אוטובוס מנפאל לורנאסי
למעבר סונולי הגענו לאחר נסיעה של כ-5 שעות באוטובוס מקומי נפאלי, קצת מעייף אבל בהחלט סביר. בתחנת האוטובוס חכה לנו נציג של המשרד שמכר לנו את כרטיסי האוטובוס לורנסי ולקח אותנו אל הגבול. לאחר ארוחה קלה יצאנו בסביבות השעה 17:00 אל מעבר הגבול שהיה מהיר וידידותי במיוחד בצד ההודי. ההודים שעובדים שם זכרו אותנו מלפני כחודש ושוב התלהבו ממספר הילדים שלנו שמפתיע אותם כל פעם מחדש.
ההלם הגיע כשראינו את האוטובוס בו אנחנו צריכים לנסוע עד ורנסי. האוטובוס הזה הוא המלוכלך ביותר שראינו בכל שהותנו במזרח ומה שנורא עוד יותר היו הנהג ועוזרו שהיו אנשים אגרסיביים ואלימים (אחר כך נודע לנו שמדינת ביהאר היא מדינה הידועה באלימותה בהודו). ברגע הראשון תפסה אותי בחילה נוראית. הסתכלנו אחד על השני, לקחנו נשימה עמוקה ואמרנו לעצמנו - השיבה להודו לא תהיה קלה, ולא ידענו עד כמה אנחנו צודקים. נקודת האור היחידה בנסיעה הנוראית הזו היתה שכחצי אוטובוס היה ישראלים חמודים וחברותים ויחד שרנו שירים, צחקנו ודברנו וכך הנסיעה הפכה איכשהו לנסבלת. זה הזמן לאמר שצריך להיזהר עם סוכני נסיעות בקניית כרטיסים ולמרות הוותק שלנו במזרח נפלנו הפעם ובגדול!
כבר בגבול הזמנו מלון בורנסי ונציג המלון אמור היה לחכות לנו בתחנת האוטובוס המרכזית של ורנסי. כיוון שהאוטובוס הקדים והגיע ב-3:00 לפנות בוקר לא חיכה לנו אף אחד בתחנה מלבד שפע חרגולים (שגם ליוו אותנו בעצירות הרבות של האוטובוס בדרך) ונהגי ריקשה ערניים במיוחד. החלטנו להגיע למלון בכוחות עצמנו, לקחנו 2 ריקשות אופניים ובמסע לילי יצאנו לעיר העתיקה ולמלון. בדרך כמובן שנהגי הריקשות ניסו לשכנע אותנו להגיע למלון המעולה והזול מאוד שלהם, בסופו של דבר הם הביאו אותנו לפאתי העיר העתיקה ומשם רק הליכה רגלית תביא אותנו למחוז חפצנו.
מגיעים לורנאסי
השעה היתה כל כך מוקדמת לפנות בוקר, היה חושך בחוץ והיו לנו 8 תיקים ו-4 ילדים אפופים ללכת איתם בסמטאות הצפופות של העיר העתיקה בורנסי. שאלנו היכן המלון ואמרו לנו 15-20 דקות הליכה, האמת שזה היה רגע שבירה מסוים אבל אז שאלנו לגבי מלון אחר שהמליצו לנו עליו, מלון ALKA, והוא במרחק של 5 דקות הליכה - לקחנו! למרות שלמלון הזה התקשרנו יום קודם ואמרו לנו שהוא מלא החלטנו לנסות את מזלנו, העיקר להגיע למקום סביר ולהניח את הראש. בחור צעיר התנדב להוביל אותנו למלון, אנחנו מלאי חשדנות עקב כל הספורים על ורנסי הסכמנו בחשש רב. הבחור אכן הוביל אותנו למלון ואפילו ציין בנאומו שהנה, הוא לא רמאי כמו שכולם חושבים. הערנו את פקיד הקבלה של המלון ולשמחתנו הרבה הוא מצא לנו חדר קטן. הנחנו את הדברים ונשכבנו כמו שאנחנו על המיטה לרוחבה - ששתנו ונחתנו לשינה ומנוחה.
