טיול משפחה בן שמונה ימים במונטנגרו בדגש טבע

אוגוסט 2009

אתר mako: לא מעט סופרלטיבים נקשרים בשמה של מונטנגרו: המדינה, שקיבלה את עצמאותה בשנת 2006, היא המדינה הצעירה ביותר בעולם;
קניון טרה שבשטחה, שעומקו 1,300 מטרים, הוא העמוק ביותר באירופה; זוהי הנקודה הגשומה ביותר באירופה -; יותר מ- 4,000 מילימטרים גשם בשנה;
 וכאן גם נמצא מקום קבורתו של היהודי המפורסם והשנוי ביותר במחלוקת בבלקן -; שבתאי צבי.

*

אנו משפחה בת חמש נפשות: שני הורים, ושלושה ילדים בגילאי שמונה עד ארבע-עשרה, האוהבים לטייל, אך לא חורגים מתחום טיולי המשפחות (איננו שייכים למשפחה הלוחמת).
בטיולנו במונטנגרו היינו עם רכב שכור. טיילנו טיול די אינטנסיבי, שהתחיל מידי יום בערך בשעה שמונה בבוקר, והסתיים בערך בשעה שמונה בערב, עם עצירה קצרה לארוחת צהריים.
 בעיקר בהרים הטיול כלל גם קטעי הליכה. (ארוחות בוקר וערב אכלנו בדירות\בקתות בהן התאכסנו. את האוכל [לחם, גבינות, ירקות ופירות וכולי] קנינו במכולות באזורי הטיול).

במסמך הנוכחי אני מתאר את שמונת ימי הטיול שערכנו. בכל יום מוצג ראשית הטיול שאנו ערכנו (מה שמכונה 'החומר שלנו'), ואחר חומרים שליקטתי מהרשת (בד"כ תוך הבאת המקום ממנו לוקט החומר).

תמונות מהמקומות ההררים המוזכרים במסמך ניתן למצוא ב:

תמונות מהמקומות באזור החוף מצויות ב:

שימו לב שהסולמית בסוף הכתובת מהווה חלק מהכתובת.

לינה בקולאשין (Kolasin), בבקתות בולאטוביץ', כמתואר בסוף המסמך.

אנו, ביום זה, רק נסענו מפודגוריצה, בה נחתנו לפנות ערב, לקולאשין, בה לנו, לקראת הביקור בשמורת ביוגראד ביום המחרת.

הנסיעה מפודגוריצה לקולאשין, מרחק של 70 ק"מ, לוקחת שעה וחצי (עת אין פקקי תנועה), וזוהי מהירות נסיעה אופיינית לכבישים היחסית יותר טובים במונטנגרו. לאורך הכביש, אחרי היציאה מפודגוריצה אין שלטים, אולם אם הנהר מימינכם (ממזרח לכם) אזי אתם בדרך הנכונה, ואל דאגה. (אגב, בדרך חזרה, בפודגוריצה, אין שילוט כלל המורה לנמל התעופה, השילוט הוא לפטרובאץ' אליה ממשיך הכביש הראשי. כמו כן, בפניה שמאלה לנמל התעופה מהכביש הראשי השלט אומר: Erodrom או משהו דומה)

אם יש זמן, למשל אם הגעתם מוקדם מדי לטיסה שלכם חזרה מפודגוריצה, ניתן עת נוסעים לאורך המוראצ'ה לחפש מקום עצירה לצד הכביש ממנו ניתן לרדת לנהר. אנו מצאנו מקום כזה פשוט על-פי כמה מכוניות שעמדו ברחבה קטנה לימין הכביש. הרחצה בנהר נעימה ביותר, ובעונה המתאימה ניתן גם ליהנות מתאנים מצוינות.

למטייל: מנזר מוראצ`ה, שנמצא ליד הכביש (הערתי: מימין לכביש עת נוסעים צפונה, בין הכביש לנהר), הוא מנזר עתיק קטן ומעניין.
 היה יום א` וזכינו לראות טקס תפילה וברכת ילדים מעניין, עם הרבה שירה. מתחת למנזר בוקע מפל מים, אבל שביל הגישה היה סגור בגלל מפלס הנהר הגבוה, כך שראינו אותו רק מרחוק.

תמונה + מידע:

http://www.panoramio.com/photo/19110822

תצפית על המפל: ע"י בית הקפה (שמעט דרומה למנזר עצמו, ממזרח לכביש) רחבה. מהרחבה שביל (ע"י שלט פרסומת) היורד לנהר, ממשיכים עם השביל לאורך הנהר (חולפים על ביתנים) עד שרואים את המפל מתחת למנזר.

יוסי לוי, אתר למטייל: כ- 7 ק"מ דרומה ל Kolasin ישנה מסעדה הנקראת Crkvine היושבת מעל נהר Tara בנקודה הדרומית ביותר שלה, וממנה ישנו נוף מדהים על הנהר. אפשר לשבת במרפסת המשקיפה על הנהר ולשתות משהו.

מסעדה מנחמה: 'פלנינה' במדרחוב של העיר (2.5 יורו לאדם לארוחה דשנה)

למטייל: בצמוד ללשכת המודיעין לתיירים יש מסעדה עממית עם תפריט מגוון.

מרכול: בקצה המדרחוב.

את הלילה בילינו בקולאשין, עיירה בת אלפיים תושבים, שנותרה קומוניסטית באופייה. ביתהמלון, עדיין בבעלות ממשלתית, נראה מבחוץ מרשים ומעוצב, אבל החלל הפנימי ראה ימיםטובים יותר. יצאנו לטיול רגלי קצר למסעדה קטנה וחמודה עם טחנת קמח, שנמצאת ליד הנחלוהמפל, בה קיבלנו מנות טעימות ולא יומרניות - גבינות, דגים, בשר כבש-חזיר, סלט קטןויין קליל ונחמד.

מסעדה: ע"י אגם ביוגרד.

מקומות לינה ב- Kolasin:

(לשונית accommodation)

cabins Bulatovic cost 40 euro per day, and Minic apartments 50 euro per day.

עת נכנסים לקולאשין מייד מולכם ניצב מלון ליפקה. שמאלה לפניו בכביש יביא אתכם למלון המשפחתי הקטן והדי מומלץ Cile, כמו גם לבית הקברות ולבקתת בולאטוביץ' בה אנו לנו (ראו תיאור בסוף המסמך).

לינה בסוף היום (כמו גם בשני אלה שבאו אחריו) בז'אבליאק, ליתר דיוק בויראק (Virak), בבקתה המאוד מומלצת של טניה (כמתואר בסוף המסמך).

התחלנו את היום בביקור בשמורת ביוגראד (Biogradska gora). למרות שהפניה ימינה מהכביש הראשי הנוסע צפונה מקולאשין (Kolasin) למויקובאץ' (Mojkovac) משולטת היטב קל לפספס אותה,
 שכן מדובר בכביש מאוד צר, העובר מעל הנהר. לצדי הכביש (הגשר) מעקה מתכת ירוק, המהווה סימן טוב למדי כדי לא לפספס חלילה את הפניה.

הקפת האגם, אכן, מומלצת. היא לוקחת שעתיים בהליכה נינוחה, וחלקים שונים של השביל נראים קצת אחרת, על כן כדאי לבצע הקפה שלמה.
 הגעה מוקדם יחסית בבוקר (שמונה לערך) תתרום לסיכוי טוב יותר להשתקפויות של העצים במים.

מביוגראד המשכנו לכיוון ז'אבליאק. הנסיעה מקולשאין לז'בליאק לוקחת כשעתיים, והניווט פשוט ביותר. יש רק לשים לב ממש בכניסה למויקובאץ' לפנות שמאלה בפניה קצת מוזרה, לכיוון ז'אבליאק, ולא להיכנס כלל לישוב.
 מעט אחרי מויקובאץ' כדאי לנסות לעצור לצד הדרך, ולהביט בנוף: בקניון הטארה שהינו אומנם רחב למדי, אך עמוק, ולטעמי יפה (תמונות באתר המתואר מעל).

בדרך עצרנו עצירה מיותרת לזמן קצר במנזר Dobrilovina. מעט צפונה לו, עוד לפני הגשר, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה לצד הכביש (משמאל). ה
 אוכל היה בינוני למדי (כמו ברוב המסעדות בהן אכלנו). ותמורת שלושה אומלטים שני סלטים וכולי שילמנו כעשרים יורו.

הגשר של הטארה זכה לאינספור תמונות והתייחסויות. שווה לעצור על-ידו לתצפית קצרה. עת נוסעים לז'אבליאק לא (פונים ימינה ו)עוברים עליו, אלא פונים שמאלה (יש שילוט).

גם ז'אבליאק הוא ישוב קטן למדי ופשוט לניווט והתמצאות. עת מגיעים לישוב נכנסים לרחובו הראשי. הרחוב נגמר בצומת T. פניה ימינה מביאה לאגם השחור (ובו הכביש נגמר).
פניה שמאלה לוקחת לכיוון ויראק (בה אנו לנו, פירוט בסוף המסמך), טרסה, והלאה. הצומת עצמו הוא גם מרכז הישוב, ובו נמצא גם המרכול.
 (המשרד המפורסם של אנה, יועצת הטיולים, נמצא גם הוא קרוב לצומת, עת פונים בו ימינה, לכיוון האגם השחור).

אחרי שהתמקמנו במקום הלינה יצאנו לפנות ערב לטיול באגם השחור. הקפת האגם לקחה לנו כשעה וחצי.
מכיוון שראינו ברשת המלצות שונות אודות שעת הטיול המומלצת: בבוקר או אחה"צ, ומכיוון שאנו ראינו אותו גם במועד זה וגם במשנהו, אעיר שלהתרשמותי הוא יפה בשני המועדים;
 בבוקר ההשתקפויות בו מרשימות יותר, אולם גם אחה"צ ניתן לראות בו השתקפויות יפות למדי.

2א. שמורת ביוגרדסקה גורה  (Biogradska Gora) שעה-שלוש שעות

המלון Planinka בעיירה ז`אבליאק (Zabljiak) אינו ראוי ל-2 הכוכבים שלו ואינו ראוי למגורים בכלל.

חוברת אודות הפארק ביוגראד:

אתר הבית של פארק ביוגראד

השמורה נמצאת כ-20 ק"מ צפונה לקולאשין.

למטייל, יוסי לוי: ממויקובאץ' פונים דרומה כ- 5 ק"מ, ופונים שמאלה לכביש קטן שבכניסה אליו יש שלט גדול בצבע ירוק ומעקה ברזל ירוק משני צידי הדרך עד לאגם בשם Biogradsko jez.

מסע אחר:

כדי להגיע לשמורת ביוגרדסקה גורה נוסעים מכביש החוף צפונהלכיוון הבירה פודגוריצה, וממנה ממשיכים צפונה על הכביש הראשי לכיוון הערים קולאסיןומויקובאץ' (Kolasin, Mojkovac). המרחק מבודבה למויקובאץ' 180 קילומטר והנסיעהנמשכת כשלוש שעות.

 

אשוח, אלון, אדר, אשור, אורן. כמאה מיני עצים, חלקם בגובה חמישים מטר ובני 500 שנהמתנשאים ביער עבות, אחד משלושת היערות הבתוליים האחרונים באירופה. כל אלה מציגיםהבטחה גדולה ומעוררים ציפיה עצומה. שמורת ביוגרדסקה גורה בלב מונטנגרו עוטפת אתהמבקר בעולם ירוק. סבך העצים חוסם את אור השמש ואפלולית שולטת בסביבה. היער הנהדרשל שמורת ביוגרדסקה גורה (Biogradska Gora) אינו יער רגיל. כל קוראי אגדות האחיםגרים יזהו אותו מיד כדבר האמיתי. כך זה צריך להיראות. כאן יכולות להתחולל העלילותהמסתוריות והאפלות ביותר.

בשנת 1872 גילה ניקולה מלך מונטנגרו חזון בלתירגיל. הוא הגן בחוק על אזור היער כשמורה למען הדורות הבאים וקבע שאסור לגעת בו, לכרות את עציו או לגרום לו נזק כלשהו. כיום נחשב היער של ביוגרדסקה גורה אחד משלושתהיערות העבותים והבתוליים האחרונים באירופה. בחלק מן הפרסומים מכנים אותו "ג'ונגל" וגם אם הקביעה הזו מעט מוגזמת יש בסבך השרכים שנכרך על עצי היער העתיקים כדי ליצורעל המטייל רושם גדול.
השמורה, שגבולותיה בין הנהרות טארה (Tara) ולים (Lim), היא רק אחת מבין שמורות הטבע היפותבמונטנגרו.


אורך שביל ההליכה שמקיף את האגם הגדול בביוגרדסקה גורהשלושה וחצי קילומטרים בלבד אבל החוויה נפלאה. האגם נמצא בלב ההרים, בגובה 1,094 מטרמעל פני הים, ומבודד מן הסביבה. בשמורה מסומנים שבילי הרים שנמתחים על פני עשרותקילומטרים, חלקם מעגליים, ואלה מספקים תעסוקה מלאה לחובבי ההליכה שמגיעים לכאןממרחקים. חלק מהם לנים באוהלים ובקרוואנים בחניונים המסודרים בשמורה. רק באזוריםאלה מותר להבעיר אש. בשעה 11 בבוקר התגודדו שישה אנשים סביב מדורה גדולה בחניוןהמרכזי של השמורה. הם עסקו בהכנות קפדניות לצליית כבש שלם, פשוט עור, ששכב לידם. שלושה ילדים שיחקו סביב גופת הכבש, כאילו אין דבר מובן מזה בעולם. שאר חברי הקבוצה, כך הסביר אחד מהם, יצאו למסלול הליכה ארוך וישובו רק בערב. "אנחנו נשארנו כדי לדאוגשיהיה להם משהו חם לאכול", הצביע על הכבש.

 

לצד האגם יש לשכת מידע למבקרים, עםמפות של האזור וסימון השבילים. הפקחים במקום לא דיברו אמנם בשום שפה זרה, אבל חדורירצון לעזור הזעיקו מתורגמנים מקרב השוהים בחניון כדי לענות על כל שאלה.

המלצת ערני: להמשיך בדרך העפר הנכנסת לפארק ביוגרד, ומטפסת בהר. היא חולפת על-פני האגם מצפון, לכיוון מזרח, ומטפסת בפיתולים. הדרך עבירה גם לרכב פרטי. היא עולה לקאטון (כפר הררי לעונת הקיץ). הדרך מתחילה ממש צמוד לאגם, במקום בו חונים כדי להקיפו, פונים שם שמאלה איפה שחניון הקמפינג.

Ifeel:

אל הפארק הלאומי ביוגראדסקו. הדרך אל האגם שעל שמו קרוי הפארק חוצה יערות אפלים, וקרני השמש המעטות שמצליחות לחדור יוצרות צללים גרוטסקיים. לאחר שחלפנו על פניעשרות עיקולים נגלה לעינינו האגם, חור כחול ביער. אגם ביוגראדסקו שוכן במרומי הרביאלסיצה ברום של כ-1,000 מטרים ויש בו כ-86 מיני עצים שהדומיננטיים ביניהם הםהאלון, האדר והאשוח. חלק מהעצים הם בני מאות שנים ומגיעים לגובה כ-50 מטרים. האגםקטן ואפשר לחצות אותו בשיט נינוח או להקיפו בהליכה של כשלוש שעות.

לאחר ארוחת בוקר במסעדה המוצלחת מאתמול, נסענו לשמורת ביוגראדסקו (Biogradsko) עם האגם המקסים. מתאים לטיול של כשעה ובהחלט מומלץ.

יעד ראשון אגם ביוגרדסקה. שמורה קטנה וחביבה של אגם קטן ויערות בתוליים וירוקים, המקיפים סביב.

אגם ביוגרד (), אגם צלול ויפהפה, מוקף יער עבות, שמתוקף חוק הסטורי שקבעדוכס שהקדים את זמנו, לא נגעה בו יד אדם מאז המאה ה-18. האגם צלול כל כך עד שהיערהמדהים שמקיף אותו משתקף בו בהירות, ונראה כמו העתק מושלם של תמונת נוף גן העדןשמעליו. על גדות האגם השכילו לפזר ספסלי עץ, שעליהם אפשר ואף רצוי לבלות שעותארוכות בהתבוננות שלווה ומדיטטיבית.

משם לאורך נהר הטארה. בדרך עוברים ליד הגשר הגדול החוצה את קניון הטארה. החלק הזה של הקניון התרחב, כך שסך הכל תחושת הקניון די מתמסמסת.

לאחר שנפרדנו מהפארק, התחלנו לנסוע לאורך כביש צר לעבר קניון טרה הנחשב לאחדהעמוקים בעולם. הקניון מתחפר בין ה"הרים השחורים", שנקראים כך על שום עצי ה"אורןהשחור" המכסים אותם. החלטנו לגוון את הטיול בשיט רפסודות על קטע קצר של נהר טרה, הנשפך בצפון המדינה לנהר סוטיֶסקה. את השיט, שארך כשעתיים, סיימנו בגשר ג'ורג'וביץשנבנה בין שתי מלחמות העולם. גובהו של הגשר, שנראה ממרחק, כ-130 מטרים מעל הנהרואורכו 365 מטרים.

