החויה הקולינרית הסינית שלי

החוויה הקולינרית הסינית שלי התחילה ביום הראשון שהגעתי לשדה התעופה בביג'ין, הטיסה לדליאן התעכבה בשלוש שעות, אז צוות הקרקע החל לחלק לממתינים מנות ארוזות, חמגשיות, ארוחות צהריים שכללה מנת אורז וכל מיני דברים מבושלים לא מוכרים, שאלתי את עצמי איפה הבורקס, או הסנדוויץ' הישראלי כשצריך אותו, היה לי ברור שהאוכל הסיני הוא לא בדיוק המטבח הסיני הרגיל שאנחנו מכירים מהמסעדות בישראל ובתור חובב אוכל מוצהר ידעתי שהחיים בארץ אחרת בהחלט יהיו חויה משמעותית. כבר כשאלון וטניה אספו אותי מהשדה והגענו לדירה החמימה והמטופחת שלהם בשכונת קוסטה דל סול באזור דליאן פיתוח, נפטרתי מכל המיטלטלין שהיו צמודים אלי במשך עשרים וארבע שעות, נכנסתי למקלחת והרבצתי שטיפה טובה ואיכותית, כשיצאתי רענן שאלתי את השניים מה התוכניות להמשך היום, הרי השעה היא שעת צהריים ויש עוד חצי יום לפנינו, כשחיוך על פניהם הם ענו לי ביחד "הולכים לסופר-מרקט", כמובן שמיד ידעתי שזו הולכת להיות שעה מעניינת, הרי סופר-מרקט הוא בהחלט מקום שבו אפשר ללמוד הרבה על המטבח המקומי ולראות מקומיים בפעילות היום יומית שלהם מה שמאוד סיקרן אותי מהרגע שנחתתי בסין. כבר בכניסה ניתן היה לראות את מגוון כמויות ההיצע הקיימות עבור הצרכן המקומי , כך שכל השמועות על עולם שלישי, חוסר ועוני נגמרות בשניה שאתה עובר את פתח הכל-בו המקומי, יש כאן הכל מהכל, בכל הצבעים וכל הגדלים, מוצרי חשמל, בגדים, ספרים, צעצועים, מזוודות וכמובן המון המון מוצרי מזון, הסינים אלופים בלצופף סחורות ולעיתים נדמה ששום יד מכוונת לא היתה בנמצא כשהספקים פרקו את הסחורה על הרצפה של החנות, אלה פשוט העמיסו את המדף כמה שיכלו ונעלמו כשנגמר המקום. לרגע יכולתי לחשוב שאני בסניף של חצי חינם, רק שהשלטים לקוראי מנדרינית... אחרי שעוברים את מקרר מוצרי החלב, שמשום מה כולו עמוס בחלב ממותק כזה או אחר, מגיעים אל אזור הדגים/בשר/עופות או בקיצור כל מה שהיה בעבר בעל יכולת לנשום ולזוז עצמאית והיום מן הסתם כבר לא... דגים מכל מיני סוגים, שרימפסים, סרטנים, דיונונים, לובסטרים, שבלולים, תולעים, רימות ורכיכות למיניהם, בשר בקר, בשר כבש ובשר חזיר שכולל רגלי חזיר, צלעות חזיר ואפילו ראש חזיר שלם למי שממש מתחשק... תרנוגלות קומפלט וזה אומר הכל... עם הציפורניים והראש פלוס כרבולת לאניני טעם. אווזים, ברווזים, כבש כבר אמרתי ועוד כל מיני שלא הצלחתי לזהות, כמובן שכל הסחורות מונחות על מצעי קרח כתוש לשמירה על הטריות, ככה כמו שהם באויר הצח והנעים של הכל-בו, מכיר כמה חברות ישראליות שהיו מתעלפות רק מלהריח את הניחוחות... בנוסף לאלו אפשר למצוא דוכנים רבים של אוכל מוכן, החל מחלקי ברווז אפוי ועד חלקי בשר חזיר או תרנגולת מטוגניםאו עשויים בגריל, כשאני מתכוון לתרנגולת, אני מתכוון להכל, מקצה כברבולת ועד ציפורניים כולל כל החלקים הפנימיים, העם הזה פשוט אוכל כל דבר שאפשר, שום חלק של התרנגולת