כשקמנו בבוקר ראינו שהחדר שלנו נמצא על מרפסת המשקיפה אל הגנגס. למרות זאת ורנסי לא נתנה לנו תחושה רומנטית כלשהי והנוף הזה לא השאיר בנו תחושה טובה במיוחד. אפשר לאמר באופן חד משמעי שאת ורנסי לא אהבנו מהרגע הראשון ובכל חמשת הימים שנאלצנו לשהות בה רק רצינו כבר לעזוב אותה!
מלון ALKA ממוקם בפאתי העיר העתיקה, יש מסעדה נחמדה וזולה בחצר פנימית של המלון מה שמאוד הקל עלינו ואפשר לנו לצאת מעט ככל האפשר מאזור המלון. זיו ואני הבנו מיד שבורנסי אנחנו רוצים לשהות מעט זמן ולכן השארנו את הילדים במלון בהשגחת עופרי ולקחנו ריקשה לתחנת הרכבת לקנות כרטיסים ליום רביעי לצ`נאי. בתחנת הרכבת בורנסי יש חדר למכירת כרטיסים לתייירים, המאוייש בצוות נחמד ואדיב שעזר לנו לקנות כרטיסים למחלקת SLEEPER, כיוון שלא היו כבר מקומות ב-3AC. לקחנו 6 כרטיסים - תא מלא ופנינו ללשכת המידע לתיירים שמקבלת שבחים רבים בלונלי פלנט (מוגזמים בעליל לטעמנו). בלשכה ישב אדם נחמד ואדיב, הסביר מעט על האפשרויות בורנסי ואז נתן לנו 20 דקות הסבר היכן ניתן לקנות משי וכיצד בדיוק להגיע לחנות הספציפית, יומיים לאחר מכן הוא גם טרח לברר האם היינו בחנות והאם קנינו משהו - עסקי העמלות פורחים בורנסי אפילו בלשכת התיירים הממשלתית.
חזרנו למלון בריקשה עם נהג שספר לנו שהוא עובד על ריקשה רק בחגים ובמקצועו הוא מורה בבי"ס, אפשר אכן היה לראות שהוא לא נהג ריקשה ממוצע בעיר הזו. כשחזרנו למלון עברנו לחדר גדול ומרווח יותר ולאחר מכן יצאנו להכיר את סביבתנו - העיר העתיקה של ורנסי. סמטאותיה של העיר כל כך צפופות שקשה להאמין שהן יכולות להכיל פרות, ג`מוסים, טוסטוסים ואלפי אנשים גם יחד. בכוכים קטנים החצובים בקירות העיר העתיקה חיים אנשים ובעלי חיים, ובזכות הפרות, שפע החרא על המדרכות גורם לך להביט לכיוון אחד בלבד - למטה! גם כאן היתה נקודת אור יחידה - חנות מלאה בשוקולד טעים. קנינו הרבה כפיצוי על היום הקשה שלנו ולאחר ארוחה סבירה וביקור קצר במקדש הזהב (הלא מרשים במיוחד) חזרנו למלון. ברגע הזה עופרי הודיעה שהיא לא יוצאת מהמלון עד לעזיבתנו את העיר ביום רביעי ויהי מה. אני חייבת לציין שהזדהיתי איתה ורק רצית שיום רביעי יגיע וניסע מכאן.
לפני השינה הבחנתי פתאום שליאור חם ובמדידת החום היה לו 38 מעלות. האמת שאחרי כל הספורים על ורנסי זה היה מלחיץ מאוד, מה עוד שהחום עלה ועלה ולא היו שום סמפטומים אחרים. הלילה עבר לא שינה בכלל עם תדלוק של ליאור בתרופות שונות. ב-6:00 בבוקר הלחץ שלי עלה וקראנו לרופא שהגיע לאחר כשעתיים ואבחן דלקת גרון. ברגע הזה הוקל לי מאוד, נרגעתי והמשכתי לטפל בו ולמחרת בבוקר הכל עבר! כהורים אנחנו לוקחים אחריות רבה מאוד על ילדינו במיוחד בטיול כזה, וכיוון שאנחנו מתנגדים לחיסונים ולא לוקחים תרופות (אלא אם כן אין שום ברירה) הלחץ במקרה הזה היה אפילו גדול יותר. למרות זאת התגברנו על הענין והכל עבר בשלום וברור לנו שכל המעברים הללו עשויים לעתים להתיש אותנו ואת הילדים ולהחליש אותם עד כדי מחלה מסוג זה, ולכן בהמשך הטיול אנחנו דואגים לחזק אותם יותר לפני הנסיעות במהלכן ואחריהן.
