כששאלתי רוכל בשוק הלילה של צ'יאנג מאי, מה הוא יודע על ישראלים? ענה לי big country with a lot of money. על ישראל הוא לא יודע כלום, על הרגלי הצריכה של הישראלים הוא מבין היטב. אחח תאילנד- המדינה בה המוצרים מזוייפים אך האנשים הכי אותנטיים שיש. תאילנד כאילו ונוסדה בשביל הישראלים. תחושת החופש ועלות מחייה מגוחכים במונחים ישראלים, הופכים את תאילנד ליעד אטרקטיבי במיוחד. האמת? חששתי. פעם ראשונה במדינת עולם שלישי. אך לאחר טיסה מתישה ומעצבנת עם חברת התעופה הלאומית של ישראל, ולאחר חוויית טיסה מושלמת עם חברת התעופה התאילנדית, הייתי אומר שקצת התבלבלנו. יכול להיות שאנחנו מדינת עולם שלישית?
יום 1- אז לאחר טיסה טרנס אנטלנטית מתישה, עשינו כמאמר השיר, one night in bangkok. לאחר שוק אוכל מקומי (סאטה בשקל אחד. 3 בקבוקי מיצים אקזוטים סחוטים ב-10 שקלים, להמשיך?) מסאז כלל משפחתי (30 שח לאחד לשעה) ושיטוט בינות לאלפי הדוכנים שיש לקניון mbk להציע, עשינו לילה ראשון בבנגקוק במלון ibis בכיכר סיאם. למחרת בבוקר בחרנו לבלות את הבוקר באקוויריום המהמם הממוקם בקניון סיאם פאראגון היוקרתי, ולאחר ארוחת צהריים (שוב שוק אוכל אך הפעם בתוך קניון ממוזג) לקחנו מונית לשדה התעופה של בנגקוק, לתפוס טיסה לצ'יאנג מאי- בירת הצפון.
יום 2- אחרי התמקמות במלון (בנטאי וילג' האותנטי), יצאנו לשוק הלילה של העיר. שוטטנו בינות מאות דוכני אוכל ומזכרות שיש לשוק הענק הזה להציע וכמה במות שעליהם ניגנו להקות מקומיות מיטב שירי הפלייליסט של גלגלצ. קינחנו את הערב בבננה לוטי משובחת. וניסינו להסדיר את הגט לג המטורף שאחז בנו. בבוקר שלמחרת, מיה נסעה עם הילדים לטפס על עצים. ואני שידוע עם הרגליים על הקרקע, יצאתי לתייר את העיר לבדי. השמיים מעוננים וכבדים, החום מעיק והלחות בלתי נסבלת. שמתי פעמיי לשוק הסיני. הגרסה המקומית לשוק הלילה- בבוקר. זהו השוק של המקומיים. הריח בלתי נסבל ורוב המוצרים אינני מצליח לזהות כלל. דוכני אוכל שמשדרים קלקול כיבה יותר מאשר תיאבון. והכל כמעט בשקל!! האנשים גומרים כאן קניות ב-12 שח. ושכבר הם רואים מערבי, ניצת ניצוץ של תקווה בעינהם. לשמוע שיחה בין מקומיות, מרתק בעיניי עם הגלגול של המילים למצב שלמערבי יש תחושה שהם מלגלגים עליו. מה שהכי משך אותי, שהרוכלים והקונים המקומיים נראים שמחים ומאושרים בחלקם. כאילו הם הבינו שאושר אינו נקנה בכסף.
יום 3- למחרת יצאנו לטייל בשמורת הטבע דון אינתניון. בנסיעה של כשעה מציאנג מאי, מגיעים להר הגבוה בתאילנד. עם הכניסה לשמורה, עצרנו במפלי ווצ'יראטאן. מקום נחמד מאוד להצטלם ולסמן וי. העצירה הבאה עשינו בכפר מקלהרואה. כפר אותנתי בו רוב התושבים עובדים בשדות האורז הפזורות מסביב לכפר, או במטעי הקפה באזור, והשאר עוסקים בטוויית בדים ובתפירת בגדים מסורתיים למכירה לתיירים שמגיעים לעיתים. מסביב לבתים עצי פרי, תירס ומיני ירקות לשימוש עצמי. חיות משק מסתובבות חופשי מנסות מזלם במציאת הארוחה הבאה שלהם. ילדים מסתובבים יחפים. ולמרות הכל, כולם נראים לי מאושרים בחלקם. מעניין לראות את צורת ההתיישבות הפרמיטיבית מצד אחד והמרתקת מצד שני. כזאת שלא השתנתה כמעט במהלך 300 השנים האחרונות. הדובדבן שבשמורה נמצא בפסגת ההר- הפגודה שנבנתה לכבוד המלך והמלכה, לכבוד יום הולדתם ה-60. יפה לראות את הגנים מסביב למבנה וללמוד מהמדריך את משמעויות ציורי הקיר ששתוך הפגודות. אך במידה ומזג האוויר סגרירי וגשום, הכניסה מיותרת ואף מסוכנת בשל סכנת ההחלקה. את היום קינחנו בספארי לילה מרתק. הספארי בציאנג מאי מרתק ויפה ובנוי לתלפיות. גולת הכותרת של הביקור- 2 סיורים ברכבות עם הסברים באנגלית, לאורך מסלול (האחד למקום והשני סוואנה). חיות פרא מגיעות לאכול מידי המבקרים. יצא לי ללטף זברה, גיראפה וצבי. כיף!!!.