עצירה בדרך: יוסי לוי, למטייל: פנייה לעיירה בשם Bistrica. פונים לתוך היישוב בדרך עפר שיורדת למטה ובפנייה הראשונה פונים ימינה עד למשטח המאפשר חנייה מצד שמאל, משם ממשיכים רגלית לאורך הדרך עד לנהר Tara ולאורכו בתוך השמורה.

מנחם מרכוס, מסע אחר (גליון 203): צפונה לביסטריצה מוטל (מומלץ) בשם Ravnjak. 5 ק"מ צפונה למוטל רחבת תצפית בשולי הכביש.

למטייל: אזור יפה במיוחד נמצא כ- 2 ק"מ דרומה לגשר. במחצית הדרך קיימת אפשרות ירידה למנזר קטן ומעניין.

מול (או ליתר דיוק מעט צפונה ל) כביש הגישה למנזר Dobrilovina (המנזר מצוי מימין עת באים מדרום) שביל הליכה משולט המוביל לאגם Zabojsko jezero. בדרך לאגם מערה שהיוותה עד סוף המאה ה-19 את ביה"ס. (השביל יוצא מצד שמאל של הכביש, קצת לפני המסעדה).

יוסי לוי, למטייל:שווה להתבונן על הגשר הידוע מעל הנהר Tara הנמצא בגובה 165 מטר מעל הנהר, אורכו 135 מטר ובנייתו הסתיימה ב- 1940, ממספר זוויות ראייה, לשם כך צריך לחנות את הרכב וללכת ברגל, אין ספק שתתפעלו ממה שתראו.

Most na rijeci Tari (The Tara River Bridge) -; a 24 kilometers drive starting from Zabljak, in the direction of Plevlja. The bridge construction was made in the far-away 1938-1940. The Bridge is 350 meters long, and has five arches, the biggest being 116 meters. From the bridge to the water level there's a drop of 150 meters.

בסמוך לגשר ישנה צומת שכל הפונה בה מערבה יגיע אל הפארק המפורסם ביותרבמונטנגרו: הפארק הלאומי דורמיטור, שנקרא על שם ההר הגבוה באזור ובמדינה כולה (כ-2,522 מטרים). ב-1980 צירף אותו ארגון אנסק"ו לרשימת אתרי הטבע שתחת חסותו בגללהמגוון המדהים של צמחיה ובעלי חיים המצויים בו.

המלצה על רפטינג על הטארה ע"י הגשר (כשעתיים). לא יותר מדי אתגרי. קירות סלע זקופים של מאה מטרים. עצירה בדרך והליכה קצרה לבולען ממנו מגיח בסערה יובל של הטארה.

מהשמורה המשכנו בנסיעה לאורך קניון טארה Tara המדהים -; אחת מגולות הכותרת של הטיול. עצירה על הגשר התלוי לתצפית. הכביש טוב משציפינו והנסיעה עד זאבליאק (Zabljak) לא אורכת יותר משעתיים-שלוש.

למטייל: הגענו לצומת בה הכביש מתפצל צפונה ועובר מעל הנהר בגשר קשתות ארוך (מעל 300 מ`) ובגובה של כ-130 מטר. ליד הכניסה לגשר ישנה מסעדה עם תצפית יפה על הנהר וכמובן התיישבנו לשתות משקה קר וקפה. לאחר האתנחתה הקצרה, יצאנו לסיור רגלי קצר לאורך הגשר, מעליו ישנן תצפיות יפות לנהר ואפשרויות לצילומים

בבוקר התיצבנו (כמו כל הישראלים) אצל אנה בסוכנות הנסיעות Summit שנמצאת סמוך למרכז כמה מאות מטרים לכיוון Crne Jezero (יש שילוט במרכז). אנה דוברת אנגלית שוטפת, תציע לכם מפות של פארק דורמיטור (Durmitor) לקניה, תסמן מסלולים מומלצים וניתן להזמין אצלה טיולי ג`יפים. פארק דורמיטור הנו אזור מצוקי נפלא, בגובה של כ - 2000 מטרים. חלקו מיוער, עם עצים מחטניים כהים ומרשימים ובחלקו מצוקים חשופים. המקום מתאים מאוד לטיולים רגליים. לחלק מהמקומות היפים ניתן להגיע ברכב על גבי כבישי אספלט או עפר. המסלולים המומלצים ביותר הם האגם השחור המקסים ותצפית נהדרת על קניון טרה.

לזאבליאק שבשמורת הדורמיטור הגענו לקראת ערב. העיירה מלאה באפשרויות לינה בכל רמת מחיר. מצאנו חדר על הכביש לאגם השחור ב-7 אירו ללילה ללא אוכל.

מקום הלינה:

ראה תיאור בסוף המסמך.

משרדה של אנה נמצא בכביש הפונה ימינה ממרכז העיירה, מצומת ה- T שתואר קודם, לכיוון שער הכניסה לשמורת האגם השחור, המשרד נמצא בתוך בקתת עץ קטנה

מסעדה מומלצת בז`בליאק - המסעדה במלון MB. תשאלו את אנה, היא שלחה אותנו לשם. אכלנו את דגי הטראוט (טרוטה) שנראה שדגו אותם בנהר 5 דק` לפני שעלו על הצלחת שלנו. טעים ביותר.

בזבליאק יש מסעדה של מקומיים טובה ולא יקרה בשם לונה (Luna), מול סוכנות סמיט בהנהלת אנה. הערתי: לא ממליץ על המסעדה. היא אכן עממית, אך האוכל בה לא יותר מבינוני.

מסעדת יאבור הומלצה ע"י מסע אחר.

מסעדה ע"י האגם השחור (מומלצת ע"י מסע אחר).

בקתות בז'אבליאק: http://www.snowchalet.net/index.html, http://www.zabljak.org/2%20EN.htm

לינה בז'אבליאק, ליתר דיוק בבקתה של טניה בויראק.

בבוקרו של יום זה יצאנו שוב לאגם השחור, כדי ללכת לאגם הנחש.

עת מגיעים לאגם השחור יש להתחיל להקיפו לכיוון ימין, נגד כיוון השעון. אחרי כמאתיים מטר ישנו שלט די ברור המפנה לאגם הנחש, אגם זמיניה (Zminje j.) (וכן לטיפוס לפסגת בובטוב קוק, הפסגה הגבוהה בדורמיטור).
 חציו הראשון של המסלול, המסומן באמצעות עיגול לבן המוקף במעגל אדום, עובר ביער, ומצריך טיפוס די מתון. החצי השני הינו בדרך עפר (אשר ככל הנראה יוצאת מז'אבליאק, ע"י\מאחורי מלון פלנינקה).

הדבר המרכזי אליו יש לתת את הדעת הוא שעת מגיעים לשלט מתכת גדול, עם מפת האזור, יש לפנות חזק שמאלה, בשביל היורד קלות, ולא להמשיך ישר עם השביל (אשר ממשיך לשאת את אותו סימון שבילים). האגם מצוי במרחק כמאה מטר מהשלט.

ההליכה בכל כיוון (לאגם הנחש וחזרה) לוקחת כשעה.

לא ניתן להקיף את האגם במלואו.

עת היינו במקום פגשנו שתי בחורות שניסו להגיע למערת הקרח (מתוארת בהמשך המסמך). במקרה פגשנו אותן שוב כעבור מספר ימים, ואז הן ספרו לנו שאחרי התברברות של כשעתיים, הן התייאשו וחזרו.
 אני כותב זאת כדי לומר שסימוני השבילים במקום הם ככל הנראה, לכל היותר בינוניים מינוס. בפרט, כל השבילים מסומנים באותו סימון, ולכן עת הם מתפצלים נקל להמשיך בשביל הלא נכון.

אגם הנחש הוא קטן וחמוד אולם אין לצפות למשהו מרחיק לכת. זהו בעיקר טיול חביב ביער מהאגם השחור וחזרה.

בצהריים אכלנו במסעדת לונה שמול משרדה של אנה, בכביש העולה מהאגם השחור, בצד ימין (עת עולים מהאגם). זו מסעדה בינונית ביותר. סטייק, שני אומלטים, ועוד קצת עלו לנו 16 יורו.

אחר הצהריים נסענו לתצפית צ'ורבאץ' (Curevac). נראה לי שמבחינת כיוון השמש, עדיף להגיע אליה בבוקר.
ההגעה לתצפית: עת נכנסים לז'אבליאק מכיוון מויקובאץ', כמאה מטר אחרי מלון פלנינקה (הגדול), כלומר לפני צומת ה- T המרכזי של הישוב, יש לפנות ימינה בכביש קטן היורד במדרון.
אחרי עוד 30 מ' יש לפנות שוב ימינה. מכאן יש לנסוע כל הזמן עם הכביש. אחרי כמה מאות מטרים הכביש פונה ימינה (אפשר להמשיך ישר עם כביש צדדי שמטפס בגבעה, אך אין לעשות כן).
עוברים ע"י בתים בפאתי ז'אבליאק, וממשיכים עם הכביש. אחרי עוד כברת דרך יש פניה שמאלה-להתעלם ממנה, ולהמשיך ישר.
 עת מגיעים למזלג כבישים, ובו שלט עת המפנה שמאלה, לכיוון ה- Susicke והמסעדה באתר הסקי, יש לקחת את הכביש הימני (כלומר הכיוון הלא משולט).
 נוסעים עם הכביש לא מעט. בשלב מסוים הכביש פונה שמאלה. מצד ימין, על עץ, תלויים שלושה שלטים. התחתון והמזערי(!) ביניהם (שנקל לפספס) אומר Curevac.
 מכאן מתחיל שביל ברור אשר סימונו בין דהוי לגרוע, אך זו לא בעיה. משך ההליכה כשלושים דקות בעליה מתונה (ועוד שלושים דקות בחזרה).

הנוף מהתצפית מאוד יפה: הנהר זורם עמוק מתחת. בתים הפזורים די עמוק מתחת, ותצפית לכיוון הכפר Tepca. (תמונות ב:

)

מהתצפית סבנו על עקבנו וחזרנו למזלג הדרכים בו פנינו קודם ימינה לכיוון צ'ורבאץ' (עת הפניה שמאלה הייתה לכיוון ה- Susicke). עתה נסענו לכיוון הסושיצ'קה (Susicke), כדי להגיע לכפר צרנה גורה (Crna Gora).
בדרך יש תצפית יפה על ז'בליאק (ראו תמונה באתר הנ"ל), ופניה קטנה מהכביש לאתר הסקי. באתר הסקי מצאנו מסעדה שנראתה קצת מהודרת. משום מה מהרגע הראשון זכינו בה ליחס גרוע, שנגמר גם בעוגה לא טרייה.
במפח נפש חזרנו לאוטו והמשכנו בכביש לכפר צרנה גורה. הכביש, כמסורת הדורמיטור, צר ומפותל. עת מגיעים לכפר עצמו שוב יש מזלג, ובו שוב שלט לסושיצקה.
הכביש הימני מכניס לכפר. שווה לעשות בו סיבוב קצר (ראו תמונות באתר הנ"ל). הכביש השמאלי הופך אחרי זמן קצר לדרך עפר די טובה לכיוון נהר הסושיצ'קה.
אנו הגענו לקראת דמדומים, ועל כן עצרנו בדרך העפר אחרי כקילומטר, המשכנו קצת רגלית, ואז חזרנו לאוטו ולבקתת הלינה שלנו. על פניו דרך העפר נראתה טובה ועבירה לכל רכב.
 עת ראינו את סופה של הדרך, למחרת, מתוך ערוץ נחל הסושיצ'קה (אליו הגענו רגלית מכיוון הכפר נדיינו Nedajno), היא נראתה די תלולה וקצת מפחידה. נטייתי (כפחדן): לא להמליץ לנסוע בה ברכב רגיל.

ניצלנו את שעות האור האחרונות להקפת האגם השחור בשמורה שלמעשה מורכב משני אגמים מחוברים. ההליכה לא קשה אך יש לקחת בחשבון שזה אורך בין שעה לשעה וחצי בנוף משתנה של יער עצי אורן שחור נישאים וצמחיית גדות, ואוויר צח וקריר. האגמים שקטים כמראה וקשה להבחין בין האמיתי מסביב למשתקף באגם.

למטייל: למחרת בבוקר ניגשנו לאגם השחור
 (Crno Jezero) -; הביקור בבוקר עדיף כי אז השמש מאחורינו.

למטייל, יוסי לוי: מומלץ ללכת בשעות הערב המוקדמות לאגם השחור Crno jez, הנמצא כ- 2 ק"מ מערבית לעיר Zabljak ושהגישה אליו הוא בכביש סלול. האגם מורכב למעשה משני אגמים ששמותיהם Veliko ו- Malo שיוצרים ביחד את הספרה 8, והוא השני בגודלו במונטנגרו. הדרך לאגם משמשת כטיילת למקומיים בעיקר בערב, מסביב לו ישנן מספר דרכים ויפה במיוחד לראות שם את השקיעה. שימו לב - כביש הגישה לאגם, כק"מ מהאגם, נסגר עם מחסום בשעות הלילה, ולכן מי שיגיע עם רכב צריך להוציאו לפני כן.

עת הולכים לאורך הגדה הצפונית של האגם השחור יש שלט המורה על תחילת השביל לאגם הנחש. השביל עובר בתוך יער צפוף. משך ההליכה: כשעה

מנחמה: מהאגם השחור יש דרך כורכר התפתלת ביער יפיפה באורך 2 ק"מ המובילה לאגם חבוי יפיפה בשם אגם זמיני = אגם הנחש.

עת הולכים לאורך הגדה הצפונית של האגם השחור יש שלט המורה על תחילת השביל לאגם הנחש. השביל עובר בתוך יער צפוף. משך ההליכה: כשעה

3ב: נסיעה מז'אבליאק צפונה לכפרים Tepca ו- Crna Gora ולקניון Susicko

מנחמה: נסיעה לכיוון הכפר Tepca וחזרה, ואז לכיוון (סֵרנַה גורה) Crna Gora כפר שנראה כאילו הזמן עמד בו מלכת. בקצה הכפר טיול רגלי לכיוון קניון סושיצה (Susicko).

באותו מסלול: תצפית Curevac(לפני Tepca).

אם יש זמן: הכפר Podgoraהנמצא מזרחית ל- Tepca.

מתחילים בנסיעה צפונה לכוון מצוק Curovac, הנמצא בגובה 1,625 מטר ומשקיף על נהר Tara. הנסיעה היא בכביש צר מאוד של מסלול אחד ולכן איטית. מדי פעם עוצרים להשקיף, להתפעל ולצלם את הפסגה אליה טיפסנו יום קודם. למצוק מובילים 3 שבילים, מהם שניים מסומנים בשטח ואחד לאורך שפת המצוק (מסומן במפה). אני רואה שלט עץ אחד בלבד, המפנה למצוק מהכביש ובחיפוש אחרי השלט השני אנחנו מגיעים לסוף הכביש ולתחילת השביל המוביל לתחתית העמק עד לנהר. חנינו וצעדנו מעט לאורך המצוק תוך תצפית על העמק ועל הנהר. חזרנו עם הרכב לשלט הקודם שראינו והתחלנו לצעוד בתוך היער, בשביל כבוש, ולאחר זמן קצר גילינו שהוא גם מסומן. לאחר כחצי שעה יצאנו מהיער וצעדנו על סלעים חדים ובלויים. תוך 5 דקות הגענו למצוק. הנוף מהמם. מתחתינו נפרש עמק גדול ובו זורם הנהר שנמצא כ- 1,100 מטר מתחתינו. בעמק פזורים בתים וביניהם עוברת דרך העפר אליה הגענו קודם לכן. החזרה היא בשביל המזרחי יותר והיא קלה ועוברת במשטחי עשב רחבים.

פורום למטייל: אשר להרים רדו מזבאליאק אל תוך הטארה לכפרTePCAזו דרך עפר עבירה לכל רכב ירידהלתוך הקניון עד קו המים טבע במיטבו.

מנחמה: נסיעה לכפר Nedajno גם ממנו תצפית לקניון סושיצה, אך מכיוון מערב.

יש דרך עפר המחברת בין Nedajno ל- Crna Gora ככל הנראה היא בעבירות קשה אך אפשרית לכל רכב.

כביש אספלט היוצא מאחורי מלון Planinka מוליך אל האתרים הבאים: אגם זמינייה (Zminje) , המסעדה שנמצאת ליד האנטנה (תצפית נהדרת על הסביבה) ו-Curavec, התצפית המדהימה על החלק הכי מרשים של הטארה. מהתצפית יורדת דרך עפר לכפר קופצ`ה (Kopce) [כנראה התכוונו ל: Tepca], הנמצא ליד המים עמוק מתחת למצוקים. הדרך עבירה לכל רכב. שווה לרדת ולעלות חזרה. טיילנו גם בכפר פודגורה (Podgora), שגם ממנו ניתן לעלות רגלית לתצפיות על החלק העמוק ביותר של הטארה. סיום היום בטיול רגלי סביב האגם השחור (Cern Jezero). הגישה אליו משולטת ממרכז זבאליאק. כאן משלמים 2 אירו לאדם דמי כניסה. הרכב נשאר בחניה ליד השער.

