טיסת ארקיע לבלגרד הפתיע לטובה ויצאנו בול בזמן. שעתיים ו 45 דק חלפו ובשעה 20.00 שעון סרביה יצאנו מהמטוס. תהליך היציאה מהשדה היה מהיר להפליא. עם ההגעה לאולם הכבודה, רכשנו סים מקומי לשבוע ב 10 יורו. המזוודות הגיעו במהירות ואנחנו בחוץ.
מרקו מדלפק ההשכרה ממש שמח לראות אותנו, ויצא מגדרו כדי לעזור לנו לתקן את הטעות שעשיתי כשהזמנתי רכב ידני. בתום חצי שעה, יצאנו מהשדה, לא לפני שמרקו החמוד ליווה אותנו והכיר לנו את הרכב. הרכב קל לתפעול. מפתח. אורות. נגן דיסקים. רווח לנו לפגוש רכב "של פעם". בלי טכנולוגיה חדשנית שמצריכה יום לימודים ארוך לתפעול הרכב.
הגענו למלון דירות שקט, אינטימי ומפנק (Garni Hotel Passpartù Home) שממוקם בלב ליבו של המרכז ההומה של בלגרד וירדנו להשביע את רעבוננו במסעדת קזהנובה שמתחת למלון. שמחנו לפגוש מלצרים דוברי אנגלית רהוטה ואפילו תפריט בעברית !
יום שישי
סיבוב בוקר לסופר הסמוך. הצטיידנו בפירות ירקות ושוקולדים וחזרנו למסעדת המלון לארוחת בוקר נינוחה וטעימה. משם התחלנו סיורנו כשהיעד המצודה ופארק קאלמגדן.
מדרחוב קנז מיכאלוב (Knez Mihailova), הגדוש חנויות עמוסות כל טוב, הסיח את דעתנו ו"מנע" מאיתנו להגיע ליעד. מפאת המשקל העודף שהיה עלינו, עקב שוטטות שלוחת רסן במדרחוב, נאלצנו לחזור לחדר, להניח השקיות ולצאת בשנית.
ממצודת קאלמגדן (Belgrade Fortress) ומהפארק קאלמגדן (Kalemegdan) נשקף נוף מדהים של בלגרד ומפגש הנהרות דנובה וסאווה. איזור המצודה ירוק ופתוח. ישבנו על ספסל מול הדנובה. נעים ושקט.
רכבת תיירים מצועצעת, שמסיירת בגן, קרצה לנו. בתמורה ל 5 שח, עלינו עליה ועשינו סיור יותר רחב בגן ובאיזור המצודה. ההליכה חזרה למלון, דרך המדרחוב ההומה, הרגישה טבעית ונטולת מאמץ. והתחושה בעיקר שנעים פה.
אחרי מנוחת אחה"צ דשנה, התלבשנו לכבוד השבת, פנינו לארוחת שישי בבית חב"ד. הליכה של חצי שעה ברחובות בלגרד התוססת והשוקקת חיים, הביאה אותנו לבית חב"ד המחודש והמרשים, אשר ממוקם ברחוב ראשי וסואן. היה מלא מפה לפה. ולנו כרגיל, היה נעים ומשמח להרגיש עטופים ורצויים בתוך קהילה ישראלית מגוונת.
יום שבת
התעוררנו בעצלתיים. אורן לבית הכנסת ועלי שרתה באופן מפתיע, עוד מאמש, חדוות הקניות. שמתי פעמי למדרחוב קנז מיכאלוב. ולשמחתי גיליתי חנות רשת אטרקטיבית במיוחד, בשם Lc walkiki ובה ביגוד נשים, גברים וילדים. שם העברתי את השעה וחצי הבאות כשאני נעה לסירוגין בין המדפים הססגוניים לבין תא ההלבשה.
כשאורן חזר מבית הכנסת החלטנו לבקר ברובע הבוהמייני סקאדרליה (Skadarlija), שמסתבר שממוקם 5 דקות הליכה מהמלון שלנו. המקום בעיקרו מכיל מסעדות ומרוצף חלוקי נחל. חוויה נחמדה ותו לא.
לקראת ערב החלטנו לחזור למקום והפעם נדהמנו לגלות מקום שוקק במיוחד. כל המסעדות מלאות עד 0 מקום ונגנים מנעימים את זמן הסועדים במוסיקה בלקנית שמחה וסוחפת.לשמחתנו מצאנו מקום צמוד לאדן החלון. משם יכולנו להשקיף על התכונה השוקקת ברחוב ובמקביל להנות ממסיבה משפחתית שנחגגה במסעדה שלנו.
הלכנו לישון שבעי רצון ובטן. בלגרד התגלתה כאחת הערים הנעימות והמסבירות פנים מבירות אירופה. מסכמים סו”פש רגוע ונינוח.