לא מושלך לפח כך סתם ואפשר לראות ראשים ערופים, רגלי עוף ולא פולק'ע או כרעיים כמו שאנחנו רגילים ב ארץ ועוד כל מיני דברים שהקצבים בארץ בדרך כלל שומרים לבעלי הכלבים שבינינו להגיע לאסוף בשקית בסוף היום. דוכני הירקות והפירות מרשימים במגוונם, יש כאן הכל ואף יותר מבארץ, הסינים משוגעים על פירות ואפשר לראות כאן ערימות של פירות הדר, תפוזים, מנדרינות, פומלות ולימונים, יש להם אפילו מנדרינה קטנה שנראית כמו מיני קלמטינה, אך עם קליפה נעימה לקילוף, ישנם שאוכלים אותה כמו שהיא כולל הקליפה. אגסים סיניים צהובים, תפוחים מכל מיני סוגים , מנגו, דרגון, אננס טרי מנוקה, קיוי, ועוד שלל פירות טעימים ומתוקים באגף השכן אפשר למצוא שלל סוגים של ירקות עליים, כרפס, כרשה, כוסברה, תרד, בצל סיני ועוד שלא הצלחתי לזהות, אפשר לומר הכל פרט לפטרוזיליה שקשה למצוא בצפון סין, בצד הירקות בולטת הבטטה המוזרה ובעלת צבע לבן כמו תפוח אדמה, הדלעת קטנה כמו מלון, עגבניות חיוורות שלא ראו אור שמש וטונות של עגבניות שרי, שמסתבר שנאכלת כאן למעשה כמו פרי והמלפפון הירוק דק וארוך ובעל בליטות מחוספסות לכל אורכו למבקר הישראלי זה בהחלט יכול להראות כמו צעצוע מין שהתחפש... הסתובבתי יחד עם השניים, קולט בכל חושיי את הריחות, המראות וכל כך רוצה כבר לטעום מכל דבר שני שראיתי, היה לי ברור שאצטרך להתחיל לחרוש את המסעדות בעיר כדי לחוות מהאוכל המקומי ומהמטבח הסיני המרתק. האוכל בחדר האוכל במקום העבודה נתן לי הצצה ראשונה אל המטבח הסיני, הגשת מספר רב של מנות בצלוחיות קטנות, כשכל צלוחית מתומחרת באחד או שני יואן (חצי עד אחד ש"ח), דוכן למאפים, דוכן למרקים ודוכן לירקות/פירות, החבר'ה של אינטל ממש יעילים, כאן לא עומדים בתור יותר משתי דקות, ויש למעלה מעשרים סיניות ממושמעות וזריזות ידיים שמשרתות את כל הסועדים וממלאות צלוחיות קטנות לפי בחירתם. אחרי שהעמסתי את המגש בשלל מנות ואורז כמובן ניגשתי לדלפק לגהץ את כרטיס האוכל, החשבון הראה מחיר כולל של חמש-עשרה יואן, שהם בערך עשרה שקלים, מחיר בדיחה לכל הדעות. המטבח בעבודה נתן לי גם אפשרות למדוד את יכולת העמידות שלי בפני מנות חריפות, בסין כל המנות חריפות כברירת מחדל, יש יותר ויש פחות, כך שהעניין מסתכם בניסוי וטעיה, צריך פשוט לקחת מנה, להכניס לפה ולקוות שלא תעלה באש, ישנן מנות שאחרי כמה טעימות, כל הפה שלך בוער כמו ל"ג בעומר ואתה מצטער בכלל על היום הזה שהתעוררת אליו, שלא לדבר על החויה שמצפה לך בשירותים ביום שאחרי...מה שנקרא אפטר שוק אפקט ! אחרי שלושה חודשים כאן אני יכול לומר שהחויות הכי חזקות מחכות לך בדיוק בנקודת הזמן שאתה הכי לא מוכן עבורה, ככה בלי שתשים לב, ברגע תמים, אתה חוטף את הפער הקולינרי בפנים, כמו שרק סין יכולה לעשות. בסוף שבוע אחד כשירדתי לעיר הגדולה לטייל עם ידידה סינית שהכרתי בחדר כושר, עברנו ליד חנות של מוצרי ברווז, הבחורה מאוד התלהבה ורכשה שתי שקיות נייר עם חלקים