סופ"ש טיולי כוכב בטיביליסי, אוגוסט 2019

יצאנו בספונטניות לא אפיינית לסופ"ש קצר (הורים + שני ילדים בוגרים) במחצית חודש אוגוסט המהביל בארץ לטיביליסי, מזג האוויר שם בעונה זו די דומה לזה אצלנו למעט הפוטנציאל לגשם מקומי שם שמגיע ונעלם כלעומת שבא.

התאכסנו לארבעה לילות במלון שרתון המשופץ - לא רחוק ממרכז העיר (אין טענות, מתוקתק ומסביר פנים) וכבר בבוקר היום ביום הראשון נפגשנו עם המדריך המקומי שליווה אותנו בימים הקרובים.

מילה על היכולת להסתדר עצמאית בבירה הגיאורגית וסביבותיה:

אין ספק שטכנית אין מניעה לשכור רכב מקומי, לתקוע את שם הנ"צ בוויז ולהגיע עצמאית ללא בעיה מיוחדת לאתרים המומלצים למטיילים באזור. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון הגורמים הבאים:

1. תרבות הנהיגה של הנהג הגיאורגי שלעומתו הנהג העברי הממוצע נחשב לנהג בריטי קר רוח. עקיפות על השוליים, עצירות, סבסובים וצפצופים הם עניינים שבשגרה, שיש מי ויתקשו להסתגל אליהם במהלך פרק הזמן הקצר של הביקור שם
2. ההיכרות הקלושה של המקומיים עם השפה האנגלית שרק הולכת ומצטמצמת ביחס ישר למרחק מעיר הבירה. גם בטיביליסי עצמה לא חסרו רוכלים ומוכרים שנאלצנו לתקשר איתם בפנטומימה, וביציאה לאזורים הכפריים קל וחומר. קצת התקנאנו בדוברי הרוסית שהודות לכיבוש הרוסי ארוך השנים במדינה זו יכלו לתקשר בשפתם עם התושבים המקומיים, אך לנו זו התבררה כמשימה לא קלה כלל ועיקר

בבחירת "נהג מדריך" הסתייענו בהמלצות האתר, המדריך אקו שזכה להמלצות חמות כאן היה כבר "תפוס עד סוף אוגוסט" – הביע נכונות "לשדך" לנו מישהו אחר מחבריו אבל העדפנו לדלג למומלץ הבא באתר – המדריך באדרי, גם הוא עתיר המלצות ודובר עברית – יחד עם זאת המחיר שהציע: 250$ ליום סיור נראה בעינינו קצת מופקע וכך המשכנו למדריך השלישי ברשימה – זאזא.

זאזא – גיאורגי חביב בגיל העמידה, איש צבעוני הנוהג ברכב הונדה CRV 5 מקומות הכחול שלו הציע ימי סיור במחיר ממוצע הנע בין 100$ ל-110$ ליום, דובר אנגלית סבירה, מראש קבענו ליומיים שהיו פנויים ביומנו ואח"כ התפנה לו עוד יום וכך נסענו עימו 3 ימים בסה"כ. התייצב כל בוקר בשעה הנקובה, גם כשתכננו לחזור "עד 17:00" ובפועל יצא שחזרנו ב 21:00 וצפונה – לא התלונן, היה גמיש לחשקים ולמצבי הרוח המשתנים בזמן אמת ומבחינה זו תפקד מעל ומעבר למצופה.

זאזא נהג, עקף וצפר כמיטב מסורת הנהיגה הגיאורגית, באחת ההמלצות תואר כנהג זהיר, קצת חייכתי לעצמי כשנזכרתי בהמלצה זו בזמן אמת אך דומני שבאופן יחסי וגם הודות לעברו בתפקידי שיטור (ע"ס תיאורו שלו) אכן השתדל לשמור על איפוק ונמנע מהיגררות אחרי החוליגנים על הכביש ששמו להם למטרה לעקוף בכל מחיר כל רכב שלפניהם.

היום הראשון כלל נסיעה מערבה לכיוון "הדרך הצבאית", עצרנו במנזר ג'ווארי (Jvari) "מנזר הצלב" נמצא מספר ק"מ לפני העיר מצחתה (בעיקר צילומי נוף יפהפיים), משם המשכנו לאזור עיר המערות החצובות בסלע - אופליציחה, קנינו כרטיס בעלות של כמה לארי בודדים (הנחות משמעויות לסטודנטים, נא להצטייד בתעודות), והצטרפנו לקבוצה של "דוסים" אדוקים שביקרה בדיוק במקום עם מדריך פרטי משלה (זאזא נשאר בעדמת המתנה למטה), ההסברים על הפולחנים הקדומים וכו' פחות עניינו וגם כאן הביקור הוקדש מבחינתנו בעיקר לצילומי נוף ואווירה. המשכנו דרך העיר גורי (ויתרנו על ההמלצה לבקר במוזיאון סטאלין שם) לכיוון בורג'ומי - עיירת הנופש והמרפא בדרום-מרכז גאורגיה. טעמנו מברז המים הבריאותיים עתירי המינראליים וכמעט הקאנו את נפשנו (יש שם תור של מקומיים שמגיעים עם מיכלי "מי-עדן" משפחתיים וממלאים בהם המים המגעילים האלה לצריכה עצמית), הגעה ממרכז העיר לבריכות המיים המינרליים בראש ההר אפשרית במספר דרכים, החלטנו לוותר על הנסיעה בטרקטורון או מכונית חשמלית במחירים מופקעים ובחרנו ברכבל (10 לארי לאדם), מה שלא ידענו הוא שמתחנת העגינה ועד לבריכה עצמה יש מסלול הליכה של 2.5 ק"מ לפחות, בסופה של ההליכה המיוזעת הגענו כמעט עד לכניסה אבל כמו להבדיל משה רבנו שהגיע לסיפה של הארץ המובטחת אך לא זכה להיכנס אליה, גם אנו מנענו עצמנו מלהיכנס לרחצה הבריאותית המובטחת בגלל השעה המאוחרת ונאלצנו לשים פעמינו לאחור ולחזור לזאזא שהמתין לנו במרכז העיר ע"מ להסיענו בדרך חזרה למלון