יום ראשון
התעוררנו מוקדם ולאחר ארוחת בוקר קלילה יצאנו דרומה. פנינו לזלטיבור. בדרך החלטנו לסטות לכיוון קניון קבלר (Ovčar-Kablar) ובו נקודת תצפית עוצרת נשימה (תרתי משמע) המשקיפה על אגם Medjuvrsje. ואכן כך. בתום עשרה ק"מ של כביש מפותל, חנינו את הרכב בסוף השביל. טיפוס תלול של 600 מטר, הביא אותנו (ללא נשימה) לנקודת תצפית יפיפיה במיוחד המשקיפה על האגם, הנהר המתפתל ממנו והעמק הפרוס סביבם.
משם המשכנו היישר לזלטיבור שהתגלתה כפנינת חמד שוקקת ומקסימה.
מלון הדירות שלקחנו לא אכזב (VIP Casa Club Apartments). שיטוט קצר בעיירה להצטיידות בפירות וירקות למקרר שלנו ויאללה לספא המפנק של המלון.
יום שני
בוקר גשום ואפור. אין ספק שהשמש חסרה פה. שעה בחדר כושר ואח”כ אוכלים ארוחת בוקר מפנקת מעשה ידינו במרפסת שלנו.
לכיוון מערת סטופיצ'ה (Stopića pećina), יצאנו ב 9.00. המרחבים, הירוק והאוויר הנקי עושים את שלהם, שלומי שבת ממלא את הרכב ואנחנו שרים אתו. בכניסה לשמורה חניון קטן. שילמנו 70 דינר ונכנסנו לשביל עפר צר ביער עבות קסום. מהר מאוד השביל הופך לחלוקי אבן ומדרגות נוחות מובילות אותנו היישר לפתח המערה. המערה הפתיעה בענק. יוצאת דופן בייחודיות שלה. שונה מכל מערה שהיינו בעבר. והיינו בהרבה. פתח המערה פעור לרווחה, מזמין את המבקרים לשטוף את העיניים וליהנות מהגודל ובעיקר מהנהר השוצף בתוכה. במערה שביל עץ מסודר ומואר. שלוקח לשתי אטרקציות עיקריות בה. האחת מפל רחב שוצף ומרהיב. השנייה, מדרגות גיר אשר יוצרות בריכות מים ייחודיות, בגדלים וצורות שונות. והכל מואר בפנסים שמקנים למראה הנדיר הזה, חוויה יוצאת דופן במינה.
חצי שעה משם הגענו למפל גוסטילייה (Vodopad Gostilje).
גם כאן חניון מסודר, שביל חצץ מישורי והנה אנחנו במעלה גרם מדרגות שמוביל למפל. המפל הראשי ממוקם עשרות מטרים מתחילת השביל. את הפינות המרהיבות במיוחד, מצאנו דווקא בהמשך המסלול. שביל אבן, מדרגות מסודרות וגשרוני עץ, לקחו אותנו במורד הנהר והפגישו אותנו עם עשרות מפלונים ופינות חמד קסומות. לא הופתענו לגלות, מבין המטיילים הבודדים בשמורה, קבוצת סבתות שארגנו לעצמן טיול. החלפנו חוויות, טיפים ותמונות ונפרדנו בברכות לבביות. לסיכום, שמחנו לגלות שמורה יפיפיה ומטופחת. מאוד נוחה ונגישה למטיילים.
היעד האחרון המוזיאון הפתוח בכפר סירוגוינו (Sirogojno ethno-village), מוזיאון תחת כיפת השמיים המשמר בתי עץ אותנטיים מהמאה ה-19 אשר נאספו מהכפרים באזור זלטיבור ומציג אורחות חייהם של איכרים סרביים. ההגעה הייתה די מאתגרת, לאור העובדה שהוויז הוביל אותנו בשביל עיזים לדרך שהגיעה לשום מקום. לבסוף, לאחר שקיבלנו עזרה ממקומיים, התאכזבנו לגלות כפר נטול עניין או קסם. בתום פחות מרבע שעה, יצאנו כלעומת שבאנו.
בערב יצאנו לשיטוט קצר בעיירה, חטאנו בפיצה ריחנית וסלט ונפלנו שפוכים עד יום המחר.
יום שלישי
פותחים את הבוקר בחדר כושר, ארוחת בוקר מזינה במרפסת שלנו והיעד.. שיט בנהר האובץ. את השיט הסדרנו נרשמנו דרך הקבלה במלון אצל אחת החברות שמארגנת את השיט הזה (לא ניתן לבצע באופן עצמאי).
