכים אותנו ללא הרף nice family. המקומיים מתרשמים מאיתנו לא פחות מאשר אנחנו מהם. מהילדים זכינו לחיוך והכרה כי וראנסי בכל זאת נחמדה. טוב, לא בכל עיר צריך להתאהב מהרגע הראשון.

ביום אחר החלפנו את שייט הבוקר בשייט אחר צהרים. יצאנו לגדה החולית ממול והעפנו עפיפונים שרכשנו במהלך היום, אחד ברופי והגדול בשני רופי... למזלינו עזרו לנו המקומיים במיומנות מרשימה. נדרשת תנועת הצלפה בכדי שהעפיפון ירוויח גובה, לנו קרה בדיוק ההיפך...

בדרכנו חזרה עצרנו באחת הגתות שנערכו בה קרבות האבקות חופשית. ר"ז שלח נער צ`אי לסירה בה ישבו שאר בני המשפחה הסרבנים שלא רצו לבוא ונהנה ממופע עממי, everything is possible in India.

מופע נוסף לו זכינו כל יום היה מופע מעיפי היונים. בעלים של יונים מעיפים אותם מהגגות בשעת בוקר או אחר צהרים. בתנועות דגל ושריקות הם מורים ליונים מתי ואיך לחזור. ממש מופע אווירובטי. אי אפשר להמנע מהמחשבה כמה טוב לאותם אנשים שיש להם תרבות שעות הפנאי, הם והיונים, הם והעפיפונים, גדול כקטן. מישהו עוד חושב שלנו עדיף עם הפלאפון ביד?

הבוקר הכי משמעותי עבר עלינו ב-3 בנובמבר, יום הולדתה של רותי. כבר כמה ימים ששאר בני המשפחה מתארגנים חרש. בוחרים בד למכנסיים שיתפרו לה בגזרה מחמיאה, קונים ממתקים, שרשרת פרחים. שש בבוקר השכמה עם נשיקות- אנו שוב בדרכנו לשייט. משיטים נרות למזל טוב, מסביב נרות שאחרים השיטו קודם אי שם במעלה הזרם. פותחים מתנות (גם הילדים קיבלו שקית ממתקים ואפילו עם הפתעה...) מאוהבים.

למחרת כבר עזבנו לנפאל ובראשינו מהדהדת השיחה של הילדים שמחשבנים מתי יוכלו לחזור להודו אחרי הצבא, לא יכולנו לבקש יותר כהורים.

 Chelo India ותודה לך ארץ נהדרת.

לתחילת הכתבה

המלצות

אנחנו לנו במלון alka. קיבלנו עליו המלצות ממשפחות אחרות שהגיעו אליו לפנינו. לא התאכזבנו. המלון חדש יחסית, נקי, מרווח וממוקם מצויין ליד הגת המרכזית. ישנו הפעם יחדיו בחדר גדול ושילמנו 500 רופי ללילה. אפשר גם בפחות כמובן אך אז משלמים במשהו אחר: מלון ישן יותר, שירותים ומקלחת מחוץ לחדר. לשיקולכם.
Alka hotel
 0091-542-2328445/2328474/2401681
[email protected]

ארוחות בוקר אכלנו דווקא ב-ganpati הסמוך. יש בו מסעדת גן נחמדה ומוצלת וחביתות...הדרך עוברת בסמטה צרה שמשפשפת את הכתפיים. וראנסי.

 ארוחת ערב נחמדה אכלנו במסעדת- ganga fuji בכל ערב מתקיים בה קונצרט סיטאר וטבלה והבעלים אכן יוצר מגדרו להנעים לכם את הארוחה הטעימה.

ממטבחו של כרמל:
משוחח בטלפון עם מכרים מהארץ ומוכר את הוריו בנזיד עדשים:
-"אנחנו במלון עם ג`וקים" (ככל הנראה החרגולים שחדרו מידי פעם לחדר).
- "יש לי סיגריה ביד" (ממתק מסטיק, באמת!).
 - "אנחנו לא חוזרים לישראל" (שפת הגוף שלנו כלכך ברורה?).

בכתבה הבאה - קטמנדו, מתארגנים לטרק למרגלות ההימאליה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה