בוקר בא לעבודה - זאו שאנג חאו ( zao shang hao )

תחילת מרץ, בוקר יום ב', השעה שש ארבעים וחמש אני בדרך למפעל ברכב השכור עם הנהג הסיני. עוד יום ב' לתחילת השבוע בשבוע העבודה בצפון מזרח סין, קר בחוץ, לא כמו בינואר האחרון אבל עדיין קר מאוד, כבר לא ממש בודק כל בוקר באפ של האייפון מה המצב ביאהו מזג-אויר, משהו בין מינוס שלוש מעלות למינוס מעלה אחת, העיקר שלא תהיה רוח, כשהקור עומד ולא זז, קל יותר להתמודד, כשהרוח נושבת הקור חודר את הג'ינס, נכנס לתוך הגוף. לא שם גטקס, פרינציפ ! יותר משתי דקות בחוץ בלי שכבה נוספת מתחת לג'ינס אי אפשר לסבול, מזל שהמרחק מהפתח של הבנין שלי לרכב הוא לא יותר ממאה מטר, אני עושה את הדרך לכביש בלי לעצור, חסר לנהג אם הוא מאחר לי, גג חמש דקות המתנה ואני לוקח מונית, עדיף סרחון של סיגריות וריח פה סיני מאשר המתנה בקור המקפיא של צפון מזרח סין בשעה כזו של הבוקר. לבסוף הרכב ממתין ברחוב, חומק פנימה בזריזות, רק קצות האצבעות התחילו לקפוא, עוד בוקר בדרך לעבודה. אלפי סינים נוהרים למקומות העבודה במחוז קאי-פה-צ'ו ( kai-fa-qu), אזור דליאן פיתוח, Dalian Development Area, צפון מזרח סין. רק שעה טיסה לכיוון מזרח מבירת סין בייג'ין ורק שעה טיסה מערבה מבירת דרום קוריאה סיאול. במדינה שמפלגת השלטון קומוניסטית מאיישת את כל בית הנבחרים, כולם כאן ממושמעים לפי הספר, אחרי שבכל שנות החינוך הפורמלי מתחילים כל בוקר בריצה בשלשות מסביב לבית הספר ולא משנה באיזה מזג אויר, קטן עליהם לקום למפעל בבוקר ולהעביר כרטיס בשעה שבע אפס אפס. אין כאן פקקים כי עדיין אין מכונית לכל פועל, אבל הם בכיוון הנכון, בינתיים על הכביש יש הכל, משאיות ואוטובוסים ואופנועים ותלת אופנועים, ומכוניות מכל הסוגים, הרמזור האדום הוא רק המלצה וכולם נוסעים מתי שרק אפשר, נסיעה נגד כיוון התנועה היא גם אופציה, כדאי לשים לב לסביבתך, שלוש מאות ושישים מעלות. וכל זאת בנוסף לעשרות הולכי רגל הזויים שחוצים כל כביש ראוי בלי חשבון ובלי להביט לצדדים. כמו במשחק מחשב, הם צועדים וחוצים נתיב אחד מתוך שלוש ונעמדים על הקוים, כשמשאיות ומכוניות חולפות משני הצדדים, אשכרה רולטה רוסית. המהירות המכסימלית בפועל היא ארבעים וחמש קמ"ש, אף אחד לא רוצה לדרוס סיני, לא בגלל הסיני הדרוס, יותר בשל הסיבה שהמשפחה תדרוש דמי שתיקה של עשרת אלפים יואן לפחות (בערך חמשת אלפים ש"ח), אין כאן בתי משפט, תאונות נגמרות על הכביש ובמזומן, תרתי משמע. אנשי הנקיון עובדים במרץ רב, מחזיקים מטאטא שעשוי מאלומת קש מחוברת למקל מטאטא, גורפים ערמות של עפר לצידי הדרכים כדי שעד למחרת בבוקר הכל שוב יחזור למרכז הכביש, משאיות חצץ המקפצות על בורות הכביש יפזרו את המטען העודף שהעמיסו עליהן במחצבה הסמוכה, מי בכלל בודק עומסים מותרים בהובלה, הכל מותר, כל עוד אף אחד לא ממש בודק. החוק בסין דיי ברור, כל עוד לא תפסו אותך, הכל מותר. ברגע שנתפסת, עדיף שתבדוק כמה כסף אתה צריך כדי לשמן איזה פונקציונר כדי שיעלים את המקרה. בסופו של דבר מישהו צריך להתפרנס, מאיש הנקיון ועד פקיד הממשל. איו מצב שתראו כאן רכב ניקוי רחובות, צריך לספק תעסוקה לאלפי סינים, רק חסר שמישהו יתחיל לחשוב על התייעלות. לפני כמה ימים ירד כאן שלג כל הלילה, בחמש בבוקר הכל היה מכוסה בשכבה לבנה של עשרה סנטימטר, בשעה שש הרחוב היה כבר פנוי לתנועה, צוותי ניקוי עם אתי חפירה נראו בכל העיר וגרפו שלג בערמות ענקיות לצידי הדרכים, שלג פונה ממדרכות וכניסות למתחמי מגורים, במבט יותר ממוקד, אפשר היה