לא כל כך מזוהים, בחיוך מאוזן לאוזן סיפרה לי שזה הפייבוריט שלה ושהיא מציעה לי לטעום גם, אזרתי אומץ , נשמתי עמוקות ולקחתי חתיכה אחת של בשר עם עצמות דיפ פרייד שנראה כמו גרון של עוף כלשהוא, תמיד זכרתי שאבא היה אוכל את הגרון ממרק העוף בערב שבת, כך שלא ממש הרגשתי שאני חוצה איזהשהם קוים אסורים, שתי שניות אחרי שנגסתי ולעסתי חתיכת בשר דקה, הרגשתי את החריפות מתפשטת בתוך פי, מדובר היה בחתיכת גרון ברווז מצופה כולו בפלפל שחור, או לפחות כך הרגשתי, מרוב חוסר נעימות המשכתי לאכול בעמידה את החתיכה שבידי, כשכבר ברור לי שיותר מחתיכה אחת אין שום מצב שאני מנסה יותר, תוך כדי שיעול והזעת יתר, ניסית להראות מרוצה מאוד ומחוייך, מזלי שמצאתי פח אשפה לא רחוק ממני ונפטרתי מהתענוג...גרוני בער וניסיתי למצוא חנות או פיצוציה לקנות משהו לשתות ולצנן את גרוני. הבחורה היתה מאושרת לראות אותי אוכל מהמנה שקנתה והציע לי לנסות מהשקית השניה, במבט ראשון ראיתי חתיכות קטנות בצבע לבן, הגרון כבר שרף אש ואמרתי לעצמי מה כבר יכול להיות, רק חסר שתעשה פאדיחה ותסרב להצעה ותגרום לידידתך להרגיש לא בנוח, אז לקחתי בידי כמה חתיכות והכנסתי לפה, שוב תחושה של שריפה מהכמות המוגזמת של הפלפל השחור או מי יודע מה הם שמים שם, ניסיתי ללעוס את החתיכות שהרגישו לי ממש כמו גומי מבושל בטעם לא ברור, ככשאלתי את ידידתי מה הדבר הזה ? היא ענתה לי בחיוך שאלו חתיכות של מעיים של ברווז מטוגנות...המשכתי ללעוס באיטיות בעודי מנסה לדמיין איך נראה המעי הזה לפני שנקצץ וטוגן לכבודי...כמעט ירקתי מפי את מה שכבר נלעס ונשבעתי לעצמי שיותר לחנויות כאלו אני לא מתקרב... כמו שאמרתי, החוויות הכי חזקות מחכות לך בדיוק במקומות שאתה לא הכי שם לב ולא מוכן אליהם, בשל כך הן עוצמתיות ולא נשכחות...הנה עוד סיפור להמחיש את החויה. באחת השבתות נסעתי עם הנהג הפרטי שלי והבוס שלו לעשות סקי באחת העיירות הנמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מעיר מגוריי, אחרי ארבע שעות של סקי מלהיב, רעב כבד השתלט עלינו והצעתי לשניים לשבת במסעדה מקומית ושאני מזמין אותם לארוחה על חשבוני. לאחר שבחרנו מנות ממקרר המנות ואני חייב להסביר את הקטע הזה בשתי שניות, בהרבה מסעדות בסין ישנו חדר עם מקרר ענק שבו ניתן לראות את כל המנות בצלחות גדולות כשמרכיביהן מונחים מסודרים בצלחת לפני הבישול, כך הסועד יכול לבחור ישירות את המנה ולראות כיצד נראית לפני הבישול. אז לקחנו כמה דקות ובחרנו כמה מנות, התיישבנו על רצפה מוגבהת ומחוממת בחדר הפרטי שהקצו לנו ושתינו קצת בירה דלוחה מהרפרטואר המקומי, בחוץ ירד שלג של תחילת פברואר. לאחר כעשר דקות הגיע לשולחן מנה שלא זכרתי שהזמנו, היא נראתה כמו סלט של מלפפונים עם איזושהיא תוספת לא ברורה, כששאלתי את החבר במה מדובר, הוא ציין שזה אחד המאכלים הכי טעימים עבורו ושאני חייב לטעום, אספתי בעזרת זוג הצ'ופסטיקס שלי (כן, אין בסין מזלגות וסכינים) חתיכה