היום עבר עלינו יום שגרתי למדי עם דרמה קלה מצדי. קמנו בשש, אנחנו שותים קפה במרפסת, בכלל, ש' מבלה את זמנו במרפסת, משם הוא רואה את הכל. הוא אומר שהשכנה בבית מימין, הרווקה שהחלטנו שהיא כובסת מקצועית, יש לה שני כלבים מטופחים סטייל דייזי, יוצאת כל יום לג'וגינג עם חברה בבגדים תואמים וקונה כמעט מכל רוכל אוכל שעובר ברחוב - היא יוצאת ראשונה לרחוב ומוציאה את הכבסים. היום קמנו לבוקר שמשי והיא הוציאה המון כביסה ולאחר חצי שעה ירד גשם שוטף וכל הרחוב הפך לאגם. לאחר שעה כבר שוב יצאה השמש והרחוב התייבש. בקשר לשעת ההשכמה – אנחנו, (הילדים ואני) קמים בסביבות שש אבל ש' קם בסביבות שלוש ארבע, וזה בגלל שהוא הולך לישון מוקדם. אגב – כיאה לבלוג וברוח דנה ספקטור הוא ביקש להיקרא מהיום ש'. אבל ברצינות. נמשיך עם יומנו – הילדים בבוקר ראו סרט ועומרי כמובן בבוקר רעב ובבית יש לחם ועוגה אבל אני לא ממש מכינה לו אוכל אלא מחכה לארוחת הבוקר. נועם שמח לעצור את הסרט כדי ללכת לארוחת הבוקר אבל עומרי מפחד מאיש הקרח, עליו כבר סיפרתי, אז נועם בא איתי לאכול. לבת של המסעידה יש יום חופש מהאוניברסיטה והיא מנסה את מזלה בהאכלת נתנאל כמו בפעם שעברה, אבל לא הולך לה עם מרק האורז (את הנודלס הלבנות הוא דוקא אוהב). היום למדתי שאחת השכנות בבניין מימין היא מפנום פן אבל בעלה עובד כאן אז הם מתגוררים כאן עכשיו. כל אנשי השכונה בעלי המכוניות שגרים בבניין הזה יוצאים לעבודה עם מדים ונראים מכובדים ביותר. לצדם עסקים זעירים ולא רחוק מכאן יש גם בתי פח ועץ קטנים. בזמן שאכלנו את ארוחת הבוקר שמעתי את עומרי צורח לי מהמרפסת שהוא רואה את איש הסופגניות ומיד הוא בא בריצה וקנינו סופגניות ואז הוא אכל גם מרק. בזמן הזה ש' נסע לשוק, יש לו כבר נהג אופנוע-מונית קבוע, וכשחזר הביא דגים בינוניים, עלים מוחמצים מאוד טעימים, פטריות וליצ'י. חזרנו מארוחת הבוקר ואן כבר הגיעה וכיבסה לנו את בגדי הים. אז הלכנו לים בבגדי ים רטובים, לחוף ליד מלון ממש קרוב לבית. החוף מצטלם מאוד יפה ומרגיש נעים אבל יש קצת זבל מיותר. אנחנו יושבים ליד שני צריפים שבנויים על עמודים ממש על קו המים שמשמשים מגורי צוות. מולם, במים בזמן הגאות, יש מגרשון קטן שבו הם משחקים כדור עף לאחר שהם פושטים את החולצות המכופתרות ומכבסים אותן. ש' אמר להם אתמול שינקו קצת את החוף והוא ישלם להם 3 דולר אבל כנראה זו לא היתה הצעה מפתה כי החוף לא נוקה. אבל לי נעים שם, שתי דקות מהבית, והמים נעימים ובצבע יפה והכי חשוב - יש צל. יש לנו מחצלת ותיק אוכל ואיך שמגיעים לים עומרי כמובן רעב. היום הבאנו לים בגט וקוקוס. כשחזרנו מהים התקלחנו וירדנו למטה לאכול. אן כבר לא היתה אז הלכתי לבית שלה להביא את המפתח. כשחזרנו לא מצאתי את הארנק. לא אפרט הרבה – הוא לא היה בתיק ולא בעגלה אותה אני לוקחת