The Durmitor National Park is very interesting from the geological aspect, and it is most well-known because of the River Tara canyon, the deepest in Europe and the deepest in the world after the Grand Canyon on the Rio Grande

לאחר ארוחת בוקר אצל מילנה שהכינה לנו מין לחמניות מקומיות מטוגנות (דומה לספינג` המרוקאי), ריבה מעשה ידיה, ביצים גבינה וקפה, יצאנו לדרך. הנוף המדהים בייחודו התגלה לעינינו כבר בתחילת הנסיעה במעלה הדרך לכוון טפקה (Tepca), השקפנו על היישוב הגבוה ביותר בכל הבלקן -; הכפר פאלז` (Palež) גובה של כ 1,500 מטר מעל פני הים. בהמשך צפינו אל ערוץ קניון טארא שהוא הקניון הגדול באירופה והשני בעולם אחרי קניון קולוראדו (גראנד קניון), הקניון עמוק ביותר 1,300 מטר בנקודה העמוקה ביותר שלו, מיוער מאד ומצוקי. בתחתיתו זורם נהר הטארה, שבקטעים ממנו עושים ראפטינג. המשכנו להתפעל מהנוף הפראי ומהדרך הצרה והמתפתלת וחלפנו ליד הכפר צמה גורה (Cma Gora), שזהו כפר בו האנשים חיים ללא מים זורמים וללא חשמל ומתקיימים מחקלאות. הכפר מנותק לגמרי בחודשי החורף, כאשר השלג נערם סביב.

ירדנו בדרך עפר תלולה לתוך קניון סושיצ`קה (Sušičke) שבתחתיתו אגם עונתי שנוצר בהפשרת השלגים, עכשיו הוא היה יבש ומרוצף בצמחיה עשירה. דנילו סיפר שזו הנקודה שלו, אליה הוא אוהב לבוא ולהתענג מהנוף והשקט. מסתבר שדנילו הוא אדם רב פעלים, הוא סיים לפני כשנתיים את לימודי המשפטים בזאגרב, אך הוא נהנה יותר להיות עצמאי, להדריך את טיולי הג`יפ בשמורת דורמיטור, הוא די-ג`י לעת מצוא, יש לו בית ספר לסקי בחורף ועוד ידו נטויה...


נוף בשמורת דורמיטור

טיפסנו לגדתו הנגדית של הקניון והנוף השתנה לנוף אחו גבעתי עם צמחייה נמוכה, עדרי צאן רועים במספר נקודות, ברקע מתנשאות הפסגות של הרי דורמיטור (פירוש השם דורמיטור -; מקום בו ישן האל). עצרנו לקפה באמצע שום דרך, מספר בתים מפוזרים במרחק רב זה מזה, מקבצים של כבשים וכלבים כאילו משוטטים, והנה בית עם אכסדרת עץ לידה עמד טנדר טויוטא עם דלתות פתוחות לרווחה וממנו פורצת מוזיקה מגוונת -; בלקנית, צוענית, קיטשית ועוד. על הדֶק מתחת לגג מעץ מספר שולחנות מוארכים ובפנים דלפק ובר משקאות, לידו שולחן קטן בו שיחקו ארבעה גברים צעירים קלפים, בחוץ מספר גברים משוחחים בהתלהבות וגומעים בירה מקומית מבקבוקים, שמקוררים בבריכת עץ צרה שלתוכה זורקים גושי שלג שנשמרים בבורות מיוחדים לצורך קירור בימי הקיץ. שתינו קפה ומשקה מקומי אלכוהולי קל שעשוי מדבש וצמחים -; מרווה.

הנסיעה מתחילה בכביש אספלט צר עד הכפר Gora Crna, אשר מנותק מהעולם 7 חודשים בשנה (שם נקלענו ל"שחיטה ביתית" מזעזעת של פרה וצפינו בנשים, השואבות מים מבאר בחצר), וממשיכה בחציית קניון ה-Susica, המרשים והמרהיב בנופיו הפראיים, בשפע העצים על גווני השלכת שלהם, ובשקט שמסביב.

חצינו אל הכפר Nedajno וממנו בכביש המוביל אל Trsa העלובה וחזרה ל-Virak, דרך מעבר ההרים Sedlo, בו בקרנו יום קודם. בדרך העוברת ברמה גבוהה יחסית מצאנו שרידים מהשלג, שירד בשבוע הקודם, הזדמנות למשחק עם הילדה שעמנו בהשלכת כדורי שלג ביום בהיר וחמים.... נפרדנו מהנהג ונסענו ברכבנו על הכביש הצר, בו התחלנו את הסיור (כ-5 ק"מ מצפון לז`בליאק). הלכנו שם (הצעירים יותר משכו את כל הדרך) כחצי שעה ביער לתצפית Curovac, ממנה נשקף קניון נהר ה-Tara כ-1000 מטרים אנכית מתחתינו. מרשים! בדרך חזרה לבקתה עוד הספקנו לפגוש כמה ישראלים במיני מרקט המקומי ולטייל כשעה ב"אגם השחור" (Jesero Crno) המפורסם בפאתי ז`בליאק, שכמו אחיו לצרה, סבל ממעוט מים בתקופת שנה זו, אך הווה יעד חביב לטיול ערבית נינוח בתוך יער, כאשר פסגות ההרים מקיפות אותו מסביב.

קניוןטארה

מסע אחר:

הנסיעהבמורד הנהר טארה לכיוון צפון מערב, נמשכת כחצי שעה ומובילה משמורת ביוגרדסקה גורהלשמורת קניון טארה, שהיא חלק מן השמורה הגדולה הרבה יותר -; דורמיטור (Durmitor). הכביש שמתפתל בין ההרים מעמיק והולך בלב הקניון. ההרים משני הצדדים סוגרים על הנתיבהצר. אורך הקניון שיוצר נהר טארה 82 קילומטרים וגובה הקירות 1,300 מטר. טארה נחשבלקניון השני בעומקו בעולם, אחרי הגרנד קניון, בנהר הקולורדו בארצות הברית. באופןטבעי נהפך האזור כולו למרכז פעיל מאוד של שיט רפטינג. לאורך הכביש לכיוון העיירהז'בליאק (Zabljak)יש כמה תחנות מהן מורידים אנשי הרפטינג את הסירות הכתומותהמתנפחות אל המים. קשה קצת לקבוע במבט חטוף, אבל בסוף הקיץ, לפחות באזורים שממזרחלז'בליאק, הזרימה אינה מהירה וחזקה. ניקולה, המדריך שליווה אותנו במהלך השהותבדורמיטור, הבהיר שהקטעים המהירים מעטים יחסית, ונמצאים דווקא באזור מרוחק יותר שלהנהר, ממערב לעיירה. באזור קניון טארה, במהלך שיט איטי ונינוח, אפשר ליהנות בעיקרמן הנוף המיוער על מדרונות ההרים. המים קרים מאוד ורחצה, גם בימים חמים במיוחד, אינה נראית מפתה.

פארקלאומי דורמיטור

מסע אחר:

השםדורמיטור מהלך קסם על תושבי מונטנגרו. כל אחד מתושבי ערי החוף בפניו הזכרנו אתכוונתנו לבקר בפארק הביט בנו במבט מלא געגועים והכריז על רצונו להצטרף לנסיעה. דורמיטור נחשב לפנינת הטבע המיוחדת והמרשימה ביותר במדינה. מסוג המקומות שרוציםלחזור ולבקר בהם. הכביש הראשי שמוביל ממויקובאץ' אל השמורה, ששטחה 390 קילומטררבוע, מלווה את נהר טארה עד לגשר אבן גדול שחוצה את הנהר צפונה. כדי להגיעלז'בליאק, העיירה המרכזית בפארק, פונים ליד הגשר שמאלה (מערבה) וממשיכים בנסיעה עודכעשרים דקות. העיירה שוכנת בגובה 1,450 מטר ובחורף פועל כאן אתר סקי. רוב המבקריםמגיעים דווקא באביב ובסתיו, כאשר מזג האוויר נחשב טוב יותר. שמורת דורמיטור הוכרזהבידי ארגון אונסק"ו כנכס טבע עולמי.

רוב שטחו של הפארק הוא רמה גבוההושטוחה בגובה 1,500 מטר, שכמה קניונים עמוקים חורצים אותה והרים בגובה 2000 מטרמקיפים אותה. הפסגה הגבוהה ביותר היא באבוטוב קוק (Babotov kuk) שגובהה 2522 מטר. האטרקציה העיקרית באזור זה והיעד של מסלולי הטיול היפים ביותר הם 18 האגמים הקטנים, כולם שרידי קרחונים, שנקראים כאן "עיני ההרים". האגם הגדול, המפורסם ביותר, שהגישהאליו הקלה ביותר הוא האגם השחור, כחצי שעה הליכה ממרכז העיירה ז'בליאק. ההליכהלאורך גדת האגם נמשכת כשעה. השביל בלב היער מקיף את האגם השחור ומציע תצפיות יפותעל הפסגות הסמוכות, המים הכהים והיערות שסגורים על האגם. לצד האגם פועלת אחתהמסעדות הטובות באזור. בז'בליאק עצמה יש עוד כמה מסעדות, ביניהן בולטת המסעדה "יאבור", שמגישה אוכל בלקני מסורתי.

קניון סושיצ'ה,שבליבו זורם נהר ועמוק פנימה, לאחר הליכה בת כשעה, אנחנו גם מגיעיםלאגם ענק המתפתל בצורת נחש, מוקף צמחיה מרהיבה ופריחה מהממת. נסיעה לאורכו של קניוןמרהיב מובילה אותנו למנזר אורתודוכסי מהמאה ה-13, עם ציורי פרסקו יפהפיים.

ניתן להגיע לקניון Susicko לכפר קטן ונחמד עם הרכב. בדרך ניתן ללכת כבר בשמורת הדורמיטור - לאגמים Skrcko ולפסגת BobotovKuk ממעבר Sedlo, כי אחרת זה לחזור למחרת בנסיעה איזה שעה וחבל, אך הבעיה שבלשכת תיירות בפלוזינה היא לא יודעת כלום ולבחורה בטרסה יש מפה דווקא של השמורה, אבל לא החדשה והיא לא יודעת הרבה. אם תשיגו מפה נראה לי שתסתדרו.

 

Ifeel:

הסיבה לייחודו של הפארק דורמיטור נעוצה בכך שהוא שוכן בנקודת המפגש של שתירצועות גיאו-אקלימיות: ים תיכונית ואירופאית. קרבת ההרים לים האדריאטי מניבה כמויותגשמים עצומות, ולכן דומים נופי האזור לאלה של הרי האלפים. הפארק הלאומי דורמיטורהוא חגיגה לאוהבי הטבע היכולים לטייל בנסיעה או בהליכה במאות מסלולים, המתפתלים ביןפסגות דרמטיות ו-12 אגמי טורקיז. אפשר גם למצוא בפארק את מערת הקרח לֶדֶנה פֶצינָה, שיש בה נטיפים וזקיפי קרח, שחלקם מזדקרים לגובה 300 מטרים. למרות זאת רק מעטיםמוכנים לעשות את המאמץ ולטפס במשך כשש שעות כדי להגיע למערה.

העיירה ז'בליאק, אחת מכמה עיירות שבשטח הפארק, משמשת כבסיס יציאה מצוין לטיוליםבשטח. זוהי עיירת קיט בסגנון אלפיני עם בתי עץ וגגות רעפים, ונסיעה בדרך המקיפה אתהפארק וסובבת את העיירה נחשבת לאחד משיאי הטיול. זהו טיול של יום שבמהלכו חולפים עלפני כמעט כל נופיו המגוונים של הפארק: קניונים עמוקים, אגמים תכולים ויערות עצימחט. המסלול הטבעתי כולל ביקור בכפרים בלקניים שבהם ניתן להתארח בבקתות רועים שלהמקומיים השייכים ל"גזע הדינרי": אנשים המאופיינים בחוסן פיזי ובמבנה גוף גבוהוחטוב, תולדת התנאים הקשוחים השוררים כאן. בחלק מהכפרים ניתן למצוא את אחרוני הבתיםהדינריים, המתאפיינים בקירות עץ מכוסים בחלוקי אבן או באבני צפחה שטוחות.

בסמוך לז'בליאק עצרנו בצרנו יזארו, "האגם השחור" ששמו ניתן לו בגלל עצי האורןהשחור המשתקפים במימיו הצלולים. זהו הגדול והמפורסם באגמי הפארק ומתקיימת בו תופעהטבעית המכונה מסעף: שני אגמים סמוכים המזינים זה את זה במימיהם. האגם מורכב משניאגמים: גדול וקטן. לקראת האביב, עם הפשרת השלגים, עולה מפלס המים באגם הקטן ואזמתחילה זרימה לכיוון האגם הגדול. לקראת סוף הקיץ, עם ירידת מפלס מי האגם הקטן, מתהפך כיוון זרימת המים והם נעים מהאגם הגדול לקטן, וכך חוזר חלילה.

Bobotov Ice Cave Durmitor National Park, Montenegro

Ice Cave (Ledena Pecina)

The Ice Cave (Ledena pecina) is situated in the north-west corner of Montenegro, not far from the ski resort town of Zabljak

Because of the karst formation, Durmitor can claim 200 caves and sinkholes so far discoverd, many of them located in the river canyons, and some it can be presumed sheltering traces of prehistoric man. The most notable include the ice cave, Ledina Pecina, at 2.100 Meters at Globa Glava on the north face of Bobotov Kuk, with frozen stalagmites over 3 Meter high and quite easily reached from a mountain path, and the sinkholes near Vjetrina Brda in the south, so far explored to a depth of 905 Meters. (http://www.discover-montenegro.com/skadar-meer.htm)

The Ice Cave, located under the peak Obla Glava, 2100 m above sea level, represents the fascinating natural phenomena. It can be reached, by the marked mountain path. One can enjoy its museum of ice stalactites and stalagmites, even in the summer.

During the Summer lovers of ice can enjoy another masterpiece of nature, the "museum" of stalactites and stalagmites, a fascinating natural phenomenon known as "Ledena Pecina (Ice Cave) ", a paradise for speleologists, situated below the summit of Obla Glava at a height of 2100 meters, which can be reached relatively simply by a waymarked mountain track.

לינה בז'אבליאק (ליתר דיוק: ויראק).

בבוקרו של יום זה יצאנו בנסיעה לכוון טֵרסה (Trsa). הנסיעה לטרסה הינה בכביש הררי צר מאוד (כזה שעת מגיעה מכונית ממול יש לתכנן בזהירות כיצד יחלפו כלי הרכב זה על-פני זה, תוך ירידה ל-'אין שוליים'.
 מנגד, מכונית מגיעה ממול רק לעתים די רחוקות). המרחק מז'בליאק לטרסה הוא כ- 35 ק"מ, והיא לוקחת כשעה וחצי.

לאורך הדרך נשקף נוף יפה (תמונות גם מיום זה ניתן למצוא ב:

)

מטרסה המשכנו לכיוון נדיינו (Nedajano). בכניסה לטרסה מצויות שתי מסעדות, ומולן הכביש שובר שמאלה. כמה עשרות מטרים אחרי 'השבירה' יש פניה ימינה (לא משולטת) לכיוון הכפר נדיינו. אחרי הפניה, הכביש ממשיך כמה ק"מ ואז יש פניה נוספת ימינה לכפר.
 כמה מאות מטרים אחרי שנכנסים לכפר יש פניה שמאלה (משולטת בשלט עץ בולט למדי) לדרך עפר המובילה לקניון סושיצ'קה (Susicko). דרך העפר הינה בינונית ביותר. אנו נסענו בה כקילומטר, ואז, עת עצרנו לתצפית על הקניון, הגיעו מולנו שני ג'יפים שעלו מהנחל.
הם המליצו לנו שלא להמשיך בנסיעה, בשל השיפועים התלולים בהמשך הדרך. על כן עצרנו באותו מקום, ואת יתר חמשת הקילומטרים עד הנחל עברנו בהליכה על השביל.
בדיעבד נראה לי שלכל הפחות מחצית מתוך ששת הקילומטרים אין בעיה לנסוע גם ברכב פרטי רגיל. בחצי השני של השביל יש אכן ירידות תלולות אותן איני בטוח שרכב פרטי יוכל לטפס.
הירידה לנחל מהמקום בו עצרנו לקחה לנו כשעתיים, והעלייה חזרה מעט יותר. בתוך ערוץ הנחל מצוי מוטל שהיה סגור עת אנו הגענו אליו. הנוף בירידה חסום ברובו על-ידי העצים, וגם הנוף בערוץ יפה, אך לא יותר מכך.
לטעמי, אם נוסעים שלושה מתוך ששת הקילומטרים המפרידים בין הכפר לנחל, ואת יתר הדרך הולכים אזי זו עסקה סבירה, אחרת אני לא בטוח שהיא שווה את השקעת הזמן והשרירים הלא מעטים.
 (בכל מקרה: מומלץ לפני הכניסה לדרך העפר לוודא שאתם יודעים את כל מה שצריך לדעת עת יש פנצ'ר ברכב...)

אחרי שעלינו מהנחל שבנו לטרסה, אכלנו בה צהריים במסעדה בינונית למדי, ואז המשכנו לנהר הפיבה (Piva). כדי להגיע לפיבה יש לנסוע לכיוון פלוזין, כלומר לצאת מטרסה באותו כיוון כמו לנדיינו,
אולם מייד אחרי היציאה מהכפר טרסה אין לפנות ימינה, אלא להמשיך ישר. כפי שכבר נכתב, אגם הפיבה מאוד יפה, ולטעמי קניון הנהר שצפונה לסכר יפה אפילו עוד יותר.
 אנו הגענו לשם בשעה כבר קצת מאוחרת, ולכן נסענו רק חלק מהדרך צפונית לסכר לפני שסבנו על עקבינו. אני ממליץ לנסוע עם הכביש עד הגבול (מרחק של כעשרים קילומטרים, אם איני טועה), ורק אז לחזור.