סיפורנו עדיין לא תם - בורנסי הכרנו את חג הדיוואלי שהוא חג חשוב מאוד להינדים - חג האור! משום מה לנו הוא נראה כמו חג הקול, כיוון שברחובות נמכרת כמות נפצים שיכולה להרעיש את כל הודו. כבר אחר הצהריים ביום שהגענו נשמעו קולות פיצוץ עזים שכנראה היו החזרה הגנרלית לחג עצמו. ביום שלישי לעומת זאת היה מדי פעם שקט בין שרשראות הנפצים הקולניות. אנחנו הרגשנו כמו בביירות בהפצצה חזקה במיוחד והענין נמשך בשיאו יומיים בקולות נפץ חלושים ובהפסקות גדולות יותר כשבוע.
להפתעתנו למרות קולות הפיצוץ החזקים מאוד בכל זאת נרדמנו בלילה, כנראה שהעייפות גברה על חוש השמיעה.
ביום שלישי בערב, לשמחתם של ילדינו, מעבר לנפצים הנוראים היו גם זיקוקים יפים שנמשכו גם הם כל הלילה אבל מהם בהחלט נהננו (לפחות בשעתיים הראשונות). ביום רביעי קמנו בתחושת הקלה. ראשית ליאור הבריא ושנית, היום עוזבים את ורנסי! קנינו אוכל לנסיעה בת ה-40 שעות ברכבת והתארגנו היטב. אחר הצהריים הגענו על כל תרמילינו לתחנת הרכבת, שאלנו היכן הרכבת לצ`נאי ולתדהמתנו נודע לנו שהיא בוטלה. רצנו ללשכת התיירים בתקוה לשמוע שזו טעות אך לצערנו זו אכן היתה המציאות, הרכבת לצ`נאי בוטלה עקב תאונת התמוטטות הגשר שקרתה כמה ימים קודם לכן ולא ידוע מתי היא תצא.
לאחר ההלם הראשוני והזלת אי אילו דמעות, יצאנו לחפש פתרונות. בלשכה למכירת כרטיסים לתיירים היה פקיד אדיב וסובלני שעזר לנו ולאנשים רבים אחרים בחיפוש אחר דרכים אחרות להגיע למחוז חפצנו. ברגע הראשון רק רצינו לצאת מורנסי למקום אחר אבל מהר מאוד הבנו שזה לא יעבוד. הציעו לנו לעלות על רכבת שיוצאת לכיוון דרום ללא מקומות שמורים. אני פסלתי את האפשרות הזו על הסף מהכרותי עם רכבות בהודו (במחלקה הזו הצפיפות בלתי נסבלת) וכך החלטנו לקנות כרטיסים ברכבת שיוצאת ביום שישי בערב לעיר דרומית שנקראת סקונדרבד משם יש אוטובוס בן 12 שעות לצ`נאי. למזלנו הרב השגנו כרטיסים לקרון 3AC, אספנו את עצמנו וציודנו ומצאנו מלון אחר, הפעם החלטנו משנה מקום משנה מזל ועברנו לאזור שנקרא: אסי גהאת, אזור דרומי יותר, שקט יותר ורחוק מהעיר העתיקה. זו אכן היתה בחירה מוצלחת, הגענו לגסטהאוס בשם Temple on Ganges לקחנו 2 חדרים קטנים בקומה העליונה עם מרפסת והתמקמנו.