נהר אובץ Uvac ידוע בעיקר בזכות הפיתולים שלו, שיוצרים אגם נחשי ייחודי מסוגו בעולם. הדרך היחידה שבאמצעותה ניתן לסייר באזור ולראות את הפיתולים היא באמצעות שייט רגוע בנהר שנמשך כארבע שעות. ואכן הנהר מפותל בצורה יוצאת דופן. עושה דרכו בין הרים ומצוקי ענק. מראה מרשים וייחודי ! לאורך כל השייט ניתן להבחין בנשרים החגים מעל ראשנו.
במהלך הסיור נעצרנו למרגלות גרם מדרגות תלול במיוחד שהביא אותנו היישר לבטן למערת הקרח (Ledena Pecina). המערה חשוכה לחלוטין, שוממת וחסרת חן. מתפרסת לאורך 6 ק"מ. המדריך צייד אותנו בפנסים והתהלכנו כק"מ ב 8 מעלות צלזיוס עד שהקור הכריע ושבנו על עקבותינו. מפגש עם קרני השמש, נשמנו לרווחה וחזרנו לסירה שמחים וטובי לב.
בתום 10 דקות הפלגה נוספות, עצרנו על סיפו של שביל אדמה. והפעם היעד, נקודת תצפית מרהיבה במיוחד שמאפשרת מבט על - על כל הנחש (הנהר) הזה. טיפוס מייגע ומאתגר במיוחד באורך כ 800 מטר, הביא אותנו חסרי נשימה לפסגת ההר. נדרשו כמה שניות עד שהבנו לאן הגענו. ואכן, הנוף עוצר נשימה.
חזרנו תשושים לסירה שהחזירה אותנו לנקודת ההתחלה בה התחיל הסיור. נפרדנו מחברי הקבוצה שטיילו איתנו ושמנו פעמינו לרכב. עייפים ומרוצים.
את ארוחת הצהרים סעדנו במסעדה נחמדה המשקיפה על אגם זלאטאר (Zlatarsko Jezero) בעיירה kokin brod . המסעדה מציעה אוכל מקומי טעים ותצפית יפה על האגם. ומשם חזרה למלון.
מחליטים לפצות את עצמנו במסאג' מפנק שהרווחנו ביושר (100 שח לשעת מסאג')
יום רביעי
התעוררנו לבוקר שמשי. הראשון בטיול. ארוחת בוקר מסורתית נארזת בערכת הפיקניק ויאללה לדרך. רכבת 'שרגנסקה אוסמיצה' (Šargan Eight), המפורסמת. רכבת עתיקה שיוצאת מהכפר מוקרה גורה (Mokra Gora) פעמיים ביום ב-10.30 וב-13.30 ומשך הנסיעה בה הוא כשעתיים וחצי. מסתבר שהרכבת מאוד מבוקשת ע"י תיירים ובתי ספר, לכן מומלץ להזמין מקום יום קודם. הרכבת חוצה את רכסיו העצומים של הרי הזולטיבור, דרך עשרות מנהרות אשר נחצבו בהרים ודרך נופים עוצרי נשימה. היא עוצרת בדרכה בכפרים הציורים לאורך הדרך ומאפשרת ירידה לביקורים. חוויה נחמדה, מהנה ורגועה.
משם המשכנו לדרוונגרד (Drvengrad) – “עיר העץ” שהוקמה ע”י הבמאי אמיר קוסטוריצה לצילום הסרט “החיים הם נס”. הכפר מעוצב ומטופח להפליא. כל הבתים בכפר עשויים מעץ, החזיתות מאוירות וכל פינה יפה מקודמתה.
ומשם לבנסקה סטנה (( Banjska stena שבשמורת הרי הטארה לנקודת תצפית מהממת ביופיה על אגם זהובנה. סוף סוף הליכה שפויה ונוחה לנקודת תצפית מדהימה ביופיה, לא פחות. משם, בהחלטה מיותרת, החלטנו לרדת לאגם עצמו. נסיעה ארוכה, מפותלת ואיטית, ללא ערך משמעותי בצידה. זה המקום לציין כי הווייז לא מהימן בכל האיזורים. כך לדוגמא באגם זאובינה נסענו 23 קמ מיותרים בכביש מפותל.
את הדרך חזרה לזלטיבור עשינו עייפים ומשתוקקים להגיע למלון. עם הגעתנו לזלטיבור, עשינו סיור פרידה מהעיירה היפה והצבעונית וחתמנו בארוחת ערב טעימה במסעדה מקומית.
יום חמישי
פתיחת הבוקר בחדר הכושר. ארוחת הבוקר המסורתית במרפסת שלנו. נפרדים מזלטיבור, לא לפני שעושים ביקור בשוק המקומי ועושים דרכנו לשדה"ת בדרך הביתה.
מסכמים טיול מהנה ונינוח באחת המדינות היפות והסימפטיות ביבשת אירופה.