לראות שהמפנים הם אנשים מבוגרים בני שישים פלוס, לפחות ככה נראו, נשים כגברים, לבושים בגדי עבודה, ווסטים כתומים, כפפות בד פשוטות, עובדים במרץ רב, מרימים גושי שלג בגודל של שני אבטיחים ומשליכים הצידה מהדרך כאילו היו חבילות צמר גפן, אין כאן תלונות על עבודת פרך, הכל מותר ועדיף כמה שיותר, בטח עדיף מלהיות חסר כל, הדור שלא יודע מה זה אינטרנט, לא מבין בכל מה שקשור לצמיחה המטורפת של הכלכלה המקומית ות'כלס נשאר מחוץ למשחק, עושה הכל כדי לשרוד, להרויח עוד כמה גרושים כדי לגמור את החודש. בשכר ממוצע של מאה יואן ליום שהם שישים ש"ח, אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה יוצא בסוף החודש. היכולת של החברה הסינית כאן ובעיקר על ידי השלטון לתכנת אנשים ולהכניס אותם לתבניות התנהגותיות היא מדהימה, כולם כאן מאוד ממושמעים בכל מה שקשור לעמידה בתורים ארוכים, זמן זה דבר שעומד מלכת במיוחד במקומות כמו תחנות משטרה, תחנות אוטובוס, רכבת ועוד. בניגוד לחנויות הענק שבהם אתה יכול למצוא מוכרת ליד כל מדף בגדים, בכמות כזו שתקשה עליך להסתובב בחנות ולקנות תמשהו, דווקא בנותני השירות הציבוריים יש חוסר באנשים, כך תמצא עשרות אנשים עומדים לקנות כרטיסים לרכבת כשבמרחק עשרה מטרים משם ארבע מכונות אוטומטיות למכירת כרטיסי נסיעה, תופעה לא ברורה בכלל, לא של חוסר בדלפקי שירות ולא של הבורות של האזרח הממוצע שמעדיף לעמוד בתור מאשר לקנות כרטיס עצמאית. אני הזר שבחבורה, מזמן למדתי איך לקנות כרטיס בעצמי, אתם צריכים לראות את המבטים המשתאים של העומדים בתור...אי אפשר להבין. באופן כללי כל מה שקשור להמתנה נמצא במצב צבירה לא ברור, המתנה להמראה של טיסה מקומית יכולה לקחת חמש דקות ועל אותו משקל חמישים דקות, זמן הוא המלצה בלבד ויש לבדוק ולשאול שוב ושוב על מנת לקבל מושג מתי דברים מתרחשים. איחורים לפגישות הם דבר שבשגרה, לקבוע עם סיני ולצפות שיגיע בזמן יותר מתאים לנסות לצפות תסריט בסרט מדע בדיוני, התרעמות על איחור של עשר דקות נחשבת כחוצפה, כך שלמעשה עדיף שתשנה את הגישה מראש, אחרת חבל על האנרגיות המבוזבזות. באופן כללי מוסר העבודה כאן מרקיע שחקים, עבודה במקום מסודר משעה שמונה עד חמש נחשבת פרוויליגה רצינית ורוב הסינים פשוט העם עובדים מעלות החמה (ואף לפני כן) ועד צאת הנשמה, רובם עובדים שעות נוספות במקומות העבודה או בעבודה שניה בשעות הערב, הרבה עושים חלטורות מכל מיני סוגים ומפעילים דוכנים ברחובות, תחנות הרכבת או בקניונים, העיקר לעשות עוד כמה יואנים מהצד.
 דוגמא לשימוש יעיל בכח אדם זול היא העדר המדחנים או כרטיסי החניה, מדוע יש צורך בפתרון כה מתוחכם כשאפשר להעמיד סיני או סינית קשישה באה בימים כדי שיגבו את העשרה או חמשה עשר היואן ליום שלם (!) חניה מכל רכב ? וזאת במשך שתיים עשרה שעות בקור המקפיא ללא בוטק'ה כמו בארץ, כסא לשבת או בכלל מחסה מהשלג / גשם / שמש (נא להקיף בעיגול), תהיו בטוחים שכל הרכבים יהיו מיושרים פלס על המדרכה (כן כולם כאן חונים על המדרכה, בשביל זה בנו אותה) וכל האופנועים (כן גם הם משלמים חניה) יעמדו צפוף מאוד כדי לאפשר לעוד אופנועים לחנות גם הם על המדרכה ?! יש כאן דוגמאות מכל הבא ליד, בהתחלת החיים כאן אתה לא מפסיק להשתומם ולהתפעל מהפער העצום בתפיסת המחשבה אודות כח האדם, וככל שהזמן עובר זה הופך להיות חלק משגרת החיים. ממשלת סין הצהירה שהיא מתכוונת להעלות את שכר המינימום ב-13% בכל שנה במשך החמש שנים הבאות, מהלך שבטוח ישנה את פני העסקת העובדים הזולים בכל מקום. נחיה ונראה.