לא מזוהה וניסיתי לנגוס בשיניי, הרגשתי תחושה של סחוס קראנצ'י ללא טעם, כשלא הצלחתי להבין מה אני טועם אמר לי החבר שמדובר בלא אחר מאשר אוזני חזיר קצוצות... באותו רגע הרחקתי את החתיכה מפי והזכרתי לו באדיבות שיהודים לא יכולים לאכול בשר חזיר... זה היה ממש הזוי, החבר'ה זללו את המנה בלי חשבון. המנה השניה הגיע ונראתה יותר הגיונית לאכילה, חתיכות של עוף מבושל, כמובן כולל הכל, עצמות, עור וסחוס, יחד עם פטריות מכל מיני סוגים ברוטב סמיך מעלה אדים, בחרתי לי חתיכת עוף והתחלתי לכרסם מסביב לעצמות ולעור, הפטריות היו מאוד טעימות ושמחתי שלפחות מנה אחת אני אוכל לאכול כמו שצריך. המנות השלישית והרביעית הגיעו יחד, אחת היתה תבשיל של בשר כבש עם ירקות ירוקים וסוג של פטריות ארוכות על פתיליה חמה, גם כן מנה לא רעה בכלל. המנה הרביעית היתה סוג של שוכני עצים, תקראו להם תולעים, רימות או מה שבא לכם, סוג של... באורך של ארבע-חמש סנטימטרים ובעובי של אצבע, בצבע שחור, מטוגנים כמו צ'יפס ומוגשים בצלחת ענקית. אספתי שוב בעזרת המקלות שבידי חתיכת תולעת והכנסתי לפה, תחושה של ביסלי גריל מתפצפץ יחד עם טעם לא ברור של משהו רך וחם התפשט בפי, לא ממש נורא, ניסיתי להיזכר האם ביהדות מותר לאכול תולעים או שבסך הכל מדובר במנה מכובדת של פרוטאין טבעי לגוף... חייב לציין בשלב זה שכל המנות מגיעות בצלחות הגשה ענקיות ללא כפות הגשה, כך שכל סועד משתמש בזוג מקלותיו לנבור במנות ולקחת לצלחתו הקטנה מה שבחר, בקיצור, כולם אוכלים ביחד... ערבי החג העליזים שבהם תמיד היה דוד אחד שנהג לתקוע את מזלגו בקערת הסלט המרכזית נראו יפים מאי פעם...הדחקתי את תחושת הגועל והזכרתי לעצמי את האמרה הידועה, ברומא היה רומאי ובמשקל המקומי, בסין תהיה סיני, תאכל כמו כולם ואל תשכח לתקוע גרפס חזק בסוף הארוחה, כדי שכולם ידעו שאכלת ושבעת כמו שצריך. ההפתעה הגדולה עוד חיכתה לי בשקט, לקראת סוף הארוחה, חיפשתי שוב בקערת העוף והפטריות למשהו מעניין לאכול, ככה לסיים את הארוחה כמו שצריך, עם הצ'ופסטיקס הצלחתי להזיז אזושהיא חתיכה מעניינת עם קצוות משוננים שבצבצה מתוך הנוזל הסמיך, לפתע זו צנחה ונעלמה בתוך המרק, סקרנותי גברה וכיוונתי שוב את זוג המקלות, אחזתי בחתיכה שהיתה בגודל של לימון קטן והרמתי מתוך התבשיל, בחלקיק שניה הראשון לא האמנתי למה שאני רואה ובשניה שלאחריו הופתעתי לראות את אדון תרנגול מביט בי במבט חלול כשראשו הערוף מתהדר בכרבולת מרשימה, לכוד בין זוג מקלותיי ומקורו סגור כאילו יש לו בהחלט מה לומר לי אך מעדיף להישיר אלי מבט תרנגולי מאשים... שמטתי את הראש הערוף בחזרה לתבשיל וידעתי שברגע זה הסתיימה הארוחה מבחינתי, לאכול תרנגול זה דבר אחר, אבל להכיר אותו אישית אחרי שזללת כמה חתיכות מגופו הרגיש לי קצת יותר מידי לאותה ארוחה... אין ספק שישנן חוויות שלעולם לא ישכחו, ומה שבטוח, כל יום כאן מזמן לי עוד ועוד חווית מיוחדות בתחום הקולינרי...שיהיה בתאבון !