לארוחת הבוקר אז מיד הפעלתי את שירותי החירום: אמא, אבא ודניאל. אמא כמובן טיפלה בכל בצורה יעילה וזריזה ואבא גם. אמא אפילו צ'וטטה איתי במייל. אני רציתי לקבור את עצמי כי אני יותר מדי מפשלת בעניינים החשובים האלה בזמן האחרון. כשאן חזרה לאחר הפסקת הצהריים היא הביאה לי את הארנק. תפסתי לה את היד בכזו התרגשות ולא עזבתי עד שהיא שחררה אותה. שאלתי אותה בפנטומימה – איפה? ומסתבר שהשארתי אותו בעגלה אז היא פשוט שמה אותו בארון. היא לא חשבה לומר לי את זה כשבאתי לקחת ממנה מפתח כי א': איך? וב': מה כבר יכול להיות חשוב בארנק חוץ מכמה מטבעות? נראה לי שאין לה מושג איך מישהו יכול לאבד ראש בגלל ארנק (רשיונות, ויזות, כרטיסי סים.....מה לה ולכל זה?). אבל הכי חשוב - לי חזר החיוך לפנים. בכל זאת לא איבדתי את הארנק ואני מעכשיו אשתדל יותר.
ישנו צהריים ולאחר מכן ש' הלך להפסיד עוד כסף לחבורת הנשים שמשחקות קלפים אבל הפעם הוא ניצח במשחק אחד ואני יצאתי לטיול אחר הצהריים הקבוע עם נתנאל, הפעם הילדים לא רצו להצטרף. בדרך פגשתי את ג'ו וג'ינה והתיישבתי ליד אחת המשפחות שכל הזמן מזמינות אותי להתקרב אליהן כדי לגעת בנתנאל. ראיתי גם שליד הים מתכנסים כל הרוכלים לעת ערב (את זה כבר ידעתי) אבל היום, הודות למזג האוויר הנאה כולם פרסו מחצלות ונראה לי שבערב יש שם אקשן אמיתי. מחר נלך לבדוק. כשאן בישלה אחר הצהריים כל הילדים ישבו סביבה (היא חתכה ירקות על קרש בישיבה על הרצפה) ונתנאל כל הזמן התקרב אליה ולסכין, נראה לי שהוא מתחיל להכיר אותה ולהתרגל אליה ובכלל פחות נבהל מהפרצופים השונים.
ביומיים האחרונים אנחנו כל הזמן חושבים על הדרך הטובה ביותר לטייל באזורים הכפריים המקיפים את העיר בה אנחנו חיים – במרחק לא רב מכאן יש איים, ג'ונגלים, מפלים, חופים מבודדים, כפרי דייגים וכפרים פשוטים בין שדות אורז רחבים. לא היתה לנו כוונה להיות ניידים אבל זה מאוד מדגדג. כבר כתבתי שש' חושב שהאפשרות הכי טובה היא לקנות טוק טוק. הנסיעה מאוד נעימה ומתברר שיש לזה שוק כי זה עסק למעשה ואפשר יהיה למכור את זה בקלות בעוד כמה חודשים. גם ג'ו וג'ינה חושבים כך. המחשבות האלה קצת מכבידות עליי כי אין לנו ממש את הכסף להוציא על זה אבל ש' אומר שחיים רק פעם אחת. איזה מזל שהתחתנתי עם אופטימיסט שכזה! הוא עם הראש בעננים ואני עם הדאגות....טוב, בכל משפחה צריך להיות אחד כזה ואחד כזה. היום עומרי שמע אותנו מדברים על כסף אז הוא הלך למחבוא של ש' בו נמצאים הכסף והדרכונים, הוציא את כל השטרות ואמר לי "אמא-הבאתי לך הרבה כסף!" כפרה עליו וכפרה על ש' והמחבוא שלו שמסתבר שהוא לא כזה מחבוא.
האמת-אני לא יודעת אם אוכל להמשיך עם עניין הש'.
מקווה שכל היקרים לנו – שלומכם טוב ואתם נהנים מהקריאה. התגובות שלכם מעודדות אותי להמשיך לכתוב. נשיקות ולילה טוב, אליה