במשך היומיים שנותרו בקרנו באוניברסיטה של ורנסי - מקום נחמד ושקט, ירוק ומלא מדשאות, בריחה קלה מהעיר. הספקנו לעשות שיט על הגנגס (בהחלט אפשר היה לוותר). במשך כל השיט חששתי שמישהו מהילדים יפול למים המזוהמים, לשמחתי זה לא קרה וכך צפינו בזקוקי דינור שנורו מעל העיר - מחזה יפה מתוך הגנגס. מצאנו אפילו מסעדה נחמדה ליד המלון שלנו במלון חדש יפה ומצויד שנקרא: DIVYA, האוכל היה טעים, מגוון והמסעדה יפה ונקיה. בקשנו לראות חדר במלון והחדר היה מקסים ונקי, מצויד אפילו במיניבר וטלוויזיה גדולה - כל זה תמורת 800 רופי ללילה - נראה לנו שווה מאוד.
הפעם לפני עזיבתנו את המלון בררנו שהרכבת יוצאת ולאחר שהכל נראה תקין יצאנו לדרכנו מעט באיחור, כיוון שלא לקחנו בחשבון את הפקקים, וכך מצאנו את עצמנו רצים עם משא כבד ומחפשים את הקרון הנכון עם המוני אנשים, לחוצים שהרכבת תסע בלעדינו.
בסופו של דבר הקרון נמצא, עלינו לרכבת, התמקמנו, זיו ארגן את כל הציוד ונרגענו לנו, הרכבת צפצפה ואנחנו נפרדנו בשמחה ובהקלה מורנסי.
רכבת לסקונדרבד
ברכבת היו לנו 2 שותפים לתא (יכולנו לקנות רק 4 כרטיסים כי לא היו יותר), זוג צעיר ונחמד מבנגלור, הוא מהנדס מכונות עם תואר שני והיא דוקטורנטית לביוכימיה. התידדנו מאוד ובמהלך 31 השעות שבילינו יחד נהננו, צחקנו, שחקנו קלפים והילדים עשו להם מופע קסמים מדהים. בלילה הראשון ברכבת, כנראה מהלחץ אולי מהאוכל, תום התחיל להקיא, פעמיים על הרצפה אך לאחר מכן הוא כבר היה מתורגל והקיא בשקית הקאה. השתמשנו בתרחיץ פרות וירקות ובתרופה הומאופתית בשם איפקה (תודה גילי) ובבוקר הכל עבר ואז ליאור התחיל אבל זה נגמר אחרי הקאה אחת (ישר לתוך ידי). בכל מקרה שותפינו לתא לקחו את הכל בקלות ובזכותם נסיעת הרכבת הזו הוכתרה כמוצלחת ונעימה הרבה מעבר לצפוי.
בשעה: 4:00 לפנות בוקר הגענו לסקונדרבד וגילינו תחנת רכבת נקיה ומסודרת מה שעוד שיפר את מצב רוחנו. חיכינו בתחנה עד עלות הבוקר ולקחנו מונית למלון המומלץ על ידי הלונלי פלנט. כיוון שלא היה חדר פנוי (אנחנו עדיין בתקופת חג הדיוואלי) התישבנו לאכול שם ארוחת בוקר ואני יצאתי למשרד נסיעות לברר על כרטיסי אוטובוס לצ`נאי. לצערי גיליתי שאין כרטיסים להיום עקב החג אבל למחר בערב לא תהיה בעיה. בעזרת משרד הנסיעות מצאנו מלון עם חדר פנוי במחיר מופקע של 1200 רופי, שמנו את חפצינו ונרגענו קמעה. יש כרטיסי אוטובוס למחר, יש מלון - אפשר לנשום!
ירדנו לאכול במסעדת המלון ואחר הצהריים החלטנו לצאת לגן החיות. גן החיות היה עמוס לעייפה באנשים בגלל החג ואין לנו ספק שהאטרקציה האמיתית היתה אנחנו! כיוון שהיינו התיירים היחידים בגן החיות אנשים הלכו אחרינו, נעצו בנו מבטים, שאלו מהיכן אנחנו וצחקו כל הזמן, במיוחד לאור העובדה שזיו לבש מכנסיים קצרים שנראו להם כמו תחתוני בוקסר. ברגעים הראשונים זה היה מטריד אבל אחר כך צחקנו מהענין ועשינו תחרות עם ההודים מי נועץ מבטים יותר זמן (כמעט תמיד נצחנו).