יום 4- למחרת יצאני לטיול בן 3 ימים לאטרקציות בקו שבין ציאנג מאי לציאנג ראי. התחלנו את הבוקר בביקור בבמלכת הנמרים. ליטוף בן 5 דקות של נמר או טיגריס מסומם. סתם יקר ולדעתי מיותר לגמרי!!! דווקא אופיר בני, יצא המרוויח היחידי מהסיפור והוא זכה לשחק עם טיגריס לבן בן חודש. לאחר שמנו פעמינו לחוות נחשים לראות מופע. קצר ומרתק. משם המשכנו לשיט במבוק רפטינג. שייט על נחל במעבי הגונגל, שמסביבינו חוות פילים פזורות, וכאלה שהתחמקו והסתובבו חופשי ביער. כל הדרך ליוותה אותנו עדת ציפורים עם שירה שמזכירה את הסרט "מוגלי". משם המשכנו לחוות הפילים של בובי. לאחר שהחלפנו מחצלותינו לבגדים של מקומיים, יצאנו לשטח להאכיל, לשחק ולשטוף פילים בנהר. לאחר מכן שחררו פילפילון קטן בן 4 חודשים עם אמו לטיול היומי. הקטן רץ בינינו ושיחק עם כל מי שנתן לו תשומת לב. לאחר מכן יצאנו לטיול בגונגל על גבי פילים אימתניים. חצינו את הנהר וטיילנו בשביל במעבה הגונגל. הרכיבה אינה נוחה אך החוויה מעצימה. לאחר הפנו אותנו לשטוף עצמינו בבתי מקומיים בסמוך לחווה. חווייה מרתקת בפני עצמה ומאוד לא פשוטה למערביים שכמונו. האחר התחלנו בנסיעה של כ-3 שעות עד ציאנג ראי. את עצירת ה1sביניים עשינו במעיינות חמים. בכניסה קנינו סלסלות עם ביצי שליו. הכנסנו אותם למים ולאחר 5 דקות היו מוכנים. גימיק נחמד. עם ערב הגענו למלון le patta בסמוך לשוק הלילה של ציאנג ראי (מלון מעולה!!). לאחר שהתמקמנו, יצאנו לבלות בשוק הלילה המקומי. קנינו מנות מגוונות מהדוכנים מסביב וסעדנו תוך כדי מופע פולקלור מקומי.
יום 5- יצאנו לשייט על גבי סירת מנוע מחרישת אוזניים, על נהר מיי קוק רחב הידיים. לאחר חצי שעה עצרנו בכפר של אחת מששת השבטים שהתיישבו בצפון תאילנד ומקורם במינאמר. לאחר שעה קלה של שוטטות בכפר, שמנו פעמינו לאתר עם בריכות טרמו מינרליות (אחת מיני רבות באזור), לטבול. לאחר ביקור קצר בשדה אננס, חזרנו לציאנג ראי לארוחת צהריים מסורתית. בצהריים הצפנו לביקור בכפר מעורב ודי ממוסחר, של ארוכות הצוואר וארוכות האזניים. בעוד הגברים יוצאים לעבוד בשדות, הנשים טוות מיני בדים לשימושים שונים ומוכרות בדוכנים להנאת המבקרים. את היום סיימנו בגני הארמון, שבה חייה את שנותיה האחרונות, סינה קרינטה רא- אימם של ראמה 8 וראמה 9. האתר המדהים על גינותיו המרשימות, שאינם נופלות מאתרים מפורסמים כגון גני ורסאי נמצא על פסגתו של ההר הגבוה באזור, דוי טונט והוא נבנה ב- 1987. את אחר הצהריים המאוחרות, בילינו במסאג טוב, ארוחת ערב מפנקת, ושיטות אחרון בשוק הלילה.
יום 6- בבוקר נסענו לבקר במקדש הלבן, כ-25 דקות ממרכז ציאנג ראי. מדובר על גחמה של אדריכל יליד הכפר הסמוך, שהקים מקדש מהמם, ולידו מוזיאון להנצחתו האישית. יפה, ממוסחר ובעיקר מגלומני. משם המשכנו לכיוון ציאנג מאי. בדרך עצרנו בחווה לגידול קפה, בשם דוי לואן קופי, כ- 35 קמ דרומית לציאנג ראי. בסמוך לחווה, קיים מפעל לקליית הקפה, טחינתו ואריזתו. בסמוך- בית דפה קטן עם המון אווירה ואנשים נחמדים שמכינים קפה משגע. לאחר האתנחתא, גמענו כ-115 קמ בכבישים פתלתלים, עד מבואות ציאנג מאי, למפעל יצרני המטריות מנייר וציירי החולצות הידועים. כמובן שלא יכולנו לצאת מהמתחם ללא 2חולצות עם ציורים מהממים ואף ציור מושקע על גבי מגן הסלולארי שלי. לקראת ערב נחתנו חזרה במלון שלנו "בנטאי ווילג' המפנק. עם ערב, לאחר שכשוך בבריכה, יצאנו לארוחת ערב בשוק הלילה. כל ביקור פותח לפנינו מתחמים אינסופיים של דוכני ממכר לסחורות, אומנויות אוכל ובידור