עת נוסעים צפונה בכביש, אחרי הסכר, מרחק לא רב אחרי הסכר, מסתעף מהכביש כביש קטן הפונה ימינה ויורד לכיוון הנחל. בשל מחסור בזמן לא נסענו בו, אולם הוא נראה 'שווה', ולכן גם אותו הייתי ממליץ לנסות.

מהפיבה שבנו לבקתה בה לנו בויראק (ע"י ז'אבליאק).

א מז'אבליאק נסיעה לדרומה ומערבה ל- Trsa ומשם ל- Pluzine ולקניון Pivsko.

מז'אבליאק דרומה, בויראק מערבה, דרך דרך מעבר ההרים Sedlo ל- Trsa.

מ- Trsa צפונה ומזרחה ל- Nedagno ומשם חזרה -;Trsa והלאה ל- Pluzine.

מפלוזין צפונה עד הגבול עם בוסניה.

פורום למטייל: הכביש מזבאליאק דרך TRSA לתוך קניון הPIVA סלול אספלט. לא לוותר.

חזרנו אתמול מטיול מהמם במונטנגרו. מכיוון שנעזרנו רבות באתר זה ברצוננו להוסיף המלצה: נסיעה מפלוזינה (Pluzine)- צפונה עד לגבול עם בוסניה.

לבאים למונטנגרו מומלץ להגיע לקניון פיבה שלטעמי עולה בהדרו ואימתניותו על קניון טארה שאליו מפנים כל המדריכים. ומשום מה?- טארה מלא כולו עד להתפקע בזבל וכך גם שמורת דורמיטור. פיבה אינו מתויר אך נעשו בו עבודות סכירה ואיגום ``משוגעות`` שמוסיפות עוצמה לטבע האדיר ממילא. בדרך המפותלת עוברים עשרות מנהרות ופתחים חצובים לאורכו של אגם פיבסקה שנוצר עקב הסכירה של נהר קומרניצה.

 לבאים מדרום יש להגיע לניקשיץ על כביש e762 מפודגוריצה שם הוא מחליף צבע מאדום לצהוב ולהמשיך בו לכיוון וידרובאן. הקטע המעניין הוא מהכפר דונייה ברזנה ועד לגבול עם בוסניה בשצפאן פולייה

יוסי לוי, למטייל: מומלץ, לנסוע צפונה עד לסכר שיצר את האגם ואשר נמצא בקרבת העיירה Mratinje,

 לטעמנו, אזור יפה יותר מקניון טארה.

למטייל: שעינו להמלצות הגולשים והמשכנו לקניון פיבה (Piva) -; לא תמיד הסכמנו עם הגולשים, אך מגיע ציון לשבח למי שהמליץ להגיע לשם.

יצאנו בבוקר מזאבליאק לכיוון טרסה (Trsa), לאחר התלבטויות כי קראנו על הכביש המפחיד ועדיין לא נסענו בכביש "לבן" (הכבישים הצרים ביותר). הנסיעה לאורך המצוק עם נופים מרשימים מאוד. אכן הכביש צר, אך לא מפחיד יותר מכבישים קודמים בהם נסענו כבר. זאת מכיוון שהראות קדימה טובה רוב הזמן וניתן להתכונן לרכב שמגיע ממול. ממשיכים לכיוון פלוזין (Pluzine) -; תצפית יפהפיה על האגם שלרגליה. התלבטנו אם להשאר בעיירה, אך לא היה נראה שיש מה לעשות בה והחלטנו להדרים ל -; Cetinje (כמעט על שפת הים), אשר אליה הגענו בשעות אחר הצהריים.

יוסי לוי, אתר למטייל: Pluzine הנוכחית, היא עיר חדשה, היות והעיר הישנה הוצפה לאחר הקמת הסכר,

כנ"ל: יוצאים מ- Pluzine צפונה עד לגבול בוסניה-הרצגובינה, שם מתחברים הנהרות Piva היוצר את אגם Pivsko jez ונהר Taraהמפורסם. בנסיעה צפונה מ- Pluzine לאורך האגם כדאי לשים לב למשחקי הצבעים והצורות הנוצרים על פני האגם בשילוב הערפילים והעננים של הבוקר, כולל השתקפויות של עצמים שונים. לגבי הביקור בסכר היוצר את האגם כבר כתבתי, אך לכך יש להוסיף את הדרך המשמשת את עובדי הסכר ואשר יורדת אל מאחורי הסכר אחרי מספר ק"מ ושם אפשר לראות דרך ישנה שנפגעה ממפולות סלעים, קרפדות ענקיות וקצת נוף. מומלץ להמשיך לנסוע עוד צפונה כ- 10 ק"מ לאורך נהר Piva עד לגבול עם סרביה ולראות בדרך גשר עצום מעל הנהר. זהו מבט מהמם על הנהר מעל הגשר, כולל צורות נוף בצלעות הנהר. בהמשך, אחרי מעבר קו הגבול לפנות מיד ימינה ולראות את מפגש נהר זה עם נהר Tara. חוזרים את רוב הדרך עד ל- Pluzine ופונים מזרחה בכביש שהכניסה אליו חצובה בהר לעיירה Trsaומשם פונים לדרום-מזרח על כביש החוצה את שמורת Durmitor שאורכו כ- 44 ק"מ ואשר ממשיך עד לכביש הנוסע לעיר Zabljak. בנסיעה לאורך השמורה עוברים מספר אגמים קטנים, לפחות 3 מהם נצפים מהדרך ושמותיהם לפי סדר הנסיעה: Valovito jez, Suva lovka, ו- Poscensko jez.

 לפני הפנייה צפונה ל- Zabljak פונים בתחילה דרומה כ- 5 ק"מ עד למאגר מים בשם Sevarita lovka הנמצא לפני צומת דרכים. בצומת ממשיכים לצפון מזרח לאגם Vrazje jez ומאגם זה ממשיכים עד לאגם Riblje jez. חוזרים לצומת הדרכים וממשיכים צפונה עד Zabljak

למחרת טיול רגלי באגם השחור הסמוך, ונסיעה קצרה דרומה עד לכפר Virak ואז מערבה (פניה ימינה) על כביש שנראה בסוף העולם, עם נופי בראשית עד למקום קטנטן בשם Trsa, ובו מסעדונת עם הסלט הכי טעים (פשוט טרי!) והלאה עד Pluzine. סוף הדרך הוא גם ``סוף הדרך``, לפתע מתגלה למטה ערוץ ה - Piva, עוצר הנשימה. לא זכרנו מה היו הטיפים בעניין Piva, ובספר לא היה כתוב כלום, כך שהסתפקנו במראההמדהים והמשכנו לכוון Niksic וחזרה למפרץ - לריסאן.

למטייל: כדאי לנסוע עד הסכר לתצפית על החלק הלא מופר של הנהר. כאן הקניון עמוק יותר וצר מאד.

לינה בסוף יום זה (כמו גם בשני אלה שבאו אחריו) ב- Risan בדירות של פיטר, (כמתואר בסוף המסמך). אעיר כי בדיעבד נראה לי שעדיף היה להמיר אחד משלושת הלילות בלינה באזור אגם סקאדר, על מנת לטייל בצורה מוצלחת יותר באזור זה של המדינה.

עיקרו של יום טיול זה עבר עלינו בנסיעה די רציפה מויראק לריסאן. יצאנו לערך בתשע בבוקר מויראק, והגענו לריסאן לערך בשעה שלוש אחר-הצהריים (בדרך עצרנו רק להפסקת צהריים בת כשעה). חלקה הראשון של הנסיעה בנופים יפים.

מז'אבליאק (ויראק) נסענו ראשית לשבניק (Savnik) ישוב די שכוח אל, שספק אם אפילו מקום ראוי לשתות קפה יש בו (אולי במלון שבניק עליו כבר פסחנו אחרי שהתייאשנו מלמצוא את מבוקשנו במקומות אחרים בישוב).
משבניק המשכנו לניקשיץ (Niksic), ומשם מערבה לכיוון וילוסי (Vilusi). כמה קילומטרים אחרי היציאה מניקשיץ, מדרום לכביש נראה אגם יפה למדי, השווה עצירה לתצפית (תמונות באלבום השני מבין השניים המוזכרים בכותרת המסמך).
מוילוסי המשכנו לכיוון ריסאן. אציין כי קטע הדרך הדי אחרון לריסאן כלל כביש שעדיין מצוי בשלבי סלילה, וחלקו לכן ללא אספלט. מנגד זהו כביש רחב יחסית, ולא מאוד מפותל, המביא את הנוסע בו קצת צפונה לריסאן.
 אנו לא מצאנו שילוט לכביש הישן יותר, ממנו ייתכן שנשקף נוף יפה יותר על המפרץ.

מסעדה מומלצת (לשם שינוי :) ) : אחרי היציאה מניקשיץ לכיוון וילוסי, אחרי שצופים על האגם, שמדרום לכביש, צמוד לבית קברות, במקום בו שני בתים יושבים ממש על הכביש משני צדדיו, יש מסעדה בשם דון (שם המסעדה לא כתוב על שלט בחוץ).
 היינו שם הסועדים היחידים, אולם האוכל היה טעים (וזול, כ-15 יורו לחמישה אכלנים קטנים, חלקם צמחונים).

לפנות ערב נסענו לסיור שוטטות בקוטור. הנסיעה לאורך המפרץ יפה גם היא. העיר העתיקה של קוטור קטנה למדי וחביבה.
 מתאימה לשוטטות בין ערביים של כשעה שעתיים. אין בישוב אטרקציות יותר מדי מרשימות, מעבר לסמטאות עיר עתיקה די משופצת, עם שפע של בתי קפה.

מהספר של אלי בר: המלצה על דרך יפיפיה: מז'בליאק לשבניק- Savnik, משם לניקשיץ'- Niksic, משם מערבה, לכיוון הגבול לוילוסי Vilusi, משם דרומה לגרהובו Grahovo, דרומה להאן Han, ומשם לריסאן Risan. (מוותרים על מנזר אוסטרוג.) בסוף הדרך נוף מדהים למפרץ, קודם לכן נוף פסטוראלי

מנחמה: בנסיעה לכיוון Savnik מתגלה קניון Komarnica . מראות פסטוראליים מרשימים.

למטייל: סבניק הוא כפר קטן וישן, שנמצא על ערוץ נהר פרידבוריצה (Pridvorica). לחובבי מים כדאי להכנס לכפר ולראות בשוליו את פלג המים היורד בעשרות מדרגות אל ערוץ הנהר העיקרי.

יוסי לוי, אתר למטייל:אגם Slansko jez יתגלה למטייל אחרי ההגעה ל- Niksic תוך כדי הנסיעה על הכביש. מי שמעוניין יכול לרדת אליו או לצפות בו מהכביש. לדעת הכותב הנוף יפה יותר מהכביש. כדי לראות את אגם Krupacko jez. צריך לפנות לפני הגשר Carev most שנבנה ב- 1894 ושנמצא בכניסה לעיר שמאלה ל-Grebice, ואחרי כ- 3 ק"מ מגיעים לאגם, שצידו הדרומי סכור בסוללת עפר, ולאורכו יש טיילת קטנה ומקום לפיקניק יומי.

יוסי לוי, אתר למטייל: בנסיעה צפונה מ- Risan ניתן לראות בחורף או באביב מספר בולענים המנקזים מי גשמים במפל עז לתוך המפרץ.מגיעים לעיירה Grahovo.ניתן לפנות שם מערבה, 9 ק"מ, לכיוון העיירה Nudo ובהמשך עד לגבול עם סרביה-הרצגובינה, ולחזות לאורך הדרך ב"עמק הנעלם" (תיאורו של כותב מאמר זה) הנגלה לנוסע עד לעיירה,

עצירה ב- Ostrog

מנחמה: עליה רגלית תלולה ומאומצת של כשעה מהמנזר התחתון לעליון.

מנזרOstrog

מ-Niksic פנינו דרום מזרחה ונסענו מעט על הכביש המוליך לפודגוריצה, ממנו פנינו לדרך הצרה המוליכה אל מנזר Ostrog המקודש למונטנגרים. גם בו היינו כמעט לבדנו, אפילו במנזר העליון, אשר בדרך כלל עמוס לעייפה. חזרנו ל-Niksic ומשם המשכנו באותו כביש בכוון צפון מערב (הדרך אל Pluzine), ממנו הסתעפנו ימינה אל Savnik. את שעות אחר הצהריים העברנו בצילומים רבים לאורך הדרך הצרה והמפותלת, כאשר נופי היער הסתוויים מתגלים לפנינו לראשונה בשלל צבעיהם.

למטייל: סיור קצר בעיר אורך כשעה - שעתיים ללא טיול על החומה.

כדאי לטפס בשביל מדרגות אבןאל המצודה שעל ההר. הטיפוס עד לכנסייה ששוכנת בערך בחצי הדרך נמשך כארבעים דקות

למטייל:העיר העתיקה של Kotor -; מגרש החנייה מול הכניסה לעיר עמוס מאד. מומלץ לחנות במגרש חנייה הנמצא כ - 200 מטר ממזרח לחומות העיר. יש מקום ובחלקו מוצל.

למטייל: העיירה פרסאט זעירה וחמודה. מבחינת נוף עירוני אין על קוטור.

למטייל, יוסי לוי: ואם תחליטו לעלות לכיוון המבצר העליון והמנזר מעל העיר העתיקה, תחזו בנוף יפה על המפרץ. אם תעשו זאת לקראת השקיעה, אזי תחוו מראה עוד יותר יפה.

העליה למבצר: מאחורי כנסיית מריה הקדושה עוברים תחת קשת המעוטרת באריה מכונף ומשם עולים.

מרכול: ע"י השוק שמול שער הכניסה אל העיר. ע"י קצה הנמל, עוד 30 מ'. ע"י שלט המפנה לבודווה וטיבט.

עיר הנמל קוטור יושבת על הים האדריאטי, בקצה הדרומי של מונטנגרו. העיר הציורית והיפהפיה הזו היא אחד המקומות המקסימים לחוף האדריאטי, והפיורד העצום שהיא יושבת לרגליו מעצים את יופיה. מבוך של רחובות וסמטאות צרים בעיר העתיקה המוקפת חומה, בתים קטנים וישנים, ונמל משגע וציורי הופכים את קוטור לפנינה של ממש. האטרקציה העיקרית של קוטור היא העיר העתיקה שלה, המיוחדת במינה, שנבנתה במאה ה-12 ושמרה על צביונה מימי הביניים. העיר העתיקה מוקפת חומה, מטפסת על צלע ההר עד למצודה המרשימה המתנשאת בראש ההר. כשמגיעים אל קוטור מרחוק, הדבר הראשון שרואים הוא ההר המתנשא מעל העיר, וחומת העיר העתיקה מטפסת עליו, חזיון יוצא דופן שבזכותו זכתה להכרה בינלאומית, והוכרזה על ידי אונסק"ו בתור אתר מורשת עולמית לשימור. כשמחליטים לשוטט בעיר העתיקה צריך לזכור שנדרש כאן כושר של ממש כדי לטפס במעלה סימטאותיה הצפופות, אבל המאמץ כדאי, גם להגיע לקתדרלה על שם טיפון הקדוש מהמאה ה-12, וגם לכנסיה על שם לוקאס הקדוש מאותה מאה, האוצרת בתוכה ציורי קיר של אמנים ונציאניים.

משה גלעד, מסע אחר: קוטור, במרחק 25 קילומטרים מזרחה מפראסט, היא אחת הפנינים היפות ביותר לאורך החוףהאדריאטי. אם צריך לבחור מקום שאסור לדלג עליו במהלך ביקור במונטנגרו -; קוטור זוכהבו ללא היסוס. העיר העתיקה, שנכללת ברשימת אתרי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי, נראיתכאתר האידיאלי לצילומי סרט פיראטים. יש לה נמל מוגן, חומות גבוהות ועתיקות שאורכןיותר מארבעה קילומטר, שערים מבוצרים, רחובות צרים, ארמונות משפחתיים ובעיקר המוןכיכרות קטנות, אינטימיות, ששבעים בתי קפה פרוסים בהן ומזמינים את המבקר לא להתעייףיתר על המידה. שבעים בתי קפה זה הרבה לעיר בגודל של קוטור. כל איזור העיר העתיקהשבתחומי החומה סגור לתנועת מכוניות.
לחובבי הליכה כדאי לטפס בשביל מדרגות אבןאל המצודה שעל ההר. הטיפוס עד לכנסייה ששוכנת בערך בחצי הדרך נמשך כארבעים דקותונוף יפה של כל המרכז העתיק של קוטור, עם גגות רעפים אדומים ומגדלי כנסיות נשקףמשם. מרכז העיר נבנה בין המאות 12 ל-14. אוהבי אדריכלות ימי ביניימית ירוו כאן נחת, בעיקר בכנסיות המעניינות. אפילו נאפוליון השאיר כאן במאה ה-19 מזכרת בדמות תיאטרוןמרשים. במהלך הקיץ מתקיימים בכיכרות הער אינספור פסטיבלים וקרנבלים מקומיים. כאשרניסינו להבין מה חוגגים בשבוע בו ביקרנו במקום משכה דרגנה בכתפיה ואמרה "מה זה משנהלכבוד מה הקרנבל? הילדים מתחפשים והמבוגרים אוכלים ושותים בלי סוף. כך כולם חוזריםהביתה מאושרים". כאשר ביקשנו ממנה להצביע על בעיה אחת ממנה סובלת קוטור, שנראיתלמבקר כמקום מושלם השיבה דרגנה ללא היסוס: מיליונרים זרים, בעיקר מרוסיה וגרמניה, קנו כאן בשנים האחרונות כל בית שהוצע למכירה, המחירים זינקו לשמיים ואנחנוהמקומיים, נאלצים לנדוד ולגור במקומות רחוקים יותר".