למחרת יצאנו למקום שנקרא מבצר גולקונדה, מבצר מאוד מרשים שנבנה לפני כ-650 שנה, נהננו לטייל בו, לראות את המבנים השונים והנוף שנשקף ממנו, הזכיר לנו קצת את עכו וקצת מבצרים אחרים בישראל אבל הוא גדול בהרבה ומטופח מאוד. הגינון והנקיון מאוד הפתיעו אותנו - לא ממש אופייני להודו ולכן נהננו מכך אף יותר. בערב יצאנו באוטובוס לילה לצ`נאי, אוטובוס תיירים נוח למדי ובבוקר יום שלישי הגענו לצ`נאי. צ`נאי שסבלה מגשמים חזקים בשבועיים האחרונים היתה מלאה מים כשחלק מרחובותיה ממש מוצפים. לקחנו רקשה למלון PARADISE GUEST HOUSE שם חיכו לנו 2 חדרים נקיים למדי עם טלויזיה בכל חדר וסדרת הטלויזיה האהובה על עופרי - אינויאשה. זיו מיד יצא לבדוק בדואר אם החבילה שנשלחה אלינו מהארץ אכן הגיעה ולשמחתנו מזלנו השתנה והחבילה חכתה לנו בדואר, למרות שעד לקבלתה זיו הטרטר בין הפקידים השונים אך בכושר התמדה ועקביות הוא הצליח לקבל את החבילה לידיו. מרוב שמחה החלטנו שכבר היום נדאג לכרטיסי הרכבת לקוצ`ין למחר ולכרטיסי טיסה לבנגקוק לעוד חודש.
הפעם לקחתי דפי זהב, התקשרתי למשרדי נסיעות רבים עד שנמצא משרד נסיעות שענה לדרישות, שמסתבר שהוא מרחק הליכה של 5 דקות מהגסטהאוס שלנו. שם רכשנו כרטיסי טיסה מצ`נאי לבנגקוק ל-15 לדצמבר עם חברת THAI AIR בסכום של 44500 רופי לכולנו. המשרד גם דאג לנו לכרטיסי רכבת למחר בערב ולמרות ההמתנה הארוכה מאוד להוצאת כרטיסי הטיסה הרגשנו שהיה יום מוצלח ביותר ומחר נכיר את צ`נאי. הזמנו PIZZA HUT לחדר במלון (נדהמנו שיש כאן PIZAA HUT) אכלנו לשובע ולמחרת יצאנו בבוקר לשלוח חבילה לארץ (בגדים עודפים ומתנות). זה הלך מהר ובקלות, ומשם ריקשה לפארק הזוחלים ששמענו שהוא נחמד. גשם ירד במשך כל היום ובגן הזוחלים טיילנו בין התנינים לנחשים וללטאות, היה נחמד ומעניין אבל האטרקציה האמיתית היתה ביציאה, שם היו חופשיים וטובי לבב 4 במביים מקסימים וחברותיים, קנינו אוכל, האכלנו אותם ולטפנו אותם ואושרנו לא ידע גבול. לפעמים אתה בא למטרה אחת ומגלה את ההנאה במשהו אחר ומפתיע, אין ספק שזה באמת ייחודי להודו - בעלי חיים חופשיים - פשוט מקסים!
משם עקב הגשם יצאנו לקניון יפהפה בשם Spencer Plaza וזו היתה קפיצה קטנה למערב. הקניון נקי, מטופח, עשיר בחנויות נעימות ובאזור מסעדות מוצלח, בקיצור לזה היינו זקוקים. אכלנו ג`אנק פוד, קנחנו בגלידה ועוגה, עשינו קניות, אכלנו שוב ולבסוף לאחר בדיקה שהרכבת יוצאת בזמן חזרנו למלוננו. השארנו במלון תרמיל גדול אחד ושניים קטנים למשמורת עד 15 לדצמבר ויצאנו שמחים ורגועים לרכבת. איזו תפנית נעימה, אנחנו בדרך לקרלה הירוקה והיפה להיפגש עם מגלי ולורנט חברינו הטובים - איזה כיף!