יום שני – נסיעה מזרחה לכיוון סיגנאגי- עיר האהבה, האזור עצמו מכונה "טוסקנה הגיאורגית" והוא אכן עתיר במטעי גפנים ויקבים מקומיים בהתאמה, ניתן לעצור לביקורי טעימות של יין (וברנדי) בכמה מהיקבים באזור, רובם ללא תשלום בהנחה שהמבקרים ירכשו בקבוק או שנים בטעמים האהובים עליהם, בנוסף יש אפשרות להצטרף להכנה עצמית של לחם, מאפי חינקאלי וחצ'פורי ומטעמי צורצ'חלה מפירות מיובשים שדילגנו עליהם בביקור זה, אבל כן גלשנו באמצעות אומגה (ZIP LINE) מפסגת ההר למרכז העיר (40 לארי לאדם)

הביקור בעיר הציורית סיגנאגי – חוויתי במיוחד, נופים ציוריים ותצפיות המשקיפות אל העמק. בביקור זה נרשמה ההתברברות האמיתית הראשונה שלנו כשנפרדנו מהמדריך והמשכנו רגלית במורד הכביש ממרכז העיר לכיוון הכפרים שמתחת בטעות ובגלל קצר בתקשורת בהבנה שהמדריך ימתין לנו "למטה". בניסיון לחבור אליו שוב בדרך חזרה עשינו שימוש בכל יכולות האילתור והפנטומימה שהיו ברשותנו ע"מ לגייס עזרת התושבים המקומיים המועטים שעברו באזור.

ביקרנו בעיר העתיקה והגדולה בחבל קאחתי מעל נהר טלאווי (Telavi), אכלנו דגי פורל על הגריל במסעדה מקסימה ממול סכר מאגר ז'נוואלי ולאחר מכן רחצנו במאגר עצמו (זהירות מפני החלקה בכניסה למים דרך שפת המאגר המשופעת והשמנונית במיוחד) – כיף אמיתי, איכשהו הצלחנו למתוח את היום הזה עד לשעות הערב המאוחרות וחזרנו עייפים ושבעי חוויות.

ביום השלישי והאחרון בחברת מדריכנו הצמוד – נסענו צפונה לכיוון הקווקז הגבוה בדרך הצבאית לכיוון מצודת אנאורי, הצטלמנו בנק' מפגש הנהרות (שלא נראו כ"כ שונים בצבעם בנק' הזמן בה ביקרנו במחצית אוג') והמשכנו דרך מצחתה לכיוון העירה גודאורי, בדרך עצרנו שוב לארוחת צהריים שבה אכלנו (שוב) דגים טריים צלויים על הגריל שלמעשה נשלפו מבריכה בחצר המסעדה אליה הועברו לאחר שדגו אותם בנהר הסמוך ("מסעדת הצבי", DEER), המשכנו משם בנסיעה עד ל"אנדרטת הידידות" בנק' תצפית מהממת שממנה ניתן לבצע דאייה מודרכת באמצעות מצנחי רחיפה (לא עשינו למרות שרצינו בסתר לב) והגענו בנסיעה למנהרת רוקי המשמשת המעבר היחיד שחוצה את רכס הקווקז ומחבר בין גיאורגיה לרוסיה. על האפשרות להמשיך צפונה לכיוון כנסיית טריניטי "השילוש הקדוש" וויתרנו, הן לאור אילוצי השעון וגם בגלל שכבר בנקודה זו נמצאנו "בתוך ענן" תנאי ראות של 20% שהיה ברור שלא תשתפר אם נוסיף לעלות בגובה.

את יומנו האחרון בטיביליסי הקדשנו לטיול עצמי במרכז העיר ובעיר העתיקה, עשינו "סיור בתי כנסת", "סיור מאפיות", קנינו כמה מזכרות כמו כרית קרצוף שקיווינו לעשות בה שימוש בחמאם הטורקי שבמרכז העיר העתיקה (יש מספר כאלה, ברמות שונות שבהם ניתן להזמין חדר משפחתי בעלות של נניח 100 לארי + עיסוי בתוספת של 30 לארי לאדם) אך תוחלתנו נכזבה כי התברר לנו שדרושה הזמנה מראש ובתי המרחץ הפרטיים כבר היו בתפוסה מלאה. בכל זאת נהנינו עד מאד בחופשתנו הקצרה מאד והבטחנו לעצמנו לחזור לכאן בהקדם לסיור ארוך וממצה יותר.