במרחק נסיעה קצר לאורך המפרץ נמצאת קוטור (Kotor),עיר נמל גדולה באזור הממוקמתלמרגלות הר לובצ'ן (Loven) וחומה גדולה מקיפה אותה. גם כאן שלטו הוונציאנים והסגנוןהאדריכלי של ונציה בולט מאוד בעיר העתיקה. אונסק"ו הכריזו עליה כאתר מורשת עולמיתבהיותה משמרת אדריכלות נפלאה של ימי הביניים. את הרכב יש להחנות במגרש חניה מול שערהכניסה לעיר העתיקה. מומלץ להלך בין הסמטאות והכנסיות ולטפס במדרגות אל החומותהנמתחות גבוה על ההר מעל העיר ומציעות תצפית נפלאה על העיר העתיקה ועל המפרץ.

Ynet:יעד נוסף לביקור הוא העיר קוטור, שזכתה להכרה בינלאומית לאחר שהוכרזה כאתר שימור עולמי על ידי אונסק"ו. קוטור נבנתה במאה ה-12 ושמרה על צביון ימי הביניים, עם הרחובות הצרים והאסימטריים, הכיכרות, הקתדרלה מרהיבה על שם טיפון הקדוש שנבנתה ב-1166 על חורבות מקדש מהמאה התשיעית, והכנסייה על שם לוקאס הקדוש (מ-1195) בה ניתן לראות שרידי ציורי קיר מהמאה ה-15 וכן עבודות של אמנים מקומיים וונציאנים.

Nrg:קוטור ממוקמת על מפרץ בוקה, הנכלל ברשימת הפיורדים היפים בעולם לצד הפיורדים בנורווגיה. זהו גם הפיורד הגדול ביותר בדרום אירופה, שיתרונו על פני הפיורדים נורווגיה הוא שניתן ליהנות לא רק מיופיו אלא גם מרחצה במימיו.

 העיר העתיקה של קוטור היא אחת הערים המשומרות ביותר מימי הביניים והוכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. מצידה האחד של העיר נמצא המפרץ היפיפה, ומצידה השני הרים גבוהים שבראשם מצודה. מיטיבי לכת יכולים לטפס בשביל המוביל למצודה (כ-50 דקות הליכה) וליהנות מהנוף המדהים הנשקף ממנה.

לינה ב- Risan

בבוקר נסענו לשמורת לובצ'ן (Lovcen).

הדרך לשמורה: יש לעבור את קוטור לכיוון דרום. קצת אחרי העיר העתיקה (אם איני טועה אזי בכיכר) יש פניה שמאלה משולטת לכיוון בודווה, וישובים נוספים. יש לפנות שמאלה בפניה זאת, ולנסוע כמה מאות מטרים עם הכביש. אחרי כמה מאות מטרים יש פניה ימינה משולטת היטב ובה יש לפנות (על דרך השלילה: אם הגעתם למנהרה המובילה לבודווה סובו על עקביכם, חזרו כמה מאות מטרים אחורה, ופנו, עתה, שמאלה). מכאן מתחיל כביש צר מאוד, ויפה המתפתל במעלה ההר, ונשקף אל קוטור בפרט, ואל המפרץ בכללותו. הנסיעה די איטית, אולם הנוף, כאמור, מאוד יפה. הדרך לוקחת כשלוש שעות, ומטעמי כיווני שמש עדיף לעשותה בשעות הבוקר (תמונות, כנ"ל).

המוזילאום שבראש ההר לא יותר מדי מרשים, וגם הנוף הנשקף מהכיכר שמאחוריו, ושזכה להרבה תשבוחות, אותי לא מאוד הרשים. לטעמי, הטיול למקום מוצדק בגלל הנוף למפרץ הנשקף מהדרך להר, לא כ"כ בשל האתר אליו מגיעים. הביקור באתר די קצר.

תמונות מהדרך ומהאתר ניתן למצוא ב:

מראש ההר ירדנו לכפר נייגושי, בו אכלנו ארוחת צהריים במסעדה בשם Konoba. מהמסעדות היותר סבירות בהן אכלנו במונטנגרו. מעבר לכך הכפר נייגושי לא הרשים אותנו.

ייתכן שבאזור יש מסלולי טיול מוצלחים. בפרט כזה העולה מהכפר למוזילאום. לנו לא היה מידע על מסלולים אלה, ולכן לא בדקנו אותם. אולי חבל.

ברשת ראינו המלצה על מסעדה בת מאתיים פלוס שנים בַאזור. לא מצאנו, לא את הכפר בו היא מצויה, קל וחומר לא אותה. שוב, אולי חבל. (המידע מהרשת: בכפר Bukovica מסעדה בשם: Kod Pera na Bukovica ).

אחר הצהריים שבנו לדירתנו בריסאן.

בבוקר עלינו על פסגת הר לובסן (Lovcen). הכביש ארוך משציפינו והנסיעה לא היתה קצרה לראש ההר. בראש ההר פניה ימינה לכיוון קבר של איש קדוש למונטמגרים בשם Njegisi. העליה לקבר מלווה ב - 400 מדרגות, אבל המראה מלמעלה מדהים ושווה את המאמץ. במידה וישנה ריאות טובה מלבד תצפית יפה על מפרץ קוטור, ניתן לראות כמעט את כל מונטנגרו. כאשר עושים התצפית בסוף הטיול כיף לראות את כל המקומות בהם ביקרתם. ירידה למפרץ קוטור אפשרית ישירות מפסגת ההר בכביש סרפנטינות יפהפה,.

המשכנו בנסיעה בדרך סלולה לפרקים ונוף ההרים משתנה ממצוקי חשוף לתלול ומיוער והעין לא שבעה. נפרדנו לשלום מדנילו ומהג`יפ הרוסי שלו, והתחלנו בנסיעתנו חזרה לכוון החוף בכוונה ללון בשמורת לובצ`אן בכפר נייגושי (Njeguši), לפי המלצות בספר פספורט. הטיפוס בכביש לשמורת לובצ`אן הנו חוויה מתקנת לנהגים, ויותר ממנה הירידה מהשמורה שנאלצנו לעשות בדמדומים על סף החשיכה. זוהי דרך צרה ומתפתלת מאד על שפה מצוקית משתנה פעם מימין ופעם משמאל. לנוצרים קל יותר כי הם מצטלבים בכל סיבוב, אבל הנוף מפצה על הכל ושווה לעצור מדי פעם כששולי הכביש מאפשרים, ולהירגע ממראה הנוף המשגע והמשתנה שלא ניתן להינתק ממנו בקלות. לא לנו בנייגושי בגלל המחיר -; 40 יורו והאנשים שהיו חמורי-סבר מדי, ואפילו היינו אומרים קצת מפחידים.

מסלול רגלי באורך 1.5 שעה מהכפר נייגושי למוזלאום

מומלץ להגיע לתצפית בראש ההר לקראת שקיעה.

בירידה מהכפר Njegusi לכיוון מפרץ קוטור, יש נוף מהמם שלא ניתן לתארו במילים, ובכל פנייה המראה הנשקף שונה ממה שראיתם כמה דקות קודם לכן.
הכביש לא משולט היטב, ולכן בהלוך כדאי לזכור את הפניות הדרושות בחזור.

טיפסנו בדרך הנוף, המטפסת בהרים, אל הפארק הלאומי לובצ`ן ועצרנו לתצפיות מרשימות לעבר מפרץ קוטור. בסוף העליה מגיעים לכפר קרסטאץ (Krstac) ומשם ישנן שתי דרכים לצטיניה: המערבית, העוברת דרך המאוזוליאום של פטר השני והמזרחית, העוברת דרך הכפר נייגושי (Njegusi). כדאי (אם כי לא חובה) לבקר בשני האתרים -; לכפר נייגושי יש חן מיוחד, וממרפסת המאוזוליאום (לא טיפסנו במדרגות הרבות) נשקף נוף יפה.

למטייל: התחלת טיפוס לכיוון Cetinje דרך Njegusi, עליה בכביש הצר והמתפתל ב-27 סרפנטינות (או 25- יש מספר בכל עיקול) כשמכל אחת מהן תצפית נפלאה על דמוי פיורד Kotor ומהסרפנטינות העליונות תצפית פנורמית על מפרץ Kotor כולו. לפני Njegusi ישנה פניה ימינה לכוון פארק Lovcen, אנחנו המשכנו ישר ל- Njegusi, אך ההמלצה היא לפנות לפארק ולעלות לפסגת ההר בפארק שם ממוקם המאוזוליאום לפטר פטרוביץ השני, ובכך לחסוך את העלייה הלוך וחזור ביום למחרת (המשך נסיעה לאחר מכן ל- Cetinje). ב- Njegusi ניתן לעצור לצד הכביש בבית קפה ולקנות גבינה ובשר מעושן וגם בירה טובה.

מסעדה מומלצת: בכפר Bukovica מסעדה בשם: Kod Pera na Bukovica

בנייגושי מסעדות עממיות קטנות.

הר לובצ'ן והמאוזוליאום Lovcenאטרקציה

הר לובצ'ן מתנשא בפארק לובצ'ן, וגובהו 1,700 מטרים מעל לפני הים. על פסגתו הוקם מאוזוליאום מרשים לכבוד פטר השני פטרוביץ' נייגוס (Petar II Petrovic-Njegos), השליט המשורר בן המאה ה-19. אל המאוזוליאום עולים במדרגות, 400 מדרגות - לא פחות. קשה העליה, קשה גם הירידה, אבל המאמץ כדאי, בעיקר בשביל הנוף. מפסגת הר לובצ'ן רואים את כל מונטנגרו פרושה כעל כף היד, ומבינים בדיוק למה קוראים לה בשם הזה. מסביב סביב הרים שחורים, מראה דרמטי ביותר. המאוזוליאום עצמו הוא מבנה ענק, מרשים, בומבסטי ובמרכזו ניצב פסל ענק לא פחות, עשוי גרניט, של פטר פטרוביץ', הנותן לצופה בו הרגשה מגומדת משהו. את הפסל יצר הפסל הקרואטי הידוע איוואן משטרוביץ', שהעמיד אותו בעמדה שממנה הוא יכול לצפות על כל ממלכתו.

למטייל: אחרי העלייה בסרפנטינות (27) לשמורת לובצ`ן מגיעים לעיירה CETINJE - באמצע העיירה, בעמק, שורת צימרים מעץ בלב העמק - מקסים, 30 יורו ללילה ויש גם מסעדה במקום.

נייגושי Njegusiכפר

הפארק משתרע על כל השטח שבין קוטור לצטינייה (Cetinije). עיקרו של הפארק הוא האיזור ההררי של מונטנגרו, שזיכה אותה בשם "הר שחור" (ההרים הגבוהים, המכוסים ברובם בעצי אורן כהים, נראים שחורים). כביש הרים מתפתל וצר מטפס באיטיות עד לגובה של 1,000 מטרים מעל פני הים. הנסיעה קשה ודורשת תשומת לב מלאה מצד הנהג, אך יתר הנוסעים חופשיים ליהנות מהמראה המרהיב ההולך ונפרש לעיניהם בהדרגה: כל האזור של מפרץ קוטור וקוטור עצמה. הצמחיה הולכת ומידלדלת, ואם מתבוננים היטב בנוף ובעיקר בכביש המתפתל למטה, רואים תופעה מעניינת - לכביש בחלקה התחתון של העליה, עדיין במישור, יש צורה ברורה של האות M האנגלית. אין שום סיבה נראית לעין מדוע טרח מתכנן הכביש לעשות את הסיבובים המשונים הללו, כי זוהי סיבה שבלב. מתכנן הכביש היה מאוהב נואשות במלכה מלינדה, וכך הנציח את שמה.
 הכביש מתפתל כך עד למעבר ההרים שממנו מתחיל הירידה לצד השני, לכיוון צטינייה. לפני מעבר ההרים כפר קטן, נייגושי (Njegusi).

פטר פטרוביץ' היה שליט ובישוף נאור, ופיתח מאוד את מונטנגרו. הוא הקים מועצה מייעצת בת 12 נכבדים, שהצליחו ביחד לעקור את מנהג גאולת הדם מארצם. הוא יסד בתי ספר וחידש את בית הדפוס שנהרס על ידי התורכים. נוסף להיותו שליט היה גם משורר גדול, ויצירתו העיקרית, "עטרת ההר", מספרת על אנשי ההרים של מונטנגרו, הלוחמים עזי הנפש שחירותם היתה חשובה להם מחייהם. הם נלחמו נגד התורכים לאורך המאות 18-17. התורכים הצליחו לכבוש את עיר הבירה צטינייה שלוש פעמים, אבל לעולם לא הצליחו להשתלט על אזור ההרים, בזכות גיבורי המלחמה שחיו שם. זהו האפוס הלאומי של מונטנגרו. אל המקום מגיעים במכונית עד לרגלי המדרגות. שם חנות קטנה למזכרות. ואז מתחילים לעלות במדרגות. אפשר גם לעשות טיול רגלי מהכפר נייגושי.

"עטרת ההרים" / תרגום חופשי: תמירה צדקיהו-חסון
מאות פעמים התבוננתי בעננים הצפים,
שטים כאוניות רפאים גבוה מעל לים,
משליכים עוגן על רכסי ההרים.
הנה פה, הנה שם, ראיתי אותם מתפוגגים,
עם חיצי אור וברטינה מבעיתה - קולות השמים הנשמעים.
מגבהים אלה התבוננתי בהם מאות פעמים:
מעורסל רוגע תחת השמש החמימה.
ובאותה עת למעלה - סערת ברקים ורעמים
ראיתי גם שמעתי איך קרעו את הרקיעים
 מבול משמים, ברד עוין, גוזל מאמא אדמה את פיריה.

חוזרים חזרה לכיוון Budva וממשיכים ישר עד ל- Tivat. בכניסה לעיר, מיד אחרי שדה התעופה, פונים שמאלה לכיוון החוף, נוסעים לאורך מסלולי השדה עד שמגיעים לאי הפרחים - Ostrvocvijeca. באי הפרחים Ostrvo cvijeca הרבה יותר נעים להסתובב ולראות את שארית הגינות שהיו במקום, להשקיף על האיים סנט מרקו ( Stradioti- Sveti marko), בו הייתה פעם התיישבות פולינזית ואי הליידי גרייס (Cospa od milosti), לבקר בכנסייה הקטנה הממוקמת במרכז האי ולראות את תושבי המקום דגים במקום. למעוניינים, ניתן לשכור סירה ולשוט לאיים אלו.

מידע נוסף: http://www.discover-montenegro.com/lovcen.htm

לינה בריסאן.

בבוקרו של יום זה עלינו למבצר בקוטור. את נקודת ההתחלה של הטיפוס לא קשה למצוא (למעשה יש שתיים כאלה). הן בתוך העיר העתיקה הדי קטנה, ואם הולכים בה מזרחה לכיוון ההר אזי כך או אחרת מגיעים לאחת משתי נקודות ההתחלה.

לטעמי, אם אין לכם קשיים מיוחדים בטיפוס אזי מומלץ מאוד לעלות לכל הפחות עד הכנסייה שבשליש הדרך. עליה עד אליה לוקחת כעשרים דקות. עליה עד המבצר שבראש ההר לקחה לנו כשעה.
הייתי אומר זאת כך: גם אם יש לכם רק שעה לבלות בקוטור הייתי ממליץ לכם לבלות ארבעים דקות מתוכה בעלייה לכנסיה (וירידה חזרה).
 מהעלייה נשקף הישוב, כמו גם המפרץ, והנוף מאוד יפה. (תמונות באלבום הנ"ל.)

הטיפוס עד המבצר מעט יותר מאתגר, אולם גם הוא די שווה לכל נפש. המבצר עצמו אינו מרשים, אולם הנוף בהחלט מאוד כן.

מומלץ מאוד לטפס בשעות הבוקר, ועדיף יחסית מוקדם (שמונה או תשע בבוקר לערך). יש לכך שתי סיבות:
האחת היא שבבוקר המדרון עליו מטפסים עדיין מוצל, ובשמש אוגוסט זה גורם חשוב.
 הסיבה השנייה היא שמבחינת כיוון השמש, בשעות הבוקר השמש איתכם (בעוד בשעות אחה"צ היא מולכם, בעיניים).

פיצריה מומלצת בקוטור: פיצרייה קטנה בשם *P (עת אתם ברחבת כנסיית הטריפון, ופניכם לכנסיה, פנו שמאלה בסמטה היותר רחוקה מהכנסייה).
 מנגד היזהרו מ:'פיצה שרה' שע"י כנסיית הטריפון.

