בתחילת אוקטובר נחתתי בשדה התעופה של ויקטוריה פולס- שדה משופץ, יפה ויחסית קטן במדינת זימבבואה. מטרת הטיול העיקרית היתה שנירקול עם עמלצים, אבל זה היה אמור לקרות בחלק של דרום אפריקה שיגיע אחרי כן, ובינתיים, אם כבר אנחנו עוברים בחלק הדרומי של אפריקה, למה לא נגיע עד הלום. ויקטוריה פולס, על שמה של המלכה ויקטוריה (ליווינגסטון, ליווינגסטון, מה נסגר איתך? אין מקום רחוק יותר מהמעונבות הבריטית מזימבבואה), הינם אחד משלושת המפלים הגדולים בעולם- מפלי הניאגרה, האיגואסו בברזיל, והנ”ל.

בשדה התעופה שילמתי על ויזה לזמביה השכנה (טעות, כפי שאסביר בהמשך), 50 דולר תבין ותקילין, במזומן, וקיבלתי ויזה משולבת.

ישראל היא בין המדינות שאינן זקוקות לויזה טרם הנחיתה, וויזה מקבלים במקום. לכן כדאי לעמוד בתור הימני יותר ולא בשני התורים השמאליים.

אחרי קבלת מזוודות זריזה, יצאנו ולקחנו מונית בעלות של 30 דולר.

יומיים לפני שהגעתי לזיממבואה, הבנתי שהמדינה עברה משבר מטבעי חמור, ולכן עברה לדולרים אמריקאיים- מומלץ מאד להגיע עם מטבעות בכל העריכים- דולרים בודדים, 5,10,20,50 ולפחות 300 דולר לאדם. למען הסר ספק, בדקו טוב טוב שהמלון שלכם מקבל כרטיס אשראי, כי זה לא לגמרי בטוח, ואל תבנו על משיכה בכספומט, כי זו המשמעות של משבר מטבעי. ראיתי תורים בבנק, ואלה תורים שהישראלים אינם בנויים להם. מדכא ביותר.

המלון- אלפנט הילס, אינו ממש קרוב לעיירה, אבל מדובר בריזורט אחלה, ששילמנו עליו כ 1800 ש”ח ל 2 לילות. יש הסעה מהמלון לעיירה מדי שעה, וניתן לחזור איתם. המקומיים יטרידו אתכם, אבל זה לא מסוכן. ב 15 דקות חיכיון לשאטל, הספקנו לשוחח (לא מיוזמתנו, כמובן) עם 7 אנשים לפחות. כולל אחד שניסה להתמקח איתי על הצמיד דוחה היתושים שלי בתמורה לפסלונים. לא כ”כ הלך לו עם המו”מ. הוא לא ידע שעבדתי בבורסה לני”ע, ההתמקחות היא כבר בדמי….wink

בערב הראשון הלכנו לשיט בין ערביים נחמד על הזמביזי, שם ראינו לא מעט חיות בנוף מרשים.

וכמובן, פילים אפריקאיים מרשימים:

והיפופוטמים:

ואפילו נשרים:

שקיעה על הזמביזי היתה מהממת:

פגשנו משפחה ישראלית מתל אביב, שאמרה לנו שהפולס דומים למפלי התנור בתקופה זו של השנה. ובכן, אני ממש לא מסכימה. אמנם, מדובר בכ 10% מהמים שזורמים שם בתקופה המרשימה, אבל בתקופה המרשימה יותר הרבה יותר קשה לצלם את המפלים, הרבה יותר סוער וגשום ומחליק עד מסוכן. כנראה יותר יפה לראות את זה במרץ-אפריל, אבל הייתי מרוצה גם כך. המפלים מרשימים ביותר, והלכנו לראות אותם למחרת.

לקחנו טיול של ויאטור, שהיה שווה כי שילמנו 55 דולר, וזה כלל 30 דולר כניסה לפארק. אפשר לעשות את זה לבד, אבל יש יתרון להדרכה, והמדריך היה אחלה לגמרי.

המפלים מרהיבים מכל מיני זוויות, כולל קשת שניתן לראות ממקומות שונים. ראינו את בני כל הלאומים בפארק, ואפשר לומר שיחסית היו לא מעט אנשים למרות שזה ממש רחוק מהעונה הבוערת. מזג האויר היה חם, חם וחם. הטמפרטורות המשיכו לטפס.

בפארק ניתן לראות בבונים,

קופי ורווט (זהירות מאינטרקציה- כלבת, וכו'), ראיתי נמיות, והשילוב המסקרן של בבונים וחזירי יבלות (הידועים בכינויים פומבה)- מסתבר שהבבונים מזהירים את חזירי הבר מ-טורפים מלמעלה, על העצים, וחזירי הבר מזהירים אותם מבין השיחים באמצעות הרמת הזנב. מחזה מדהים לראות אותם אוכלים על הברכיים עם השפמות המרשימים שלהם.

כשסיימנו את הטיול, הלכנו לגשר המחבר בין זימבבואה לזמביה- מאחר ולא עלה לנו שקל לחצות את הגבול ולא ממש התחשק לנו להמשיך לליווינגסטון,לא היינו צריכים את הויזה של הביוקר…

על הגשר הוטרדנו ללא רחם על ידי הסוחרים. מהגשר אפשר לעשות בנג'י. ובכן, לא אקסטרים זה, ובטח לא פה.

אבל זה די מגניב לעמוד עם רגל אחת על זימבבואה ורגל שניה על זמביה….

מסתבר שהצד של זימבבואה יפה יותר, כי מהצד של זמביה יש יותר מים, וזימבבואה צופה לצד זה. מעבר לכך שלהגיע לזימבבואה היה מהיר יותר מאשר לזמביה. בינגו.

בערב הלכנו למה שנקרא game drive, שזה בעצם ספארי באפריקה הדרומית, והביטוי הזה בא מעניין המשחקיות של הציד. באסה.

עשינו סוג של ספארי בין ערביים ואז ספארי לילה. יש בפארק אריות, צבועים, ג'ירפות, זברות, בבונים, בפאלו, ועוד.החוייה המרגשת ביותר היתה לראות קרנף שחור=קרנף צר שפה, אמנם נטול קרן (כי הציידים שנקראים פה poachers לא מפסיקים בטמטומם לצוד אותם עבור שווקים שונים של סתומים שחושבים שהקרן יכולה לסייע בחיזוק כוח הגברא. עדיף שיאכלו לעצמם את הציפורניים כי זה פחות או יותר אותו הדבר- חומר קרני שיש לכולנו בציפורניים).

הם מסרבים לומר את כמות הקרנפים שיש להם שם. חבל מאד ועצוב מאד.