אחר הצהריים נסענו לפרסט (Perast), ושטנו לאיים שמולו. במסגרת השיט עולים על האי הימני, המלאכותי (גבירתנו של הסלע), אך לא על השני (הטבעי, זה עם הברושים), שכן הוא משמש כבית הארחה לנזירים שאוסרים ביקור בו.
 השיט לוקח כמה דקות, עולה 4 יורו למבוגר. הבחור שהשיט אותנו הוריד אותנו, חזר לחוף, ואחרי כחצי שעה שב לאסוף אותנו. כלומר כל הסיפור כולל הכל לוקח אולי שעה.

בערבו של יום זה טסנו מפודגוריצה לישראל.

בבוקרו של יום זה נסענו לבודווה, וביקרנו במבצר שלה (מיותר למדי לטעמי, בהנחה שבקוטור ביקרתם). משם נסענו לצטניה (עוד מקום שלא מצדיק ביקור), ומשם לתצפית על אגם סקאדר מהכפר רייקה צ'רנו-יֵביצ'ה (Rijeka Crnojevica). הפניה לכפר היא מכביש צטניה-פודגוריצה. הכביש היורד לכפר צר ומפותל. קצת אחרי הירידה מהכביש הראשי יש מזלג דרכים, יש לקחת בו את השמאלי. עת הגענו לישוב לא הקפדנו על הניווט, ועל כן במקום להמשיך לוירפזר מצאנו את עצמנו אחרי עוד כעשרים דקות של נסיעה חזרה על כביש צטניה-פודגוריצה. נראה שטעות הניווט שלנו חלה בתוך הכפר עצמו, בו במקום כלשהו יש לפנות ימינה כדי להמשיך לוירפזר.

המשכנו לפודגוריצה, ממנה עלינו קצת צפונה ורחצנו בנהר המוראצ'ה, ואז שבנו לנמל התעופה של פודגוריצה, ומשם בערב לישראל. כפי שכתבתי קודם, יש לשים לב שבפודגוריצה אין שילוט לכיוון נמל התעופה, אלא לכיוון פטרובאץ' (אליה מגיע הכביש העובר דרך נמל התעופה), וגם בפניה שמאלה מהכביש הראשי לנמל התעופה השלט לא מורה על Airport, אלא על Erodrom, או משהו דומה.

מונטנגרו ארץ מאוד יפה. לטעמנו ההרים בה יפים ומרשימים יותר מהחוף, בנופים ובקניונים שבהם. מונטנגרו מתאימה לחובבי טבע ונוף; הרבה תרבות לא ניתן למצוא בה.
אני גם קצת התאכזבתי ממראה האנשים שהינו פחות מסורתי ממה ששיוויתי בדמיוני (או שפגשתי ברומניה, הדומה למונטנגרו לא במעט).
 במונטנגרו רואים יותר בחורות במיני או בביקני מאשר זקנות חרושות קמטים בשחורים, או גברים עם חרמשים.

בטיול שלנו לא פקדנו את מנזר אוסטרוג המוזכר כאתר בולט במונטנגרו.

כמו כן לא צפינו על האי סווטי סטפן, דבר שאולי ניתן היה לעשות די בנקל עת היינו כבר בבודווה.

כמו כן, כפי שכתבתי קודם, נראה לי שעדיף את הלילה השלישי באזור המפרץ להמיר בלינה באזור אגם סקאדר, וכך ליהנות יותר מביקור באזור האגם, בפרט מנסיעה בין וירפזר לאולצין בכביש יפה למדי, ככל ששמענו.

גם לא עשינו ראפטינג על הטארה. שיט שהינו ככל הנראה מרשים מבחינת הנוף, ולא מפחיד מבחינת הזרם.

עוד בדיעבד, ייתכן שאת היום בו נסענו ללובצן כדאי להמיר בביקור בדוברובניק שאומנם מצויה בקרואטיה, אך נראה לי שקרובה יותר למונטנגרו מאשר למרבית אתרי קרואטיה האחרים

מנחמה:נסיעה ל- Virpazar שעל שפת אגם Skadar ומשם כ- 25 ק"מ לאורך הכביש שמדרום לאגם עד Murici.

למטייל: לא לוותר על הסטייה לכפר ריאקה צרנויביצ`ה (Rijeka Crnojevica). (מזרחה לצטניה) בעיקר בגלל הנוף לעבר אגם סקאדאר

אלי בר: מאולאצין לנסוע לכיוון Vladimir משם שמאלה\צפונה לכיוון מעבר ההרים ממנו תצפית על האגם ועל סקודר שבאלבניה, מכאן מערבה\צפון-מערבה. משך הנסיעה מאואלצין לוירפזר = 3 שעות

אולצ'ין (Ulcinj): ביום ו' נערך יום שוק.

העירה Virpazar על גדות אגם סקאדאר מאד יפה אך כמובן אין שילוט לכניסה מהכביש הראשי מפודגורניצה. ``פספורט`` מציין את מחסום הרכבת כנקודת כניסה - אז שימו לב: המחסום הוא על המסילה משמאל ויש לפנות שמאלה ולחצות אותו. אנו ציפינו למחסום על הכביש והמשכנו ישר עד שהגענו ליציאה לכביש המנהרות היורד לחוף. עשינו פרסה בצומת על פס לבן וראינו ניידת משטרה מולנו. השוטרים אפילו לא אותתו לנו לעצור. התרגלו כנראה.

המשכנו לעיירה ווירפזאר (Virpazar), שעל שפת האגם. צריך לשים לב שהכניסה היחידה לעיירה אינה משולטת. הכניסה לעיירה נמצאת בקטע בו נמצאים על הכביש שילוטי בתי מלון ומחסום רכבת לצדו. זו עיירה קטנה עם כיכר נחמדה ומעגן סירות לשייט באגם. שעות הצהריים, אינן מתאימות לצפיה בציפורי המים הרבות המאכלסות את הצמחיה בצידי האגם, ואכן כך היה. לא מומלץ לצאת לשייט בצהרים, אלא בבוקר או הערב בלבד.

אתר למטייל, יוסי לוי: אגם Skadarsko jez, האגם הגדול ביותר באזור, נמצא בעמק סקאדר. אורכו 44 ק"מ, רוחבו 14 ק"מ ו- 2/3 ממנו נמצא בתחומי אלבניה. לפני חציית אגם Skadarsko jez, על הלשון הצפון מערבית שלו, יש מצד שמאל מרכז מבקרים ששווה לראות. נכנסים לתחום שמורה הנושאת את שם האגם עד הפנייה לעיירה Rijeka crnojevica. (דר' מז' לצטניה) בזמן הטיפוס במעלה ההר בדרך ל- Rijeka crnojevica מומלץ להעיף מבט כל הזמן על הנוף הנשקף על האגם וסביבתו מכל הכיוונים ומדי פעם לעצור ולהתפעל. כאשר מגיעים לעיירה הנ"ל היושבת בקצה של שלוחת האגם, שווה לעצור ולטייל במקום, לראות עופות מים ומראות נוף. דרך אגב, עיירה זו נקראה בעבר "ונציה הקטנה" ושימשה מקום נופש לשליטי הארץ.

למטייל: לא לוותר על הסטייה לכפר ריאקה צרנויביצ`ה (Rijeka Crnojevica). בעיקר בגלל הנוף לעבר אגם סקאדאר

מערבית ל- Cetinje, כ- 16 ק"מ לכיוון Podgorica, יש דרך המובילה לנחל crnojevic ששווה ללכת בו.

אפשרות: הטיילת של פטרובאץ'

מסעדה מומלצת בוירפזר: פליקן.

נסענו לאורך המפרץ, ואחרי קוטור עלינו להרים בכביש המתפתל והיפהפה. הגענו עד פודגוריצה. למחרת המשכנו לאורך נהר Morac`a, על כביש E65, ושמורת ביוגראדסקו (טיול סביב האגם) עד למויקובאץ`, ומשם שמאלה לאורך הערוץ הקניוני של נהר טארה, עד לגשר. הדרך מקסימה, ומי הנהר צלולים להפליא. משם ללינה ב - Zabljak.


 

עד לעיירה ז`אבליאק (Žabljak).
 מצאנו חדר נחמד בעליית גג (20 יורו כולל ארוחת בוקר, שהכינה לנו מילנה, בעלת הבית בעצמה, שלא דיברה אפילו מילה אחת באנגלית). הגענו למשרד של אנה גרבוביץ` והזמנו סיור מקיף בג`יפ למחר בשמורת דורמיטור, עם הבן שלה דנילו (80 יורו לזוג לסיור בן 5-6 שעות, לדברי אנה המחיר בעונה הוא 100 יורו).

מהפארק הלאומי דורמיטור ירדנו דרומה, לקניון מורצ'ה (שדרומה לקולאשין). דרך זו היא אחת מהיפותבמונטנגרו, והכביש תלוי על צלעו המערבית של הקניון.

במהלך הנסיעה ממריץ כל מעבר במנהרה חשוכה את קצב פעימות הלב למראה משאיותאימתניות הסוטות ממסלולן ונוסעות כמעט בנתיב הנגדי, כדי להימנע מחיכוך בדפנותהמנהרה. החלטנו לעצור באחד ממפרצי החניה שבצידי הכביש ומירו, שנוסע במנהרות כמעטמדי יום, החליט להדגים לי אומץ לב מונטנגרי מהו, והחל לצעוד על גשר תלוי ורעועשנמתח בסמוך לכביש מעל לנהר מורצ'ה ולקניון התלול. הכבישים, הגשרים ויתר התשתיותממחישים היטב שמונטנגרו היא אחת המדינות הנחשלות מבין מדינות יוגוסלביה לשעבר.

בסוף מורד קניון מורצ'ה מגיעים לעיר הבירה של מונטנגרו, פודגוריצה, שבימיההיוגוסלביים נקראה טיטוגראד. העיר, המונה כ-160 אלף תושבים, נראית כעיר קומוניסטיתטיפוסית עם אזור תעשייה גדול ושיכוני רכבת מכוערים ועלובים, אולם לקראת ערב היאמשנה את פניה, ומפתיעה בחיי לילה תוססים הכוללים מדרחוב ולאורכו עשרות ברים ובתיקפה.

מסלול טיול מהרשת:

נצא לכיוון צפון מזרח אל חצי האי סווטי סטפן הבנוי בצפיפות ומהווה מטרה מועדפת לצילום. ניסע לאורך החופים של הים האדריאטי ונגיע עד לחופי אגם סקאדר (שחציו בשטחה של אלבניה השכנה). לאורך האגם שוכנות עיירות מנומנמות. נשלב שייט באגם ונמשיך לטייל בעיירות ימי ביניימיות. נשוב לאזור בודבה ללינה.

נצא צפונה לביקור קצר בבירה פודגוריצה ונמשיך בנסיעה יפהפיה לאורך נהר מורצ'ה. הנוף מרתק, מצוקי ההר תלולים מכל עבר והכביש מתפתל לרגליהם. נבקר במנזר מורצ'ה (אם יהיה פתוח) ונמשיך אחר הצהרים לעבר העיירה קולשין. לינה וארוחת ערב: קולשין.

(מלון מומלץ מלמטייל: אתר הבית של המלון: www.hotellipka.com

שמורת הטבע ביוגראד (Biogradska gora), לרבות האגם שלה, הוכרזה כאזור טבע מוגן עוד בשנת 1878 על ידי נסיך מקומי בשם ניקולה פטרוביץ'. השמורה ידועה בעיקר בחי והצומח שלה. נקדיש את היום לטיול באזור האגם ונשלב טיול ביער המחטניים העוטר את אגם ביוגרד. זה המקום להכיר את החי והצומח של השמורה, תוך הליכה נוחה על מדרכות עץ מסודרות (תרומת ממשלת אוסטריה). לינה וארוחת ערב: קולשין.

יום 5 קניון הטארה (Kanjon Tare) ואזור הרי דורמיטור (Durmitor)

נצא באוטובוס לעבר קניון נהר הטארה, מהעמוקים בקניוני אירופה. נטייל ביער המרשים של האורן השחור ובהמשך נערוך ביקור בגשר העצום הנישא כ-150 מטרים מעל הנהר, שידע תלאות וסיפורי גבורה במלחמות המקומיות. נצפה על הנהר מאזור קורובה ונמשיך לעבר שמורת הרי הדורמיטור. נצא לעבר האגם השחור (CRNO JEZERO) ונטייל לחופיו. לפנות ערב נחזור לעיירה ז'בליאק - העיירה המרכזית של אזור שמורת דורמיטור. העיירה התפתחה מאז 1871 מכפר קטן לעיירת נופש קייצית בגובה 1450 מטרים מעל פני הים. הרי הדורמיטור הצופים עליה הם מסיב מרהיב עין המוקף בקניוני ענק שאחד מהם הוא מיודענו הטארה. לינה: ז'בליאק.

המסיב של שמורת הרי הדורמיטור מורכב מכ-30 פסגות שגובהן למעלה מ-2000 מטרים מעל פני הים והגבוהה שבהן היא פסגת בובוטוב - 2523 מטרים מעל פני הים. ההר הוכרז כשמורה וכאחד מאתרי הטבע השמורים כמורשת עולמית על ידי אונסק"ו. שלג נשאר רוב השנה בצורת קרחונים עונתיים מעל 1900 מטרים, כך שהעיטור הלבן מלוה אותנו רוב ימי הטיול. את יופים של הרי הדורמיטור קשה לתאר. 12 אגמים ("עיני ההרים") מוסיפים להם חן מיוחד. ניסע לתצפיות נוף נהדרות על פסגות, יערות ונהרות גדולים. לפי לוח הזמנים ייתכן ונבקר בכפר משוחזר ובקברים מגאליתיים קדומים. נשוב ללינה וארוחת ערב בז'בליאק.

נצא באוטובוס לעבר הגבול בנסיעה יפהפיה ביפים שבנופי מונטנגרו. נשוב לקרואטיה בדרכי ההר הנפלאות ונסיים בסיור קצר בדוברובניק היפה. בשעות הערב המאוחרות נצא לטיסת לילה לארץ.

Cetinje הנה הבירה העתיקה של מונטנגרו. לאורך כל הדרך שמענו המלצות חמות על ביקור בה ועל ההיסטוריה המרשימה המיוצגת בה. רצוי לבקר בה עם הדרכה, או להגיע בשעות שיש מידע לתיירים פתוח. אנחנו הגענו בערב ומלבד שוטטות בין הבתים היפים לא ממש מיצינו את העיר. התארחנו במלון דירות נקי ונעים במיקום מעולה במרכז בשם Pension 22. במרכז הרבה בתי קפה, מסעדות ופיצריות, אך להפתעתנו היה די ריק. אולי כי לא הגענו בעונה.

 

יום 5: זבאליאק - טרסה -; קניון הפיבה -; ניקשיץ` -; מנזר אוסטרוג - -; גרחובו - ריסאן (מפרץ קוטור). יום של נופים. מזבאליאק לטרסה, נופי הגוש ההררי של הדורמיטור. הדרך צופתה לא מכבר באספלט! מטרסה יורדים את מצוקי קניון הפיבה עד אל קו המים. הנופים עוצרי נשימה, הכביש מבצע הנדסי מרשים. נהר הפיבה סכור ומרביתו אגם קניוני. כדאי לנסוע עד הסכר לתצפית על החלק הלא מופר של הנהר. כאן הקניון עמוק יותר וצר מאד. לאורך הנהר הכביש המחבר בין פודגוריצה, בירת מונטנגרו, לסראייבו בירת בוסניה. מנזר אוסטרוג - קן נשרים מרשים, בעיקר החלק העליון שלו הצמוד למצוק אדיר. מהמנזר העליון תצפית מרהיבה. הירידה לחוף בכביש צר ותלול. למרות שמרבית הזמן היינו לבדנו, בכל זאת כל מפגש עם רכב ממול מצריך תכנון. אם אתה ליד התרחבות, בדרך כלל שווה לחכות עד שהבא מולך יחלוף. כשמתקרבים לחוף מתחילים להופיע נופי המפרץ. סיום נאה ליום מרתק. לינה בריסאן (Risan). חדר מצאנו "בשיטת שאל את זקנות הכפר, הן יודעות הכל". נשלחנו לבעלת בית שהשכירה לנו דירה מרוהטת ומצויידת לנופש משפחות ב 25 אירו ללילה. העונה נגמרה, בעונה המחיר כפול. בריסאן, פרט לחוף רחצה, יש גם מעט ארכיאולוגיה רומית לחובבי האבנים. פאר העיירה הוא פסיפס המתאר את אל החלומות הרומי היפנוס.

מ-Savnik המשכנו לכוון Zabliak וקצת לפני העיירה פנינו לכפר קטן ושמו Virak, לפי השילוט למרכז הסקי של KookSavin. בכפר זה שכרנו מראש (50 יורו ללילה) בקתת עץ בת שתי קומות, היכולה לאכלס עד 7 אורחים בשלושה חדרי שינה קטנים. הבקתה חדשה ונבנתה על ידי אחיה של Tanja, העובדת כמורה לאנגלית (!) בבית הספר היסודי שבעיירה ז`בליאק. בזכות עובדה זו, היה נעים וקל לתקשר עמה עוד קודם לנסיעה (באימייל) וגם במהלך השהות בבקתה. אמה של Tanja מטפלת בפרות ובתרנגולות, המתרוצצות בחצר, כך שזכינו ליוגורט ביתי ולביצי חופש טריות ואפילו ללחם טרי ולגבינה מתוצרת עצמית. השהות בבקתה, בה הבערנו קמין עצים, היתה נעימה מאוד. כתובת ליצירת קשר : [email protected].

יום 2 - וירק - מעבר Sedlo -; רפטינג על נהר Tara: עם בוקר סעדנו לבנו בבקתה ויצאנו לנסיעה קצרה אל מעבר ההרים (אוכף) Sedlo בגובה כ-1,900 מטרים, מעט מערבה לכפר. עצרנו לשתות ממעיין מפכה לצד הדרך, צפינו באגם היבש ברובו (רוב האגמים עונתיים וניזונים ממי הפשרת שלגים, כך שלעת סתיו שטחם מצומק משמעותית עד כדי יובש מוחלט). נסענו בין בתי הכפר ונופי הסתיו המרהיבים.

טיול ג`יפים - תצפית Curovac - האגם השחור: עם בוקר (ובאחור מעצבן) אסף אותנו מישו לטיול בג`יפ הניסן שלו, במסלול מעגלי סביב שמורת הדורמיטור, כפי שסוכם עמו ביום הקודם. הבחור שימש כנהג ולא כמדריך, כאשר כל העת עסוק היה בניהול עסקיו הפרטיים באמצעות שני הטלפונים הניידים שלו.

יום 4 -; ז`בליאק- מוצ`קובץ`- ביוגרדסקה גורה -; קולשין: עם בוקר נפרדנו בצער מהבקתה ומהמארחים ונסענו שוב מזרחה ל"גשר הגדול" (שממול מצדו השני שוכן בסיס האם של הרפטינג מלפני יומיים) וממנו דרומה לאורך ערוץ נהר ה-Tara. הדרך מקסימה (ושוב - כמעט ואין תנועה בכביש), ועצרנו במספר נקודות לאורכה, כולל Camp חדש ובו 4 בקתות נופש (Oaza Eko) ומנזר נחמד הסמוכים לכפר Dobrilovina. מעט אחרי העיר Mojkovac פנינו לשמורת GoraBiogradska, בה חנינו ליד האגם והיינו האורחים היחידים שחברו לעובדי הפארק. האגם סבל ממיעוט מים, לכן לא השלמנו סיור מעגלי סביבו (חלקו יבש), אך נופי היער (שכולו בשלכת) מרשימים בעוצמתם.

מפודגוריצה ודרומה הולכים ההרים ומתמתנים והנוף הופך בהדרגה לחורש ים תיכוני. אחד המקומות המעניינים בסמוך לעיר הבירה ועדיין בחלק ההררי הוא הכפר צרנויביצ'ה, שבו זורם נהר בשם זה המהווה את אחד ממקורות אגם שקודר, אגם המים המתוקים הגדולבאזור הבלקן, ששטחו נחלק בין מונטנגרו לאלבניה. נדמה שהזמן בכפר עצר מלכת וגםהדייגים, סימן החיים היחידי בכפר, יושבים כמאובנים בסירותיהם ומחכים לדגים שיבלעואת פיתיונם.

מפרץ קוטור.

למטייל:

דירות פשוטות בעיירה הקטנה ריסאן. לדירות חצר משותפת כמו פעם, עם עצי פרי שונים. יתרון גדול למשפחות עם ילדים משום שהדירות נושקות לקו המים.[email protected]

ריסאן נמצאת- 15 דקות מקוטור

מסע אחר:

יורדים אליו בדרך מתפתלת ומול נופים עוצרי נשימה, ועוברים כפרים ליד הנהר עם סירות דייגים פסטורליות וצופים בלשון הים ובמפרציםהיפהפיים.

בלבהמפרץ של קוטור, על אי מלאכותי קטן, שנבנה בהתמדה אינסופית במשך מאות שנים, ניצבתכנסיית "גבירתנו של הסלעים". דרגנה ווקאדינוביץ' מצביעה בחיוך על אחד מזרי הפרחיםהמיובשים שתלויים על קיר הכנסייה, מעל משקוף הדלת וסמוך לתקרה. "זה הזר שנשאתי ביוםנישואי לפני שמונה שנים" היא מסבירה לנו קצת בביישנות. "זו נחשבת סגולה טובה לחייהנישואין לבוא ולערוך כאן את הטקס וכל אחד מן הזוגות שמתחתנים משאיר את הזר, והכמרים תולים אותו על קיר הכנסייה." דרגנה התעקשה שנשוט לכאן, למרות שהזמן קצר וישלנו עוד המון מה לראות.
 "האי הזה", הסבירה, "מבטא משהו שנכון לגבי החייםשמונטנגרו. הוא מבהיר את העקשנות העצומה שבה אנחנו ממשיכים לחיות כאן. בוניםובונים. עוד אבן ועוד אבן."
סיפורו המוזר של האי הקטן נמתח על פני יותר משלושמאות שנים. שני מלחים מקומיים חוו כאן במאה ה-17 התגלות. הם ראו את המדונה צפה עלפני המים בלב המפרץ. מרוב התפעמות החליטו להקים במקום כנסייה וכך התפתחה מסורת לפיהבכל שנה מטילים כאן יורדי הים מן הסביבה סלעים שמרחיבים את האי. בניית האי ואחריוהכנסייה החלה ב-1630 ונמשכת עד היום. כמעט ארבע מאות שנים של התפתחות איטית, עמוסהבאבנים כבדות, שמשנות את הנוף של קו החוף.

סיבה נוספת ולא פחות חשובה לביקור בסטינייה, הנמצאת בגובה 672 מטר מעל פני הים, היא הדרך המקסימה אליה. מומלץ לצאת מקוטור בכביש הישן העובר דרך נייגוסי (Niegusi). לאורך הכביש המפותל נקודות עצירה עם נופים של מפרץ קוטור ורצועת החוף. בדומה לכביש אמאלפי בדרום איטליה, גם כאן הנסיעה היא מטרה בפני עצמה, אך מומלצת לנהגים מנוסים בלבד.

בהמשך רצועת החוף נמצאת העיר בר (Bar), כשעה וחצי נסיעה מקוטור. העיר העתיקה של בר היא אתר ארכיאולוגי מרשים, ובשל גובהה מהווה גם נקודת תצפית יפה על הנמל, העיר החדשה והנוף הפראי של ההרים המקיפים אותה. גם בבר חופי רחצה יפים, אך גולת הכותרת שבה הוא אגם סקאדר (Skadar) שחלקו הדרומי שייך לאלבניה.

מומלץ לקחת שיט מעגלי של כשעה באגם, שהוא למעשה גם שמורת טבע ומשמש בית גידול לזנים רבים של צמחים ועופות מים, ברווזים, צבים ועוד. נקודת העצירה בשיט היא בחוף רחצה קטן עם מזנון ומסעדה המשקיפים לאגם.

 מאגם סקאדר מומלץ להמשיך לעיירה קולאשין (Kolsin) הנישאת לגובה 965 מטר מעל פני הים. גם הכביש לקולאשין הוא נופי ועובר מעל נהר מורצ'ה וקניון מרשים. קולאשין היא עיירה קטנה עם אוויר הרים צלול, אשר בחורף משמשת נקודת יציאה לאתר הסקי הקרוב.

מלון מומלץ בקולאשי הוא מלון ליפקה (Lipka) שנפתח לאחרונה. המלון מעוצב בסגנון כפרי וכולל ספא עם ג'קוזי, סאונה וחמאם (מחיר כ- 90 יורו ללילה לזוג כולל ארוחת בוקר).

 בקרבת קולאשין נמצאת שמורת הטבע של אגם ביוגארד (Lake Biogardsko), שמורה שהוכרזה כאזור טבע מוגן כבר בשנת 1878. השמורה היא פנינת טבע, וכמו באתרים רבים במונטנגרו גם בה ניתן ליהנות מטיול רגוע ושקט בלי ליווי של גדוד תיירים.

שמורת לובצ`ןהפארק הלאומי Lovcen

מונטנגרו - אחרי העלייה בסרפנטינות (27) לשמורת לובצ`ן מגיעים לעיירה CETINJE - באמצע העיירה, בעמק, שורת צימרים מעץ בלב העמק - מקסים, 30 יורו ללילה ויש גם מסעדה במקום

מאוזוליאום של פטר השני (בשמורת לובצ'ן). המאוזוליאום מרשים וכך גם הנוף ממנו, אך קחו בחשבון שהדרך אליו לא קלה (השילוט לא תמיד עקבי ל``פספורט``- סעו לפי שלטי הפארק עם העדפה לשלטי המאוזוליאום ) ובסופה יש טיפוס של 460 מדרגות.

מזג אוויר במקומות שונים במונטנגרו: http://www.visit-montenegro.com/weather.htm

בעיקר כתובות דוא"ל של הפארקים במונטנגרו: http://nparkovi.cg.yu/index.htm

אתר מקיף על הדורמיטור:

לינקים למידע על מונטנגרו

מלון ליפקה בקולאשין מומלץ מאד לשהייה בו.www.hotellipka.com

תיאור מפורט של טיול במונטנגרו, של יוסי לוי, מתוך אתר למטייל:

·אי אפשר לבצע את הסיור בדורמיטור עם מכונית פרטית. באמצע הדרך נתקלנו במפולת סלעים שרק ג`יפ היה מסוגל לעבור אותה. בפארק עצמו אין שילוט וקשה לדעת לאן לנסוע.

·בז`בליאק כדאי להכנס למשרד של אנה גרבוביץ, שנקרא SUMMIT ב- NJEGOSEVA (נייגושבה) מס` 20 טל` 087261502, נייד-069016502, אימייל. אישה נחמדה שמדברת אנגלית ומכירה היטב את הסביבה. את הסיור בג`יפ ליום אחד עשינו דרכה והבן שלה הדריך אותנו. נופים מדהימים - כבר אמרתי מומלץ?

·בסיור בפארק הדורמיטור עצרנו לארוחת צהריים בכפר בשם טרסה. הגישו לנו אוכל מקומי (חמאה, פרושוטו וגבינה ל-3 איש) וגבו מאתנו 17.4 יורו! ממש פשיטת עור (ביחוד בהתחשב בעובדה שהמשכורת הממוצעת במדינה היא 300 יורו). כדאי להביא אוכל מהבית.

·המונטנגרים עברו ליורו עוד לפני שהצטרפו לשוק המשותף - מה שמייקר את הטיול שם לישראלים. אבל עדיין זול יותר מאשר במערב אירופה.

עיר נוספת שאסור להחמיץ היא הרציג נובי, הנחשבת לאחת היפות במונטנגרו. העיר כולה היא מעין גן בוטני מרהיב ביופיו, שנבנה במשך מאות שנים על ידי יורדי ים שהביאו מכל העולם צמחים וזרעים של דקלים, עצי אקליפטוס, מגנוליות, מיני קקטוס ועוד עצים אקזוטיים.

העיר הוקמה במאה ה-13 כגן בוטני של המלך טוורטקו הראשון, ומאוחר יותר הנציחה בשמה את אחיינו, הרציג שטיפן. מנזר סבינה הנמצא בעיר נחשב לאחת הדוגמאות היפות של הארכיטקטורה מתקופת הבארוק באזור האדריאטי.

אטרקציות מרכזיות
ערי חוף: הרציג נובי (Herceg Novi), טיבאט (Tivat), קוטור (Kotor), בודבה (Budva), בר (Bar), אולקיני (Ulcinj); שמורות טבע: הרי דורמיטור (Durmitor), יער ביוגראד
(Biogradska gora), אגם סקדאר (Skadarsko jezero), הר לובקאן (Lovcen); הרי Prokletije; קניון נהר טארה (Tara); קניון נהר Mrtvica; קניון נבידיו (Nevidio); מערת מערבולת השטן (Vrazji virovi); מפרץ בוקה קוטורסקה (Boka Kotorska); האי Ada Bojana; ערים נוספות: פטרובאק (Petrovac), פודגוריצה (Podgorica), פרקייה (Precja), ז'בליאק (Zabljak), סבטי סטפאן (Sveti Stefan)

צרנויביצ'ה Crnojevica

בכפר המנומנם צרנויביצ'ה, הנמצא דרומית מערבית לבירה פודגוריצה, עובר נהר הנושא אתאותו השם. כמה מהמקומיים משכירים סירות מנוע קטנה (עד 20 איש) לשיט פסטורלי בן כשעהמהעיירה לכיוון אגם שקודר, שאותו מזין נהר צרנויביצ'ה. השיט עובר בתוך צמחיית מיםעשירה ובנופים קארסטים דרמטיים של צוקים נישאים, לתפארת מדינת מונטנגרו..

למטייל:

הכפר וגשריו CERNOVICE
 תצפית על עיקול הנהר מהמוטל (היחיד) 3 ק`מ מזרחית לCERNOVICE

הפארק הלאומי דורמיטור Durmitorאטרקציה

פארק לאומי הררי, שהוכרז כאתר שימור עולמי על ידי אונסק"ו. בפארק פסגות שגובהן מעל 2,000 מטרים, יערות, אגמים, נחלים ועמקים, הרבה גשם, הרבה צמחיה, הרבה בעלי חיים - אזור אידיאלי לטרקים. הפנינה המקומית היא קניון טארה (Tara) הנמצא ממש בגבול עם בוסניה. אורכו 100 ק"מ, ועומקו מגיע ל-1,070 מטרים. הוא נחשב לאחד הקניונים הגדולים בעולם, חובבי האקסטרים יכולים למצוא בו לא מעט אתגרים. האגם הגדול ביותר הוא צ'רנו ייזרו (Crno Jezero) המשתרע למרגלות הר מדד (Meded). ממזרח לפארק אתר הסקי הטוב ביותר במונטנגרו, זבלייאק (Zablijak). לידו עיירה הנושאת שם זה, והיא מספקת את השירותים הדרושים לאתר השוכן בגובה של 1,500 מטרים.

למטייל:

בדרך ליד נהר הטרה, יש גם צימרים יפים וחדשים, בחור שמדבר אנגלית ומאד נחמד, מארגן גם רפטינג וטיול לאגם ליד, ושביל גישה נחמד לטרה לחוף קטן. [email protected], נמצא קצת לפני Bistrica, ששם לא מצאנו את הירידה למים כ``כ.

067/567-379, 067/539-537 (English & Deutsch)

ע"י מנזר דוברילובינה (דר' מז' לז'אבליאק).

חוץ מכל אלה אין הרבה מה לעשות בצטינייה, אלא אם כן הגעתם אליה ביום ראשון, כי אז תוכלו להנות משוק האיכרים הססגוני, דייגים, מעשני בשר ושאר מוכרי פרקמטיה.

אתר walla tours עם מידע לא רע:

למטייל:

שכרנו רכב דרך האינטרנט מחברת Auto Europe ויצא ממש זול - 352 יורו לפולו ידנית, לעומת יותר מ- 500 שרצו מאיתנו דרך הארץ בחברות הנסיעות. חברת ההשכרה היתה City auto והיו ממש בסדר, הוספנו עוד 8 יורו ללא מע``מ ליום להסרת דמי השתתפות עצמית.

Much of the countryside provides magnificent opportunities for walking and trekking, with trails varying from easy to challenging. In particular, on the Durmitor massif numerous peaks over 2,200m are accessible without the use of special equipment, and the general area has 60km of marked paths, 20km of which are cleared.

 In Biogradska Gora, access roads to Mt Bjelasica are intersected by mountain paths.

For suggested routes in the Bjelasica-;Komovi region, look for the invaluable Green Paths trekking map, published in spring 2002 on the initiative of the Montenegro Office of the Organization for Security and Co-operation in Europe, in collaboration with the International Friends of Nature, the Norwegian government and the Siemens Group of Companies.

 More recently the Austrian-;Montenegrin Partnership for Bjelasica and Komovi has published a booklet entitled Finding Your Way Through the Mountains of Bjelasica and Komovi, available free of charge from the Local Project Office in Kolasin (e [email protected]).

Two other useful trekking guides, one for the Orijen Massif and one describing the high coastal transversal route linking Orijen-;Lovcen-;Rumija, have recently been published and are available in good local book shops such as the Salt Book Store in Herceg Novi.

 There are also two walker's and trekker's guides by Rudolf Abraham and Daniel Vincek, confusingly both entitled, The Mountains of Montenegro (Podgorica 2004 and Cicerone 2007. But walking possibilities throughout Montenegro and around its borders are boundless and a variety of suggestions can be found within this book . From 2008 a number of travel agencies will be organising wilderness trekking. For the latest information see www.montenegro.travel.

http://www.durmitor.com/info_eng.php:

The following places may be reached by car or going along marked paths:

Crno Jezero (The Black Lake) - circular path around the Lake. The tour, coming from Zabljak, and circumventing the Lake takes one hour thirty minutes.

Barno Jezero (The Swamp Lake) a forty-minutes walk from the ";Durmitor" Hotel

Zminje jezero (The Zminje Lake) -; a one-hour walk from the Black Lake along a well-marked path.

Jablan Jezero (The Poplar Lake) -; an one-and-a-half hour walk starting from the restaurant ";Momcilov Grad"

Riblje Jezero (The Fish Lake) a 15 kilometers drive starting from Zabljak in the direction of Savnik, turning left by the Monument in Banske kuce.

Vrazije Jezero (The Devil's Lake) a 15 kilometer drive, along a tarred road, starting from Zabljak in the direction of Savnik, turning left by the Monument in Banske Kuce.

Bogumilski stecci (The Bogumil Steles) -; (a location known in the people's tongue as ";The Greek Cemetery") -; a 15 kilometers drive by a tarred road, starting from Zabljak in the direction of Savnik, with a left turn at The Monument in Banske Kuce, on the mountain over The Devil's Lake.

Poscensko Jezero (The Poscen Lake) - a 10 kilometers drive, starting from Zabljak, on the circular road around Durmitor.

Modro Jezero (The Blue Lake) a 15 kilometers drive, starting from Zabljak, on the circular road around Durmitor.

Srablje Jezero (The Itching Lake) very near to the Modro Jezero (Blue Lake)

Valovito Jezero (The Stone-Fall Lake) -; very near to the Studenac Source, seventeen kilometers from Zabljak, on the circular road around the Durmitor

Curevac - a very beautiful sight-seeing place in the Tara Canyon (1625 meters above sea level), 7 kilometers on a tarred road starting from Zabljak in the direction of Nadgora Village, and than from a mountain table, along a well-marked mountain path, a twenty minutes walk.

Tmorska Glavica (The Tmor Head) - a five kilometers drive, starting from Zabljak in the direction of the Podgora Village, and from the Podgora Village, along a macadam road one-and-a-half kilometers, and than, walking thorough a pine forest in the northerly direction, right to the Tara Canyon. The sight-seeing place is on a bare mountain, but surrounded by forest, across the Draga river, one of the right-hand tributaries of the Tara river.

Most na rijeci Tari (The Tara River Bridge) -; a 24 kilometers drive starting from Zabljak, in the direction of Plevlja. The bridge construction was made in the far-away 1938-1940. The Bridge is 350 meters long, and has five arches, the biggest being 116 meters. From the bridge to the water level there's a drop of 150 meters.

Pirlitor -; a mountain over the Tara river, with the remnants of the identically named middle-ages town.

Radovan-luka (The Radovan Harbor) a very beautiful place and sleeping place in the Tara River Canyon; the place may be reached by ATV's (All Terrain Vehicles -; Jeeps). There's a Motel with 42 sleeping places.

Kanjon reke Susice (The Susica River Canyon) - right by the identically named lake, part of the Durmitor National Park. The Susica River is a tributary to the Tara River. The place may be reached by ATV's (All Terrain Vehicles -; Jeeps). The Motel has 18 sleeping places.

Further Away Regions

The Durmitor Ring -; a circular ring around the Durmitor Mountain, 56 kilometers long road, right along the Tara-Piva Plateau, sometimes passing along mountain saddles (Sedlo, Prijepsa, Stuoc). This road will take you over the Susica River Canyon, and other very beautiful places. If you take this road, you'll probably never forget it, because of its exceptional beauty, wild places and idyllic places.

Kanjon reke Tare (The Tara River Canyon) - a really rare natural attraction, the canyon being 68 kilometers long, with over 50 cascades, and over thousand meters deep (at the deepest place 1300 meters). The Tara River Canyon is the dream place for rafting.

Splavariste (sljivansko) (Rafting Place at Sljivansko) - a place two kilometers before you reach The Tara Bridge, in the direction of Mojkovac.

Radovan Luka (The Radovan Harbor) -; 23 kilometers downriver from Splaviste, may be reached by ATV's right across Curevac.

Brstanovica - the last camping place in the Tara River Canyon, may be reached with ATV's from Scepan Polje.

Manastir Dobrilovina (The Dobrilovina Monastery) - a Monastery from the Middle Ages in the Donja Dobrilovina Village, in the Tara River Canyon, somewhere forty kilometers from Zabljak in the direction of Mojkovac.

Crna poda (The Black Poda) a primeval forest of black pine (some of the pine being over 50 meters high), on the 45th kilometer of the Zabljak-Mojkovac road.

Zabojsko Jezero (The Zaboj Lake) may be reached from the Donja Dobrilovina Village, by a macadam road in the direction of Sinjajevina Mountain.

Planina Sinjajevina (The Sinjajevina Mountain) -; may be reached by an ATV, quite a number of katuns (mountain house/stable), idyllic villages, fine churches, beautiful lakes, and innumerable meadows.

Kanjon Nevideo (The Canyon Where Never Is Daylight) -; 3.5 kilometers long, in the Komarnica River Valley. It is some fifty kilometers from Zabljak in the direction of Savnik.

Pivski manastir (The Piva Monastery) - very near to Pluzine. Originally right by the source of the Piva River. The Monastery was built by The Patriarch Savatije Sokolovic in the years 1573 -; 1586 on the foundation of an even older church. The inner walls, some 1200 m2 are painted by frescoes from the first half of the seventeenth century. In the altar a big fresco of the Mother of God is placed, covering practically the whole ceiling. When the Mratinje Hydroelectric Work Dam was constructed, the Monastery was, stone by stone moved to a new place some hundred meters higher than it's original position.

Scepan polje (Scepan's Meadow) right by the confluence of the Piva and Tara rivers, making the new-born Drina River. There is a middle age Town named Soko ( Falcon Town). Very near there's an old church built by Herceg Scepan.

Manastir Ostrog (The Ostrog Monastery) -; this very famous Montenegro Monastery is placed on the Danilovgrad-Niksic Road, below a Mountain of the same name, some nine hundred meters above sea level. The Monastery was founded by Vasilije Jovanovic, better known by his saintly name Saint Vasilije from Ostrog. Saint Vasilije even spent the last few years of his life in this Monastery. Saint Vasilije followed the steps of the ascetic and hermit Jesaya, finding the cave where Jesaya prayed. Right from these times, in this very cave there is Gornja Crkva (The Upper Church), consecrated to The Saint Cross. The Upper Monastery is made of the little Church of The Saint Cross, built in the year 1665, and the Church of Saint Vavedenije (Introduction) the founding year of which cannot be established with any certainty, and which according to legends was established by hermits even before Saint Vasilije came. The Lower Monastery, built in the year 1820 has in its walls The Church Of The Saint Trinity, a Holy Place, where many pilgrims and believers come.

Manastir Moraca (The Moraca Monastery). This Monastery is placed in the Moraca River Canyon on the magisterial road Podgorica-Kolasin. The Monastery was established in the middle of the thirteenth century. The frescoes are of a rare and inimitable beauty, being the very summit of the Byzantine Art. The fresco (The Raven Feeds Prophet Eliah) is untouched by ages, a rare occasion indeed.

Manastir Svete Trojice (The Saint Trinity Monastery) - some two kilometers from Plevlja, hid among rocks. This Monastery was probably founded in the twelfth century. It was newly painted in the years 1592 and 1594/5. In the rich treasury of saintly objects and old manuscripts a very special place is given to the donor's chest (darohranilica) -; a chest made of silver with three towers.

Dzamija Husein pase Boljevica (The Husein Pasha Boljevic Mosque) -; a small mosque, but exceptional in its beauty and harmony, built in the year 1562, practically left in its old glory. The minaret is 42 meters high, and the mosque has 14 domes. The main dome is richly decorated in the Persian and Arab tradition. The outside dimensions somehow remember to a Byzantine five-domed church, with small domes in the corners of an inscribed cross. The architect-builder is unknown, but the mosque must have been built by Dalmatian builders and stonemasons.

Manastir Sv. Djordja (Saint George Monastery) in the Tara River Canyon, by the village of Gornja Dobrilovina. The monastery was built in the sixteenth century.

הבקתה בטארה (ע"י ז'בליאק):

The Tara Canyon route (long and windy in mountains but better and busier road than Niksic/Savik route and hard to get lost though takes longer):
- Through Podgorica just follow signs to Beograd (Belgrade) as Kolasin is often not mentioned. Podgorica centre to Kolasin is ~71km
- Go past Kolasin (i.e. you miss the town itself which is just off to the right). Kolasin to just before Mojkovac is about 20km.
- A km or two before you get into get into Mojkovac, turn off left fork just before small bridge signposted Durmitor..
 - Continue same road from Mojkovac about 20km to T-junction with restaurant opposite. Right turn is to Tara Bridge (only about 100m from junction and well worth walking across it to see view - lots of companies do rafting on this river/gorge).

However. Turn left to Zabljak.
 - Continue ~23km to centre of Zabljak to main square with T-junction (Hotel is on your left elevated at little with small car park in front, small car park with post office and pharmacy is opposite, Black Lake is turn right here).

However turn left at this junction and follow road 2km out of Zabljak

until you come to a right fork signposted Durmitor which you take.

vWhen coming from south, Niksic: Go along this way trough Bukovica village, and at about 2 km before Zabljak you'll see a left turn (forking backwards) to Savin kuk/Durmitor skiing (this is the way to the chalet).
 To go to the chalet, take this left fork and just keep going for several km,
down a small hill with some gentle bends onto a relatively flat area with the big mountain (Savin Kuk) to your right.
 The road goes very gently uphill and straightens.
 When you get to the crossroad which goes straight and right, take a straight way for a couple of meters,
 and the chalet is on your left. -;

vnote that because of the works done at this section of the road you will take the route described below:

oYou can also try to reach the chalet at about 3 km before this crossroad, where you will see the sign point which announces Trsa(Pluzine) at 42 km -; left turn, and also Virak at 2 km -; where the chalet is located.
 When you take this left direction from the sign point, you'll need to
turn the firstRIGHT(where you will see signpoint - Zabljak)
gothrough the village and
 when you reach the intersected road up the hill turn left and go straight 30m, and on first crossroad from there you will
see the chalet on your left

oNote that after the turn off to Savnik and all the way to Zabljak, the road is very normally minor and narrow and in need of repair (care round corners in the mountains - rarely crash barriers!) and you'll probably think you've gone wrong many times as it is so minor!
 - It is best to get provisions in Zabljak - there is a supermarket by the main junction. There are also restaurants, internet café, etc there.

Tanja cell:My cell is 00 67 832 686

There are about 2 hours of slow ride from Kolasìn to Virak.

I suppose you shall reach Dubrovnik airport and rent a car.

Just drive south to reach Croatia-Montenegro border, cross a border and

follow main seaside road until reach Risan.

My house is 100 m from Petrol station right near the sea.

My mobile is when you reach Montenegro

067 813 864.

Going from Niksic to Risan (70 km.altogether)

you have to use, in the middle, a part old narrow road, let's say

20 km. and than you have 25 km of new very good road until

the sea.(Do not use a part of narrow road at the end of your

trip) just follow main road to reach seaside.

Of course it's possible to visit a Skadar lake for one day and

return to sleep here

אנו משפחה בת שני הורים ושלושה ילדים. בביקורנו בחודש אוגוסט 2009 לנו בשלוש דירות\בקתות אירוח:

א.לילה אחד לנו בקולשין (Kolasin) בבקתת בולאטוביץ' (הדגש על ה-'לא', Bulatovic cabin) הגענו לבקתה באמצעות סוכנת חביבה, אדיבה ודוברת אנגלית טובה בשם איבנה. דוא"ל איבנה: [email protected], טלפון נייד: 00-382- 67 259 020, אתר האינטרנט של החברה: www.eco-tours.co.me ובו תיאור של מספר יחידות לינה שונות. עלות: 40 יורו ללילה. בבקתה בה לנו קומת הכניסה כללה פינת אירוח קטנה, מטבחון מצויד במידה סבירה, ומקלחת\שירותים. בקומה השנייה היו שני חדרים די קטנים ובהם שלוש מיטות בכל חדר. המקום היה נקי ובמצב תחזוקתי טוב (למעט חריקה של הרצפה בקומה השנייה עת הלכו עליה) המגבות שקיבלנו היו מגבות ידיים קטנות למדי; זה קרה גם בעוד מקומות לינה!. הבקתות מצויות בפאתי הישוב, אחרי בית הקברות, והשקט בהן מחריש אוזניים.

ב.שלושה לילות לנו בבקתה של טניה סארוביץ' בויראק (Virak) ע"י ז'אבליאק (Zabljak). הבקתה דומה במבנה לקודמתה, אך הרבה יותר מרווחת. הנוף הנשקף ממרפסתה, כמו גם מכיוונים אחרים נפלא, וגם כאן השקט גמור. גם כאן קיבלנו מגבות קטנות. המחיר: 70 יורו ללילה. דוא"ל טניה: [email protected], נייד טניה: 00-382- 67 832 686

ג.שלושה לילות לנו באחת מארבע דירות האירוח של פיטר בריסאן (מאה מטר דרומה לתחנת הדלק בישוב, ממערב לכביש, ע"י שלט צהוב קטן). הדירות כבר הוזכרו כמה פעמים באתר. הן שוכנות במבנה עתיק, עם קסם מסוים, וגלי הים נושקים לקיר הבניין, בהתאמה מחצר הבית החמודה יוצאים למזח קטנטן, שוב עניין די קסום. נראה שלעתים בין דיירי החצר נוצרת גם קצת ידידות קוסמופוליטית. פיטר, יוגוסלווי גדל קומה, מתון, ונעים סבר מוכן תמיד לעזור. מנגד, החדרים שלו מצויים ממש על הכביש הראשי ההולך לאורך המפרץ, והרעש בהתאם. בשתיים מארבע הדירות אין חלונות (למעט קטנטנים במקלחת\שירותים), ובאחת יש רק מזגן נייד מרעיש למדי. על כן עת מזמינים חדר כדאי אולי לבקש את זה בקומה השנייה, או את זה עם החלון לים. גם המיטות במקום אינן שיא הנוחות. עת הגענו לפיטר סיפרו לנו אורחים שכבר שהו במקום שבשני הלילות הקודמים הרעש מהחופים הסמוכים היה מחריש אוזניים באופן בלתי נסבל. אנו לא 'זכינו' לכך. דוא"ל פיטר: [email protected] . מחיר: 50 יורו ללילה.

ד.באזור ז'אבליאק, אנה מסוכנות סאמיט [email protected], www.durmitor.com), תשמח לעזור לכם במציאת מקום לינה. אנו, אגב, לא התפעלנו משירותיה. היה לנו רושם שמרגע שהיא הבינה שבאנו רק לקבל יעוץ לטיולים, ולרכוש מפה היא די ניסתה לנפנף אותנו. מעבר לכך, הרושם הסובייקטיבי שלנו היה שבאזור יש שפע של חדרי לינה במידה שעולה על כמות התיירים, הלא מאוד רבה, שראינו. אנו מניחים שהעונה הבוערת אצלם היא דווקא החורף.

ה.צפונה לקולאשין, על גדת הטארה מצויות כמה בקתות נופש עימן התכתבתי, אך בסוף לא לנו בהן שכן הן היו עבורנו קצת בבחינת 'לא לפה, ולא לשם'. דוא"ל: [email protected] יש להם סרטון פרסומת ב: http://www.youtube.com/watch?v=vhT4nXGdmA4

טיפ באתר למטייל:

תקציר טיול משפחה במונטנגרו 8/2009

אנו משפחה בת חמש נפשות בגילאים שמונה עד ארבעים ושמונה. ערכנו טיול בן שמונה ימים עם רכב שכור במונטנגרו. השתדלנו לכלול בטיולנו גם קטעי הליכה ברמת 'טיולי משפחות'.

אביא כאן את תקציר הטיול, לפי ימים:

1.נחיתה לפנות ערב בפודגוריצה. נסיעה (90 ד') לקולאשין (Kolasin), ולינה בה.

2.ביקור באגם ביוגראד (Biogradska gora) והקפת האגם = שעתיים. נסיעה לז'אבליאק (Zabljak) = שעתיים. התמקמות בדירת האירוח, והקפת האגם השחור = שעתיים.

3.הליכה מהאגם השחור לאגם הנחש וחזרה ( אגם זמיניה Zminje j.) = שעתיים הלוך וחזור. נסיעה לתצפית צ'ורבאץ' (Curevac), ולכפר צרנה-גורה (Crna Gora), וסיור קצר באזור, כולל תצפית לקניון הסושיצ'קה (Susicka)= כארבע שעות.

4.נסיעה לטרסה (Trsa), ממנה לנדיינו (Nedajno) = שעתיים, ומנדיינו ירידה ברגל לקניון הסושיצ'קה (Susicka) וחזרה, כחמישה קילומטר בכל כיוון = כארבע שעות הלוך וחזור. אחר כך חזרה מנדיינו לטרסה, ומטרסה נסיעה לאגם ונהר הפיבה (Piva) וחזרה = כשעתיים קצרות מדי מטרסה וחזרה.

5.נסיעה של כשש שעות מז'אבליאק דרך שבניק (Savnik), ניקשיץ' (Niksic) ו-וילוסי (Vilusi) לריסאן (Risan) שבמפרץ קוטור, וביקור בן כשעה בעיר העתיקה של קוטור.

6.נסיעה של כשש שעות מריסאן להר לובצ'ן (Lovcen) ולכפר נייגושי וחזרה.

7.טיפוס למבצר שמעל קוטור (כשעתיים הלוך וחזור). אחר הצהריים ביקור בפרסט (Perast) ושייט בן כשעה לאיים שמול הישוב (גברתנו של הסלעים ואי גיאורגיוס הקדוש).

8.נסיעה מריסאן לבודווה. ביקור קצר בבודווה. משם נסיעה לצטניה (Cetinje) ולרייקה-צ'רנויביצה (Rijeka Crnojevica) לתצפית על אגם סקאדר. משם לוירפזר (Virpazar) ולפודגוריצה. טיסה בערב מפודגוריצה חזרה לישראל.

תיאור מפורט של הטיול, כולל פירוט הגעה לאתרים, וחומר שאספנו ברשת לקראת הנסיעה ניתן למצוא ב:

תמונות מהטיול שערכנו המציגות את האתרים ניתן למצוא בשני אלבומים נפרדים (אחד לאזור ההר, ואחד לאזור החוף) ב: